הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
'אפשר שניה פלאפון?'
אני נעצר בפתאומיות. מניח את השקיות מהסופר, עוזב את היד מבן השלוש שמוחה נמרצות על הפרידה הפתאומית מהיד הגדולה והמזיעה, אומר לאוזן 'רק רגע אמא, אני כבר איתך', ובחיוך גדול מידי שואל את הדרדס שלצידי 'ביקשת משהו, ילד?'
הילד מעט נעלב מהתואר המעליב.
רק היום בבוקר כשהוא זכר סוף סוף להוריד את המים באסלה, החמיאו לו שהוא ממש בחור.
בתלמוד התורה קראו לו החברים בשלל שמות - 'בואנה' 'צ'יצ'ו' (?!) 'אבויה' (בב' דגושה מאוד!).
המלמד, ששכח את שמו האמיתי, קרא לו 'צדיק'. אולי התכוון בלשון סגי נאור.
והנה מגיע מישהו ומניח - מטיח לו את כל האמת בפנים. 'ילד!'
נס שהדרדס לא קורא מחשבות, היה נעלב עוד יותר.
'ביקשתי אם אפשר בבקשה פלאפון'.. הוא חוזר בקול נמוך יותר, חושב שכך אשמע יותר טוב, מין הגיון של יצורים מוזרים.
'פלאפון?!' אני מברר אם פיענחתי נכון את המילים, מרגיש כמו הרובוט לזיהוי מילים בשיחה עם הבנק.
הנהון נמרץ בראשו, מאשר לי שהרובוט פיענח נכון את הבקשה, לשם שינוי.
במוחי עפות המון מחשבות. בעצם במוח לא עפים דברים בכלל, למיטב ידיעתי. אולי 'רצות' מחשבות הוא כינוי מתאים יותר, לתאי עצב והנוירונים המתקשרים ביניהם בקצב מסחרר. אבל כבר חפרתי מספיק במוח, לא?!
לך תסביר לילד, שאני באמצע שיחה בבלוטוס', ויקח זמן עד שאסיים, כי אמא שלי עוד לא הגיעה אל הסיפור של האפנדיציט אצל האחיינית של בילה, ועוד לא שאלה אותי איך יצא ה'גיפילטע פיש' השבוע, כך שזמן ההמתנה המשוער הוא ארוך מהרגיל.
לך תסביר לו, ליצור שמביט עליך בעיניים גדולות מידי, ומנסה לנחש על מה אתה חושב - עם אף ארוך מידי, על יחסי אמא ובן שרק ניסה לעשות נחת, ללא הצלחה יתרה, ועל העונש שקיבלת בפעם הקודמת שרימזת לאמא באמצע שיחה שאתה ממש חייב לסיים.
לך תסביר לו, שאתה רץ להוציא את יוכי מהגן, ואם תאחר הגננת תצקצק בלשונה הארוך, ותסתכל עליך במבט המעצבן הזה של 'עוד פעם אתה?!'
לך תסביר לו, שהארוחת צהרים עוד לא מוכנה לגמרי. כלומר, היא בשלבי תכנון מתקדמים, עד כה סוכם שהיא ככל הנראה תכיל פחמימה, ואולי אף קטניה או ירק, ואם יהיה מזל גם חלבון.
לך תסביר לו, שבפעם האחרונה שנתת את הפלאפון לילד ברחוב, השיחה עם אמו הצדקת התארכה, והכילה שלל מרכיבים מיותרים לחלוטין, כמו 'תסגור את הסוודר', 'תסתכל בכביש לכל צד פעמיים', ו'אל תשכח את השקית משושנה'.
אז במקום כל זה, מה יותר פשוט מלהגיד לילד 'סליחה, אני ממש ממהר'.
'מצויין, אני אלך איתך'. הילד לא מחכה לתשובה, פורש את ידו הקטנה והחמדנית לעברי, ומצפה למכשיר הפלאפון שלי.
הוא בתמימותו לא יודע, שיש תהליך לפני שמאמצים ילד, צריך לפתוח תיק, להיפגש עם עוסי"ת, לחתום על הר מסמכים.
בטבעיות משונה הוא משתלב בין העגלה לבני החמוד שכבר מיילל משום מה, ומתחיל בהליכה מהירה עם הקצב שלי.
תגידו אתם, עם שיח אילמים שכזה, אתם לא מחכים כבר ל'משיח'?!
אני נעצר בפתאומיות. מניח את השקיות מהסופר, עוזב את היד מבן השלוש שמוחה נמרצות על הפרידה הפתאומית מהיד הגדולה והמזיעה, אומר לאוזן 'רק רגע אמא, אני כבר איתך', ובחיוך גדול מידי שואל את הדרדס שלצידי 'ביקשת משהו, ילד?'
הילד מעט נעלב מהתואר המעליב.
רק היום בבוקר כשהוא זכר סוף סוף להוריד את המים באסלה, החמיאו לו שהוא ממש בחור.
בתלמוד התורה קראו לו החברים בשלל שמות - 'בואנה' 'צ'יצ'ו' (?!) 'אבויה' (בב' דגושה מאוד!).
המלמד, ששכח את שמו האמיתי, קרא לו 'צדיק'. אולי התכוון בלשון סגי נאור.
והנה מגיע מישהו ומניח - מטיח לו את כל האמת בפנים. 'ילד!'
נס שהדרדס לא קורא מחשבות, היה נעלב עוד יותר.
'ביקשתי אם אפשר בבקשה פלאפון'.. הוא חוזר בקול נמוך יותר, חושב שכך אשמע יותר טוב, מין הגיון של יצורים מוזרים.
'פלאפון?!' אני מברר אם פיענחתי נכון את המילים, מרגיש כמו הרובוט לזיהוי מילים בשיחה עם הבנק.
הנהון נמרץ בראשו, מאשר לי שהרובוט פיענח נכון את הבקשה, לשם שינוי.
במוחי עפות המון מחשבות. בעצם במוח לא עפים דברים בכלל, למיטב ידיעתי. אולי 'רצות' מחשבות הוא כינוי מתאים יותר, לתאי עצב והנוירונים המתקשרים ביניהם בקצב מסחרר. אבל כבר חפרתי מספיק במוח, לא?!
לך תסביר לילד, שאני באמצע שיחה בבלוטוס', ויקח זמן עד שאסיים, כי אמא שלי עוד לא הגיעה אל הסיפור של האפנדיציט אצל האחיינית של בילה, ועוד לא שאלה אותי איך יצא ה'גיפילטע פיש' השבוע, כך שזמן ההמתנה המשוער הוא ארוך מהרגיל.
לך תסביר לו, ליצור שמביט עליך בעיניים גדולות מידי, ומנסה לנחש על מה אתה חושב - עם אף ארוך מידי, על יחסי אמא ובן שרק ניסה לעשות נחת, ללא הצלחה יתרה, ועל העונש שקיבלת בפעם הקודמת שרימזת לאמא באמצע שיחה שאתה ממש חייב לסיים.
לך תסביר לו, שאתה רץ להוציא את יוכי מהגן, ואם תאחר הגננת תצקצק בלשונה הארוך, ותסתכל עליך במבט המעצבן הזה של 'עוד פעם אתה?!'
לך תסביר לו, שהארוחת צהרים עוד לא מוכנה לגמרי. כלומר, היא בשלבי תכנון מתקדמים, עד כה סוכם שהיא ככל הנראה תכיל פחמימה, ואולי אף קטניה או ירק, ואם יהיה מזל גם חלבון.
לך תסביר לו, שבפעם האחרונה שנתת את הפלאפון לילד ברחוב, השיחה עם אמו הצדקת התארכה, והכילה שלל מרכיבים מיותרים לחלוטין, כמו 'תסגור את הסוודר', 'תסתכל בכביש לכל צד פעמיים', ו'אל תשכח את השקית משושנה'.
אז במקום כל זה, מה יותר פשוט מלהגיד לילד 'סליחה, אני ממש ממהר'.
'מצויין, אני אלך איתך'. הילד לא מחכה לתשובה, פורש את ידו הקטנה והחמדנית לעברי, ומצפה למכשיר הפלאפון שלי.
הוא בתמימותו לא יודע, שיש תהליך לפני שמאמצים ילד, צריך לפתוח תיק, להיפגש עם עוסי"ת, לחתום על הר מסמכים.
בטבעיות משונה הוא משתלב בין העגלה לבני החמוד שכבר מיילל משום מה, ומתחיל בהליכה מהירה עם הקצב שלי.
תגידו אתם, עם שיח אילמים שכזה, אתם לא מחכים כבר ל'משיח'?!
נערך לאחרונה ב:
