דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

[קוביד]

כך שהמצב רק ילך ויחמיר, לכאורה.

תודה.
מצפים בקוצר רוח.

 

[אמא ועוד..]

אבל גם בחור חסידי שמור מאד, יודע שצמיד ישמח את אישתו....​

לא נכון.
בחור חסידי שמור לא יודע שישמח את אשתו צמיד. זה בכלל לא קיים בעולמו.
לעומת בחור ליטאי שאולי הלך איתה לבחור את הצמיד כמתנת אירוסין.

כמובן שאחרי כך וכך שנים הפער מצטמצם, אבל בנקודת ההתחלה ההבדל הוא מהותי.
ולכן נחמי יכלה להתרגש מכך שבעלה חשב על הרעיון לקנות לה משהו, הלך וקרא את הקשקושים שכתובים על כל מחזיקי המפתחות בחנות, ומתוכם בחר עבורה מה שהרגיש!! זה כל כך אמיתי, וכל כך עדין....

מניחה ש"נחמי" אחרת, ליטאית, היתה מרגישה בכך זלזול...

וזה השתקף באשכול. זו זווית ראיה אחרת שנובעת מעולם מושגים שונה.

 

[ש. צ. וינמן]

האמת שאני מבינה שבחור ליטאי בד"כ יודע אילו מתנות מתאים לאשה,
חסידית יודעת להתרגש ממחזיק מפתחות "פשוט" כי מרבית הבחורים החסידיים לא מונחים -ואין שום ציפיה כזו מהם- במושגים מינימליים של מתנות. (ואפילו יותר מזה.. בד"כ בחור חסידי שמור שיחשוב על קיומן של מתנות נשיות? ס'פאסט נישט לגמרי...)
זוג ליטאי שכבר בפגישות יוצא החוצה, אולי מתקשה להבין איך טיול לאורכה של מסילת הרכבת הקלה יכול להיחשב "טיול בין הזמנים". מי מדבר על טיול בשדות או על שפת הים?!

יחד עם זאת,
אלו רק דוגמאות. ואין לי ספק שברגע שמבינים שאמנם השפה אחרת- ניתן להתחבר למהות ולהזדהות עם החלקים האוניברסליים שבהקרבה למען התורה, והדרך לעשות זאת מאהבה

מעבר לשפה נראה לי שהענין נוגע במינונים.
כי נשים הן נשים וגברים הם גברים בכל שפה ומקום.
דוגמא פשוטה, מי שהתרגל לשתות קפה עם ארבע כפיות סוכר לא יהנה מקפה עם כפית סוכר אחת.
בלוטות הטעם כבר לא חשות במתיקות של כפית אחת, הן זקוקות לכמות מוגברת כדי לחוש במתיקות כלשהי.
ולכן הויכוח על 'כמות האור' שהיתה בספר לא נתונה לויכוח.
כשם שלא נתוכח על מתיקות הקפה.
כמו בלוטות הטעם, כן בלוטות הרגש שלנו מעוצבות בידי ההרגלים שלנו.
ממה נהנים ומה מרגש אותנו ועד כמה.

 

[מריומה~]

לא נכון.
בחור חסידי שמור לא יודע שישמח את אשתו צמיד. זה בכלל לא קיים בעולמו.
לעומת בחור ליטאי שאולי הלך איתה לבחור את הצמיד כמתנת אירוסין.

כמובן שאחרי כך וכך שנים הפער מצטמצם, אבל בנקודת ההתחלה ההבדל הוא מהותי.
ולכן נחמי יכלה להתרגש מכך שבעלה חשב על הרעיון לקנות לה משהו, הלך וקרא את הקשקושים שכתובים על כל מחזיקי המפתחות בחנות, ומתוכם בחר עבורה מה שהרגיש!! זה כל כך אמיתי, וכל כך עדין....

מניחה ש"נחמי" אחרת, ליטאית, היתה מרגישה בכך זלזול...

וזה השתקף באשכול. זו זווית ראיה אחרת שנובעת מעולם מושגים שונה.

תלוי איזה ליטאיות ...
יש ליטאיות שעצם שיחה עם גבר בפגישות פעם ראשונה זה התרגשות ובלבול.

 

[ברכון]

לא נכון.
בחור חסידי שמור לא יודע שישמח את אשתו צמיד. זה בכלל לא קיים בעולמו.
לעומת בחור ליטאי שאולי הלך איתה לבחור את הצמיד כמתנת אירוסין.

אכן, כוונתי היתה לאברך נשו.

יודע שזה ישמח את אשתו, - כמה זה בראש שלו.. זה כבר עוד שאלה....

ובד"כ האמא של הבחור הליטאי תלך לבחור את בצמיד/שרשרת לכלה..(כמובן שזה תלוי , ליטאי - זו הגדרה מאד רחבה..)

ולכן נחמי יכלה להתרגש מכך שבעלה חשב על הרעיון לקנות לה משהו, הלך וקרא את הקשקושים שכתובים על כל מחזיקי המפתחות בחנות, ומתוכם בחר עבורה מה שהרגיש!! זה כל כך אמיתי, וכל כך עדין....

מניחה ש"נחמי" אחרת, ליטאית, היתה מרגישה בכך זלזול...

הנחה - שגויה,

בחורה ליטאית , אשה של אברך עילוי תתרגש מזה מ-א-ד. (כמה אברכים יש שעונים על ההגדרה של עילוי, די מעט, בשתי המקומות..)

במחשבה נוספת: אישה שיודעת שמנו של בעלה יקר (בין אם הוא לומד, בין אם הוא משקיע מאד בדבר מסוים, . והיא יודעת שבעלה פינה מזמנו, נטו בשביל לחשוב עליה, אמורה להתרגש מזה.. גם אם התוצאה פחות מוצלחת....)

ההבדל המהותי אכן בין הארוסין לחתונה, וגם בהדרכה שמקבלים לפני, ובזה, יש לשתי הצדדים ללמוד מעט זה מזה....



נ.ב: לפעמים בחברות חסידיות, מצטיירים הליטאים , כבחורים מודרניים, פתוחים ויודעים הכל על המין השני..

ההנחה שגויה מיסוד!

למרות שניתן להבין מהיכן היא נובעת....

לא רוצה שיתפתח מזה דיון, אבל ההנחה שגויה בתכלית....

 

[אסתי3311]

בחור חסידי שמור לא יודע שישמח את אשתו צמיד. זה בכלל לא קיים בעולמו.

אז הוא יתיעץ מה לקנות לאשתו הטריה.
עם אמא שלו. עם אחותו.

כמות הסטיגמות כאן על חסידים מצחיקה אותי ממש.

 

[קוביד]

סכלות היא לפנות לאמן, שצייר את מיטב אבחנותיו, ולדרוש ממנו להתאים את ציורו המבטא כל כך, לתמונה חסרת חיים.
כבוד גדול הוא לאמן, הסובל חרפת ההמון הנבער ומציע להם לקנות קנון בקניון רפאלי, ולא מטיח בהם את דעתו.

 

[מירער]

בלי להיכנס לאופי, שכבר דיברו פה הרבה. ואני גם תמהתי על זה.
(לי אישית היה מוזר, שבחורה חסידית לא מכירה שיש כזה דבר, בעל מפרנס אבל לא מודרני)
למה אברך חסידי אומר ר' בורוך בהברה ליטאית?

 

[Ruti Kepler]

בלי להיכנס לאופי, שכבר דיברו פה הרבה. ואני גם תמהתי על זה.
(לי אישית היה מוזר, שבחורה חסידית לא מכירה שיש כזה דבר, בעל מפרנס אבל לא מודרני)
למה אברך חסידי אומר ר' בורוך בהברה ליטאית?

ר' בורוך הוא ליטאי.
כך מכנים אותו שומעי לקחו, וממילא גם האברך החסידי שנמנה עליהם. (אם הוא יגיד 'ר' בוריך', אף אחד לא יבין מי זה...)

 

[איילת השחר~]

נ.ב: לפעמים בחברות חסידיות, מצטיירים הליטאים , כבחורים מודרניים, פתוחים ויודעים הכל על המין השני..

ההנחה שגויה מיסוד!

למרות שניתן להבין מהיכן היא נובעת....

לא רוצה שיתפתח מזה דיון, אבל ההנחה שגויה בתכלית....

וכנ"ל החסידים מצטיירים אצל הליטאים כבחורים שלא יודעים כלום על אישה... אבל יש ויש. וגם לבחורים חסידיים יש אחיות וקרובות משפחה מהמין השני...

 

[ברכון]

וכנ"ל החסידים מצטיירים אצל הליטאים כבחורים שלא יודעים כלום על אישה... אבל יש ויש. וגם לבחורים חסידיים יש אחיות וקרובות משפחה מהמין השני...

אכן.

ולכן אותו בעל (חסידי)

אז הוא יתיעץ מה לקנות לאשתו הטריה.
עם אמא שלו. עם אחותו

כמות הסטיגמות כאן על חסידים מצחיקה אותי ממש.

משתי הצדדים,

נראה שאנחנו חיים בשתי גלקסיות,

ולא שכנים /קרובי משפחה/חברות ועוד.....

 

[ב. ש.]

למה אברך חסידי אומר ר' בורוך בהברה ליטאית?

כמו שכולם אומרים הרב עובדיה ורב חיים (בהגיה...)
אפאחד לא יגיד רב עובדיה או לחילופין הרב חיים

 

[איילת השחר~]

אכן.

ולכן אותו בעל (חסידי)


משתי הצדדים,

נראה שאנחנו חיים בשתי גלקסיות,

ולא שכנים /קרובי משפחה/חברות ועוד.....

לעניות דעתי האישה אמורה ללמד את בעלה מה היא אוהבת ולא שישאל את אחיותיו...

 

[אלי7:)]

מצחיק לומר חסידים/ליטאים, זה סקאלות כל כך רחבות. אבל באופן כללי באמת יש אצל הליטאים יותר פתיחות בעניין הזה והם יוכלו להתעניין אצל חברים למשל מה לקנות בלי להיות מובכים מהעניין. אבל זה כל- כך אינדיבידואלי ותלוי בהמון גורמים כמו חינוך בבית והדרכה.
אגב מכירה ממקור ראשון "שוע ונחמי" אמיתיים לחלוטין, כמו בסיפור זה שילוב של אופי, חינוך וסביבה. "נחמי" שאני מכירה ממש כעסה בתחילת הסיפור שקראה את הפרקים המאתגרים, ולא יכלה לעזוב את הספר עם עלית השחר והזריחה.
רותי אני בטוחה שהספר הזה הסעיר כ"כ הרבה אנשים רק בזכות האוטנטיות שלו שנגעה עמוק בלב. ולעניות דעתי אין אור גדול יותר מזה הזוהר בפרק האחרון.

 

[אסתי3311]

נראה שאנחנו חיים בשתי גלקסיות,

לא.
אנחנו חיים בגלקסיה אחת מעורבת.
אמת. יש ליטאים ויש חסידים ויש שוני.
אבל כשהמטרה אצל כולם היא אחת: נישואין מתוך אהבה וקדושה ההבדלים מתכוצים ונהיים הרבה פחות מהותיים.
גם אם הביטוי שונה והדרך לא בדיוק זהה. בסוף- הרצון הוא אותו רצון. והרגש הוא אותו רגש.
לכן כל הדיון על מה נחמי ושוע ליטאים/ חסידים עם אדמו"ר/ חסידים בלי אדמו"ר לא נשמע לי רלונטי מידי למהות הסיפור בעצמו.
הסיפור הוא מעל זה.

 

[מרחבית]

אכן, שלושת החודשים שבין האירוסים לחתונה אצל ליטאים, הם שונים מחסידים. בהכוונה מפורטת, אגב. זה לא נהיה לבד!
כולל אלו מתנות נותנים בתקופה זו, מתי נותנים כל מתנה, כמה נפגשים (וכמה לא), כמה מדברים בטלפון (וכמה לא). וזה מסביר את השוני המתבקש בתחילת חיי הנישואים בין חסידים לליטאים.
זה איננו מסביר למה חסידים שכבר נשואים שנה שנתיים ויותר - אמורים להיות שונים במסגרת הנישואים.
אולי בגלל מרכיב ההדרכה?

בלי קשר לליטאי או חסיד, אם אישה כמו נחמי, אחרי מספר שנות נישואים - יש להם כבר שלושה ילדים - מתקשרת חולה ומבקשת עזרה עם ילדים חולים, ובעלה לא קולט שאם היא מבקשת באמצע הלימוד, כנראה זה כמעט פיקוח נפש -
ואם היא מצידה מוותרת כל-כך מהר על בקשתה הנואשת -
הם עדיין זרים זה לזו. כל אחד מהם חי בעולמו ללא שיתוף ממשי.
והם עשו אחר כך עבודה... וכל הכבוד להם.

גם חיה איננה פתוחה עם הוריה. לא מסוגלת לומר להם שאיננה רוצה בשידוך, ועושה תרגילים משונים כדי לחמוק. והם מצידם לא מרגישים וגם לא שואלים... ואחר כך איננה פתוחה עם בעלה לגבי מקום המגורים. עד שהיא מעיזה.

אולי בגלל זה דודי כל-כך 'מושך' על אף החסרונות. הוא יודע לריב, אבל הוא אותנטי וזורם.

 

[Tamarit]

זה איננו מסביר למה חסידים שכבר נשואים שנה שנתיים ויותר - אמורים להיות שונים במסגרת הנישואים.
אולי בגלל מרכיב ההדרכה?

זה באמת לא מסביר, אולי כי אין מה להסביר
חסידים לא עשו מונופול על בעיות בזוגיות

 

[מרחבית]

זה באמת לא מסביר, אולי כי אין מה להסביר
חסידים לא עשו מונופול על בעיות בזוגיות

ודאי שלא.
דיברו על צעיר חסידי, שאולי לא מבין במתנות כי הוא שמור. אך זה קשור להדרכה, גם ליטאי לא יודע לבד.
דברו שאצל ליטאים לא הולכים בדרך כלל לסדר ג' בשנה ראשונה. זה עניין של הדרכה.
בכללי - מי יותר מאושר? אצל מי יש יותר או פחות בעיות? - ודאי שאין כללים בזה, וכל זוג לגופו.

 

[לירי]

האמת שאני מבינה שבחור ליטאי בד"כ יודע אילו מתנות מתאים לאשה,
חסידית יודעת להתרגש ממחזיק מפתחות "פשוט" כי מרבית הבחורים החסידיים לא מונחים -ואין שום ציפיה כזו מהם- במושגים מינימליים של מתנות. (ואפילו יותר מזה.. בד"כ בחור חסידי שמור שיחשוב על קיומן של מתנות נשיות? ס'פאסט נישט לגמרי...)
זוג ליטאי שכבר בפגישות יוצא החוצה, אולי מתקשה להבין איך טיול לאורכה של מסילת הרכבת הקלה יכול להיחשב "טיול בין הזמנים". מי מדבר על טיול בשדות או על שפת הים?!

יחד עם זאת,
אלו רק דוגמאות. ואין לי ספק שברגע שמבינים שאמנם השפה אחרת- ניתן להתחבר למהות ולהזדהות עם החלקים האוניברסליים שבהקרבה למען התורה, והדרך לעשות זאת מאהבה

טיול לאורך מסילת רכבת זה כל כך מתוק. בלי קשר לכלום. וזה תלוי אופי של בנאדם ולאו דווקא השתייכות מגזרית. לי אישית הדברים הקטנים עושים את זה. כן, גם טיול על פסי רכבת ופרח הכי פשוט שיש (חרציות מהשביל בדרך הביתה)

 

[אפרסמון2]

(רגע לפני: למי שהחזיק איתי עד עכשיו ונהנה ממה שכתבתי, אני מאוד ישמח אם יהיה לו כח לצטט איזה קטע שריגש/שימח/החכים/קלע למטרה. מהפרק הזה, או הפרקים הקודמים)


ה. וכך גָּדֵל גדליה / גּוּט, פְרוּם אוּן קְלוּג



מהרגע שבו הפציעה בספר דמותו של גדליה, היה מובן מאליו במה עסקינן, ואיזה שבלונה ייבאה המחברת לספר.

מְבַקֵּר (במלעיל) של עיתון, הוא האב-טיפוס של אותו אחד האולי-כביכול טוב לשמים, אבל בהחלט רע לבריות; המשתמש בקנאות שלא לשם שמים; שעסוק כל היום בחטאים – אמיתיים ומדומים – של אחרים, במקום לעסוק בבניית האישיות שלו; שכאשר הוא נמצא באטרף של קנאות-דקדושה, הוא לא שם לב לשום אדם או ערך שהוא דורס בדרכו הקדושה. זה שעליו נאמרה אמרת הכנף היידישאית-חסידית, "פְרוּם – פ'יהל ר'שעות ו'וייניג מ'צוות" (מיידיש: "הרבה רשעות וקצת מצוות").

מובן שלא כתבתי מילה פרסונלית נגד אף "מבקר"! יש הרבה יהודים מקסימים שעוסקים לפרנסתם במקצוע הזה, (בהמשך אכתוב על אחד מהם...), ומותר וצריך גם להכיר להם טובה, שבזכותם לא נכנסים לעיתון שאנחנו קוראים כל מיני דברים שלא היינו רוצים שאנחנו וילדינו נקרא.

אבל בסטיגמה, זה הרי ברור. מכיוון שאין במקצוע שום תוכן פנימי, שום דבר, חוץ מלמצוא חסרונות באחרים.

ולכן, כשלוהק לספר דמות של "מבקר", חשבתי שמדובר על אותה דמות ידועה ומוכרת, זו שאין "מגיד" מוסרי, או משפיע חסידי, שדמות כזו אינה מופיעה ברפרטואר שלו. מכיוון שמדובר בספר העוסק בחסידים, אפשר לבחור וורט חסידי מוכר: "מנהג שבעולם" – אמר הרבי בעל 'מקור ברוך' מסערט ויז'ניץ – "שיחד עם החמץ שורפים גם את הנוצה והכף, שעמהם ערכו את בדיקת החמץ, זאת מדוע? "אלא" – אמר הרבי – "ידוע כי החמץ מרמז על היצר הרע, אשר חובה על כל אחד ואחד לבערו מן העולם. וכן" – סיים הרבי – "כל מי שמחפש חסרונות בחברו, ראוי לו שיבערוהו מן העולם"…

בקיצור, זו השבלונה המוכרת.

אבל עם הדפים הנהפכים והמעקב אחרי גדליה, התברר שההפך הגמור הוא הנכון. וגם בדמותו של גדליה, המחברת לא נטלה לעצמה את המלאכה הקלה של להצביע ולהבדיל בין רע מובהק לטוב הגמור. לגמרי לא.

כי דמותו של גדליה לא ניצוקה מהשבלונה המוכרת. לגמרי לא. אדרבה, גדליה הוא איש טוב. ממש טוב. הוא בעל תומך ומסור (ועוד מילים שהוא לא מרשה לי לכתוב) לאשתו, הוא אב משקיע ודואג לילדיו. תלמיד חכם שמשקיע כל רגע פנוי ללימוד, וסתם, איש עם איכות פנימית. בסדר, יש לו כמה קטעים שאפשר לצחוק עליהם, כמו שהוא מבקש טובה מאחותו שתדפיס משהו מהמחשב, ואז לבקש לשלם לה כמה שקלים כדי שעל העיסוק במחשב וברשת יחול "דין לצורך פרנסה". נו נו.

את מלאכתו הוא עושה נאמנה. את הכללים של העיתון השמרן-ביותר שהוא עובד בו, שלא הוא המציא, הוא מיישם נאמנה. הוא עומד על משמרתו בתוקף ובאדיבות, אבל אינו עוסק בלהסביר לאחרים כמה העיתונים האחרים (ואלו שקוראים אותם) הם חסרי אחריות ומודרנים וכדומה, ו"מי שאישר לכם את המודעה הזו הוא פושע". בכלל לא.

תכל'ס, אפשר לומר, בכללי - גדליה, עם או בלי הקצת מוזרויות שלו, הוא חלומה של כל אם יהודיה.

אבל מה כן? מה גדליה כן צריך לתקן, לשייף?

אם ירשה לי גדליה, אני יכתוב חצי מילה.

באחת ההודעות כאן ראיתי שמישהו התלונן על כך שדודי הוצג בספר כאדם מכיל ונוח לבריות, ולעומתו גדליה כטיפוס קפדן, שלפעמים לא הכי נחמד לעמוד במחיצתו. זה לא מדוייק כמובן, עם רעייתו למשל דודי לא למד להסתדר וגדליה מסתדר עם רוב האנשים, אבל יש אולי משהו.

ונזכרתי בוורט עמוק ומאוד חריף של הרבי מפשיסחא. (וטוב שאוכל לחסות בחומה המגוננת של הרבי מפשיסחא, שלא תוכלו לזרוק עלי אבנים אחרי שאכתוב אותו)

"הרב הקדוש מפרשיסחא זצ"ל אמר: ישנם שלש מידות שהן טובות רק כשכולן יחד באדם אחד.
והן גּוּט, פְרוּם אוּן קְלוּג (טוב, ירא, וחכם).
מי שהוא גוט לבד יוכל לבוא לידי ניאוף, מי שהוא פרום לבד יוכל לבוא לאכזריות, ומי שהוא קלוג לבד יוכל לבוא לאפיקורסות.
אבל ביחד - הן המידות הכי טובות, גוט וגם פרום וגם קלוג.
וזה נרמז בפסוק "טוב ויחיל ודומם לתשועת ד'" טוב – גוט, יחיל – פרום, ודומם – קלוג כי סייג לחכמה שתיקה, ואז כדאי לישועת ה'". סוף ציטוט.

מה בעצם כתוב כאן?

מי שהוא טוב לבריות, פתוח, מאיר, מכיל – לכאורה מושלם, לא? מה חסר? חסר. כי הפתיחות הזו יכולה להוות שער מזמין ו"מכיל" גם לדברים פחות טובים.

מי הוא ירא שמים בתכלית, חרד עד הקצה מכל חשש ונדנוד איסור – לכאורה מושלם, לא? לא. טוב מאוד – אבל לא מושלם. כי התנועה הנפשית הזו של הסגירות, החששנות, המרובעות, והסלידה מכל משהו שאינו מוכר עד הסוף, יכולה להפוך גם להתנגדות לאנשים אחרים ובלתי מוכרים, ולאישיות ולצרכים שלהם.

(פעם שמעתי את זה בניסוח יותר עדין: "מי שלא אומר אף פעם לחבר שלו "לא", גם ליצר הרע לא ידע להגיד "לא". כלומר שלפעמים מדובר על אותה הסקאלה. מקווה שמובן).

גוט און פרום. זו השלמות. חסד וגבורה, אם תרצו.

וכך לומד גדליה, שהוא אדם טוב, להפוך את עצמו לשלם יותר. להשתייף. להתעגל. ללמוד שלפעמים המשימה שלנו בחיים היא דווקא לא "לעמוד כצור חלמיש מול כל הנסיונות" ולהתרבע עד הקצה, אלא אדרבא – להתעגל, להשלים עם כך שבמצב הנתון נאלץ לדוגמא, להשתמש במחשב במקום העבודה. הוא לומד שלמרות שאח שלו עושה המון דברים שהם באמת לא טובים, לא בהכרח שמה שמוטל עליו זה לצעוק את זה עליו שוב ושוב. הוא נשאר יהודי, והוא אח שלך, שהמצווה היא דווקא לקרב אותו ולהתקרב אליו. וזה לא סותר לזה שחלק מהמעשים שהוא עושה, כמו את המכשיר שהוא משתמש בו, צריך להמשיך להתרחק ולשנוא.

וגם בתחומים אחרים לגמרי. לדאוג לילדים שלנו, איננו לתת להם את כל מה שהיינו רוצים לעצמנו. לא. גדליה לומד, וזה כל כך יפה, לתת לבת שלו את מה שהיא רוצה וצריכה.

וגדליה, תודו כולכם, עומד בכל המבחנים שלו בצורה מרשימה לגמרי. לאורך כל הציר. הוא לומד, משתייף, מתעגל, ובו זמנית אינו מוותר על עקרונות הברזל שלו.

ועד כאן מה שהרהרתי בעקבותיהם של דודי וגדליה, זוג האחים המקסימים, שגם סיימו את הספר במסע משפחתי מדהים. ברוכים תהיו, ואני מרשה לעצמי לומר - See you. מי יתן ואפגשכם באיזה ספר המשך...