דיון ספרות פנטזיה למגזר החרדי

  • הוסף לסימניות
  • #61
האחת היא תוכנית. והיא-
האם קיימת פנטזיה ביהדות?
לא מתיימרת להבין, אבל אם ניקח את מדרשי האגדה כמדרשים שבאו לסבר את האוזן, הרי לנו פנטזיה
ניזכר שהם באו עם רעיונות עמוקים מאחוריהם - אלגוריה חד משמעית

השאלה השניה היא מעשית.
האם הפנטזיה, שאין וויכוח בנוגע למידה בה היא מעניינת ותופסת אנשים מכל גווני הקשת האנושית- מקדמת את האדם?
כל דבר וכלי שמשומש בסופו של דבר למטרה טובה - יכול להיות טוב

סיפור מעביר מסר אם נרצה ואם לא. אפילו בסיפורי פשע יש אמירה כלשהי/אג'נדה מסוימת.
אז כיהודים חרדים - אנחנו מחויבים להשקפה נכונה. וזה לא משנה אם הגיבור שלנו עטור פאות וציצית, או גלימה ואוזני לאמה. האמירה שלנו צריכה להיות יהודית.
לא צריך להקיף את כל היהדות בכל סיפור, החל מבורא העולם ועד לצורת קשירת הציצית. התורה רחבה מיני ים ומקיפה כל תחום אפשרי. אם זה חברות, אחדות, עבודה אישית, אמונה, מסירות וכו'

בכללי קיבלתי מאדם מוערך מאוד עלי:
אם לא כתבתי את הסיפור עם מסר, מה א-נ-י הרווחתי? המון זמן ומאמץ שיכולתי להפוך עם עוד קצת מחשבה לעסק יהודי ומשתלם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
מתחילה מאמצע ההודעה, במחילה, @סיפור8 .
האם הפנטזיה, שאין וויכוח בנוגע למידה בה היא מעניינת ותופסת אנשים מכל גווני הקשת האנושית- מקדמת את האדם?
בהתעלמות כרגע מהמשך ההודעה, אני חושבת שעל זה הדיון שלנו:
האם ספר שלא מקדם את האדם, אלה רק גורם לו להנאה, יכול להתקבל בציבור שלנו? ויותר מכך, האם הוא (לא) ראוי להיכנס למדף הספרים שלנו-בבית?
את דעתי אפשר לקרוא בהודעות הקודמות; אני התחלתי לכתוב ספר כזה.
אבל מה המחיר שלה?
וכמה אחוזים מהאנושות סופגים את המחיר הזה בחיים היום יומיים, ממש כאן בעולם המערבי?
אחת ההתמכרויות הנפוצות ביותר בעולם המערבי היום היא ההתמכרות למשחקי ווידאו. מחנון מבודד חברתית הופך הבחורצ'יק ברגע אחד ללוחם על, שקופץ והורג ומצליח במשימות. למה שיחזור למציאות? מה יש לה להציע?
פייסבוק משקיעה מלארדי דולרים כעת בפיתוח עולם התלת מימד, שבו כל אדם יוכל ללבוש כל צורה במציאות רבודה (תמורת מספיק כסף, כמובן). היא מבטיחה שזה הדבר הגדול הבא, שכל העולם יקח בו חלק. מדוע? כי הפנטזיה מציעה הרבה. הרבה מעבר למה שיש למציאות להציע.
וכשהמציאות מציעה הרבה פחות ממה שהפנטזיה מציעה, המחיר בא לידי ביטוי, בסופו של דבר, בצורה של התמכרויות, בדידות, דיכאון ונטייה לאובדנות. תופעות שהולכות ומתפשטות בחברה המערבית.
בכוונה לא קצרתי את הציטוט.
סליחה שאני זועפת, אבל לא נראה לך שקצת הגזמת?
בקריאת ספר פנטזיה לא הצעתי לקורא בועת-חלום וגם לא מציאות רבודה. לא הצעתי לו להפוך לגיבור על ואפילו לא לטפל בחתולה חמודה.
ספר זה ספר, בוא לא נערבב. דיון על אינטרנט ומשחקי מחשב יכול להיות מעניין מאוד, בטח אם שנינו נשתתף בו, אבל הוא עוד לא קשור לפנטזיה.
השאלה שלי היא: האם. יש. בעיה. בלקרוא. משהוא. שאני יודעת! שלא יוסיף לי כלום לחיים?
עזוב אותך מרעשי רקע, רק זה. אשמח מאוד לשמוע את הדעה שלך. באמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
מדוע? כי הפנטזיה מציעה הרבה. הרבה מעבר למה שיש למציאות להציע.
אם כך, הבה ונסיר מהמדף את ספרי השוד - הקורא מזדהה ורוצה שהשודדים ינצחו (אמנם לא נתקלתי בהרבה ספרים כאלו).
ספרי הפעולה - אולי הקורא עוד יצא למסע גבורה כשהוא חמוש באקדח ונלחם באנשים רעולי פנים..
וכדומה..
יש צדק בדברים - אבל צריך פרופורציות.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #64
אם לא כתבתי את הסיפור עם מסר, מה א-נ-י הרווחתי? המון זמן ומאמץ שיכולתי להפוך עם עוד קצת מחשבה לעסק יהודי ומשתלם?
שאלה טובה.

השאלה שלי היא: האם. יש. בעיה. בלקרוא. משהוא. שאני יודעת! שלא יוסיף לי כלום לחיים?
בהתחשב בכך שרוב הספרים הם כאלו..

ואגב:
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #65
השאלה שלי היא: האם. יש. בעיה. בלקרוא. משהוא. שאני יודעת! שלא יוסיף לי כלום לחיים?
יכול להיות שזו בעיה. כמו שידוע שאין לעמוד על המקום ואם לא עולים בהכרח שיורדים.
אולי.

אבל לדעתי פנטזיה זה לא מילה נרדפת להנאה בלי שום מסר ותועלת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
השאלה שלי היא: האם. יש. בעיה. בלקרוא. משהוא. שאני יודעת! שלא יוסיף לי כלום לחיים?
בהתחשב בכך שרוב הספרים הם כאלו..
לא בטוח, הרי לכל ספר יש אמירה וגם אם לא שמים לב אליה והיא לא צועקת את עצמה צריך לזכור שהיא קימת
לא נראה לי אפשרי לכתוב ספר ללא אמירה שמטרתו היא רק בידור ולכן אם את לא מוצאת בו משהו טוב, שיקדם אותך...
יכול להיות שזו בעיה. כמו שידוע שאין לעמוד על המקום ואם לא עולים בהכרח שיורדים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
האם. יש. בעיה. בלקרוא. משהוא. שאני יודעת! שלא יוסיף לי כלום לחיים?
בלת"ק
לדעתי שעה של שקט נפשי ומנוחה עם ספר טוב וכשר זו תוספת מעולה לחיים ויש אנשים שזה חיוני עבורם. לא הייתי ממעיטה בחשיבות של זה גם בפני עצמו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
הכל אפשרי, יקום מקביל, בן אדם שלא יודע מיהדות, חוצן שלא צריך ללבוש ציצית...
אם אנחנו רוצים למצוא טריקים שישאירו אותנו ללא הקב"ה בתמונה כביכול אבל עדיין כשרים למהדרין, הכל אפשרי.
בז'אנרים הספקולטיביים יש לנו הזדמנות לצאת מהתחפושת החיצונית והגשמית של המציאות, כדי לחזור אל המהות הרוחנית שמאחורי הכל.

הדוגמא הראשונה (שכבר ציינו באשכול זה) הם סיפוריו הפנטסטיים של רבי נחמן. (לע"ד אלו אינם אליגוריות. ידוע שיש בהם רעיונות עמוקים שקשה לרדת לעומק המסר בשכל אבל אין ספק שהם משפיעים על הקוראים - והרי זאת רק ההוכחה שלי לכך שאלו סיפורי פנטזיה).

...כשחזרו מן הציד דרך כפר אחד, ראו שם גדר. כולה עשויה נקבים-נקבים חלולים-חלולים. כל אחד כדי יריה, ומסביב לכל נקב מצויר עיגול, סימן למטרה. היו כולם תמהים ומשתוממים על אומן זה, המצליח בכל יריותיו לבלי להחטיא אף כחוט השערה את העיגול המצויר! הלכו לחקור אצל בני הכפר מי הוא. שם אמרו להם, שזה מעשה ידי איכר פשוט. מיד שלחו לקרוא לאיכר. הדוכס שאלו: למדני נא, הצלחה זו השרויה ביריותיך, מניין היא? אף אני בקי באומנות היריה, ואף על פי כן, לעיתים אני מצליח לקלוע אל המטרה ולעיתים לא, ואילו אתה מצליח לעולם! ענה ואמר לו האיכר: כבודו עושה תחילה עיגול ואחר כך יורה בו, ונמצא פעמים מצליח פעמים לאו. וחילופו בי, שאני תחילה יורה ונוקב, ולבסוף אני מקיף את המקומות הנקובים בעיגולים עיגולים, ולכן איני נכשל אף פעם.

[כתבי המגיד מדובנא, הר' יעקב בן זאב קרנץ, לוקט בידי הר' אברהם בעריש פלאהם, ונערך מחדש בידי אליעזר שטיינמן, הוצאת "כנסת"]

דוגמאות למכביר אפשר למצוא במשלים של המגידים הגדולים. האם יש כאן אברך כולל אחד, סידור תפילה? איזשהו סממן יהודי? אין פה אפילו דמות אחת ראויה לחיקוי. ובכל זאת - המטרה של הסיפור כולו (כחבילה) הוא מטרה נעלית ויהודית. זה אולי לא פנטזיה, אבל אפשר לראות כאן איך סיפור דמיוני לא צריך בסממנים חיצוניים כדי להעביר שדר יהודי ו/או חיובי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #69
ואם ישנו מקור יהודי שהוא פנטזיה, כמה אחוזים הוא תופס מכלל היצירה היהודית שמשתרעת במשך אלפי שנים, מהר סיני ועד היום, והאם הוא אלגוריה או פנטזיה עלילתית?
די קשה לבצע הפרדה מוחלטת בין אליגוריה לפנטזיה עלילתית. אם יותר לי לנסות:
אליגוריה היא מסר שמתחפש לאלמנטים דמיוניים, מתוך האמונה שהסופר יכול, ואף חייב לחנך את הקורא. זוהי תועלת אחת אפשרית מסיפור: מסר לקורא.

עלילה היא תיאור של שינוי מרגש, שמענג את החושים, והיא מגרה את הקורא לבנות בעצמו ערכים רוחניים. העלילה יכולה להיות בכל ז'אנר שהוא, גם פטזיה, ועדיין לספק תועלת לקורא. אלו תועלות נוספות יכולים להיות לסיפור?

השאלה השניה היא מעשית.
האם הפנטזיה, שאין וויכוח בנוגע למידה בה היא מעניינת ותופסת אנשים מכל גווני הקשת האנושית- מקדמת את האדם?
אין לי ספק שיהיו כאן הרבה אנשים שיגידו מייד כן. הפנטזיה מקדמת יצירתיות, מאפשרת לחלום... בטוח שיש עוד תשובות.
אבל מה המחיר שלה?
כמו ש @תמר לבין הזכירה, ישנה שקיעה חסרת שליטה בעולם של "פינטוזים" - עולם של דמיון - על מנת לחמוק מהמציאות. אבל בואי נדבר על אנשים נורמטיביים, שמשתמשים בדמיון בצורה בריאה:

1. ילדים חיים בעולם של דמיון באופן טבעי. סיפורים הם כר פורה לתקשורת איתם בסביבה שנוחה ומובנת להם. מצאנו שיש תועלת אחת בסיפורים דמיוניים, גם בלעדי מסר.

2. ילדים מחזיקים ברגשות מודחקים שקשה לפרוק במציאות המודרנית. סיפורים מספקים עולם פרטי בו מציפים את הרגשות, ומתמודדים איתם. זוהי התועלת השנייה. עצם ההתעסקות ברגשות האלה, בעולם בטוח של דמיון, מיישבים את דעתו ומרגיעים את ליבו של הקורא. זאת מכיון ש:

3. מגיל שמונה (יש מחקרים שטוענים שאף מוקדם יותר) ילדים (שוב, הבריאים בהתפתחותם) מפרידים בין דמיון לבין מציאות. משמע, אין פה שקיעה חסרת שליטה בפינטוזים, אלא ניצול של הדמיון כדי להחליק פחדים ולהרגיע את הלב. הם יודעים שזה לא אמיתי ולכן זה עוזר להם.

מן הסתם, זהו כלי ואפשר להשתמש בו בחכמה או בטיפשות. אבל אין קיומם של רוצחים מבטל את הצורך בסכין חיתוך.

(ראו בנין נפש האדם של רבי הופמן כדי לראות סיכום של כל זה).
והגענו, אם כן, לשאלה האחרונה: הקב"ה רוצה שנפעל כאן בעולם. במציאות. עם הכוחות שיש לנו. האם הפנטזיה מקדמת אותנו למימוש הרצון הזה?
"בסגנונות סיפורים יש הרבה משתנים… סגנון הסיפור אליו מתחבר הילד, יכול לספר למאזין ומתבונן מהצד את סיפורו הפנימי אותו הוא נושא בליבו, ההורה הנבון ככל שישים לבו לזה כך ייקל עליו לגדל את ילדו כפי תכונתו וכפי יכולותיו." (גם שם)

לכל ילד (וגם הקוראים המבוגרים יותר שיחיו :sneaky:) יש צרכים רגשיים אחרים. לא דומה קורא שצריך אקשן לקורא שצריך דרמה, ולא דומה קורא שצריך עולם "מציאותי" לקורא שצריך עולם פנטסטי. הצורך של כל קורא ליגיטימי. נראה לי שדי ברור פה לכולם שאם לא נספק לקוראים האלה פנטזיה, הם ילכו לקרוא הארי פוטר, כן?

ובלי קשר, כמו ש @פירי ו @RIVKA W ציינו, הז'אנר אינו סותר את קיומו של המסר. כל סיפור מוליד תובנות אצל הקורא, וודאי שסופר יר"ש יכול לנסות לשתול מסרים כאלו בכוונה תחילה גם כאשר מדובר בפנטזיה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #70
בעז"ה



זוהי נקודה אחרת.
כאן התפתח דיון על איך לבנות עולם ללא יהדות או קשר להקב"ה, כביכול, באופן שזה עדיין יתקבל בציבור החרדי.
וכתבתי שאמונה בהשם היא לא דבר מוסף לעולם, שלכן אפשר להוריד אם זה פחות מסתדר לעלילה, אלא היא העולם עצמו, חלק ממהות העולם וחלק מהמהות של כל אחד מאיתנו.
את עכשיו שואלת על רעיון הפנטזיה עצמו- שגם אם נניח שהדמויות הראשיות אכן עם פאות מאחורי האוזניים וכיסויי ראש- האם ניתן להמציא מציאות שונה מהמציאות שהקב"ה ברא, בניגוד לחוקים שהקב"ה ברא.
זהו דיון שונה.
יום אחד אני ממש מקווה להרחיב, עם מקורות ומחקרים וכו', בעז"ה... אבל בנתיים, אני אשאל שלוש שאלות, שברשותך הן קצת חרדיות מהבוידעם:
האחת היא תוכנית. והיא-
האם קיימת פנטזיה ביהדות?
ואם ישנו מקור יהודי שהוא פנטזיה, כמה אחוזים הוא תופס מכלל היצירה היהודית שמשתרעת במשך אלפי שנים, מהר סיני ועד היום, והאם הוא אלגוריה או פנטזיה עלילתית?
ואם לא קיימת פנטזיה עלילתית ביהדות, שוב, ממתן תורה ועד היום, מדוע זה כך?
במקרה?
השאלה השניה היא מעשית.
האם הפנטזיה, שאין וויכוח בנוגע למידה בה היא מעניינת ותופסת אנשים מכל גווני הקשת האנושית- מקדמת את האדם?
אין לי ספק שיהיו כאן הרבה אנשים שיגידו מייד כן. הפנטזיה מקדמת יצירתיות, מאפשרת לחלום... בטוח שיש עוד תשובות.
אבל מה המחיר שלה?
וכמה אחוזים מהאנושות סופגים את המחיר הזה בחיים היום יומיים, ממש כאן בעולם המערבי?
אחת ההתמכרויות הנפוצות ביותר בעולם המערבי היום היא ההתמכרות למשחקי ווידאו. מחנון מבודד חברתית הופך הבחורצ'יק ברגע אחד ללוחם על, שקופץ והורג ומצליח במשימות. למה שיחזור למציאות? מה יש לה להציע?
פייסבוק משקיעה מלארדי דולרים כעת בפיתוח עולם התלת מימד, שבו כל אדם יוכל ללבוש כל צורה במציאות רבודה (תמורת מספיק כסף, כמובן). היא מבטיחה שזה הדבר הגדול הבא, שכל העולם יקח בו חלק. מדוע? כי הפנטזיה מציעה הרבה. הרבה מעבר למה שיש למציאות להציע.
וכשהמציאות מציעה הרבה פחות ממה שהפנטזיה מציעה, המחיר בא לידי ביטוי, בסופו של דבר, בצורה של התמכרויות, בדידות, דיכאון ונטייה לאובדנות. תופעות שהולכות ומתפשטות בחברה המערבית.
והגענו, אם כן, לשאלה האחרונה: הקב"ה רוצה שנפעל כאן בעולם. במציאות. עם הכוחות שיש לנו. האם הפנטזיה מקדמת אותנו למימוש הרצון הזה?
כל סיפור שמסופר או נכתב הוא בעצם פנטזיה (למעט סיפורים שקרו).
מטרת הסיפור היא להציע תובנות ומסרים שבשגרת החיים פחות שמים לב אליהם. סופר איכותי מעניק תובנות איכותיות. ולכן לא כל כך משנה הפלטפורמה אלא המסר.
היכולת של הפנטזיה לכבוש את לב הקוראים, היא כלי עוצמתי שיכול לשמש את הסופר היטב בהחדרת המסר, ואינה שונה משימוש באלגוריות ומשלים.
אמת שיש פגם בהצגת אפשרות לעולם בלי בורא. אבל כתיבה בלי התעסקות בדת אינה גרועה משועלים מדברים במשלי קדמונים, דבר שסותר עיקרון מהותי של כוח הדיבור שניתן לאדם בלבד, או חכמה שניתנה לשועל דבר מופקע על פי התורה.
הגישה שלא להשתמש בכלי בגלל כוח ההשפעה החזק שלו, היא טעות מובהקת. בצורה כזו האפשרויות היחידות שנותרות למעוניין הם במקומות זרים.
הרב להמן השכיל לפתח את תחום הרומנים הנקיים, דבר שהיה בדורו נחלתם של סופרים גויים בלבד.
לדעתי, הציבור צמא לכתיבה איכותית בתחום, מן הראוי שנעניק לו אותה בצורה נקייה וגדושה בתוכן ראוי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
לאחר פרסום ההודעה ראיתי שנכתבו על הנושא הודעות רבות בנושא. אז אנא ראו את ההודעה הנ"ל כבלת"ק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
אני קוראת עכשיו ספר שיצא בשנתיים האחרונות. לא פנזטיה אלא דרמה רגילה מהחיים היומיומיים.
מעבר לזה שמוזכר שבת (סתם בשביל סצנה של התארחות ומפגש עם המשפחה/גיסות) אין שם שום דבר 'יהודי' מובהק. לא במסר ולא במסביב.
וזה התפרסם בהמשכים בעיתון חרדי כלשהו.

פה אף אחד לא ידרוש את זה, לא יחשבו על זה אפילו. כי לגיבורים ישנם שמות חרדיים, והם חיים ומסתובבים באותם מקומות שאנחנו.
אז למה כשזה סיפור פנטזיה עם אנשים בעלי כוחות אחרים משלנו או עולם שנראה שונה מהעולם שלנו - דוקא אז צריך את זה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
פה אף אחד לא ידרוש את זה, לא יחשבו על זה אפילו. כי לגיבורים ישנם שמות חרדיים, והם חיים ומסתובבים באותם מקומות שאנחנו.
אז למה כשזה סיפור פנטזיה עם אנשים בעלי כוחות אחרים משלנו או עולם שנראה שונה מהעולם שלנו - דוקא אז צריך את זה?
היו כאן כמה ששאלו את זה כבר קודם, ולא עניתי כי בעיניי התשובה היא בגוף השאלה.
כשברור לנו שהגיבור הוא צדיק (אפילו ניסתר, אצל חלק סופרים\ות), מספיק לקורא לקרוא על הבעיות שלו שהמון פעמים "רגילות", יומיומיות, ולהסיק בפשטות שהגיבור הולך לביה"כ בבוקר ואז מתקשר לברר מה קורה בזירה שבבית החולים.
לעומת זאת בפנטזיה, כששום דבר לא רגיל, ולפעמים צריך לספר את מספר העיניים שיש למשוחח עם הגיבור, אף אחד לא יסיק שהגיבור התפלל בכוונה לפני שמפלצת השלג איימה על חייו.
שני הגיבורים הכינו ארוחת בוקר. בספר רגיל זה ברור - מטרנה לילד וסנדוויץ בשבילו.
בספר פנטזיה זה כמעט ברור - בטח הוא אכל פרי אקזוטי או צד ארנבת. מעניין אם הוא קם משעון מעורר או מקסם.
ובגלל ששום דבר לא מזכיר אותנו, אנחנו חייבים (או לא?) לכתוב שהגיבור הוא צדיק, והוא התפלל גם תפילת מוסף לפני שהמפלצת באה. כי את זה אף אחד לא ידע אם לא נגיד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
היו כאן כמה ששאלו את זה כבר קודם, ולא עניתי כי בעיניי התשובה היא בגוף השאלה.
כשברור לנו שהגיבור הוא צדיק (אפילו ניסתר, אצל חלק סופרים\ות), מספיק לקורא לקרוא על הבעיות שלו שהמון פעמים "רגילות", יומיומיות, ולהסיק בפשטות שהגיבור הולך לביה"כ בבוקר ואז מתקשר לברר מה קורה בזירה שבבית החולים.
לעומת זאת בפנטזיה, כששום דבר לא רגיל, ולפעמים צריך לספר את מספר העיניים שיש למשוחח עם הגיבור, אף אחד לא יסיק שהגיבור התפלל בכוונה לפני שמפלצת השלג איימה על חייו.
שני הגיבורים הכינו ארוחת בוקר. בספר רגיל זה ברור - מטרנה לילד וסנדוויץ בשבילו.
בספר פנטזיה זה כמעט ברור - בטח הוא אכל פרי אקזוטי או צד ארנבת. מעניין אם הוא קם משעון מעורר או מקסם.
ובגלל ששום דבר לא מזכיר אותנו, אנחנו חייבים (או לא?) לכתוב שהגיבור הוא צדיק, והוא התפלל גם תפילת מוסף לפני שהמפלצת באה. כי את זה אף אחד לא ידע אם לא נגיד.
אולי התשובה היא כמו שכתבת כאן.
ואני חושבת שהתשובה יכולה להיות: שלא כותבים את זה כי זה לא חסר בסיפור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
בעז"ה

היי @תמר לבין , ביקשת שאתמקד בשאלה הבאה:
השאלה שלי היא: האם. יש. בעיה. בלקרוא. משהוא. שאני יודעת! שלא יוסיף לי כלום לחיים?
זה נושא מרתק, שמאחוריו טמון עולם שלם של השקפה. אבל ננסה לתמצת ולהיכנס רגע לעומק של העניין:
בעיקרון יש שלוש גישות לחיים. גישה אחת אומרת, שהקב"ה זה דבר אחד, והעולם זה דבר שני.
כלומר, אני יכול ללמוד תורה במשך היום, ובערב לעשות מה שטוב לי. לקרוא ספר, או לראות סרט. וזאת משום שגם הקב"ה מציאות, וגם אני מציאות.
הגישה השניה אומרת- אני יודע שהקב"ה רוצה שאעבוד אותו בכל דבר, בכל זמן ובכל מצב; וברגע שאני לא עובד אותו, זה לא שאני נח; אני עובד את עצמי, או את הרצונות שלי, ובאופן כללי אני נותן מקום למציאות של "חוץ ממנו".
על פי הגישה הזו, יש אומנם אותי ואת השם, אבל אני צריך לעבוד את השם בכל מעשה שאני עושה; כאשר אני אוכל גלידה, עליי לברך לפני ואחרי. כשאני קורא ספר, אני קורא רק ספרים מאושרים, וכולי. כלומר, אכן יש את העולם ויש את הקב"ה, אבל אני מכניס את נוכחות השם בתוך העולם.
הגישה השלישית אומרת, שהקב"ה ממלא את כל המציאות בכל רגע ורגע, הוא נמצא איתי בכל זמן ובכל מצב; ועל כן כל החיים שלי יכולים וצריכים להיות עבודת השם.
על פי הגישה הזו, כשאני אוכל גלידה- אני אוכל כדי להיות שמח יותר וחזק יותר לעבוד את השם, כך שהאכילה עצמה היא ממש עבודת השם; כשאני קורא ספר- זה כדי להתקדם בחיי, לקבל תובנה או כוחות. כל פרט ופרט בחיי, גם פרטים גשמיים ולא רוחניים או קדושים, הופכים להיות חלק מעבודת השם.

התפיסות האלו פוגשות את כולנו. ואותנו הכותבים- על אחת כמה וכמה. כי אם על פעולה פשוטה כמו קריאת ספר כדאי שנשאל את עצמנו מדוע אנו עושים זאת ומאיזה מקום פנימי זה מגיע, על אחת כמה וכמה שכדאי לשאול זאת לפני כתיבת ספר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
על פי הגישה הזו, כשאני אוכל גלידה- אני אוכל כדי להיות שמח יותר וחזק יותר לעבוד את השם, כך שהאכילה עצמה היא ממש עבודת השם; כשאני קורא ספר- זה כדי להתקדם בחיי, לקבל תובנה או כוחות. כל פרט ופרט בחיי, גם פרטים גשמיים ולא רוחניים או קדושים, הופכים להיות חלק מעבודת השם.
בעיניך אין מצב למשפט - כשאני קורא ספר - זה כדי לנוח/להתאוורר/לקבל כוחות?

אני נהנית לקרוא את טיעונייך ודעתך, אבל לדעתי המסקנות שאת מוציאה מתוך הידע מצומצמות למקום אחד ואישיות לך. אפשר גם להבין ולקחת אותו למקום אחר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
בעז"ה

בעיניך אין מצב למשפט - כשאני קורא ספר - זה כדי לנוח/להתאוורר/לקבל כוחות?
@פירי , אני אמא. להתאוורר, לנוח ולקבל כוחות, הינה כעת עבודת השם הראשונה במעלה עבורי;)
וודאי שאני קוראת ספרים כדי להתאוורר ולנוח. זוהי לא הפסקה מהחיים, זה חלק שנותן כח להמשיך בחיים בצורה טובה ונינוחה יותר. זה עבודת השם.


ובנוגע לפנטזיה:
כדאי להפריד בין פנטזיה לדמיון. פנטזיה זהו ז'אנר, והוא משהו שלא יכול לקרות.
דמיון זהו חוש, יכולת אנושית, שבמקורותינו (בדורות מאוחרים) קוראים לו לפעמים חוש הציור. דמיון לא חייב להיות משהו שלא יכול לקרות, אלא מספיק משהו שלא קורה כעת.
גם זיכרון זהו דמיון. גם חלום, וגם שאיפה. כל מה שלא קורה כעת.
יש חשיבות גדולה בדמיון. וכאן אני מתחברת למה שאת כותבת, @הגיבן (ת),על החשיבות של שימוש בדמיון ובפיתוחו.


אני קוראת עכשיו ספר שיצא בשנתיים האחרונות. לא פנזטיה אלא דרמה רגילה מהחיים היומיומיים.
מעבר לזה שמוזכר שבת (סתם בשביל סצנה של התארחות ומפגש עם המשפחה/גיסות) אין שם שום דבר 'יהודי' מובהק. לא במסר ולא במסביב.
וזה התפרסם בהמשכים בעיתון חרדי כלשהו.

פה אף אחד לא ידרוש את זה, לא יחשבו על זה אפילו. כי לגיבורים ישנם שמות חרדיים, והם חיים ומסתובבים באותם מקומות שאנחנו.
אז למה כשזה סיפור פנטזיה עם אנשים בעלי כוחות אחרים משלנו או עולם שנראה שונה מהעולם שלנו - דוקא אז צריך את זה?

התשובה היא פשוטה, אני חושבת-
צריך את זה גם בסיפור החרדי.

כמו שאנחנו יכולים לעשות מצוות רק כי ככה אמרו לנו, גם הסיפורים שלנו יכולים. אבל סיפור חרדי על חיים חרדיים, שאין בו אמונה, או תפילה, או קשר להשם בכלל... זה ממש חבל. זה לא אמור להיות.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #79
האם קיימת פנטזיה ביהדות?
בודאי שכן!
בשביל לכתוב את ספר הפנטזיה שלי יחד עם אחי ערכנו מחקר על כל הנושא.
לא רק שמצאנו מקורות בספרים שלנו לכל מני דברים מוזרים שכיום יכנו אותם 'פנטזיות', אלא מי שקורא אותםמגיע למסקנה שהמקור לרוב הפנטזיות המקובלות כיום מגיע מהמקורות שלנו! (מצאתי אזכורים לקנטאורים ועוד כל מיני יצורים שהיו בעת העתיקה, סאטירים, ועוד הרבה שאני לא ממש זוכרת עכשיו).
זה עדיין לא אומר שאני אשתמש בזה בספרים שלי.
לא בגלל שזה לא מקובל, אלא בגלל שכדי שאני אוסיף פנטזיה לסיפור שלי צריך שיהיה לי רעיון כלשהו שאותו אני רוצה לבטא, וכדי לבטא אותו אני צריכה להשתמש בפנטזיה.
בצורה כזו הפנטזיה לא סותרת כלל את עקרונות היהדות, להיפך- היא מבטאת אותם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה