דרוש מידע תוך כמה זמן ניתן לקבל תחושה טובה שהטיפול עובד/מטיב?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41
טוב אז ככה, בפגישה הראשונה חברתי נתנה סקירה על עצמה וציינה פרט מאוד משמעותי שיכול להישמע גם שולי, אך מאוד משמעותי להמשך החיים (אוף זה לא מספיק ברור)
אתן אולי דוגמא כדי שזה יובן
נניח שהיה לה עסק כלכלי עם חברה טובה והעסק לא צלח היחסים ביניהן לא משהו ופשוט נפרדו כל אחת לדרכה והעסק נסגר, עכשיו זה משהו שלפני המון שנים היא יכלה לוותר ולא לספר את העובדה שהיה לה עסק עם חברה טובה וכו' אך היא בחרה לספר כי משהו מציק לה
והנה אני מגיעה לפואנטה, המטפלת שאלה אותה ומה עם חברה שלך היא הסתדרה כלכלית???
ובזה תם ונשלם הדיון / הסיפור
אתן עוד דוגמא וסליחה מראש על האריכות
המטפלת יודעת שיש משהו שמפריעה למטופלת והיא לא מסוגלת לספר על כך והמטפלת לא מנסה לעזור לה לפתוח אותו (באחד הפעמים היא התפרצה בבכי וששאלה אותה מה .? אז שיתפה שיש משהו שרוצה לספר ולא מסוגלת) עברו כבר 2 פגישות נוספות מאז.....
אז היא כן מנסה לרמוז / להעביר מסר שיש לה קושי בלספר ומצפה מהמטפלת שתעזור לה להיפתח ולספר אך זה לא קורה.....
להמשיך בטיפול? יש טעם?
את מביאה נתונים שהם מגלים טפח ומכסים טפחיים. לא חושבת שתוכלי לקבל תשובה מדויקת ספציפית מה נכון לה לעשות.
ממליצה לך להתמקד ראשית במה ששאלו אותך ולפי זה לענות לשאלה הפותחת המרכזית.
זה
חבל שפותחת האשכול לא מציינת אם אכן מדובר במטפלת מוסמכת
כל הדיון חסר טעם אם התשובה שלילית
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
אין הרבה מה להוסיף, רק לחדד.
כל מה שתיארת @יעל זלמנוביץ יכול להיות תקין לחלוטין, כי אלו דברים שיש מטופלים שקשה להם יותר.
השאלה המשמעותית כאן אם היא אצל מטפלת מוסמכת, מטפלת שמקבלת הדרכה.
כי גם המטפל הכי טוב יכול לטעות לפעמים, כן גם טעויות כמו אלו שציינת כאן, אבל אם היא לוקחת הדרכה, זה מוחזק. זה מלמד אותה משהו על הטיפול, על המטופלת.
אבל באמת שאין הרבה מה להמשיך ולהתדיין כאשר רב הנסתר על הנגלה.
וחבל,
כי יש כאלו שקובעים בנחרצות לעזוב את הטיפול, ואולי זה סתם חבל.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
מצטרפת לדבירה של @שמחוני
הרבה מהדברים שנכתבו הם מאד נכונים, או יכולה להבין למה המטפלת נהגה כך
מאד מסובך וקשה לענות ככה , באמת מציעה להעלות את הדברים מולה ואז לראות לאן זה ממשיך
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
לפעמים מאד בוער משהו במטופלת אבל היא לא באמת בשלה לדון בזה. אם המטפלת מקצועית דיה ומזהה את זה נכונה, היא אכן תתיחס רק לכאב ולדמעות ולמה שהמטופלת מסוגלת להעלות, ולא תאיץ ("תעזור") בה לפתוח.
השאלה אם המטפלת עשתה את זה מתוך מקצועיות או מתוך חוסר מקצועיות....
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
השאלה המשמעותית כאן אם היא אצל מטפלת מוסמכת, מטפלת שמקבלת הדרכה.
ממש.
מטפלת היא לא מלאך, וכל אחת יש לה נושאים שהיא פחות זורמת איתם ויותר חוששת שיעלו. גם אם המטפלת מוסמכת ובעלת תעודות ומעובדת מאד. אבל אם היא מקבלת הדרכה היא אמורה לקלוט את הקושי שלה מול הנושא ולעשות עבודה עם עצמה בשביל לאפשר למטופלת לפתוח את הנושא. זה יכול לקחת שבוע שבועיים, אבל אם המטפלת בעבודה על זה זה בסדר.
ולפעמים גם מטפלת מרגישה שמוקדם מידי לפתוח נושא כל כך רגיש ואישי, ונכון מבחינת התהליך לחכות קצת.
מה שקורה זה שכל מה שאת מספרת לא מעיד בבירור על בעיה במטפלת, הכל תלוי בשיקולים שלה שעומדים מתחת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
@יעל זלמנוביץ, בפורום הזה מדברים אנשים שאינם מכירים את המקרה הספציפי (ואני בתוכם). לכן, התשובות שתקבלי כאן הן רק חצי עניין.
באם יש מקום והעניין רלוונטי, יתכן שכדאי שהחברה הנ"ל תפנה לאחת מהחברות הקרובות שלה, שמכירות אותה היטב, ותדבר איתה.
חברה טובה תוכל לדעת האם אכן יש קושי בפתיחות, או שסביר יותר שזו המטפלת. האם אכן הטענות האלה יוצאות דופן אצל המטופלת, או שהן קורות לה עם עוד אנשים (ואז יתכן שזה פשוט קושי שלה, שעם הזמן יחלוף).
באופן כללי, חברה טובה יכולה לדעת הרבה דברים שלא ניתן לדעת דרך המסך.
וכמובן, כפי שכבר ציינו כאן: לדבר עם המטפלת על הקושי הזה. מטפלת מקצועית לומדת כיצד להתמודד גם עם הטענות האלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
ולגבי המקרה הנ"ל חמישה מפגשים זה כלום.
תחושת אמון לא אמורה להיבנות מהרגע הראשון.

בטח שכן!
אם אין אמון מיד על ההתחלה התהליך לא יותנע!
אמון זה משהו בסיסי מאוד, ואם אחרי חמש פגישות עדיין אין אמון כנראה שמשהו חסום.

לא למדתי פסיכולוגיה, אבל אני אומרת את זה מניסיון.
[מכירה מישהי שעזבה מטפלת אחת מיד אחרי הפגישה הראשונה כי הרגישה שאין לה אמון במטפלת, והיא לא מצליחה להניח על השולחן את הנושאים המהותיים שמפריעים לה. [ויודעת על מישהי שהפסיקה תהליך אחרי כמה שבועות כי קרה לה איזה משהו שטלטל אותה, והמטפלת התעלמה כמעט לגמרי, והבהירה לה שאם הן רוצות להתניע תהליך, הן חייבות להתמקד במשהו ספציפי, בשעה שהיו לה הרבה דברים שצפו ודרשו התייחסות].]
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
בטח שכן!
אם אין אמון מיד על ההתחלה התהליך לא יותנע!
הכל אמת ויציב, אבל:
בטיפול יש 2 אנשים: מטופל ומטפל.
לכל אחד יש דרך שונה להעניק אמון לאנשים או לקבל אותו מהם.
לפעמים, פשוט לוקח זמן כדי להצליח לתת אמון בבני אדם ששונים ממך. זה כמו לדבר בשפות שונות, ולוקח זמן עד שמצליחים לתרגם את הלב מאחד לשני ולהיפתח.
זה תקין, זה נורמלי, זה קורה בכל מקום בחיים, גם בטיפול.
אמון זה משהו בסיסי מאוד, ואם אחרי חמש פגישות עדיין אין אמון כנראה שמשהו חסום.
יש רמות באמון, ומרחוק קשה לדעת כמה אמון קיים שם וכמה לא. נשמע שלא הרבה.
גם לא ניתן לדעת איפה החסימה. יכול להיות שזו המטופלת שחסומה? יכול להיות שזה פשוט עוד נושא שהיא צריכה לעבוד עליו בינה לבין עצמה?
אין לי מושג מה אירע בחדר הטיפול ובנבכי הנפש, רק מעלה השערות.
[מכירה מישהי שעזבה מטפלת אחת מיד אחרי הפגישה הראשונה כי הרגישה שאין לה אמון במטפלת, והיא לא מצליחה להניח על השולחן את הנושאים המהותיים שמפריעים לה.
אוקי, זו הייתה הבחירה שלה. לא ניתן להסיק מכך על כל מטפלת וכל מטופלת.
[ויודעת על מישהי שהפסיקה תהליך אחרי כמה שבועות כי קרה לה איזה משהו שטלטל אותה, והמטפלת התעלמה כמעט לגמרי, והבהירה לה שאם הן רוצות להתניע תהליך, הן חייבות להתמקד במשהו ספציפי, בשעה שהיו לה הרבה דברים שצפו ודרשו התייחסות]
1. אכן טיפול דורש התמקדות, הצבת יעדים וסדר ברור. אחרת אפשר לדבר כל היום ולא להגיע לשום מקום. לא ניתן להתייחס להכל בבת אחת, בטיפול איכותי עובדים בשיטת פרה פרה, גם כאשר יש הצפה של הרבה מאוד נושאים שונים.
2. בדרך כלל אנשים נוטים לייחס טלטלות למקרים ספציפיים שקורים בחייהם. מטפלת טובה תדע לזהות את הסיבה לטלטלה, ולכן יתכן שהיא תתעלם ממנה, כי היא תרצה לטפל בשורש הבעיה ולא במקרה הספציפי שטלטל את המטופלת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
@יעל זלמנוביץ, בפורום הזה מדברים אנשים שאינם מכירים את המקרה הספציפי (ואני בתוכם). לכן, התשובות שתקבלי כאן הן רק חצי עניין.
באם יש מקום והעניין רלוונטי, יתכן שכדאי שהחברה הנ"ל תפנה לאחת מהחברות הקרובות שלה, שמכירות אותה היטב, ותדבר איתה.
חברה טובה תוכל לדעת האם אכן יש קושי בפתיחות, או שסביר יותר שזו המטפלת. האם אכן הטענות האלה יוצאות דופן אצל המטופלת, או שהן קורות לה עם עוד אנשים (ואז יתכן שזה פשוט קושי שלה, שעם הזמן יחלוף).
באופן כללי, חברה טובה יכולה לדעת הרבה דברים שלא ניתן לדעת דרך המסך.
וכמובן, כפי שכבר ציינו כאן: לדבר עם המטפלת על הקושי הזה. מטפלת מקצועית לומדת כיצד להתמודד גם עם הטענות האלה.
כל עוד חברה טובה מבינה באמת בטיפול ותהליכיו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
מטפלת טובה תדע לזהות את הסיבה לטלטלה, ולכן יתכן שהיא תתעלם ממנה, כי היא תרצה לטפל בשורש הבעיה ולא במקרה הספציפי שטלטל את המטופלת.
מה גם שלפעמים מטופלת מגיעה מטבע הדברים טעונה מאוד ומצפה ל"אישור" של המטפלת על רגשותיה, בעוד המטפלת נמצאת שם בשבילה במקום הרבה יותר עמוק ומלמדת אותה להיות עם עצמה ולאהוב את עצמה.זה הרבה יותר שקט ופנימי. ומרב שהמטופלת לא מכירה את השפה היא קוראת את זה כאדישות
אין אמון מיד על ההתחלה התהליך לא יותנע!
נכון, אבל שוב, למטופלת יכול לקחת זמן להבין את סוג הקשר. היא מרגישה שהיא זקוקה למעטפת היסטרית של הכלה והשתתפות כמו שחברה נותנת, היא תקרא לזה אמון ובטיפול היא תלמד הכלה מסוג אחר, הקשבה ואהבה עצמית, וזה לוקח זמן
מכירה מישהי שעזבה מטפלת אחת מיד אחרי הפגישה הראשונה כי הרגישה שאין לה אמון במטפלת, והיא לא מצליחה להניח על השולחן את הנושאים המהותיים שמפריעים לה.
זה שהיא עזבה לא מצביע על זה שהצעד נכון, יתכן שאם הייתה מחכה היה נבנה משהו
תפנה לאחת מהחברות הקרובות שלה, שמכירות אותה היטב, ותדבר איתה.
חברה טובה תוכל לדעת האם אכן יש קושי בפתיחות, או שסביר יותר שזו המטפלת.
לחברה קשה מאוד לשפוט. עד כמה החברה מתמצאת בעולם הטיפולי? עד כמה היא נגועה? מהצד של המטופלת לא תמיד זה ישמע כמו שזה, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע מוסמך

חברה טובה שלי שעברה טיפול ובתחילת הדרך הייתה טעונה מאוד כלפי התנהלות המטפלת יצאה לדרך מקסימה ובריאה בסיום הטיפול, הכל שאלה של זמן ובעיקר האם המטפלת מוסמכת ומומלצת ע"י אנשי מקצוע מוסמכים מעולם הטיפול
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
לחברה קשה מאוד לשפוט. עד כמה החברה מתמצאת בעולם הטיפולי? עד כמה היא נגועה? מהצד של המטופלת לא תמיד זה ישמע כמו שזה, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע מוסמך

חברה טובה שלי שעברה טיפול ובתחילת הדרך הייתה טעונה מאוד כלפי התנהלות המטפלת יצאה לדרך מקסימה ובריאה בסיום הטיפול, הכל שאלה של זמן ובעיקר האם המטפלת מוסמכת ומומלצת ע"י אנשי מקצוע מוסמכים מעולם הטיפול
כל עוד חברה טובה מבינה באמת בטיפול ותהליכיו.
כנראה שלא הסברתי את עצמי נכון, מחילה. לא התכוונתי להעניק לחברות את הסמכות להחליט האם הטיפול נכון או לא, ומה על המטופלת לעשות. רחוק מזה.
הצעתי לפנות לחברה לא בתור יעוץ מקצועי ולא כתחליף אליו. בדיוק כפי שאין שום היגיון בהחלטה אך ורק על פי התייעצות אנונימית בפרוג - כך לא התכוונתי לתת לחברה סמכות להביע דעה האם זה טיפול נכון או לא.
מה כן?
אצל נשים מסויימות, קיימת יכולת נמוכה מאוד לבחון קושי מקומי ולהעריך את עוצמתו ביחס לכלל החיים. קשיים הם דבר מציף, בטח כשמתחילים תהליך טיפולי ועלולים להגיע להצפה רגשית ואובדן בהירות בקלות יתרה.
במצב כזה, שיחה עם חברה טובה שמכירה את המטופלת, יכולה לסייע. לתת לה מבט אחר, לראות כמה באמת הקושי מול המטפלת הוא שלה או לא, ומה המקום האמיתי שלה בכלל.
שוב, לא מה מקומו של הטיפול בחייה, אלא מה מקומה שלה, עצמה. כדי להבהיר את המצב, לפזר את הערפל.

הסתייגות כפולה: אני לא מכירה את המקרה מקרוב, אין לי דרך לדעת איפה הבעיה והאם חברה יכולה לסייע, וכמובן שאין לי מושג מי הן חברותיה של המדוברת. כך שזו הייתה הצעה באוויר, למקרה שהרעיון הזה יכול להועיל (בנוסף לכל העצות הנכונות והטובות שכבר עלו כאן: לדבר עם המטפלת, לבדוק את המקצועיות שלה, וכו').
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
הדיון מרתק, והדעות רחבות... לא יודע אם יעזרו לחברה של פותחת האשכול,

האם לעזוב או לא? מתוך הפרטים שעלו כאן עדין אי אפשר לדעת מה נכון ומה לא,
אבל אני אישית הייתי הולך רק לפסיכולוג שיש לי אמון בפניו ואני יכול לפתוח הכל, אם יש נושא שארגיש קושי לפתוח אז עצם השיח שלנו לא באמת יהיה נכון, כי פרטים מהותיים לא נפתחים בו.

אני אישית פתחתי עם המשגיח בישיבה את הנושאים הכי רגישים שיש, שאם הוא היה מוציא עשירית מתוכם למישהו אחר, כנראה הייתי עדין רווק ומנודה חברתית ומשפחתית. אבל הוא יהודי חכם וצדיק יסוד עולם, ויודע לשמור את פיו, וכאשר עלינו אליו בימי חול המועד להחמיא ולספר לרעייתי איזה בעל מיוחד יש לה, ולהתעלם מכל השאר.

לדעתי הדבר הכי נכון לעשות, הוא להעלות את כל הנושאים בפני המטפלת, ולראות מה תגיב, ולשמוע את דעתה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
בלת"ק
1. שאלה חשובה מאוד זה לבדוק קודם כל איזה סוג תעודה יש לה.
2. לגבי האמון- האם היא טיפוס חשדן? או יותר מזה- מתקשה לתת אמון באנשים? האם היא מרגישה צורך לבחון את המטפלת לראות אם היא יכולה לתת בה אמון? חמישה מפגשים לאנשים יותר חשדניים זה קצת מאוד, לוקח יותר זמן לבנות את האמון ויותר זמן להיפתח.
3. לגבי הנושאים האישיים- זה וודאי לוקח יותר זמן והשאלה היא עד כמה ההרגשה הזו מגיעה מתוך המטופלת או שזה באמת משהו שקיים במטפלת הזו. האם היא הלכה בגלל זה? היא בררה לפני שהמטפלת הזו מתאימה לטיפול בנושאים כאלו? על זמך מה היא הלכה אליה?
4. לגבי הטלפון זה כ"כ כ"כ נכון לנהוג ככה שזה דווקא נקודת זכות רצינית לטובתה.

אני הייתי ממליצה לה קודם כל לשתף מישהו חיצוני שיוכל גם להבין האם יש פה בעייתיות בסוג הקשר עם המטופלת או שהמטופלת צריכה עוד זמן ובמידה ומחליטים להמשיך- לעקוב יחד בעוד חודש וחצי- חודשיים האם יש שינוי בהרגשה ולאיזה כיוון.
חוץ מזה- מאוד חשוב לדבר על זה עם המטפלת, לא כל הנושאים בבת אחת אבל להתחיל ממה שהכי פחות קשה לה לדבר עליו, ולראות איך היא מרגישה בשיח הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
מכירה מישהי שעזבה מטפלת אחת מיד אחרי הפגישה הראשונה כי הרגישה שאין לה אמון במטפלת, והיא לא מצליחה להניח על השולחן את הנושאים המהותיים שמפריעים לה. [ויודעת על מישהי שהפסיקה תהליך אחרי כמה שבועות כי קרה לה איזה משהו שטלטל אותה, והמטפלת התעלמה כמעט לגמרי, והבהירה לה שאם הן רוצות להתניע תהליך, הן חייבות להתמקד במשהו ספציפי, בשעה שהיו לה הרבה דברים שצפו ודרשו התייחסות].]​
ואני מכירה מישהי שהיתה חייבת טיפול וכל הזמן החליפה מטפלות בגלל סיבות שכאלה, ובסוף הגיעו מים עד נפש, היא קיבלה מטפלת מגורם כלשהו שהיתה מחויבת לפרק זמן והיתה חייבת להסתגל אליה, גם אם היו שבירות בדרך, והפלא ופלא. הטיפול החזיק מעמד והיא מאד מרוצה. ב"ה.

טיפול זה תהליך שדורש הרבה משאבים ואנרגיות מהאדם ויש כל מיני סיבות ומנגנוני הגנה שמתעוררים ומבקשים להחליף... העיקר לא להגיע *באמת* למקומות הקשים והכואבים. לא נראה לי שיש הרבה מטופלים שלא חשו אי פעם במהלך הטיפול רצון להפסיק מכל מיני סיבות..

אני לא יודעת אם המטפלת המדוברת באשכול מקצועית, אולי היא לא וכל הנקודות שהועלו נובעים ממקומות לא נכונים, אבל אם ביררתם ושמעתם שהיא מקצועית ושיש לה המלצות, יכול להיות שהיא תעזוב ותחפש מטפלת אחרת ואצלה היא תמצא נקודות אחרות שלא ימצאו חן והיא תצטרך לעבוד על עצמה להישאר, או לנדוד בין מטפלות עד שתהיה בשלה לעבודה. (לפעמים מוצאים בס"ד מטפלת שהקליק הוא מיידי וזה נותן יותר כח להמשך. עדיין בצמתים רגישים במיוחד יכול להתעורר הרצון להפסיק והוא מתלבש על שלל תירוצים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
טוב אז ככה, בפגישה הראשונה חברתי נתנה סקירה על עצמה וציינה פרט מאוד משמעותי שיכול להישמע גם שולי, אך מאוד משמעותי להמשך החיים (אוף זה לא מספיק ברור)
אתן אולי דוגמא כדי שזה יובן
נניח שהיה לה עסק כלכלי עם חברה טובה והעסק לא צלח היחסים ביניהן לא משהו ופשוט נפרדו כל אחת לדרכה והעסק נסגר, עכשיו זה משהו שלפני המון שנים היא יכלה לוותר ולא לספר את העובדה שהיה לה עסק עם חברה טובה וכו' אך היא בחרה לספר כי משהו מציק לה
והנה אני מגיעה לפואנטה, המטפלת שאלה אותה ומה עם חברה שלך היא הסתדרה כלכלית???
ובזה תם ונשלם הדיון / הסיפור
אתן עוד דוגמא וסליחה מראש על האריכות
המטפלת יודעת שיש משהו שמפריעה למטופלת והיא לא מסוגלת לספר על כך והמטפלת לא מנסה לעזור לה לפתוח אותו (באחד הפעמים היא התפרצה בבכי וששאלה אותה מה .? אז שיתפה שיש משהו שרוצה לספר ולא מסוגלת) עברו כבר 2 פגישות נוספות מאז.....
אז היא כן מנסה לרמוז / להעביר מסר שיש לה קושי בלספר ומצפה מהמטפלת שתעזור לה להיפתח ולספר אך זה לא קורה.....
להמשיך בטיפול? יש טעם?
כל מה שאת מעלה כאן זה הסיפור של המטופלת, ולגמרי החויה האישית שלה.
מעניין היה לשמוע את זה מצד המטפלת.
זה הרבה יותר מורכב ממה שזה נשמע
והלוואי שהיו לנו תמיד תשובות ברורות של "כן" או "לא"
אני מאמינה שאם הטיפול טוב, אז בהמשך השאלות הספציפיות האלו יעברו למטפלת,
אחרי 5 מפגשים זה לגיטימי לגמרי לבדוק ולשאול ולחשוב, האם המטפלת טובה לי
האמביוולנטיות הזאת יכולה גם להמשיך להתלוות במהלך הטיפול (תלוי איזה רקע של מערכות יחסים המטופלת מביאה איתה)
לא בטוח שיש תשובה חד משמעית
בעיני חבל לעזוב כרגע. כן הייתי נותנת לזה עוד קצת.
מאד קשה להתחיל תהליך של טיפול ולתת אמון בדמות חדשה,
חשוב מאד להחזיק את זה בראש..
אני כן מצפה שבהמשך הטיפול שאלות על הקשר בין המטפלת למטופלת יעלו בטיפול עצמו..
ועוד משהו,
ללכת לטיפול זה עבודת חיים !!
זה לא קל. שיהיה ברור !!
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
טוב אז ככה, בפגישה הראשונה חברתי נתנה סקירה על עצמה וציינה פרט מאוד משמעותי שיכול להישמע גם שולי, אך מאוד משמעותי להמשך החיים (אוף זה לא מספיק ברור)
אתן אולי דוגמא כדי שזה יובן
נניח שהיה לה עסק כלכלי עם חברה טובה והעסק לא צלח היחסים ביניהן לא משהו ופשוט נפרדו כל אחת לדרכה והעסק נסגר, עכשיו זה משהו שלפני המון שנים היא יכלה לוותר ולא לספר את העובדה שהיה לה עסק עם חברה טובה וכו' אך היא בחרה לספר כי משהו מציק לה
והנה אני מגיעה לפואנטה, המטפלת שאלה אותה ומה עם חברה שלך היא הסתדרה כלכלית???
ובזה תם ונשלם הדיון / הסיפור

בהנחה שהעסק עם החברה לא היה כלכלי... (וגם אם כן):
בטיפול לא אמורים בכלל להתמקד באנשים אחרים.
הדיון תמיד יהיה עלייך. מה הסיפור היה בשבילך.
וגם אם המטופלת מאוד רוצה לדון בחברה שלה ('היא באמת אהבה אותי?' 'איך היא יכלה לעשות לי את זה?') -
מטפלת טובה תמיד תחזיר אותה אל תוך עצמה. כי שם המוקד ושם העניין.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

בעוד שאם מטופל מתל אביב או ירושלים הוא היה מקבל בלי בעיות טופס 17 למרכז רפואי רגיל באזור המרכס או ירושלים

בקשתי מהנציגה בקופה והיא אמרה שניתן רק במרכז רפואי מסוים

התקשרתי למרכז בתל אביב היא אמר שאני שייכת. למרפאה באזור המגורים שלי התעצבנה אבל בסוף הוציאה בלי בעיה אפילו בלי המתנה הקימה טופס 17 לאיכילוב

התקשרתי למזכירות הקרובה אלי לשנות להדסה היא בקדה וענו חה להפנות למקום מסוים שאמרו בהתחלה מקום בכלל פחות מוכר ולא ידוע כמו איכילוב והדסה


ואחר כל בכלל קיבלתי. טלפון שאני צריכה קודם להתייעץ עם רופא בקופה

טוב אבל כבר עש לי טופס 17 לאיכילוב שדם המזכירה רק הקימה ומייד היה מאושר

מדובר במשהו שעלול להוביל לניתוח במקום מאוד מסובך ואסטטי ושהנראות בו מאוד חשובה ואם ממצאים שבאחוזים מסוימים יכולים להתפתח לסרטן

אם מטופלת הייתה גרה לא באיזור חרדי אז רק מקימים את ההתחייבות ?

אם היא מריכוז חרדי מפנים רק למקום לא מוכר? וגם אומרים ללכת לרופאים בקופה????

פעם גם קיבלתי תשובה שמשהו בקהילה תחילה כשגרתי איפה שאני גרה היום

כשהייתי ילדה לא היה לנו בעיה לקבל אישור להתייעצות עם אורטופד בבית חולים כי רצינו דווקא אותו

וגם בעיות קטנות בעצירות הפנו אותי לבדיקות רציניות וציחומים בהית חולים

גרתי במקום אחר

למה זה כך

אם הקופות כל כך משקיעות בשווק למגזר החרדי ?

ורוצות את הילדים הצעירים

וכל כך מחזרות אחר הציבור החרדי


למה הבריאות של אחד שגר בריכוז שלי פחות חדובה מתל אביבי ?
 תגובה אחרונה 
שלחתי היום תלונה למשרד הבריאות עבור ביתי בת ה-3.8 השוהה במסגרת גן עירייה שיקומי, טשטשתי פרטים אישיים אבל באופן כללי מובן המסר העיקרי..
מה הייתם עושים במקומי במצב כזה?
זה לשון התלונה:
ילדה מיוחדת המאובחנת כ"ספינה ביפידה", הילדה מטופלת בבי"ח שיקומי אלי"ן בירושלים, תל השומר, וסורוקה במגוון מקצועות הנמצאים תחת התחום הנ"ל.
ע"פ הידוע לנו אצל ילדי ספינה ביפידה אין שליטה על סוגרים והם מצונטרים ע"י קטטר לסירוגין, אביגיל מצונטרת בערך כל 3 שעות (תלוי לפי המצב- לפעמים פחות מ-3 שעות כשצריך),
אנחנו יודעים שיש חוקים של משרד הבריאות:
1. אין להביא ילד עם חום לגן עד שעוברים 24 שעות מסיום החום.
2. ילד שנעדר 5 ימים רצופים מתבקש להמציא אישור רפואי שיכול לחזור לגן.
ע"פ בידוע לנו בעניין ספינה ביפידה- תמיד, תמיד, תמיד יש חיידק בשתן בגלל הצינטורים, ולכן לא בכל מצב נותנים אנטיביוטיקה, אלא רק מתי שיש חום שאינו מלווה בתסמינים אחרים ואין לו הסבר אחר.
במצבים שהשתן עכור, הפרשות, צבע לא תקין, ריח וכו- ע"פ פרופסור יובל בר יוסף וצוות מרפאת ספינה ביפידה באלי"ן, הפתרון הוא- שתיה מרובה וצינטורים צפופים יותר שזה שוטף את שלפוחית השתן ומטפל בבעיה הנ"ל.
הדברים כתובים בצורה ברורה במסמכים שנמצאים אצל צוות הגן- דף מספר 4 בהמלצות בסיכום הרפואי של אלי"ן.
כרגע נמצאת בגן אחות מ"מ, וגננת מ"מ, שביום ראשון שעבר 15/2 שלחו את הילדה לבית בגלל שתן עכור והפרשות- ללא חום! אמרנו להם איך לטפל בילדה ובכל זאת שלחו אותה,
אנחנו טיפלנו בילדה בבית ושטפנו לה את השלפוחית ע"פ מה שלימדו אותנו הצוות הרפואי באלי"ן, השארנו אותה בבית יום נוסף כדי ש"בטוח" הכל בסדר- יש לציין שלא ראינו ממצא חריג בשתן בבית.
למחרת ביום שלישי 17/2 שלחנו את הילדה בריאה ושלימה לגן עם שתן צלול לגמרי, הגננת לא הייתה בגן והייתה גננת מחליפה לא מוכרת, הגננת ביקשה אישור רפואי שהילדה יכולה לבוא לגן- אין באישור כזה שום צורך, לא התווכחנו, התקשרתי לגננת שלא הייתה והגעתי איתה להסדר שנשיג את האישור למרות שאין בו שום צורך בעיקר שהדברים כבר כתובים במסמכים של אלי"ן וגם לא היה לילדה חום בכלל,
בינתיים הזמן בגן עובר והילדה צריכה לעבור צינטור, האחות לא מסכימה לצנטר אותה בלי אישור רפואי- זה הזיה בפני עצמו כי אין צורך באישור לצנטר, ולהיפך זה לבד יוצר יותר נזק אצל הילדה,
התקשרתי לגננת בגן והיא דחפה לי את הטלפון לאחות, האחות אמרה משפט הזוי "אני לא אזרוק את התעודה שלי לפח כדי לטפל בילדה", "אסור לי לטפל בה"- הטיפול בינתיים התאחר בשעה!
בעלי הלך למרפאה בזמן הזה ולא היו רופאים במרפאה כדי להוציא אישור, והאחות התעקשה שאסור לה,
ומה שהכי הזוי זה שבשבוע לפני הילדה הייתה עם דלקת גרון וסיימה אנטיביוטיקה בסוף השבוע- סמוך לזמן הנ"ל.. וזאת אותה אניטביוטיקה שהיא מקבלת עבור דלקת בשתן...
הסברתי את זה לאחות, ובתוספת זה שבכלל לא היה לילדה חום והחזרנו אותה לגן רגילה לגמרי היא התעקשה שלא לטפל בילדה.
בעלי בא לקחת את הילדה מהגן עמ"נ לטפל בה.
זה לא הסוף אבל אני מציגה פה שאלה: אני צריכה ללדת כל רגע, מה היה קורה אם הייתי למשל בחדר לידה עם בעלי ולא היה מי שיוציא את הילדה? או סתם היינו מחוץ לעיר..
ביום שלמחרת הגננת עדיין לא הייתה ולא היה גם עם מי לדבר ומשום מה בשבוע הזה אין לנו רופאים במרפאה.. הילדה נשארה יום נוסף בבית, אני פניתי לצוות הרפואי של אלי"ן- פרופסור יובל בר יוסף וקרן פוקס אחות סוגרים- כשסיפרתי להם את הסיפור הזה הם היו בהלם טוטאלי ואמרו שאם יש משהו שיכול לזרוק לאחות הזאת את התעודה לפח זה דווקא זה שהיא לא הסכימה לצנטר את הילדה! זה יוצר לה נזק! וגם במצב שיש חום אין שום מניעה מלצנטר, ולהיפך חייב לצנטר! זה לא שנשאיר את השתן בפנים אם יש הפרשות או חום וכו.. (השיחות הנ"ל מוקלטות)
זה לא יוצר נזק אם מצנטרים אלא אם לא מצנטרים.
אין כל קשר לאישור הרפואי לצורך הצינטור..
אגב ברור שיש להם בגן אישור מרופא למתן צינטורים בגן ע"י אחות מתחילת השנה.
ביום חמישי הגננת חזרה לגן אחרי יומיים של היעדרות והתקשרה לשאול למה הילדה לא באה.. אמרתי לה שהצוות הרפואי של אלי"ן ביקשו שייצרו איתם קשר מהגן (נתתי מספר טלפון אישי של הצוות- ודווקא של מי שלא ירים צעקות על ההתנהלות בגן כדי לא לפגוע..) בשביל להסביר להם אחת ולתמיד את ההתנהלות הנכונה במצבים הנ"ל כדי למנוע את מה שהיה, הצוות בגן לא הסכים בטענה שזה "העברת מידע רפואי", וצריך אישור בכתב ושההורים ידאגו לאישור וזהו... אמרתי להם שכתוב בצורה מפורשת את הדברים כמו שהזכרתי לעיל והם לא צריכים יותר מזה, אני והגננת היינו על הקו ביחד וקראנו את הדברים מתוך הכתב ביחד, היא אמרה "נכון זה מפורש אבל זה כללי מידי, צריך שזה יהיה ממש מפורט ושזה יהיה אישור מיוחד לגן"..
למרות שהם לא צודקים ואין פה על מה להביא את האישור, ביקשתי מהצוות הרפואי של אלי"ן להנפיק להם אישור מפורט, האישור מתעכב בגלל בעיה בתיאום בין הצוותים של המקום שצריכים לחתום על האישור, אין לי עדיין רופא שמכיר את הילדה במרפאה, השירות אונליין של כללית סיבך אותי לגמרי,
הילדה בבית בפועל ובא לי רק לבכות, אני לא במצב של תפקוד בכלל, עם פיברומיאלגיה, תת פעילות של בלוטת הטריס, אנמיה, ושבוע 33 של הריון, הקצת שאני מבקשת זה המנוחה שאני יכולה להרשות לעצמי בבוקר... (לא קראתי לזה שמירת הריון כי אני לא עובדת, אבל זה בדיוק זה)
אמרתי לגננת בגן שגם אם היה יוצא נזק מהטיפול בילדה בגן הייתי מחפה על האחות, אני רואה שהאטימות גוברת ואין עם מי לדבר בעיקר שהם כ"כ בטוחים בעצמם אז אני פונה למקום שאולי יתן לי מענה..
לציין: במצב שאין צינטורים סדירים הילדה סובלת מכאבים עזים בשעת הצינטור ולאחריה שרק משכך כאבים עוזר.. ובמקרה זה הילדה סבלה יומיים!
גם אנחנו וגם הרופאים הבכירים שחתומים במכתבים המצורפים, כולנו הרגשנו שהמלחמה פה היא על עמדת כוח שבאה על חשבון הגב שלנו ושל הילדה.
מצורף הסיכום של אלי"ן משנה שעברה שהיה ברשות הגן+ מכתב מפורט שכתבו עבור נושא זה במיוחד+ סיכום ביקור בהתפתחות הילד בסורוקה במרפאה משותפת
תעתועי הזמן פרק י"ד
פרק יד


דליוס, האורח רם המעלה, נפרד מהורדוס שהתעקש ללוותו. הורדוס לא יפסיד את ההזדמנות להחניף לאחד משרי אנטונינוס. וכמו תמיד כך גם עתה, ידע באיזה צד מרוחה החמאה. יודע הוא שהמלוכה ניתנה לו בזכותם, מה גם שהצליח בכל מחלוקת לגייס את אהדתם לו עצמו בלבד.

באופן זה ובזכות ערמומיותו גרם לחבריו המושלים לבוז לצד שכנגד. זכורים לו מקרים לא מעטים שמשלחות של יהודים ניגשו לקיסר והתחננו להוריד אותו משלטונו. לשמחתו בקשתם נדחתה.

כיוון שראה בחצר את מרים ואימה ועל פניהן רוח קרב, החליט להיפרד מאורחו ולחזור כלעומת שבא. לא לפוגשן לעת עתה. דליוס עלה על סוסו, התקרב לאיטו, ונעמד מולן מוקסם למראה מרים ואריסטובולוס. כמה יפים הנערים. האם אלו צאצאי החשמונאים, הידועים בניסים הנעשו להם משמיים? האם הם אלו הידועים בצדקותם? דליוס הלך שבי אחר מראה עיניו ועשה אוזנו כאפרכסת לשמוע את נושא שיחתם.

אריסטובולוס שם לב ראשון לדליוס השר החשוב, וסימן לאימו. אלכסנדרה שמחה על ההזדמנות הנפלאה שזימן לה אלוקים. לפני שפנתה אליו - פנה הוא אליה.

"שמעתי את נושא שיחתכם, אנא, שמעי לעצתי, הזמיני צייר שיכין איקונין - ציור - של ילדייך היפים ושלחי לאנטונינוס, כי אז בתאוות היופי לא ימנע ממך מבוקשך לתת לבנך כהונה גדולה".

"אם כך, אעשה זאת מייד".

אלכסנדרה חשה ביד הטופחת על כתפה. היא הביטה לאחור ונתקלה בשלומית.

"רציתי רק להזכיר לכן שהתינוקות בוכים".

"מה זאת אומרת, יוליאנה לא שומרת עליהם?" השתוממה אלכסנדרה.

"התינוקות שלי לבד?" דאגה מרים

"יוליאנה שמרה עליהם, אבל כעת היא עצורה".

"מדוע?" שאלה מרים חדות.

"באשמת גנבה".

"אם את עצרת אותה, ברור לי שהיא חפה מפשע". אמרה מרים לשלומית ורצה מהר לילדיה.

"תני לי את מפתחות תאה, אני רוצה לדבר איתה". כעסה אלכסנדרה.

"הדברים אמורים להתנהל לפי חוק ומשפט, ונעשה בה דין צדק". אמרה שלומית בפסקנות.

"טוב יותר שתאמרי שנעשה פשע ועוול. מזמן כבר אין פה דין ולא צדק".

"את ובתך לא חדלות לרגע לבזות את המלוכה". שלומית הניחה ידיה על מותניה והביטה לתוך עיני אלכסנדרה בתיעוב: "אינכן ראויות למלוך".

"יביא ה' מרפא לליבך הגועש משנאת הבריות, ובינתיים מסרי לי את מפתח תאה של יוליאנה".

"אני אחראית על העצורים עד שייעשה בהם משפט".

אלכסנדרה לא שלטה בזעם שהאדים את פניה, וללא היסוס סטרה בחוזקה על לחייה של שלומית, לקחה את צרור המפתחות מכיסה ורצה לשחרר את יוליאנה מכלאה.
<<<<<
"תודה לך הוד מלכותך. תמיד נהגת בי ביושר וברחמנות". חיבקה אותה יוליאנה בהתרגשות.
"נהגו בך בעיוות הדין, אבל זה כבר לא סוד שבארמון זה אין דין ואין דיין. כל מה שקורה כאן הוא המשך של דרך הצדוקים".
יוליאנה התיישרה, צעדה אחורה בהפתעה ושאלה:
"האינך צדוקית? והרי ידוע לכולם שזו דרככם. סלחי לי אם פלשתי לתחום לא לי".
"כך אנו נחשבים וכך חונכנו. אך העיוותים והטעויות שחווינו על בשרנו גורמים לי לתהות על הדרך. לא כך היה בזמן מלכות סבתי, המלכה שלומציון, שאף אני קרויה על שמה אלכסנדרה. היא החליפה את שמה וכך היא זכורה בפי כול".
"סבתך הייתה מעדת הפרושים והייתה גאה בדרכה. כך גונב לאוזניי".
"בזמנה, כשמלכה לבדה, לא היה קורה דבר כזה. המשפט מעולם לא נעשה ולא התנהל על ידי אנשי רשעה וצמאי דם. סליחה על דמעותיי. אני יכולה רק לקנא בזכותה של סבתי. אז הממלכה התנהלה על פי משפט צדק".
"האם לא קרה דבר כזה שטעו ודנו לחובה חף מפשע?"
"היא היטיבה להעביר לחכמי הסנהדרין את כל מערכת המשפט. שם שפטו על פי שני עדים. שם חקרו את העדים חקירת שתי וערב בחדרים נפרדים כדי שלא יוכלו להצליב מידע, והכול כדי שהדין יהיה משפט צדק. שם חיפשו כל מידע ואפילו קלוש כדי לזכות בן אדם. שם לא נתנו חרב חופשית בידי בן בלייעל. שם לא היה מקום למי שלא בקי בקוצן של הלכות".
"אף אני כמוך כבר מאסתי בצדוקים, שתוצאות דרכם האיומות ניכרות היטב בשטח".
"אספר לך איך אח סבתי רבי שמעון בן שטח הנהיג בחוכמה את הסנהדרין ואיך הצליח בזמן אלכסנדר ינאי. בזמן ההוא לצערי הרג אלכסנדר חכמים רבים בגלל הוצאת שם רע. ביום אחד טבח 800 משפחות, לא ריחם ולא חמל גם על נשים ועוללים. בהם כל חברי הסנהדרין. היחיד שנשאר לפלטה היה שמעון בן שטח, שנאלץ לברוח אבל חזר לאחר שאחותו שלומציון ניקתה את שמו. כשחזר להיות ראש הסנהדרין גילה שהמלך ינאי דאג למנות רק צדוקים שמאמינים בתורה שבכתב בלבד. רבי שמעון לא נבהל מכך שהוא הפרוש היחידי בהיכל המשפט. בחוכמתו הידועה דאג שכל אחד מחכמים אלו יביא ראיה מן התורה לדין שיצא מידו. הוא עמד על כך שלא יבוצע הדין כל עוד אין ראיה. מכיוון שהצדוקים לא מאמינים בתורה שבעל פה, לא הצליחו להביא ראיה מהתורה שבכתב בלבד. זו הייתה ההזדמנות לנקות אט אט את הסנהדרין מכל הצדוקים. כך נהג עד שהחזיר עטרה ליושנה. להחזיר את בתי הדין לתנאים ענקי הדור".
"נראה שמה שהיה לא יחזור".
"לא. לא יחזור. הורדוס עולה ברשעותו על כל המלכים הקודמים. טעות עשה יוחנן. אחד מסבות אבותיי. הוא גייר את כל הכותים והאדומים שגרו בירושלים. הוא השאיר להם ברירה לצאת מהארץ או להתגייר. הם העדיפו להישאר בבתיהם ולהתגייר מהשפה אל החוץ. וכך נטמעו בעם ישראל אדומים שלא חשבו לרגע להיות יהודים אמיתיים. והתוצאה האומללה היא - הורדוס.
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
יוספה ומרתה שכשכו את רגליהן במי המעיין. ביום אביבי שכזה לא מיהרו החברות לחזור לבתיהן. את הכבסים שסיימו לכבס מיהרו לפרוס על גבי הענפים שהוקצעו לשם כך. רוח מערבית העידה שברגעים הבאים יוכלו להעמיס את הבגדים שוב בתוך הסלסילה הענקית ולחזור לבתיהן.

"איילת המדומיינת סיפרה אתמול שעוד ימציאו מכונות שיכבסו לבד את הכבסים".

"קשה להבין איך עדיין היא חיה עם שיגיונות לב ומוח כה קשים".

"אולי היא חולה במחלה חשוכת מרפא, אבל מה חבל שאי אפשר לתרגם את רעיונותיה לשפת המעשה".

"מה כל כך טוב במחלת הנפש שלה?"

"תארי לך שפותחים קופסה גדולה, מכניסים את הכבסים, לאחר זמן פותחים ותולים לייבוש. האין זה נפלא? יהיה לנו זמן בשפע לכל המטלות האחרות".

"הבלים מטורפים, חדלי! אחרת אאמין שנדבקת ונפלת במחלתה".

יוספה הביטה מהורהרת בפני חברתה מרתה ואמרה: "האם זו לא את שרצת כתינוקת להציע לה את ידידותך והזמנת אותה אלייך?"

"ומה בכך, היא ידידה נעימה ואפילו חכמה, אבל נפשה נטרפה עליה".

"ליבי אומר לי שהיא כלל לא מטורפת אלא נביאה".

"מה עולה בדעתך, איך יכולה צדוקית להיות נביאה?" נענעה מרתה ראשה בחוסר אמון.

"נוכרייה כמוך לא תבין. הסברתי לך הרבה פעמים שאנו יהודים מתקדמים. כלום אין אנו עולי רגלים? כלום אין אנו מביאים ביכורים ומקריבים קורבנות? אפילו כוהנים גדולים יצאו מתוכנו".

מרתה חשה היטב שאין הם מבינות זו את זו. "היהודים המלומדים שהפיצו את החוכמה, האצילות, אהבת האלוקים והאדם, היו נראים אחרת ממשפחתך. אברהם, משה, יתרו, דוד ושלמה, חכמי התורה, האם הם היו צדוקים?" כעסה מרתה והלכה לאסוף את הכבסים היבשים לקערה.

"אל תכעסי עליי, מרתה. התורה ניתנה ליהודים והם אמורים לפרשה. עד היום פירשו אותה רק המיושנים, אבל העולם השתנה והצדוקים מפרשים אותה כדי שתתאים לתקופתנו".

"אם הייתי יהודייה, הייתי בוחרת בדרך האמת, להיות מהפרושים, ולא הייתי עושה מהתורה צחוק והיתול כצדוקים".

"שפר חלקי שאת נוכרייה, אחרת היית מתרחקת מידידותי". צחקה יוספה.

בלכתם לביתם והסלסילות על ראשן, אמרה לפתע מרתה: "שלשום איילת באה לבקרני בביתי ופניה זוהרות. שאלתיה מה יום מיומיים? היא הוציאה מכיס שמלתה מטבעות שבורים והראתה לי. מכיוון שאני יודעת את מצבה, כבר לא ייחסתי חשיבות לדבריה".

"מה שמעת מדבריה?" שאלה יוספה בסקרנות.

"היא אמרה שאנסה לעזור לה להתאים את חלקי המטבעות".

"מדוע?" השתוממה יוספה.

"היא אמרה שזה דחוף, זה יחזיר אותה לבית שחייתה בו בטרם הגיעה לכפרנו".

"ומה ענית?"

"שאלתי אותה: מאיפה מצאת את השברים המוזרים הללו? והיא סיפרה שהלכה מזרחה לטייל לבדה, בדרך גילתה מערה. היא נכנסה להסתתר בתוכה מפני החיילים שראתה בקרבת מקום. היא הביטה לארץ וראתה רסיסים מנצנצים. לאחר שאספה בכף ידה חופן הבחינה בחלקי מטבעות".

יוספה הביטה במרתה שהשתתקה פתאום. "מדוע עצרת בדיבורך?"

"היא שמעה מתוך עומק המערה צחוק פרוע ולחישות משונות. היא הספיקה לגרוף כמה חופנים לכיסה וברחה משם בפחד".

"אולי הגיעה בלי משים לאחת המערות ששימשו את המכשפות בזמן שמעון בן שטח". גילתה יוספה בפחד והצטמררה.

"בדיוק מה שחשבתי בעצמי". פערה מרתה עיניה באימה.

"ואז צעקתי עליה: נערי מייד את כיסייך מכל הכישופים שעלייך. אלו חפצי המכשפות. היא הביטה בעיניים מבודחות וצחקה לי: 'אל תהיי טיפשה כמו כולם. ואם הם מכושפים מה כבר הם יעוללו לך?'

"'לשם מה את צריכה זאת?' צעקתי והבנתי שהיא בכלל לא מבינה מה המכשפות יכולות לעולל".

"אולי היא בעצמה מכשפה?" לחשה לעצמה יוספה.

"בסוף היא בכתה ואמרה שהמטבעות שהורידו אותה אלפיים שנה, יעלו אותה חזרה אלפיים שנה".

"יש לי רעיון. אולי הוא יוביל אותנו להבין מה מסתתר בנפשה". פסקה יוספה.

"מה הרעיון?"

"נלך לפגוש אותה ונאמר לה שאנו מאמינות לה".

"ועוד יותר מזה", התלהבה מרתה. "נגיד לה שאנו מוכנות לעזור לה לחזור לזמן שהיא רוצה".

"היא לא תאמין לנו?"

"נגרום לה להאמין שאנו איתה ואז אולי גם תתרפא ממחלת הנפש".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה