מדריך מקצועי נספח למדריך החינמי הגדול

נועה לבין (Tamar) · 31/7/22

כאן יהיה אפשר לכתוב תגובות \ הערות \ הארות \ דיוקים, למה שנכתב במדריך החינמי השיתופי הגדול!
כאן גם תוכלו לבקש לדאוג למדריך הבא שלנו.

סיפור8 · 31/7/22

ממש מעניין נועה! יישר כח.

אהבתי את הקטע של ההשראה.
אני חושבת ששני דברים שנותנים השראה זה-
א. יצירות טובות של אחרים (לא רק כתיבות- גם ציורים, שירים וכו').
ב. כמו שכתבת, תמונות וקטעים מהחיים, אבל תמונות לא שגרתיות- חייל שעוזר לזקן שנפל, הומלס עם בגדים צבעוניים וכו'. השבירה והניגודיות יוצרת לנו עניין ויכולה לרקום לנו התחלה של סיפור.

נועה לבין (Tamar) · 31/7/22

דווקא מעניין מה שאת אומרת, @סיפור8 , כי הדברים האלה איכשהו פחות פותחים לי את הראש. אבל השראה זה לגמרי עניין אינדיוודואלי, ולרשימה כל אחד יכול להוסיף דברים שמציתים לו את הדמיון.
הייתי אומרת שזה מזל, אחרת איך היה אותנו? אנחנו היינו כולם והאומנות הייתה כמו סוגי אבנים

מיהי · 31/7/22

אלי ההשראה מגיעה לביקור בד"כ עם רגש עמוק,
והמון פעמים ניצתת כשאני מתבוננת בדברים רגילים לכאורה, מקרוב ממש, והם נראים לי שונים, מעוררים בי שאלות, ומשם הדרך לדמיון ולהשראה קצרה מאד.

באופן כללי אני סבורה שאדם בעל רגש עמוק או דמיון מפותח יכול ליצור 'חלל השראה' לעצמו בכל מקום ובכל עת.
וכמובן--- המון המון סקרנות.

נ. גל · 1/8/22

באופן מעניין, ההשראה שלי מגיעה בעיקר מ:
1. שיעורי תורה. וכמה שיותר עמוקים יותר טוב.
יש משהו בלימוד תורה שפותח בלומד דברים שהוא לא ידע שקיימים. רעיונות שעד אתמול בכלל לא היו הכיוון שלך, מסקנות שלא חלמת שמישהו כבר חשב עליהם. ופתאום זה מעורר דחף עמוק לכתוב את כל זה, לסדר לעצמך את הגילויים החדשים או להעביר אותם לעולם.
2. חלומות.
כן, אולי זה נשמע מביך, אבל הבסיס להרבה מהעלילות שלי הם חלומות (וסיוטים...). קמתי בבוקר ואמרתי: "אולי אפשר לכתוב את זה, בעצם. יש כאן בסיס לא רע בכלל."

כמובן שיש יוצאים מן הכלל.

בנושא משלים: אצלי אישית, הדבר שהכי חוסם את ההשראה היא קיבעון. המחשבה שאני "צריכה" לחפש השראה בצורה כזו, או "צריכה" ליצור דבר ספציפי מאוד. ככל שאני משחררת יותר את הצורך להנפיק תוצרים בסגנון מסויים או באופן מסויים - ההשראה נוכחת יותר ועשירה יותר.

יוסף יצחק פ. · 2/8/22

מסכים חלקית עם @נ. גל .
אני לא חושב שישנם אנשי כל כך גאונים ומוכשרים שיוצרים בעצמם את הספר הבא.. לי ישנם רעיונות מעולים (נשאר רק לעשות אותם..) שהגיעו מה', ואני זוקף רק לו את הקרדיט על הרעיונות, ואני שמח שהוא בחר בי כשליח לבצע אותם.

מ. י. פרצמן · 13/8/22

עכשיו רואה את זה.
@תמר לבין, יישר כוח גדול!
כמה כיף לראות את היוזמה הברוכה הזאת. כל שיתוף מקצועי שעולה כאן הוא אוצר שיתופי לפורום ולחבריו.
מחכה לשיתופים נוספים אחרי בין הזמנים, בעז"ה לתועלת כולנו.

נועה לבין (Tamar) · 17/8/22

@סמדר אלחנתי , שלחתי לך הודעה בפרטי, אשמח אם תוכלי לענות לי.

הגיבן (ת) · 4/9/22

נכתב ע"י נועה לבין (Tamar):
גוף ראשון.

מה שמייחד גוף ראשון זה שהגיבור מספר על עצמו.

ייתכן שדווקא שחקן משנה שמספר את זווית ראייתו, כמו בשרלוק הולמס. מה השימוש של זה?

נכתב ע"י נועה לבין (Tamar):
גוף שני

צורת הכתיבה הזאת אמנם אינה שכיחה בספרות, אך היא מוכרת לנו מסוגים אחרים של טקסטים

צריך לקשר את זה להווה, כי זמן עבר נשמע מוזר. למשל מכתבים "אליך" על דברים שעשית כמו בThe Friend של Sigrid. או פשוט לכתוב זמן הווה, אני חושבת שזה הכי נפוץ.

נודד · 4/9/22

תודה על המדריך המעשיר.

נכתב ע"י נועה לבין (Tamar):
סוג ראשון, גוף שלישי מוגבל.

יש שמגדירים זאת כ"מספר נצמד לדמות". הסופר יודע בסצנה רק מה שידוע לדמות אליה הוא נצמד.
(ולפעמים הסופר מספר על כמה דמויות יחד ללא היצמדות לאישיות הפנימית{מחשבות, רגשות פנימיים וכדו'} של כל אחד, אלא רק מה שנראה לעין).

נכתב ע"י הגיבן (ת):
ייתכן שדווקא שחקן משנה שמספר את זווית ראייתו, כמו בשרלוק הולמס. מה השימוש של זה?

ד"ר ווטסון הוא גיבור ספריו של ארתור קונן דויל, גם אם הוא גיבור שרק מספר על רשמיו מהתחככות עם איש מעניין יותר ממנו(שרלוק הולמס).
הקורא יודע על ווטסון הכול, איפה הוא נמצא, מה הוא חושב, ומה הוא מרגיש בכל רגע נתון. בשונה מהולמס, שהקורא יודע עליו רק את הידוע לווטסון.

הגיבן (ת) · 4/9/22

נכתב ע"י נודד:
ד"ר ווטסון הוא גיבור ספריו של ארתור קונן דויל, גם אם הוא גיבור שרק מספר על רשמיו מהתחככות עם איש מעניין יותר ממנו(שרלוק הולמס).
הקורא יודע על ווטסון הכול, איפה הוא נמצא, מה הוא חושב, ומה הוא מרגיש בכל רגע נתון. בשונה מהולמס, שהקורא יודע עליו רק את הידוע לווטסון.

הפרוטגוניסט של העלילה הוא שרלוק הולמס: הוא הדמות שבוחרת את הפעולות שגורמות לשינוי בעולם. ווטסון רק מתעד, כמעט ואין לו השפעה על מהלך העלילה. מלבד מקרים ספורים, הסיפור לא ישתנה אם הוא לא יהיה נוכח. אם צריך דוגמא אחרת, אז בגטסבי הגדול הקריין צופה ומתעד דברים שאין לו איתם שייכות והוא איבד בהם עניין. הדמויות האחרות משתמשות בו כדי ליזום שינויים בעולמן, וזורקות אותו. נראה לי שזה הקטע של הספר. אני בטוחה שיש עוד תוצאות מעניינות לבחירה כזאת.

נודד · 4/9/22

אודה על האמת אני לא מומחה לכתיבה יוצרת/ ניתוח ספרותי, אבל מנקודת מבטי ההדיוט -
בפועל, ווטסון הוא הדמות אליה הסופר נצמד(בין אם בגוף ראשון ובין אם שלישי).
אגב, יש לו גם השפעה על השתלשלות העלילה בכמה סיפורים, כמו כלבם של בני...(לא זוכר...) ועוד כמה. יש התייחסות לעולמו האישי, נישואיו, עברו הצבאי, שיחות בטלה במרחץ הטורקי. שלא לדבר על רגשותיו כשחשב שהולמס נפל אל מותו. אמנם הוא לא מרכז התעלומה, אבל כן גיבור הספר.

הגיבן (ת) · 5/9/22

נכתב ע"י נודד:
אודה על האמת אני לא מומחה לכתיבה יוצרת/ ניתוח ספרותי, אבל מנקודת מבטי ההדיוט -
בפועל, ווטסון הוא הדמות אליה הסופר נצמד(בין אם בגוף ראשון ובין אם שלישי).
אגב, יש לו גם השפעה על השתלשלות העלילה בכמה סיפורים, כמו כלבם של בני...(לא זוכר...) ועוד כמה. יש התייחסות לעולמו האישי, נישואיו, עברו הצבאי, שיחות בטלה במרחץ הטורקי. שלא לדבר על רגשותיו כשחשב שהולמס נפל אל מותו. אמנם הוא לא מרכז התעלומה, אבל כן גיבור הספר.

הקריין יכול להיות דמות משנה. למה אני אקרא "דמות ראשית" (או גיבור)? סיפור הוא תיאור של שינוי, למשל מהפך מחוסר-צדק לצדק - למשל תפיסה של הגנב. הדמות שחותרת לבצע את השינוי הזה היא הדמות הראשית. הלא על זה הסיפור. על השינוי ומי שאחראי לשינוי הזה. אז האם זה ווטסון?