דיון לחתן את הגיבורה שלי, עם מי?

  • הוסף לסימניות
  • #1
סורי ממי שער על השאלה בשעה הזו...

אז ההתלבטות היא גם באופן כללי, עדיף מישהו חדש בזירה, לא מוכר,
מישהו מוכר ומדובר
או מישהו שהוזכר בדרך אגב?

אשמח לתגובות שלכם, נימוקים והגיגים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
לדעתי עדיף מישהו שהוזכר בדרך אגב, ואלי קצת יותר מ'בדרך אגב'. לא באופן כזה שמתחילת הספר כולם יודעים ש'אלמוני' ו'פלונית' נועדו זה לזו, כי זה ברור שזה מה שהסופרת תכננה, ארבעים יום לפני שהיא יצרה בכלל את הדמויות. אני הייתי מצפה למשהו מפתיע יותר, כזה שלא חשבתי עליו. מישהו מוכר וידוע, אבל לא יותר מדי. אלא אם כן יש לך הרבה דמויות באותו טווח גילאים, והקוראים לא יכולים להתחיל לשדך ביניהם בוודאות מוחלטת...
ד"א, ממש אהבתי את הכותרת;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
לדעתי עדיף מישהו שהוזכר בדרך אגב, ואלי קצת יותר מ'בדרך אגב'. לא באופן כזה שמתחילת הספר כולם יודעים ש'אלמוני' ו'פלונית' נועדו זה לזו, כי זה ברור שזה מה שהסופרת תכננה, ארבעים יום לפני שהיא יצרה בכלל את הדמויות. אני הייתי מצפה למשהו מפתיע יותר, כזה שלא חשבתי עליו. מישהו מוכר וידוע, אבל לא יותר מדי. אלא אם כן יש לך הרבה דמויות באותו טווח גילאים, והקוראים לא יכולים להתחיל לשדך ביניהם בוודאות מוחלטת...
אם יש לי קצת אנשים שיכולים להתאים, וזה יחסית צפוי, כדאי להוסיף עוד דמויות להטעיה?
ד"א, ממש אהבתי את הכותרת;)
:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אם יש לי קצת אנשים שיכולים להתאים, וזה יחסית צפוי, כדאי להוסיף עוד דמויות להטעיה?
לא חושבת שכדאי להוסיף עוד דמויות שלא תורמות לעלילה, אם הן לא קיימות כבר.
אבל זה בהחלט מוסיף אם הגיבורה מתחתנת עם דמות ידועה, אפילו מרכזית, ולא עם איזה אלמוני שלא שמענו את שמו עד לרגע בו הגיבורה נכנסה לשידוכים. רק שאולי זה יהיה יותר מפתיע אם זה משהו לא צפוי, לא משהו בנאלי שהיה ברור שיקרה...
אולי את יכולה לשנות לכמה דמויות קיימות את טווח הגילאים שלהן?
וגם אם לא, אז עזבי. לא נורא. עדיף שהחתונה תהיה קצת צפויה מראש, ושאחוז מסוים מהקוראים יטפחו לעצמם על השכם ויאמרו בסיפוק: 'אח, איך ידענו שזה יקרה', מאשר שהחתן יהיה מישהו שהוצנח נטו בשביל המאורע.
סיבכתי אותך, אני יודעת:sne:
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
לא חושבת שכדאי להוסיף עוד דמויות שלא תורמות לעלילה, אם הן לא קיימות כבר.
אבל זה בהחלט מוסיף אם הגיבורה מתחתנת עם דמות ידועה, אפילו מרכזית, ולא עם איזה אלמוני שלא שמענו את שמו עד לרגע בו הגיבורה נכנסה לשידוכים. רק שאולי זה יהיה יותר מפתיע אם זה משהו לא צפוי, לא משהו בנאלי שהיה ברור שיקרה...
אולי את יכולה לשנות לכמה דמויות קיימות את טווח הגילאים שלהן?
וגם אם לא, אז עזבי. לא נורא. עדיף שהחתונה תהיה קצת צפויה מראש, ושאחוז מסוים מהקוראים יטפחו לעצמם על השכם ויאמרו בסיפוק: 'אח, איך ידענו שזה יקרה', מאשר שהחתן יהיה מישהו שהוצנח נטו בשביל המאורע.
סיבכתי אותך, אני יודעת:sne:
מגיע לך גם שכוייח וגם :LOL:...
נראה איך העלילה תסתדר לי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
  • הוסף לסימניות
  • #8
מגיע לך גם שכוייח וגם :LOL:...
נראה איך העלילה תסתדר לי...
לדעתי זה תלוי בעלילה... יש עלילות שעדיף משהו צפוי מראש, ויש עלילות שיותר מתאים להוסיף מישהו מהצד.

שמעתי ממישהי, שבספר לראות בטוב של ליבי קליין, עד סוף הספר היא לא ידעה אם פייגא תתחתן מחדש עם חיים מרדכי, או תתחתן עם בנצי. [לא יודעת עד כמה זה נכון, קחו בעירבון מוגבל]
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
שמעתי ממישהי, שבספר לראות בטוב של ליבי קליין, עד סוף הספר היא לא ידעה אם פייגא תתחתן מחדש עם חיים מרדכי, או תתחתן עם בנצי. [לא יודעת עד כמה זה נכון, קחו בעירבון מוגבל]
האמת, גם אני ככה...
גם על מיכלי והערשי (נראה לי) לא חשבתי... אבל זה מריבוי הדמויות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
האמת, גם אני ככה...
גם על מיכלי והערשי (נראה לי) לא חשבתי... אבל זה מריבוי הדמויות...
גם אני לא חשבתי. והייתי דיי מופתעת.
לכן אני חושבת שזה תלוי עלילה. יש עלילות כמו אצל ליבי קליין שמתאים שיבוא פתאום איזשהי דמות שולית לכאורה, ויש מקומות כמו בספר של חנה רגב [אם אני לא טועה], שבו הגיבורה מתחתנת עם מישהו שכבר הוצע לה לפני כן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
גם אני לא חשבתי. והייתי דיי מופתעת.
לכן אני חושבת שזה תלוי עלילה. יש עלילות כמו אצל ליבי קליין שמתאים שיבוא פתאום איזשהי דמות שולית לכאורה, ויש מקומות כמו בספר של חנה רגב [אם אני לא טועה], שבו הגיבורה מתחתנת עם מישהו שכבר הוצע לה לפני כן.
השאלה לגבי הקורא, מה הוא יותר יהנה לקרוא?
משהו שהוא יאמר: 'וואלה, לא הייתי חולם על זה'
או: 'איך ידעתי שזה מה שיהיה...'

השאלה היא גם לגבי הדמות עצמה, איך לבנות אותה, איך להציג אותה,
עדיף מישהו חדש בזירה, לא מוכר,
מישהו מוכר ומדובר
או מישהו שהוזכר בדרך אגב?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
השאלה לגבי הקורא, מה הוא יותר יהנה לקרוא?
משהו שהוא יאמר: 'וואלה, לא הייתי חולם על זה'
או: 'איך ידעתי שזה מה שיהיה...'
יכולה לומר לך מעצמי, שאני יותר נהנית שקורא דברים בלתי צפויים, ולא שאני מנחשת לבד שזה הסוף...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
בקיצור, אם נסכם את כל ההודעות כאן - אנשים אוהבים שהחתן הוא דמות ידועה אבל מפתיעה (אבל בבקשה שזה לא יהיה הגיבור המשני, גם אם הוא מפתיע)
אגב, אצל ליבי קליין הכל זה משפחתולוגיה אחת גדולה.
כל האחים של משפחה אחת מתחתנים עם האחיות של משפחה אחרת... או משהו דומה .
בכל מקרה זה הסיבה שהפסקתי לקרוא ספרים שלה. אני מאבדת את הראש בין כל המשפחתולוגיה שם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
יש עוד חוות דעת?...
:unsure:
השאלה שאני הייתי שואלת:
האם את מתחתנת אותה לצורך העלילה, הספר עצמו דורש את זה, או שאת רוצה לחתן אותה ללא קשר לעלילה עצמה?
כי אם הצורך הוא העלילה, תבדקי מה הצורה שבה החתן הכי משרת אותך. אם יש לו תפקיד לפני השידוך או שלא, עד כמה התפקיד שלו כנשוי לגיבורה משמעותי וכו'.
ואם העלילה לא דורשת את החתונה הזו - למה היא מופיעה בספר בעצם?

(במילים אחרות, השאלה היא פחות מה הקהל מעדיף, ויותר מה הספר דורש. לכל ספר יש את הדרישות שלו.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
(במילים אחרות, השאלה היא פחות מה הקהל מעדיף, ויותר מה הספר דורש. לכל ספר יש את הדרישות שלו.)
מסכימה עם כל מילה!
ולפחות לפי הניסיון שלי ושל הסובבים אותי , מה שנדרש זה מה שהקהל מעדיף...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מסכימה עם כל מילה!
ולפחות לפי הניסיון שלי ושל הסובבים אותי , מה שנדרש זה מה שהקהל מעדיף...
הבעיה היא שהיא צריכה להתחתן, כי אין שום סיבה להשאיר אותה רווקה... חבל עליה ;)
זה שהיא תתחתן, יפתח לי אפיקים נוספים לזירות וסצנות שבהם צריך את בן הזוג, אם מהקטע התומך או המקשה וכו'
לדוג' היא רוצה לטוס לטייל בחו"ל, הוא לא מסכים מבחינה הלכתית... וכדו'
אני לא חושבת שמשנה אם הוא יהיה מוכר בספר או לא, העיקר שהיא התחתנה ואני יכולה לקחת אותה לכל מיני מקומות בנישואין האלה...
סורי ;) הוא עצמו לא חשוב בפני עצמו, אלא יותר תורם לעלילה כשהוא איתה...
לכן אני שואלת מה עדיף, מבחינה ספרותית, אולי זו ההגדרה היותר נכונה.
מה יותר נכון לעשות?!

כי אני, בתור קוראת, כן מתבאסת אם לוקחים לי דמות ראשית ומחתנים אותה עם איזה אחד לא מוכר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
הבעיה היא שהיא צריכה להתחתן, כי אין שום סיבה להשאיר אותה רווקה... חבל עליה ;)
זה שהיא תתחתן, יפתח לי אפיקים נוספים לזירות וסצנות שבהם צריך את בן הזוג, אם מהקטע התומך או המקשה וכו'
לדוג' היא רוצה לטוס לטייל בחו"ל, הוא לא מסכים מבחינה הלכתית... וכדו'
אני לא חושבת שמשנה אם הוא יהיה מוכר בספר או לא, העיקר שהיא התחתנה ואני יכולה לקחת אותה לכל מיני מקומות בנישואין האלה...
סורי ;) הוא עצמו לא חשוב בפני עצמו, אלא יותר תורם לעלילה כשהוא איתה...
לכן אני שואלת מה עדיף, מבחינה ספרותית, אולי זו ההגדרה היותר נכונה.
מה יותר נכון לעשות?!
נשמע לי שבסיטואציה כזו, הקורא צריך להכיר אותו עם הגיבורה.
מציעים את השם, הוא מוזכר קצת. אחר כך מכירים אותו קצת יותר, בתקופת הפגישות וההתארגנות...
באותו קצב שבו הגיבורה מכירה, פשוט הולכים איתה יד ביד אל החופה.
(כמובן שהקורא לא צריך לדעת את כל מה שהיא יודעת על החתן. פשוט שתהיה התאמה בין ההיכרות שלה וההיכרות של הקוראים, מבחינת הקצב).
במצב הזה, את לא מספר כל יודע, אלא מספר דרך העיניים של הגיבורה הראשית. וזה פשוט סגנון אחר, שבאופן טבעי מקטין את הדרישות של הקהל מהבחינה הזו. (הרי ברור שאין חובה שהגיבורה תכיר את הבחור לפני הכל, נכון? אז שמענו את השם רק כשהיא שמעה. פשוט.)
כי אני, בתור קוראת, כן מתבאסת אם לוקחים לי דמות ראשית ומחתנים אותה עם איזה אחד לא מוכר...
וזאת למה, אם מותר לשאול?
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
סורי ;) הוא עצמו לא חשוב בפני עצמו, אלא יותר תורם לעלילה כשהוא איתה...
זה יציאה מנקודת הנחה קצת מוטעית.
ברי שיהיה לו יחוס יהיה לו תפקיד,זה לא סותר שיש יחוסים גדולים יותר כמו הרווקה ההיא , אבל הוא נוכח לכל דבר בפני עצמו וככה ראוי להתייחס אליו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
קראתי פעם ספר שהוצגו בו בנפרד שתי דמויות של רווקים שלכאורה התאימו זה לזה - ןבסוף נרווקה נותרה רווקה והרווק התחתן עם מישהי אלמונית...
אז נכון שהאפשרות הראשונה היא קיטשית מעט, אבל לדעתי כן היה מתבקש כאן שהם יתחתנו, כי אחרת למה להציג את דמות הרווקה... (אולי היה לה תפקיד אחר, אבל עדיין...)
שורה תחתונה, מסכימה עם @נ. גל - צריך לראות מה הספר דורש.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

אנשים רבים פוחדים לקנא בזולת, ואנשים רבים פוחדים שיקנאו בהם.

במהלך היציאה שלי לאור כתבו לי כמה דמויות, בסיטואציות שונות, שהן מקנאות בי, והן פרטו גם מדוע.
למרבה הפלא הן קינאו בי בדבר זהה:
על היכולת שלי לכתוב על עצמי בגלוי, ולספר על הבעיות שלי וכו'.
*
האמת שגם אני מקנאה בהן, כי תמיד יש על מה.

רציתי לכתוב להן שלא צריך לקנא בי, כי אם היו יודעות בדיוק מי אני, על יחסי האנוש המורכבים שלי ועל זה שאין לי חברות, בגלל האופי שלי. (כיום זה לא חסר לי, יש לי מכרות וזה מספיק לי).
אם היו יודעות מה אני עוברת ועד כמה אני ריקה וחסרה וכמה בעיות יש לי הן לא היו מקנאות, כנראה.
אבל לא כתבתי להן זאת.
מכיוון שגם אני מקנאה ואני יודעת מאיפה זה מגיע, כך שלשכנע אנשים באופן שיכלי שאין צורך לקנא זה לא כ"כ יעזור.
*
אני עובדת על מידת הקנאה שלי, אבל לא מתוך מקום של שכנוע שאנשים מסכנים כמוני או יותר, ורק אני לא יודעת עד כמה... (זה אומנם מעודד אבל לא הייתי רוצה תמיד להתעודד מהמחשבה עד כמה הזולת מסכן יותר ממני).
אלא מתוך הקשבה לעצמי והבנה שהקנאה היא התוצאה של הרצון שלי להתפתח ולהיות מאושרת ומחוברת לעצמי באמת.
הקנאה היא בריאה כי היא באה לומר לי: יש לך פוטנציאל, יש לך את עצמך, תסכימי לעצמך לשבור את המחסומים, תתקדמי, בבקשה!!!
*
מה אכפת לי מהזולת?
לא אכפת לי.
ונראה לי שאני אמורה לשמוח מאוד שהזולת מצליח ומשגשג.
אם אצליח לשמוח בפשטות בשמחת הזולת, אסכים לעצמי למצוא את הייעוד שלי בחיים ואסכים לעצמי להתקדם.
כי מה שתוקע אותי בחיים זו האמונה שאסור לי.
שאסור לי להיות באמת מאושרת.

אם אסכים שמותר לזולת להיות באמת מאושר, שמותר לזולת לחיות באופן נכון עבורו, אסכים גם לעצמי להיות באמת מאושרת.
ואז אחפש את הדרך שלי בביטחון עצמי מלא, בלי לבנות לעצמי מחסומים, אלא אקבל את העובדה שיש קשיים בדרך והקושי והאתגרים הם בעצם אמורים להקפיץ אותי בדרך.
ואם יש אנשים מאושרים עלי לשמוח בכך כי זה מוכיח שמכיוון שגם לי יש חלק בעולם, אז גם אני יכולה להיות מאושרת.

והאושר האמיתי - הוא ההסכמה שלי לעצמי שמותר לי לחיות, להרגיש חלק עם העולם, לתרום בדרכי ולהתקדם מהמקום שלי.
כמי שנמצאת בשנים האחרונות ברשתות החברתיות ומשווקת את כתיבתה ודעותיה בלי הפסקה כמעט ובאופן בלתי פרופורציונלי לדעתי, בעוד אין לי קהל ואף אחד לא ממש מתעניין בדעותיי ובכתיבתי (למזלי, האמת), אני מנסה להבין מדוע אני כל כך הרבה זמן ברשתות.
מכיוון שכמה שאני מתחננת בפני עצמי להפסיק לכתוב לציבור, תמיד יש איזה מאורע או חשיבה או דבר מה שגורם לי לחזור לפרסם.

אני חושבת שמעניין אותי מה המניעים שלי, אם אני כותבת בגלל:
1. הרגל
2. התמכרות
3. רצון לשנות את העולם
4. אכפתיות אמיתית
5. משהו חיצוני כופה עלי (רוח כלשהי, במידה ויש כזה דבר)
6. רצון להכרה ותשומת לב
7. רצון להשתלט
8. חשיבה מסוימת
9. רצון שיראו אותי, תחושת בדידות
10. תחושת דחיה (בעיקר מצד ההו"ל) שגורמת לי לרצות להוכיח שאני חלק מהכלל.
11. מחשבה שאני משהו מיוחד
12. חשיבה שיש לי שליחות
13. חשיבה שאם לא אבצע את תפקידי, שליחותי, יכול לקרות חורבן חס וחלילה כי לכל אחד יש תפקיד שאמור לגרום לעולם להגיע להמלכת ה', וה' ימלוך עלינו בכל מקרה בין אם נרצה ובין אם לאו, אז צריך להכנע אליו.
14. רצון להיות מפורסמת או רצון שיחשבו עלי
15. פחדים וחרדות
16. אמונה וידיעה, על סמך דברי נביאים, שהעולם אמור להשתנות ורצון לחוש וליטול חלק בשינוי.
17. רצון להשפיע
18. רצון פשוט להעביר הלאה את האומנות והיצירה שלי
*
למה חשוב לי להבין מה המניע שלי?
כי היציאה לאור שלי, וזה שאני כותבת לציבור ככה בצורה כזו וכל מה שעובר עלי, זה מעט קיצוני, לדעתי, זה מנוגד לערכים שלי, מנוגד לאמונות שלי ולאורח חיי, ומנוגד לאמונה הבסיסית שלי כאדם שרגיל לחיים בשקט, בצללים.

היציאה לאור גם מנוגדת לאגו שלי שרגיל להיות פסיבי ולא מאמין במאמץ כדי להשיג משהו, אולי מרוב פחד מתחושת כשלון, או מרוב רצון להרגיש שאני מוצלחת בלי מאמץ.
בקיצור, אני מקשיבה לעצמי, עוקבת אחרי עצמי, ואין לי תשובה ברורה לגבי המניע שלי.
אולי זה הכל ביחד.
זה בסדר, אבל זו קצת תחושת השפלה כי אני אוהבת לפעול מתוך תחושת נדיבות ולא תוך תחושת צורך או מתוך מניעים. מה עוד שאין לי קהל ואני מרגישה כמו אורחת לא רצויה, בתור אמנית שצריכה לשווק את עצמה בכח, בלי תוצאות.
וזה מעניין אותי עד כמה אני צריכה לצאת לאור ואם מה שמניע אותי זה צרכים, אם אני באמת יוצרת שינוי, ואם הוא לטובה, או סך הכל מקדמת את עצמי בלבד, ואם כן - אם אני באמת מתקדמת באופן הזה בו אני כותבת לציבור.
ואם יש צורך להלחם בזה או לקבל את זה.
*
אין לי תשובה לתהיות הללו, אבל כן יש לי הבנה שעברתי בחיי כברת דרך, ולא לחינם הגעתי למודעות גבוהה, יחסית למה שהייתי, זה היה בגלל מחשבות-השווא איתן אני מתמודדת שגרמו לי להשקיף על המחשבות שלי ולזהות מניעים שלי וכו'
אני חושבת שזה כיף גדול לכתוב לציבור, מצד שני שוב עולות לי התהיות הנ''ל.
כי אם זה כיף, אולי זו התמכרות.
ואולי זה כן חשוב עבור העולם?
עד כמה?
ומתי אני צריכה לחזור לעצמי ולהפסיק עם הכתיבה לציבור, או להפחית?
האם אני לא משתלטת על המרחב?
*
אני חושבת שלמרות כל התהיות הנ''ל האדם צריך לצאת לאור כי העולם צריך אותו.
כל אדם, ולא משנה עד כמה הוא "לא שווה" צריך להשתדל למצוא את נקודת השליחות שלו בעולם ולפעול עבור עולם מתוקן.
גם אם הוא טועה,זה בסדר. כתוב בתהילים " שגיאות מי יבין".
אבל זה מסע משותף של כולנו,לבנות עולם חדש, כל אחד מול עצמו, מול הציבור ושוב מול עצמו.
מול הציבור זה הכי מאתגר לפעמים.
אבל זה גם שטח שצריך ללמוד אותו כל הזמן, לא להזניח את השטח הזה אבל כן ללמוד את הנושא של "אני מול קהל".
*
כל התהיות הללו קצת משעשעות, לדעתי.
כי אני טיפוס של תהיות, שאלות, בעיות.
ואם אין - אני יוצרת אותם בכח.
כך שיתכן שאני סתם דרמטית, ומדובר במחשבות מיותרות ובחפרנות-יתר כלפי עצמי וכלפי המניעים שלי.
אני סך הכל צריכה לחזור לשאיפה שלי: להגיע לחיים נורמטיביים, ולהבין שיציאה לאור והגשמה עצמית הן חלק מאותם חיים נורמטיביים.

כי לא משנה מה המניעים, העיקר שנרגיש טוב עם עצמנו.
זה הכי חשוב, תמיד.
וצריך למצוא את הדרך לשלב בין ערך לבין צורך.
להחזיק ספר אמיתי שלכם ביד, זה חלום של משהו כמו 81.674% מחברי הקהילה כאן.
(הנתונים עליהם מתבסס פילוח האוכלוסיה שמורים במערכת).

לחלקם חלום רחוק...
ביום שבו הם יקנו דירות להשקעה לכל הילדים, ינקו את המדף ההוא בארון העליון, יורידו 20 קילו ויתקשרו לדודה ראשקע בכל יום שישי, הם גם יחזיקו את ספר הביכורים שלהם ביד.

לחלקם חלום קרוב...
הנה סיפור#34 שהם מתחילים היום בקהילה, עומד לצאת לאור! לפסח! למכור 10,000 עותקים ולהתפרסם במכלול!
(זה אגב התנאי לפרסם שם ספר, לכל המתעניינים. לכן יש שם ערך על מיה קינן ויונה ספיר, אבל לא עליכם. כלומר, עדיין לא.)

ולחלק, חלום שהתגשם.

@ת. עקבי @חני גרשון @ק. כצן @אינדה @הווה פשוט @חוה אייזן @א. פרי @פספסתי מישהו? (אם פספסתי אותך, זו לגמרי אשמתך. למה אתה לא באקסל של הספרים החדשים?)

דבר ראשון, מזל טוב.
כולנו שמחים בשמחתכן, מאושרים ומפרגנים, וגם מרגישים חלק (תודו שעזרנו)
דבר שני,
אפשר לשאול אתכן כמה שאלות?
תסכימו להתראיין כאן לתועלת הציבור (וגם לעשות קצת שיווק על הדרך)?
לספר קצת על התהליך, על מה שמאחורי הספר, (למרות שכבר חרשנו על זה, יהיה נחמד להשוות בין התשובות השונות של כולכם)
וגם... נושא עליו משום מה פחות דיברו בפורום...על כל הטכני המעצבן הזה (מה עדיף? עימוד א' סופי או עימוד ב' טיוטה סופית? לקבל את התמלוגים דרך שכר סופרים, תלוש משכורת או חשבונית מס? ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??)

מי שמתנדבת להתראיין, אשמח אם תענה לי בהודעה הבאה.
מי שרוצה לשאול שאלות, אשמח גם כן אם ירשום אותם בהודעה משלו.

פעם ראשונה שלי בכתיבת ביקורת ספרות, אשמח לביקורת על הביקורת.

כריכה נוגה ומסתורית משהו, של עדר כבשים במנהרת יער עמוקה-עמוקה, מחפה על דפי ספר מטלטל.
כן, אני יודעת שצמד המילים האלו זוכה בלי מאמץ בתחרות הקלישאות הבינלאומית. אף על פי כן, אינני נמנעת מן השימוש בו, כיוון שהוא מיטיב לתאר את החוויה האישית שהספר הזה העניק לי.

הווה
בתחילת הספר מופיעה שרי, אישה צעירה ואם לקטנטנים, שבאופן מפתיע חלקית מקבלת מכתב פיטורין. הוא, מלבד הטלטלה ה'רגילה' שהוא ממיט על ראשו של כל מי שאוחז בו, מעיר בליבה שדים שהיו מורדמים היטב במהלך השנים האחרונות.
צבי, בעלה, הינו אדם בעל ראייה רחבה וכושר ניתוח מעולה. הוא שונא את עובדת היותו פריט בעדר המגזרי, ומשתמש בתכונותיו השכליות כדי לבחון מחדש דברים שבסביבת גידולו אסור לפתוח. הוא מיישם את מסקנותיו: מוסיף מנהג לא מקובל, משמיט אחר, כיוון שלא מצא לו מקור מספק. מתיר לעצמו להימצא במקומות בו אדם בעל חזות כשלו אינו מחזה נפוץ, כיוון שבבדיקתו לא מצא בהם פסול. ובאופן כללי משיל מעצמו את תלבושת הצמר העדרית החונקת.
שרי רואה מהצד, תוהה, נבוכה. צבי שולף נימוקים ערוכים היטב על כל אחד מהשינויים שהוא מוציא לפועל. הוא בסך הכול ירא שמיים וגם למדן, איש טוב ובעל מתחשב וגם קשוב לדעתה. אין לה מה לבוא אליו בטענות, גם אין לה סיבה ממשית לדאוג. אך דאגות אינן זקוקות לסיבות. שרי רואה ושותקת, שומעת ובולעת, עדה לתהליך שבעלה עובר ונושכת שפתיים, מחניקה סוד.
צבי מתאמץ כל כך לרצות את שרי. שרי מנסה כל כך להכיל את דרכו הייחודית של בעלה. שרי לא אומרת מילה. צבי שומע גם מילים שלא נאמרות. פני הבית שלהם רגועים ושלווים, אבל סערות גועשות תחתם.
רות, החברה ששרי הכירה בליל דמעות אחד, מייצגת את מי שאינו מחויב לתלבושת המגזרית. היא משקפת, בדרכה הישרה והמבקשת, את האמת שקיימת, אולי, בהשלכת המוסכמות הציבוריות.

עבר
במקביל, מופיעים בספר מנחם ורחלה, זוג שהקדים, כל אחד בנפרד, לעלות מאירופה לארץ ישראל, ובכך נפשם הייתה להם לשלל. השמועות הקשות מאירופה מבהירות להם שהם נותרו יחידים ממשפחתם.
הם מקימים את ביתם זמן קצר לפני קום המדינה. דרכם, מתחילתה, רצופה תהיות ושאלות. פעילות המחתרת, החברים שמאמצים מנהגים שונים ממה שהכירו באירופה, רוח ציונית ומסורת שמרנית. מותר ואסור מתערבבים עם רצוי ופחות. שחור לבן והרבה-הרבה אפור.
מילותיו של אבא של מנחם, הופכות לצוואה: עשה לך רב. זה לא קל, זה דורש מחיר יקר, אבל הם לא בוחרים בדרך הקלה דווקא. הם מקריבים את הקשרים הקרובים ביותר, בציוויו של הרב. במהלך שנים ארוכות של נתק, הידיעה שדעת תורה היא זו שהנחתה את דרכם, היא המרגוע היחיד שהם מצליחים להביא לליבם המדמם עדיין.

מתחבר
הקשר הדי-צפוי בין מנחם ורחלה לצבי ושרי, מתגלה בערך באמצע הספר בדמות קשר של סבא-סבתא ונכדים. הביקורים של צבי ושרי בבית האבות מחברים את שתי זירות הסיפור בקשר שמחד- מאחד את הדמויות, ומאידך- מדגיש את הקוטביות בין התמסרותם של מנחם ורחלה לדעת תורה, לבין צבי שאינו חושש לבחון בעצמו ולהסיק מסקנות.
מתישהו, אחרי הרבה כאבים ושתיקות, שבע נפילות וקימות, צבי ושרי מוצאים את הדרך. הבית שלהם הופך לרגוע ושליו באמת, לא רק נראה כזה.
בשלב זה גם מתחילים להתרחש, באופן יזום ושאינו, התפתחויות שמבקשות לאחות קרעים בני שישים שנה.
ובסוף, כמו שאומרים כולם, שישה עשורים אינם נמחקים בכמה מילים, אבל צעד אחד בדרך חזרה, נעשה. וזה הרבה כל כך.

אנשים
מי שטעם, כבר יודע, הסופרת אינה נוהגת לכתוב על מלאכים. היא גם אינה נוהגת לכתוב על רשעי עולם. היא כותבת פשוט על אנשים. אנשים שבדרכם האנושית נופלים וקמים, מנסים שוב ומצליחים או שלא, ואז קמים שוב ומנסים דרך שלישית שעובדת או שגם לא. תמיד, בסוף, הם תופסים את הכיוון הנכון.

פלוס
מסקנה. היא חדה. התהליך העמוק שעוברת כל אחת מדמויות הסיפור מאפשרת לקורא להכיר את הנושא על כל שלביו, לפגוש את כל הטיעונים לכל אחד מהצדדים, 'לצלול לחומר' ולהגיע למסקנה הבלתי נמנעת.
בדרכה המשובחת מגישה הסופרת סיפור בנוי היטב. ניכר שכל חומר שהוזכר בספר, הוצג לאחר עבודת שטח יסודית. אין בו אזכורים מעורפלים של נושאים בלתי מובנים, עם כמה מילים שנועדו ליצור רושם, ואת השאר תשלימו בעצמכם.
הרקע לזירה של מנחם ורחלה מוציא את החומר משיעור היסטוריה על תקופת קום המדינה להופעה חיה שבריטים ואצ"ל ובלפור ומלחמת תש"ח הם התפאורה שלה. חוויה מענגת למי שאינו מחבב נתונים היסטוריים יבשים, אך את הפן האנושי של ההיסטוריה, המונגש הרבה פחות, לוגם בשקיקה.

מינוס
כיוון שהספר נועד בעקיפין ללבן סוגיה מורכבת, הוא משתמש הרבה בסיפורים, רעיונות או ציטוטים ממקורות תורניים. אלו בוודאי מוסיפים נופך ועומק, אך לעיתים פוגמים ברצף העלילה.
כך, למשל, קיימות בספר סצנות שהוכנסו, לדעתי, רק כדי ליצור מצע מתאים לשתילת הסיפור. או פרק שלם שרובו מציג דיון-ויכוח של דמויות, תוך התייחסות מינימלית לעלילה אקטיבית. ובאופן כללי, כאשר דמות מסיפור מתחילה בעצמה לספר סיפור, הקורא עלול קצת לשכוח איפה הוא.
אך גם המינוס הזה הוא רק ביחס לספריה האחרים של הסופרת. מצד עצמו הספר הזה ראוי לדעתי לתואר 'יצירת מופת'.

ובסוף
איני משחררת לחלל העולם המלצה קולקטיבית לרוץ לקרוא את הספר. אינני מתערבת לקוראים בטעמם הספרותי.
רק זאת אומר, אם קראתם עד פה,
ראשית- תודה לכם, זה היה ארוך, אני יודעת.
שנית- כנראה שהדמויות דיברו אליכם, או רק נגעו בלב שלכם, מבלי לומר מילה. לכם אני מציעה להשיג את הספר ולפנות לו זמן.
ואם תעשו כן- אשמח לשמוע על החוויה שהוא העניק לכם.​

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה