סיפור בהמשכים הבריחה אל הלא נודע

  • הוסף לסימניות
  • #21
פרק חזק.
יתכן שעריכה קלה, שתיתן קצת מקום לבנות שלא רואות שום בעיה בנעיצת מבטים, ומבחינתן זה באמת תקין, לבקש תשובות - תעצים את הפרק.
, מושכת אותי לאה לפינה
חיה עדיין משוכנעת שאני רק מעמידה פנים.
לאה או חיה?
הידיים שלי רועדות. גם הרגליים. הלב פועם בקצב איטי, חלש. אני מנסה להסדיר את הנשימות שלי, לא מצליחה. פותחת את הפה, מנסה לשאוב דרכו אוויר, מתנשפת. חולף בי הרהור אם כך מרגישים רגע לפני המוות.
כנראה שלא, חולפים כמה רגעים ארוכים ואני עדיין חיה.
תיאור יפה. זה אמור להיות התקף חרדה? כי זה נשמע ככה אבל אני לא בטוחה שלזה הכוונה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
פרק חזק.
יתכן שעריכה קלה, שתיתן קצת מקום לבנות שלא רואות שום בעיה בנעיצת מבטים, ומבחינתן זה באמת תקין, לבקש תשובות - תעצים את הפרק.
קודם כל תודה רבה. התגובות שלך מועילות תמיד.
לא כ"כ הבנתי למה הכוונה. שיח בין הבנות שמדברות ביניהן או איתה?

לאה או חיה?
לאה.
תודה על שימת הלב, מתקנת.
תיאור יפה. זה אמור להיות התקף חרדה? כי זה נשמע ככה אבל אני לא בטוחה שלזה הכוונה.
לא, הכוונה לא הייתה להתקף חרדה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
נגעת לי בלב
אהבתי את הפרק הראשון, השני מיוחד.

"נו, אל תעמידי פנים של כבשה תמימה", היא מחייכת חיוך מסתורי, מנסה לשאוב ממני מידע. "בקשר לאבא שלך.
הוא ברח מהבית, נכון? למה כולן יודעות לפני?".

"אבא שלי מה??", אני לוקחת צעד וחצי אחורה, נאבקת בעצמי שלא ליפול.
"ברח", היא לוחשת בקול.

משהו מנקד את הגב שלי, מחורר. אני מסתובבת לאחור ומגלה עשרות זוגות עיניים ננעצות בי, מרחמות.
חלקן מאשימות, דורשות הסברים.
"מי אמר לך את זה??", אני נושכת שפתיים נטולות צבע, פוצעת את עצמי.
"כולן", חיה עדיין משוכנעת שאני רק מעמידה פנים.

"תגידי מה היה הסיפור עם אבא שלך?", שואלת אותי מישהי מי'3 שאפילו את שמה איני יודעת. אין לי תשובות. לשאלות, למבטים.
זו התנהגות שמתאימה אולי לגילאי עממי !
לבנות בסמינר יש רגישות גבוהה לחברות מתמודדות ומודעות לנושאים מעין אלה
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
זו התנהגות שמתאימה אולי לגילאי עממי !
לבנות בסמינר יש רגישות גבוהה לחברות מתמודדות ומודעות לנושאים מעין אלה
גם לי זה היה מוזר
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
לא כ"כ הבנתי למה הכוונה. שיח בין הבנות שמדברות ביניהן או איתה?
ביניהן.
כדי להגיע לישירות חסרת טקט כזו מולה, חייב להיות מאחורי הגב שיח הרבה יותר פעיל ואקטיבי. האמירה הישירה "אבא שלך ברח מהבית" אומרת בעצם שמאחורי הגב נאמרו עוד הרבה דברים, גרועים יותר ומכאיבים יותר. נראה לי שצריכים לתת לזה מקום, כי גם מה שנאמר מאחורי הגב פוגע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
נגעת לי בלב
אהבתי את הפרק הראשון, השני מיוחד.
תודה רבה, כיף לשמוע.
זו התנהגות שמתאימה אולי לגילאי עממי !
לבנות בסמינר יש רגישות גבוהה לחברות מתמודדות ומודעות לנושאים מעין אלה
גם לי זה היה מוזר
כדי להגיע לישירות חסרת טקט כזו מולה,
כשכתבתי את הקטע הזה ידעתי שיהיה עליו שאלות, אתם לגמרי צודקים.
ההתנהגות הזו לא מתאימה לבחורות סמינר, אפילו לא לילדות בנות שלוש. אבל ללאה ספציפית היא מאד מתאימה.
כשתכירו אותה תבינו. לאה תופיע גם בפרקים הבאים...
חלקן מאשימות, דורשות הסברים.
גם למשפט הזה יש הסבר, תאלצו להמתין לפרקים הבאים בשביל להבין...
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
בעקבות התגובות כאן חשבתי אולי להשתיל פרק נוסף, לפני הפרק הנוכחי, סיטואציה עם לאה (שיראה את האופי שלה)
אשמח לשמוע את דעתכם.

קראתי שוב את הפרק ואמרתי אולי הוא קיצוני מדי. למרות שלצערי יש בו מן האמת.

'אני יתומה ואבא שלי חי', אמרה לי מישהי (בת להורים גרושים) לפי מה שהבנתי ממנה, לילדים להורים גרושים יש הרבה פחות רגישות מאשר לילדים יתומים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
אני אוהבת את מה שקורה פה.
אמנם סיפור לא פשוט. לא קל. אבל אני אוהבת את זה.
זה נוגע, נותן את המבט מנקודה שונה על כל העניין.

בעקבות התגובות כאן חשבתי אולי להשתיל פרק נוסף, לפני הפרק הנוכחי, סיטואציה עם לאה (שיראה את האופי שלה)
אשמח לשמוע את דעתכם.

קראתי שוב את הפרק ואמרתי אולי הוא קיצוני מדי. למרות שלצערי יש בו מן האמת.

'אני יתומה ואבא שלי חי', אמרה לי מישהי (בת להורים גרושים) לפי מה שהבנתי ממנה, לילדים להורים גרושים יש הרבה פחות רגישות מאשר לילדים יתומים...
לדעתי כדאי שתעלי אותו. אפילו בצורה שונה (צבע אחר וכו') אבל זה נראה לי נצרך.

מחכה...
;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אמנם סיפור לא פשוט. לא קל.
מקווה שלא מכאיב מדי...
כל פרק אני מוצאת את עצמי מתלבטת מחדש, מה לכתוב, מה לא. מצד אחד רוצה להכניס למודעות, מצד שני לא רוצה שיכאיב מדי. (בפרק השני כתבה לי מישהי (בת להורים גרושים...) שכמה שניסתה לא לבכות לא הצליחה. הבקרים. הלחץ. הלבד הזה...)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #30
מקווה שלא מכאיב מדי...
כל פרק אני מוצאת את עצמי מתלבטת מחדש, מה לכתוב, מה לא. מצד אחד רוצה להכניס למודעות, מצד שני לא רוצה שיכאיב מדי. (בפרק השני כתבה לי מישהי (בת להורים גרושים...) שכמה שניסתה לא לבכות לא הצליחה. הבקרים. הלחץ. הלבד הזה...)
יש לי חברה, בת להורים גרושים, ובאמת אני לא יודעת איך לדבר, כמה...
זה נחוץ מאוד, כל הסיפור הזה.
היא לא בקשר כל כך עם אבא שלה אלא עם האמא וכל פעם אני חושבת כמה פעמים לפני שאני אומרת משהו על אבא שלי, לא יודעת עד כמה מותר לדבר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
היא לא בקשר כל כך עם אבא שלה אלא עם האמא וכל פעם אני חושבת כמה פעמים לפני שאני אומרת משהו על אבא שלי, לא יודעת עד כמה מותר לדבר...
אאו'ץ
לדעתי כדאי שתעלי אותו. אפילו בצורה שונה (צבע אחר וכו') אבל זה נראה לי נצרך.

מחכה...
בעז"ה אשתדל להעלות מחר את פרק ד'. למען האמת, הייתי קוראת לזה המשך של פרק ג'...(טוב, כבר אמרתי שיש לי בעיה עם פרקים ארוכים על גבי המסך...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
פרק ג' -המשך/ קְלָרָה

אני חוצה את הרחובות, מטושטשת. לא שמה לב לרמזורים שמסמנים לי לעצור. רכב חולף לידיי, צופר. אני מביטה בו בבהלה: שוב עברתי באדום.

השעות האחרונות בסמינר חולפות מול עיניי: תפילה. שיעור. צלצול. לאה. אאו'ץ. כיתה. מבטים. לאה. אאו'ץ. אאו'ץ. אאו'ץ. זאת שוב לאה.

הזיכרונות לוקחים אותי שש אחורה, למסיבת בת מצווה של כיתה ו'.

כשאביגיל הודיעה על חלוקת תפקידים בהצגה המרכזית, כולן דיברו רק על קלרה. בהפסקות. בשיעורים. במפגשים אחרי הצהריים. כולן דיברו רק על זה: מי תיקח את התפקיד הגדול.

חלמתי על קלרה. ראיתי את עצמי בשמלה תכולה נוצצת, עומדת על הבמה, מרגשת את הקהל.
לאה טענה שהתפקיד לא מתאים לכל אחת, הסבירה שאין טעם שאתמודד.

בכל זאת ניסיתי.

חיכיתי שאולם החזרות יתרוקן, ניגשתי לאביגיל המאמנת. 'אפשר לנסות להיבחן?', שאלתי אותה. הפנים שלי היו אדומות. התביישתי בעצמי: ילדה לא ראויה.
'בוודאי', היא חייכה אלי.
אמרתי את המשפט הראשון, אביגיל התלהבה. מאד. במשפט השני הלסת שלה נשמטה בתדהמה: 'וואו. את עושה את זה מדהים'.

יומיים לאחר מכן, שהמחנכת הודיעה מי נבחרה לתפקיד הראשי, כולן שמחו בשבילי. חוץ מלאה.
'למה נבחנת בכלל?', היא משכה אותי הצידה, 'אמרתי לך שזה לא מתאים. את אולי לא יודעת, אבל כל הכיתה מדברת עליך מאחורי הגב, צוחקת. כדאי שתלכי לאביגיל מהר. תבקשי שתשבץ אותך בתפקיד אחר. חבל שתעשי לעצמך בושות'.

הלכנו ביחד לאביגיל. 'מיכל לא רוצה את התפקיד של קלרה', היא דיברה במקומי.
'למה? את עשית את זה מקסים', אביגיל הפנתה אליי מבט מאוכזב. 'את בטוחה?'
'כן. אני בטוחה', הקול של לאה בקע מתוך הגרון שלי, שרף.

היום הגדול הגיע.
האורות הצבעונים ריצדו על הבמה. לאה הייתה במרכז, הציגה את קלרה בביטחון מופרז. אני הייתי עלקא, המשרתת של קלרה, זו שמצייטת לכל מה שהיא אומרת.
שנאתי את עלקא. אישה בלי קול. בלי מילים.

באותו הלילה לא הצלחתי להירדם. ישבתי ליד החלון, מחיתי דמעות. עננים בכו איתי. 'אני רוצה להתנתק ולא יודעת איך', נשאתי עיניים רטובות לשמים הכהים, יהלומים זהרו בהם.
שמרתי לי כוכב אחד, נוצץ. רציתי לשאול אותו איך אפשר להשתחרר מהאזיקים שאני כרכתי על ידיי. לא שאלתי.

הכעיסה אותי החסות שלאה לקחה עלי, הכבידה. משא כבד שנשאתי על כתפיי, פחדתי לעזוב.

לא רציתי להיות ההד שלה, כמהתי להיות הקול שלי. לא רציתי להיות הצל שלה, התגעגעתי להיות האדם שאני.
איכשהו תמיד מצאתי את עצמי זוחלת אחריה, נגררת.

חצי תריסר חלף מאז, ועדיין הזכרונות מכים בי, צורבים. כאילו הכל קרה רק אתמול. דמעה אחת, רותחת, נושרת לי מהעין. על קלרה. מי שרציתי להיות ולא הייתי.

####
המשך יבוא אי"ה,
אני מקווה שעכשיו העניינים הסתדרו לכם קצת יותר, שתפו אותי כן, לא? ההתנהגות של לאה נראית עדיין מוזרה?
אני מכירה כמה 'לאות' כאלה. מקווה שאתם לא.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #33
פרק ד' / בובת שלג

בשעה אחת עשרה וחצי בבוקר אני שוב מוצאת את עצמי במיטה, מרוקנת. פטישים מכים ברקותיי.
בחוץ הכל מתנהל כרגיל: אנשים מתרוצצים בין חנויות, מכוניות שועטות על הכביש. עננים לבנים מעטרים שמים כחולים. יש גם שמש טובה.

הזמן לא עצר מלכת, זה רק החיים שלי שנדמו פתאום. מרגישה כאילו מישהו הטיל עלי כישוף, הקפיא. בובת שלג בתוך עולם שלם של אנשים חיים ונושמים. כל כך רוצה להיות חלק מתוך כל ההמולה הזו. לא מצליחה. שרשראות ברזל בלתי נראות קושרות אותי אל המיטה, כובלות את הנפש שלי.

אבא שלך ברח מהבית, נכון?, אני שומעת את הקול של חיה מהדהד בזיכרון שלי, כאילו היא ממש כאן. בחדר. סימני שאלה מתפזרים בחלל הדחוס, נעלמים.

אני שולפת את הנייד מהכיס. אצבעות רועדות מטיילות על המקשים, מחפשות איש קשר שייענה על השאלות שלי.
אני נעצרת בשילה. איך לא חשבתי עליו לפני כן.

"מה אתה יודע על אבא?", אני ניגשת ישירות לעניין, מדלגת על התחלה ואמצע.
"שלום שילה, אחי היקר, מה נשמע?", הוא דורש נימוס.
"שילה אין לי זמן לדיבורים מיותרים", אני נאנחת. "פשוט תדבר".
"אני לא יודע מה את רוצה", הוא שליו, מדבר לאט. "נחתת עלי משומקום".

"אתה באמת לא יודע? בטוח?? אז אולי תסביר לי מה זה השמועות האלו שרצות ברחובות", הברות מתגלגלות על לשוני, כושלות. אני לא לוקחת נשימה בין המילים, מדלגת על פסיקים ונקודות. "אבא עזב את הארץ? לאן הוא הלך?? למה חברות שלי יודעות את מה שאני לא יודעת? שילה זה נראה לך הגיוני?? תענה לי!!"

"חבל שאת מתעצבנת", אדישות צובעת את קולו. "את יודעת, על כל דקה של עצבים את מאבדת שישים שניות של אושר".
"שילה די כבר עם המשפטים הטיפשים שלך", סומק צובע את פניי, "פשוט תדבר".

הוא שותק חצי דקה ואז אומר: "רגע, את לא אמורה להיות בסמינר? עשרים לשתיים עשרה עכשיו", הטון שלו רגוע, שליו. אף ספינה לא טבעה בים שלו.
"השתחררתי", אני מעבירה יד על המצח, "שילה אל תתחמק".
"למה את לא שואלת את אמא?", הוא מקשה. "היא בטח תדע לענות לך".
"לא בא בחשבון", אני נחרצת. "לא רוצה להוסיף על הכאב שלה".
"טוב, מיכל, נדבר על הכל יותר מאוחר אני - ".
"שילה, לא!! אל תסנן אותי. לא עכשיו", אני מרימה אוקטובה אחת. הר געש משתולל בתוכי, מתפרץ.

"טוב, את יודעת מה, ניצחת", הוא נכנע בסוף. "יש כמה דברים שאת לא יודעת על אבא".
"עכשיו אתה מתחיל לדבר לעניין", חיוך של ניצחון סודק את פניי. "איזה קו מגיע לישיבה שלך?"
"מיכל, לא!", הוא החלטי. "נדבר על הכל בשבת".
"אתה מגיע לשבת?"
"כן"
"סגור. מחכה"
###

פתוח לביקורת כמו תמיד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
אני חוצה את הרחובות, מטושטשת. לא שמה לב לרמזורים שמסמנים לי לעצור. רכב חולף לידיי, צופר. אני מביטה בו בבהלה: שוב עברתי באדום.
אם היא לא שמה לב שמסמנים לה לעצור, איך היא יודעת שהיא עברה שוב באדום?
אאוץ'.
הגרש בא לשנות את הצליל של האות צ' לשורקני יותר, ומגיע אחריה.
אני מקווה שעכשיו העניינים הסתדרו לכם קצת יותר, שתפו אותי כן, לא? ההתנהגות של לאה נראית עדיין מוזרה?
אני מכירה כמה 'לאות' כאלה. מקווה שאתם לא.
מובן יותר, כואב מעוד כיוון.
מעניין יהיה לראות לאן זה יתגלגל.
"סגור. מחכה"
גם אני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
  • הוסף לסימניות
  • #36
אם היא לא שמה לב שמסמנים לה לעצור, איך היא יודעת שהיא עברה שוב באדום?
משום מה נראה לי שהיא עברה באדום בפעם אחרת שלא מתוארת בסיפור. לא יודעת, ככה הסתדר לי;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
אם היא לא שמה לב שמסמנים לה לעצור, איך היא יודעת שהיא עברה שוב באדום?
משום מה נראה לי שהיא עברה באדום בפעם אחרת שלא מתוארת בסיפור. לא יודעת, ככה הסתדר לי;)
האמת שלזה הייתה הכוונה. עברה באדום, שמה לב רק אחרי שעברה כי צפרו לה. ואז בפעם השנייה שוב עברה באדום והבינה גם כן רק אחרי שצפרו לה...

אאוץ'.
הגרש בא לשנות את הצליל של האות צ' לשורקני יותר, ומגיע אחריה.
תודה רבה על הערה וההסבר, אתקן אצלי.

והיא עדיין חברה שלה?
אני אתן למיכל לענות:
'אני רוצה להתנתק ולא יודעת איך'
שנאתי את עלקא. אישה בלי קול. בלי מילים.
האמת שגם בקטע הזה שהיא אומרת שנאתי את עלקא הכוונה הייתה שהיא שונאת את עצמה על כך שלא מצליחה להיגמל מחברות שפוצעת אותה ולא רק את הדמות של עלקא. מקווה שזה היה מובן...

@הודיה לוי. ממש התחברתי לסיפור!
כתוב טוב, אמיתי ונוגע בלב
כתיבה יפה, קולחת, נעים לקרא.
תודה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
פרק ה' / נציב מלח

מיץ ענבים נשפך לתוך כוס מכסף, זולג על צלוחית עגולה. כולם עומדים סביב השולחן.
"יום השישי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", שילה עומד במקום של אבא. קורא את הפסוקים לאט וברור.
יש שקט סביב השולחן שלנו. אני שונאת את השקט הזה. פעם אהבתי אותו, כשהיינו משפחה.


אחר כך כולם שרים אשת חיל. אני מביטה באמא, הלב שלי נצבט. עוצמת את העיניים חזק ושרה: "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר". אני שונאת את הנוזל הזה שמתגנב לעיניים שלי. מיכל. שבת היום. אסור לך לבכות. אני מזכירה לעצמי.
השקט לא עוזב את שולחן השבת שלנו גם בעת הסעודה. סכינים ומזלגות מתחככים זה בזה, משמיעים צליל מעצבן.


"תגידו, מה זה השקט הזה?", שירי מנפצת את השתיקה בסלון.
"את מוזמנת לדבר", אני גורפת שתי כפות סלט לצלחת שלי.
"פחות נעים לי לדבר לעצמי", היא לוקחת ביס מהחלה, מורחת אבוקדו.

"אמא תגידי, אנחנו חייבים למישהו כסף במקרה?", הלסת של שירי עדיין עסוקה בללעוס.
אמא מסיטה במהירות מבט לכיוונה. "מה? לא... לא ניראלי, למה את שואלת?". הפנים שלה מאדימות במהירות. צבען מתמזג היטב עם קוביות הסלק שעל השולחן.
"לא. כלום. סתם מישהי אמרה לי משהו שמישהי אמרה לה. אולי לא הבנתי אותה נכון. אגב, החלות יצאו מושלם".
"תודה, מותק", אמא יוצאת מהסלון. גוון הפנים שלה עדיין כהה מהרגיל.

"אם זה מה שיש לך להגיד, עדיף שלא תדברי", אני דוחפת לה מרפק מתחת לשולחן.
"אאוץ'", היא לא מבינה את הרמז. "מה בסך הכל אמרתי?"
"לא ראית איך הפנים של אמא נהיו אדומות פתאום?", אני לוחשת לה. "מי אמר לך ומה?"
"כלום. שום דבר. לא אמרתי כלום".

"קרה משהו?", אמא מצמצמת מבט לכיוונינו. הסיר של הדגים בידיה. אני תוהה לעצמי איך היא הספיקה לחזור מהר כל כך.
"לא כלום", אנחנו עונות ביחד.

דגים. מרק. שתיקה. עופות. בשר. ושוב פעם שקט. למה אמא נראית מתוחה כל - כך? למה העיניים שלה נושאת את כל הדאגה שבעולם? הלוואי ויכולתי לחלוק איתה פיסה של דאגה, חתיכה של כאב. קל יותר להתמודד ביחד.

אני סורקת את שולחן השבת שלנו: משטח מעץ עטוף במפה לבנה, חצי משפחה יושבת סביבו. המבט שלי שט על חני ונתי, ממשיך לשירי וליבי ונעצר בשילה.

הוא מפזר מלח על הדג, אחר כך על הכרוב והסלט. מוזג חצי כוס מיץ תפוזים ולוגם בשתי לגימות גדולות. כשהוא מסיים את הטיפה האחרונה הוא מבחין בי.
מבטינו מתמודדים.
המבט שלי אומר: זוכר שהבטחת לי תשובות.
הוא מהנהן. 'אל דאגה, מבטיח לענות לך על הכל. רק קצת סבלנות'.
אמא מביטה בנו. נראה שהיא מבינה את השיחה האילמת שמתנהלת ביננו.

שילה ממשיך לזרות מלח על כל מאכל שנוגע בצלחת שלו. "אתה יודע, הספורנו נותן פירוש נוסף למה אשתו של לוט הפכה לנציב מלח". אני קורצת לשירי. "אומרים שהיא הייתה טובלת במלח כל מאכל שהיה מגיע לידיה. תזהר שלא תהפוך לגוש מלח".
"ממש מצחיק", הוא נוגס מהחלה. אמא מחייכת. אני רושמת לעצמי ניצחון קטן: שפתיה של אמא נמתחו לכדי חיוך זעיר. בזכותי.

***
אשמח לביקורת
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה