פרק ד' / בובת שלג
בשעה אחת עשרה וחצי בבוקר אני שוב מוצאת את עצמי במיטה, מרוקנת. פטישים מכים ברקותיי.
בחוץ הכל מתנהל כרגיל: אנשים מתרוצצים בין חנויות, מכוניות שועטות על הכביש. עננים לבנים מעטרים שמים כחולים. יש גם שמש טובה.
הזמן לא עצר מלכת, זה רק החיים שלי שנדמו פתאום. מרגישה כאילו מישהו הטיל עלי כישוף, הקפיא. בובת שלג בתוך עולם שלם של אנשים חיים ונושמים. כל כך רוצה להיות חלק מתוך כל ההמולה הזו. לא מצליחה. שרשראות ברזל בלתי נראות קושרות אותי אל המיטה, כובלות את הנפש שלי.
אבא שלך ברח מהבית, נכון?, אני שומעת את הקול של חיה מהדהד בזיכרון שלי, כאילו היא ממש כאן. בחדר. סימני שאלה מתפזרים בחלל הדחוס, נעלמים.
אני שולפת את הנייד מהכיס. אצבעות רועדות מטיילות על המקשים, מחפשות איש קשר שייענה על השאלות שלי.
אני נעצרת בשילה. איך לא חשבתי עליו לפני כן.
"מה אתה יודע על אבא?", אני ניגשת ישירות לעניין, מדלגת על התחלה ואמצע.
"שלום שילה, אחי היקר, מה נשמע?", הוא דורש נימוס.
"שילה אין לי זמן לדיבורים מיותרים", אני נאנחת. "פשוט תדבר".
"אני לא יודע מה את רוצה", הוא שליו, מדבר לאט. "נחתת עלי משומקום".
"אתה באמת לא יודע? בטוח?? אז אולי תסביר לי מה זה השמועות האלו שרצות ברחובות", הברות מתגלגלות על לשוני, כושלות. אני לא לוקחת נשימה בין המילים, מדלגת על פסיקים ונקודות. "אבא עזב את הארץ? לאן הוא הלך?? למה חברות שלי יודעות את מה שאני לא יודעת? שילה זה נראה לך הגיוני?? תענה לי!!"
"חבל שאת מתעצבנת", אדישות צובעת את קולו. "את יודעת, על כל דקה של עצבים את מאבדת שישים שניות של אושר".
"שילה די כבר עם המשפטים הטיפשים שלך", סומק צובע את פניי, "פשוט תדבר".
הוא שותק חצי דקה ואז אומר: "רגע, את לא אמורה להיות בסמינר? עשרים לשתיים עשרה עכשיו", הטון שלו רגוע, שליו. אף ספינה לא טבעה בים שלו.
"השתחררתי", אני מעבירה יד על המצח, "שילה אל תתחמק".
"למה את לא שואלת את אמא?", הוא מקשה. "היא בטח תדע לענות לך".
"לא בא בחשבון", אני נחרצת. "לא רוצה להוסיף על הכאב שלה".
"טוב, מיכל, נדבר על הכל יותר מאוחר אני - ".
"שילה, לא!! אל תסנן אותי. לא עכשיו", אני מרימה אוקטובה אחת. הר געש משתולל בתוכי, מתפרץ.
"טוב, את יודעת מה, ניצחת", הוא נכנע בסוף. "יש כמה דברים שאת לא יודעת על אבא".
"עכשיו אתה מתחיל לדבר לעניין", חיוך של ניצחון סודק את פניי. "איזה קו מגיע לישיבה שלך?"
"מיכל, לא!", הוא החלטי. "נדבר על הכל בשבת".
"אתה מגיע לשבת?"
"כן"
"סגור. מחכה"
###
פתוח לביקורת כמו תמיד.
הנושאים החמים
