דיון סקר- ספרי המשך

האם ספרי המשך פחות טובים מהספר הראשון?

  • שטויות, אגדה שסופרים המציאו כדי שהקהל לא ילחץ עליהם.

    הצבעות: 8 7.1%
  • ברור,אי אפשר להתעלות על הסיפור המקורי ואין מה לעשות עם זה.

    הצבעות: 9 8.0%
  • יש קושי בכתיבת ספר המשך טוב, אבל הדבר אפשרי.

    הצבעות: 74 65.5%
  • העניין זה לא איכות הספר,אלא רמת הציפיות שעולה.

    הצבעות: 22 19.5%

  • סה"כ מצביעים
    113
  • הוסף לסימניות
  • #1
אני בכלל לא קרוב לשלב הזה בכתיבה שלי, אבל השאלה מעניינת אותי.

מוזמנים להגיב ולפרט את הבחירה שלכם! אם בחרתם וגם אם לא ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
בעיניי ספר טוב הוא ספר קשה לכתיבה, עם או בלי להיות ספר המשך. גם ספר ראשון וגם ספר שני צריכים הרבה מאמץ ועבודה קשה כדי לצאת טובים. לא חושבת שמספר הספרים הקודמים לו עושה את הספר טוב יותר או גרוע יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
לדעתי,
עם כל ספר נוסף שכותבים הכתיבה עולה ברמה ונהיית יותר איכותית ומקצועית.
לדעתי זה כך גם בעלילה.
אלא אם כן זו סדרה של יותר מידי ספרים והרעיונות ממחזרים את עצמם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אני אתן דוגמא מעובדה שקראתי פעם (מתנצל שאין לי מקור) :
רוב סרטי ההמשך שנעשו לסרטים מצליחים, פחות הצליחו כמו קודמיהם.

אני מצודד בדעה הזו. ספר טוב שהצליח כמובן מייצר ציפייה אצל הקורא לעוד טעם טוב, וחבל לבאס אותו עם ספר (שלפעמים הוא גם ה-'סוף') גרוע. ישנה גם את האמרה 'כל המוסיף גורע'... אבל עדיין,

יש קושי בכתיבת ספר המשך טוב, אבל הדבר אפשרי.

 
  • הוסף לסימניות
  • #6
דווקא בסדרות של ספרים שקראתי הספר הכי טוב לאו דווקא היה הראשון...
יכול להיות שלא תמיד זה ככה או שזה רק לפי דעתי.
לדוג': ממלכה במבחן- הספר הכי טוב לא לכל הדעות הוא איסתרק ולדעתי דווקא מהללאל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
בעיניי ספר טוב הוא ספר קשה לכתיבה, עם או בלי להיות ספר המשך. גם ספר ראשון וגם ספר שני צריכים הרבה מאמץ ועבודה קשה כדי לצאת טובים. לא חושבת שמספר הספרים הקודמים לו עושה את הספר טוב יותר או גרוע יותר.
אז לדעתך אין עניין בשאלה "מה עושה ספר המשך רע/טוב" אלא צריך להתמקד בשאלה "מה עושה ספר רע/טוב" ?
לדעתי,
עם כל ספר נוסף שכותבים הכתיבה עולה ברמה ונהיית יותר איכותית ומקצועית.
לדעתי זה כך גם בעלילה.
אלא אם כן זו סדרה של יותר מידי ספרים והרעיונות ממחזרים את עצמם...
הייתי צריך להוסיף אופציה כזאת, אני רואה שכמה הגיבו ככה.
דווקא בסדרות של ספרים שקראתי הספר הכי טוב לאו דווקא היה הראשון...
יכול להיות שלא תמיד זה ככה או שזה רק לפי דעתי.
לדוג': ממלכה במבחן- הספר הכי טוב לא לכל הדעות הוא איסתרק ולדעתי דווקא מהללאל.
בדוגמא שהבאת העדפה שלי ממש בדעת מיעוט יוזבד
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
בדוגמא שהבאת העדפה שלי ממש בדעת מיעוט יוזבד
וגם זה לא הראשון בסדרה...
לא שהראשון לא יפה אבל זה לגמרי לא שהראשון תמיד יהיה הכי מוצלח והשאר פחות. לזה התכוונתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אז לדעתך אין עניין בשאלה "מה עושה ספר המשך רע/טוב" אלא צריך להתמקד בשאלה "מה עושה ספר רע/טוב" ?
כך לדעתי, כן. כמובן שלספר המשך יש פרמטרים נוספים מספר רגיל כדי להפוך אותו טוב, אבל הם מזעריים לעומת שלל הפרמטרים שיש בספר באופן כללי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
התשובה שלי נכונה לשאלה האם ספרי המשך פחות טובים מהספר הראשון שיצא מוצלח?
כי כתבת נכון למעלה, שהשאלה היא - מה עושה את הספר טוב?
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אני חושבת שאם הספר הראשון היה ממש חידוש מבחינת עלילה, תהליכים של דמויות או אפילו תקופה היסטורית שלא דובר עליה וכותבים אותה בצורה מאוד חיה ומושכת - אז זה יוצר בעיה לספרי ההמשך כי הבאת רף מאוד מאוד גבוה, ואז אתה גם נמצא במבוך כלשהוא (חיובי אמנם, אבל עדיין מבוך) כי הצבת רף גם לעצמך. שזה פחות או יותר מה ש @יוסף יצחק פ. אמר אם אני לא טועה.

אבל בא נהיה חיוביים ונאמין כמו ש @לוטם אמרה שככל שהזמן עובר ויש ספרי המשך הכתיבה עצמה גם משתפרת, אז האתגר שאתה מציב לעצמך (לכאורה, עם אופטימיות) אמור להיות קל יותר :)

סה"כ אם אתה מוכשר כדי להבריק בספר הראשון בסדרה וליצור קונספט חדשני, אני מאמינה שאפשר להבריק גם בספרי ההמשך.
לדעתי @מיה קינן ו @יונה ספיר הם ההוכחה לכך
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
פן נוסף שלא התייחסו אליו עד כה, הוא השאלה כיצד בנויה עלילת הספר הראשון.
ישנם ספרים שכמעט "מזמינים" עלילת המשך, וישנם כאלה שהעלילה שלהם עומדת בפני עצמה ונסגרת באופן מהודק בסופו של כל חלק.
לשם הדוגמא: בסוף הספר "איסתרק" ישנה כמעט הזמנה מפורשת, לדמיין את המשך המלחמה. בלשונה של מ. קינן: "הניצחון היה שלהם, אולם העבודה היתה עדיין רבה. תם אך לא נשלם". גם אם הכותבת לא הייתה מצהירה שורה לאחר מכן שהיא מתכוונת להוציא ספר המשך בשם מהללאל - עדיין זה היה יכול להיות צפוי, ואיש לא היה תמה אם היה מגיע ספר המשך. זאת משום שהעלילה נגמרת ברגע שיא.
לעומת זאת, סיומו של הספר "אויב באדמת ידיד" הוא כביכול מזמין (סופה החלה להתגלגל... אייל ישים אליה את פעמיו), אך בעצם בסופו של הספר אין סקרנות עמוקה לקראת הספר הבא. העלילה נסגרת, והספר הבא עוסק בעלילה חדשה עם גיבורים ישנים. (כמובן שבספרים הבאים יונה ספיר כבר שינתה את גישתה, והשאירה הזמנות עלילתיות יותר.)

מכאן נובעת גם שאלת הקושי. לבנות סיפור חדש, אחר לגמרי שלא תלוי בספר הקודם (מלבד אופי הגיבור, פחות או יותר) - זהו מאמץ ששווה לכתיבת ספר ראשון. אולי אפילו קל יותר, כפי שהוזכר קודם.
אבל לקחת עלילה שעברה כבר שיא אחד, ולפתח אותה כך שהיא תיצור פיתולים שלא נצפו קודם (וכנראה גם לא נצפו על ידי הכותב עצמו)... זה מורכב יותר. כאן נכנס גם עניין השבלוניות שעלולה להיווצר, והציפיות של הקוראים שכבר ישבו וניסו לנחש מה יהיה בספר הבא.

ועל כן דעתי היא: יש קושי בכתיבת ספר המשך טוב, אבל הדבר אפשרי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
פן נוסף שלא התייחסו אליו עד כה, הוא השאלה כיצד בנויה עלילת הספר הראשון.
ישנם ספרים שכמעט "מזמינים" עלילת המשך, וישנם כאלה שהעלילה שלהם עומדת בפני עצמה ונסגרת באופן מהודק בסופו של כל חלק.
לשם הדוגמא: בסוף הספר "איסתרק" ישנה כמעט הזמנה מפורשת, לדמיין את המשך המלחמה. בלשונה של מ. קינן: "הניצחון היה שלהם, אולם העבודה היתה עדיין רבה. תם אך לא נשלם". גם אם הכותבת לא הייתה מצהירה שורה לאחר מכן שהיא מתכוונת להוציא ספר המשך בשם מהללאל - עדיין זה היה יכול להיות צפוי, ואיש לא היה תמה אם היה מגיע ספר המשך. זאת משום שהעלילה נגמרת ברגע שיא.
לעומת זאת, סיומו של הספר "אויב באדמת ידיד" הוא כביכול מזמין (סופה החלה להתגלגל... אייל ישים אליה את פעמיו), אך בעצם בסופו של הספר אין סקרנות עמוקה לקראת הספר הבא. העלילה נסגרת, והספר הבא עוסק בעלילה חדשה עם גיבורים ישנים. (כמובן שבספרים הבאים יונה ספיר כבר שינתה את גישתה, והשאירה הזמנות עלילתיות יותר.)

מכאן נובעת גם שאלת הקושי. לבנות סיפור חדש, אחר לגמרי שלא תלוי בספר הקודם (מלבד אופי הגיבור, פחות או יותר) - זהו מאמץ ששווה לכתיבת ספר ראשון. אולי אפילו קל יותר, כפי שהוזכר קודם.
אבל לקחת עלילה שעברה כבר שיא אחד, ולפתח אותה כך שהיא תיצור פיתולים שלא נצפו קודם (וכנראה גם לא נצפו על ידי הכותב עצמו)... זה מורכב יותר. כאן נכנס גם עניין השבלוניות שעלולה להיווצר, והציפיות של הקוראים שכבר ישבו וניסו לנחש מה יהיה בספר הבא.

ועל כן דעתי היא: יש קושי בכתיבת ספר המשך טוב, אבל הדבר אפשרי.
מצד שני, יש מקרים של ספרים עם סוף פתוח שהשני אכזב, יכול להיות שהסיבה היא שהדמיון של הקוראים כבר הספיק להמציא כל אפשרות כך ששום דבר כבר לא הפתיע? או אולי מדובר על סופרים שיותר מוצלחים בהתנחלות של סיפור?

אגב, יש סדרות שהקונספט שלהם הוא שכל ספר עומד בפני עצמו ורק דמות אחת ראשית או רעיון ראשי חוזרים בכל ספר. סוג של איזון בין האופציות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
כמדומני שסופר שהחליט מראש לכתוב סדרת ספרים, הרעיון יכול לעבוד כי אחרי הכל "סוף מעשה במחשבה תחילה", לעומת זאת ספר שהצליח והוחלט (או שהמעריצים ממש לחצו וכו..) ליצור ספר המשך, זה קצת בעייתי.
וע"כ, אני מצודד בדעה הראשונית שלי, ומוסיף שכדאי בכל אופן להכשיר את הדרך וליצור פתח מזמין לספר המשך.
אזכיר, טרילוגיות יכולות לשמש כספרים בודדים - והעלילה שלהם תהיה מעולה לכשעצמה, אבל ספר ההמשך - יהיה המשך, וכמובן לא יפגום בטעם של הראשון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אבל לקחת עלילה שעברה כבר שיא אחד, ולפתח אותה כך שהיא תיצור פיתולים שלא נצפו קודם (וכנראה גם לא נצפו על ידי הכותב עצמו)... זה מורכב יותר. כאן נכנס גם עניין השבלוניות שעלולה להיווצר, והציפיות של הקוראים שכבר ישבו וניסו לנחש מה יהיה בספר הבא
כאן אני רואה את ההבדל. בסדרה כמו מרגל להשכרה, כל ספר עוסק בעלילה סגורה למדי. אבל הסדרה כולה עוסקת בדמות. בכל "פרק" חוקרים את הדמות בעוד מצבים, מול אתגרים שונים ובסוף הסדרה מכירים אותה יותר טוב ממה שאנחנו מכירים את עצמינו.

לעומת זאת בטרילוגיה (או סדרה סגורה) העלילה יכולה להתפרס על פני הסדרה, כמו סיפור ארוך ואפי. כאן הסיכון למרוח את הסיפור מעבר למה שמתחשק לקהל להשקיע. אני חושבת שאפשר לוודא שכל ספר סוגר קשת דמות מסוימת, או שלב מוגדר אחר של סיפור.

הספר הראשון צריך להשקיע ללמד ולבנות את העולם והרקע, בלי להקריב את הטעם בקריאה, אז אני מניחה שהספרים הבאים כיף וקל יותר. מלבד המטלה להבליע את התקציר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
  • הוסף לסימניות
  • #18
בלת"ק חלקי
ספר המשך טוב מביא רובד נוסף לעלילה על ידי הסתכלות עליה מזווית אחרת והתמודדות של הגיבורים מהספר הראשון בנושאים שלא נגעו בהם שמראים צדדים נוספים באישיות שלהם.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #19
שאלתי את רובי האם ניתן לכתוב ספר המשך טוב והוא מדבר באמת על מה שאמרו פה, תראו:
1676018291792.png
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

לא יודעת למה אני רואה שאין דיון על הנושא.
ובכן, כמה מילים שלי:
נניח ואני סופרת מתחילה ואני מחפשת לעצמי רעיון לפתח אותו.
מדע בדיוני -מעדיפה להיכנס עם משהו אחר ופחות --- (תשלימו אתם).
מתח - פחות בנושא של אקדחים וכו' אולי בהמשך.
פנטזיה - נשאיר ליונה ספיר.
רגש - איך מוצאים משהו מעניין שלא נחפר עד היסוד?
היסטורי - עכשיו אנחנו מדברים!
(פספסתי משהו?)

(הדגשה קטנה - זה לא אני!!! זה נניח! מי אני? מישהי אחת בשם אינפרא שכותבת עכשיו)

יתרונות - לא נחפר עד היסוד, לא פנטזיה עם מאה בעיות שאני לא אגלוש אליהן עכשיו, לא מדע בדיוני שפחות מתאים להתחלה, לא משהו שבכח אצטרך להיכנס למשהו שהוא לא אני. הוא מעניין, מחדש ומעורר עניין.

אז למה אנחנו לא מוצפים בזה?

חסרונות - תחקיר, תחקיר ועוד פעם תחקיר. והכתיבה עצמה: קשה, קשה ועוד פעם קשה. כל מילה חייבת להתאים בהתאם לתקופה, כל משפט לא יכול לכלול את המילה אוקי וכו' כל הנושאים, השיח, הכל שונה וקשה. אי אפשר לגלוש עכשיו בכתיבה בלי לברר קודם. זה עושה את זה מעיק וחסר סיפוק.

ואני הדלה, לא כותבת תחת דד ליין קשוח ומערכת ביקורת וקוראים שכל טעות קטנה הופכת את הקערה המלאה במאמץ לעיסה בלתי מזוהה, לא חייבת לאף אחד כלום ובמקרה הכי רע - אעלם באוושה לצללים.

ובכן, אם יש לכם שיג ושיח פה, ויכולים להגיד על כל נושא יתרונות, חסרונות, רעיונות פיתוח וכמה מילים על תחקיר -
מוזמנים להגיב.

מדובר בכתיבת סיפור בהמשכים או ספר ולא סיפור קצר. סיפור קצר זה שיח נפרד ושם גם הכל הרבה יותר קל:)
ככותבים יש לכל אחד בעיות משלו: חוסר רצון לפרסם, או חשש לקבל ביקורת שלילית, או חוסר השראה, מחסור בזמן או מחסום כתיבה, ואפילו חשש אם הכתיבה נכונה ואם היא בסדר.

וכמובן החשיבה של כל אדם, שהוא עולם אישי, ולא תמיד מובן או יובן בעתיד, והחשש איך העולם הזה יתקבל ואם בכלל יקבלו את העולם שלי, עד כמה להתאים אותו לסביבה, ואם לא ילעגו או יחושו דחיה וכו'.
וכן גם הקושי ליצור משהו חדש שיתקבל, כי הרבה תוכן נכתב, ואיך ובמה ניתן לחדש? איך יקראו דווקא אותי? והאם צריך לקרוא אותי? מה התפקיד שלי בכל העולם הזה של כתיבה? של פרסום התכנים שלי?
יש גם לי וכנראה לכל אדם, צורך להתבטא במשהו. אבל אף אחד לא מחכה לשמוע אותך. האם להידחף? לדבר ולחכות שיקשיבו לי? או עדיף כבר לשתוק?

ההתמודדות העיקרית שלי יכולה להיחשב כברכה, ואני מודה עליה, אבל היא כן התמודדות: אני כותבת המון תוכן, ב"ה, חלקו מאמרים אישיים וחלק סתם רעיונות וכו'.
יש שם גם רעיונות עם משמעות קצת מהפכנית, לדעתי, או חשיבה שלי על רעיונות ששמעתי.

אז הבעיה שלי היא: מה לפרסם?
איפה?
האם לפרסם?
האם חובה לפרסם?
או חובה להשאיר אצלי?
למי זה רלוונטי?
וכו' וכו'

אני חושבת שכותבים רבים מתמודדים עם בעיה כזו, או יתמודדו בהמשך, כשתהיה להם השראה רבה וכו'.

ולמרות גאונותי הרבה, לא מצאתי לבעיה הזו פתרון.

המציאות מוכיחה שצריך להשתדל פה ושם לפרסם.
וצריך גם לא לפרסם כי אין קהל מתאים.
וצריך לשמוח בעצם הכתיבה, מתוך הבנה שכתיבה היא ממש מרפא לנפש, וגם לפרסם את הדברים שלנו זה מרפא, מלבד זה שהיא דרך להעביר רעיונות, לשתף מתוך הבנה שכל אחד יכול לקדם משהו, אם לא בחוץ אז בתוך עצמו.

וגם כשאנו קוראים אנו משתתפים בחשיבה של הזולת, לכן חשוב לקרוא תכנים שכתבו אנשים נאותים או בכל מקרה כשקוראים משהו 'לכבוש' אותו לכיוון של חשיבה טובה, שתעלה את מה שקראנו למקום של אמונה, השגחה, אחדות, לימוד ועוד
עד היום אני כותב את הספרים שלי (בעז"ה) על הגדרות ברירת המחדל של וורד (דף A4 רגיל), אבל לאחרונה התחלתי לחשוב על הפער שזה מייצר מול התוצאה הסופית.
מצד אחד, A4 הוא נוח ביותר למסך ולעבודה רגילה. מצד שני, כשהטקסט עובר לעימוד של ספר (A5 ומטה), הכל משתנה – אורך השורות, חלוקת הפסקאות והתחושה של "כמה באמת כתבתי".

רציתי לשאול אתכם:
  1. על איזה גודל דף אתם כותבים את הטיוטה שלכם? (A4 הקלאסי או שאתם מגדירים מראש גודל של ספר?)
  2. האם אתם מתחשבים בפונט ובגודל שלו כבר בזמן הכתיבה (למשל פונט 12 סריפי), או שזה משהו שאתם משאירים רק לשלב העימוד והדפוס?
  3. למי שעבר מ-A4 לפורמט קטן יותר בזמן הכתיבה – האם זה שינה לכם את קצב הכתיבה או את הדרך שבה אתם בונים פסקאות ודיאלוגים?
וכן, אני יודע שספירת מילים היא בד"כ הקובעת, אבל הרעיון לדיון נובע מכיוון שיש קצב קריאה שניתן לכוון לפי העמוד, ואני לא יודע האם הסופר לוקח בזה חלק או שזו האומנות והתפקיד של המעמד?

בונוס (לא קשור, אבל עדיין מעניין אותי): מה מניע אתכם להמשיך לכתוב גם כשיש משברים?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה