סיפור בהמשכים הבריחה אל הלא נודע

  • הוסף לסימניות
  • #81
להתעלל זה להציב את הגיבור במצב נפשי נפיץ. ללחוץ אותו אל הקיר רגשית...
לגרום לקוראים להתחבר אל הגיבור ומרוב שהוא מסכן אנחנו בוכים בשבילו.
אני אישית הרגשתי את זה מאוד בסיפור הזה.......

ואולי זאת הסיבה שלא הייתי רוצה שיקרה להם משהו רע. @הודיה לוי. מקווה שאת לא מתכננת לנו משהו כזה

אבל יש סופרות שכן הורגות את הגיבורים שלהם.... יש גם מפיקות סרטים שעושות את זה....
 
  • הוסף לסימניות
  • #82
וואוו פרק מטורףף
אני אוהבת את ליבי פשוט אוהבת אותה היא כ"כ מתוקה
איזה כיף שאת נותנת לנו להכיר את כל אחד מהילדים במשפחה הזאת....אני אוהבת את כולם.
תודה רבה.

להתעלל זה לגרום לקוראים לסיים את הפרק ולחייך לחיים העגומים שלהם. כי יש אנשים יותר מסכנים...
אני הייתי בטוחה שאת מדברת על התעללות מסוג אחר. כמו להרוג את הגיבור או משהו. וסליחה אם הכעסתי אתכם בהודעה לעיל.

(לא שאני בקיאה בסדרה של ממלכה במבחן אבל זכור לי שגם מיה הרגה כמה גיבורים, לא? וזה לא משהו שגרם לי לטרוק את הספר באכזבה... )
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
הכתיבה שלך מרתקת וגורמת לי לשפשף עיניים אחרי כל פרק ורק לחכות כבר לפרק הבא.
דבר נדיר כשלעצמו (אני אנינת טעם ומאוד ביקורתית בקריאה...) ועוד יותר כשמדובר בסיפור שמתפרסם בפלטפורמה כזו דרך מסך...
בקיצור- תמשיכי, אנחנו איתך.

תיקון קטן
גם היה מפחדת.
גם היא
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
הכתיבה שלך מרתקת וגורמת לי לשפשף עיניים אחרי כל פרק ורק לחכות כבר לפרק הבא.
דבר נדיר כשלעצמו (אני אנינת טעם ומאוד ביקורתית בקריאה...) ועוד יותר כשמדובר בסיפור שמתפרסם בפלטפורמה כזו דרך מסך...
בקיצור- תמשיכי, אנחנו איתך.
איזה מחמאה שווה. תודה רבה!
בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות לכול מי שעוקב ומגיב.ממש מחמם את הלב ונותן כוח להמשיך. תודה.

תודה רבה גם על זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
פרק י"א


ליבי נרדמה באותו הלילה. אני בקושי הצלחתי למצמץ.

לא היה טעם לעצום עיניים, לפתוח אותן.

כל הלילה בהיתי בתקרה, מחפשת נחמה במדבקות הירח הזוהרות שנתי הדביק במיומנות מרשימה. ירח אחד, זוהר. שישה כוכבים סביבו: משפחה שהתאמצנו להדביק.


בשתיים בלילה השידה שלי רוטטת. הנייד שלי מקפץ עליה, גוסס. 'כל-כך צפוי ששילה יתקשר עכשיו', אני מהרהרת לעצמי תוך כדי שאני מושיטה את ידי לעבר המכשיר.

"מה קורה?", הוא שואל. כמו תמיד, יש שלווה בקול שלו.

"קורה הרבה", אני יוצאת למרפסת, יחפה. הולכת על בהונות. "אפשר לומר שהפעם התקשרת בזמן מצוין. אני בדיוק חושבת על המשפחה שלנו ועל החלק שלך בה. תגיד, איפה אתה בכל הסיפור הזה בכלל?" למרות האוויר הקר שבחוץ, בוער בתוכי חום לוהט, רותח, שמתערבב בכעס שמסרב להיכבות. "אתה תמיד נזכר להיתקשר רגע אחרי כיבוי שריפות, רגע אחרי שהפצועים הולכים לביתם. למה שלא תגיע בזמן השריפה? למה שלא תעזור לכבות אותה?", אני מעלה אוקטבה, מנמיכה. נזכרת שבתוך כל הבניינים מסביבי, יש אנשים. רואים. שומעים. מדברים.

"מיכל, אני לא מבין סיסמאות. כבר אמרתי לך את זה מיליון פעמים", הקול של מנותק לחלוטין, משדר תחושת ביטחון בלתי מעורער.

"איזה סיסמאות? על מה אתה מדבר בכלל? ותפסיק לדבר ככה, בהילוך איטי. ואם אתה באמת לא מבין, אני יכולה להסביר לך. בדיוק כמו שאני מסבירה לנתי איך להניח את הגרביים בסל הכביסה. הנה לך: שבוע שעבר הגיע לכאן איש אחד, בריון. דרש את הכסף שאין לי מאיפה לתת לו. אתמול שני ילדים הציקו לנתי, הצביעו עליו ואמרו 'אבא שלך גנב'. ליבי לא מצליחה להירדם. אמא מרוסקת. ואתה? אתה נח לך בישיבה. יוצא מדי פעם לסיגריה עם עמיחי ודניאל".

"אני נח לי בישיבה? אני!?", כעס צובע את קולו, מתערבב במערבולת הלילה. "על מה את מדברת? את יודעת כמה קשה כאן כל יום. כל רגע. את יודעת בכלל מה זה ללמוד - מה זה ל... רגע, אני באמת לא מבין למה אני צריך לתרץ את עצמי מול המשפטים הטיפשיים שלך", עוצמת הקול שלו עולה לרמה שמעולם לא שמעתי לפני כן, ממלאת את האוויר הקר באנרגיה מטרידה שמותירה בי תחושת אי נוחות ויציאה מאיזון. ורגע לפני שאני פותחת את פי בכדי להתנצל, השיחה נקטעת בפתאומיות מכוונת, מותירה אותי עם מילים שלא נאמרו.

המצפון לא מאחר מלהגיע. ולא משנה כמה אני מנסה לכבות את להבות האשמה שלי, נראה שהן רק מתחממות, מכלות אותי עד שלא נשאר דבר מלבד אפר וחרטה.

משהו קורה לשילה בזמן האחרון. הלוואי ואני טועה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #86
פרק י"א


ליבי נרדמה באותו הלילה. אני בקושי הצלחתי למצמץ.

לא היה טעם לעצום עיניים, לפתוח אותן.

כל הלילה בהיתי בתקרה, מחפשת נחמה במדבקות הירח הזוהרות שנתי הדביק במיומנות מרשימה. ירח אחד, זוהר. שישה כוכבים סביבו: משפחה שהתאמצנו להדביק.


בשתיים בלילה השידה שלי רוטטת. הנייד שלי מקפץ עליה, גוסס. 'כל-כך צפוי ששילה יתקשר עכשיו', אני מהרהרת לעצמי תוך כדי שאני מושיטה את ידי לעבר המכשיר.

"מה קורה?", הוא שואל. כמו תמיד, יש שלווה בקול שלו.

"קורה הרבה", אני יוצאת למרפסת, יחפה. הולכת על בהונות. "אפשר לומר שהפעם התקשרת בזמן מצוין. אני בדיוק חושבת על המשפחה שלנו ועל החלק שלך בה. תגיד, איפה אתה בכל הסיפור הזה בכלל?" למרות האוויר הקר שבחוץ, בוער בתוכי חום לוהט, רותח, שמתערבב בכעס שמסרב להיכבות. "אתה תמיד נזכר להיתקשר רגע אחרי כיבוי שריפות, רגע אחרי שהפצועים הולכים לביתם. למה שלא תגיע בזמן השריפה? למה שלא תעזור לכבות אותה?", אני מעלה אוקטבה, מנמיכה. נזכרת שבתוך כל הבניינים מסביבי, יש אנשים. רואים. שומעים. מדברים.

"מיכל, אני לא מבין סיסמאות. כבר אמרתי לך את זה מיליון פעמים", הקול של מנותק לחלוטין, משדר תחושת ביטחון בלתי מעורער.

"איזה סיסמאות? על מה אתה מדבר בכלל? ותפסיק לדבר ככה, בהילוך איטי. ואם אתה באמת לא מבין, אני יכולה להסביר לך. בדיוק כמו שאני מסבירה לנתי איך להניח את הגרביים בסל הכביסה. הנה לך: שבוע שעבר הגיע לכאן איש אחד, בריון. דרש את הכסף שאין לי מאיפה לתת לו. אתמול שני ילדים הציקו לנתי, הצביעו עליו ואמרו 'אבא שלך גנב'. ליבי לא מצליחה להירדם. אמא מרוסקת. ואתה? אתה נח לך בישיבה. יוצא מדי פעם לסיגריה עם עמיחי ודניאל".

"אני נח לי בישיבה? אני!?", כעס צובע את קולו, מתערבב במערבולת הלילה. "על מה את מדברת? את יודעת כמה קשה כאן כל יום. כל רגע. את יודעת בכלל מה זה ללמוד - מה זה ל... רגע, אני באמת לא מבין למה אני צריך לתרץ את עצמי מול המשפטים הטיפשיים שלך", עוצמת הקול שלו עולה לרמה שמעולם לא שמעתי לפני כן, ממלאת את האוויר הקר באנרגיה מטרידה שמותירה בי תחושת אי נוחות ויציאה מאיזון. ורגע לפני שאני פותחת את פי בכדי להתנצל, השיחה נקטעת בפתאומיות מכוונת, מותירה אותי עם מילים שלא נאמרו.

המצפון לא מאחר מלהגיע. ולא משנה כמה אני מנסה לכבות את להבות האשמה שלי, נראה שהן רק מתחממות, מכלות אותי עד שלא נשאר דבר מלבד אפר וחרטה.

משהו קורה לשילה בזמן האחרון. הלוואי ואני טועה.
חיכינו לזה!!

אני אוהבת את הקטעים עם שילה ואת אפיון הדמות שלו... מהממם!!


הייתי בטוחה שכבר הפסקת לפרסם... כיף שהמשכת!!.
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
פרק י"א


ליבי נרדמה באותו הלילה. אני בקושי הצלחתי למצמץ.

לא היה טעם לעצום עיניים, לפתוח אותן.

כל הלילה בהיתי בתקרה, מחפשת נחמה במדבקות הירח הזוהרות שנתי הדביק במיומנות מרשימה. ירח אחד, זוהר. שישה כוכבים סביבו: משפחה שהתאמצנו להדביק.


בשתיים בלילה השידה שלי רוטטת. הנייד שלי מקפץ עליה, גוסס. 'כל-כך צפוי ששילה יתקשר עכשיו', אני מהרהרת לעצמי תוך כדי שאני מושיטה את ידי לעבר המכשיר.

"מה קורה?", הוא שואל. כמו תמיד, יש שלווה בקול שלו.

"קורה הרבה", אני יוצאת למרפסת, יחפה. הולכת על בהונות. "אפשר לומר שהפעם התקשרת בזמן מצוין. אני בדיוק חושבת על המשפחה שלנו ועל החלק שלך בה. תגיד, איפה אתה בכל הסיפור הזה בכלל?" למרות האוויר הקר שבחוץ, בוער בתוכי חום לוהט, רותח, שמתערבב בכעס שמסרב להיכבות. "אתה תמיד נזכר להיתקשר רגע אחרי כיבוי שריפות, רגע אחרי שהפצועים הולכים לביתם. למה שלא תגיע בזמן השריפה? למה שלא תעזור לכבות אותה?", אני מעלה אוקטבה, מנמיכה. נזכרת שבתוך כל הבניינים מסביבי, יש אנשים. רואים. שומעים. מדברים.

"מיכל, אני לא מבין סיסמאות. כבר אמרתי לך את זה מיליון פעמים", הקול של מנותק לחלוטין, משדר תחושת ביטחון בלתי מעורער.

"איזה סיסמאות? על מה אתה מדבר בכלל? ותפסיק לדבר ככה, בהילוך איטי. ואם אתה באמת לא מבין, אני יכולה להסביר לך. בדיוק כמו שאני מסבירה לנתי איך להניח את הגרביים בסל הכביסה. הנה לך: שבוע שעבר הגיע לכאן איש אחד, בריון. דרש את הכסף שאין לי מאיפה לתת לו. אתמול שני ילדים הציקו לנתי, הצביעו עליו ואמרו 'אבא שלך גנב'. ליבי לא מצליחה להירדם. אמא מרוסקת. ואתה? אתה נח לך בישיבה. יוצא מדי פעם לסיגריה עם עמיחי ודניאל".

"אני נח לי בישיבה? אני!?", כעס צובע את קולו, מתערבב במערבולת הלילה. "על מה את מדברת? את יודעת כמה קשה כאן כל יום. כל רגע. את יודעת בכלל מה זה ללמוד - מה זה ל... רגע, אני באמת לא מבין למה אני צריך לתרץ את עצמי מול המשפטים הטיפשיים שלך", עוצמת הקול שלו עולה לרמה שמעולם לא שמעתי לפני כן, ממלאת את האוויר הקר באנרגיה מטרידה שמותירה בי תחושת אי נוחות ויציאה מאיזון. ורגע לפני שאני פותחת את פי בכדי להתנצל, השיחה נקטעת בפתאומיות מכוונת, מותירה אותי עם מילים שלא נאמרו.

המצפון לא מאחר מלהגיע. ולא משנה כמה אני מנסה לכבות את להבות האשמה שלי, נראה שהן רק מתחממות, מכלות אותי עד שלא נשאר דבר מלבד אפר וחרטה.

משהו קורה לשילה בזמן האחרון. הלוואי ואני טועה.

איך אני אוהבת את הפרק הזה!
אמין מאוד.

בקטע של הבריון ואח"כ הלילה,
האמא מאוד חסרה.
שזה לא נשמע שהיא נמצאת ולא נמצאת,
זה נשמע ששכחו לכתוב עליה.

במצב כזה בבית עם ילדים, וקטנים,
והורה אחד שנעלם,
ההורה השני משמעותי.
תכתבי שהיא חוזרת, תכתבי שהיא לא.
תכתבי איך היא מתייחסת, מתפרצת, מסתגרת, לא יודעת.
אולי בגיל של מיכל ושילה היא פחות חשובה ביום יום
(אם כי לא אחרי הבריון, ואולי בצורה אחרת של שיפוטיות ובדיקה)
אבל ילדים כ"כ קטנים? עם סיוטים בלילה?
א"א לכתוב על הילדים ולא לכתוב על האם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
איך אני אוהבת את הפרק הזה!
אמין מאוד.

בקטע של הבריון ואח"כ הלילה,
האמא מאוד חסרה.
שזה לא נשמע שהיא נמצאת ולא נמצאת,
זה נשמע ששכחו לכתוב עליה.

במצב כזה בבית עם ילדים, וקטנים,
והורה אחד שנעלם,
ההורה השני משמעותי.
תכתבי שהיא חוזרת, תכתבי שהיא לא.
תכתבי איך היא מתייחסת, מתפרצת, מסתגרת, לא יודעת.
אולי בגיל של מיכל ושילה היא פחות חשובה ביום יום
(אם כי לא אחרי הבריון, ואולי בצורה אחרת של שיפוטיות ובדיקה)
אבל ילדים כ"כ קטנים? עם סיוטים בלילה?
א"א לכתוב על הילדים ולא לכתוב על האם.

תודה על הערה. את צודקת. בדיוק אתמול, כשכתבתי סיטואציה עם האמא, תהיתי לעצמי כמה והיכן צריך לשלב אותה בסיפור. (לבנתיים היא הוזכרה בפרקים ב' וה') למען האמת היא פחות משמעותית בהתפתחות העלילה. גם מבחינת האופי של מיכל, כפי שניתן לשים לב לאורך כל הסיפור, היא מאוד מעורבת בחיים של כל בני הבית.

במצב כזה בבית עם ילדים, וקטנים,
והורה אחד שנעלם,
ההורה השני משמעותי.
האמת שככה זה באמת צריך להיות. אבל בפועל, בחיים עצמם, לא תמיד זה כך.

תכתבי שהיא חוזרת, תכתבי שהיא לא.
תכתבי איך היא מתייחסת, מתפרצת, מסתגרת, לא יודעת.
חוזרת מאיפה? לא כ"כ הבנתי. אשמח שתסבירי.

ועוד שאלה לכלל הקוראים: דמות שלא כ"כ תורמת להתפתחות העלילה (במקרה הזה האמא למשל...) כל כמה זמן לדעתכם צריך לשלב אותה בסיפור? כלומר אחת לכמה פרקים יש להכניס אותה?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #90
תודה על הערה. את צודקת. בדיוק אתמול, כשכתבתי סיטואציה עם האמא, תהיתי לעצמי כמה והיכן צריך לשלב אותה בסיפור. (לבנתיים היא הוזכרה בפרקים ב' וה') למען האמת היא פחות משמעותית בהתפתחות העלילה. גם מבחינת האופי של מיכל, כפי שניתן לשים לב לאורך כל הסיפור, היא מאוד מעורבת בחיים של כל בני הבית.


האמת שככה זה באמת צריך להיות. אבל בפועל, בחיים עצמם, לא תמיד זה כך.


חוזרת מאיפה? לא כ"כ הבנתי. אשמח שתסבירי.

ועוד שאלה לכלל הקוראים: דמות שלא כ"כ תורמת להתפתחות העלילה (במקרה הזה האמא למשל...) כל כמה זמן לדעתכם צריך לשלב אותה בסיפור? כלומר אחת לכמה פרקים יש להכניס אותה?

שוב, אם מיכל היא הנושא, את לא חייבת להזכיר את האמא.
אבל בא בריון לגבות חוב, הילדים עדים - הילדים חולקים סיוטים - הילדים מושכים עומס הלאה.
הרי זה לא ככה. הרי האם חזרה הביתה. וספרו לה. והיא טפלה. או לא.
איןלי בעיה שלא תספרי על האמא -
אבל את מספרת מצבים שדורשים אימהות. ילדה קטנה לא הולכת לאמא שלה עם סיוטים? בעיקרון?
לא יודעת, כי רצף הפרקים היה נשמע כמו בית בלי 2 הורים.
אבל זה שלך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
ועוד שאלה לכלל הקוראים: דמות שלא כ"כ תורמת להתפתחות העלילה (במקרה הזה האמא למשל...) כל כמה זמן לדעתכם צריך לשלב אותה בסיפור? כלומר אחת לכמה פרקים יש להכניס אותה?
אם זאת דמות משמעותית בעולם של הילד, אז לדעתי כל 5-10 פרקים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
שוב, אם מיכל היא הנושא, את לא חייבת להזכיר את האמא.
אבל בא בריון לגבות חוב, הילדים עדים - הילדים חולקים סיוטים - הילדים מושכים עומס הלאה.
הרי זה לא ככה. הרי האם חזרה הביתה. וספרו לה. והיא טפלה. או לא.
איןלי בעיה שלא תספרי על האמא -
אבל את מספרת מצבים שדורשים אימהות. ילדה קטנה לא הולכת לאמא שלה עם סיוטים? בעיקרון?
לא יודעת, כי רצף הפרקים היה נשמע כמו בית בלי 2 הורים.
אבל זה שלך.
את צודקת מאוד. תודה על הערה שלך. בעיקרון כן חשבתי להכניס פרק כזה רק חשבתי להכניס אותו מאוחר יותר, ועכשיו שאני קוראת שוב, באמת ניראה לי כאילו חסר פרק.


אם זאת דמות משמעותית בעולם של הילד, אז לדעתי כל 5-10 פרקים...
לא הרבה מדי? שואלת כי אני לא אוהבת ספרים ופרקים נמרחים. (התכוונתי לסיטואציות שלמות עם האמא. לא אזכור קל)
 
  • הוסף לסימניות
  • #96
מתנצלת שנעלמתי לתקופה ארוכה יחסית. לצערי בחודשיים הקרובים לא יעלו פרקים נוספים בסיפור.
מקווה להמשיך מתישהו - אם וכאשר הדבר יתאפשר לי.
עבר חודשיים:unsure::unsure:
 
  • הוסף לסימניות
  • #97
עבר חודשיים:unsure::unsure:
מצטערת, התכוונתי חודשים ובטעות כתבתי חודשיים. את האמת שקצת נתקעתי בסיפור הזה ואני כל הזמן מקבלת תזכורות עליו. הייתם רוצים לקרוא פרקים על התמודדות בלי התפתחות עלילתית?
ברור לי שאצטרך הרבה זמן לעשות סדר באירועים ובהתרחשויות של הסיפור ואפילו להשמיט חלקים מסוימים. אבל מה שבעיקר רציתי להעלות בסיפור הזה זה ההתמודדות היומיומית של ילדים להורים גרושים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #98
הייתם רוצים לקרוא פרקים על התמודדות בלי התפתחות עלילתית?
כן
ברור לי שאצטרך הרבה זמן לעשות סדר באירועים ובהתרחשויות של הסיפור ואפילו להשמיט חלקים מסוימים. אבל מה שבעיקר רציתי להעלות בסיפור הזה זה ההתמודדות היומיומית של ילדים להורים גרושים.
אז יאלה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
זה אמנם לא עוד פרק, אלא רק פסקה שנכתבה כחלק מתרגיל כתיבה. אבל הפסקה הזו קשורה לסיפור. מיכל וליבי (למי שעוד זוכר אותן: ) מופיעות בסצנה הזו. אשמח לחוות דעת על הקטע.

בכל ערב, רגע לפני שהיו נעצמות עיניה של ליבי, היא הייתה מגישה לי כף יד מתוחה, מבקשת שאשיר לה "סבתא בישלה דייסה".

הייתי מניחה אותה על רגל ימין, מטיילת על כף היד השמאלית ושרה לה במנגינה המוכרת "סבתא בישלה דייסה".

זיק שובב היה נדלק בעיניה. אצבעותיה, קטנות ושמנמנות, היו מתקפלות מאליהן. הייתי אוהבת לשוט על כף ידה, לבחון את כל הקווים האנכים והמקבילים שהיו חרוטים על לוח ידה. לכל קו היה נתיב אחר: מסלול חדש באי של שקט.

זה היה רגע קסום. רגע שלא הייתי מוותרת עליו לעולם. רגע ששייך רק לשלושתנו: אני, ליבי והיד הקטנה.


כשאבא עזב את הבית, ליבי הפסיקה לבקש ממני שאשיר לה. זה הכאיב לי, הזכיר לי את כל השתיקות שלה מאז אותו היום.

אני הייתי זו שדאגה להזכיר לה את המסורת המשותפת שלנו. רגע לפני שעברה לממלכת החלומות, הייתי מחייכת חיוך קונדסי, לוחשת: "רוצה שנשחק סבתא בישלה דייסה?"

היא הייתה מהנהנת, מושיטה לי כף יד מכווצת. חיפשתי את הזיק המוכר בעיניה. לא מצאתי.

אצבעותיי היו שטות על כף ידה, מציירות מעגלים קטנים וגדולים. בחנתי את כל הקוים שהיו חקוקים על כף ידה. הקצרים והארוכים. הם היו עמוקים יותר, התנגשו זה בזה. כאילו כל אחד חיפש מקום, לא מצא.

ביחד כופפנו אצבעות. הן היו דביקות יותר, מפוחדות.
 
נערך לאחרונה ב:
בפעם הראשונה שראיתי את הסיפור הזה, טרם הייתה לי הרשאה בקהילת הכתיבה. נאלצתי להסתפק בתודות.
אחר כך הוא שקע, ורק מדי פעם נזכרתי בו בגעגוע.
כל כך התרגשתי שהוא חזר! ושיש לי הרשאה לכתוב כאן את הרגשותי לגביו.
סיפור מיוחד, @הודיה לוי. . בכלל, את מיוחדת. בכל הסיפורים שלך יש רגישות שמעוררת קנאת סופרים. מרגישים את האישיות שלך דרך הכתיבה.
ולגבי הסיפור הזה בצורה ספציפית, אין לך מושג עד כמה עד צודקת. אני בטוחה שאין לך מושג. את אפילו מתארת את זה עדין מדי. באמת.
אז לכל האלו שמרגישים לחיצה רגשית וקושי לקרוא את זה, יש כאלו, צעירים מכם, שחוו וחווים את זה. וכל כך חשוב להעלות את זה. לנסות להבין. רק לנסות, כי באמת אי אפשר. ומי כמו הודיה להנגיש לכולם באומנות הרגשית הדקה שיש לה.
מזכיר לי שניסיתי פעם להסביר לחברה משהו על ילדים להורים גרושים. אמרתי לה: "ילד שההורים שלו התגרשו, בזה הרגע סיים את הילדות שלו. לא משנה אם זה בגיל 10, 5 או שנתיים. את יכולה לדבר איתו כמו מבוגר, לדבר איתו על נושאים מורכבים, הוא יבין אותך. אם תראי שהוא מתנהג כמו ילד- עושה שטויות או מביט עלייך במבט של: 'לא הבנתי כלום', תדעי שהוא עושה את זה כי הוא מבין שהילדות שלו נגזלה ממנו והוא מנסה לחוות אותה בכח. אבל את הילדות שלו הוא סיים'.
ילדים להורים גרושים נאלצים להתמודד בכל כך הרבה סיטואציות שדורשות בגרות, כל כך הרבה רגעים מורכבים. את תארת כאן כמעט רק את החלק של הסביבה. אולי בגלל שהסיבה העיקרית בשלה אבא של מיכל ברח היא לא תקרים בין ההורים. אבל במצב של גירושין יותר קשים- שני ההורים שלך, האוהבים הכי גדולים שלך- אויבים אחד של השני. נאמנות לאחד פרושה בגידה באחר. אהבה לאחד פרושה התעלמות מרגשות של האחר. וזה בלי לדבר על הדיבורים של ההורים עצמם (בכוונה או שלא- זה נושא אחר) על ההורה השני. שילדים בני 4 ופחות נאלצים להתמודד עם זה. להקשיב ולהבין צד אחד, עדיין לאהוב את הצד השני.
ומשפט אחד קשה ואמיתי שרק מי שחווה יבין באמת-
ילדים להורים גרושים הם ההורים של ההורים שלהם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה