שיתוף - לביקורת שמחת הגאולה

[א. פרי]

בשבועות האחרונים אני עושה עם עצמי ועם דרכי מול הציבור חשבון נפש, ומבינה שקצת הגזמתי.
חשבון נפש וזה מתחביבי... אז הגעתי למסקנה שכל הכתיבה שלי בפרוג היא טו מאץ'
ואני צריכה לקחת פסק זמן. למרות זאת הרעיון הבא חשוב מכדי לא להעביר אותו הלאה.
אז החלטתי לשים אותו כאן, אתם יכולים להתנגד כי באמת מדובר בחשיבה קצת קוראת תיגר, גם אני התנגדתי
לחשיבה הזו מתוך מבוכה, מה פתאום לשמוח??
אבל אז נתקלתי בכך שבחסידות יש את העניין שצריך לשמוח בתשעת הימים!
והבנתי שהחיוב להיות בשמחה הוא תמיד,
תמיד צריך להיות בדרגה בה אנחנו מאוזנים וכפועל יוצא מכך - שמחים.

אז הרעיון לפניכם:

ככל שהימים עוברים כל אחד מאיתנו מחכה לגאולה יותר ויותר.
זה מה שצריך, לחכות. כי הציפיה טומנת בתוכה בשורה.
למרות זאת אולי צריך לבחון מה סיבת החורבן ודרך זה נגיע לגאולה:
החורבן קרה בגלל שהם בכו במדבר, ופרשו לא נכון את הכניסה לארץ.
הארץ המובטחת נראתה בעיניהם באופן שלילי.
מרוב טוב, הם ראו ההפך
כי כל דבר נתון לפרשנות שלנו.
וככה נקבע להם ובתאריך בו הם בכו התרחש החורבן.

אולי התיקון הוא לשמוח.
ככה בפשטות, גם כעת, כמו רבי עקיבא, לצחוק מול השועלים, לפרש את הכל לטובה.
לצחוק, לחשוב טוב ולשמוח, עד שהגאולה פשוט תופיע.
להתחבר לטוב של הבורא, ולהפסיק להיכנע לעצב. להפסיק להיכנע לביקורת ולמחשבות. לחיות גאולה בכל רגע.
להבין שהוא כל כך טוב, ורוצה שיהיה טוב לכולם יותר מהאבא הכי רחמן, מידותיו הן י"ג מידות של רחמים
וכל אמונה אחרת - הרי זו כפירה באמת הפשוטה הזו, שאם הוא כל כך טוב - אולי הגיע הזמן להפסיק להתאבל ולבכות.
ופשוט לצחוק צחוק של אמונה, לצחוק לכל המחשבות הרעות בפרצוף, פשוט לשמוח.

כי האבא שלנו הוא טוב ומיטיב לכל.

בני האדם הם ככה, חווים את הרע כבסיס חיוני. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין"
היצר הרע הוא המניע המרכזי של האנושות. התפקיד שלנו זה לקחת את הרע, ולהגיש אותו לבורא כביכול,
לומר לו: קח את הרע שלנו, אנחנו ככה, קטנים, וזה לא רע ולא טוב, זו עובדה. אז קח את הרע שלנו, תאיר אותו, ותן לנו את האור שלך, את התורה שלך, את השמחה שלך.
ובאורך נראה אור.


אבא

אנחנו מחכים לך

מבינים עד כמה

התייאשנו מהר מידי

ועד כמה הרגשנו אומללות

וטיפשות

סתם בלי קשר

לעד כמה אנחנו טובים



אני יודעת שאנחנו בסדר

ותמיד היינו

וזה סתם איזה קול

שחיפש

משמעות וחיפש אקשן

ולא הבין

ולא הכיר

כי היה לו קשה מידי להפנים

את עוצמת הטוב בעולמך

וחיפש עצבות, וקינאה

ונחיתות וחרדה



אבא

אנחנו יודעים שאתה מחכה

ויודעים שגם אנחנו מחכים

אנחנו יודעים שמה שמונע את ההתגשמות

זה חוט השערה

שחולל את הסערה.



ואיזה קול נמוך שיבשר

ושמחה אחת קטנה

יגשימו נפלאות

יאירו באור שלך

את כל הצער

ואז תופיע כאן

שכינתך

שתמיד היתה מוסתרת

בתוך ענן של

הסתרה

 

[RPO]

מיוחד ומחבר!

 

[אילה קולודנר]

דבר ראשון זה מיוחד!
זה כתוב יפהיפה ומעביר רעיון יפה
אבל יש הסתייגות
הרעיון יפה אבל לא עד הסוף נכון!
הלוואי והיינו בסדר מספיק
אנחנו מחכים והמון,
אבל מידי הרבה פעמים אנחנו לא מספיק בסדר כדי שנוכל לומר עד כמה אנחנו טובים
ושוב שלא יצא שהובנתי לא נכון,
אנחנו טובים, אהובים ורצויים מאד הזוהר כותב שאם היינו יודעים כמה גדולה אהבת ה' אלינו היינו שואגים ככפירים לטרף...
אבל עדיין,
ה' הביא עלינו גלות כדי שנתחבר אליו ממקום של גלות מתוך העצב הצער והחרטה.
יש לנו הרבה מה לתקן וללמוד לפני שנוכל לומר כזה דבר...
זו דעתי האישית
בלי קשר לזה שזה שיר יפזיפה והרעיון כמעט נכון ובלי ספק יפה מאוד!
תודה1

 

[ilan p]

ר ישראל מסלנט הגדיר את הרעיון הנ"ל -- שאפשרי אגב --רק ביהדות שלנו בדרך התורה
"יהודי צריך שתהיה דאגתו בליבו ---וצהלתו בפניו"
כלומר --זה לא סותר להיות שמח בעבודת ה ולהקרין שמחה לכל הסובבים
אף אחד לא חייב לסבול את הדיכאון שלך
מצד שני צריך להכיר באמת -- שיש הרבה מה לתקן ולהשתפר
זה אולי קשה להתנהג ב 2 מסלולים שלכאורה סותרים --אבל זאת "עבודת ה " שלנו

 

[אילה קולודנר]

ר ישראל מסלנט הגדיר את הרעיון הנ"ל -- שאפשרי אגב --רק ביהדות שלנו בדרך התורה
"יהודי צריך שתהיה דאגתו בליבו ---וצהלתו בפניו"
כלומר --זה לא סותר להיות שמח בעבודת ה ולהקרין שמחה לכל הסובבים
אף אחד לא חייב לסבול את הדיכאון שלך
מצד שני צריך להכיר באמת -- שיש הרבה מה לתקן ולהשתפר
זה אולי קשה להתנהג ב 2 מסלולים שלכאורה סותרים --אבל זאת "עבודת ה " שלנו

מסכימה לגמרי, הגדרת היטב את מה שהתכוונתי לומר.
יש מקום לשמחה בלי סתירה לעצב הגלות,
תודה על הדיוק!

 

[א. פרי]

כתבתי בהודעה הפותחת באשכול הזה שאני חושבת להפסיק לכתוב בפורום, וזה בגלל האופי של הכתיבה שלי שמחפש מקום מתאים.

מצד אחד אני עורכת מחקרים על איך דברים מתנהלים בעולם וכו' ויש לי הרבה ידע שאשמח להעביר הלאה, אך מצד שני אני מבינה היטב שפורום של כתיבה וספרות פחות מתאים לסגנון הזה.

אז אם פרוג יפתחו פורום בו אוכל להעלות את התכנים שלי למתעניינים בתחומים האלו – אשמח. או אם יש כאן כאלה שמוכנים לפתוח עבור זה אתר אינטרנט או רשימת תפוצה לתכנים חשובים – (או לצרף אותם לרשימות תפוצה קיימות) זה יכול להיות לתועלת.

יש לי הרבה חידושים ותכנים מרתקים להגיש, דבר זה גורם לי לחוש אחריות להעביר את הדברים הלאה אך פחות מתאים לי לעסוק בכל הקטע של לחפש במות מתאימות וכו'.

עד היום השתדלתי מאוד להעביר לציבור ועדיין אשתדל – אבל אני רוצה גם לפעול לפי מצפוני שאומר לי שאני כביכול 'משתלטת' על המרחב, אז באמת אתכם הסליחה אם היתה פה התנהלות פחות ראויה מצידי.





לגבי השאלה איך שמחה מסתדרת עם הצורך להצטער על בית המקדש יש לזה תשובה.

הידע הזה הוא לא ממני - אלא בדברים שמבוססים בחלקם על דברי חכמים אותם שמעתי בהרצאות שונות:



דוד המלך כתב בתהילים: "מה אדם כי תזכרנו.. ותחסרהו מעט מאלוקים"

לאדם יש כח לחולל דברים, לכל אדם.

זאת אומרת – הרי ביהדות יש ענין של עין הרע, יש ענין לומר שהתודעה שלנו משפיעה.

יש מושג של "מידה כנגד מידה" ויש עוד מושגים כאלה שמוכיחים שאם אנחנו שופטים טוב את המציאות, חושבים טוב, תמיד נסובב על עצמנו טוב.

ואם האדם חי בתוך מציאות שלילית הוא מושך אליו שליליות חלילה.

איך למשוך חיוביות? על ידי הבנה שאין כזה דבר רע! הרע הוא מבט מעוות על המציאות הטובה.

רגע, תשאלו, אם מישהו חולה חלילה זה לא רע? התשובה היא: זה בוודאי רע! אבל זה רע שנמשך בגלל תודעה לא נכונה!

כדי למשוך תודעה של בריאות, אושר, פרנסה, הצלחה, מימוש עצמי, אנחנו צריכים להתחבר למקום מואר בתוכנו שמבטל את הרע ומגיש אותו לאלוקים ואומר לו: זה הכל שלך, אתה מקווה ישראל, אתה יכול לטהר את הרע שלנו, אז תיקח את זה, ותשאיר אותנו עם תודעה נקיה!

אפשר לעשות זאת, אגב, כשנבין שהבורא הוא טוב מוחלט ולא רוצה אפילו רע מועט.

כשאנחנו בוכים על בית המקדש, אנחנו לא צריכים לבכות מתוך מצוקה או חשיבה רעה, אלא הבכי הוא מתוך תקווה, הכנעה, ציפיה, ומתוך הבנה שהכל הוא מסע לעבר טוב מוחלט. זה בכי חיובי שאפילו נחשב בכי בונה.

לבכות מתוך שיח שלילי ומחשבות על דברים רעים זה בכי שמקלקל לנו את התודעה.

התודעה שלנו צריכה להיות נקיה, מפיצת אור, שלווה ושלימה.

חושך כידוע לא מגרשים עם מקלות, מגרשים עם אור.

לכן צריך לבקש עזרה מהבורא שישלח את האור שלו ויטהר אותנו מכל המיצרים האלו, ויתן לנו אמונה בטוב המוחלט.

זה קצת מתנגש עם החינוך החרדי שלנו: איך אפשר להשאר עם תודעה נקיה ומוארת כשרואים את שם שמים מתחלל על ידי ....

התשובה היא, שאפשר לשפוט אותם לחיוב. כי סך הכל אין אדם מושלם. ולא יתכן שנצליח להיות מושלמים. (ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל ככל שהתקדמתי הסתבכתי עם עצמי יותר ויותר).

על זה נאמר: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

ולא רק זה – כשאנו שופטים אדם לשלילה אנו בעצם שופטים את אותה נקודה אצל עצמנו... כך שכדאי לנו לשפוט את המציאות לטובה, או לתקן אותה בתוכנו, כי ככה אנחנו מתקנים את אותו דבר. כי על העולם אין לנו שליטה ועל עצמנו אולי כן.

חשוב לציין שעם כל זה שלא צריך לשפוט אף אחד - הרי שכן צריך להיאבק נגד התנהלות לא נכונה.

אם יש התנהלות לא נכונה, צריך לתקן אותה אך לא ממקום של ביקורתיות אלא ממקום ידידותי שמבין שהמטרה חשובה, ולא איך אנחנו רואים את הדברים. כי למה מי אנחנו שנשפוט אדם אחר?

כדי לשמור את התודעה שלימה ואיתנה - כדאי גם להמנע מביקורת עצמית, כי זה הדבר הכי לא אפקטיבי שיש.

חשבון נפש אפשר, אבל בלי ביקורתיות אפילו לא מועטה, אלא מתוך אהבה עצמית אמיתית ושלימה.

וסתם ככה – מצוות התורה מכוונות אותנו לשמור על תודעה שלמה: כמו למשל האיסור לכעוס.

הכעס נובע מתודעה לא יציבה והוא עשוי לפגוע בתודעה של אנשים בסביבה, לכן אסור להביט בפניו של אדם שכועס או בפני אדם רשע. אם לא יודעים שהוא רשע – אין בכך בעיה. אבל עצם הידיעה שמדובר באדם כזה – מעוררת באדם תחושה לא נעימה שגוררת חוסר שלימות תודעתית.

ראוי לציין שיש אנשים שהתודעה שלהם לא נפגעת מהר ולפיכך גם לא משפיעה מהר – ויש כאלה שכן, זה קשור לרמת האמונה והרגש..

אגב, אפשר אולי להסביר ענינים שונים בתורה על ידי התאוריה הנ"ל אבל זה כבר לא התחום שלי... (למשל עניני טומאה וטהרה.. למשל למה הכהן שזורק אפר של פרה אדומה נהיה טמא בעצמו? אלא זה החוק, שאם התודעה נפגשת עם משהו שלילי אז היא נטמאת כי היתה פה פגישה עם משהו רע... גם אפשר להסביר מה שכתוב בזוהר למשל שצבע אדום זה דין - כי האדום מזכיר לנו דם ומעורר בתודעה שלנו תחושה שלילית. לכן התרבות העולמית לא טובה עבורנו כי יש שם הרבה אלימות וכיעור שגורמים הרגשה לא טובה ולמחשבות שליליות). אגב לא מדובר בדברים שלי אלא בדברים ששמעתי למשל בהרצאה של גברת עינת מים ושל מרצים נוספים.

לדוגמה – יש אנשים שמתמודדים עם שטיפות ידיים בכל פעם שיש להם מחשבה שלילית או הרגשה שלילית. גם אני ככה. פעם חשבתי שאני לא בסדר ואפילו דיברתי על כך עם פסיכולוגיות שניסו לעזור – אבל אז הבנתי שבפעולה הזו אני בעצם משוכנעת שאני מנקה לעצמי את התודעה כביכול. ברגע שהתודעה שלי תהיה יציבה אז אזכה לבריאות נפשית.

כנראה שאנשים רגישים/מתמודדים הם כמו אנטנות. הם קולטים אנרגיות שליליות (שזה בעצם התוצאה של העוונות והחטאים) וזה משפיע עליהם. ככל שהעולם יהיה מואר ומטוהר יותר כך הבעיות הנפשיות והפיזיות יפתרו ותהיה יותר בריאות בעולם.

לסיכום:

צריך להצטער על חורבן בית המקדש ולהתפלל לבנייתו, אך יחד עם זה לשמור על תודעה שמחה, עם מחשבות חיוביות ותקוות, ובכך להפיץ אור ואנרגיה טובה לעולם, ואולי בכך להגיע למקדש בתוכנו.

 

[אילה קולודנר]

ככה זה נשמע הרבה יותר טוב!
אני עדיין לא לגמרי מסכימה איתך!
לא יודעת אם זו הבמה לשטוח את כל השקפותיי,
אבל אחרי התיאור הזה זה נשמע הרבה יותר ברור,
ברגע שאת כן משאירה מקום לאבל עמוק על חורבן, ממקום נקי.
בלי קשר, כלומר עם...
נהניתי ממה שכתבת ואני מאד אשמח לקרוא עוד תוכן שלך...
יש לך מה למכור
ושוב אני עדיין לא לגמרי מסכימה איתך...
(פשוט אני מכירה כמה מקורות סותרים)
בכל אופן תודה,
על הקטע, ועוד יותר על ההסבר שהופך אותו למיוחד יותר
תודה!

 

[א. פרי]

ככה זה נשמע הרבה יותר טוב!
אני עדיין לא לגמרי מסכימה איתך!
לא יודעת אם זו הבמה לשטוח את כל השקפותיי,
אבל אחרי התיאור הזה זה נשמע הרבה יותר ברור,
ברגע שאת כן משאירה מקום לאבל עמוק על חורבן, ממקום נקי.
בלי קשר, כלומר עם...
נהניתי ממה שכתבת ואני מאד אשמח לקרוא עוד תוכן שלך...
יש לך מה למכור
ושוב אני עדיין לא לגמרי מסכימה איתך...
(פשוט אני מכירה כמה מקורות סותרים)
בכל אופן תודה,
על הקטע, ועוד יותר על ההסבר שהופך אותו למיוחד יותר
תודה!

תודה ויישר כח!
שמחה שיש התעניינות.
למען האמת ככל שהזמן עובר אני מבינה עד כמה הדברים העמוקים האלו רלוונטיים לכולנו,
כי בעבר חשבתי שהתורה לא שייכת לי... אבל ככל שאני מחפשת נושאים שמעניינים ורלוונטים עבורי
נוכחתי שהתורה שייכת לכל אחד וכל אדם, גם אם הוא אדם פשוט, אם הוא מגיע מתוך
התעניינות ורצון לדעת הוא יכול.
לא בשמים היא ולא מעבר לים, אלא גם בדברים שקשורים לטבע שלנו, להתנהלות רגילה. התורה זה החיים והחיים הם התורה, בעצם.

לגבי זה שיש לך מקורות סותרים למה שכתבתי, אשמח שתכתבי אותם כאן או תשלחי לי למייל,
זה חשוב ומעניין.
אני עצמי, במהלך המסע שלי למדתי לשים את המחשבות שלי בצד, כי כמעט כל הזמן אני נוכחת שאני טועה.
זה מתסכל ממש לגלות את זה ומעמיד בסימן שאלה את הכתיבה שלי.
כך שמה שאני כותבת אני ממש משתדלת לא לכתוב על סמך הדעות שלי, יש לי דעות מאוד ספציפיות ולא נכונות.
האמת היא אמת והיא לא נמצאת אצלי כמובן, אלא היא קיימת, וכדי למצוא אותה צריך להסכים לוותר על החשיבה שלנו.
אני חוויתי המון תסכולים כשגיליתי את האמת, ועד היום קשה לי להסכים, אם כי ככל שלמדתי להתגמש ולהבין עד כמה אני לא מבינה - אז קל יותר להסכים עם זה, שהחשיבה שלי היא לא נכונה ולמרות זאת להמשיך להשתדל לברר את האמת, ואפילו להעביר את הדברים הלאה..


ואם הנהלת האתר מסכימה לפתוח פורום לנושאים האלו זה יהיה מעולה.
אולי לקרוא לזה "פורום גאולה"... סך הכל ואף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום,
כך שזה מתבקש פורום כזה באתר חרדי.

אומנם פנים שונות יש לגאולה, וכל אחד וכל מגזר יש לו את הדעות שלו בעניין, אבל אולי זה חלק מהגאולה, לדעת שכולנו שונים וחושבים אחרת אך מכבדים את הדעות של הזולת.

@ניהול האתר @הכלבויניק
אם אפשר לפתוח פורום גאולה/חשיבה/הגות זה יהיה ממש יעיל לכולם.