ואם בחז"ל מחליפים זכר ונקבה גם בזה תעתיקו מהם?
ב. בהחלט נמצאו 'טעויות לשוניות' בדברי רבותינו הראשונים. אך אין זה אומר שדבריהם טעות אלא שהשתמשו במטבע לשון לא נכונה, כך שאין סתירה בכך לקבלתנו שדבריהם נכתבו ברוח הקודש. יתר על כן - כשבתורה כתוב באופן חד פעמי על נקבה בלשון זכר - האם זה מגדיר שימוש כזה כתיקני?! ולחילופין, האם זו טעות?! - חלילה, אלא הכל במידה ובמשורה. וכמו שבתורה הקדושה זה מכוון אך לא תקין - על אחת כמה וכמה בדברי הראשונים שאפשר לומר כן.
כל דבריו של רש"י הקדוש נכתבו ברוח הקדש. ואין זה סותר שאפשר למצוא בדבריו דברים שלא נכונים מבחינת הדקדוק, וודאי וק"ו לצדיקים מתקופת האחרונים שכולם הסכימו עליהם שרוח הקדש שרתה עליהם, וכתביהם מלאים שיבושים דקדוקיים. הדקדוק הוא מקצוע בתורה, מקצוע חשוב, אך לא אחד מעיקרי הדת, ולא כל הגדולים התוודעו לו. לכן, רוח הקדש ממש אינו ענין לכאן.
הרמ"א בתשובה למהרש"ל - שו"ת הרמ"א סימן ז'התדעו מי כתבו?
תימה. בשביל מה שאלת בפורום דקדוק איך אומרים, לא כדי לשמוע איך אומרים לפי הדקדוק? מי הפריע לך לכתוב כמו רש"י?בעיקרון המערכת לא מאפשרת פולמוס השקפתי, אני צודק? או שזה לא נקרא?
רק הצגתי צד שני, אני עדיין מסתפק.תימה. בשביל מה שאלת בפורום דקדוק איך אומרים, לא כדי לשמוע איך אומרים לפי הדקדוק? מי הפריע לך לכתוב כמו רש"י?
עם דגש בתוך המ' סימו, ובלי דגש כלומר לא מנוקד, סימאו.איך כותבים סימו את עיניהם או סימאו?
מדהים! איפה היית עד עכשיו? ראית את זה בכתובים או מסברא?עם דגש בתוך המ' סימו, ובלי דגש כלומר לא מנוקד, סימאו.
רצון נסיון וכשרון...מדהים! איפה היית עד עכשיו? ראית את זה בכתובים או מסברא?
שניהם. אם כותבים בארמית אכן כותבים סַמּוּ כמו כל נל"א: קרו, סני, יחטי, מטמינן, מתנבי (כמו "סמי עיניה דדין" ר"ה כד ב), אבל התנחומא ורש"י כותבים את זה במשפט בלשון הקודש.איזה חלק - שהוא מארמית או שהא' אינה שורשית?
אגב, פה המו"ל בחר בגירסה אחרת - ושברו את עיניו, ובהערה מביא עוד גרסאות וכותב "ובנדפס וסימו את עיניו".תנחומא קדושים אות ח
הצעתי הסבר מדוע חז"ל השתמשו בהטייה ארמית - בגלל שהמילה לקוחה מארמית.שניהם. אם כותבים בארמית אכן כותבים סַמּוּ כמו כל נל"א: קרו, סני, יחטי, מטמינן, מתנבי (כמו "סמי עיניה דדין" ר"ה כד ב), אבל התנחומא ורש"י כותבים את זה במשפט בלשון הקודש.
מסכים בהחלטכאשר עלינו להכריע איזו לשון לנקוט בטקסט כלשהו, הגישה אמורה להיות - איזו לשון תהיה מובנת ללא פקפוק על ידי מנעד רחב ככל האפשר של המשתמשים בטקסט. להערכתי, בשאלה של סימו - סמאו - 'סמאו' בוודאי חד משמעי לעומת 'סימו' (שיש בו מקום לטעות ל'סִיְּמוּ' או ללכת לכיוונים אחרים, כגון שרשי הכפולים).
לנקד 'סִימוּ' מלא זה בוודאי שיבוש - ממה נפשך, אם זה בלשה"ק על משקל נחי ל"ה צ"ל סִמּוּ ואם זה בארמית צ"ל סַמּוּ, בפתח.
אתם בעצם מעלים פה שאלה, מהי המשמעות / המטרה של כתיבה תורניתבחז"ל כתוב הרבה פעמים "סימו", א"כ ב"כתיבה תורנית" זה כתיבה נכונה?
כן. כמו "דִּי מַנִּי מַלְכָּא" (דניאל ב כד) = אשר מִנָּה המלך. "מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל רַבִּי" (שם מח) המלך לדניאל גידל. "וּלְעִלָּאָה בָּרְכֵת וּלְחַי עָלְמָא שַׁבְּחֵת וְהַדְּרֵת" (ד לא) = ולעליון בירכתי ולחי העולם שיבחתי והידרתי.לא הבנתי, כשרוצים לכתוב בארמית סִמּוּ ית עיניה, כותבים סַמּוּ ית עיניה?
מה זה בקצרה שרשי נחי ל"א ושרשי נחי ל"היש זליגה רבה (הן בלשון חכמים והן, להבדיל בכל ההבדלות, בעברית המודרנית) משרשי נחי ל"א לכיוון שרשי נחי ל"ה
תן לי בבקשה דוגמא לחיריק שמתחלף בארמית לפת"ח כמו סִמּוּ - סַמּוּכן. כמו "דִּי מַנִּי מַלְכָּא" (דניאל ב כד) = אשר מִנָּה המלך. "מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל רַבִּי" (שם מח) המלך לדניאל גידל. "וּלְעִלָּאָה בָּרְכֵת וּלְחַי עָלְמָא שַׁבְּחֵת וְהַדְּרֵת" (ד לא) = ולעליון בירכתי ולחי העולם שיבחתי והידרתי.
גִּלּוּ (לשה"ק)- גַּלּוּ (ארמית) ועוד הרבה. הבניין המקביל לפיעל של לשה"ק הוא פַּעֵל (בארמית).תן לי בבקשה דוגמא לחיריק שמתחלף בארמית לפת"ח כמו סִמּוּ - סַמּוּ
נחי ל"א אלו השרשים שהאות האחרונה שלהם היא א' (רפא, ברא, סמא, קרא, צבא וכל כיו"ב). נחי ל"ה אלו השרשים שהאות האחרונה שלהם היא ה' (גלה, שבה, חלה, כרה, דלה, דמה וכל כיו"ב).מה זה בקצרה שרשי נחי ל"א ושרשי נחי ל"ה
rhon.co.il
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כה
אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
הנושאים החמים