דיון היסטוריה או לא?

  • הוסף לסימניות
  • #21
בשום אופן לא להשתמש בבינה מלאכותית, אי אפשר לסמוך עליה (לפחות בשנים הקרובות). מניסיון.
מניסיון מר!!!!

וגם אם היה אפשר לסמוך על התשובות הטכניות (לא. אל תתבלבלו. אי אפשר.)
על הפרשנות שהיא נותנת להיסטוריה אסור לסמוך!!!!!!!!!
(זה כמו לשאול את עופר כסיף על ההיסטוריה של היהודים בארצות ערב...;))
פעם ניסיתי להיכנס איתה לוויכוח רציני בנושא היסטורי, זה כמו לתקוע את הראש בקיר.
אף פעם לא לימדו אותה שתפיסות פרוגרסיביות זה דבר ששייך למאה האחרונה, ולפניה אנשים חשבו לגמרי לגמרי אחרת.

בינה: בתקופה התוססת והסוערת של תקופת התלמוד הירושלמית, בנו של חכם נודע מצא את עצמו נדחף למסע בלתי צפוי. בעיר הקודש טבריה, גדל עזרא הצעיר מוקף בחוכמתו ובתורתו של אביו, אחד מחכמי הישיבה.
עם זאת, טרגדיה התרחשה כאשר השלטונות הרומיים, שביקשו לדכא את המרד היהודי, נטלו ללא רחם את חייו של אביו של עזרא. ברגעיו האחרונים השאיר אחריו החכם צוואה של חוכמה והדרכה לבנו, והורה לו לברוח לבבל למקום מבטחים.
מוצף צער ותשוקה בוערת לצדק, עשה עזרא בחירה גורלית. במקום להישמע לרצונו של אביו, הוא חיפש מקלט בעיר העתיקה ציפורי, חממה למרד נגד המדכאים הרומאים. נחוש בדעתו לנקום את מות אביו ולהגן על עמו, החליט עזרא להצטרף למרד שלימים ייקרא מרד גאלוס.
בציפורי שקע עזרא ברוח המהפכנית שחדרה לאוויר. הוא חידד את כישוריו, למד את אמנות המלחמה והמנהיגות, כל זאת תוך שמירה על תורתו של אביו קרוב לליבו. עם כל יום שחלף גדל שיעור קומתו, כאשר אומץ ליבו ותבונתו זיכו אותו בכבוד ובהערצה של חבריו המורדים.
ככל שהמרד צבר תאוצה, הפך עזרא לאחד ממנהיגיו הבולטים, והדריך את לוחמי החירות בחריפותו האסטרטגית ובנחישותו הבלתי מעורערת. המרד הפך למגדלור של תקווה עבור המדוכאים, ונתן השראה לאחרים להתקומם נגד מדכאיהם הרומאים.
אך אבוי, לגורל היה טוויסט אחר. למרות מאמציהם האמיצים, המרד דוכא בסופו של דבר על ידי כוחם של הלגיונות הרומיים. חלום השחרור התנפץ, ועזרא מצא את עצמו בפני ברירה קשה: להיכנע לרומאים או להתמודד עם תוצאות קשות.
עזרא, שחש בסכנה הממשמשת ובאה, שמע לעצתו המקורית של אביו והחליט לברוח לבבל. בלב כבד נפרד מחבריו ויצא למסע בוגדני, כשהוא מותיר אחריו אפר של מרד כושל ואת זיכרונות חבריו שנפלו.
בבבל מצא עזרא נחמה ומקלט, מוקף במארג העשיר של התרבות והידע היהודי. למרות כובד משקלו של עברו, הוא הקדיש את עצמו לשימור והפצה של תורתו של אביו והחוכמה שרכש באמצעות חוויותיו המצמררות.
עם הזמן גדל המוניטין של עזרא כחכם וכמנהיג, וחוכמתו נודעה ברחבי בבל. הוא הפך למגדלור מנחה עבור עמו, מציע עצות ונאורות בתקופה של מהומה וחוסר ודאות.
וכך מצא בנו של החכם, שהיה פעם לוחם אמיץ במרד, את ייעודו האמיתי בהיכלי הלימוד. באמצעות תורתו ומעשיו, עזרא הבטיח שרוחו של אביו והאמונה המרדנית של המרד של גאלוס ימשיכו להתקיים, והציע תקווה וכוח לכל אלה שחיפשו ידע וחופש.

ראש בקיר

תמיד אפשר לשלם להיסטוריון או תחקירן...
זה נכון חלקית.
כדי לדעת באיזה תאריך היה גירוש ספרד, ומה היהודים לבשו אז, ומי היו גדולי הדור-אפשר לשלם לתחקירן.
אבל בשביל להיכנס לאווירה, לדעת איך הם חשבו, למה קיוו ובמה האמינו-אין מנוס אלא להיכנס חזק לעניין. אפילו לחקור לבד.
אחרת זה יראה כמו סיפור על תקופתנו אנו, רק שפשוט החליפו כל "רובה" ב"קשת" וכל "פלורוסנט" ב"נר שמן"
בקיצור: כמו סיפור שבינה חיברה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
כדי לדעת באיזה תאריך היה גירוש ספרד, ומה היהודים לבשו אז, ומי היו גדולי הדור-אפשר לשלם לתחקירן.
חיפוש מהיר (0.42) בגוגל:
1706218651989.png

לא צריך לכל דבר תחקירן.
אבל בשביל להיכנס לאווירה, לדעת איך הם חשבו, למה קיוו ובמה האמינו-אין מנוס אלא להיכנס חזק לעניין. אפילו לחקור לבד.
אחרת זה יראה כמו סיפור על תקופתנו אנו, רק שפשוט החליפו כל "רובה" ב"קשת" וכל "פלורוסנט" ב"נר שמן"
לכן אפשר לכתוב 'סיפור בדיוני על רקע היסטורי'.

או בנידון דידן: התחלתי במשך תקופה ארוכה לעשות מחקר בעצמי למשהו מסוים שגם מתרחש בתקופת גירוש ספרד, ובתור אחד שעוד לא מדמיין מאיפה הוא יביא כסף להו"ל, ק"ו לשלם לתחקירן, אפשר בגוגל לחפש מדריכים לביצוע תחקיר (או ניסוי וטעיה), עברתי מלא וויקיפדיות (בעיקר באנגלית, יש שם הוספות שלא תרגמו לעברית), בדקתי קישורים, בלוגים, סרטונים, מידע ( בנידון דידן: רק על ימי הביניים יש לי בערך 300 עמ' בוורד, וזה רק מסמך מתוך כמה נושאים). אח"כ אני צריך לסנן מה רצוי ומה מיותר (וגם מ'הרצוי' לעשות סינון נוסף), והופה, עשינו מחקר.
אני משער שתחקירן יביא לי מידע שלא הייתי מצליח להשיג, אולי בכדי להצדיק את הכסף שמשולם לו.

ובעצמך כתבת את התשובה:
להיכנס חזק לעניין. אפילו לחקור לבד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
רק שאלה אחת:
איך יודעים מה מכל העומס של המידע הוא נכון,
ומה הוא רק הבעת דעה של בנאדם שחייב אבל חייב לחדש משהו?

כל מחקר היסטורי הכי שטחי מגלה שלכל מעשה יש כמה גרסאות, ולכל גרסה יש כמה פרשנויות, וכל פרשנות יש כמה השקפות...
למשהו מסוים
וואו.
גם סיפור על גירוש ספרד,
גם מ"ב...
איפה אפשר לקרוא את כל הדברים האלו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
למען האמת - אני לא מבינה מאיפה מתחילה השאלה בכלל...
המיקום ההיסטורי של העלילה הוא חלק מהותי ממנה. ברגע שחושבים על רעיון לסיפור - המיקום ההיסטורי הוא חלק ממנו.
או שאת שואלת באופן כללי - לאיזה כיוון לפנות, אם לכתיבה היסטורית או לסיפורים בני ימינו?
אני אומרת שתלכי לאן שלבך נמשך. בכל מקרה צריך לעשות תחקיר כלשהו, גם אם מדובר בסיפור בן ימינו...
(אני אישית מעדיפה לכתוב על דברים שקרובים לעולמי, כדי לחסוך ככול האפשר בתחקיר... גם הספר שהוצאתי שמשלב תקופה היסטורית - מבוסס על היסטוריה משפחתית שלי...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
בעז"ה

אין לי מושג איפה כדאי למקם את העלילה, פעם או היום... כמו לשאול איך לעצב את הבית, עיצוב מודרני או קלאסי, לכל אחד יש את היתרונות שלו:)
מלבד העניין של התחקיר, שפה באמת הרבה עבודה יכולה להיחסך בעלילה שקרובה לבית.

אף פעם לא לימדו אותה שתפיסות פרוגרסיביות זה דבר ששייך למאה האחרונה, ולפניה אנשים חשבו לגמרי לגמרי אחרת.
לב האנושות משתנה פחות עם הזמן, מאשר האביזרים והתפאורה שהיא עוטה על עצמה. גם פעם הייתה פרוגרסיביות, ועם ישראל היה אולי העם הכי פרוגרסיבי שיש. תחשבי על מצדה- להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל הוליווד הייתה לוקחת את התסריט הזה בשתי ידיים, דווקא בגלל הפרוגרסיביות החזקה שם שמתנגנת יפה עם האופנה היום. על הלוחמים בצוק ארבל, על המורדים בירושלים הן בבית ראשון ובית שני- ששמו את נפשם מנגד למול הערכים שהם מאמינים בהם. באופן מהותי, מבלי להיכנס לפרטים ההיסטוריים, ממש לא הייתי שוללת את העלילה שהבינה הציעה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
תודה על התגובה המפורטת!!!!
מאד עזר לי

תרשי לי כמה נקודות?
לב האנושות משתנה פחות עם הזמן
לב האנושות לא משתנה בכלל.
אבל הדעות והתפיסות משתנות מאד מאד מאד.
וזה משמעותי.
מלבד העניין של התחקיר, שפה באמת הרבה עבודה יכולה להיחסך בעלילה שקרובה לבית.
מסכימה.
פעם כתבתי עלילה שהתרחשה בסמטאות עירי היפה,
היה כיף חיים. סוף סוף את יכולה לכתוב 'הוא פנה ימינה מהרחוב ודילג אל גרם המדרגות החלקלק' בלי לפחד שהעיר בסיפור היא מישורית, שגרמי המדרגות בה הם רחבים ויבשים ויציבים, ושאנשים בה לא מדלגים.
אבל אם כן מתחשק לי לכתוב על בני-ברק, ניו יורק או קרית-גת? לא יכול להיות שכל הסיפורים שלי יתרחשו באותו מקום, יעסקו באותו סמינר, ובאותו סגנון אנשים שאני מכירה. לא, בלתי אפשרי.
ולפרסם ספר על חברה/ עיר/ עדה, שיקראו אותו גם אנשים שמכירים אותה מבפנים... זה קצת מלחיץ.
ובסיפור היסטורי...
טוב.
אני אישית לא מכירה אף אחד ששרד מתקופת האמוראים שיבוא להעיר לי ש... הי! המרד היה מדי קצר בשביל הסיפור ו...הי! בתקופה שלנו רכבו בעיקר על חמורים ו...הי! בא"י החכמים לא היו לבושים לבן
ועוד כהנה וכהנה
ומאמינה שבתחיית המתים הדבר האחרון שיעניין את קמי עפר יהיה הספר שלי;)

ממש לא הייתי שוללת את העלילה שהבינה הציעה.
את העלילה אני הכתבתי לה
היא רק כתבה את ה"סיפור", הבאתי אותו כדוגמה להראות איך היא לא מבינה מה הלך אז. הלו, זו תקופת התלמוד!! (הירושלמית;))

העם הכי פרוגרסיבי שיש.
לא.
לא.
לא.
הערכים הכי חשובים של עמ"י הם צדקה ומשפט. נכון.
אבל עם ישראל מאמין גם בתורת הגמול. בכך שאדם צריך לשמור על גבולות, בכך שיש לו אחריות על מעשיו, והוא אמור לשלם עליהם.
אין רחמים בדין.
הכי לא פרוגרסיבי שיש.

תחשבי על מצדה-
כשאני חושבת על מצדה....
טוב. אני די מרחמת עליהם שאלפיים שנה אח"כ, העם שלהם חושב שהם מתו בגלל איזשהם ערכים לאומיים מעורפלים, גם אם רוב העם סבור שזה מעשה גבורה ראוי לחיקוי.
הם פחדו ליפול בשבי רומאי ודי אפשר להבין אותם.
בנאום הארוך של אלעזר בן יאיר (לדעתי יוספוס פלביוס המציא את כולו כדרכו בקודש) לא הצלחתי למצוא את המילים 'חירות לאומית' אפילו פעם אחת. אפילו שמאד חיפשתי. גם לא שום ערך פרוגרסיבי. באמת סורי.
דיבורים על האור הגדול, הצדקת הדין עצובה ומזעזעת, ועל השבי הרומאי.
(מודה באמת: הוא גם אמר, בין השאר, שעדיף לחיות כבני חורין. אבל תזכרו רק מה האופציה השניה. עבדות ברומי לא הייתה רק לשטוף כלים ורצפה בשביל האדונים. ללאאאא.)
והם ממש לא היו היחידים שהתאבדו בגלל הפחד מעבדות במקום הנוראי הזה (הכהנים והבתולות שקפצו לתוך האש? 400 ילדים וילדות בספינה? זהו.)

(ואם אפשר הסבר לאדם בור, מה זה הוליווד?)
הערת עריכה: יוספוס פלביוס, הידוע גם בשמו היהודי 'יוסף בן מתתיהו', כתב את הספר קדמוניות היהודים שהוא, כמה שידוע לי, המקור היחיד לסיפורם של מגני מצדה. אלעזר בן יאיר היה המפקד במצדה, הוא זה שהציע את האופציה להתאבד (אם כמובן הסיפור הזה היה באמת)
שוב עריכה: איזה אורך של הודעת תגובה...
טוב, זו מחמאה בשבילך;)
וגם די קפצת לי על פיוז עם מצדה וכל זה...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #27
ברגע שחושבים על רעיון לסיפור - המיקום ההיסטורי הוא חלק ממנו.
אין לי רעיון לסיפור.
יש לי רעיון.

וגם קווי מתאר ראשוניים מאד של עלילה.
אני יכולה לשלוח כדי להוכיח שזה אפשרי ב2 תקופות, ואפילו ב3 ...

אני אומרת שתלכי לאן שלבך נמשך.
תודה;)
אחרי שקראת את כל ההודעות המשעממות שלי, בעיקר הספוילרים לחובבי היסטוריה בלבד, בטח שמת לב לאן לבי נמשך. איזה נמשך- רץ, קופץ, נמצא שם כבר.
אבל עכשיו לא מדובר בסיפור למגירה. גם לא לחברות. אני רוצה לפרסם סיפור. ולכן לא יכולה לכתוב המון שטויות סודיות, ולהשתולל עם הגיבורים כמו ילדים בכיתה ג' בחיידר.
גם לא יכולה לפשל על ימין ועל שמאל ולומר: אוקי, למי אכפת, מי כבר קורא את זה...;)

וחוצמזה, כעיקרון, אני מתנסה בסיפורים מכל הסוגים. גם אם לא יוצא טוב. בנאדם לא יכול להישאר כל החיים באזור הנוחות שלו.
ושוב, השאלה היא מה עדיף לפרסם.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #30
מתחברת לצורך באמינות היסטורית (ואמינות בכלל בסיפור).
אני חושבת שכותב טוב צריך לקחת את הקוראים שלו ברצינות ולא לזלזל בהם וכחלק מחוסר הזלזול עליו לדייק היסטורית במידת האפשר.
לא.
לא.
לא.
הערכים הכי חשובים של עמ"י הם צדקה ומשפט. נכון.
אבל עם ישראל מאמין גם בתורת הגמול. בכך שאדם צריך לשמור על גבולות, בכך שיש לו אחריות על מעשיו, והוא אמור לשלם עליהם.
אין רחמים בדין.
הכי לא פרוגרסיבי שיש.
כיום פרוגרסיביות הפכה למילה נרדפת לפריצת גבולות ותחרות מסכנות, אבל פרוגרסיביות במובן הפשוט שלה הינה קידמה.
המוסר של עם ישראל הוא מוסר אלוקי שלא משתנה לפי מצב הרוח העולמי, אבל צריך להבין שהמוסר האלוקי כולל ערכים שהיו נחשבים בפני העולם העתיק כמהפכניים כמו האמונה בקל אחד בזמן שהעולם היה שטוף באלילים, או התנהגות הוגנת ומכבדת לעבד בזמן שעבדים היו נתונים לאכזריות וניצול ועוד.
כך שמסתבר שבלא מעט מובנים העם היהודי אכן היה פרוגרסיבי ביחס לעולם העתיק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
הוליווד זו עיר הסרטים הענקית ביותר (נמצאת בארצות הברית).
אשרייך שאת לא יודעת...
(ומרשים הידע שאת מגלה בהיסטוריה של עם ישראל ובכתבי יוספוס פלביוס! קדימה, נשמע שיש לך באמת את היכולת לכתוב סיפור היסטורי :) )
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
כתיבת סיפור, בכל גרסה או אופן שתבחרו, תהיה מלאכה לא קלה.
זו בדיוק הסיבה שמשלמים עליה. אם כתיבה הייתה שרבוט מהיר וקליל על דף, היא כפי הנראה לא הייתה "מקצוע".
כמו בכל תחום, העבודה מתחלקת ל4 שלבים:
1. מיקוד.
2. עבודה רעיונית.
3. עבודה פרקטית.
4. תיקונים.

הדיון כאן הוא על החלק של המיקוד, בגלישה קלה לעבודה הרעיונית. עד כמה ניתן להקל על העבודה בשלב הזה.
לעניות דעתי זה די חסר משמעות, כיוון שהמאמץ מתקזז בשלבים הבאים.
אם הרצון הוא לייצר חומר איכותי, המאמץ ידרש כך או כך.
אז גם אם נניח שהכתיבה תהיה על מקום שאין צורך להתאמץ כלל כדי לבנות אותו - בהכרח זה יקשה על כתיבת העלילה עצמה.
לדוגמא:
בארץ ישראל לאורך הדורות גרו תמיד בבתי אבן ולא בבתי עץ, בשל מזג האוויר והתנאים בשטח.
מצד שני, היא קרובה לשבר הסורי אפריקאי, וסבלה לאורך כל הדורות מרעידות אדמה.
הנה לנו 2 עובדות שתחקיר יכול לגלות לנו, ולבטח פותחות לנו רעיונות לעלילות במוחות הקודחים שמסתובבים בפורום.
לעומת זאת, באופן מסורתי בעיירות הרוסיות נעשתה בנייה באמצעות בולי עץ.
החלק היחיד שבאופן מסורתי בנוי מלבנים הוא התנור.
והנה לנו כבר מקום מסתור היסטורי אמין שמסייע לכל מחפש אוצר.
והפער בין הסגנונות האלה, יכול בקלות לייצר סיפור על אדם שעלה מרוסיה לישראל, ומתקשה להסתיר את כספו בשל פערי המנטליות.

כלומר התחקיר לא משמש רק כדי שהקהל יאמין לסיפור, אלא בכדי להעשיר את הסיפור עצמו.

ולכן, דעתי האישית היא שברגע שיש קווי עלילה כלליים, השאלה הנכונה היא: איזו תקופה תעשיר בצורה הרחבה והמעמיקה ביותר את הסיפור, כך שתאפשר לעלילה למצות את הפוטנציאל שלה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
תודה;)
אחרי שקראת את כל ההודעות המשעממות שלי, בעיקר הספוילרים לחובבי היסטוריה בלבד, בטח שמת לב לאן לבי נמשך. איזה נמשך- רץ, קופץ, נמצא שם כבר.
אבל עכשיו לא מדובר בסיפור למגירה. גם לא לחברות. אני רוצה לפרסם סיפור. ולכן לא יכולה לכתוב המון שטויות סודיות, ולהשתולל עם הגיבורים כמו ילדים בכיתה ג' בחיידר.
גם לא יכולה לפשל על ימין ועל שמאל ולומר: אוקי, למי אכפת, מי כבר קורא את זה...;)

וחוצמזה, כעיקרון, אני מתנסה בסיפורים מכל הסוגים. גם אם לא יוצא טוב. בנאדם לא יכול להישאר כל החיים באזור הנוחות שלו.
ושוב, השאלה היא מה עדיף לפרסם.
לפי ההודעות שלך באשכול הזה, את לא הולכת לפשל בפן ההיסטורי-העובדתי גם אם אף אחד לא אמור לקרוא את הספר. וגם חקירה על צדדים בתקופה שתבחרי שאת לא מאה אחוז סגורה עליהם - לא נשמע שיהיה לך סבל לבצע. :)

אני לא חושבת שהקושי בחיפוש מידע אמין אמור להיות מניע בעבורך, כי בפירוש גם בשביל ספרים בני זמננו חובה לעשות איזשהו מחקר מקדים (או תוך כדי). כמו שאמרת - לא כל הדמויות שלך יהיו את או בני משפחתך או חברותייך. תמיד יהיה משהו שלא יהיה מוכר לך לחלוטין (סוג אופי, מקצוע, עיר מגורים).

אישית אשמח לקרוא סיפור היסטורי פרי עטך, אבל אם את לא רוצה לוותר גם על התקופה העכשווית מסיבה כלשהי, את יכולה ללכת על שילוב בין התקופות - או בסגנון הידוע של חצי פרק הווה-חצי פרק עבר, או משהו יותר מקורי ומתוחכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
ולכן, דעתי האישית היא שברגע שיש קווי עלילה כלליים, השאלה הנכונה היא: איזו תקופה תעשיר בצורה הרחבה והמעמיקה ביותר את הסיפור, כך שתאפשר לעלילה למצות את הפוטנציאל שלה?
אהבתי את ההגדרה.
וכאן אני צריכה שוב את עזרתכם;
האמת שהתחלתי לפתח שני קווי עלילה בנפרד. מודה, הם יצאו די שונים, ואיכשהו העלילה העכשווית טובה ומעניינת יותר. רק מה?
תוך כדי טוויה, לאימתי אני מגלה גלישה מסוכנת לענייני פוליטיקה של דתיים לאומיים-חרדים-חילונים.
דת ומדינה, מה שנקרא.
אני מתלבטת אם לא כאן הגיע השלב של 'פרשו מפני הסכנה'...
לא, ברצינות.
הרבה יותר קל לברוח 1,600 שנה אחורה, שם אני יכולה אפילו לכתוב על המתיחות בין בית הנשיאות לראשי הישיבה (נגיד...) בראש ישר ושקט. הרבה יותר קל לראות את האמת כצופה מבחוץ.
להתחיל לכתוב על נושאים פוליטיים...
מישהו התנסה וחזר בחיים כדי לספר?
ולא, אני לא יודעת מספיק אידיש כדי לתקוע משפט בכל פרק. אבוד. (וגם די בזה באופן כללי לשיטה)
את יכולה ללכת על שילוב בין התקופות -
זה היה הרעיון המקורי.
פשוט חשבתי שהוא לעוס לחלוטין, ונמאס כבר,
כך שחייבים לבחור תקופה וזהו;)
לא זכור לי שיצא בשנים האחרונות ספר שמשלב חלקים היסטוריים ועכשוויים באופן שווה. (לא בהפרש של 1,600 שנה, לכל הפחות)
נראה לי שאת בקיאה יותר בתקופות הקדומות..;)
האמת עדיין לא החלטתי מה יותר מעניין אותי, פוליטיקה או היסטוריה, אבל כל עוד הוליווד לא נקלעת לתוך שערורייה פוליטית משמעותית היא בטוח לא בעסק...
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
אני רוצה לפרסם סיפור.
בהמשכים או כספר?
כי אני בעד לקשקש בטיוטה ראשונה שלא מפורסמת, לי זה עובד בינתיים : )
לא צריך להילחץ ממידע חסר ולהשתמש בתחקיר כגורם מעכב, אפשר גם לכתוב בלעדיו כאילו אנחנו יודעים הכול, להשתמש בדימיון שלנו, ורק אז לבדוק.
(כמובן בהנחה שיש מידע בסיסי על התקופה והאווירה, אחרת מאיפה בכלל הגיע הרצון לכתוב על הזמן הזה?)
ברגע שיש לך משהו כתוב להסתכל עליו יש לך גם שאלות ברורות יותר לחפש. ובוא נגיד ששאלה טובה זה חצי תשובה.
אחרי שקראת את כל ההודעות המשעממות שלי, בעיקר הספוילרים לחובבי היסטוריה בלבד, בטח שמת לב לאן לבי נמשך. איזה נמשך- רץ, קופץ, נמצא שם כבר.
מצטרפת להמלצות כאן: תלכי על סיפור היסטורי.
אני מסכימה איתך שיהיו לך פחות בעיות עם הקוראים ככל שמדובר בתקופות קדומות, אבל אי אפשר לומר את זה באופן גורף.
אם תרשי לעצמך להמציא (בטיוטות סופיות, בלי לברר) - יהיו תמיד אנשים שיודעים מספיק שיכעסו עלייך : )
המלצה שלי: תכתבי תמיד כאילו את כותבת עבור עצמך. בצורה שתכבד את האינטליגנציה שלך.
זאת המלצה שרלוונטית לא רק לתחקיר אלא גם לכתיבה באופן כללי.
אם את לא אוהבת אקספוזיציה ארוכה מידי שמאכילה בכפית - אל תעשי את לקוראים שלך. אם מטבעות לשון קלישאתיים מפריעים לך - אל תרשי לעצמך להשתמש בהם, ואם את מרגישה זלזול כשאת קוראת ספר היסטורי שנראה שלא עבר מחקר מקיף על התקופה בה נכתב - אז אין מה לעשות, תאלצי להשקיע בתחקיר טוב.

לגבי הקושי, אין באמת פתרונות קסם : ) כתיבה זה גם ככה לא תהליך קל, וזה בהחלט חלק מהתהליך של כותב שרוצה לכתוב ספרים שיכבדו אותו ואת הקוראים שלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
תראו, לא עברתי על כל האשכול אבל אני חייב לסייג לגבי סיפור היסטורי:
זה יכול להיות מעולה אם בחרת תקופה שאתה הראשון לכתוב עליה או שהיא באמת מעניינת ועוד לא נדושה, אבל אם מדובר בלוקיישן היסטורי שנכתבו עליו יותר מחמש ספרים בעבר (לשם הדוגמה, כן?) קחו בחשבון שסביר להניח שיהיה לכם מאוד קשה לקבל אישור לספר כזה מהוצאה לאור נחשבת. הם מאוד חוששים לגבי זה.
(אני יודע את זה מנסיון אישי. ספר שלם, מצוין בעיני, שנכתב על תקופה היסטורית שניתן לומר שדי נדושה ונפסל על ידי הוצאה לאור נחשבת רק מהסיבה הזאת... כי הלוקיישן נדוש מדי. אז קחו את זה בחשבון)
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
ספר שלם, מצוין בעיני, שנכתב על תקופה היסטורית שניתן לומר שדי נדושה ונפסל על ידי הוצאה לאור נחשבת רק מהסיבה הזאת... כי הלוקיישן נדוש מדי. אז קחו את זה בחשבון)
לא מאמינה שספר נפסל בגלל לוקיישן... אם זה ספר מצוין אז הלוקיישן הוא הכי פחות חשוב. עלילה טובה יכולה להתרחש גם על גבי אבטיח, כל עוד היא מרגשת ועוצמתית. אז או שההוצאה לאור לא טובה מספיק או שהעלילה לא טובה מספיק...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה