שיתוף - לביקורת קטע מתוך ה"ספר"

  • הוסף לסימניות
  • #1
נשמח מאוד לקטעים מהספר!
אולי דרך כאן זה יצא בסוף לאור.
אל ייאוש!
מי אחראי?

צעד ראשון – לקיחת אחריות.

לקיחת אחריות משמעותה מקוממת לכאורה.

לא משנה מי אשם, אנחנו זוג, ולכן הבעיות שלנו משותפות; אם לך יש בעיה, אז גם לי יש בעיה.

באמת יש לי בעיה – הקושי להסתדר איתך.

המשוואה הזאת היא מתמטית. כל עוד אנחנו שותפים, עלינו להתמודד ביחד, ולכן בעיה של אחד משליכה על השני.

אנחנו יכולים לבקש מהשני לפתור את הבעיה; אבל כל עוד היא קיימת, הבעיה היא של שנינו.

ההבדל ביו האשמה ללקיחת אחריות, הוא, שבהאשמה אנחנו מצביעים על הבעיה וזהו.

בלקיחת אחריות אנחנו מודעים לבעיה, אבל במקום לגרום לה להיות מפרידה בינינו, מרגיזה ופוגעת, אנחנו קודם לכל מכירים בה.

מה המשמעות של להכיר בבעיה?

כשמשהו לא מסתדר לנו, אנחנו מגיבים; התגובה היא רגשית, ולכן, הרבה פעמים, היא יוצאת מפרופורציה.

גם אם התגובה הרגשית היא בפרופורציה, התגובה הרגשית מקשה עלינו לתמחר את הבעיה.

מה פירוש?

כשמגדירים בעיה אפשר להתמודד איתה, - אבל כשמגיבים רגשית לבעיה, הרבה יותר קשה להתמודד, - בגלל שכל התמודדות נוגעת להיקף של הרגשות שלנו: אנחנו מציגים את הבעיה בחומרה ואנחנו מוסיפים לה מלח ופלפל וגם פפריקה חריפה, לפעמים אנחנו אפילו מתקשים להציג את הבעיה בגלל שקשה לנו לבטא רגשית עד כמה היא מפריעה לנו.

לכן חשוב מאוד להגדיר לעצמינו את הבעיה, ההגדרה נותנת פרופורציה ומתייחסת לנושא באופן יותר ענייני מעבר לפרשנות הרגשית שלנו.

הפרשנות היא אכן מאוד מרכזית כי זוהי התחושה בה אנו קולטים את העניין, והיא הכי משמעותית עבורנו, אולם חשוב להבחין בין המצב האובייקטיבי לתחושה הסובייקטיבית, על מנת שנוכל למקד את העניין.

כשאנו מגדירים בעיה, אנו תוחמים אותה.

בעיות צריך לפתור.

ישנם כמה סוגי בעיות:

בעיה באישיות.

בעיה בתקשורת.

בעיה בהתנהגות.

בעיה אישיותית מורכבת, תחייב בהכרח פניה לאיש מקצוע לטיפול.

לעומת בעיית תקשורת או בעיית התנהגות, שהיא ניתנת להתמודדות, - בכוחות משותפים אנחנו יכולים להגיע למצב שאנו מסתדרים.

כאן השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא כזאת:

האם מדובר על בעיה שגובלת בהפרעה נפשית ברמה הקיצונית שלה, או שמדובר על משהו שקשור להרגלים שונים, לחוסר הבנה או אפילו לכעס, עצלות שתלטנות ועוד מידות שלא נעים לנו איתן, ואשר לכולנו יש מי מעט ומי הרבה מקום לתקן אותם?

שאלה נוספת:

האם אתם מרגישים שהבעיה היא בעיה משותפת או שאתם משליכים את האחריות ממכם והלאה?

שימו לב

אם השלכתם את האחריות, גם אם הבעיה אינה שלכם, היא תהפוך להיות בעיה שלכם.

אם לקחתם אחריות, גם אם הבעיה היא לא שלכם, אתם תצליחו למצוא פתרון שיהיה טוב עבורכם.

מילה עם חיוך

את הבעיות שלנו, קל לטשטש; אבל את הבעיות של השני, אי אפשר לטשטש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
תוכן חזק מאוד!
בהחלט צריך שכתוב מסוים על מנת להפוך אותו לקליט ונגיש יותר, אבל זה מדהים!
(אולי הוספת משלים ודוגמאות, וחלוקה טובה יותר של התוכן, יעשו את העבודה.)
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תוכן חזק מאוד!
תודה.
ותודה שהשקעת זמן בקריאה.
אני מודעת לכך שהתוכן חזק,
והוא כבר הועיל להרבה אנשים.
בהחלט צריך שכתוב מסוים על מנת להפוך אותו לקליט ונגיש יותר,
(אולי הוספת משלים ודוגמאות, וחלוקה טובה יותר של התוכן, יעשו את העבודה.)
מדויק.
זו בעיה, כי יש אנשים שטובים ביצירת תוכן, יש אנשים שטובים בכתיבה,
ויש אנשים שטובים בהוצאה לאור.
אז אני רק יודעת לכתוב משהו חדש.
אולי מישהו יזהה את הפוטנציאל...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מפרגנת עוד קטע, מקווה שמישהו ימצא בו תועלת:

המחיר של התלונות

כשיש לנו טענות, אנחנו ממורמרים.

אנחנו יכולים להישאר ממורמרים עד 120 בשיבה טובה, ואנחנו יכולים לחשוב אחרת.

כשמשהו לא מסתדר יש שתי דרכים להגיב:

הדרך האחת היא להגיב באופן טבעי: אוף! לא הולך לי.

הדרך השנייה היא לומר, טוב שזה היה רק זה.

באותה מידה לגבי תכונות אפשר לומר – נכון, אין לי את זה; אבל מאידך, יש לי את זה. ואפשר לומר: אין לי כלום.

אדם יכול להיטיב את הדברים; הכל תלוי מחשבה, והכל הולך לפי הדיבור, שמשפיע בכל העולמות.

השאלה שתשאלו את עצמיכם היא:

האם אני מתלונן הרבה?

האם אני שייך לאלו הרואים את השלילי, או לאלו המוציאים את הנקודה הטובה מהדברים?

אדם ממורמר, יחיה חיים ממורמרים;

אדם מרוצה, יחיה חיים מרוצים:

הוא ימצא את הכיוון הנכון.

לפני הנישואין היינו יותר תלויים באחרים. ועכשיו, הבחירה היא יותר שלנו: איך לקבל את הדברים שקיימים?

ל- מה אנחנו רוצים להפוך את הבית שלנו האישי?

חשוב לזכור:

אנחנו בונים משהו חדש לגמרי, שמורכב משני אנשים ששניהם משפיעים על הבית; לכן, חשוב שכל אחד ישפיע את ההשפעה שלו, כי כך ביחד נוצרת יצירה משותפת וייחודית לנו.

כשאנו לא מקבלים את הייחודיות של השני לטוב ולמוטב, התוצאה היא שאנחנו לא מקבלים את היכולת ליצור; אנחנו עוצרים את ההתפתחות שלנו, ולא נותנים לשותפות להתבטא.

עלינו לשאול את עצמינו: האם אנחנו חיוביים, או שמא הננו שליליים. האם אנחנו במצב של מלחמה, או שהננו במצב של קבלה?

'שליליות' היא תופעה שכוללת ביקורת, אי הסכמה, טענות. אז נכון: יכול להיות שיש לנו סיבה מוצדקת לטענות; אבל, אם אתם שליליים, אז אתם שליליים. זו אקסיומה.

צאו ממצב של שליליות, בכל תחום. מצאו דרך שונה שתקדם אתכם. הגדירו בעיה, שאפו להגיע להבנה, להסכמה, או לכל הפחות לפשרה; תנו לעצמכם להתקדם בהדרגה.

ותוכלו לעשות כל זאת ביחד, אך גם לבד. כן כן, לבד.

לבד?! אתם שואלים, מה זה שווה?

ותשובתי היא: כשאתם מקבלים את מה שקורה, ולא נמצאים במצב של התנגדות פנימית, - קודם לכל אתם נרגעים; ומתוך רוגע אפשר להתקדם.

חשוב לזכור:

לכל דבר יש מחיר. לפעמים אנחנו אכן מקבלים את רצוננו, אבל אנחנו נדרשים למחיר יקר מידי, שאיננו מעוניינים לשלם.

לכן, תמיד חשוב לזכור שאולי עדיף לא לקבל את הכל, ולא לשלם את המחיר שה'הכל' הזה דורש.

טענות זוהי המחאה ללא כיסוי, בתוספת ריבית, הצמדה, והוצאה לפועל.

מחיר השליליות – שליליות;

מחיר הטענות – טענות;

מחיר ההתנגדות – התנגדות;

שאלו את עצמיכם:

האם המחיר שווה?

שימו לב:

אדם שבוחר להתלונן - הוא אדם מתלונן;

אדם שבוחר להאשים - הוא אדם מאשים.

אפשר לקבל החלטות. אבל לא כדאי לקבל אותן מתוך טענות, אלא מתוך הגדרה.

מילה עם חיוך:

-אין לי שום תלונות. הכל בסדר, לגמרי. רגע, צריך להתלונן? לא בסדר שלא מתלוננים?

- אין בעיה. אני אוציא את הרשימה.

- אה, להתלונן רק על זה. השאר לא רלוונטי. בסדר, אין בעיה.

- רק רגע: אם אין בעיה, איך אתלונן?

- טוב, נסתדר. נמצא משהו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
יישר כוח!
היחודיות הגדולה של הספר לדעתי, היא בלוגיקה היחודית שלו (חצי פילוסופית...), שמצליחה להסביר את הדברים בצורה שמתיישבת על הלב ועל המוח.
זה חידוש מרענן, בשוק שהרבה מהעוסקים בו מגישים את התוכן כמדריך למכונת כביסה, בלי להסביר את ההיגיון שעומד מאחורי הדברים.
שווה להשקיע בזה!
(באחד הכובעים שלי אני מדריך חתנים).
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
יישר כוח!
היחודיות הגדולה של הספר לדעתי, היא בלוגיקה היחודית שלו (חצי פילוסופית...), שמצליחה להסביר את הדברים בצורה שמתיישבת על הלב ועל המוח.
זה חידוש מרענן, בשוק שהרבה מהעוסקים בו מגישים את התוכן כמדריך למכונת כביסה, בלי להסביר את ההיגיון שעומד מאחורי הדברים.
שווה להשקיע בזה!
(באחד הכובעים שלי אני מדריך חתנים).
זה הרעיון.
למה משתלם לך להתנהג באופן מסוים, שיגרום לזוגיות שלך להצליח.
יפה שהובן מתוך 2 פרקים.
זה חוש טבעי, להבין בני אדם והתנהגויות.
ומתוך הרבה סיפורים ששמעתי.
(מישהי שקראה את כל הספר ונתנה גם לבעלה לקרא,
אמרה לי שמה שנהנתה ממנו זה שהוא הדגיש את המקום שלה
ובאמת עזר לה)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת הקונפליקטים
אחת הבעיות הכי משמעותיות שעברתי היא התמודדות בין הפנים לבין החוץ.
באופי שלי אני בטוחה שאני הכי מוצלחת והכי יפה והכי מוסרית והכי צדיקה, מאז שאני זוכרת את עצמי חשבתי כך.
אז תגידו נו מה הבעיה? מצוין, זה חשוב לחיות בתוך ביטחון עצמי.
הבעיה שזה רק מחשבה.
כי בראי הייתי רואה דמות קצת הרבה... מכוערת. (יופי/כיעור זה דבר יחסי).
והמציאות הוכיחה שאני לא הכי מוצלחת.

והבעיה? שהמשכתי לחשוב שאני כן. לחיות בתוך תחושה שאני הכי בעולם ולהתאכזב כל הזמן מול המראה, זה לא העלה לי את הביטחון העצמי.
כי למרות שחשבתי שאני הכי, גם חשבתי שזה לא בסדר, זה לא בסדר להיות הכי הכי הכי...
כך גם לא הייתי מי יודע מה., וגם הורדתי את הפוטנציאל שכן היה לי להיות 'משהו'.
למשל הייתי מעדיפה להדגיש כל הזמן את המגרעות שלי כדי שלא יחשבו שאני הכי..
והייתי משתדלת להנמיך את עצמי, כדי שלא יקנאו בי ובגלל חשיבה נוספת...
והייתי שונאת את עצמי רודפת את עצמי.
ולא מוכנה לקבל את זה שמגיע לי טוב.
אם היה לי טוב הייתי חושבת שזה זמני. וזה לא תקין.
*
האדם נולד בתוך עצמו וגדל בתוך עצמו.
אך הפנימיות שלו קצת שונה, או הרבה שונה.
יש פער מסוים בינו לבין הסביבה והעולם.
הבעיה שאדם הוא יצור חברותי.
והפערים העצומים בין מי שהוא לבין מה שהסביבה דורשת, מובילים אותו לרצון לשקר, לייפות את המציאות, למצוא חן.
וזה בסדר.
כי באמת צריך בשידוך למשל ללבוש בגדים יפים ולא סמרטוט.
גם בחברה צריך להיות בנורמה מסוימת.
אי אפשר לאכול בקול רם וצורמני רק כי זה אני.
אי אפשר ללכת בבגדים מוזנחים ולחכות לקבל יחס של מלך.
יש התנהלות ויש תוצאה.

*
אבל אי אפשר לחיות בשקר כל הזמן.
הפנימיות דורשת את שלה.
הפנימיות משתוללת, חשה מצרים, הכל סוגר עליה.
החיצוניות דורשת למצוא חן.
הפנימיות רוצה לשבור את הכללים.
*
והאדם חווה הסתגרות, בושה, פיצול אישיות, כי כמה אפשר להסתיר את עצמי האמיתי?
ולמה שאגלה את עצמי? העולם ידחה אותי ובצדק.
לעולם אין באמת רצון להכיל גוונים, אנחנו כחברה מצפים לסטנדרט, לאפור לבן, אין לנו כח להתמודד עם קשת של צבעים.
אין לנו כח לפענח מורכבויות, רוצים חיים פשוטים.
מלך, עם. זהו.
לא גוונים של אחדות. זה קשה להכלה.
אבל העולם כן צבעוני, הפנימיות מפוצצת בססגוניות מרהיבה, בניגודים מרתקים, בשמים וארץ, ביופי לא יתואר.
אבל אנחנו? תנו לנו את האפור.
את החיצוניות.
את החשיבה הקבועה, היציבה.
אין לנו כח לפנימיות המדהימה.

*
זה קצת קשה לחשוב לעומק, להתקל בעצמי האמיתי, בלי מסכות.
זה קצת קשה להתמודד עם העצמי. עם פחדים, רצונות, אמונות, וכל קשת הרגשות, מול מידות לא מתוקנות של עצמי, מול תהום של ריק.
מול הסכמה שאני לא הכי.

קשה לחיות ככה, באהבה לעצמי כמו שאני, אבל אחרי שמבינים מה זה לחיות בהבנה והקשבה לקול הפנימי, בוחרים בחיים.
שיתוף - לביקורת אל תשליכנו
ב"ה

האמת? רוב החיים זה התמודדות. פעם ככה, פעם אחרת.
ולפעמים הכי קשה זה פשוט לא להבין למה זה קורה לנו בכלל.
אנחנו מסתובבים בלי תשובות, מה עושים? איך מתמודדים?

ואז מגיע רגע כזה, פתאום אור קטן נדלק.
אנחנו מתחילים להבין מה לעשות, מה רוצים מאיתנו, איך להסתדר עם העניין
וזה הרגע שמקדם אותנו, לא רק להבין בראש, אלא גם לדעת מה לעשות בפועל.
דווקא מתוך הקושי, אנחנו באמת מבינים ומרגישים על מה מדובר.

יש ניסיונות מתמשכים, ולפעמים יש משהו שחוזר שוב ושוב.
אם זה עניין של אופי שתמיד מביא איתו היתקלויות,
אם זה חסר כלשהו,
או אם זה קושי ספציפי.

כך היה עם התמודדות רבת שנים.
לא אפרט, אבל מדובר במשהו ספציפי, לא מאוד קרוב, אלא ברמה של שכנים, אך מספיק נוכח כדי להציק.
כמה סבל היה שם, שוב אותן הצקות, שוב אותה אטימות, שוב אותה התעלמות.
וכמובן, מה שמציק הוא לא רק ההפרעה עצמה אלא גם האטימות והחוסר התחשבות הנוראה שמתלווה אליה.

ואז התפללתי. לא שיפסיקו להפריע לי, אלא פשוט: "ריבונו של עולם, תן לי להבין".
וברגע הזה נפתח לי שער חדש.

הרגע שבו מנצנצת הבנה, זהו רגע שאפשר לומר שהוא ההתחלה של הסוף.
גם כשהבעיה לא נעלמת, עצם ההבנה כבר נותנת כוח להמשיך.
הרבה מאוד תפילות ובקשות מובילות בדיוק לבקשה הזאת.

ותודה לך בורא עולמים על כך ששמת לי את המילים בפה.
כי ברגע שמגיע הרגע הנכון, כשמתמלאת סאת הצער, גם הדרך הופכת למפולסת.

באותו רגע נצנצה בי ההבנה: זה בכלל לא עליי, זה כעס ענק שבוער אצלם ויוצא החוצה.
זה כעס עצום, פנימי, שאין לו אוויר לנשום, אז הוא פשוט נשפך על אחרים, מי שקרוב ומי שרחוק.

כשהבנתי את זה, הבנתי שכמו ששאלה טובה היא חצי פתרון, כך גם תשובה טובה היא חצי פתרון.
עד עכשיו התייסרתי מכך שאנשים כל כך חסרי התחשבות, נוהגים בחוצפה ומנצלים.
ועכשיו הבנתי שהם מנסים להפיל עלי את הכעס הנורא שקיים אצלם.

הבנתי משהו חדש: אני לא חייבת לפענח אותם בכלל, כי מה שמניע אותם בכלל לא קשור אלי.
אני גם לא חייבת לקחת על עצמי את הכעס הזה.
ופתאום יש שקט בלב, אפילו מול כל ההצקות שהיו.

ההבנה הזו שחררה אותי.
לא חייבת לקחת על עצמי כעס שאינו שלי.
לא חייבת להסביר או להצדיק.

בימים אלו של סליחה ומחילה, כשאנו מבקשים שהקדוש ברוך הוא ימצא לנו מחילה תחת כיסא כבודו ונוכל לשוב אליו בלב שלם.
אנחנו לא מבינים את דרכי ה' ולא מבינים את מעשי בני האדם.

אבל אנחנו יודעים בידיעה גמורה שכל מה שעברנו היה לטובה גמורה.
ועד אז ננסה להבין מה אנחנו צריכים לעשות, וכמה אנחנו לא מבינים.

ואם הצלחתי לעזור למישהו לראות טיפה מעבר,
להבין שלא תמיד נבין את העליות והמורדות,
זה מספיק.
כי תמיד, תמיד, אתה סיבת הסיבות.

* כשמישהו משליך עלינו כעס, אנחנו כמעט באופן אוטומטי מתחילים להרגיש אותו, כאילו הוא שלנו.
אבל האמת היא, זה בכלל לא שלנו.
הכעס הזה יכול לעבור דרכנו, להדביק אותנו, רק אם אנחנו מוכנים לקחת אותו פנימה.
וכשאנחנו בוחרים שלא, אז לא משנה כמה ישליכו לכיווננו, אנחנו פשוט לא שם.
שיתוף - לביקורת השיבה שופטינו
אנחנו גדלים לתוך חברה בקורתית.

מדוע שיפוטיות וביקורתיות חשובות?
בגלל ששיפוטיות עוזרת לחנך לדרך טובה, עוזרת להבדיל את האדם ולהרחיק מהתנהגות של אנשים פגומים מוסרית או אמונית.
אבל ביקורת היא גם רעל, המבקר הופך לאדם שלילי, מתוסכל, שלא חי את עצמו באמת.
כשהתחלתי לרצות לצאת לחיים טובים יותר, הבנתי שאני מאוד מאוד ביקורתית, בעיקר כלפי עצמי.
והתחלתי לשחרר את הביקורת העצמית.
הביקורתיות שלי כלפי עצמי היתה ברמה גבוהה, לא נתתי לעצמי מנוחה.
כל היום השבט הזה רדף אחרי: מחשבות שלי זלזול, מצוקה, רדיפה עצמית.
ואז החלטתי לשחרר.
זה בסדר לטעות, אם טעיתי - אשתדל לתקן כדי להרגיש טוב.
גם כלפי הזולת הפחתתי ביקורת.
כל כך הפחתתי - עד שכיום המציאות שקופה בעיני.
אני לא שופטת אנשים , מתוך הבנה שכולנו לא תמיד בסדר כי בלתי אפשרי להיות בסדר בכל תחום תמיד, אלא שופטת התנהלויות לא נכונות או חשיבה לא נכונה - כי הבעיה אינה אצל בני אדם שהם אנושיים ולפעמים מבולבלים, אלא הבעיה היא בהתנהלויות לא נכונות!
והתנהלויות נחשבות לא נכונות כשהן פוגעניות כלפי העולם וגם כלפי הפרט וכן אם יש בהן תוצאות לא טובות, אבל האמת שהתוצאות הטובות יותר או פחות זה יותר בידי שמים.
מה יוצא לנו אם נלמד לשפוט התנהלויות ולא בני אדם?
אני חושבת שכשנחליף את השיח הפנימי ונשפוט התנהגויות - יהיה לנו קל יותר להתחבר לאמת.
כי באמת בני האדם טובים בדרך כלל.
רובנו עושים דברים, טובים או רעים, מתוך אנושיות, חינוך מסוים, או רצון טוב.
מעטים או לא קיימים האנשים שהם רעים.
אם נלך אפילו ללמוד את שליט קוריאה הצפונית, גם הוא מתנהל אין שהוא בגלל ש: הוא פוחד, לימדו אותו שהוא מלך בלעדי.
גם אזרחיו מתנהלים ככה בגלל פחד ובגלל חינוך קשוח.
אני חושבת שברגע שנפסיק לבקר את עצמנו ואת הסביבה, יהיה לנו קל יותר להשתנות, כי נראה את העולם בבהירות.
נסתכל על התוצאה, ולא נהנה מתחושת העליונות שיש בלשפוט אדם אחר.
על זה נאמר: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
אנחנו לא יכולים לדון, כן יכולים להבין, לקחת מוסר, ולהשתדל להיות טובים יותר גם לסביבה ובעיקר כלפי עצמנו.
אני חושבת שעיקר העברות וההתמכרויות הן בגלל ביקורת עצמית שגורמת לאדם לחוש רע ולחפש לברוח, וחוזר חלילה.
ברגע שנלמד שאנחנו בני אדם, רוצים טוב, שיש לנו סגולה ויחודיות, וכן אנחנו לא אשמים אלא סך הכל צודקים כי חלק מהמסע שלנו זה גם לחוות טעויות, נוכל לחוש חזקים יותר מנטלית ולהתקדם ממקום עוצמתי יותר, בעזרת ה' יתברך.

ביקורת כלפי התנהלות או התנהגות ולא כלפי בני אדם תעזור לנו גם לצאת מהרגלים לא נכונים כי לאדם קל יותר לשפוט את ההרגל ולא את עצמו, וכך קל יותר להשתנות.
שיתוף - לביקורת עניין של הסברה
(פורסם בגיליון 'האיש הזוכה' מטעם 'איגוד הלומדים', ארגון בני הישיבות בנווה יעקב)


"הבעיה היא בהסברה", כך הייתי מכריז תמיד בוויכוחים בחדר אוכל בישיבה.

אם רק היו ממנים אותי לדובר המגזר החרדי, תוך כמה דקות כל החילונים היו מצביעים למפלגות החרדיות, הממשלה הייתה נותנת מאה אחוז מהתקציב לעולם הישיבות, וכמובן גם היו נותנים תקציבים מכובדים לטיולים של ישיבת בין הזמנים.

עד שיום אחד הבנתי שהבעיה בכלל לא בהסברה שלנו, הבעיה היא שאנחנו צריכים להסביר את עצמנו לאנשים שפשוט לא מבינים עניין. ממש כמו היסוד הידוע 'חיסרון בהסברה זה חיסרון בהבנה'.

קלטתי את זה כשאיזה אדם בלתי חרדי שלקח אותי טרמפ שאל אותי פתאום את השאלה הכי מקורית שעדיין לא נשאלה בשום פורום, לא נידונה באף במה, ואיש לפניו לא חשב עליה כלל ועיקר: "למה אתם לא הולכים לצבא? אה?"

שאלה מקורית.



מה עושים עכשיו?

להתחיל להסביר לו שתורה מגנא ומצלא? הוא לא מבין את המילים האלה. מבחינתו מגנא חרטא.

מאיפה הוא ידע מה הערך של כל דקה של תיירה, השייגץ הזה שלא נכנס אף פעם לשום שיחת מוסר של המשגיח? וגם אם הוא היה נכנס, הוא הרי לא היה יושב ומקשיב. איך שאני מכיר אותו, הוא כבר היה חומק החוצה אחרי כמה דקות, ונוסע בטרמפים לאיזה מקום קצת יותר מעניין, ואז הוא היה נאלץ לענות על השאלות החופרות של הנהגים של הטרמפים. למשל למה הוא לא הולך לצבא.

אבל עכשיו אני זה שיושב שם ברכב שלו, והוא נועץ בי את עיניו ומחכה לתשובה על השאלה "נו, למה אתם לא הולכים לצבא??"

בבית מדרש אני תמיד יודע מה לעשות כשמישהו מנסה לסבך אותי עם שאלות קשות.

אז קודם כל השתמשתי בפתרון הקלאסי. אמרתי לו "שומע".

כבר מזמן שמתי לב לזה. אם אמרת 'שומע', אתה כבר לא צריך לענות. 'שומע' כעונה.

משום מה זה לא עבד עליו. "מה שומע?!" הוא התרגז. "אני שואל אותך למה אתם לא הולכים לצבא".

"כן, מדברים על זה", ניסיתי עוד פתרון שכמעט תמיד עובד בהשתקת שאלות.

"טוב מאוד שמדברים. ומה הם אומרים?" הנהג התעקש. נודניק.

"לפי האשכנזים זה בעיה", אמרתי לו את התשובה שאני עונה על כל שאלה בהלכה.

"בעיה קשה". הוא הסכים איתי. "ומה הפתרון?"

"יש על זה את הקצייס המפורסם", ניסיתי עוד שיטה.

"מאיפה הוא מפורסם?" תמה הנהג.

הוא אשר אמרתי. הבעיה היא לא בהסברה, אלא בהבנה.

לו יצוייר שהחילונים היו באים ללמוד בישיבות, המוח שלהם היה מתחדד מהלימוד ואז הם היו יכולים להבין למה החרדים לא הולכים לצבא. אבל בינתיים הם לא לומדים אז איך הם יבינו את זה עם מוח לא מחודד? גיטו וידו לא באים כאחד.

הנהג עדיין מחכה לתשובה שלי. לא נותרה לי כל ברירה, והשתמשתי בשיטה שאני שומר לשעת חירום, 'שיטת הרב נויגרשל' כמו שאני קורא לה.

אמרתי לנהג: "צריך להבין דבר אחד. דבר פשוט מאד. יש קונפליקט בין הפלורליזם האינטרקונטיננטלי ובין הקונצנזוס הדיאלקטי של המטריאליזם הליברטריאני דטרמיניסטי, בפרט אם נתבונן בדברים מאספקט של כרומודינמיקה אקזיסטנציאליסטית ולא במישור האנטי אינטרקציונאלי".

"מה?? אה... אתה צודק. זה ממש נכון", ענה הנהג ההמום. "איך לא חשבתי על זה קודם".

"בהחלט. ואגב זה גם עונה על כל שאר השאלות שתכננת לשאול: למה אנחנו הולכים בשחור לבן. למה אנחנו גונבים מהמדינה. מה הפשט במיגו כח הטענה.

אחרת איך תסביר את הפובליציסטיקה האלמנטרית של הגישה התיאוצנטרית הבלתי לגאלית, אה?" המשכתי לסובב את הסכין בהנאה גלויה.

בכוחותיו האחרונים הנהג הצליח לענות בקול חלוש: "שומע. מדברים על זה".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה