דיון דו שיח בין שתי דמויות - מה אתם אומרים ?

  • פותח הנושא RU1
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #1
בס"ד

מכירים את זה שאתם באמצע לכתוב דו שיח בין דמויות, יכול להיות גם תלת שיח או יותר. ואתם מרגישים צורך לכתוב משהו אחרי סגירת המרכאות כדי לא לעבור סתם למשפט הבא, מצד שני לפעמים זה מרגיש מאולץ להוסיף מילים. וככה נתקעים בלולאה של אי ודאות.
שמתי לב ש @יונה ספיר משתמשת הרבה באפקט של דו שיח בין שתי דמויות בלי להוסיף מילה.
מצד שני מיה קינן כן מרבה במלל אחרי כל ציטוט.
את שתיהם אני אוהבת וכל אחד מתאים בדיוק לז'אנר כתיבה.
מה אתם אומרים, איך ניתן לראות בעין נקייה אם חסר מלל אחרי הציטוט כשאנחנו כותבי הטקסט, לפעמים זה ממש קשה לדעת בעצמינו.
והאם בכלל כדאי להמעיט כמה שאפשר או להוסיף כמה שיותר.
מצרפת בו שיח בין שתי דמויות שאין בו כמעט מלל נוסף.






בלילה ללא תאורה,התלחשו שתי דמויות שחורות במשכן המשרתים שבאחוזה.

"תגיד לי, שכחת את המוח בחדר האוכל ?! חייבים לספר לו"

"אני לא חייב שום דבר, אני לא ראיתי ולא שמעתי כלום".

"הוא יהרוג אותנו כשיגלה שלא סיפרנו כלום"

"הוא יהרוג אותנו גם אם נספר. אתה יודע, הוא לוחץ מאוד בקלות על ההדק, ורק לשמע הבשורה, בלי לבדוק בכלל אם היא נכונה או לא הוא יירה בנו בו במקום רק על העובדה שהעזנו להוציא אותה מפינו. ומה אם בכלל הוא קיבל אישור ?"

"קיבל אישור, אתה צוחק עלי ? אני חושב שהוא יעדיף להשליך את כל הכסף שלו לפח לפני שיתן אישור לדבר כזה".

"יש בזה משהו".

"לפחות על דבר אחד אנחנו מסכימים".

עשר שניות של שתיקה סמיכה.

"אז מספרים ?"

"תקשיב לי טוב, אני עשיתי הרבה דברים לא טובים בחיי, אבל אני לא מלשן, בטח לא על אדם כמו תום. כבר שכחת כמה שהוא היטיב איתך ? כיצד לדעתך התינוקת שלך הייתה בחיים היום אם הוא לא היה מעביר לך את המעטפה השמנה ההיא עם הכסף, הא? "

גם דרך העלטה הוא יכול היה לראות את חברו משפיל מבט.

"אתה צודק, אבל החיים מעל הכול, אני לא רוצה להשאיר את אותה התינוקת יתומה".

"ואילו חיים יהיו לך בדיוק אחרי שתהרוס את חייו, הא ג'פרי ?"

"חיי אשפתות, אבל חיים".

"אם אשתך תדע, היא לא תסלח לך בחיים".

"היא לא תדע".

"אז אני אדאג שתדע".

"היא תבין את החלטתי".

"היא לא".

"אולי".

"איך הוא יוכל לדעת שידעת ?"

"הוא יודע שזו משמרת הלילה שלי, הוא לא טיפש".

"אתה אמרת, וגם אם לא, תוכל לומר לו שהיית בטוח שיש לו אישור".

"אתה יודע שהוא לא יקנה את זה".

השניים עמדו בדממה טעונה.

"עשה מה שתרצה, אני לא ראיתי ולא שמעתי. רק אחר כך אל תבוא לבקש ממני לנקות את הלכלוך שהשארת מאחוריך" אמר והתחיל לפסוע משם.

"סתם כך, בגלל עניין שולי תפרק את הידידות ביננו בנג'י, אחרי כל השנים ?".

"אם זה נחשב בעיניך כעניין שולי ג'פרי, מעולם לא הייתה ביננו אחת כזו".






מה אומרים ? מובן מה קורה בכלל, חסר מלל, או שטוב ככה.
אשמח לדעתכם על הסוגייה באופן כללי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
לדעתי כאן ספציפית לא חסר מלל בעיקר בגלל שזה יחסית דמויות עלומות, אבל גם אני מסתבכת עם זה ואשמח לשמוע עוד חוות דעת..
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
כאן לא חסר כי זה דמויות מסתוריות לוטות בערפל.
אגב שמתי לב שיונה ספיר מרבה בתיאורים על מה הדמות עושה, ממש לפרטים, "הוא עיסה בעייפות את עינו עם האגודל והאצבע" הוא משהו כזה, אולי בגלל שהיא כותבת גם תסריטים
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כאן לא חסר כי זה דמויות מסתוריות לוטות בערפל.
אגב שמתי לב שיונה ספיר מרבה בתיאורים על מה הדמות עושה, ממש לפרטים, "הוא עיסה בעייפות את עינו עם האגודל והאצבע" הוא משהו כזה, אולי בגלל שהיא כותבת גם תסריטים
היא כותבת תסריטים ?!
נכון שהיא לא ככותבת ציטוטים בלי תיאור נוסף בכלל, אבל שימי לב שברוב הציטוטים בין שני אנשים - במיוחד כשהם מתיימרים להיות צינים או מסתוריים, היא משתמשת ב"יריית משפטים" ( ככה אני קראתי לזה בכל אופן ;) ).
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
סיבוך מוכר מאד.
אני בדרך כלל כן מוסיף מילים, אבל כשזה דו שיח ארוך באמצע זה כבר נמאס וסתם תוקע את הקריאה.
לכן זה תלוי בכל מקרה לגופו
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
סיבוך מוכר מאד.
אני בדרך כלל כן מוסיף מילים, אבל כשזה דו שיח ארוך באמצע זה כבר נמאס וסתם תוקע את הקריאה.
לכן זה תלוי בכל מקרה לגופו
זאת אומרת שאחרי שהקורא כבר מכיר את הדמויות והסיטואציה אתה לא מרבה במלל?
ובכלל, לי רוב הפעמים מרגיש שמלל נוסף תוקע ומסרבל, ןאחרי שאני קוראת את הטקסט לאחר זמן אני רואה שזה תורם ומוסיף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
זאת אומרת שאחרי שהקורא כבר מכיר את הדמויות והסיטואציה אתה לא מרבה במלל?
זה לאו דווקא תלוי אם מכירים את הדמויות, אלא זה יותר תלוי באורך הדו שיח.
כי כמה פעמים אפשר לכתוב "שאל --" "ענה--" "אמר --" "תהה --" וכדו', בסוף זה נמאס.
אבל אני בדרך כלל משתדל לשלב כמו שעשיתי כאן
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
זה הרבה עניין של טעם אישי. לציין אחרי כל משפט - ענה, אמר, הגיב וכו' זה באמת מעיק. כי בעצם המרכאות אומרות לנו את זה... אבל יש גם פתרון אחר - לתאר את תנועות הפנים, ידיים, רגליים וכו' בתוך הטקסט. דוגמא בבולד:

"תגיד לי, שכחת את המוח בחדר האוכל ?! חייבים לספר לו", X תופס בכתפו, מנענע, אולי גם בניסיון לעשות זאת למחשבותיו.

"אני לא חייב שום דבר, אני לא ראיתי ולא שמעתי כלום". Y מושך כתף, מתרחק מעט.

"הוא יהרוג אותנו כשיגלה שלא סיפרנו כלום", X מסנן בשפתיים חשוקות, האימה בולטת מתווי פניו.

Y מגחך,
"הוא יהרוג אותנו גם אם נספר. אתה יודע, הוא לוחץ מאוד בקלות על ההדק, ורק לשמע הבשורה, בלי לבדוק בכלל אם היא נכונה או לא הוא יירה בנו בו במקום רק על העובדה שהעזנו להוציא אותה מפינו. ומה אם בכלל הוא קיבל אישור ?"

"קיבל אישור, אתה צוחק עלי ?", X מרים גבות, " אני חושב שהוא יעדיף להשליך את כל הכסף שלו לפח לפני שיתן אישור לדבר כזה".

כמובן שאפשר לעשות את זה במידה כזו או אחרת, כל אחד לפי סגנונו, אני רק נתתי כמה דוגמאות גסות ובולטות. גם לא יקרה כלום אם כמה שורות יחמקו מגזר הדין של ליווי הגוף
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
זה הרבה עניין של טעם אישי. לציין אחרי כל משפט - ענה, אמר, הגיב וכו' זה באמת מעיק. כי בעצם המרכאות אומרות לנו את זה... אבל יש גם פתרון אחר - לתאר את תנועות הפנים, ידיים, רגליים וכו' בתוך הטקסט. דוגמא בבולד:

"תגיד לי, שכחת את המוח בחדר האוכל ?! חייבים לספר לו", X תופס בכתפו, מנענע, אולי גם בניסיון לעשות זאת למחשבותיו.

"אני לא חייב שום דבר, אני לא ראיתי ולא שמעתי כלום". Y מושך כתף, מתרחק מעט.

"הוא יהרוג אותנו כשיגלה שלא סיפרנו כלום", X מסנן בשפתיים חשוקות, האימה בולטת מתווי פניו.

Y מגחך,
"הוא יהרוג אותנו גם אם נספר. אתה יודע, הוא לוחץ מאוד בקלות על ההדק, ורק לשמע הבשורה, בלי לבדוק בכלל אם היא נכונה או לא הוא יירה בנו בו במקום רק על העובדה שהעזנו להוציא אותה מפינו. ומה אם בכלל הוא קיבל אישור ?"

"קיבל אישור, אתה צוחק עלי ?", X מרים גבות, " אני חושב שהוא יעדיף להשליך את כל הכסף שלו לפח לפני שיתן אישור לדבר כזה".

כמובן שאפשר לעשות את זה במידה כזו או אחרת, כל אחד לפי סגנונו, אני רק נתתי כמה דוגמאות גסות ובולטות. גם לא יקרה כלום אם כמה שורות יחמקו מגזר הדין של ליווי הגוף
נכון, אבל גם להגזים בתיאורים חיצוניים לדעתי מסיט את תשומת הלב מהדו שיח עצמו
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
זה לאו דווקא תלוי אם מכירים את הדמויות, אלא זה יותר תלוי באורך הדו שיח.
כי כמה פעמים אפשר לכתוב "שאל --" "ענה--" "אמר --" "תהה --" וכדו', בסוף זה נמאס.
אבל אני בדרך כלל משתדל לשלב כמו שעשיתי כאן
זה באמת היה קטע יפהפה, מה שהעלת באתגק.
חבל רק שאני לא מכירה את הספר.
אבל "שאל בילי" ו"ענה גילי" כן הפריעו לי מעט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
זה הרבה עניין של טעם אישי. לציין אחרי כל משפט - ענה, אמר, הגיב וכו' זה באמת מעיק. כי בעצם המרכאות אומרות לנו את זה... אבל יש גם פתרון אחר - לתאר את תנועות הפנים, ידיים, רגליים וכו' בתוך הטקסט. דוגמא בבולד:

"תגיד לי, שכחת את המוח בחדר האוכל ?! חייבים לספר לו", X תופס בכתפו, מנענע, אולי גם בניסיון לעשות זאת למחשבותיו.

"אני לא חייב שום דבר, אני לא ראיתי ולא שמעתי כלום". Y מושך כתף, מתרחק מעט.

"הוא יהרוג אותנו כשיגלה שלא סיפרנו כלום", X מסנן בשפתיים חשוקות, האימה בולטת מתווי פניו.

Y מגחך,
"הוא יהרוג אותנו גם אם נספר. אתה יודע, הוא לוחץ מאוד בקלות על ההדק, ורק לשמע הבשורה, בלי לבדוק בכלל אם היא נכונה או לא הוא יירה בנו בו במקום רק על העובדה שהעזנו להוציא אותה מפינו. ומה אם בכלל הוא קיבל אישור ?"

"קיבל אישור, אתה צוחק עלי ?", X מרים גבות, " אני חושב שהוא יעדיף להשליך את כל הכסף שלו לפח לפני שיתן אישור לדבר כזה".

כמובן שאפשר לעשות את זה במידה כזו או אחרת, כל אחד לפי סגנונו, אני רק נתתי כמה דוגמאות גסות ובולטות. גם לא יקרה כלום אם כמה שורות יחמקו מגזר הדין של ליווי הגוף
אהבתי ממש!
זה באמת קצת בולט הדוגמאות ( תרתי משמע )
חידדת לי מתי להשתמש בזה - כשארצה כשהקורא יעמיק יותר בכל ציטוט וגם כשארצה להפוך את הסיטואציה לעמוקה יותר ורבת רגש.
אבל לפעמים זה קצת קוטע את הגלגול בדו שיח לא ?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נכון, אבל גם להגזים בתיאורים חיצוניים לדעתי מסיט את תשומת הלב מהדו שיח עצמו
זה כי סתם נדחפתי לקטע שאני לא מכירה. אבל בתור סופר שמכיר את הקטע, יודע לצפות את התגובות של הדמויות, המיקום וכו' אפשר לעשות זאת בצורה שרק תוסיף. לדוגמא:

"פוטרתי", אני מסביר כשאנו יוצאים מבית הכנסת, מתיישבים על חלקת דשא קטנה בשולי העיר. "רק בגלל שדיברתי יותר מדי".

"דיברת יותר מדי?!" דן מעיף לעברי מבט תמה, מחזיר את פניו אל הרחוב השקט, החשוך.

"לא על הסחורה", אני מעוות את פני במרירות. מכיר בחולשתי ובסיבות לפיטורי הקודמים. "אלא עם המעסיק שלי".

"זה חדש!", דן חוזר להסתכל בי, מצחו מכווץ. "מה קרה?".

"ילד אחד קרה", אני מושך כתף. "ניסה לגנוב חצי כיכר. לטענת שאול הוא כבר שדד ממנו יותר משמונה שלמים".

"אז עזרת לו? וכעת אתה מתחרט על כך?".

"אם הוא גנב היום, הוא יעשה זאת גם מחר", אני נושם עמוק. "כך שחוץ מלעכב מעט את כליאתו בתחנת המשמר, לא הועלתי הרבה".

דן שותק. ידיו ממוללות את הדשא הפרוש תחתינו, עוקרות, קוצצות דק ומניחות לו להתפזר ברוח הקרירה.

"מצד שני -", אני מלחלח את שפתי. "הוא הרוויח יום עם בטן מלאה. זה משהו".

"יותר ממשהו", דן מפסיק להקריח את האדמה. "עשית מעשה טוב. אינך צריך להרגיש אשם בשלו. עבודה אחרת תמצא מהר. אני בטוח".

אני מעפעף. ממש לא בטוח. "הפסדתי את כל המשכורת של השבועיים האחרונים", אני לוחש, נושך שפתיים. "גם ככה השידוכים של יעל צולעים. והפעם זו היתה סיבה שטותית כל כך!".
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
זה באמת היה קטע יפהפה, מה שהעלת באתגר.
תודה
חבל רק שאני לא מכירה את הספר.
בלתי הפיך זה ספר חובה!
אבל "שאל בני" ו"ענה גילי" כן הפריעו לי מעט.
נכון, אבל לגמרי בלעדיהם גם אי אפשר - ולעשות כמו @תהילה בצלאל אני פחות מתחבר כי אני מעדיף להכניס את ההתרחשות בתוך הדו שיח ולא בתיאור חיצוני. אבל זה ענין של טעם אישי
לכן אני מנסה לשלב בין ענה ושאל וכדו' לבין משפט ללא שום תוספת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
זה כי סתם נדחפתי לקטע שאני לא מכירה. אבל בתור סופר שמכיר את הקטע, יודע לצפות את התגובות של הדמויות, המיקום וכו' אפשר לעשות זאת בצורה שרק תוסיף. לדוגמא:

"פוטרתי", אני מסביר כשאנו יוצאים מבית הכנסת, מתיישבים על חלקת דשא קטנה בשולי העיר. "רק בגלל שדיברתי יותר מדי".

"דיברת יותר מדי?!" דן מעיף לעברי מבט תמה, מחזיר את פניו אל הרחוב השקט, החשוך.

"לא על הסחורה", אני מעוות את פני במרירות. מכיר בחולשתי ובסיבות לפיטורי הקודמים. "אלא עם המעסיק שלי".

"זה חדש!", דן חוזר להסתכל בי, מצחו מכווץ. "מה קרה?".

"ילד אחד קרה", אני מושך כתף. "ניסה לגנוב חצי כיכר. לטענת שאול הוא כבר שדד ממנו יותר משמונה שלמים".

"אז עזרת לו? וכעת אתה מתחרט על כך?".

"אם הוא גנב היום, הוא יעשה זאת גם מחר", אני נושם עמוק. "כך שחוץ מלעכב מעט את כליאתו בתחנת המשמר, לא הועלתי הרבה".

דן שותק. ידיו ממוללות את הדשא הפרוש תחתינו, עוקרות, קוצצות דק ומניחות לו להתפזר ברוח הקרירה.

"מצד שני -", אני מלחלח את שפתי. "הוא הרוויח יום עם בטן מלאה. זה משהו".

"יותר ממשהו", דן מפסיק להקריח את האדמה. "עשית מעשה טוב. אינך צריך להרגיש אשם בשלו. עבודה אחרת תמצא מהר. אני בטוח".

אני מעפעף. ממש לא בטוח. "הפסדתי את כל המשכורת של השבועיים האחרונים", אני לוחש, נושך שפתיים. "גם ככה השידוכים של יעל צולעים. והפעם זו היתה סיבה שטותית כל כך!".
אהבתי ממש!
כאן בלי המלל הנוסף לאחר הציטוטים, הקטע היה דבר אחר לגמרי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
זה כי סתם נדחפתי לקטע שאני לא מכירה. אבל בתור סופר שמכיר את הקטע, יודע לצפות את התגובות של הדמויות, המיקום וכו' אפשר לעשות זאת בצורה שרק תוסיף. לדוגמא:

"פוטרתי", אני מסביר כשאנו יוצאים מבית הכנסת, מתיישבים על חלקת דשא קטנה בשולי העיר. "רק בגלל שדיברתי יותר מדי".

"דיברת יותר מדי?!" דן מעיף לעברי מבט תמה, מחזיר את פניו אל הרחוב השקט, החשוך.

"לא על הסחורה", אני מעוות את פני במרירות. מכיר בחולשתי ובסיבות לפיטורי הקודמים. "אלא עם המעסיק שלי".

"זה חדש!", דן חוזר להסתכל בי, מצחו מכווץ. "מה קרה?".

"ילד אחד קרה", אני מושך כתף. "ניסה לגנוב חצי כיכר. לטענת שאול הוא כבר שדד ממנו יותר משמונה שלמים".

"אז עזרת לו? וכעת אתה מתחרט על כך?".

"אם הוא גנב היום, הוא יעשה זאת גם מחר", אני נושם עמוק. "כך שחוץ מלעכב מעט את כליאתו בתחנת המשמר, לא הועלתי הרבה".

דן שותק. ידיו ממוללות את הדשא הפרוש תחתינו, עוקרות, קוצצות דק ומניחות לו להתפזר ברוח הקרירה.

"מצד שני -", אני מלחלח את שפתי. "הוא הרוויח יום עם בטן מלאה. זה משהו".

"יותר ממשהו", דן מפסיק להקריח את האדמה. "עשית מעשה טוב. אינך צריך להרגיש אשם בשלו. עבודה אחרת תמצא מהר. אני בטוח".

אני מעפעף. ממש לא בטוח. "הפסדתי את כל המשכורת של השבועיים האחרונים", אני לוחש, נושך שפתיים. "גם ככה השידוכים של יעל צולעים. והפעם זו היתה סיבה שטותית כל כך!".
לטעמי האישי קטע כזה מוריד מהנאת הקריאה, כי אתה מאכיל את הקורא בכפית ובעצם מגביל את הדמיון. (שזה לדעתי המעלה הכי גדולה של ספרי קריאה על פני קומיקס)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
  • הוסף לסימניות
  • #17
אהבתי ממש!
כאן בלי המלל הנוסף לאחר הציטוטים, הקטע היה דבר אחר לגמרי.
הגיוני. כי פה אני יודעת בדיוק איך מרגיש כל אחת מהדמויות ומתאימה לו את התגובה המדויקת. למשל:
דן מעיף לעברי מבט תמה - הוא יודע שהחבר שלו לא מי יודע מה מדבר הרבה.
אני נושם עמוק - סוג של אכזבה, ניסיון להכיל את המציאות.
אני לוחש, נושך שפתיים - כאב.
זה בתמצות, אבל כדי לדעת להגיב כמו הדמות צריך פשוט להיכנס אליה. זו דעתי בכל אופן, אני גם שונאת מרכאות ללא ליווי. אבל זה סגנון אישי, כך שבסופו של דבר הסופר מחליט...
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
לטעמי האישי קטע כזה מוריד מהנאת הקריאה, כי אתה מאכיל את הקורא בכפית ובעצם מגביל את הדמיון. (שזה לדעתי המעלה הכי גדולה של ספרי קריאה על פני קומיקס)
לא תמיד.
אני גם יותר מתחברת לכתיבה דרך התרחשויות.
לדוגמא "חזר מן המתים" שכתבת באתגר היה מעולה!
זה היה כביכול המשך המחשבות של הדמות אבל בצורה גולשת וטובה.
עם זאת, תיאור הסביבה ותנועות הגוף של הדמויות מעמיקות את הידע שלנו על הסיטואציה.
בקטע ש @תהילה בצלאל העלתה, אני חושבת שבלי התיאורים הנוספים הייתי מרגישה שאני מפוצצת במידע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
לטעמי האישי קטע כזה מוריד מהנאת הקריאה, כי אתה מאכיל את הקורא בכפית ובעצם מגביל את הדמיון. (שזה לדעתי המעלה הכי גדולה של ספרי קריאה על פני קומיקס)
כל אחד וטעמו. אני לא רואה פה הגבלת דמיון אלא הרחבה שלו - הטקסט מתנגן אחרת, עם רגשות, ולא רק בגלל שהצבתי פסיק, נקודה או סימן קריאה במקום הנכון. ועוד נקודה חשובה - במרכאות חוזרות אפשר לאבד קשב ולא לאחוז מיהי הדמות המדברת.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

אז שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח בזאת את המילון השלם לענייני כתיבה.
מילון שיפרט בקצרה את פירוש כמה מושגים מתחום הספרות והכתיבה.

ובכן:
  • פרוטגוניסט • הגיבור הדמות המרכזית והחיובית בספר.

  • אנטגוניסט • הנבל הדמות שמפריעה יותר מכל לפרוטגוניסט.

  • סיידקיק • דמות שטפלה לפרוטגוניסט או האנטגוניסט דמות שמשמשת כ"יד ימינו" של הגבור או של הנבל.

  • פרולוג • מעין הקדמה יצירה המתארת את הרקע לעלילה המרכזית.

  • אפילוג • סוף דבר יצירה המתארת את ההתפתחויות שהתפתחו מהעלילה המרכזית.

  • פריקוול • יצירה שנכתבה אחרי העלילה המרכזית אך מתארת התרחשויות שהתרחשו לפניה.

  • סיקוול • יצירה העומדת בפ"ע שמתארת את ההתרחשויות שלאחר העלילה המרכזית.

  • אלגוריה • יצירה שהיא כעין משל שנועדה להמחיש רעיון מסוים.

  • פנטזיה • עלילה על מפלצות, טרולים, כוחות על או כל דבר שלא מהעוה"ז.

  • מדע בדיוני • עלילה על חייזרים, רובוטים או כל פיתוח מדעי שעדיין לא פותח ע"י המדע בימינו.

  • דיאלוג • שיח בין שתי דמויות או יותר.

  • מונולוג • שיח של דמות בינה לבין עצמה.

  • רומן • בעבר שימש ליצירות מסוג מסוים כיום משמעותו כל יצירה שארוכה מנובלה [ע"פ גיפיטי מ40,000 מילים].

  • נובלה • יצירה בינונית באורכה יותר מסיפור קצר ופחות מרומן [ע"פ גיפיטי עד 40,000 מילים].

  • סיפור קצר • יצירה קצרה באורכה [ע"פ המכלול מ2,000 ועד 7,500 מילים].

  • דאוס אקס מכינה • 'האל מתוך המכונה' כינוי למצב בו גורם חיצוני מתערב בפתאומיות במהלך הסיפור.

  • האקדח של צ'כוב • מושג שאומר שאם יש אקדח במערכה הראשונה הוא חייב לירות עד המערכה השלישית, ובמילים פשוטות שלכל מושג שמוזכר בסיפור חייבת להיות משמעות.

  • 'הרינג אדום' • כינוי למצב בו מושתל בסיפור רמז מטעה שמוביל את הקוראים למסקנא שגויה.
יש לכם עוד? מוזמנים להוסיף!
בעז"ה


היי,
מי שמכיר אותי קצת מקהילת הכתיבה, יודע שאחד מתחביביי הוא ללמוד כתיבה טובה- מקריאה טובה.
הפעם אני לא אביא דוגמאות ספציפיות מספרים, רק אשתף בכמה תובנות כלליות מהספרים האחרונים שקראתי:) ואם אתם תגלו משהו חדש שרלוונטי לכתיבה שלכם, זה כמובן יהיה משמח:)


1. סיכון = מחיר
כשאנחנו כותבים סצינות שבהם הגיבור בסיכון, אנחנו עלולים להדגיש את הסיכון על ידי אפקטים: הגיבור נפצע, הגיבור מסכן, הגיבור נלחם עד זוב דם וכמעט הפסיד, הגיבור היה צריך לברוח; אבל למרבה הצער, כל האפקטים האלו לא מספיקים בכדי ליצור סצנות מותחות באמת. מדוע? כי כדי שהסצנה תהיה מותחת, כדי שהקוראים באמת יאמינו לכותב שהגיבור עלול להפסיד משהו במאבק הזה, הגיבור צריך אכן להפסיד משהו- בכל סצנת סיכון.
זהו מסר חשוב, שכל כך לא מצוי בספרות שלנו, שאולי צריך להדגיש אותו שוב: האופן היחיד לשמור על מתח אמיתי של הקורא, הוא להפוך כל סצנת סיכון, לסצנת מחיר. גיבור פצוע יחלים, בעזרת השם. הוא אולי יתאשפז, יתעלף, יתמסכן עד כלות רחמינו, אבל הוא לא שילם מחיר אמיתי, בלתי הפיך, על המאבק שלו. רק כאשר הגיבור משלם מחיר אמיתי בכל סצנת מאבק - ומאבד באופן בלתי הפיך משהו שהיה שלו, כמחיר לסיכון שלקח- המתח הופך לאמיתי. לאט לאט, אחרי כל סצנה כזו של מאבק ומחיר, הקוראים יבינו שכאשר הגיבור בצרות- זה באמת מפחיד. הם נתפסים לחלוטין למאבק שלו, חרדים לגורלו ולגורל כל מי שקשור אליו. בתת מודע שלהם, הם יודעים שהסיכון כאן אמיתי. הגיבור עלול להפסיד משהו- והוא אכן יפסיד משהו- משהו יקר.

2. אקספוזיציה זו לא מילה גסה
יש דעה בספרות המודרנית שאקספוזיציה בסיפור היא חולה רעה שצריך להסתיר אותה מאחורי תירוצים מספקים: דו שיח טבעי בין דמויות שחושף מידע שהקורא לא ידע, דמות שמסתכלת במראה כדי לחשוף את המראה שלה, ועוד ועוד דרכים ססגוניות להותיר את האקספוזיציה של הסיפור שקופה. באופן כללי זה נכון, אבל לא כדאי ללכת לקיצוניות. לעיתים אקספוזיציה היא פשוט חלק מהיצירה הפלאית שנקראת סיפור, בדיוק כפי שסיפרו לנו סיפור כשהיינו ילדים: "פעם פעם, לפני שנים רבות, היה איש אחד עני...". לא תמיד חייבים לברוח מאקספוזיציה ברורה, ולעיתים היא גם מוסיפה עומק ועניין לסיפור. הרי בסופו של דבר- המילים שלכם הן האמצעי היחיד שבו הקורא יכול להכיר ולדמיין את העולם והדמויות שאתם בונים. כאשר המילים דלות, או תיאורים לוקים בחסר בגלל פחד מפסקאות ארוכות מדיי- הדמיון של הקורא עלול להיות חיוור. אל תתקמצנו ותלחצו מתיאור יתר או מידע, ואל תרוצו עם העלילה על חשבון אקספוזיציה עשירה.

כאן כן אמחיש בדוגמא קטנה: את מהללאל אהבנו בגלל האומץ שלו, הלב הטוב וגם- לעיתים- החוצפה שלו. אבל נקשרנו אליו רגשית דווקא בזכות סצנות עשירות באקספוזיציה סבלנית, שנתנה לנו רגעים של קרבה עם הדמות.

...בשקט עמד על מקומו, מביט בצאן המתנהל לאטו בין הדשאים הרטובים מטל, בלהקת ציפורים קטנות וססגוניות שהתעופפה מעליהם, מחפשת אחר ארוחה, בקרן שמש אחת שחדרה בין העצים, מציירת קשת יפיפייה על מגדל קורי עכביש שהתנוסס בין שני ענפים, וידע שהגיע זמנו ללכת.



ולסיום, טיפ אחרון: הסופרת מרגרט אטווד אמרה: "אנשים תמיד מגיעים עם תאוריות חדשות בנוגע לסיפור. אבל הכלל העיקרי לכתיבת ספר טוב הוא: "תחזיקו את תשומת הלב שלי."
זהו טיפ בסיסי בכתיבה, והניסוח שלה מצוין וברור מכדי שיהיה צורך להוסיף מילה מיותרת על ההגדרה הזו. אבל איך בעצם עושים זה? איך מחזיקים את תשומת הלב של הקורא? לא על ידי זיקוקים, אפקטים, קרבות או דרמות רגשיות (למרות שגם הם לעיתים חשובים), אלא על ידי שינוי. שינוי מחזיק את תשומת הלב של הקורא, כיוון שהוא גורם למצב להפוך להיות לא סטטי, ולעלילה לקבל משמעות.
הכלל הוא פשוט: בכל סצנה צריכה להיות התרחשות, שינוי. אין אפשרות שכתבתם סצנה- גם אם זה ספר דרמה- ולא השתנה בו משהו באופן בלתי הפיך (כלומר- שלאחריו הדברים אף פעם לא יחזרו להיות כפי שהיו). גם אם לא ענק, גם אם לא עניין של חיים ומוות, ואולי אפילו רק שינוי רגשי- אבל שינוי חייב להיות.

אנחנו בכל זאת בחודש אלול, אז הייתי ברשותכם רוצה לקשר את המסר היפה הזה גם לחיינו, כי אני מאמינה בכל ליבי שכללי סיפור האונברסליים בעצם משתלשלים מהאופן שבו הקב"ה מנהל את העולם, ובאופן שבו הוא טבע הסיפור האנושי:
סיפור חיינו עשוי מרגע אחרי רגע, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה. הקב"ה כביכול לא "כותב" את הפרקים בחיינו לחינם. השם נותן לנו כל רגע, חודש ושנה- כי הם חשובים לעלילה שלנו, הם משמעותיים עבורנו. בחסידות מוסבר שיום ללא שינוי- הוא יום מבוזבז.


תודה שקראתם עד כאן:) שמחתי לשתף.
אסיים באיחול- שנזכה לשנה טובה ומתוקה, ושנזכה לכתוב סיפורים טובים באמת, שעושים להשם נחת ומקרבים את הסיבה האמיתית לכל העלילה האנושית הזאת- את הגאולה האמיתית והשלימה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה