אתגר נספח לאתגר הדו שבועי - מה הסיפור שלך?

[בואו חשבון. יוסי לוי]

@אניגמאמין , הסיפור שלך היה יוצא דופן!!
אני מכירה את המדרש הזה, על המתנות של אברהם אבינו לבני הפילגש, אבל לא יכלתי לנחש עד הרגע האחרון.
וזה מפתיע, כי בדרך כלל אני מזהה....
הכתיבה הייתה משובחת [למרות שהיו לי כמה הערות על פסיקים תוך כדי קריאה...] התיאורים מפורטים, מכניסים לאווירה מאוד, ומעל הכל - הדרך שבה העברת מדרש מוכר לרוב. צריך ללמוד ממך שיעור או שניים. זה היה מיוחד, מאוד.
בעיני, זה הסיפור הטוב ביותר שקראתי באתגר. ללא ספק.

תודה רבה רבה.
הפיסוקים זה עקב האכילס שלי (לא למדתי מעולם כתיבה...)
העליתי בלי הגהה נורמלית, פשוט גמרתי ושלחתי.
האמת, שיניתי קצת אחרי ההערה שלך, מקווה שזה בסדר לפי החוקים.
(יש לי אפשרות עריכה בגלל המנוי פרימיום)

 

[חני גרשון]

תודה רבה רבה.
הפיסוקים זה עקב האכילס שלי (לא למדתי מעולם כתיבה...)
העליתי בלי הגהה נורמלית, פשוט גמרתי ושלחתי.
האמת, שיניתי קצת אחרי ההערה שלך, מקווה שזה בסדר לפי החוקים.
(יש לי אפשרות עריכה בגלל המנוי פרימיום)

אוקי, זה מסביר למה אני לא יכולה לערוך...
אם אתה אומר שזה עקב האיכלס שלך [יש לך הכרות עם מקור הביטוי?] אוכל לעבור על הקטע שוב ולראות אם יש עוד מקומות בהם צריך שינוי....
ואגב, לא צריך ללמוד כתיבה כדי לדעת לכתוב. הפיסוק יגיע עם הזמן, אחרי הרבה כתיבה. אני אישית לא למדתי כתיבה, ועוד הרבה סופרות טובות ומפורסמות לא למדו...

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

עקב אכילס היא אגדה יוונית על גיבור בשם אכילס שהצליחו לנצח אותו ע"י מכה בעקב, כי לא הצליחו לנצח אותו במשך שנים, עד שמישהו שנלחם איתו בדו קרב נתן לו מכה בעקב והכריע אותו. (כך ידוע לי, תקנו אותי אם אני טועה)

ואגב, לא צריך ללמוד כתיבה כדי לדעת לכתוב. הפיסוק יגיע עם הזמן, אחרי הרבה כתיבה. אני אישית לא למדתי כתיבה, ועוד הרבה סופרות טובות ומפורסמות לא למדו...

אני מחכה, אני לא כתבתי כזה הרבה, כך שיש לי תקווה.

 

[מון בלאן]

ואגב, לא צריך ללמוד כתיבה כדי לדעת לכתוב. הפיסוק יגיע עם הזמן, אחרי הרבה כתיבה. אני אישית לא למדתי כתיבה, ועוד הרבה סופרות טובות ומפורסמות לא למדו...

זה ברור. כתיבה הוא דבר שבא מבפנים או לפעמים יש אנשים שקוראים הרבה אז הם יודעים לכתוב.
אני די בטוח שהמון סופרות וסופרים טובים לא למדו כתיבה (אולי למדו דברים קטנים.)

 

[חני גרשון]

עקב אכילס היא אגדה יוונית על גיבור בשם אכילס שהצליחו לנצח אותו ע"י מכה בעקב, כי לא הצליחו לנצח אותו במשך שנים, עד שמישהו שנלחם איתו בדו קרב נתן לו מכה בעקב והכריע אותו. (כך ידוע לי, תקנו אותי אם אני טועה)

אני מחכה, אני לא כתבתי כזה הרבה, כך שיש לי תקווה.

אכילס [נשמע כמו אקיליס] אכן היה גיבור יווני, בלתי מנוצח, בזמן שלא היו נלחמים צבא בצבא כי אם שולחים נציג מכל צבא להילחם בדו קרב, והמפסיד [שנהרג, כמובן] ארצו נכנעת למלך שחיילו ניצח. הוא היה מנצח בכל מקום, ובסוף באחד הקרבות ירו לו חץ לעקב, המקום היחיד הלא מוגן שלו, והוא נפצע ונהרג. יש שם גיד שאם קורעים אותו אז האדם לא יכול ללכת.
קצת הרחבה למשמעות הביטוי... שאומר שזה המקום היחיד שבו אני לא מוגן. נקודת התורפה היחידה שלי.

 

[חני גרשון]

הנה קצת ממה שעלה לי, קראתי רק חלק מהחלק הראשון... בסך הכללי, זה היה יותר טוב.

למרות שלא היה מי שלא פחד מהמכשפים האדומים. הוא לא פחד מהם.

זה צריך להיות משפט אחד. התחלת אותו בלמרות, ולא ענית על זה.

שהמתנה תוכל לעצור כל מי שרק יתקרב אליו וינסה לעצור אותו.

לעצור פעמיים. וגם, אני סתם שואלת כדי להבהיר... כתבת שם שהשם שונה ממה שידע והכיר. משמע- שהשם חדש לו. אז למה החרטומים [זה מה שהם מעלים לי, מה לעשות... ]האלו פחדו ממנו? הוא כבר עשה להם מכת כינים?
ומזה אני שואלת: למה שהם יעצרו אותו? ולמה הוא מפחד שיעצרו אותו?
אלו כמה שאלות שעלו לי תוך כדי קריאה.

יו קה שאן, סבא, נתן להם הוראה מאוד ברורה, לא להשתמש בשם סתם,

כאן, בסוף המשפט, הייתי שמה נקודה. אחד הדברים שאמרה לי אישה מוכשרת בכתיבה, זה לא לכתוב משפטים מורכבים. ומשפט שמכיל יותר משני פסיקים, לרוב הוא מורכב. תמיד יש יוצאי דופן, אבל עדיף להישאר על הפסיק האחד- מקסימום שניים ולכתוב משפט טוב יותר.

שם כשפים, הוא הרהר בו שוב, מעלה אותו מירכתי מוחו

משהו קצת לא ברור במשפט. כדאי לנסח אותו שוב. הניסוח לא הכי תקין...

הכתיבה שלך מצויינת, היצירתיות - מעולה ממש. מחכה לקרוא עוד קטעים שלך..

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

וואו. תודה. אני אשמח לביקורת בונה ומייעלת.
אני תמיד רוצה לתקן ולשפר.
השארתי את מה שהיה לפני בחוסר ידיעה, כדי להוסיף למתח. זה תמיד נראה לי יותר מסתורי כזה כשאתה לא יודע מי הם? מה הם רוצים ממנו? מה הוא עשה שגרם להם לקום אליו,?
חוץ מזה, אילוצי המקום, אולי אם זה יצא כספר. (כמובן שאז לא יהיה כל כך מהר הפי הנד, אם יהיה בכלל)
השם שונה ממה שהוא ידע והכיר, כי יצאתי מנקודת הנחה ששם כשפים הוא בלשון הקודש, והוא מדבר סינית.

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

עכשיו אני רואה שגם לדברים טובים יש סוף...
גם למנויי פרימיום אין יכולת עריכה בלתי מוגבלת, אבל היא יותר ארוכה מהעשרים דקות במשתמש רגיל.
חבל, כי רציתי לתקן את מה שהערת.

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

אכילס [נשמע כמו אקיליס] אכן היה גיבור יווני, בלתי מנוצח, בזמן שלא היו נלחמים צבא בצבא כי אם שולחים נציג מכל צבא להילחם בדו קרב, והמפסיד [שנהרג, כמובן] ארצו נכנעת למלך שחיילו ניצח. הוא היה מנצח בכל מקום, ובסוף באחד הקרבות ירו לו חץ לעקב, המקום היחיד הלא מוגן שלו, והוא נפצע ונהרג. יש שם גיד שאם קורעים אותו אז האדם לא יכול ללכת.
קצת הרחבה למשמעות הביטוי... שאומר שזה המקום היחיד שבו אני לא מוגן. נקודת התורפה היחידה שלי.

מעניין, אף פעם לא הבנתי את זה כנקודת התורפה היחידה, אלא כנקודת התורפה העיקרית.
אפילו שהסיפור יותר נוטה כדברייך.
יש לי עוד מלא עקבים... הדיאלוגים והמונולוגים קשים לי, תיאורים זה משהו שאני עובד עליו, פיסוקים זה רק אחד מ..

 

[חני גרשון]

וואו. תודה. אני אשמח לביקורת בונה ומייעלת.
אני תמיד רוצה לתקן ולשפר.
השארתי את מה שהיה לפני בחוסר ידיעה, כדי להוסיף למתח. זה תמיד נראה לי יותר מסתורי כזה כשאתה לא יודע מי הם? מה הם רוצים ממנו? מה הוא עשה שגרם להם לקום אליו,?
חוץ מזה, אילוצי המקום, אולי אם זה יצא כספר. (כמובן שאז לא יהיה כל כך מהר הפי הנד, אם יהיה בכלל)
השם שונה ממה שהוא ידע והכיר, כי יצאתי מנקודת הנחה ששם כשפים הוא בלשון הקודש, והוא מדבר סינית.

לא, זה מצוין!!
אדרבה, הרבה יותר מקצועי ומרתק שלא מביאים את ההתחלה, ועל הקורא להפעיל את הראש החלוד שלו...
אני רק שאלתי על מאחורי הקלעים. אמרתי שהמשפט הזה לא היה נשמע לי תקין, המילה לעצור [יש לי קטע עם דיוק במילים... כל מילה יש לה קונוטציה ומשמעות. אין מילה שנכתבת סתם].
אם יש לך את הידע בנוגע למה עומד מאחורי הסיפור, ואתה חושב שכל המשפטים מתאימים ונכונים, אז אין בעיה. אני רק רציתי להאיר את הנקודה הזאת, כי לפעמים כותבים משפטים שלא דיוק נכונים לפי הסיפור מסביב...
הביקורת שאני נותנת היא אף לא ספציפית על סיפור מסוים, כי אם שיטתיות שחוזרת על עצמה. אין שום טעם לערוך את הסיפור שכתבת, הכל טוב. הוא יפה. הביקורת מיועדת לפעם הבאה...
והמשפט השם שונה ממה שידע והכיר לא ברור כל כך, כי אחר כך אין בדיוק הסבר למה הוא לא ברור. רק בסוף, אחרי שכבר לא זוכרים אותו... אבל יכול להיות שיש בזה יופי, שכשקוראים בפעם השניה קולטים דברים שלא הבינו בהתחלה.

 

[חני גרשון]

יש לי עוד מלא עקבים... הדיאלוגים והמונולוגים קשים לי, תיאורים זה משהו שאני עובד עליו, פיסוקים זה רק אחד מ..

כתיבה זה לא דבר קל כל כך כמו שזה נראה.
אם זה מספיק חשוב לך לעבוד על זה, [נשמע שכן כי יש חשיבה על ספר !!] אז כדאי לקחת נושא אחד לעבוד עליו. פיסוקים יבואו עם הזמן. נושא אחד - תיאורים, מונולוגים... [אני פחות אוהבת, מעדיפה את האותנטי. בדרך כלל אנשים לא מדברים אל עצמם] ולכתוב כמה סיפורים כששמים דגש על הנושא.
ועוד משהו שמאוד עזר לי - אפשר לקחת ספרים של סופרות טובות, הייתי אומרת מיה קינן בשביל לנתח כתיבה, וללמוד מה היא עושה ומה היא לא עושה. מה היא מכניסה לכתיבה.
ספרים הם המורים הכי טובים.

 

[פיקולו]

הי שלום...
אתמול הכנסתי קטע,
אני חדשה כאן, ומחכה לביקורות...

 

[חני גרשון]

קראתי את הקטע, הוא יפה מאוד.
אני אישית פחות מתחברת לרעיון של סיפור בלשון מדבר, קשה מאוד לכתוב אותו טוב. לא הייתי נותנת לך 100 על הקטע, אבל הוא בהחלט טוב. יש בו הומור, כתיבה משעשעת, אבל הכי מהכל אהבתי את האותנטיות.
המחשבות היו מחשבות בול של ילד עם הפרעות קשב שכולם חושבים שהוא רע. זה היה מדויק ממש. ולדעתי, זאת המעלה הגדולה ביותר שיכולה להיות בסופר/ת.
לדוגמא, המשפט הזה שנגע בי מאוד:

ני מסתכל על עצמי בחשדנות, בודק אם מותר לי לרצות את זה. אני בודק אם יש לי משהו כזה בתוכו שקוראים לו "עוזר לאחרים".

אין יותר חשוב מאותנטיות, ונראה גם שהמילים שלך מדודות. לא סתם זרקת ביטויים בלי קשר, שנשמעים טוב.
חשבת על מה שכתבת.
אהבתי מאוד את הכתיבה שלך, מחכה לקרוא עוד סיפורים [ומקווה עוד יותר שהם לא יהיו בנוסח מדבר... תמיד מעניין להכיר עוד אספקטים בכתיבה של סופר. ]

 

[ח.ד. וחלק]

חבל, כי רציתי לתקן את מה שהערת.

אפשר ב'דיווח על תוכן שלילי'.

אני חדשה כאן,

חתמת ונושעת?...

 

[מיהי]

הי שלום...
אתמול הכנסתי קטע,
אני חדשה כאן, ומחכה לביקורות...

ברוכה הבאה! אהבתי את הקטע, ממש חמוד ואותנטי.

אבל מצד שני כזה מפונק, שד' ישמור.

משום מה המשפט הזה הצחיק אותי ממש! אולי מילדים שאני מכירה, שמדברים ככה...
קצת ריחמתי על הילד בסוף הסיפור, שבעצם כשהוא יארגן מסע התרמה לרב'ה או משהו בסגנון, זה לא יהיה דבר שייזכר כל כך לטובתו... (זה לא ביקורת, זה מסקנה ומסר נוסף בעיני )
תמשיכי לכתוב ובהצלחה!

@הטעם המושלם - מרגש ומתוק כתמיד. חד וקולע.

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

הי שלום...
אתמול הכנסתי קטע,
אני חדשה כאן, ומחכה לביקורות...

קטע מדהים. מרגש ונוגע ללב. מאוד הכניס אותי לתמונה, הרגשתי מול הרבה...

 

[מון בלאן]

הצלצול עוד לא הגיע, לצערי. ובכל זאת יש לי צלצולים באזניים.
באמת לא התכוונתי, אבל חייב שזה יקרה לי, כמו שתמיד. כמו שמאז שאני זוכר.
וגם היום בבוקר לא החלטתי להיות התלמיד המצטיין, פשוט אף פעם אני לא מחליט כזה דבר.

אז מה? -
קוראים לי אלי, ואני, כמו שאומרים, מופרע קשב. אפשר להשאיר רק את המופרע, הקשב זה לא מה שמשנה.
אימת הרב'ס, שובב הכיתה, מרביצן החיידר, וגם בבית עדיף לא לדבר.
היו לי כבר מליון שיחות עם הרבה, מליון קבלות לעתיד, אין עונש שלא עברתי-
האמת יש-
כשהרב'ה אמר לי לכתוב אלף פעם "לא ארביץ יותר" כתבתי עשר פעמים בערך והתייאשתי,
מה שטוב, שגם הרב'ה התייאש מלחכות, אז הוא רק העיף אותי הביתה במקום.

אני לא זוכר אם אי פעם רציתי להיות טוב יותר, מה שבטוח שאתה לא יכול כל הזמן לרצות משהו שאין לך סיכוי לעמוד בו, נכון? לכן אני לא רוצה להיות בחור שפוי כמו כולם.
והאמת, שיש לי מעמד די נחמד עם החברים, כי בסוף הם נהנים שיש מישהו שמכייף להם ת'חיים. וגם אם הם לא אומרים את זה, אפשר לראות עליהם שהם נהנים מהגיוון.

וזה בעצם מה שקרה היום, לא יכלתי לחכות להפסקה, ושיחקתי חמש אבנים על השלחן. ראיתי שלרב'ה לא כזה אכפת מהרעש של האבנים ושיחקתי עם עצמי ממש ברוגע, אבל מתישהו , לא זוכר מתי, האבנים טיילו לי בידיים והגיעו מתחת לכיפה של צבי, לא יודע איך הוא לא שם לב שהרמתי לו את הכיפה בשקט.
טוב אתם צריכים להכיר את צבי, מצד אחד כזה ילד טוב בשיעורים ובכיתה בכלל, אבל מצד שני כזה מפונק, שד' ישמור. אז הוא צרח ממש כאילו שמתי לו נחש מתחת לכיפה. והרב'ה כמובן היה ממש נגדי ומיד ראיתי שאין לי אפילו מה לנסות להתנצל.

אז לא התנצלתי, וקצת צחקתי על מה שעשיתי, וכמובן חטפתי צעקות מהרב'ה ועונש לצאת הרגע מהכיתה ולחזור עם אישור מהמנהל ומההורים ביחד. ועכשיו אני כאן. מצולצל באזניים, ומחכה לצלצול הגואל-

אבל משום מה אני לא רגוע, אני מסתובב בחצר משועמם, בועט בחצץ, מטפס על עץ ואין מי שיצעק עלי לרדת, שותה קצת מים ושופך הרבה על הרצפה וקצת על החולצה, קורע לגזרים דף-
רגע, מה זה הדף הזה?
אני חושב שאני קצת מכיר את הדף הזה, זאת אומרת את הכתב,
יש לו זוויות כאלו, האות ג' והאות צ' ממש מוכרות לי, ו-הי! הוא נכתב מדי יום על הלוח בכיתה! עם כל מיני רשימות והכתבות שהרבה מזמן התייאש מלהכריח אותי לקרוא או להעתיק.

אני חושב לעזוב את הדף שיפול לאיפה שנשפכו המים מקודם. אבל המילים "התראה" ו"ניתוק" קופצות לי מול העיניים. ומתחת, בכתב של הרבה, רשימות של מספרים, ומינוסים.

משהו אחר נכנס לי בין החדרים של המח, ואני פתאום מתחיל לחשוב אחרת על הרב'ה הזה. אני לא רגיל לזה, אבל במקום להרגיש שאני לא אוהב אותו ושהוא לא מזיז לי ושינסה לריב איתי, אני מתחיל לחשוב שאני מרחם עליו קצת.
משהו בצבע קצת אחר יוצא לי מהמחשבות הרגילות שלי על הרבה והעולם, ואני מתאמץ להמציא רעיון איך לעזור לו.

הבעיה היא שכל הילדים בכיתה לא חושבים שאני יודע לעזור למישהו, בטח שלא לרב'ה, כן?

והאמת, שגם אני לא ידעתי שאני יודע לרצות לעזור למישהו. בטח שלא לרב'ה.

אני מסתכל על עצמי בחשדנות, בודק אם מותר לי לרצות את זה. אני בודק אם יש לי משהו כזה בתוכו שקוראים לו "עוזר לאחרים".

ופתאום אני מרגיש שאני ממש מוצא אותו.
בהפסקה, אני הולך לתכנן את זה. אולי אפילו עם צבי בעצמו.

@פיקולו קטע מדהים ביותר!!!
מאד מאד אהבתי את סגנון הכתיבה העליזות. ואת הרעיון.
הרגשתי בפנים!!

מחכה לעוד ממך..

 

[פיקולו]

תודה לכל המפרגנות והמעירות, כיף להיות שייכת לכאן.
וח.ד. וחלק, תודה על התזכורת לחתום!

 

[פיקולו]

קצת ריחמתי על הילד בסוף הסיפור, שבעצם כשהוא יארגן מסע התרמה לרב'ה או משהו בסגנון, זה לא יהיה דבר שייזכר כל כך לטובתו... (זה לא ביקורת, זה מסקנה ומסר נוסף בעיני )

צודקת ממש,
בכוונה לא המשכתי את הקטע למה שהוא יעשה אם פרץ טוב הלב שנולד לו פתאום...
דבר ראשון, כי זה היה האתגר- להציג מהפך בדמות, ולא ההמשך של מה שקורה לו עם המהפך הזה.
דבר שני, כמו שכתבת, לתת לקורא להמשיך לדמיין מה יהיה בהמשך עם המסכן הזה שעד שהוא רוצה לעשות משהו טוב זה כנראה ידפק לו איכשהו...
וגם לשים לב כמה הילדים האלה בעיקרון יכולים להיות רגישים ושמים לב למה שקורה לשני, אם רק הם מצליחים לחשוב ולשים לב לזה. וכמה חשוב לתת להם לבטא את זה כדי שיראו בעצמם כמה טוב יש בהם. מנסיון... (ולא, אני לא מופרעת קשב וריכוז...)

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

@מיהי וואו. איזה סיפור!
אמנם הבנתי מהתחלה מה יהיה הסוף, אבל כשהמלך הגיע עברו בי צמרמורות בכל הגוף! איזה מסר! איך אני אוהב סיפורים עם מסר שלא אומרים אותו.
מאד מאד נהניתי.
הלוואי על כל אחד השינוי הזה