פרק 3 [חלק ב]
איך הצליחה לשוב לחדרה באותו הליל – כנראה לעולם לא תדע.
רגשותיה קפאו ומוחה לקח פיקוד על איבריה, מוליך אותם במהירות אל החדר החשוך. אולי זה לא היה מעשה חכם, לשוב למקום הכי צפוי בו היא אמורה להימצא. אבל אפילו בדל אחד של הגיון או מחשבה לא הניע אותה. אלמלא יצר ההישרדות שטבוע כל כך חזק בנפש האנושית, היא כנראה הייתה נשארת לבהות בעיניים הקפואות עד אובדנה.
היא אפילו הצליחה להירדם. בחלומה אנשיו שחורי המדים של ראלף פרצו את דלת החדר וגררו אותה אל המבצר האפור, זורקים אותה אל הצינוק האפל ביותר שראה העולם. דיאנה לא ידעה איך הגיעה אל הגרדום, אבל היא פתאום מצאה את עצמה ניצבת לצל עמוד התלייה וממתינה למותה. כשהחלו לכרוך את החבל סביב צווארה היא התעוררה בפתאומיות, ליבה הולם בקצב מטורף וזיעה קרה שוטפת את מצחה.
דיאנה ישבה זקופה במיטתה, מנסה להרגיע את פעימות ליבה ואת נשימותיה המהירות. אור של טרם זריחה שטף את החדר, בהיר ורך. מיטותיהן של קתרינה ולורה היו ריקות ומסודרות ואליס עמדה על יד גיגית המים ושטפה את פניה.
דיאנה מצמצה, ראשה מצטלל לאיטו. עמוד התלייה עדיין עומד חי לנגד עיניה, העננים השחורים שהתקדרו מעליו אינם נותנים לאור היום לגרש את הצמרמורת האוחזת בה.
האם זהו חלום אמיתי? מהסוג שמגלה מה עתיד לקרות עימה?
"התעוררת!" קול פתאומי ועליז ניער אותה. "סוף סוף!"
דיאנה נדה בראשה, מוחה עדיין מעורפל משנתה הכבדה. "מה השעה?" שאלה תוך כדי פיהוק.
אליס ניגבה את פניה במגבת ממורטת, משהה את תשובתה בכוונה. "השמש עומדת להפציע, גבירתי היקרה. עוד חמש דקות את אמורה להיות במטבח על יד גיגיות הכלים, עושה את תפקידך כהלכה. מה עשית אתמול במקום לישון? קטפת תפוחים?"
החלק השני של המשפט עבר על יד אוזניה של דיאנה, אינו חודר פנימה. "אני לא מאמינה!" קראה, מעיפה את שמיכתה מעליה ומזנקת ברגליים יחפות על רצפת האבן הקרה. "אני מאחרת!"
אליס כבר עמדה ליד הדלת, ידה על הידית. "ועוד ביום היחיד בשבוע שמאפשרים לך לישון עוד קצת", קרצה אליה. "אנסה לחפות עליך כמה שאני יכולה. רק תמהרי".
דיאנה לא הייתה זקוקה להמרצתה. "תודה", אמרה במהירות ותפסה את בגדי העבודה שלה.
טריקת דלת השיבה לה, וקריאת 'אין על מה' שהדהדה בכל האגף.
תוך פחות משתי דקות דיאנה הייתה מוכנה, עדיין הלומה ומבולבלת. בריצת אמוק היא הצליחה להגיע אל המטבח באיחור של שלוש דקות בלבד ולהתייצב במקומה עוד לפני שפראו הנדלר תשים לב לאיחורה.
בשעתיים שחלפו מאז המטבח ניעור לחיים הכלים שהצטברו היו קרובים לכמות שהייתה בלילה הקודם. דיאנה הפשילה את שרווליה באנחה, קורי שינה עדיין על לחייה והחלום חי בזיכרונה.
ראלף.
הוא זיהה אותה אתמול, ללא ספק. המבט בעיניו היה חד ומופתע, ושפתיו התעגלו בהבעה שרק ראלף יכול לייצר. האם זה הסוף שלה? בכל רגע יכולים חייליו של ראלף לקטוף אותה מהרשת הנוחה בתוכה היא לכודה. הנערה המבוקשת ביותר בכל הממלכה בתוך טירתו של המשנה למלך, אין קל מזה. חומות הטירה סוגרות עליה, היא לא תוכל לצאת משעריה בלא אישור מוקדם.
האם היא עומדת להצטרף אל אביה?
הבנות סביבה שוחחו בינן לבין עצמן, מתעלמות מנוכחותה כתמיד. פעם אליס טענה שזו אשמתה שהיא לא מנסה ליצור שיח עם שאר העובדות, אבל היא הסבה את גבה אליה והתעלמה. אליס מעולם לא אמרה זאת שוב. גרטרוד, חברתן המשותפת, נזפה בה מאוחר יותר על לשונה הפזיזה.
"בוקר טוב", טפחה יד עלומה על גבה, אבל דיאנה ידעה מידית למי היא שייכת.
"גרטרוד", הסתובבה במאור פנים, מניחה לרגע את הסמרטוט מידה. "בוקר טוב!"
הנערה רחבת הממדים הנידה בראשה, ובמבע מתנצל המשיכה הלאה בלי להתעכב.
בארוחת הבוקר שהוגשה להם באולם האוכל הקטן והפשוט למראה דיאנה הייתה שקטה מהרגיל. מחשבותיה נדדו אל הליל הקודם, אל ראלף ואל הסכנה בה היא נמצאת.
למה עוד לא באו לקחת אותה? הרי זהותה ידועה לכל. המלך תר אחריה ואחרי משפחתה מאז עלה לשלטון. למה ראלף טרם הסגיר אותה?
מוזר.
דיאנה הכניסה את קצה הלחם לפיה, אינה מצליחה ללעוס אותו. הוא היה יבש וחסר טעם, נוקשה ומריר. בדרך כלל הלחם משובח, אפילו זה המוגש למשרתים. מה קרה לו היום?
על פניהן של אליס וגרטרוד לא הייתה הבעת סבל כשנטלו בידיהן את פרוסת הלחם השנייה.
דיאנה בלעה את רוקה, הלחם היבש עודנו בפיה. איך אפשר לאכול כשרועדים מכל דלת נפתחת? כשבן משפחה קרוב כל כך רודף אחריך ואת צריכה להסתתר ממנו?
דיאנה נטשה את מזלגה והתרוממה ממקומה.
"דיאנה?" שאלה גרטרוד בקול זהיר. "את בסדר?"
הנערה בהירת השיער לא הגיבה, מבטה בהה קדימה והמילים כאילו חלפו על יד אוזנה. היא התרחקה מהשולחן, פניה מועדות אל הכניסה.
אליס וגרטרוד החליפו מבטים. משהו לא בסדר איתה. "ללכת אחריה?" היססה אליס.
גרטרוד משכה בכתפיה. "אני חושבת שהיא רוצה להיות לבד".
דיאנה נעלמה מבעד לפתח, יוצאת אל מסדרון צר וארוך שבסופו יציאה למבני העובדים.
שמי האביב הבהירים לא הצליחו לחמם את ליבה הקפוא מאימה. איך אמא תגיב כשתשמע שביתה נתלתה בבירה? מה יעשו פרידריך ואדלהייד?
היא כל כך רצתה לתת להם חיים שונים משלה. שיוכלו לעבוד במשהו קצת פחות בזוי. שיוכלו להישאר קרובים לאמא. ועכשיו...
הנערה חצתה את הגן הקטן, נכנסה לתוך אגף העובדים וטיפסה לקומה השנייה, אל החדר שלה. אין לה סיכוי.
תחשבי על מישהו שאת אוהבת, יעץ לה אביה, עיניו העזות בוערות לנגד עיני רוחה. אל תשקעי בקושי או בסבל, את לא סתם עוד נערה! את צריכה להיות חזקה, למען אולדנבורג!
אבל דיאנה לא כל כך מופתעת לגלות שזוג עיניים כחולות-כהות מתחת לשיער בלונדיני הן הזיכרון הראשון שעולה לה.
ואותו – היא לא יכולה להסיט.
'מפקד חיל הצללים', הרהרה בלעג מר, אצבעותיה מתעקלות בחוזקה סביב חגורת הבד. מצא לו תפקיד. עבור תענוג זה הוא היה מוכן למכור את נשמתו לשטן המולך על ארצם ביד קשה. 'טוב לך עכשיו, ראלף?' ציניות מרירה מילאה את מחשבותיה. 'זה מה שרצית? שכל אזרח אולדי ירעד לשמע שמך? שאפילו המקורבים למלך חשים מאויימים בקרבתך? על ידי זה אתה משתיק את המצפון שלך?'
אגרופיה נקמצו. כמה היא רוצה לצעוק אליו את המשפטים האלו, רק אימה יודעת. היא בכתה אותם יומם וליל בביתן המבודד אליו ברחו מיד אחרי המהפכה.
דיאנה פתחה את הדלת בעיניים מטושטשות, כושלת אל מיטתה. חמש שנים עברו מאז אותו היום בו זיגמונד השתלט על אולדנבורג ורצח את כל שרי הממלכה. היום בו ראלף הסב את עורפו לעמו ובני משפחתו. הכאב קהה עם הזמן ונרגע קמעה, השגרה עשתה את שלה. אי אפשר לדשדש בכאב לנצח. אבל לדחוק אותו כליל אי אפשר, והיו זמנים בהם הוא התפרץ במיוחד.
הוא מעולם לא היה רך לבב, אולם האכזריות מעולם לא נמנתה על תכונותיו. איך יתכן שהוא עומד מאחורי הגוף מטיל האימה המכונה 'חיל הצללים'?
דיאנה טמנה את פניה במזרון הדק, דמעות קטנות ושקטות זולגות על הסדין המקומט. ראלף, ראלף. לו היית יודע כמה אני מתגעגעת אליך...
מתגעגעת, וכועסת, ושונאת ומפחדת.
רועדת על נפשי, ובצדק.
rhon.co.il
הנושאים החמים
