- הוסף לסימניות
- #1
לפני שאתם קוראים חשוב לי לציין שזה בסדר.
זה בסדר לומר "כפרה עליו".
וזה בסדר לומר "ביבי המלך".
זה בסדר לחשוב "אני מעדיפה לעשות קניה דווקא בסופר ולא במכולת".
זה בסדר להתלהב מאנשים, או ממושגים פופולאריים.
גם אני כזו, זה העולם, ולא באתי להעביר ביקורת, אלא לייחל למציאות בה נחיה באהבה אמיתית, נכונה, ולא אהבה שיטחית וסלקטיבית.
* * *
"אני לא יכולה... איזה מהמם זה".
"שימדורה איזה חומד".
"הבית שלה נוצץ 24 /7"
"כל העולם מעריך אותו"...
"איזה מפורסמת היא..."
"זה העיתון הכי פופולארי".....
כל אותם משפטים ודומים להם, שממלאים אותנו חיצונית, הם חוסר אהבה.
כן כן.
משפטים ריקים.
כי אהבה פשוטה, מלאה, היא אהבה לפנימיות. להכנעה שגם אם הבית לא סוף הדרך וגם אם ה... לא פופולרי וגם אם 'היא' ההיפך ממפורסמת וגם אם 'אף אחד לא מעריך אותו' - יש הערכה עמוקה, פנימית, שממלאת את הלב בשמחה פשוטה והערכה כנה גם לחוסר שלימות.
עצם זה שיש עיתון/ספר/שיר או כל דבר אחר, זה יפה מאוד, כי פופולרי זה לא שבח. העיקר שיש.
מקסים שהמכולת פועלת ומוכרת לי מוצרים, היא לא צריכה להיות של טייקון או של רשת עם פרסומות נוצצות, היא צריכה לשרת אותי.
ודווקא חנוכה הוא חג שמזכיר לנו מה זה אהבה אמיתית. אור פשוט, עמוק, שהולך ומתגבר בכל יום באופן קבוע. בלי צלצולים או דרמות או אהבה אינטרסנטית.
כמה התרחקנו מעצמנו? מאהבת הבריאה הפשוטה והטהורה, מחיים בלי תשבחות או רושם חיצוני?
וכמה עוד נאלץ לעבור בדרך, כדי להכנס לשער של האהבה הפשוטה, זו שאוהבת את כל הבריאה כולה, שנשמתנו משתוקקת כבר לחוות?
אהבת אמת לכל יצור, לכל אדם. אהבה אמיתית כזו בלי מסכות ובלי הגדרות ובלי רצונות.
סתם אהבה כזו שנכנסת לכל מקום כמו מים שזורמים ומחפשים כלים להכנס בהם.
אהבה בלי מטרה, בלי מחשבות, בלי חישובים מה יצא לי מכך שהעולם יזכה באהבה שלי.
להביט על הבריאה ולומר: איזה יופי. אנחנו לא צריכים להיות חשובים או פופולריים או חכמים כדי לזכות לאהבה.
היא חינם, האהבה, לכל דורש. היא כאן בהרגשה. בהבנה שכולם אהובים מאוד מאוד.
כי אנחנו רק צריכים לחיות בה.
באהבה רבה.
* חשוב לי לציין שאמנם יש כאן בקטע הנ"ל הבנה מה זה אהבה, אבל אני עדיין לא שם! אני חושבת שאפשר לחיות בתוך קשת של רגשות שהם לא אהבה, כמו: קנאה, כעס, תסכול, הכל זה לגיטימי כי זה חלק מאיתנו, אבל לזכור שכל המניע של הכל - זה הרצון להגיע לאהבה.
כן כן, כל החיפושים שהדור שלנו עובר הם כי נולדנו לתור חסר עמוק של אהבה, שהתבטאה בהישגיות, בביקורת, בתחושות שליליות.
וזה המסע שלנו כל הזמן, הרצון להגיע לאהבה אמיתית לכל הבריאה, בלי תחושת נפרדות.
זה בסדר לומר "כפרה עליו".
וזה בסדר לומר "ביבי המלך".
זה בסדר לחשוב "אני מעדיפה לעשות קניה דווקא בסופר ולא במכולת".
זה בסדר להתלהב מאנשים, או ממושגים פופולאריים.
גם אני כזו, זה העולם, ולא באתי להעביר ביקורת, אלא לייחל למציאות בה נחיה באהבה אמיתית, נכונה, ולא אהבה שיטחית וסלקטיבית.
* * *
"אני לא יכולה... איזה מהמם זה".
"שימדורה איזה חומד".
"הבית שלה נוצץ 24 /7"
"כל העולם מעריך אותו"...
"איזה מפורסמת היא..."
"זה העיתון הכי פופולארי".....
כל אותם משפטים ודומים להם, שממלאים אותנו חיצונית, הם חוסר אהבה.
כן כן.
משפטים ריקים.
כי אהבה פשוטה, מלאה, היא אהבה לפנימיות. להכנעה שגם אם הבית לא סוף הדרך וגם אם ה... לא פופולרי וגם אם 'היא' ההיפך ממפורסמת וגם אם 'אף אחד לא מעריך אותו' - יש הערכה עמוקה, פנימית, שממלאת את הלב בשמחה פשוטה והערכה כנה גם לחוסר שלימות.
עצם זה שיש עיתון/ספר/שיר או כל דבר אחר, זה יפה מאוד, כי פופולרי זה לא שבח. העיקר שיש.
מקסים שהמכולת פועלת ומוכרת לי מוצרים, היא לא צריכה להיות של טייקון או של רשת עם פרסומות נוצצות, היא צריכה לשרת אותי.
ודווקא חנוכה הוא חג שמזכיר לנו מה זה אהבה אמיתית. אור פשוט, עמוק, שהולך ומתגבר בכל יום באופן קבוע. בלי צלצולים או דרמות או אהבה אינטרסנטית.
כמה התרחקנו מעצמנו? מאהבת הבריאה הפשוטה והטהורה, מחיים בלי תשבחות או רושם חיצוני?
וכמה עוד נאלץ לעבור בדרך, כדי להכנס לשער של האהבה הפשוטה, זו שאוהבת את כל הבריאה כולה, שנשמתנו משתוקקת כבר לחוות?
אהבת אמת לכל יצור, לכל אדם. אהבה אמיתית כזו בלי מסכות ובלי הגדרות ובלי רצונות.
סתם אהבה כזו שנכנסת לכל מקום כמו מים שזורמים ומחפשים כלים להכנס בהם.
אהבה בלי מטרה, בלי מחשבות, בלי חישובים מה יצא לי מכך שהעולם יזכה באהבה שלי.
להביט על הבריאה ולומר: איזה יופי. אנחנו לא צריכים להיות חשובים או פופולריים או חכמים כדי לזכות לאהבה.
היא חינם, האהבה, לכל דורש. היא כאן בהרגשה. בהבנה שכולם אהובים מאוד מאוד.
כי אנחנו רק צריכים לחיות בה.
באהבה רבה.
* חשוב לי לציין שאמנם יש כאן בקטע הנ"ל הבנה מה זה אהבה, אבל אני עדיין לא שם! אני חושבת שאפשר לחיות בתוך קשת של רגשות שהם לא אהבה, כמו: קנאה, כעס, תסכול, הכל זה לגיטימי כי זה חלק מאיתנו, אבל לזכור שכל המניע של הכל - זה הרצון להגיע לאהבה.
כן כן, כל החיפושים שהדור שלנו עובר הם כי נולדנו לתור חסר עמוק של אהבה, שהתבטאה בהישגיות, בביקורת, בתחושות שליליות.
וזה המסע שלנו כל הזמן, הרצון להגיע לאהבה אמיתית לכל הבריאה, בלי תחושת נפרדות.
הנושאים החמים