שיתוף - לביקורת אהבה

  • הוסף לסימניות
  • #1
לפני שאתם קוראים חשוב לי לציין שזה בסדר.
זה בסדר לומר "כפרה עליו".
וזה בסדר לומר "ביבי המלך".
זה בסדר לחשוב "אני מעדיפה לעשות קניה דווקא בסופר ולא במכולת".
זה בסדר להתלהב מאנשים, או ממושגים פופולאריים.
גם אני כזו, זה העולם, ולא באתי להעביר ביקורת, אלא לייחל למציאות בה נחיה באהבה אמיתית, נכונה, ולא אהבה שיטחית וסלקטיבית.

* * *

"אני לא יכולה... איזה מהמם זה".
"שימדורה איזה חומד".
"הבית שלה נוצץ 24 /7"
"כל העולם מעריך אותו"...
"איזה מפורסמת היא..."
"זה העיתון הכי פופולארי".....

כל אותם משפטים ודומים להם, שממלאים אותנו חיצונית, הם חוסר אהבה.

כן כן.

משפטים ריקים.

כי אהבה פשוטה, מלאה, היא אהבה לפנימיות. להכנעה שגם אם הבית לא סוף הדרך וגם אם ה... לא פופולרי וגם אם 'היא' ההיפך ממפורסמת וגם אם 'אף אחד לא מעריך אותו' - יש הערכה עמוקה, פנימית, שממלאת את הלב בשמחה פשוטה והערכה כנה גם לחוסר שלימות.

עצם זה שיש עיתון/ספר/שיר או כל דבר אחר, זה יפה מאוד, כי פופולרי זה לא שבח. העיקר שיש.

מקסים שהמכולת פועלת ומוכרת לי מוצרים, היא לא צריכה להיות של טייקון או של רשת עם פרסומות נוצצות, היא צריכה לשרת אותי.

ודווקא חנוכה הוא חג שמזכיר לנו מה זה אהבה אמיתית. אור פשוט, עמוק, שהולך ומתגבר בכל יום באופן קבוע. בלי צלצולים או דרמות או אהבה אינטרסנטית.

כמה התרחקנו מעצמנו? מאהבת הבריאה הפשוטה והטהורה, מחיים בלי תשבחות או רושם חיצוני?

וכמה עוד נאלץ לעבור בדרך, כדי להכנס לשער של האהבה הפשוטה, זו שאוהבת את כל הבריאה כולה, שנשמתנו משתוקקת כבר לחוות?

אהבת אמת לכל יצור, לכל אדם. אהבה אמיתית כזו בלי מסכות ובלי הגדרות ובלי רצונות.

סתם אהבה כזו שנכנסת לכל מקום כמו מים שזורמים ומחפשים כלים להכנס בהם.
אהבה בלי מטרה, בלי מחשבות, בלי חישובים מה יצא לי מכך שהעולם יזכה באהבה שלי.

להביט על הבריאה ולומר: איזה יופי. אנחנו לא צריכים להיות חשובים או פופולריים או חכמים כדי לזכות לאהבה.
היא חינם, האהבה, לכל דורש. היא כאן בהרגשה. בהבנה שכולם אהובים מאוד מאוד.

כי אנחנו רק צריכים לחיות בה.

באהבה רבה.

* חשוב לי לציין שאמנם יש כאן בקטע הנ"ל הבנה מה זה אהבה, אבל אני עדיין לא שם! אני חושבת שאפשר לחיות בתוך קשת של רגשות שהם לא אהבה, כמו: קנאה, כעס, תסכול, הכל זה לגיטימי כי זה חלק מאיתנו, אבל לזכור שכל המניע של הכל - זה הרצון להגיע לאהבה.
כן כן, כל החיפושים שהדור שלנו עובר הם כי נולדנו לתור חסר עמוק של אהבה, שהתבטאה בהישגיות, בביקורת, בתחושות שליליות.
וזה המסע שלנו כל הזמן, הרצון להגיע לאהבה אמיתית לכל הבריאה, בלי תחושת נפרדות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
וואו, כל קטע שלכם ממש מאיר עיניים וצודק כל כך, למה לא לכתוב אותם בתור מאמרים?
תודה על המשוב.

לגבי מאמרים, צריך לעלות גם תמונות וזה קצת מסובך עבורי למצוא תמונות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מאמר מעניין ונושא חשוב בהחלט. אהבה פשוטה ואמיתית היא מוצר קשה מאד להשגה...
רק הערונת פצפונת על ביטוי שצרם לי קצת, אם אנחנו בפורום כתיבה: חזר על עצמו כמה פעמים המשפט - מה זה אהבה....מכיוון שאהבה היא נקבה יש לכתוב: מה זו אהבה....
אבל זה באמת בקטנה, ובאהבה :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
  • הוסף לסימניות
  • #7
@א. פרי,
אני לא אכתוב שכתבת מדהים ומטלטל.
לא אכתוב שאת אלופה.

אכתוב שהענקת לי פוס, עצירה.
וכשקראתי אותך הרגשתי שנתקלתי באמת פשוטה,
בחיים עצמם.
אכתוב שנגעת בי.

תודה לך.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

יום אחד היא עמדה שם , השכנה. כועסת, נוזפת.
“הבן שלך.”
שתי מילים. קצרות. חותכות. נכנסו אליי כמו חץ בלב.
בלי לעצור לחשוב הבטתי בו.
מבט כועס. מבט שכבר פסק דין.
הבטחתי לה שהעניין יטופל. ובחומרה.
ואכן טופל.
בחומרה, ובכאב.
לא ביררתי מה באמת קרה.
לא שאלתי אם הילד שלי אשם, מבולבל, פגוע, או פשוט ילד.
פעלתי כי כך לא מתנהגים.
כי מה יגידו.
כי במסגרת חרדית “אסור שידברו”.
זה היה טיפול שהשאיר סימן.
לא רק בהתנהגות , בנשמה.
ורק הרבה אחרי שהשקט חזר לבית,
כשהוא כבר נרדם ואני נשארתי ערה עם עצמי,
הבנתי שלא חינכתי אלא נבהלתי.
לא הגבתי אליו, הגבתי לפחד שלי.
לפחד ממה יגידו, ממה יחשבו,
מהמבט של שכנה אחת שהפך בעיניי למשפט של עולם שלם.
ושם כאב לי באמת.
כי הבנתי שבאותו רגע לא ראיתי ילד, ראיתי בעיה.
לא הקשבתי למה שקורה לו ,
ניסיתי לסגור רעש מבחוץ.
כי ילד כמו ילד, לא נזכר בצעקה כדי להשתפר.
הוא נזכר בה כדי להיזהר.
והזהירות הזו לא בונה אדם.
היא מקטינה אותו.

עבר זמן.
והקב״ה, ברחמיו, שלח שליח.
אדם אחד. רגע אחד.
מילים פשוטות שהאירו מקום כואב שלא רציתי לגעת בו.

הוא אמר ככה:
ברגע שאמא צועקת בבית, או הופכת לתקיפה מול הילדים,
קורה דבר שאינו בשליטה.
הילד מאבד את המקום האחרון שבו הוא אמור להיות בטוח.
המקום של אמא.
המקום העוטף, המוגן, החם והטוב.
אבא יכול להיות תקיף.
זה תפקידו מהשורש.
הוא מביא גבול, חוק, משמעת ואחריות.
ילד יכול לכעוס על אבא,
להתעמת איתו,
אפילו למרוד, ועדיין להישאר מחובר לחיים.
אבל אמא איננה עוד סמכות.
היא לא שוטרת.
לא אצבע מאיימת. אמא היא החיים עצמם.
ובמיוחד בעולם תובעני, עמוס ציפיות, כללים ולחץ מתמיד,
אמא אמורה להיות המקום שבו אפשר לנשום.
המקום שבו גם כשנופלים , לא מאבדים אהבה.
אלא מקבלים חיבוק. הגנה. קרקע יציבה.
וזה חשוב לומר בפשטות:
אהבה אימהית איננה ויתור.
חיבוק איננו הפקרות.
והקשבה איננה היעדר גבול.

אפשר להציב גבול.
אבל גבול לא יכול להגיע בצעקה, באיום, בהשפלה, ואפילו לא בביקורת.

גם “לא” יכול להיאמר בשפה עדינה וברורה.

גם עצירה יכולה להיות מתוך יציבות, לא מתוך כעס.

כי זה לא מה שאמא אומרת , זה איך שהיא אומרת.

כשגבול נאמר בקול שקט,
בעיניים רואות,
בלב שמחזיק, הילד לא מתכווץ, הוא נבנה. הוא לומד שיש חוק, אבל גם שיש אהבה, שיש אחריות ויחד עם זה, גם מקום בטוח לטעויות.
וזה בסדר וזה מותר.
כי כולנו טועים לפעמים.

ברגע שאמא צועקת, מאיימת או מענישה מתוך כעס ,
זה כבר לא חינוך.
זה שבר.
צעקות לא בונות מסגרת.
הן שוברות ביטחון, מבלבלות זהות,
ומלמדות את הילד שהוא רצוי רק כשהוא עומד בדרישות.
וכאן מתחיל תהליך מסוכן:
כיבוי רגשי.
העמדת פנים.
ניתוק.
לפעמים אפילו נדר שקט מהחיים עצמם.
לא בקול.
לא במרד גלוי.
אלא מבפנים.
ילד חרדי שלא מרגיש אהבה אימהית יציבה,
לא רק נושר מהמסגרת.
הוא נושר מהקיום. מעצמו. מההרגשה. מהבחירה החופשית.

ולכן האמת צריכה להיאמר בלי לעטוף:
אמא לא אמורה לצעוק. בכלל. על כלום.
אם הכעס עולה,
אם הלב רותח,
אם השליטה בורחת ,
עדיף לצאת רגע מהבית.
לחדר מדרגות. לחצר. לרחוב.
עדיף שילד יחכה כמה דקות,
מאשר שיישא צעקה של אמא כל החיים.
אבא הוא הגבול.
אמא היא הקשר.
אבא מביא דין.
אמא מביאה חיים.
החלפת תפקידים לא מחזקת מסגרת ,
היא מסכנת נשמות.
ויש כאן גם תקווה גדולה.
אמא שמתקנת , מתקנת עד השורש.
אמא שבוחרת להיות חיבוק ולא מאבק,
שהבית לא שדה קרב אלא מקום של אהבה ולא איום,
מחזירה לילד את החיים.
אמא מחבקת, אמא אוהבת,
מגדלת פרחים שיפארו את רחובות החצר,
את הבתים ואת הקהילות.
ילדים שיגדלו וילכו בעולם עם גב זקוף ולב פתוח,
ובכל מקום שאליו יגיעו ,
יישמע ניגון תורתם למרחקים.
אהבה אימהית לא הולכת לאיבוד.
היא נעשית שורש.
ושורש כזה ,מצמיח חיים.
שנזכה.
אזהרת טריגר - התמודדות

לפני מספר שנים גיסתי הלכה לעולמה באופן פתאומי - בתשעה באב שחל בשבת (צום תשעה באב נדחה למוצאי שבת).
היא נפטרה בליל שבת.
היתה אמא למשפחה ברוכת ילדים, שהיתה מעודדת אותם ללמוד מסכתות על ידי שהיתה מכינה להם "סיומי מסכת" בסדר גודל משמעותי. (הילד שלה בכה כששמע שהיא נפטרה, ועובדת סוציאלית שבאה לסייע שאלה אותו "מה זה אמא בשבילך?" והוא אמר לה בבכי: "היא הבטיחה לי סיום מסכת ביום חמישי".. זה היה הביטוי שלו לדמות של אמו).

מכיוון שהם גרו לידינו, הילדים באו אלינו גם במהלך השבת.
באותה תקופה הייתי אחרי משבר נפשי מאוד משמעותי, אולי לא 'אחרי' אלא במהלך משבר נפשי.

הגיע מוצאי שבת, הבנות שלה באו אלינו שוב ושתי נשים מהקהילה הגיעו עם רכב, שבשבילי היה מפואר, לקחת את הבנות לבית כנסת כדי לפגוש רבנית שתחזק אותן.

היה זה כאמור תשעה באב, התחושה היתה כבדה וסמיכה.
הן הציעו לי להצטרף, שכנעו אותי, והסכמתי.

אני אמנם לא טיפוס חברותי או דברן, אבל בתקופה ההיא ובסיטואציה הזו, הייתי שקטה שבעתיים.

נסענו ברכב, והנשים ההן התחילו לדבר על...
כן, הן שוחחו על דברים מפחידים, על מוות ומחלות.
הסיפורים היו כבדים, הבנות של גיסתי תיארו איך היא נפטרה מולן,
והנשים הוסיפו סיפורים ששמעו.
השיח הלך והדרדר,
ואני נזכרתי במקרים שאני ראיתי.
והרגשתי עד כמה העולם קשוח ומר, בלי תקווה כביכול.
הרגשתי שהעולם לא טוב.

הרגשתי את עצמי מתמלאת בחושך.
הרכב הפך להיות מקום אפוף סיפורים, חשתי שהכרתי מתנתקת ממני לאט לאט.
שאין אותי.
הרגשתי שאני מאבדת את שפיות דעתי.
צוללת לתוך מקום אפל.
ומתוך המצוקה הזו שאפפה אותי, מתוך הערפול הכבד, איזה קול לחש לי:
"הכל בסדר, הכל ממש בסדר".

ועם הלחישה הקטנה הזו, הערפל התפזר, הרגשתי יותר טוב.

פתאום הרגשתי שאני נטולת דאגות, נטולת פחדים, ולא רק זה.
פתאום הופיעו שחרור.
הקלה.
אושר.
אמונה.
הרגשתי שהעולם יפה, העולם ורוד, העולם מלא מלא באור. אולי היתה זו נשמתה של גיסתי שהגיעה לרגע, לעודד אותי?
היא היתה אשה מקסימה עם הרבה הומור, אמא אמיתית.
זו היתה תחושת אושר והקלה, כאילו באמת הכל טוב.

וזו תמצית האמונה בעיני - גם מתוך יסורי תודעה ונפש להגיע להבנה ולהרגשה שהכל בסדר, שיש השגחה מופלאה אמיתית.
בפשטות.
זה לא קל - אבל זו העבודה.

נכון, הסיפורים לא פשוטים לפעמים,
המחשבות קשוחות
דמיונות ודרמה.
לפעמים זו מצוקה קשה מאוד, רכבת הרים שעולה ויורדת ולא נותנת מנוח.
אבל מתוך כל החושך
מתוך כל הדמיון והמצוקה,
להזכיר לנו, באהבה: "הכל בסדר, הכי בסדר".
זה מבחן האמונה.

נכון המציאות לפעמים נראית עכורה, אבל אין עוד מלבדו.
העולם לא הפקר,
אין מקום לרע, יש מקום לטוב ולאור של ההשגחה.

והטוב הזה צריך לבקוע מהאור של האמונה שבליבנו, החוצה - לעולם כולו.
לא להאמין לרע. מבחינת האמת - אין רע! להחזיק באור, באמונה.
תקווה, ביטחון, כגמול עלי אמו.

אני לפעמים בתוך דמיונות, מחשבות, ולפעמים יוצאת מהם, שמעתי שכל אדם צריך להאמין באמת בטוב, ולסלק את הפחדים.
אני חושבת שתחושת הפחד נמצאת על אותה סקאלה של אהבה ואושר.
ככל שיותר מפחדים ומתעלים מעל הפחד - כך אפשר להגיע לתחושות של הכרת הטוב, אהבה, ואפילו אושר.
אני מכירה בעובדה הזו שרק ה' מנהל את הכל, והוא טוב ומיטיב לכל ועוד מעט יתבהר הכל, ואין צורך לתת מקום למשהו אחר!

אני לא רוצה את הדמיונות, לא רוצה את המחשבות הרעות ובטח שלא רוצה רע.

אני רוצה טוב , ביטחון, שמחה.
שיתוף - לביקורת מילה בכפור
היה קר.

קור שלא יאומן.

עמדתי בתחנת בטון באמצע כלום, והמתנתי לאוטובוס שיקח אותי למקום עוד יותר קר.

תחנת בטון אינה מפלט מהקור, להפך.

היא צוברת קיפאון בכתליה הלא-סמפטיים ופולטת אותו אל הקרבן, כשהוא מעורב באבקוקית אפרורה, בתחושות של קבר, או של מסדרונות משטרה תת קרקעיים במדינה דיקטטורית.

מעצבי התחנה הסאדיסטיים השאירו בה חרכי ירי מתוחכמים, כך שבכל פינה שלא תעמוד ובכל זוית שהברד ינוע, הוא תמיד ימצא אותך.

הם השאירו גם מעברי רוח חופשיים שיאווררו בך כל חלקה טובה בלטיפה ארקטית, עד שתשאל את נפשך למות.

האצבעות סגולות ובלתי ניתנות לכיפוף,

הסנטר רועד בלי שליטה, את כפות הרגלים מי מרגיש בכלל?

ובלב - שפעימותיו הולכות ומאטות - בוערת תשוקה לאוטובוס.

שמתמהמה.

התשוקה בוערת באש קרה, העיניים המצומצמות למינימום נעוצות בערגה במעלה הכביש.

שם בעיקול הדרך מתנועעים כמה עצים ברוח, בצורה כל כך מטורפת שמתחשק לצלם, אבל כמובן לא יעלה על הדעת להוציא את היד מהכיס.


מכונית עוצרת ליד התחנה.

הדלת נפתחת ונער יפה עיניים מקבל נשיקה מאמו ויוצא מהאוטו אל התחנה.

הוא מנפנף בחוזקה, עד שהרכב נעלם באופק (זו לא חכמה יש לו כפפות).

ואז הוא פונה אלי ישירות, ובלי שום הסוס ובחיוך כובש אומר לי בקול צלול, מילה.

בצרפתית.


אני יודע כמה מילים בצרפתית, כמו ווּאָלָה ומֶחְסִי וטְחֶה-בִּיָה וכמובן קוֹמוֹ סַוַוה ועוד קללה אחת או שתים.

אבל מה שהוא אמר, לא הבנתי.

ובעוד המילה שלו תקועה באמצע האויר

ואני שוקל את האופציות השונות,

מחליקה לידנו מכונית שחורה ומבריקה מלאה בצרפתים נרגשים, הצועקים אל הנער מהחלונות כולם ביחד, כמו שרק צרפתים נרגשים יודעים לעשות.

הוא נעלם לתוך המכונית המפוארת, לא לפני שהוא מנופף לי קלות לשלום, כאילו אנחנו חברים ותיקים ממדורת הפלמ"ח.

המכונית נעלמת כמו חלום ואני נשען באנחה מיוסרת אל הבטון המצופה קרח.


ואז אני שומע צליל.

המילה שלו, שהיתה תלויה כל העת באויר, נפלה ארצה.

ספלאשש.

הרמתי אותה, היא היתה חמה.

העברתי אותה מיד ליד מחמם את אצבעותיי, ובעיניי רוחי ראיתי את חיוכו של הנער.

חיוך חופשי, פתוח, חיוך של אהבה ללא תנאי.

פתחתי את כפתור הצווארון והכנסתי את המילה בזהירות אל מתחת החולצה, ליד הלב.


הרוח הפסיקה, ובשקט שהשתרר נשמע היטב רעם מנוע מתקרב.

האוטובוס.

כשעליתי ונכנסתי פנימה הרגשתי מבוכה קלה, כולם הסתכלו עלי.

התבוננו בפניי כאילו אני אדם מפורסם או משהו.

חזרתי לעבר הנהג והצצתי במראה שמעליו.

הו, באמת מראה מוזר.

חיוך גדול היה על שפתיי, חיוך חופשי, פתוח, חיוך של אהבה ללא תנאי.


הנהג כיבה את הווישרים כשהגשם פסק.

"ואו תראו", קרא אחד הנוסעים וכולם גחנו לחלונות.

השמש בקעה מבין העננים, וקשת יפהפייה נמתחה מאופק לאופק.

כמו חיוך.

כמו חיוך חופשי, פתוח,

חיוך של אהבה ללא תנאים.


ומתחת לחולצתי

ליד הלב

התנגנה לה המילה

הבלתי מפוענחת

שלמי אכפת בכלל

מה פירושה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה