תודה רבה! רק משום מה חשוב לי לציין- עוד לא ניצחתי... "מלחמת מאה השנים"...
אגב, אפשר להתעמק המון בשיר- מאחורי כל מילה ישנו רעיון...
אני יכולה להגיד שאצלי הסיבות היו מקצתם דתיות , כמו רצון להתחזק שבא והולך בגיל הזה
מאחר והאשכול עוסק בקשיי ההתמודדות עם מאוויים וברצון להתגבר עליהם, חשבתי לשתף במשהו שאותי חיזק ברמה גבוהה מאוד במאבקים ובהתגברות... וכידוע וכמובן – אין אחד שלא מתמודד, לפעמים בהתמודדויות קשות ולפעמים ביותר קלות.
שמעתי את הרעיון מהגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א, ולקחתי אותו לכיוון קצת שונה שאותי יותר חיזק. אכתוב את שניהם בעזהי"ת.
היה פעם מפעל גדול עם עובדים רבים, והיה לו מחזור מכירות מאוד גדול ומרויח. חלק מההצלחה של המפעל, היה תלוי אחד העובדים היותר מוצלחים שהוא היה אחראי על תפעול המכונות הכי מסובכות, וברוב כשרונותיו הוא היה מפעיל אותם בהצלחה מרובה לתועלת המפעל, וכמובן לרווח היוצא מכך...
פעם אחת הוא נכשל – ובגדול. איתרע מזלו וקרתה לו תקלה בהפעלה של אחת המכונות היותר מיוחדות, והוא גרם להשבתה סופית של המכונה... שווי המכונה – מליון דולר!!! אוי ווי.
מיודעינו העובד לא ידע איפה לקבור את עצמו, ולאחר פסק זמן החליט לעזוב את המפעל מהבושה... ופרנסה מנין? – בשקט ובלי לעורר רעש הוא הלך למפעל מתחרה קטן יותר שקיבלוהו בברכה מרובה למרות הכישלון המהדהד הנ"ל.
כששמע זאת בעל המפעל הראשון, קרא לעובד ואמר לו: מילא זה שעזבת את המפעל, אני מבין... אבל שהלכת למפעל המתחרה - ???? על זה אני לא יכול לסלוח לך...
כך אומר לנו הריבונו של עולם: מילא מה שקרה לכם, נו, נכשלתם, בסדר... אפשר להבין... היצר הרע גדול... אבל שעברתם לצד השני - ???? על זה קשה לי לסלוח... כי גם אם קורה תקלה ונפילה, זה לא אומר שצריך לעבור צד...
עד כאן מהגה"צ שליט"א.
ואני לעצמי שיניתי כיוון בקצת ואותי דווקא זה יותר חיזק...
אחרי שאותו עובד גרם לתקלה החמורה בשווי מליון דולר, ואחרי שהוא התכסה בבושה נוראית על מה שקרה איתו, ואחרי שהוא לקח פסק זמן למחשבה – אותו עובד החליט שהוא למפעל הזה לא חוזר!!! איזה בושות!!! איזה ביזיונות!!! הוא הלך למנהל והגיש מכתב התפטרות.... זהו.
הסתכל המנהל על המכתב ועל העובד, ועצב דק כיסה את עיניו.... אמר לו המנהל: עובד יקר. אתה מסתכל על ההפסד של המכונה ששווה מליון דולר, ואתה מתבייש מזה ופורש... אבל אני – אני מסתכל על העתיד של המפעל, ואני אומר לך, ההפסד של המפעל מההתפטרות שלך גדול לאין שיעור מהמליון דולר של המכונה!!! ידידי היקר, אני רוצה אותך איתי למרות ההפסד של המכונה!!! כי ההווה היה, אבל מה יהיה על העתיד???? דווקא עכשיו המפעל צריך את התקומה שלו, כשאתה בכישרונותיך יכול להועיל יותר מכל אחד אחר... אל תעזוב!!! תחזור אלינו!!!
ומה קורה איתנו אחרי שנכשלנו? לפעמים מתגנב לנו הרצון לברוח... להתנתק... להתייאש... די! כמה אפשר להילחם... עוד פעם, ונכשלים... ועוד פעם, ונכשלים... ועוד פעם, ונכשלים... דיייייי!!! יאוווווש!!!
ומה אומר לנו אבא שבשמיים? בני אהובי. אתה חושב שאני לא רואה את ההפסד של הכישלון? אתה חושב שזה לא כואב לי מה שעשית? אתה חושב שאני לא שם לב להפסד הגדול???? בוודאי שאני שם לב!!! וזה כואב לי!!! – אבל היאוש שלך יותר כואב לי!!! לא, בני, אל תברח מהעתיד שלך!!! נכשלת. נכון! גרמת להפסד מרובה. נכון! אבל ההפסד של עתיד החיים שלך גדול הרבה יותר!!! אל תברח!!! אל תתייאש!!! אל תגרום לי להפסיד אותך לגמרי!!! הרווח שלי בעולמי הגדול, זה אתה!!! עם ההפסדים. עם הנפילות. עם הכישלונות. עם הכאבים – ועם הניצחונות. עם ההצלחות. עם התקומות. עם ההתרוממויות. – את זה אני אוהב בעולם שלי... זה הרווח הכי גדול שלי במפעל העולמי... ואת זה רק אתה, בני היקר, יכול לתת לי כשתשוב להיות איתי... בני אהובי. למרות הכישלון המהדהד, אני רוצה שתדע לך שיותר יפה בעיני התקומה העתידית שלך... אני שם ליבי יותר על העתיד היפה שלך... אותו עתיד טוב שרק אתה ביכולות שלך מסוגל לייצר...
לאאאא!!! אל תעזוווווב... תחזווווור אלייייי!!!
עם יד על הלב – אני שומע באוזניים שלי את ההד של הזעקה המופלאה הזו, ובוכה מגעגועים וכמיהה....
תעצמו עיניים ותשמעו גם אתם...