שיתוף - לביקורת הצ'ופצ'יק האפור

[הווה פשוט]

בכל מקרה לא הבנתי את כוונת המשפט בכלל. למה הילדה שלה היא צ'ופצ'יק אפור?

בתחילת הסיפור היא חרדה מהצרות שמירי עושה. ובסופו היא הופכת את הבעיה לאתגר

 

[פירי]

בתחילת הסיפור היא חרדה מהצרות שמירי עושה. ובסופו היא הופכת את הבעיה לאתגר

סליחה על האילוץ לפרט את זה... באמת לא זכרתי את השורה הראשונה.

 

[אוראל סולטן]

ארכנופוביה.
(זה השם לפחד מעכבישים, אבל יכול להתאים כאן)

לדעתי יותר מתאים 'היפופוטומונסטרוססקוויפדליופוביה' - כלומר, פחד ממילים ארוכות (אירוניה בעיצומה... ). אולי אפשרי להכניס במילה הזאת גם את הפחד מטקסטים כאלו.

 

[הווה פשוט]

תודה על המילים הטובות שאתה שופך תמיד בנדיבות. וכמובן תודה גם לאחרים שעושים זאת, מרגש.

שבירת קיר רביעי. אל תקשיב לאלו שאמרו לך להפסיק עם זה, תמשיך לכתוב כך מידי פעם, תמיד כיפי ונחמד.

במקרה שלנו זו לא שבירה. המספרת אומרת זאת לבת שיחתה. היא לא פונה אל הקורא.
אבל האינטואיציה שלך הייתה נכונה כי במקור זה כן היה שבירת קיר. אבל אחר כך הכל עבר שינוי והתאמה, כי בעצם הסיפור הזה הוא הלחמה של שלשה סיפורים שונים (יותר נכון שני סיפורים ומאמר), ויכול להיות שלכן הוא נראה לפעמים קצת תקוע או עובר מרובד לרובד בצורה לא חלקה מספיק.

 

[הווה פשוט]

תודה על סיפור שנון, מדוייק, עשוי היטב!
ובעיקר מתאים לאזרח הקטן שלא מבין למה מתכוון המשורר הגדול.

כשמישהו כותב סיפור ויוצא לו לא מספיק מתוחכם, הפתרון הוא לומר שזה בעצם סיפור ילדים.
אם מישהו כותב סיפור ויצא לו משהו מעורפל ולא רציונלי, אז הוא הופך את זה לשיר.
כשהייתי בישיבה אמרו על ספרים של שני רבנים מפורסמים (שכמובן לא אומר מי). על האחד, אם קראת שטיקל שלו והבנת - כנראה שלא הבנת. ועל השני, אם קראת שטיקל שלו ולא הבנת - סימן שהבנת.
בקיצור כשאני כותב שיר, אל תחשבי שזה סיפור כל כך משוכלל עד שקשה להבין אותו, להיפך.

 

[הווה פשוט]

המסך של הצגת החרדות שלה ירד לאט

המשפט הזה היה קצת מורכב מידי. הומור זה חשוב, אבל יש שנינות שתוקע ודורש עצירה... זה מסוג המשפטים האלו.

המשפט הזה באמת תקוע, והוא בכלל לא היה אמור להיות בהומור, אלא בפואטיקה מטאפורית.
העניין הוא שבקטע המקורי (הסיפור כולו הולחם מכמה קטעים נפרדים שכתבתי) השתמשתי לכל אורכו בדימויים של תאטרון, וכשביצעתי את השילוב של הקטעים, נאלצתי למחוק הרבה מהם כדי להתאים, והמשפט הזה הוא שארית אחת שלא נמחקה, ואכן היא מרגישה לא במקום.

ובטח הוא מפטיר בארמית מתחת לשפמו בלחישה מתנשאת: 'שלא עשני אישה', או דבר דומה.

לייק!!

- כששלחתי את הסיפור לעיתון את המשפט הזה העורכת מחקה לי (כמו רבים אחרים)

שנראית כמו מישהו שהתעטש על הנייר בפה מלא מקרוני

זה כבר היה יותר מידי. הרגיש מאולץ. כבר היו מספיק בדיחות בשורות האחרונות.

העירו לי בעבר שאני מגזים עם רצף הבדיחות. זה נכון. אבל כל כך קשה להתאפק כשיש משהו על הלשון.
יש סיפור על זה עם הנודע ביהודה.

"זה לא פגם בייצור!

"יבין כל יצור כי אתה יצרתו. השם רוצה שנפנה אליו, שנתפלל. זוהי הדרך שבאמצעותה אלוקים שומר אותנו קרוב אליו. מי שהולך לסדנה במקום לסידור מנסר לעצמו את הצ'ופצ'יק האפור".

זה יותר מידי בוטה.
אף מסר לא נכנס ככה. לא משפיע. מסר צריך להעביר בדרך לא ישירה, וזה משהו שצריך ללמוד אותו, כי הנטייה הראשונית היא לנאום. זה נהיה משעמם.

נכון. הקטע הזה נתלש מתוך מאמר שכתבתי, והאופי שלו לא מתאים לסיפור. הייתי בלחץ זמן בשביל העתון, והדבקתי טקסטים מכל הבא ליד העיקר להגיע למספר מילים גבוה. - אוף אני לא גאה בזה

היא הסתובבה אליי ונשענה על הקיר, עיניה אורו בתודה. המסר התחיל לחלחל

אף מסר לא מחלחל מייד, לעולם. אף אחד לא מקבל כלום מיד, במיוחד לא אחרי אורות כאלו משיטה נוגדת.
צריך להיות אותנטי בחיים.
- יש כאלה טיפוסים. ואני ביניהם. אני מקבל שיטות ורעיונות ומאמץ אותם תוך שניה. ואחר כך הרבה פעמים מתעשת ומתחרט.




@חני גרשון תודה רבה על המחמאות ועל הבקורת המפורטת שעוזרת מאד.
כתבת את המחמאות בתגובה אחת ואת הבקורת בתגובה נפרדת. שמתי לב לטריק הזה המיועד לתת לי הרגשה טובה, במקום תחושה של "זה יפה, אבל..." יש לי מקום של כבוד לאנשים שמשקיעים באיך לא לפגוע.
כשהיה לי מנוי פרימיום החתימה שלי הייתה בערך כזאת:
מילים הענקת לי אלוקי,
אנא תן לי את הנדיבות לפזר את הטובות,
ואת האיפוק לבלוע את הפוגעות,
ואת הרגישות - להבדיל ביניהן.

 

[חני גרשון]

הכתיבה באמת הייתה מצויינת. מאוד.
ואני ממש נפעמת מהעדינות שלה. זה מדהים.
תודה על התגובה...