דיון נספח לאתגר הדו שבועי - משתי נקודות מבט

[סיפורים בע"מ]

@סיפורים בע"מ - הקטע היה מקורי מאוד.
יפה.
קצת מלודרמטי, אבל אהבתי את הרעיון הלא צפוי...

תודה. חשבתי בתחילה לסיים בלא זכאי סתם כך, אבל בסוף לא יכולתי בלי הפאנץ' הסופי, שהצריך אותי לשנות מעט מהקטע הראשון

 

[חני גרשון]

רף הצפיות כאן מרקיע שחקים.
בעקרון, היה לי חשוב מאוד, לא להאריך במסר. להבליע אותו באלגוריה שנכתבה בקטע הראשון. ומשכך, לא הרחבתי בשורת סיום. והאמת, שהתגובה של הרב'ה נכתבה כתגובה לדברי תלמידו ירחמיאל. ומה שחשוב זו נקודת המבט של הראשון. אבל אם יש לכם רעיונות יותר מאשמח לשמוע.

התכוונתי - למצוא משפט אחר לסיום.
כי תמיד התגובה היא - איך לא חשבתי על זה???.... אז אולי כדאי לכתוב - באותו ערב, דף חדש נתלה על המקרר.. משהו בסגנון.

הופה הופה הופה.
לא ידעתי שאני כזה מתוחכם..
את השניה שלא שמה לב, לנקודת מבט של ירחמיאל.
מה זו האפליה הזו?
בגלל שהוא זאטוט זב חותם שבהפסקות מציק לשומר, אפשר להתעלם ממנו? לא יפה..
בכל מקרה, תאשרי שזה עומד בכללים.
ואגב אני לא מאמין בשופטים ולא בערכאות, בפרט שבעבר נכוויתי מהם קשות.

זה היופי, שלא שמו לב.
זה אומר שהסיפור נכתב בחכמה. רק ברגע האחרון תפסתי...
זה מאושר. לגמרי. עומד בכללים עד הסוף. [שוב, רק בגלל שאתה מכוסה מבחינה משפטית. כי לא כתבתי שנקודת המבט צריכה להיות של מישהו שראה את הסיטואציה]

באופן מתעתע האתגר מאתגר את השופט הנכבד... לא פחות מאשר את הכותבים הנכבדים.

אין מה לומר.
ועוד יותר גרוע - אני לא יודעת מה לעשות. יש כאן קטעים כל כך טובים... אין לי כל כך איך לבחור אחד על פני השני.
מישהו רוצה ללכת לקבר של הרבי מזוויהעל להתפלל עלי??

שוב אנחנו מגיעים לאותה נקודה. נימה אישית, היא חרב פיפיות במקרה הזה. ויכולה להצטייר בעיני הקורא, כהטפת מוסר חריפה ונוקבת. ובשל כך, העברתי את המסר, באמצעות ירחמיאל.. בשילוב הקטע הראשון שרימז פה ושם על העניין...
אבל גם כאן, אשמח לקרוא דוגמא קצרצרה על מסר בניחוח אישי, שלא פורץ גדר לתחום ההטפה.

שהרב'ה ירגיש יותר. אני אשמח לתת דוגמא, רק מאוחר יותר. דורש יותר מידי ריכוז...

 

[צביה ר.]

@הספרן סיפור יפה מאד, כתיבה מעניינת וחווייתית.
התחיל מעניין ומשעשע והסתיים מבחינתי די מאכזב....
מסר ישיר מידי וסיום בנאלי מידי.
ציפיתי שנקודת המבט השניה תהיה של הזבוב, או לחילופין של ילד קטן שצפה במחזה הסוריאליסטי מנקודת מבטו....
ועוד משהו - אתה ממש ממש אוהב פסיקים, אבל הסיפור קצת פחות אוהב אותם היו המון פסיקים מיותרים לחלוטין, ולפעמים כאלה שבאו במקום נקודה.
דוגמאות:

הלומד המופתע, הרים מבטו מהדפים המוצהבים

להפסיק אותו מתלמודו ולהוציא אותו מדעתו,

הלומד המאוכזב, טיכס עצה למגר אותו מפניו

גם כשגייס לעזרתו, ערימת חוטים משולבת שתי וערב מהודקים

הפנים הלומד, שההתמודדות הניצבת לפתחו קשה מנשוא

וזה - חזק ביותר!

פרסמתי עכשיו. חברי הקהילה מוזמנים להגיב,
לקטול, לאתגר, לפשפש, לפרק, לרגל, לפזם, לזמזם, להקניט, להרגיז, לעשות סללום, ללכת סחור סחור, להניף זרוע, להעיף מגבת, לכרכר, לעופף, להתיש... רק במטותא - אל תפלו למלכודת...

 

[צביה ר.]

קצת לא הבנתי איך כוס קפה יכולה להשתנק בהפתעה או לכחכח, כלומר להשתנק - הייתי משערת שהיא נשפכה מעט, אבל לכחכח קשה להקביל למשהו טבעי של כוס קפה...
כלומר - הבנתי למה כתבת את ההאנשות האלו, אבל עדיין נראה לי שמתאים יותר לכתוב שהו שיכול להתמקבל לתכונה אמיתית של החפץ.

תודה על הביקורת הבונה,

לדעתי זו בדיוק האנשה! לתת לחפץ דומם תכונות או פעולות אנושיות. אם ניתן לו תכונות אופייניות לו - איפה ההאנשה?

ויש כאן עוד משהו - דרך ליצור עניין. במקום לכתוב: "השתנקתי בהפתעה והנחתי את כוס הקפה מידי" - שזה בנאלי לגמרי, יותר מעניין להשליך את ההשתנקות על כוס הקפה, כאשר לקורא ברור שגיבורת הסיפור היא זו שהשתנקה / התפללה וכד'.

 

[הספרן]

התחיל מעניין ומשעשע והסתיים מבחינתי די מאכזב....
מסר ישיר מידי וסיום בנאלי מידי.

נו נו. לטעמי את טועה. אבל זה עניין של טעם.
המסר הוצג בצורה הכי עדינה. כפי שגם כתבה חני גרשון.
ולטעמי להציג נקודת מבט של ילד הצופה מהצד או של הזבוב.. היא חסרת תחכום ובנאלית בעליל.
וזו הסיבה שנמנעתי מרעיונות מהסוג הזה.
בכל מקרה תודה על התגובה הקטלנית.

 

[צביה ר.]

בכל מקרה תודה על התגובה הקטלנית.

אוי, ממש לא התכוונתי, וסליחה אם זה היה נשמע חריף מידי.
מבחינתי ההשוואה של יצה"ר לזבוב היא כ"כ שחוקה וידועה, שקצת אכזבה.
אבל זה ממש עניין של טעם וריח, וזה בסדר גמור לחלוק.

ושוב אני חייבת לציין שהכתיבה יפה ממש! נהניתי מאד!! ודווקא בגלל זה הרשיתי לעצמי להעיר ולדייק.
אם לא היה בסיס מעולה - לא הייתי טורחת

 

[הספרן]

מבחינתי ההשוואה של יצה"ר לזבוב היא כ"כ שחוקה וידועה, שקצת אכזבה.

הקטע הראשון נכתב כאלגוריה שמתמצתת את המסר שנכתב בקטע השני בשורות בודדות. כך שזה לא דומה להשוואה שחוקה וידועה. זו דעתי. אבל אני מבין שאתם סבורים אחרת. הכל טוב. ותודה ששיתפת אותי בתחושה האישית שלך בקריאת הסיפור.

 

[מיהי]

תודה על הביקורת הבונה,

לדעתי זו בדיוק האנשה! לתת לחפץ דומם תכונות או פעולות אנושיות. אם ניתן לו תכונות אופייניות לו - איפה ההאנשה?

ויש כאן עוד משהו - דרך ליצור עניין. במקום לכתוב: "השתנקתי בהפתעה והנחתי את כוס הקפה מידי" - שזה בנאלי לגמרי, יותר מעניין להשליך את ההשתנקות על כוס הקפה, כאשר לקורא ברור שגיבורת הסיפור היא זו שהשתנקה / התפללה וכד'.

נכון נכון, ודווקא אהבתי את זה.
בסה"כ נתתי את דעתי כיצד ניתן לשפר את השימוש בהאנשה.
לתת לחפץ תכונות אנושיות שכביכול הוא יכול לעשות אותן באיזה שהוא אופן
לדוגמה - האיש הלגו שהתנודד בעלבון - ברור שזה הילד, אבל זה מסתדלתת את הפעולה לאיש לגו
או שהכוס השתנקה - ברור שהאמא השתנקה (ממש דמיינתי אותה יושבת על כורסה ואז משתנקת בהפתעה, וכוס הקפה כמעט נשפכת כשהיא מסדירה את נשימתה)
טוב, מודה שזאת היתה קצת התקטננות, אבל לא באתי להגיד שזה לא טוב, אלא לדעתי זה יכול להיות עוד יותר טוב.thats all.

 

[חני גרשון]

לדעתי זו בדיוק האנשה! לתת לחפץ דומם תכונות או פעולות אנושיות. אם ניתן לו תכונות אופייניות לו - איפה ההאנשה?

האנשה הגיונית, זה אומר.
בדרך כלל, ברוב המקרים, או עושים האנשה במקרה וכל הסיפור הוא כזה, או שנותנים לו תפקיד הגיוני. גם אני עצרתי על כוס הקפה המכחכח, אבל החלטתי להתעלם.
זה הפריע.
כוס הקפה שתק - מסתדר. ואני בטוחה שעוד כמה פעלים יסתדרו. אבל הכחכוח היה מוזר. לא תרם לסיפור כלל.

 

[חני גרשון]

ולטעמי להציג נקודת מבט של ילד הצופה מהצד או של הזבוב.. היא חסרת תחכום ובנאלית בעליל

חייבת לומר - שאני מסכימה מאוד. והכי מוצלח בעיני לעשות את הדבר הלא צפוי.
דווקא זה שלוקח רגע או שניים לקלוט את נקודת המבט השניה זה גאוני.
כמו שאהבתי את הסיפור של @שירת הכוכבים , שלקח לי כמה רגעים לקלוט שהוא בדיוק על פי הכללים וגאוני....
וזה מצחיק, שדווקא הקטעים היצירתיים והלא צפויים לא היו בטוחים אם זה לפי הכללים....
חבר'ה, לא תוכלו להיות עורכי דין. בשום אופן. היו פרצות ענקיות בחוק.
אבל סובבתם אותה מצוין. שאפו.
[לא אומר ששאר הסיפורים לא היו טובים... רק כאן היה מאפיין מיוחד].

 

[צביה ר.]

הכחכוח היה מוזר. לא תרם לסיפור כלל.

מקבלת.
תודה.

 

[ללמוד לכתוב]

@חני גרשון אני מחכה לביקורת המחכימה שלך

 

[ח.ד. וחלק]

.

 

[הספרן]

@הספרן - קטע יפה ומשעשע, ובעיקר - מלמדינו מוסר...

ראשית כל מוקיר ומעריך את טרחתך לקרוא סיפור טורדני.. שכתבתי, ולשתף במבט שלך.

אהבתי את הטאצ' של הסיפור - מין סיפורי צדיקים סטייל, על דורינו (הסגולה של דף צהבהב)

אז זהו.. הכל התחיל עם זבוב טורדן שהפריע לי בשעת לילה מאוחרת...
לאחר שסיימתי איתו חשבון... החלטתי לכתוב ולפרסם בקהילת-כתיבה טור משעשע בניחוח ישן ומתוק..
תוך כדי הכתיבה (להזכירכם בליל רביעי) הגעתי למסקנה הרת אתגר.. להציג נקודת מבט נוספת.. ומשם זה התגלגל לאתגר..

(לגבי הסגולה של הדף הצהבהב. טוב שאתם הבנתם. כי חששתי ועדיין אני חושש שלא כולם הבינו את המשמעות של 'דף צהבהב מחבק ודביק". נא אשרו בבקשה -מופנה לכל מי שקורא..- שהתיאור מובן..)

קצת לא הבנתי מה הם שני נקודות המבט: אם מדובר בזבוב לעומת הלומד - כל הסיפור מתזז בין שני זוויות הראייה של הלומד והזבוב. ואם מדובר בהסתכלות על ההתמודדות מול הזבוב לעומת התמודדות מול היצר, הרי הזבוב בעצמו היה שליח של היצר הרע, זה לא היה סוד או הפתעה, נכון?

בנוגע לשני נקודות מבט אנסה להסביר בקצרה.
נקודת מבט ראשונה. משהו יומיומי שכל אחד נתקל בו לעיתים קרובות... זבוב טורדני שפותח נגדך במלחמת התשה..
ומכאן, נסתי להציג סיטואציה כל כך בנאלית, בצורה משעשעת... אם עמדתי במשימה או לא, אשאיר בידי כל אחד מכם..

נקודת מבט שניה. של התלמיד ירחמיאל.
כמו זבוב מטריד שהפתרון לקטול אותו, הוא כפי שהצעתי שם, אפשר לגזור מזה, התמודדות עם היצר (לא עם הזבוב ששלח היצר. לא להתבלבל!), שמציב בפנינו אתגרים, ומנסה להתיש אותנו, והפתרון זהה לחיסול זבוב...

מה שחשוב, שבקטע הראשון - נכתב בצורה משעשעת שהזבוב הטורדני שוגר למשימה על ידי הסטרא אחרא, אבל לו זה העניין שם, שתכליתו לתאר בצורה משעשעת את הלוחמה בטרור הזבובי... מה שכן, ווידאתי שכבר בקטע הראשון ישולב המסר שהובא בקצרה בקטע השני, כדי שלא יהיה כבד מדי או ישיר וכוליה.

בכל מקרה ממש אהבתי ונהניתי לקרוא.
חיפשתי מילה שתתאר את ההשראה שלי מהקטע, ומצאתי - הוא פשוט עשיר.
נ.ב.-

טוב!

ושוב תודה.

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

כבר העלתי קטע, אז אני מעלה כאן.

הסתובבתי לראות מי מגיע, הוא נתן לי דחיפה קלה עם היד, מיהר בדרכו אל תוך האולם.
חיכיתי, ידעתי שההתקדמות הזאת היא רגעית. אני עכשיו נכנסת מעט אל תוך האולם, אל תוך האווירה, אבל מהר מאוד אני אמצא את עצמי בחוץ בחזרה.
וושש. עברתי מתחת למזגן הזה של הכניסה. יצאתי החוצה. עצובה, מבוישת.
זה מה שאני עושה כאן כל הערב, נותנת לאנשים לעבור דרכי. מזיזים אותי קדימה ואחורה.
אבל גם אני שותפה מעט בשמחה.

הדלת.


איזה יופי זה! אתם לא מבינות! אני רואה את כולם מלמעלה! אפילו לצלם אין זווית טובה כמו שלי. הוא עולה על כסא, על סולם, אבל בלי רחפן הוא לעולם לא יהיה כמוני.
אני רואה את הריקודים במדויק. את הקדצ'קה של דוד משה הזקן, ואת הפיזוז-ריקוד של החבר הסטלן.
אין לכן מושג איזה כיף זה! אני במרכז העניינים. בדיוק במרכז. מאירה על כולם, שופכת אור ושמחה
אוהבת אותכן. הנברשת.



שוב זו תהיה הארוחת ערב שלי, שוב יכנסו בי המחשבות הדיכאוניות הרגילות על עד כמה אני לא שווה כלום. שוב אני אסתובב עם בגדי המרופטים בין האורחים, יחכה שמישהו יחון אותי באיזה מטבע או שניים. היום כולם עם האשראי, אף אחד לא תורם לקבצן פשוט כמוני, בלי קבלת מס.
מוישה (לא הגבוה מזיכרון משה, הנמוך, מאיצקוביץ')



כמה אנרגיות יש פה, זה פשוט לא להאמין. היה ברור לכולם שבחתונה של אהרן יהיה מצב פיצוצים, סטלה חרבות. כמה אלכהול הוא הביא, פנקן הבחור. כל הוועד כאן, הבחור הראשון בוועד, לא קורה כל יום. הולך להיות ריקודים אששששש.
תבואו. מחכים לכם. יוסי, חבר של.



אני מוחה דמעה, נזהרת על האיפור שלא ימרח. אהרן. הנכד הגדול שלי. האהוב שלי, הוא 'עשה אותי סבתא' כמו שאומרים. הוא כל כך מכבד, ומתנהג יפה, הלוואי על כולם נכדים כמוהו.
אהרן, כמו אבא זכרונו לברכה. הוא נולד שלושה ימים אחרי סוף השבעה, זה היה ברור שיקראו לו כך. כל כך דומה לו, במידות, בהליכות, אפילו בצורת דיבור.
אהרן, אהרן שלי. מתחתן.
סבתא חנה.


"זה היום שלנו. אף אחד לא יקח לנו את זה. לא הריקודים ולא התמונות המשפחתיות. זה היום שלנו. אנחנו ממסדים את הקשר לבר קיימא. אנחנו נולדים מחדש. לא סתם צמים ביום הזה" אני מביט אל תוך עיניה, מקווה שהיא במצב לרעיונות שלי "זה כמו יום כיפור, כמו גר שנתגייר, כמו תינוק שנולד. אנחנו מתחילים היום דרך חדשה, דרך ביחד. לעולם לא נצעד לבד"
אהרן.

 

[חני גרשון]

@חי מינץ -
הסיפור היה מזווית מעניינת, לא שגרתית.
אבל החלק הראשון היה קצת... בוטה מידי. כל עוד לא ידעתי על מה קראתי, זה היה נשמע... מאוד מעוות. פסיכולוגית, זאת אומרת...
כשאתה יודע על מה אתה כותב, זה נשמע מעולה. אבל אני, כקוראת, התכווצתי.... מבין?

שתי הנקודות נכתבו מעולה [בדיוק כמו שתכננתי באתגר... בלי טריקים ושטיקים שיאלצו אותי לעגל את הכללים כי לא אמרתי אחרת...]
אני העדפתי לשמור את המחשבות הללו לעצמי, כי אין בהם תועלת לעוד סיפורים שלך. אבל כיוון שביקשת, נתתי...

 

[הספרן]

הבהרה נאותה לכל מי שמתכנן לבקר את אחד הקטעים באתגר
להיות נאמן לו עד הסוף ולהציג שתי נקודות מבט. (ומי שכבר כתב שישלים)
נקודת מבט אחת - זה קטע יפה, מאתגר, מקסים, נהדר, משעשע, גאוני, מתוחכם וכוליה.
נקודת מבט שונה.. - זה קטע גרוע, בנאלי, שבלוני, מאכזב, מתעתע, לשכתב, למחוק...
בכל מקרה מבקריי לטב ולמוטב יצאו כבר ידי חובה כי קבלתי ביקורת משתי הסוגים.

אגב מה דעתכם לעלות קטע שפורסם באתגר (שלא הוכרע..) באשכול חדש?
זה לעניין?
מעוניין לשמוע מגוון דעות. (בכל זאת - האתגר להציג שתי נקודות מבט...)

 

[ללמוד לכתוב]

@חי מינץ -
הסיפור היה מזווית מעניינת, לא שגרתית.
אבל החלק הראשון היה קצת... בוטה מידי. כל עוד לא ידעתי על מה קראתי, זה היה נשמע... מאוד מעוות. פסיכולוגית, זאת אומרת...
כשאתה יודע על מה אתה כותב, זה נשמע מעולה. אבל אני, כקוראת, התכווצתי.... מבין?

שתי הנקודות נכתבו מעולה [בדיוק כמו שתכננתי באתגר... בלי טריקים ושטיקים שיאלצו אותי לעגל את הכללים כי לא אמרתי אחרת...]
אני העדפתי לשמור את המחשבות הללו לעצמי, כי אין בהם תועלת לעוד סיפורים שלך. אבל כיוון שביקשת, נתתי...

בדיוק לכן כתבתי מראש אזהרה לקרוא עד הסוף

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

הבהרה נאותה לכל מי שמתכנן לבקר את אחד הקטעים באתגר
להיות נאמן לו עד הסוף ולהציג שתי נקודות מבט. (ומי שכבר כתב שישלים)
נקודת מבט אחת - זה קטע יפה, מאתגר, מקסים, נהדר, משעשע, גאוני, מתוחכם וכוליה.
נקודת מבט שונה.. - זה קטע גרוע, בנאלי, שבלוני, מאכזב, מתעתע, לשכתב, למחוק...
בכל מקרה מבקריי לטב ולמוטב יצאו כבר ידי חובה כי קבלתי ביקורת משתי הסוגים.

אגב מה דעתכם לעלות קטע שפורסם באתגר (שלא הוכרע..) באשכול חדש?
זה לעניין?
מעוניין לשמוע מגוון דעות. (בכל זאת - האתגר להציג שתי נקודות מבט...)

למה לא? הקטע שייך לך. אף אחד לא יקח לך את זה.
דעה לא רלוונטית: אל תעשה את זה, בגלל זה אתה תקבל יותר לייקים. חצוף!!!!!!!

 

[אוראל סולטן]

אגב מה דעתכם לעלות קטע שפורסם באתגר (שלא הוכרע..) באשכול חדש?
זה לעניין?

אין בזה שום בעייה. רק עדיף שתעלה את זה אחרי כמה שבועות - שכבר ישכחו מהסיפור (ואל תשכח לתת קישור בהתחלה לסיפור באתגר.). זה בעיקרון מה שאני עושה לפעמים (כשאלו סיפורים ארוכים ויפים.).