שיתוף - לביקורת סודם האפל של טלפני השיווק (ספוילר- אתם הולכתם שולל)

[שועל ספרות.]

אז לאחר הטורים הנזעמים כאן על עולם הטלפנות, לא יכולתי לעמוד מנגד.

באה העת לממש את כישרון הבלשות שלי, שהייתי אומר שהוא מולד אך אצטנע ואגיד שהוא מעבודה עצמית שלי.

איפה אחזתי? אה, הבלשות. בקיצור, למה אני מתכוון? לא היה נראה לי הגיוני כל הקטע הזה של הטלפנות.

משהו שם מסריח.

לא יתכן שחברה שמכבדת את עצמה תשלח טלפניות שתטרטרנה את לקוחותיהם הפוטנציאלים, ותסמוך שמשיחת טלפון מציקה זו הם יעוטו עליה כנמלים עלי טופי.

אני לא איש של דיבורים.

צלצלתי לאיזה מנכ"ל של משרד טלפנות כזה, והצעתי לו לצרפני לצוות המנצח שלו.

רציתי להרצות לו על צורת המכירה שלי, אבל הוא קטע אותי במילה הראשונה ואמר "התקבלת, בוא באחת בצהריים יש ישיבה מיוחדת של כל הצוות, תצטרף אליה".

קודם כל הוחמאתי. תמיד ידעתי שאני טוב בשכנוע, אבל להתקבל לעבודה תוך עשר שניות, הישג נוסף בקריירה.

הגעתי לישיבה המדוברת.

לא אשאל אתכם אם אתם יושבים, כי אין לי בעיה שתפלו על הרצפה מהמידע המטלטל כידי אב את תינוקו לקול צווחות האם. להיפך, אני אוהב לחולל דרמות.

אז תעמדו.

ישבו שם כעשר טלפניות וטלפנים, ניסיתי לחפש על פניהם איפה הקאצ', עדיין לא הצלחתי להבין.

המנהל הנ"ל החל לדבר.

"חברי וחברות צוות חברת 'מיניקל', מצבינו כידוע על הפנים. המכירות שלנו בצניחה.

בעוד החברה המתחרה לנו 'דקסה' המציעה גם היא סינוני אוויר במוסדות ציבוריים, נוסקת אל על!

זה לא הזמן לשבת על השמרים, זה הזמן שלכם ושלכן לשבת על העמדות ולהביא תוצאות! מעכשיו, כל אחד ואחת שלא תהיה להם הצלחה על לפחות עשרים לקוחות ביום, יפוטרו מידית!

בהצלחה!"

התיישבתי על עמדתי, וחייגתי למספר הראשון.

המנהל נעמד לידי.

רעדתי.

"שלום וברכה" אמרתי באדיבות כשנעניתי.

"שלום". זיהיתי את הקול הקשוח ההוא שאני רגיל לענות בו לטרדנים מסוג זה.

"אנו מחברת מיניקל המציעים שירותי סינון אוו..." ניסיתי את מזלי למרות הקשיחות.

"לא מעונין". היה צפוי.

רק כשסיימתי גיליתי את פניו האדומות מזעם של המנהל.

"מה עשית, אני יכול להבין?" הוא צעק.

"מה? ניסיתי למכור, לא הלך..."

"אתה באמת לא מבין, אה? בוא תשמע שיחה מאחד הוותיקים שתבין על מה אני מדבר... לא, זה מזעזע!"

התיישבנו ליד אחד מהטלפנים.

הלז חייג למספר תוך שהוא מחייך למנהל בחנפנות.

"שלום וברכה, אנו מחברת דקסה המציעה שירותי סינון..." אמר בביטחון, אפילו לא נותן לצד השני לענות.

אני הסמקתי כולי. איזה לא נעים, הוא התבלבל בשם החברה. לא העזתי להגיד למנהל.

"דקסה?" שמעתי את הקול מהצד השני "אתם לא מתביישים? התקשרתם אליי גם שבוע שעבר!"

"ובכל זאת, האם תחפצו..." המשיך הטלפן.

"לא מעונין! לא מעונין! לא מעונין! סופי! גם אם אני ארצה סינון אוויר אני לא אקח אתכם בחיים, ביי!"

"אתה רואה?" שאל אותי המנהל, ופנה אל הטלפן "מצוין ממש!"

הוא חזר אליי "עכשיו אתה מוכן ללכת לעמדה שלך ולהתחיל לטלפן כמו כולם בשם החברה המתחרה, ולהרוס לה כמה שיותר לקוחות פונטציאלים? תודה!"

 

[תמרוז]

לזה לא ציפיתי. (כרגיל...)
כתיבה שמכריחה אותך לקרוא עד הסוף.

 

[מלכי סלמון]

כתיבה יפה! מוכרחה להודות שצפיתי את הפאנץ'.
הערה קטנה- המשפט הזה

שתפלו על הרצפה מהמידע המטלטל כידי אב את תינוקו לקול צווחות האם.

היה קצת קשה להבנה בקריאה ראשונית (זה נראה שהשוואה נופלת על "שתפלו על הרצפה" ולא על "מטלטל" ואז לא מובן מי נופל ולמה ואיך...)

 

[איש המילה הכתובה]

כתיבה מענגת כמו תמיד. ללקק את האצבעות. הפאנץ' מבריק, לא ראיתי אותו בא.

 

[פרוגמטי]

כמה הערות ברשותך

אז לאחר הטורים הנזעמים כאן על עולם הטלפנות, לא יכולתי לעמוד מנגד.

כשאני בא לקרוא קטע אני מצפה להבין על מה מדובר ולא כטור המשך לדברים שאולי קראתי וכנראה שלא ובמקרה שלך התקשיתי להבין מול מה היית צריך לעמוד מנגד ולא יכולת.
דבר נוסף, לדעתי השימוש במילה ’אז’ או ’טוב’, כדי לפתוח בכתיבה, מיותר.

באה העת לממש את כישרון הבלשות שלי, שהייתי אומר שהוא מולד אך אצטנע ואגיד שהוא מעבודה עצמית שלי.

איפה אחזתי? אה, הבלשות. בקיצור, למה אני מתכוון? לא היה נראה לי הגיוני כל הקטע הזה של הטלפנות.

א. אם מדובר על בלשות מלשון ’בלש’ אז היה צריך לכתוב ’כישרון הבילוש’ ואם מלשון ’בלשן’ אז ’בלשנות’.
ב. ’איפה אחזתי’ אם אתה מתבלבל גם הקורא מתבלבל. אם זו הייתה שיחה בין שני חברים זה עוד היה מתקבל, אבל לפי ההמשך של הקטע זה לא, אז הקטע צריך לזרום ולא להתבלבל ולהיזכר עם הקורא.

ותסמוך שמשיחת טלפון מציקה זו הם יעוטו

לא כ’’כ קריא.

אבל להתקבל לעבודה תוך עשר שניות, הישג נוסף בקריירה.

גם פה חסרה מילה או שניים.

לא אשאל אתכם אם אתם יושבים, כי אין לי בעיה שתפלו על הרצפה מהמידע המטלטל כידי אב את תינוקו לקול צווחות האם. להיפך, אני אוהב לחולל דרמות.

נראה ששורות אלו נכתבו בשביל התיאור של ידי האב. אבל לדעתי זה מיותר ומפריע לקצב.

זה לא הזמן לשבת על השמרים,

על שמרים לא יושבים, אם כבר שוקטים.

כל אחד ואחת שלא תהיה להם

אחד ואחת זו לשון יחיד ותהיה להם זו לשון רבים.
לכן היה נכון לכתוב כל העובדים ש... או כל מי...

ואם הניסיון היה להציג את הבוס כליברל שנותן מקום לכל מגדר אפילו שלא צריך, אז היה צריך לחלק ’שלא תהיה לו/לה וכו’ ואם כבר אז ’אחת ואחד’ ו’לה/לו’...

האם תחפצו

רק על השימוש במילה הזאת הייתי מנתק כל שיחת טלפון...

הוא חזר אליי "עכשיו אתה מוכן ללכת לעמדה שלך ולהתחיל לטלפן כמו כולם בשם החברה המתחרה, ולהרוס לה כמה שיותר לקוחות פונטציאלים? תודה!"

הפאנצ’ חמוד
והשורות האלו מסבירות את כל מה שכולם הבינו כבר בשלב זה והם מיותרות לחלוטין.
זה בערך כמו להסביר בדיחה, בעצם זה בדיוק זה.


בהצלחה.

 

[שועל ספרות.]

אואה, פרוגמטי! טוב לראותך בקהילה!
תודה על הביקורות!

כשאני בא לקרוא קטע אני מצפה להבין על מה מדובר ולא כטור המשך לדברים שאולי קראתי וכנראה שלא ובמקרה שלך התקשיתי להבין מול מה היית צריך לעמוד מנגד ולא יכולת.
דבר נוסף, לדעתי השימוש במילה ’אז’ או ’טוב’, כדי לפתוח בכתיבה, מיותר.

צודק לגמרי. הרגשתי מדי מחובר לקהילה...

א. אם מדובר על בלשות מלשון ’בלש’ אז היה צריך לכתוב ’כישרון הבילוש’ ואם מלשון ’בלשן’ אז ’בלשנות’.

אכן, היה צריך לכתוב בילוש!

ב. ’איפה אחזתי’ אם אתה מתבלבל גם הקורא מתבלבל. אם זו הייתה שיחה בין שני חברים זה עוד היה מתקבל, אבל לפי ההמשך של הקטע זה לא, אז הקטע צריך לזרום ולא להתבלבל ולהיזכר עם הקורא.

במקרה הספציפי הזה אחלוק עליך ברשותך. סגנון כתיבתי (כמעט תמיד) הוא דו שיח עם הקורא ודווקא הזרימה הזו עושה אותו ליפה יותר. לדעתי.

לא כ’’כ קריא.

נכון, הייתי צריך להוסיף 'על כך'.

גם פה חסרה מילה או שניים.

נראה לי בסדר גם כך, לא?

נראה ששורות אלו נכתבו בשביל התיאור של ידי האב. אבל לדעתי זה מיותר ומפריע לקצב.

וזה גם לא נכתב טוב כנ"ל, אז בכלל...

על שמרים לא יושבים, אם כבר שוקטים.

אוי ויי

אחד ואחת זו לשון יחיד ותהיה להם זו לשון רבים.
לכן היה נכון לכתוב כל העובדים ש... או כל מי...

ואם הניסיון היה להציג את הבוס כליברל שנותן מקום לכל מגדר אפילו שלא צריך, אז היה צריך לחלק ’שלא תהיה לו/לה וכו’ ואם כבר אז ’אחת ואחד’ ו’לה/לו’...

וואו, כמה פעמים שכתבתי את הקטע הזה בגלל המגדריות. בסוף לא לקחתי כנראה את השכתוב האחרון בו נראה לי שהטעות הזו תוקנה. כמובן שאתה צודק.

רק על השימוש במילה הזאת הייתי מנתק כל שיחת טלפון...

הפאנצ’ חמוד
והשורות האלו מסבירות את כל מה שכולם הבינו כבר בשלב זה והם מיותרות לחלוטין.
זה בערך כמו להסביר בדיחה, בעצם זה בדיוק זה.

הרבה פעמים יש לי את הבאג הזה שאני מנסה לדאוג לציבור הפחות חכם, ונופל בזה... צודק לגמרי!

בהצלחה.

יישר כח על ההשקעה והאיחול!
ושוב, כיף לראות אותך כאן! מתי נזכה לשוב לראות את טוריך וסיפוריך?

 

[שועל ספרות.]

כתיבה מענגת כמו תמיד. ללקק את האצבעות. הפאנץ' מבריק, לא ראיתי אותו בא.

אני חייב להודות שבכתיבתך אתה מהווה השראה לסגנון כתיבה שניסיתי קצת לנטות אליו בטורי זה. אז אם היה בו משהו יותר טוב, יש לך חלק לא מבוטל בזה.
יישר כח!

 

[אוראל סולטן]

@שועל ספרות. קטע משעשע ובלתי צפוי בעליל (כרגיל...).

הסגנון טוב, הכתיבה עוד יותר, וכששני אלו מתחברים ביחד אנו מקבלים קטע ממוגג עיניים ונפלא.

 

[שועל ספרות.]

@פרוגמטי

הנה הטור לאחר הגהותיך.

תודה עליהן!


הרבה טורים נזעמים על הטלפנות השיווקית המטרידה קראתי לאחרונה.

די, לא יכולתי יותר לעמוד מנגד.

באה העת לממש את כישרון הבילוש שלי, שהייתי אומר שהוא מולד אך אצטנע ואגיד שהוא מעבודה עצמית שלי.

איפה אחזתי? אה, הבלשות. בקיצור, למה אני מתכוון? לא היה נראה לי הגיוני כל הקטע הזה של הטלפנות.

משהו שם מסריח.

לא יתכן שחברה שמכבדת את עצמה תשלח טלפניות שתטרטרנה את לקוחותיהם הפוטנציאלים, ותסמוך על כך שמשיחת טלפון מציקה זו הם יעוטו עליה כנמלים עלי טופי.

אני לא איש של דיבורים.

צלצלתי לאיזה מנכ"ל של משרד טלפנות כזה, והצעתי לו לצרפני לצוות המנצח שלו.

רציתי להרצות לו על צורת המכירה שלי, אבל הוא קטע אותי במילה הראשונה ואמר "התקבלת, בוא באחת בצהריים יש ישיבה מיוחדת של כל הצוות, תצטרף אליה".

קודם כל הוחמאתי. תמיד ידעתי שאני טוב בשכנוע, אבל להתקבל לעבודה תוך עשר שניות, ללא ספק הישג נוסף בקריירה.

הגעתי לישיבה המדוברת.

לא אשאל אתכם אם אתם יושבים, כי אין לי בעיה שתפלו על הרצפה מהמידע המטלטל. להיפך, אני אוהב לחולל דרמות.

אז תעמדו.

ישבו שם כעשר טלפניות וטלפנים, ניסיתי לחפש על פניהם איפה הקאצ', עדיין לא הצלחתי להבין.

המנהל הנ"ל החל לדבר.

"חברי וחברות צוות חברת 'מיניקל', מצבינו כידוע על הפנים. המכירות שלנו בצניחה.

בעוד החברה המתחרה לנו 'דקסה' המציעה גם היא סינוני אוויר במוסדות ציבוריים, נוסקת אל על!

זה לא הזמן לשקוט על השמרים, זה הזמן שלכם ושלכן לשבת על העמדות ולהביא תוצאות! מעכשיו, כל מי שלא תהיה לו הצלחה על לפחות עשרים לקוחות ביום, יפוטר מידית!

בהצלחה!"

התיישבתי על עמדתי, וחייגתי למספר הראשון.

המנהל נעמד לידי.

רעדתי.

"שלום וברכה" אמרתי באדיבות כשנעניתי.

"שלום". זיהיתי את הקול הקשוח ההוא שאני רגיל לענות בו לטרדנים מסוג זה.

"אנו מחברת מיניקל המציעים שירותי סינון אוו..." ניסיתי את מזלי למרות הקשיחות.

"לא מעונין". היה צפוי.

רק כשסיימתי גיליתי את פניו האדומות מזעם של המנהל.

"מה עשית, אני יכול להבין?" הוא צעק.

"מה? ניסיתי למכור, לא הלך..."

"אתה באמת לא מבין, אה? בוא תשמע שיחה מאחד הוותיקים שתבין על מה אני מדבר... לא, זה מזעזע!"

התיישבנו ליד אחד מהטלפנים.

הלז חייג למספר תוך שהוא מחייך למנהל בחנפנות.

"שלום וברכה, אנו מחברת דקסה המציעה שירותי סינון..." אמר בביטחון, אפילו לא נותן לצד השני לענות.

אני הסמקתי כולי. איזה לא נעים, הוא התבלבל בשם החברה. לא העזתי להגיד למנהל.

"דקסה?" שמעתי את הקול מהצד השני "אתם לא מתביישים? התקשרתם אליי גם שבוע שעבר!"

"ובכל זאת, האם תחפצו..." המשיך הטלפן.

"לא מעונין! לא מעונין! לא מעונין! סופי! גם אם אני ארצה סינון אוויר אני לא אקח אתכם בחיים, ביי!"

"אתה רואה?" שאל אותי המנהל, ופנה אל הטלפן "מצוין ממש!"

הוא חזר אליי "עכשיו אתה מוכן ללכת לעמדה שלך ולהתחיל לעבוד כמו כל טלפן שיווק?"

 

[פרוגמטי]

התיישבתי על עמדתי, וחייגתי למספר הראשון.

המנהל נעמד לידי.

רעדתי.

"שלום וברכה" אמרתי באדיבות כשנעניתי.

"שלום". זיהיתי את הקול הקשוח ההוא שאני רגיל לענות בו לטרדנים מסוג זה.

"אנו מחברת מיניקל המציעים שירותי סינון אוו..." ניסיתי את מזלי למרות הקשיחות.

"לא מעונין". היה צפוי.

רק כשסיימתי גיליתי את פניו האדומות מזעם של המנהל.

"מה עשית, אני יכול להבין?" הוא צעק.

"מה? ניסיתי למכור, לא הלך..."

"אתה באמת לא מבין, אה? בוא תשמע שיחה מאחד הוותיקים שתבין על מה אני מדבר... לא, זה מזעזע!"

יפה מאוד, הרבה יותר זורם.
הייתי מוותר על כל הקטע הזה
ועובר ישר לשיחת הדגמה עם אחד הטלפנים הוותיקים
ומשאיר את הקוראים מבולבלים יחד עם הטלפן החדש.
אבל מעניין לשמוע מה שאר החברים יגידו.

 

[שועל ספרות.]

יפה מאוד, הרבה יותר זורם.

תודה, ושכוייח על הביקורת שהובילה לכך!

הייתי מוותר על כל הקטע הזה
ועובר ישר לשיחת הדגמה עם אחד הטלפנים הוותיקים
ומשאיר את הקוראים מבולבלים יחד עם הטלפן החדש.

לדעתי האישית זה חלק בלתי נפרד מהקטע, זה שהמנהל בהלם שאדם המתיימר להיות טלפן שיווק לא יודע על הכלל הכל כך פשוט הזה.
ובהחלט

מעניין לשמוע מה שאר החברים יגידו.

מוזמנים.

 

[איש המילה הכתובה]

אני חייב להודות שבכתיבתך אתה מהווה השראה לסגנון כתיבה שניסיתי קצת לנטות אליו בטורי זה. אז אם היה בו משהו יותר טוב, יש לך חלק לא מבוטל בזה.
יישר כח!

תודה רבה, זהו אני פורש בשיא.

 

[סבתא חביבה]

איפה אחזתי? אה, הבלשות.

זה המשפט שהכי אהבתי. מוכיח כמה הוא צנוע עד כדי כך שכשהוא מתחיל לדבר על עצמו הוא מאבד את הריכוז ושוכח מה רצה לומר.

 

[הלוחשת לתווים]

ענקקק