סיפור בהמשכים כשהשתיקה מדברת

[שירת הכוכבים]

טוב, אני לא יודעת אם באמת זה יהיה סיפור בהמשכים, אבל ננסה.
אני משתפת את זה כאן בשביל ביקורת, בעיקר כי הסיפור נכתב באופן שאני פחות רגילה אליו. בנוסף ישנם כמה דברים שהייתי שמחה שידייקו אותי בהם.

בכל אופן, קבלו את הפרק הראשון:

פרק 1
המחזה לא היה נהיר לו.
הכל היה מעורפל ולא ברור, אבל הדבר היחיד שהוא הצליח להבין זה- שעליו לשתוק.
כמו מן הצד הוא עמד שם, מסתכל בעיניים פעורות על הנעשה. הקולות חדרו אל אוזניו, המראות השתקפו בעיניו, ומוחו סירב לעבד את הנתונים.
גם שנים אחר כך הוא לא הצליח לשחזר לחלוטין.
מידי פעם היה יושב עם עצמו ומנסה, אבל החלקים שהוא כן הצליח לשחזר- גרמו לו פעם אחר פעם לרצון עז להתעלם מהאירוע ההוא, לחלוטין.

...... ​

הימים החולפים נדמים לו לפעמים כמו גלי הים- חולפים בזה אחר זה, במה שנראה ללא משמעות ספציפית.
אבל הכל מושגח, אז גם גלי הים נעים במשמעות עמוקה, נסתרת; והוא רוצה מאוד לקוות שגם ימיו הם כך.
הוא מכיר גלים. אוהב אותם גם. הרחש שלהם מלווה אותו כל חייו, מאז שהוא זוכר את עצמו. כנראה גם מאז שלא.
השקט השליו שהם מביאים איתם תופס אותו תמיד, באשליה ארוכה שנגמרת לאחר זמן רב. כל פעם מחדש היא תופסת אותו, כל פעם מחדש הוא שוכח.
הסלע הגדול, זה שסמוך למים, יבש עכשיו. הגלים מתנפצים מספר הגון של סנטימטרים מתחתיו.
הסנדלים שלו משאירים עקבות תחוחים על החול, כשהוא פוסע אל הסלע.
הדרך אליו עוברת במים רדודים, שקופים. מתחתיהם פזורים צדפים וקונכיות לאין מספר, והגלים שלהם שקטים עד מאוד.
המים מרטיבים את כפות רגליו כשהוא ממשיך לפסוע אל המים הרדודים, ומגיע אל הסלע. באיטיות הוא מתיישב עליו, מביט אל האופק.
הים מתחבר אל השמיים במיזוג מושלם, יפהפה.
הוא מוכן לשבת כך, על הסלע, עוד שעות רבות. אבל העולם אינו מורכב ממחשבות, תהיות ונופים. זו לא באמת אפשרות.
הוא מתחיל לזמזם לעצמו מנגינה, כזו שגם כשהיא שקטה היא סוערת; וגם כשהיא ללא מילים התוכן שלה מרעיד לבבות.
המנגינה לוקחת אותו בצליליה הרחק משם, אל מקום אחר לחלוטין, ורק לאחר שהיא נגמרת הוא מוכן להזדקף ולהביט אל הרקיע.
כמה עננים, לבנים וצמריריים, שוברים את התכלת. השמש מנצנצת אליו מאחורי אחד מהם, ולאחר מחשבה הוא מנופף לה לשלום.
מבלי משים הוא מתכופף אל המים, חופן באצבעותיו כמה צדפים.
כשהוא מוציא אותם מן המים הם מנצנצים, רטובים. הגוונים שלהם משתלבים זה בזה, ובכל זאת אין ביניהם שניים זהים.
בתנועה אחת הוא שולח את ידו קדימה, זורק אל הים חמישה צדפים. שניים קטנים, אחד בינוני ושני גדולים.
הם לא משפריצים כשהם נוגעים במים, וגם לא מרעישים כל כך. רק שוקעים בתוך המים, אל הקרקע החולית של הים. מקבלים את זריקתם כמובן מאליו.
בדחיפות שהוא לא ידע בכלל שיכולה להימצא בו, הוא קם ונכנס אל המים עד מעט מתחת לברכיו. המים שקופים, ובכל זאת הוא לא מוצא את הצדפים הללו. הגלים סחפו אותם איתם, הלאה.
מובס, הוא חוזר אל הסלע. עיניו מחפשות את השמש, רוצות להסתנוור. רוצה להסתנוור, ולא לראות דבר מלבד אין צהוב, מאיר. מסמא.
להרגיש בתוך ערפל צהוב. להרגיש אין.

......​

אשמח לביקורת!​

 

[IMOD]

כמובן, מה שאני כותב זה לא הערה, אני רק סופר מתחיל ואין לי מקום לבוא להעיר, רק משתף את מחשבותיי, ואף מנסה ללמוד ולהחכים מהנכתב.

המחזה לא היה נהיר לו.

אני חושב שכדאי להתחיל עם משהו יותר דרמטי ומסתורי, שיסחוף את הקורא להמשיך לקרוא עוד.
כלומר:
משהו בסגנון אישי של דמות הסיפור "ליבו החסיר פעימה, ידיו עדיין רועדות, המחזה זעזע אותו"
או בסגנון על המקרה "המחזה תקף אותו בפתאומיות, ההלם עדיין מהדהד בזיכרונו, מוחו לא הצליח לעכל את המתרחש"

הוא מתחיל לזמזם לעצמו מנגינה, כזו שגם כשהיא שקטה היא סוערת; וגם כשהיא ללא מילים התוכן שלה מרעיד לבבות.
המנגינה לוקחת אותו בצליליה הרחק משם,

משהו שקצת צרם לי, המילה מנגינה חוזרת על עצמה, כדאי לשקול לכתוב כך "הלחן לוקח אותו בצליליה".

 

[שירת הכוכבים]

אני חושב שכדאי להתחיל עם משהו יותר דרמטי ומסתורי, שיסחוף את הקורא להמשיך לקרוא עוד.

קיבלתי את ההערה, אבל לא הצלחתי למצוא משפט דרמטי שתואם את הסיטואציה. המשפטים שהצעת לא מסתדרים עם מה שאני יודעת על הקטע, על אף שבפני עצמם הם טובים. בכל אופן, תודה על ההערה. אנסה למצוא משפט אחר.

 

[חני גרשון]

דווקא אההבתי את המשפט.
קצר, כמו שצריך.

הערה קטנה -
הכתיבה עצמה קצת משעממת. חוזרת על עצמה. רק תיאורים.
זה יפה מאוד, אבל צריך איזון. עוד דברים חוץ מתיאורים.... אולי סגנון אחר של משפטים, הם פשוט חוזרים על עצמם.

 

[שירת הכוכבים]

דווקא אההבתי את המשפט.
קצר, כמו שצריך.

הערה קטנה -
הכתיבה עצמה קצת משעממת. חוזרת על עצמה. רק תיאורים.
זה יפה מאוד, אבל צריך איזון. עוד דברים חוץ מתיאורים.... אולי סגנון אחר של משפטים, הם פשוט חוזרים על עצמם.

הרעיון של הסיפור הזה שהוא ממש רגוע. אין אקשן או מתח, לפחות בהתחלה. הפרק הראשון הכי מבטא את זה, והוא בעצם מהווה כעין הכרות. אני מסכימה עם זה שהוא משעמם, אבל לא כל כך הבנתי מה הכוונה משפטים שחוזרים על עצמם. אם תוכלי לתת לי דוגמאות זה כנראה יותר יכוון אותי.

 

[חני גרשון]

כן, אני מבינה שהוא לא בא להיות אקשן.
אבל עדיין צריך איזון בין סוגי כתיבה. אי אפשר לתת רק תיאורים .

השקט השליו שהם מביאים איתם תופס אותו תמיד, באשליה ארוכה שנגמרת לאחר זמן רב. כל פעם מחדש היא תופסת אותו, כל פעם מחדש הוא שוכח.
הסלע הגדול, זה שסמוך למים, יבש עכשיו. הגלים מתנפצים מספר הגון של סנטימטרים מתחתיו.
הסנדלים שלו משאירים עקבות תחוחים על החול, כשהוא פוסע אל הסלע.
הדרך אליו עוברת במים רדודים, שקופים. מתחתיהם פזורים צדפים וקונכיות לאין מספר, והגלים שלהם שקטים עד מאוד.
המים מרטיבים את כפות רגליו כשהוא ממשיך לפסוע אל המים הרדודים, ומגיע אל הסלע. באיטיות הוא מתיישב עליו, מביט אל האופק.
הים מתחבר אל השמיים במיזוג מושלם, יפהפה.

יש כאן, בכל המשפטים, נוסח שחוזר על עצמו.
השקט - ואז תיאור
הסלע - תיאור
הסנדלים - תיאור
דרך - ואז עוד פעם תיאור.
זה כבר נהיה יותר מידי.
גם, משפטים רצופים שלהם יש את אותו מבנה תחבירי - זה מעצבן.

אגב, - גם אם זה רגוע - זה לא צריך להיות מידי, מבינה? כי מידי רגוע - גם בחיים - מרדים...

 

[שירת הכוכבים]

הבנתי למה את מתכוונת. אני אנסה לשפר את זה. בכל אופן, בנוגע לזה-

אגב, - גם אם זה רגוע - זה לא צריך להיות מידי, מבינה? כי מידי רגוע - גם בחיים - מרדים...

הרעיון הוא שהם חיים שם במציאות חיים שונה לחלוטין מזו שלנו. בכל זאת, הם מתנהלים באופן רגוע למדי. לפחות בפרקים הראשונים. בהמשך זה יהיה אחרת.
אבל האמת, בדיוק לכן רציתי ביקורת. כי ידעתי שזה קצת מעורפל מדי, לא ברור ושקט. תודה שכיוונת אותי לבעייתיות. נראה אם אני אוכל להעלות מחר את הפרק השני, שכבר מכניס יותר לקצב לדעתי. (לא באופן קיצוני בכלל, אבל קצת יותר).

 

[IMOD]

אנסה למצוא משפט אחר.

אם אתם מרוצים מהמשפט הנוכחי, אני חושב שכדאי לנסח אותו כך:
"המחזה היה מעורפל"
מה נשתנה בגרסה זו, שאנו מדברים על המחזה ולא על הדמות, זה יוצר יותר מסתורין, ואני חושב שכך גם ראוי להתחיל במקרה ולא בדמות.
ואז את המשפט הבא "הכל היה מעורפל ולא ברור," לכתוב כך "הכל היה לא ברור ולא נהיר".
כי המשפט הזה מדבר על הדמות, וגם לא להכפיל את המילה.

 

[שירת הכוכבים]

פרק 2
פעם הוא ראה שלג.
פתיתים לבנים, רכים, שצנחו אחד אחרי השני. השני אחרי הראשון. בחוסר סדר ובסדר מופתי תוך כדי.
שלג יכול להרוג. לקבור אנשים חיים. כך, לפחות, טוען רסיס מידע עקשני במוחו.
אבל השלג נראה תמים כל כך, טהור. והוא עשוי מחלקיקים קטנים כל כך, שמישהו פעם טען באוזניו שהם כעין יצירת אומנות מושלמת.
הזוך של השלג מסמל תום; מסמל רוך. והוא נראה כזה יפהפה ולא מזיק...
וכשחופנים אותו בידיים, ככה חזק, הקור צובט אותן- אבל הרוך נשאר.
ילדים אהבו לעשות מהשלג דמויות. בובות גדולות, גבוהות, בתבנית חזרתית למדי, ילדותית. שמביעה, בדרכה שלה, את התום של השלג.
כאן אף פעם לא יורד שלג.
בחורף יש רוח. היא חזקה ואימתנית, ויכולה לשבור זכוכיות ולכבות את האש. יש גם גשם, והוא יכול להיות זועף עד כדי הצפה.
אבל שלג אין. ואולי טוב שכך.
השלג הפכפך מדי. אולי דווקא בשל כך, הסכנה הטמונה בו איימה כל כך על שלוותו.

......​

הריח קלוש, והוא מתחזק מרגע לרגע.
בחוסר רצון הוא קם מן הסלע, חוזר אל החוף. הוא הולך לאורכו, ממש בסמוך לגלים, שמרטיבים אותו מחדש מדי פעם.
כפות הרגליים שלו מתלכלכות כליל בחול, בבוץ. הוא הולך עוד, מגיע לרצועת החוף הסלעית. סלעים גדולים רבים נמצאים שם, שחורים. המים מתנגשים בהם, גלים מתנפצים עליהם.
הסלעים משתקפים במים, גורמים להם להיות שחורים גם הם. אפלים.
רחוק יותר, סמוך למים אבל במרחק ניכר מהם, שוכנת בקתה.
היא עשויה עץ, קצת רקוב. הגג שלה נטוי ורקוב עוד יותר, שבור בקצוות. החלונות שלו רבים, והם בעצם קרעים בקרשי הקיר, המכוסים בבדים שונים האמורים להוות וילונות.
מאחורי הבקתה, מגיע עשן.
אפריים עוקף את הבקתה בצעדים מהירים, שונים מאלו שעשה עד כה. המדורה שנמצאת שם גדולה, קצת גדולה מתמיד.
הלהבות גדולות, מורכבות מקשת של צבעי אש. הצהוב, האדום והכתום מתחרים זה בזה ללא הרף, והקרשים המפוחמים בתחתית המדורה כבר לא נראים כל כך.
בסמוך למדורה, קרוב מאוד לחומה, אבל במרחק מספיק ממנה- ניצב סלע, כאילו מוכן מששת ימי בראשית.
אפריים מתיישב עליו באיטיות, שולח מבט קצר לעבר הרגליים שלו, הקרות. מלאות הבוץ.
רוח קלה נושבת בשיערו, מלטפת את לחייו.
היום היה ארוך, וגם מחר יהיה יום ארוך.
אבל זה רק בידו איך הוא ייראה. רק בידו.

......​

שוב, אשמח לביקורת.​

 

[IMOD]

אהבתי יותר את הסגנון הנוכחי.

כמה הצעות לשיפור, הם כמובן לא הערות, רק שיתוף של מחשבה:

סלעים גדולים רבים נמצאים שם, שחורים. המים מתנגשים בהם, גלים מתנפצים עליהם.
הסלעים משתקפים במים, גורמים להם להיות שחורים גם הם. אפלים.

המילה שחורים חוזרת על עצמה, הייתי ממליץ לכתוב בסוף כך "צבעם השחרחר משחיר אף אותם"

היא עשויה עץ, קצת רקוב. הגג שלה נטוי ורקוב עוד יותר,

גם כאן המילה כפולה, הייתי ממליץ בסוף לכתוב "הגג שלה נטוי, מתפורר מעובש עוד יותר".

מאחורי הבקתה, מגיע עשן.

במקום המילה "מגיע" אולי אפשר "מתמר"

המדורה שנמצאת שם גדולה,

אם זה מקום קבוע, עדיף לכתוב "ממוקמת".

שולח מבט קצר לעבר הרגליים שלו,

לי זה קצת צרם, לדעתי עדיף לכתוב "רגליו"

אבל זה רק בידו איך הוא ייראה. רק בידו.

החזרה על המילים "רק בידו", באה כדי להדגיש את זה, אבל לדעתי כדאי לסיים "בידו בלבד".

 

[שירת הכוכבים]

פרק 3
כשהיה קטן, העולם היה נראה לו ענק.
האנשים כולם היו גבוהים, והוא- ילדון נמוך- היה כה קטן לעומתם. אין ואפס בתוך אינסוף.
אבל החיים היו כה פשוטים ותמים, והוא- לא חשב על כך הרבה.
עד לפעם ההיא, שהבלבול כל כך אחז בו. הוא עמד שם, והמדף לידו הגיע עד לכתפיו. האנשים כולם היו גבוהים וגדולים, ואף אחד לא שם לב אליו.
אז הוא התפנה לחשוב על היותו קטן, קטן כל כך. זעיר ופצפון.
והדמעות שלו, גדולות וחמות, הבינו את זה עוד לפניו.
הוא היה שם לבד. לבד ממש. עד לאותם הרגעים, הוא בטוח- לא היה אף פעם לבד. רק ילדון קטן.
הוא הרגיש שהיה זה נצח, למרות שכבר מזמן הבין שכנראה לא חלפו אלא עשר דקות.
כשגבה, פתאום אף אחד כבר לא היה נראה לו גדול כל כך.
רק העולם נשאר גדול, כמעט אינסופי.
והוא בתוכו, נקודה. פסיק.
על אף שהיה מי שתמיד אמר לו, שכל תנועה והברה שלו משפיעות על העולם כולו. שגל מעשה, ולו הקטן ביותר, משמעותי בהרבה.
הוא עצמו לא חשב שזה סותר. לפעמים סימני פיסוק הם הדבר המשפיע ביותר על הסיפור הכתוב כולו.

……​

כשהשמש עולה מן המזרח, הוא כבר בחוץ.
הסנדלים שלו מחוברים לכפות רגליו ברפרוף, והבגדים שלו כבר גדולים עליו.
דלת העץ של הבקתה- מאחוריו, ופניו אל הים.
היום מתחשק לו להרחיק עד לחוף הדרומי, זה המלא בדקלי קוקוס גבוהים. הוא יצטרך להיזהר לא לחטוף אחד על הראש, אבל מלבד זאת- הנוף שם יפהפה.
הדרך לשם עוברת דרך חורשת העצים הגדולה, אבל לא אכפת לו. הוא לא מפחד ממנה, מכיר אותה בעל פה.
צעדיו מהירים, ועיניו מתבוננות סביב, אומרות שלום לכל עלה וכל לטאה. הוא נוטל מקל עץ עבה באמצע הדרך, וצועד איתו הלאה.
ההליכה מיטיבה איתו, ושפתיו ממלמלות תפילה במשך כל הדרך. כשהוא מגיע אל החוף, הוא כבר אוחז באמצעה.
על סלע אחד, בהיר, שנח תחת עץ דקל, הוא מתיישב וממשיך את תפילתו.
כמו בהרבה פעמים אחרות, הוא לא מצליח להתרכז במילים עד הסוף.
אולי זהו הנוף, אולי העובדה שהוא ממלמל בעל פה. אולי סתם יצר הרע.
וכשהתפילה מסתיימת, הוא משרטט באמצעות המקל העבה שנטל קודם לכן על האדמה התחוחה.
בהתחלה הוא משרטט סתם עיגולים, אפילו לא מדויקים. אחר כך הוא מנסה לעשות כאלו מדויקים יותר, ובהמשך, כמו בעל כורחו- הוא עושה את מה שהוא תמיד עושה כשהוא מתחיל לשרטט על החול.
מצייר.
הרוח מעיפה עלים על הציור שלו, והוא מסיט אותם בעדינות פעם אחר פעם. בהתחלה הקווים חלשים, כאלו שאפשר למחות באמצעות העברת יד עדינה על החול, אבל לאחר שהוא גומר לצייר הוא עובר שוב פעם על הקווים.
הוא חורט ממש באדמה, עד שהתוצאה הסופית מצואת חן בעיניו.
עץ גדול מצויר שם על הקרקע, ועל אחד מענפיו הרבים, העבים- ציפור קטנה, שבשביל לצייר אותה הוא לקח בכלל מקל אחר, דק יותר.
וכשהוא לא מצליח שלא להרהר בציור הבראשיתי ההוא, זה שהוא הטביע על החול הרטוב שבחוף הצפוני- הוא חותם את שמות באותיות גדולות, עבות, בתחתית הציור.
אפריים.
היו"ד השנייה יצאה לו ארוכה מדי- כמעט באורך של ו"ו, אבל לא אכפת לו. ממילא מן הסתם לא יהיו יותר מדי אנשים שיראו את הציור.
אלעזר לימד אותו לכתוב את שמו בתחתית הציורים. הוא גם לימד אותו שאם ייקח מקל עבה ויחרוט בחוזקה- הציור יישאר זמן ארוך יותר על האדמה.
אלעזר גם לימד אותו איפה הכי כדאי להחזיק במקל כדי לקבל תוצאה מדויקת, ואיך אפשר לטשטש בזהירות קווים שאינם מספיק טובים.
אלעזר לימד אותו את כל זה, כשם שלימד אותו הרבה דברים אחרים. כמעט הרבה מדי.
והוא מכיר לו טובה על כך, כיוון שבין כל עצותיו, דבריו והסבריו של אלעזר היו שלושה דברים בלבד אותם הוא החליט שלא ליישם.
אחת מההחלטות ההן היא שלא למחוק, ולא לטשטש, אף פעם, שום קו שצייר על האדמה.
גם אם הקו לא יצא מספיק בסדר, גם אם הוא מכוער והורס את שלמותו של הציור- הוא יציר כפיו.
גם לדברים מכוערים יש זכות קיום. והוא מוכן להתווכח עם כל מי שיאמר אחרת.

……​

 

[שירת הכוכבים]

אשמח לביקורת, בעיקר על התוכן אבל לא רק.

 

[שירת הכוכבים]

להעלות פרק חדש? בינתיים נראה שאין ביקוש.

 

[CN]

ב"ה

אני חושבת שיש שתי סיבות לחוסר התגובות:

1. כמו כל סיפור בהמשכים חדש פה בקהילה, הוא צריך לצבור קילומטראז' כדי לקבל את אמון הקוראים. קטע קצר - אנחנו יכולים להחליט מיד אם אהבנו, לסיפור בהמשכים אנחנו נותנים זמן בישול וטעימה לפני שאנחנו מחליטים אם לקרוא ולהגיב, או לזנוח את האשכול לנפשו.

2. הסיפור הנוכחי, בשונה מסערת הרבעים, לא מרגיש לי שהוא מצליח להחזיק את עצמו.
הוא לא מספיק מסקרן, לא רואה עלילה, יותר כמו הבזקי סיטואציות אקראיות + תובנות, האם זה מבנה שיצליח להחזיק קוראים?
לא זוכרת איפה קראתי ולמדתי, שגם בסיפור בהמשכים - בכל פרק בפני עצמו צריכה להיות מיני-עלילה, עם פתיחה, בעיה, קליימקס, וכו'.

 

[CN]

הוא עצמו לא חשב שזה סותר. לפעמים סימני פיסוק הם הדבר המשפיע ביותר על הסיפור הכתוב כולו.

……​

ב"ה

זה ספציפית הרגיש לי שבירת קיר רביעי, למרות שהמשל מעניין - זה לא זרם לי טוב.

לגבי המילה 'אפרים', אם זה השם שלו - הכתיב התקני הוא עם י' אחת, לדעתי.
או שהתכוונת לזה - תֶּבֶן אַתָּה מַכְנִיס לַעֲפָרַיִם?
(מנחות פה.) [מימרת חכמים] אַתָּה מֵבִיא לְמָקוֹם דָּבָר שֶׁהוּא מָצוּי שָׁם בְּשֶׁפַע? כְּלוֹמַר, אֵין אַתָּה מְחַדֵּשׁ וְלֹא כְלוּם! (עֲפָרַיִם – שֵׁם עִיר שֶׁהַתֶּבֶן הָיָה מָצוּי שָׁם הַרְבֵּה) .
כי אז בכתיב ללא ניקוד מקובל לכתוב עם שתי י'.

 

[מה שניחשת]

אני ממש מחכה שתמשיכי.. את כותבת יפה!

 

[שירת הכוכבים]

ב"ה

אני חושבת שיש שתי סיבות לחוסר התגובות:

1. כמו כל סיפור בהמשכים חדש פה בקהילה, הוא צריך לצבור קילומטראז' כדי לקבל את אמון הקוראים. קטע קצר - אנחנו יכולים להחליט מיד אם אהבנו, לסיפור בהמשכים אנחנו נותנים זמן בישול וטעימה לפני שאנחנו מחליטים אם לקרוא ולהגיב, או לזנוח את האשכול לנפשו.

2. הסיפור הנוכחי, בשונה מסערת הרבעים, לא מרגיש לי שהוא מצליח להחזיק את עצמו.
הוא לא מספיק מסקרן, לא רואה עלילה, יותר כמו הבזקי סיטואציות אקראיות + תובנות, האם זה מבנה שיצליח להחזיק קוראים?
לא זוכרת איפה קראתי ולמדתי, שגם בסיפור בהמשכים - בכל פרק בפני עצמו צריכה להיות מיני-עלילה, עם פתיחה, בעיה, קליימקס, וכו'.

תודה על הביקורת.
האמת היא שהסיפור תוכנן להיות כתוב רגוע יותר, ובלי חלוקה לפרקים בכלל. פשוט החלטתי להעלות כל שני קטעים ביחד כפרק.
(בקיצור, זה לא נועד להיות סיפור בהמשכים)
בפרקים הבאים יש יותר מתח.

לגבי המילה 'אפרים', אם זה השם שלו - הכתיב התקני הוא עם י' אחת, לדעתי.

יש מצב שאת צודקת. כלומר, כנראה שאת צודקת. גם ווארד מתקן אותי. פשוט העדפתי ככה כי זה היה נראה לי יותר הגיוני בכתיב מלא. הרבה פעמים מוסיפים אותיות כשזה בלי ניקוד, אבל אם זה לא מקובל- אני אשנה לי' אחת. תודה על ההערה.

אני ממש מחכה שתמשיכי.. את כותבת יפה!

תודה על המחמאה.

 

[שירת הכוכבים]

זיכרונות הם כמו גלים. זורמים כל הזמן, ובה בעת נסוגים לאחור. מתעתעים.
זיכרונות הם כמו הגשם. בפתע פתאום מטח אדיר של טיפות, עד שזה נעצר. לא מותיר שום זכר, מלבד שלוליות של ידיעות וחלקי זיכרונות סביב, וריח קלוש שאין לו שום מקור אחר.
זיכרונות הם כמו רוח. פעם מפה, פעם משם, מכל כיוון אפשרי. מתקיפה פתאום, ומעיפה דברים, ולעיתים גם לא מאפשרת לאדם להיוותר במקומו.
זיכרונות הם לעיתים כמו ברקים ורעמים. מבזיקים פתאום, מסמאים, ומעט לאחר מכן- הם מרעישים בקול גדול.
זיכרונות הם כמו חול. אי אפשר לספור אותם, ויש הרבה גוונים ומרקמים. הם נמצאים בכל מקום, לפעמים מעיקים. לפעמים חלק מן החיים.
בדרך כלל סתם חלק מהרקע, מהתפאורה. איזשהו דבר שנראה לא משמעותי, אבל רוב האנשים לא יצליחו לדמיין את עצמם מסתדרים בלעדיו. בייחוד כשגרגרים חוברים זה לזה, הופכים לאדמה.
מוצקה, יבשה, חזקה ויציבה.
אצלו היו הזיכרונות הכל ביחד. גם גלים, גם גשם. כמו הרוח, וכמו האדמה.
הוא השתדל להתעלם מהם לפעמים, למרות שהם כמו גרגרי חול. למרות יופיים של הגלים.
אבל איך אפשר להתעלם מגשם שיורד עליך, מרטיב אותך עד לשד עצמותיך? ואיך אפשר להתעלם מרוח שמעיפה חפצים ועלים סביבך, מפזרת את פאותיך ומפיחה כעין רוח חיים בבגדיך?
הוא לא הצליח מעולם להתעלם מן הזיכרונות. זה היה קשה מדי. בלתי אפשרי.

……​

הרוח נושבת בין הדקלים.
היא מרעידה את הכפות העצומות שלהם, ומפילה אגוז קוקוס אחד, כבד, על האדמה.
הוא צונח בקול רעש גדול, ואפרים מתלבט האם להתרחק מהעצים.
הרוח חזקה מאוד, והוא לא רוצה שייפול עליו קוקוס, זה עלול להיות מסוכן.
בצעדים קטנים, איטיים, הוא מתרחק משם. מעבר לחוף הדקלים יש את החוף הירוק.
הוא מלא בצמחייה ירוקה, שכוללת הרבה שיחים ועצים שמשתפלים מן החוף אל תוך המים.
שם יש גם אגם קטן שמוקף כמעט לגמרי באדמה, מלבד המקום בו הוא מתחבר אל הנחל שחולף באזור ונובע ממעיין מרוחק מעט, ומלבד גם מקום החיבור עם הים.
עיניו החומות חולפות על פני העצים בשעה שהוא מתקרב אל האגם הקטן, שמימיו רדודים ביחס לים ואין בו גלים שיכולים לסחוף אותו הרחק, רק זרם חלש, שבחורף מתחזק ועלול לעיתים להיות מסוכן.
האגם יפהפה, והוא מתיישב על סלע קטן בסמוך לו, משכשך את רגליו במימי האגם.
הם צלולים ונקיים, והוא מתכופף ושותה מהם. ככה, ללא מסננת. למים כאלו הוא רגיל.
בסמוך אליו ממש צומח עץ גבוה ועתיק, שממשיך להוציא פירות. "עץ שתול על פלגי מים" הסביר לו אלעזר פעם, ועיניו ננעצו הרחק בשעה שאמר זאת, כאילו הוא מפליג בזיכרונו הרחק. "שנותן את פריו בעיתו. ועלהו לא ייבול".
הרבה פעמים אלעזר מפליג במחשבותיו הרחק. כשהוא נזכר בדברים ישנים שקרו לו, אפרים שותק.
לאלעזר עבר אחר לחלוטין ממנו. לכאורה- גם יותר מורכב משלו. הוא כאן מאז שנולד. אלעזר לא.
אלעזר לא מספר לו שום דבר על מה שהיה איתו לפני שהגיע לכאן. והוא, הוא אף פעם לא שואל.
אפרים מנדנד את רגליו, מוציא אותן מן המים ומכניס בחזרה. המים משפריצים מעט, משמיעים קול. הוא אוהב את הקול הזה.
אם הוא מנדנד את רגליו בדיוק כך, כשהן באוויר- הן לא משמיעות אף רחש. כשהרגליים במים והוא מוציא ומחזיר- נדנוד הרגליים יוצר קול משמעותי, קיים.
אפשר לעשות משהו בשקט, מבלי שאיש יידע או ישמע. ואפשר לעשות את אותו הדבר בקול רעש וצלצולים. שכל הסובבים יידעו וישמעו.
מה עדיף?
הוא לא יודע. לפעמים הוא רוצה ברעש. הוא יפה, הרעש, ולפעמים גם עוזר לאלעזר למצוא אותו.
אבל לפעמים הוא רוצה שקט. רוצה להיות פאסיבי, לא נשמע. לשמוע את ציוץ הציפורים ואת המיית הגלים. להאזין ולשתוק.
הוא אוהב להקשיב לטבע. הוא גם לא מכיר משהו אחר. אלעזר כן, והוא טוען שקולות הטבע הם הדבר היפה בעולם, אבל קולות שיחה של אנשים הם משמעותיים יותר.
יכולים להביא שמחה, ויכולים גם להביא אבדון.
אין יופי באדם שחורץ גורלות מבלי משים, באמצעות לשונו. אין יופי, אבל יש דברים אחרים. יש משמעות. יש עוצמה. ויש גם תובנה שמרחפת בראש לעוד זמן ארוך, עד שהיא חומקת. וחוזרת רק בפעם הבאה.
אפרים לא מבין הרבה מדבריו אלו של אלעזר, אבל הוא מבין קצת. וישנה גם המציאות, שמסבירה לו טוב מכולם.
הוא הרי יודע שדיבורים יכולים להיות משמעותיים. בגלל זה הוא כאן.
כמה דברים הוא עושה רק בגלל מילים ששמע? אין לו כוח לספור. הוא אף פעם, כך הוא חושב, לא ספר עד מספר גבוה כל כך.
אולי רק כשאבא היה חולה, והוא ספר את הנשימות שלו במשך כל הלילה, עד בואו של הבוקר. אז, כשהשמש עלתה מן המזרח וצבעה את הבית באור חלש, כבר לא היה מה לספור.

......​

 

[שירת הכוכבים]

עכשיו יותר טוב?

 

[מה שניחשת]

מחכה להתפתחות שתבהיר יותר את העלילה..