- הוסף לסימניות
- #1
אני מנסה ללמוד מה זה אומר לצאת לאור.
זה שצריך לראות אותי?
לקרוא אותי?
שאני צריכה להיות כל הזמן מול קהל כלשהו?
לא נראה לי...
אז מה זה לצאת לאור באופן אמיתי ואיכותי?
אולי זה
פשוט
להצליח להיות בשקט
לחיות בתוך עצמך
ואז לנסות ליצור משהו
ואם שלמים התוצאה,
לשווק אותו לקהל
בלי רצון ובלי מטרה אישית
אלא כי צריך
וזה טוב לך ולעולם...
בלי לצפות לכלום,
אלא לנסות להציע את הטוב שלך
בלי לחיות בחשיבה גרנדיוזית.
זה היכולת להיות, לדבר להעביר הלאה
ולשלב עם זה את היכולת
לחיות את עצמך
ולשתוק.
זה להיות גם פופולארי, כביכול
וגם אנונימי
זה לשלב
בין עולמות מנוגדים
ולהצליח לחיות בשלום
בכל העולמות.
כן כן
זה המקום בו אתה יוצא לאור
ואתה מצליח להשאר
ולהתכנס
לתוך הצללים
מתוך הבנה
שאתה לא יוצא לאור
ולא נכנס לצללים
אלא חי את חייך
עושה מה שמתבקש ממך
באותו מקרה.
אם לכתוב
אז לכתוב
אם לשתוק
אז לשתוק
אם לדבר
אז לדבר.
*
נאמר "ברוב עם הדרת מלך".
כשיש פרסום – יציאה לאור – קהל – שם נמצאת התגלות המלך.
הבעיה בכך היא שזה הרבה אור, אלוקות זה אור.
ופרסום זה אור.
והאדם מתקשה להכיל את האור.
הוא מתבלבל.
האור גם לא שייך לאדם היחיד, בהכרח, אלא שייך לאלוקים שחפץ שכל הבריאה שלו תצא לפרסום, ותקבל אור.
לפיכך, צריך לשלב גילוי אלוקות – יציאה לאור והגשמה עצמית – יחד עם הכנעה והבנה בערך העצום של ה'חושך' כביכול, ושל השתיקה.
באופן בו האדם משלב באופן בריא ונכון גם שתיקה וגם דיבור.
בו האדם מרשה לעצמו לצאת החוצה, ולזכור שזה 'סך הכל' חלק מהתפקיד שלו בעולם.
לצאת החוצה ולזכור את המרחב הפנימי שלו, שתמיד יישאר שלו, מול המרחב הציבורי, ששייך לציבור, והוא יכול לקחת בו חלק לא מתוך תחושות שזה 'כבד עליו', 'לא מתאים לו' וכדומה, אלא מתוך תחושה והבנה שהוא חלק מהעולם וצריך לתרום את חלקו, וזה חלקו האישי בבניית ביתו של אלוקים בעולם.
ולא, לא צריך עבור זה קהל או פרסום גדול, מספיקה הנכונות הזו, והמקום בו אדם נכנע לפני אלוקים ומבין שהוא צריך לצאת לאור באופן כלשהו, כי זו הדרך להמלכת אלוקים על העולם.
הנכונות הזו, היא ההשלמה עם האור; ההשלמה שאתה אדם מאוד גדול ויש לך כוחות אינסופיים, והם לא שלך, אלא של אלוקים.
בסופו של דבר, גם הרע וגם הטוב הם הדרך לאלוקים.
לכן לא צריך לפחד מהרע, ולא צריך לסגוד לטוב.
אלא פשוט לחפש איזון בכל דבר, כי התנהגות מתוקה מידי מזמינה כנגדה התנהגות רעילה, נדיבות מזמינה ניצול, אור מזמין חושך.
לכן, זו החשיבות הגדולה: לחיות ביציבות ובהסכמה שיש מקום להתקדם ולהיות תמיד טובים יותר, בנתונים הקיימים, להסכים עם המקומות החשוכים בתוכנו ולהצליח להאיר אותם ולמצוא להם מזור ותיקון.
שנזכה לגילוי אלוקות שלם בכל העולם באופן בריא ונכון,
אמן.
זה שצריך לראות אותי?
לקרוא אותי?
שאני צריכה להיות כל הזמן מול קהל כלשהו?
לא נראה לי...
אז מה זה לצאת לאור באופן אמיתי ואיכותי?
אולי זה
פשוט
להצליח להיות בשקט
לחיות בתוך עצמך
ואז לנסות ליצור משהו
ואם שלמים התוצאה,
לשווק אותו לקהל
בלי רצון ובלי מטרה אישית
אלא כי צריך
וזה טוב לך ולעולם...
בלי לצפות לכלום,
אלא לנסות להציע את הטוב שלך
בלי לחיות בחשיבה גרנדיוזית.
זה היכולת להיות, לדבר להעביר הלאה
ולשלב עם זה את היכולת
לחיות את עצמך
ולשתוק.
זה להיות גם פופולארי, כביכול
וגם אנונימי
זה לשלב
בין עולמות מנוגדים
ולהצליח לחיות בשלום
בכל העולמות.
כן כן
זה המקום בו אתה יוצא לאור
ואתה מצליח להשאר
ולהתכנס
לתוך הצללים
מתוך הבנה
שאתה לא יוצא לאור
ולא נכנס לצללים
אלא חי את חייך
עושה מה שמתבקש ממך
באותו מקרה.
אם לכתוב
אז לכתוב
אם לשתוק
אז לשתוק
אם לדבר
אז לדבר.
*
נאמר "ברוב עם הדרת מלך".
כשיש פרסום – יציאה לאור – קהל – שם נמצאת התגלות המלך.
הבעיה בכך היא שזה הרבה אור, אלוקות זה אור.
ופרסום זה אור.
והאדם מתקשה להכיל את האור.
הוא מתבלבל.
האור גם לא שייך לאדם היחיד, בהכרח, אלא שייך לאלוקים שחפץ שכל הבריאה שלו תצא לפרסום, ותקבל אור.
לפיכך, צריך לשלב גילוי אלוקות – יציאה לאור והגשמה עצמית – יחד עם הכנעה והבנה בערך העצום של ה'חושך' כביכול, ושל השתיקה.
באופן בו האדם משלב באופן בריא ונכון גם שתיקה וגם דיבור.
בו האדם מרשה לעצמו לצאת החוצה, ולזכור שזה 'סך הכל' חלק מהתפקיד שלו בעולם.
לצאת החוצה ולזכור את המרחב הפנימי שלו, שתמיד יישאר שלו, מול המרחב הציבורי, ששייך לציבור, והוא יכול לקחת בו חלק לא מתוך תחושות שזה 'כבד עליו', 'לא מתאים לו' וכדומה, אלא מתוך תחושה והבנה שהוא חלק מהעולם וצריך לתרום את חלקו, וזה חלקו האישי בבניית ביתו של אלוקים בעולם.
ולא, לא צריך עבור זה קהל או פרסום גדול, מספיקה הנכונות הזו, והמקום בו אדם נכנע לפני אלוקים ומבין שהוא צריך לצאת לאור באופן כלשהו, כי זו הדרך להמלכת אלוקים על העולם.
הנכונות הזו, היא ההשלמה עם האור; ההשלמה שאתה אדם מאוד גדול ויש לך כוחות אינסופיים, והם לא שלך, אלא של אלוקים.
בסופו של דבר, גם הרע וגם הטוב הם הדרך לאלוקים.
לכן לא צריך לפחד מהרע, ולא צריך לסגוד לטוב.
אלא פשוט לחפש איזון בכל דבר, כי התנהגות מתוקה מידי מזמינה כנגדה התנהגות רעילה, נדיבות מזמינה ניצול, אור מזמין חושך.
לכן, זו החשיבות הגדולה: לחיות ביציבות ובהסכמה שיש מקום להתקדם ולהיות תמיד טובים יותר, בנתונים הקיימים, להסכים עם המקומות החשוכים בתוכנו ולהצליח להאיר אותם ולמצוא להם מזור ותיקון.
שנזכה לגילוי אלוקות שלם בכל העולם באופן בריא ונכון,
אמן.
הנושאים החמים