שיתוף - לביקורת שיכורים טרמפיסטים – הסוף!

  • הוסף לסימניות
  • #1
יבש כמו שאשתי הייתה רוצה שהרצפות יהיו כשאני דורך בספונג'ה, ככה הייתי מגדיר את סעודת הפורים אצל השווער שלי – סעודת הבראה, רק עם תחפושות.

לאורך 7 שעות הסעודה לא קורה כלום, כמו יצירה מוזיקלית ממושכת המורכבת מצליל בודד, ארוך וצורם.

אפילו הבחורים המתרימים כבר יודעים לא להתקרב לבית הזה. ברשימת הכתובות שהם נושאים עמם כתוב ומודגש בצהוב זוהר ומהבהב: "יבש כמו מכונת ייבוש בתוכנית הייבוש הכי תוקפנית שלה – לא להתקרב".

כבר שנים שאני לוקח על עצמי את תפקיד ה'משמח' הכמעט בלתי אפשרי. בבחינת במקום שאין איש, השתדל להיות פראייר.

מובן שאי אפשר לעשות את זה במצב של פיקחות, אז אני שותה כמויות אסטרונומיות של יין וויסקי – מקריב את גופי לטובת הכלל.

נכון, הרופא הזהיר אותי בפירוש שזה לא טוב לכבד שלי, אבל היובש שם מסוכן וכבד לכבד שלי שבעתיים.

מגמת האווירה משתנה מקצה לקצה כאשר יש לי יותר אלכוהול בדם מאשר דם. אני משתחרר ומשתולל ושובר בחדות את השרב הכבד השורר בבית.

אלא שמדי שנה, בנקודת השיא של השמחה, הוא מגיע והורס לי את מצב הרוח. זה הגיס הכי יבש שתכירו. עיניו צרות בתשומת הלב המופנית אליי, אז הוא תופס טרמפ על גבי. הוא מעמיד פני שיכור וגונב ממני את התפקיד.

זה מרתיח נורא. אני מטביע את מוחי בטיפה המרה, מסכן את בריאותי, והוא שותה כוס קולה ושודד לי את כל התהילה.

איך אני יודע שהוא לא שותה אלכוהול? לא צריך להיות בשביל זה נביא. יש לו חך של תינוק בן יומו. פרצופו מתעוות כשהוא שותה מים מינראליים, כמו ילד שנגס בטעות בשן של שום חי. אשתו מציידת אותו מדי בוקר כשהוא יוצא מביתו בבקבוק פטל, אחרת הוא עשוי להתייבש לה. בחתונות המשפחתיות הוא יושב בשולחן של הילדים, הוא אוהב רק בורקס, שניצל וצ'יפס. עכשיו תשכנעו אותי שהוא שתה יין.

בפורים של השנה האחרונה החלטתי שאני עושה לזה סוף. התקשרתי לחבר שמתנדב במשטרת התנועה, ביקשתי ממנו שיביא את מכשיר הינשוף שברשותו, שנועד לניטור רמת האלכוהול בדמם של נהגים.

חשבתי שלחשוף בפני כולם שאין בדמו אפילו לא טיפה של אלכוהול יהיה רעיון מצוין, שיעשה אחת ולתמיד צדק היסטורי.

אלא שהשוטר דחה את בקשתי בנימוס. הוא כבר הוזמן לחמישים כתובות אחרות שבהן יש חשש כבד לשכרות מזויפת.

בהיעדר רשויות אכיפה אפקטיביות נאלצתי לקחת את החוק לידיים ולמצוא שיטה עצמאית לחשיפת התרמית.

סעודת הפורים התחילה בדיוק כמו שצפו החזאים: יובש שרבי כבד עד קיצוני. באמצע הסעודה התחלתי לזייף סמני שכרות שהחריפו בהדרגתיות מתוכננת, כדי להעניק למשחק אמינות טובה.

תוך חצי שעה כבר העמדתי פני שיכור גמור, מה שכצפוי הכניס את הטרמפיסט לפעולה. הוא נכנס לדמות כמו בכל שנה. נמרח על השולחן כמו גבינת שמנת על בייגל, הלך בזיגזג ומישש קירות כמו המצרים במכת חושך וכמובן שדיבר שטויות וסיפק את הסחורה לעדת הילדים שהתקבצו סביבו.

בשיא ההצגה הודעתי על פרישה: "רבותי, השנה החלטתי לעבוד עליכם, אני לא באמת שיכור", הכרזתי וחזרתי להתנהגות נורמטיבית, משאיר את הטרמפיסט לבד ברכב, שיעבור לכיסא הנהג וינהג לו בשכרות כאוות נפשו.

שמתי לב למצוקה שאחזה בו. יש לו עוד ארבע שעות סעודה להשתגע עם עצמו. אוי כמה שזה מגיע לו. התמוגגתי.

מה רב היה זעמי כאשר לאחר חצי שעת התמודדות מייסרת, הוא מצא דרך יצירתית לצאת מזה: "גם אני החלטתי השנה לעבוד עליכם, לא באמת השתכרתי".

התפוצצתי מכעס. מה חשבתי לעצמי, שהטרמפיסט הנצחי לא יתפוס טרמפ על התירוץ שלי?

התאפקתי שלא לקום לחשוף את השקר שלו, בכל זאת, פורים הוא כיום הכיפורים, אני לא צריך עוון שכזה על המצפון שלי ביום כיפור עוונותיי.

באקט של אצילות, כמו בסיפור הסימנים של רחל ולאה, קמתי ואמרתי בקול: "נכון, תיאמנו ביחד את המשחק הזה", ועצרתי לרגע לחשוב איך להמשיך את הנאום המאולתר.

הוא הביט בי בעיניים מופתעות ומלאות תודה, בעוד דמי מבעבע בתוכי.

ואז הכתה בי מחשבה. גם אם פורים הוא כיום הכיפורים, הרי שאני לא השעיר לעזאזל. וברוח תובנה זו המשכתי את נאומי: "ובכן, סיכמנו שלאחר המשחק המשעשע הזה נשתכר ביחד, כאשר על כל כוס שאני אשתה גם הוא ישתה, עד לשכרותנו המלאה", חתמתי את דבריי לקול תשואות הנוכחים ופתחתי את הבקבוק הראשון לעיניו המשתוממות של הגיס.

שמתי לב שהוא צובט את עצמו, מתפלל להתעורר מהחלום המבעית. בתוך תוכי ידעתי שהפעם הבאה שהוא יתעורר תהיה כשהשפעת האלכוהול תפוג מגופו.

מזגתי לי ומזגתי לו יין סמוק ומלא אופי ואלכוהול, לקול קריאות המעודדים. ושוב מזגתי פעמיים, וחוזר חלילה. הוא נאלץ לשתות ולסבול בשקט בדיוק את הכמות המופרזת שאני שותה מדי שנה.

בחסדי שמיים, לפני כמה חודשים הוא התעורר מהשינה העמוקה. כיום הוא עדיין לא צלול לגמרי, אבל זה הולך ומשתפר מיום ליום.

אבקש להעריך כאן בזהירות, שהשנה כנראה אהיה השיכור היחידי אצל השווער שלי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #4
  • הוסף לסימניות
  • #5
  • הוסף לסימניות
  • #6
הצלחת (כרגיל) להעלות חיוך זחוח על פני העייפות - ולא בגלל ששתיתי קולה...

את אלה הכי אהבתי:
במקום שאין איש, השתדל להיות פראייר
יבש כמו מכונת ייבוש בתוכנית הייבוש הכי תוקפנית שלה
כמו יצירה מוזיקלית ממושכת המורכבת מצליל בודד, ארוך וצורם
יבש כמו שאשתי הייתה רוצה שהרצפות יהיו כשאני דורך בספונג'ה, ככה הייתי מגדיר את סעודת הפורים אצל השווער שלי – סעודת הבראה, רק עם תחפושות.
והוא שותה כוס קולה ושודד לי את כל התהילה.
כמו ילד שנגס בטעות בשן של שום חי.
אשתו מציידת אותו מדי בוקר כשהוא יוצא מביתו בבקבוק פטל,
נמרח על השולחן כמו גבינת שמנת על בייגל
לפני כמה חודשים הוא התעורר מהשינה העמוקה
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
😂
אוי זה אחד הטובים!!!

את אלה הכי אהבתי:
יותר קצר לצטט את זה ככה-
יבש כמו שאשתי הייתה רוצה שהרצפות יהיו כשאני דורך בספונג'ה, ככה הייתי מגדיר את סעודת הפורים אצל השווער שלי – סעודת הבראה, רק עם תחפושות.

לאורך 7 שעות הסעודה לא קורה כלום, כמו יצירה מוזיקלית ממושכת המורכבת מצליל בודד, ארוך וצורם.

אפילו הבחורים המתרימים כבר יודעים לא להתקרב לבית הזה. ברשימת הכתובות שהם נושאים עמם כתוב ומודגש בצהוב זוהר ומהבהב: "יבש כמו מכונת ייבוש בתוכנית הייבוש הכי תוקפנית שלה – לא להתקרב".

כבר שנים שאני לוקח על עצמי את תפקיד ה'משמח' הכמעט בלתי אפשרי. בבחינת במקום שאין איש, השתדל להיות פראייר.

מובן שאי אפשר לעשות את זה במצב של פיקחות, אז אני שותה כמויות אסטרונומיות של יין וויסקי – מקריב את גופי לטובת הכלל.

נכון, הרופא הזהיר אותי בפירוש שזה לא טוב לכבד שלי, אבל היובש שם מסוכן וכבד לכבד שלי שבעתיים.

מגמת האווירה משתנה מקצה לקצה כאשר יש לי יותר אלכוהול בדם מאשר דם. אני משתחרר ומשתולל ושובר בחדות את השרב הכבד השורר בבית.

אלא שמדי שנה, בנקודת השיא של השמחה, הוא מגיע והורס לי את מצב הרוח. זה הגיס הכי יבש שתכירו. עיניו צרות בתשומת הלב המופנית אליי, אז הוא תופס טרמפ על גבי. הוא מעמיד פני שיכור וגונב ממני את התפקיד.

זה מרתיח נורא. אני מטביע את מוחי בטיפה המרה, מסכן את בריאותי, והוא שותה כוס קולה ושודד לי את כל התהילה.

איך אני יודע שהוא לא שותה אלכוהול? לא צריך להיות בשביל זה נביא. יש לו חך של תינוק בן יומו. פרצופו מתעוות כשהוא שותה מים מינראליים, כמו ילד שנגס בטעות בשן של שום חי. אשתו מציידת אותו מדי בוקר כשהוא יוצא מביתו בבקבוק פטל, אחרת הוא עשוי להתייבש לה. בחתונות המשפחתיות הוא יושב בשולחן של הילדים, הוא אוהב רק בורקס, שניצל וצ'יפס. עכשיו תשכנעו אותי שהוא שתה יין.

בפורים של השנה האחרונה החלטתי שאני עושה לזה סוף. התקשרתי לחבר שמתנדב במשטרת התנועה, ביקשתי ממנו שיביא את מכשיר הינשוף שברשותו, שנועד לניטור רמת האלכוהול בדמם של נהגים.

חשבתי שלחשוף בפני כולם שאין בדמו אפילו לא טיפה של אלכוהול יהיה רעיון מצוין, שיעשה אחת ולתמיד צדק היסטורי.

אלא שהשוטר דחה את בקשתי בנימוס. הוא כבר הוזמן לחמישים כתובות אחרות שבהן יש חשש כבד לשכרות מזויפת.

בהיעדר רשויות אכיפה אפקטיביות נאלצתי לקחת את החוק לידיים ולמצוא שיטה עצמאית לחשיפת התרמית.

סעודת הפורים התחילה בדיוק כמו שצפו החזאים: יובש שרבי כבד עד קיצוני. באמצע הסעודה התחלתי לזייף סמני שכרות שהחריפו בהדרגתיות מתוכננת, כדי להעניק למשחק אמינות טובה.

תוך חצי שעה כבר העמדתי פני שיכור גמור, מה שכצפוי הכניס את הטרמפיסט לפעולה. הוא נכנס לדמות כמו בכל שנה. נמרח על השולחן כמו גבינת שמנת על בייגל, הלך בזיגזג ומישש קירות כמו המצרים במכת חושך וכמובן שדיבר שטויות וסיפק את הסחורה לעדת הילדים שהתקבצו סביבו.

בשיא ההצגה הודעתי על פרישה: "רבותי, השנה החלטתי לעבוד עליכם, אני לא באמת שיכור", הכרזתי וחזרתי להתנהגות נורמטיבית, משאיר את הטרמפיסט לבד ברכב, שיעבור לכיסא הנהג וינהג לו בשכרות כאוות נפשו.

שמתי לב למצוקה שאחזה בו. יש לו עוד ארבע שעות סעודה להשתגע עם עצמו. אוי כמה שזה מגיע לו. התמוגגתי.

מה רב היה זעמי כאשר לאחר חצי שעת התמודדות מייסרת, הוא מצא דרך יצירתית לצאת מזה: "גם אני החלטתי השנה לעבוד עליכם, לא באמת השתכרתי".

התפוצצתי מכעס. מה חשבתי לעצמי, שהטרמפיסט הנצחי לא יתפוס טרמפ על התירוץ שלי?

התאפקתי שלא לקום לחשוף את השקר שלו, בכל זאת, פורים הוא כיום הכיפורים, אני לא צריך עוון שכזה על המצפון שלי ביום כיפור עוונותיי.

באקט של אצילות, כמו בסיפור הסימנים של רחל ולאה, קמתי ואמרתי בקול: "נכון, תיאמנו ביחד את המשחק הזה", ועצרתי לרגע לחשוב איך להמשיך את הנאום המאולתר.

הוא הביט בי בעיניים מופתעות ומלאות תודה, בעוד דמי מבעבע בתוכי.

ואז הכתה בי מחשבה. גם אם פורים הוא כיום הכיפורים, הרי שאני לא השעיר לעזאזל. וברוח תובנה זו המשכתי את נאומי: "ובכן, סיכמנו שלאחר המשחק המשעשע הזה נשתכר ביחד, כאשר על כל כוס שאני אשתה גם הוא ישתה, עד לשכרותנו המלאה", חתמתי את דבריי לקול תשואות הנוכחים ופתחתי את הבקבוק הראשון לעיניו המשתוממות של הגיס.

שמתי לב שהוא צובט את עצמו, מתפלל להתעורר מהחלום המבעית. בתוך תוכי ידעתי שהפעם הבאה שהוא יתעורר תהיה כשהשפעת האלכוהול תפוג מגופו.

מזגתי לי ומזגתי לו יין סמוק ומלא אופי ואלכוהול, לקול קריאות המעודדים. ושוב מזגתי פעמיים, וחוזר חלילה. הוא נאלץ לשתות ולסבול בשקט בדיוק את הכמות המופרזת שאני שותה מדי שנה.

בחסדי שמיים, לפני כמה חודשים הוא התעורר מהשינה העמוקה. כיום הוא עדיין לא צלול לגמרי, אבל זה הולך ומשתפר מיום ליום.

אבקש להעריך כאן בזהירות, שהשנה כנראה אהיה השיכור היחידי אצל השווער שלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
  • הוסף לסימניות
  • #9
  • הוסף לסימניות
  • #10
  • הוסף לסימניות
  • #13
אמאלה איזה מצחיק וואו
כתיבה שנונה בטירוף וישירה נורא
אהבתי חחחח

מקסים כמו תמיד,
ואהבתי שהפעם הפאנץ הגיע אלינו בסיבוב.
נסענו לאט אבל בטוח והכמה חודשים גמר עלינו כמו שצריך
ממש יפה
תודה רבה לכם על משובים משובבי נפש, כיף ומטעין לקרוא מחמאות כאלה! מעריך מאוד!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

צרור מפתחותיו הנפוח של יוחי יעיד כאלף עדים על היקף קשריו הענפים ועל היכולת שלו לפתוח דלתות – תרתי משמע.

מכנסיו היו נכנעים ללא תנאים לכובד הצרור, לולא השלייקס הנחושים ומפותחי השרירים.

תנועותיו מגושמות, צעדיו כבדים גם בגלל כרס שמסרבת לשאת עצמה בכוחות עצמה, וגם בגלל המוני סודות שהוא אוצר בקרבו – ידע רב שלא יסולא בביטקוין, שאותו צבר בתוכו מטבע היותו מקורב להרבה מאוד אנשים מעונבים, קירחים, מגונדרים ומלאי חשיבות עצמית.

לשבת סביב שולחנות מקבלי ההחלטות גורם לו תמיד לצאת בתחושות כבדות. לא פשוט עם הבורקסים. גם הנושאים הנידונים לא פשוטים.

הילת מסתורין אופפת את יוחי תמיד. אבל הוא כמו לשון שנתקעה עם תפוח אדמה לוהט; מתבשלת עם המידע הזה לבד.

כל זה לא היה מעניין אותי, אלמלא אני מגדל בתוכי יצר סקרני חמוד וקטן. הוא דורש את שלו, ואני רוצה בעבורו את הטוב ביותר.

סימנתי את פורים כזמן המדויק להכניס יין ולחלץ סודות. אתן לאדי האלכוהול לאלחש מערכת בקרה, ואצעד מעדנות לאוצרות הדאטה של יוחי. תענוג.

התארגנתי עם בקבוק יקר ויוקרתי. משהו שיפתה מישהו שלא מתמסר לכל נוזל. הוא צלל לבקבוק, ואני צללתי לתוכו. לאחר שעה כבר ידעתי הכול על כולם. ידע זה כוח, וכוח משכר. מי בכלל צריך יין בפורים שכזה?

שנה שלמה הסתובבתי בתחושה של החדר הכי שמור בארכיון הביטחוני. חיכיתי לפורים הבא להשלים פערים, לסגור קצוות ולהיות במעקב אחר עניינים רגישים שצריכים את פיקוחי.

וזה הגיע. שוב קניתי בקבוק שווה במיוחד. הוא שתה המון, ובניגוד לשנה שעברה הוא השתכר באמת ופלט לי סוד אחד שהתנגש באכזריות בכל הסודות דאשתקד: "בשנה שעברה העמדתי פני שיכור ובלבלתי לך את המוח עם 'סודות' טריים מהתנור".

מה לא עושים למען בקבוק יין משובח בחינם?
אין באמור משום הבעת דעה בעניין, אלא רק תיאור עובדתי ואמיתי לגמרי! מהאווירה שהייתה בעיר בני ברק ביממה האחרונה.




יום שני כ' סיון ה'תשפ"ה
השעה 04:12:30 לפנות בוקר

בדיוק לרגע הזה חיכתה כת הלצים ה'בניברקית'...
שנים שהם ממתינים בציפייה דרוכה לגורל המר של האזרחים התמימים שיהיו המחיר ל'הבטחה' ש – בבני ברק לא יפלו טילים...

'טילים לא ייפלו, אבל על 'חצאי' טילים אין הבטחה!'
צחקק אחד מהם אפי קרויס שמו והחל לצטט את מגוון התירוצים שהתחילו לזרום יחד עם כוחות הביטחון לאזור הנפילה.

'זה בכלל לא בני ברק! כל מה שמחוץ לז'בוטינסקי לא כלול בהבטחה!'

'תכלס''
הוסיף ה'מתחכם' שבחבורה 'תשאלו את כל האברכים הירושלמים לשעבר שגרים ב'פרדס כ"ץ' ו'קרית הרצוג', הם יגידו לכם שהם ממש לא גרים בבני ברק... זו הרי הסיבה שלפני החתונה הם לא הסכימו לשמוע על יחידת דיור ברח' רבי עקיבא פינת חזון איש...'

'זה לא מדוייק'
התערב אברך מקומי ששמע את דבריו - 'שמעתי שמובא ב'חוט שני' להדיא שפרדס כ"ץ נכללת בתוך בני ברק לעניין ההבטחה'.

'כן, אבל כנראה שלאיראן עוד לא הגיעה המהדורה החדשה של החוט שני'
סנט בו ראש הלצים והמשיך לחילוק הבא - 'ועוד יש לומר, כאן בדאיכא אייפון כאן בדליכא אייפון, א"נ כאן בשעה משחקת להם לרשעים כאן בשאין השעה משחקת להם'.

אברך צעיר שידיו ושפתותיו עדיין רועדות ציטט את 'ראש הכולל' שלו שלמד את ה'הבטחה' עם שכל ליטאי יבש וקריר, 'כל ההבטחה הייתה כדי להרגיע את הילדים, החזון איש לא יכול להגיד להקב"ה מה לעשות!'.
'ומה עם אמונת חכמים',
צעק לעברו נציג קהילת הספרדים... 'יש כח לצדיקים, איך אתה ככה מקטין את הצדיקים?'.
'זה לא אני'
הצטדק אותו אברך, 'ככה שמעתי'...
'נכון, נכון'
התרברב צעיר אנרגטי לשמע דבריו - 'אני בחיים לא ירדתי למקלט!'
מן הצד נראה היה שהתגנב ספק לליבם של הנאספים לשמע 'האומץ היהודי' שגילה הצעיר
'יש מצב שאצלך זה פחות 'אמונת חכמים' ויותר הפגנת 'אומץ' בשילוב חישוב מושכל של סטטיסטיקת נפילות... תבדוק עם עצמך ותגיד לי אם אני צודק, צדיק'ל'' סנט בו יהודי מבוגר ששמע את דבריו.

סקרן שהקשיב מהצד לפתע התערב ואמר - 'יש רבנים שאומרים שההבטחה זה לא רק בזכות התורה שמגנא ומצלא אלא גם בזכות שמירת שבת, וברחוב הזה מחללים שבת!'

אחד מעסקני השכונה שיצא מאובק מביתו נזעק לשמע הדברים 'תתבייש לך! רק לאחרונה התחלנו לחסום את הכביש בשבת, לא נוסעים פה בשבת ולא ייסעו פה בשבת!'

'וגנרטורים יש לכולם כאן? אההה? ומים???'
אותו אחד לא הרפה, נראה היה מתוך סערת הנפש שבה הוא אמר את דבריו ש'שמירת השבת' חשובה לו ממש כמו השמירה על שמה הטוב של אותה 'הבטחה'...

'ובכלל, כל החבר'ה כאן בפרדס כ"ץ מקפידים על השילוש בהדסים בשיעור חזו"א? או שהם קונים כל חבילת הדסים שכתוב עליה את האות א'? מה נראה לכם, כדי ליהנות מהבטחה של החזון איש צריך לנהוג לפי החזון איש!' קבע.

ממש תוך כדי דיבור של אותו סקרן הרים את עיניו המושפלות מי שנקרא ה'חזונישניק' של השכונה – 'אני שומע ממכם צליל של זלזול בהבטחה של החזון איש! תתביישו לכם!' אמר והוסיף את ההגיג שלו, 'מה שהחזון איש אמר זה דבר חידוש ו'אין לך בו אלא חידושו!' ואם הוא דיבר על הפגזים הקטנים שהיו בימיו, הוא לא דיבר על טילים בליסטיים עם חצי טון חומר נפץ, וגם, הוא דיבר על בני ברק של אז, לא על כל ההרחבות והתוספות שבנו בעיר'.

משום מה היישוב הזה לא נשמע לאחד המאזינים שהגיב בחריפות – 'זה ממש כמו לטעון שהחזון איש הבטיח, אבל לא הבטיח לקיים! נו באמת!'.

רגע לפני שחברי כת הלצים פרצו בצחוק מתגלגל עצרה אותם אלונקה שעברה לידם ובה אחד הנפגעים מנפילת הטיל -
'חברים, זה לא עניין לצחוק עליו' הרצין את האווירה אחד מהאברכים שדירתו נהרסה, ופנה לאנשים שהתאספו שם -
'אומרים שיש עוד התראה, תתמגנו בבקשה, 'ונשמרתם!'.



ובאותה נימת רצינות!


רוב ככל גדולי ישראל ובראשם מרן גאון ישראל ר' דב לנדו שליט"א הידוע בהנהגותיו לפי שיטת החזון איש הורה מפורשות, לנהוג לפי כללי הזהירות הנדרשים.

זאת לצד מה שנכתב במכתב של רבני העיר הרב יהודה סילמן והרב שריאל רוזנברג' ש'ההבטחה אינה מדוייקת וד"ל'.
וכך נשמע מפיהם של יודעי דבר בדבר מקור אותה 'הבטחה' התלויה ב'עצה' שייעץ החזון איש להרב טורצ'ין שהתגורר בירושלים ושיכל את שני ילדיו בהפגזות של הירדנים, והחזון איש אמר לו לבוא לבני ברק באומרו שבבני ברק הוא יחיה בשלווה.
מכאן ועד לצאת אל הגגות כדי לחזות ביירוטים ולחזות במימוש ההבטחה הדרך ארוכה ומסוכנת מאוד!

מגדולי ואדירי תורה הלומדים תורה לשמה ושקועים בעיונם ולימודם ואינם רואים צורך בירידה למקלט, אי אפשר ללמוד לכלל הציבור שאינו קרוב לשולי דרגתם.

בהקשר לזה יש לציין את מכתבו של ר' חיים קנייבסקי מ- ד' כסלו תשע"ג.
"כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" ברכות ט' ע"ב, ורבי שמעון סבירא ליה בספרי עקב סי' ל"ח אין זה קידוש ה' שדברי צדיקים קיימין בחייהן ובטלין לאחר מיתתן, ולא יתכן כן.
ואם כן כשהחזון איש זצ"ל אמר שבבני ברק לא יהיה פצצות כמו שהעיד הגה"צ רא"צ טורצ'ין זצ"ל, בודאי יתקיים גם היום, ואין לפחד כלל!"
משכך, מי שקיבל אישור וביטוח אישי שלא יארע לו כל נזק מפיו של רבו, ובליבו נטועה אמונת חכמים, מצווה עליו לשמוע בקול רבותיו ושומר פתאים ה'.
שיתוף - לביקורת ?
דוד היה בן שמונה. ובבית הספר אמרו עליו כולם שהוא "ילד שקט".
לא שקט רגיל, של חוסר אונים, של פחד. אלא שקט של הבנה.

כל יום, בהפסקה של עשר וחצי, הוא היה הולך מאחורי הבניין לשבת ליד הקיר שלו. הקיר שעליו הוא צייר.
הוא לא צייר סתם, הוא היה מצייר אנשים שהכיר אבל לא כמו שהם נראים אלא כמו שהם באמת.
הוא צייר את הרב קליין כמו עיגול שבתוכו כוכב – כי היה לו לב זהב אבל לא היה פתח לאף אחד לראות את זה.
הוא צייר את סבא שלו כמו סלע גדול שיש בו סדק – כי פעם אחת ראה אותו בוכה ליד אלבום.
הוא צייר את אחיו הגדול כמו עפיפון – כי הוא תמיד רצה לעוף, אבל אבא החזיק לו את החוט.
והוא צייר את עצמו כמו סימן שאלה – לא כי היו לו שאלות, אלא כי הוא היה השאלה של כולם.

יום אחד, עקב אחרי נמלה שנעה בסיבובים חסרי פשר. ופתאום התחיל לרדת גשם. הוא שלח ידו לקחת אותה, אבל היא חמקה בזריזות שוב ושוב.
הגשם התחזק והיא החלה לצלוע ולסחוב רגל שנמרחה רטובה על הארץ.
פתאום נעצרה רחרחה, שינתה כיוון ומיהרה בקו ישר למקום אחר. דוד ראה שיירה של נמלים רצות, חלקן דוחפות זו את זו, או מושכות, חלקן סוחבות גרגרים. הנמלה שלו הגיעה אל השורה והתערתה בה. השיירה הלכה והתעבתה, עד שנעלמה לתוך חור עגול באדמה.

כל הלילה ירדו גשמים עזים.

למחרת נמחקו לו כל הציורים והעולם נראה כדף חדש ונקי.
בעשר וחצי – בפעם הראשונה – הוא לא הלך לקיר,
הוא נשאר לשחק עם כולם.
אשמח לביקורת...
---
היא משפשפת את העיניים, שמה לב שנפלט לה
פיהוק לקוני ו...
כלום לא משתנה.
היא מנסה לצבוט את עצמה – לבדוק האם היא
בחלום.
אפס.

היא רואה שהיא שוכבת על מיטה מקש – אם אפשר
לקרוא לכמה זרעי קש צהובים "מיטה".
מעליה שמים, והשמש מסנוורת אותה באור בוהק.
לידה ניצבת חדוה, ומביטה בדיוק כמוה על
הנוף שהשתנה.

דוד לא בא הפעם.
עכשיו בא מישהו אחר.
אני לא אוהבת אותו. הוא שחור כזה, ומדבר
בשפה שאני לא מכירה.
הוא מביא לי אוכל ומחכה לידי.

אני רואה שחדוה כבר גמרה לאכול, וגם היא
לא ממש מחבבת את השחור שחור הזה.
לא שאנחנו גזעניות או משהו, אבל... החלב
יכול להתלכלך.

הוא התחיל לחבר לחדוה את המכשירים של דוד.
היא לא מסכימה. בורחת לו.

אז הוא בא אליי.
גם אני לא מסכימה. זה מפחיד אותי.
מי יודע איך הוא חולב בכלל?
יש לו ניסיון?
אולי הוא לא מנוסה ולא יודע לחלוב כמו דוד...

ואז הסתכלתי עליו, וראיתי שהוא עצוב.
אז מה אם הוא שחור כזה – גם הוא בן אדם.
אז שכנעתי את חדוה,
ושתינו הוצאנו לו המוןן חלב – יותר מכל
פעם!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה