הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #21
יכול להיות...
פה מדובר על בריתה בבית כנסת אז זה קצת שונה
בכל מקרה תודה רבה ואני אנסה שזה יהיה יותר אמין אני אחקור יותר על מה שאני כותבת כי גם בתור קוראת אני לא אוהבת שרושמים משהו בלי לחקור אותו
פה מדובר על בריתה בבית כנסת אז זה קצת שונה
בכל מקרה תודה רבה ואני אנסה שזה יהיה יותר אמין אני אחקור יותר על מה שאני כותבת כי גם בתור קוראת אני לא אוהבת שרושמים משהו בלי לחקור אותו
- הוסף לסימניות
- #22
קריאות מזל טוב נשמעו מכל עבר ואפילו צווחות קולולו נשמעו מכיוון משפחת בן יעקב בשעה טובה ומוצלחת שילת לבית משפחת שלום ונתן לבית משפחת בן יעקב סגרו וורט.
האורחים אולי תמהו מעט על התערובת המוזרה של משפחות המחותנים, משפחת שלום המסורתית ולה 5 בנות ומשפחת בן יעקב החרדית ולה בן אחד - נתן, אבל במחשבה שנייה בטח אמרו לעצמם שהיום עם כל תנועות התשובה הקיימות זה דיי הגיוני
.
ענת אמא של שילת חשבה לעצמה שסוף סוף מישהו מתחתן במשפחה, אבל למה דווקא עם חרדי
?! אבל הם משפחת ליברלית ומקבלים את כולם, כל אחד והדרך שלו.
היה הוורט, האירוסין והחתונה, בסיום החתונה יצאו שילת ונתן בדרכם להקים בית נאמן בישראל.
כעבור שנה…
על יד החוף בשקיעה, לירון הציע לאור שלום נישואים, והיא השיבה בחיוב.
תמונות צולמו, והבשורה נשלחה לכול המשפחה, לירון קירל ואור שלום התחתנו.
הפעם אף אחד לא תמה רק אמא של אור מעט הצטערה על כך שביתה לא שומרת אפילו את המעט מסורת שכן שמרו בביתם אבל כאמור משפחת שלום היא משפחה ליברלית שמקבלת את כולם, אפילו מישהו עם דעות שמאלניות קיצוניות כלירון.
החתונה הייתה יפה ומקורית ולפי איתן אביו של לירון. אפילו מקורית מדי, הוא לא הבין למה צריך להיכנס לאולם עם כדור פורח ומה זה מועיל בכלל?!
החתונה נגמרה והזוג הצעיר פנה בדרכם להקים בית אולי נאמן וכרגע בישראל.
כעבור שנה…
באולם קטן בפאתי השכונה הציע אריאל לאגם נישואים, אגם ענתה כן.
קונפטים התפוצצו וכולם שמחו, ההורים של אגם שלא ידעו מה מצפה להם נוכח החתונות האחרונות, קיבלו ימני קיצוני בהרגשה שזהו הרע במיעוטו, רק שילה
הוטרד מהעניין משום שאגם ביתו סיפרה לו שבהתחלה הם יגורו לידם כמו שתמיד רצה , אבל בהמשך כשיתבבסו, כך אמרה לו, הם יעברו ליישב שטחים ומאחזים בשומרון.
החתונה נגמרה, כל המשפחה המורחבת נעמדה להצטלם. משפחת בן יעקב החרדית, הזוג השמאלני - לירון ואור והזוג המתנחל הצעיר ומשפחת שלום - ענת, שילה, נילי בת ה- 20 ומיכל בת ה- 8 כולם נעמדו מרוגשים, הצלם מקליק ואז מסתכל לרגע על המצלמה בקימוט גבה לא מרוצה ואומר "יש שם שניים שלא מחייכים" כולם מסתכלים עליו בתימהון חוץ משניים, ענת ושילה שלום שמזדרזים לחייך הרי זה יום חתונתה של ביתם השלישית והם מאושרים והכל אבל למה למען ה' יצא להן כזו משפחה מוזרה?!
לאחר החתונה יוצאים הזוג הצעיר, אגם ואריאל להקים בית נאמן ו… ברור שבישראל.
האורחים אולי תמהו מעט על התערובת המוזרה של משפחות המחותנים, משפחת שלום המסורתית ולה 5 בנות ומשפחת בן יעקב החרדית ולה בן אחד - נתן, אבל במחשבה שנייה בטח אמרו לעצמם שהיום עם כל תנועות התשובה הקיימות זה דיי הגיוני
.ענת אמא של שילת חשבה לעצמה שסוף סוף מישהו מתחתן במשפחה, אבל למה דווקא עם חרדי
?! אבל הם משפחת ליברלית ומקבלים את כולם, כל אחד והדרך שלו.היה הוורט, האירוסין והחתונה, בסיום החתונה יצאו שילת ונתן בדרכם להקים בית נאמן בישראל.
כעבור שנה…
על יד החוף בשקיעה, לירון הציע לאור שלום נישואים, והיא השיבה בחיוב.
תמונות צולמו, והבשורה נשלחה לכול המשפחה, לירון קירל ואור שלום התחתנו.
הפעם אף אחד לא תמה רק אמא של אור מעט הצטערה על כך שביתה לא שומרת אפילו את המעט מסורת שכן שמרו בביתם אבל כאמור משפחת שלום היא משפחה ליברלית שמקבלת את כולם, אפילו מישהו עם דעות שמאלניות קיצוניות כלירון.
החתונה הייתה יפה ומקורית ולפי איתן אביו של לירון. אפילו מקורית מדי, הוא לא הבין למה צריך להיכנס לאולם עם כדור פורח ומה זה מועיל בכלל?!
החתונה נגמרה והזוג הצעיר פנה בדרכם להקים בית אולי נאמן וכרגע בישראל.
כעבור שנה…
באולם קטן בפאתי השכונה הציע אריאל לאגם נישואים, אגם ענתה כן.
קונפטים התפוצצו וכולם שמחו, ההורים של אגם שלא ידעו מה מצפה להם נוכח החתונות האחרונות, קיבלו ימני קיצוני בהרגשה שזהו הרע במיעוטו, רק שילה
הוטרד מהעניין משום שאגם ביתו סיפרה לו שבהתחלה הם יגורו לידם כמו שתמיד רצה , אבל בהמשך כשיתבבסו, כך אמרה לו, הם יעברו ליישב שטחים ומאחזים בשומרון.
החתונה נגמרה, כל המשפחה המורחבת נעמדה להצטלם. משפחת בן יעקב החרדית, הזוג השמאלני - לירון ואור והזוג המתנחל הצעיר ומשפחת שלום - ענת, שילה, נילי בת ה- 20 ומיכל בת ה- 8 כולם נעמדו מרוגשים, הצלם מקליק ואז מסתכל לרגע על המצלמה בקימוט גבה לא מרוצה ואומר "יש שם שניים שלא מחייכים" כולם מסתכלים עליו בתימהון חוץ משניים, ענת ושילה שלום שמזדרזים לחייך הרי זה יום חתונתה של ביתם השלישית והם מאושרים והכל אבל למה למען ה' יצא להן כזו משפחה מוזרה?!
לאחר החתונה יוצאים הזוג הצעיר, אגם ואריאל להקים בית נאמן ו… ברור שבישראל.
ערב שקט בבית משפחת שלום. ענת יושבת על הספה, שקועה בשיחת טלפון עם נילי, הבת שסיימה לאחרונה את הצבא וגרה בסין.. שילה שקוע בעיתון, חצי רדום, עד ש—
"מזל טוב! מזל טוב!"
הוא כמעט שופך את הקפה. אחרי שלוש חתונות כושלות במשפחה, שתי המילים האלה מלחיצות אותו יותר מתור אצל רופא שיניים.
"עוד חתונה?! ענת, די כבר! אנחנו לא אמורים ללמוד מהניסיון?"
זה שונה הפעם," עונה ענת בניצחון. "מדובר ביהודי שחי בסין. והוא גם שומר מסורת."
"שומר מסורת? כמונו?!" שילה עונה בציניות. "מה, הוא עושה קידוש עם אורז מטוגן?"
ענת התעלמה מההערה של שילה "הוא יהודי"
שילה נדרך. "יהודי?"
"יהודי."
"מסורתי?"
"מסורתי."
"מאיפה?"
"גר בסין."
שילה עוצר. "בסין?! מה הוא עושה שם?"
"יבואן."
שילה מקמט את מצחו. "מה הוא מייבא?"
ענת לוגמת מהוויסקי. "לא יודעת. אבל אם הוא חכם, אז גם טבעת."
שילה שכבר מתחיל לראות את האור בקצה המנהרה, אומר "ואני חשבתי שהיא תביא לנו מישהו שביום כיפור אוכל לא כשר"
ענת חישבה משהו ואמרה "תראה, נילי שאני בחרתי לה את השם - היא בסוף זו שתביא שהביאה לנו הכי הרבה נחת"
"מה לא בסדר בשמות שאני בחרתי?" הוא שואל, נעלב.
"מה לא בסדר?!" ענת נאנחת, מסמנת עם האצבע: "הבת שקראת לה שילת? נהייתה חרדית קיצונית. הבת שקראת לה אור? לא החליטה עדיין אם היא בן או בת. והבת שקראת לה אגם? נהייתה ימנית שמקימה מאחזים על גבעות בשומרון! תודה רבה באמת"
שילה פותח את הפה כדי להתגונן, אבל ענת כבר מסכמת בניצחון "אני בחרתי את השם של נילי, ואני ידעתי שהיא תהיה שונה. אז בפעם הבאה, כשיהיה טקס – אל תדאג, אני זו שאדאג שהשם יישאר כמו שצריך."
היא נשענה לאחור, מרוצה. היא זוכרת בדיוק איך זה היה.
בכל פעם שנולדה להם בת, הם היו מסכמים יחד על שם – ואז, ברגע האחרון, שילה היה משנה אותו בלי הודעה מוקדמת. בפעם השלישית, ענת כבר לא לקחה סיכונים. כשנילי נולדה, היא ביקשה מהרב רשות לעמוד בצד של עזרת הגברים בזמן הברית – רק כדי לוודא ששילה לא עושה פשלות.
שילה מניח את הקפה, משפשף את הרקות. "תגידי לי את האמת – זו הולכת להיות דרמה?"
"זה תמיד דרמה," ענת מושכת בכתפיים. "השאלה אם הפעם נזכה להפי אנד."
***
מאוחר יותר…
ענת הרגישה צורך לשתף מישהו בשמחתה,היא מסתכלת בטלפון, מהססת רגע, ואז מחייגת.
"הלו ראביי מישל מה שלומך?"
ראביי מישל או בשמו המלא מישל ג'ייקובס, מחא ידיו בסיפוק על ההזדמנות להכניס עוד כמה אנשים לקהילתו ואמר "הו ענת אני בסדר, ממש בסדר, תמיד בסדר אני בדיוק יושב על שיר חדש שאני רוצה להכניס לתפילה אבל מספיק לדבר עלי. איך את מרגישה?"
תמיד יש לענת את התחושה הזאת כשהיא מדברת עם הרב, תחושה של חיבור לאדם רוחני גדול בעל משמעות עמוקה אבל היא לא מבינה למה בעלה לא רוצה ללכת להתפלל שמה?
היא סיפרה לראביי את בעיותיה וביקשה ממנו עצות ולאחר שיחה ארוכה במיוחד ניתקה והלכה לישון בהרגשה שמחה במיוחד, הערב הזה היה טוב מהשגרה הרגילה.
"מזל טוב! מזל טוב!"
הוא כמעט שופך את הקפה. אחרי שלוש חתונות כושלות במשפחה, שתי המילים האלה מלחיצות אותו יותר מתור אצל רופא שיניים.
"עוד חתונה?! ענת, די כבר! אנחנו לא אמורים ללמוד מהניסיון?"
זה שונה הפעם," עונה ענת בניצחון. "מדובר ביהודי שחי בסין. והוא גם שומר מסורת."
"שומר מסורת? כמונו?!" שילה עונה בציניות. "מה, הוא עושה קידוש עם אורז מטוגן?"
ענת התעלמה מההערה של שילה "הוא יהודי"
שילה נדרך. "יהודי?"
"יהודי."
"מסורתי?"
"מסורתי."
"מאיפה?"
"גר בסין."
שילה עוצר. "בסין?! מה הוא עושה שם?"
"יבואן."
שילה מקמט את מצחו. "מה הוא מייבא?"
ענת לוגמת מהוויסקי. "לא יודעת. אבל אם הוא חכם, אז גם טבעת."
שילה שכבר מתחיל לראות את האור בקצה המנהרה, אומר "ואני חשבתי שהיא תביא לנו מישהו שביום כיפור אוכל לא כשר"
ענת חישבה משהו ואמרה "תראה, נילי שאני בחרתי לה את השם - היא בסוף זו שתביא שהביאה לנו הכי הרבה נחת"
"מה לא בסדר בשמות שאני בחרתי?" הוא שואל, נעלב.
"מה לא בסדר?!" ענת נאנחת, מסמנת עם האצבע: "הבת שקראת לה שילת? נהייתה חרדית קיצונית. הבת שקראת לה אור? לא החליטה עדיין אם היא בן או בת. והבת שקראת לה אגם? נהייתה ימנית שמקימה מאחזים על גבעות בשומרון! תודה רבה באמת"
שילה פותח את הפה כדי להתגונן, אבל ענת כבר מסכמת בניצחון "אני בחרתי את השם של נילי, ואני ידעתי שהיא תהיה שונה. אז בפעם הבאה, כשיהיה טקס – אל תדאג, אני זו שאדאג שהשם יישאר כמו שצריך."
היא נשענה לאחור, מרוצה. היא זוכרת בדיוק איך זה היה.
בכל פעם שנולדה להם בת, הם היו מסכמים יחד על שם – ואז, ברגע האחרון, שילה היה משנה אותו בלי הודעה מוקדמת. בפעם השלישית, ענת כבר לא לקחה סיכונים. כשנילי נולדה, היא ביקשה מהרב רשות לעמוד בצד של עזרת הגברים בזמן הברית – רק כדי לוודא ששילה לא עושה פשלות.
שילה מניח את הקפה, משפשף את הרקות. "תגידי לי את האמת – זו הולכת להיות דרמה?"
"זה תמיד דרמה," ענת מושכת בכתפיים. "השאלה אם הפעם נזכה להפי אנד."
***
מאוחר יותר…
ענת הרגישה צורך לשתף מישהו בשמחתה,היא מסתכלת בטלפון, מהססת רגע, ואז מחייגת.
"הלו ראביי מישל מה שלומך?"
ראביי מישל או בשמו המלא מישל ג'ייקובס, מחא ידיו בסיפוק על ההזדמנות להכניס עוד כמה אנשים לקהילתו ואמר "הו ענת אני בסדר, ממש בסדר, תמיד בסדר אני בדיוק יושב על שיר חדש שאני רוצה להכניס לתפילה אבל מספיק לדבר עלי. איך את מרגישה?"
תמיד יש לענת את התחושה הזאת כשהיא מדברת עם הרב, תחושה של חיבור לאדם רוחני גדול בעל משמעות עמוקה אבל היא לא מבינה למה בעלה לא רוצה ללכת להתפלל שמה?
היא סיפרה לראביי את בעיותיה וביקשה ממנו עצות ולאחר שיחה ארוכה במיוחד ניתקה והלכה לישון בהרגשה שמחה במיוחד, הערב הזה היה טוב מהשגרה הרגילה.
יום שישי, וביתם של ענת ושילה מתפקד כמו תחנת רכבת בשעת עומס שיא.
הרעש התחיל עם נילי, שנחתה מהשדה הישר למיטה. אחריה הגיעו שילת ונתן, חמושים בשני ילדיהם הקטנים, שהפכו את הסלון לאתר ניסויים אקוסטיים.
לא עוברות חמש דקות, וכבר אור ולירון מופיעים עם ביתם, משלימים עוד קונצרט של בכי, צעקות וטריקת דלתות. ואז – הדובדבן שבקצפת – אגם ואריאל.
הסיום הרשמי למקהלה היה מיכל, שחזרה מבית הספר בליווי שילה, שנראה כאילו הוא כבר מתכנן תוכנית מילוט.
***
ליל שבת, נתן, אריאל ושילה שבא מחוסר נעימות ועם כיפה לבנה מהכיס, הלכו לבית הכנסת.
"שבת שלום" עוד לא יצאו וכבר חזרו כך טוענת ענת שרצתה לדבר קצת עם הבנות. הרבה זמן לא ראתה אותן ככה בהרכב מלא.
"וואו, הרבה זמן, מה יצאתם לחבר את התפילה?" אמר לירון וצחק מהבדיחה של עצמו אך מיד הפסיק כשראה את המבט המנסה להיות מצמית של אור.
ענת הרימה מבט לשילה וניסתה לסמן לו להתחיל את הסעודה לפני שיתפתח כאן איזה משהו.
הסעודה התחילה כשאת השקט מפר רק קולות הילדים והסכו"ם, לאחר הארוחה הוגש קינוח, שילה, שהשקט צרם לו באזניים, ניסה להתחיל שיחה.
" ראיתם את הגנן החדש שלנו?!" המהומים שקטים החזירו לו תשובה. "קוראים לו יוסוף, הוא בא במסגרת תכנית של דו קיום שהחלה פה לאחרונה, האמת גנן טוב"
זהו, זה החצוצרה המחצצרת ומודיעה על תחילת המלחמה.
לירון עם פרצוף מתנצח הגיב מייד "כן, ככה זה לדו קיום יש הרבה מעלות, זהו דבר מעולה" בווווום, פצצה הוטלה, והפעם לא עזר מבטה המצמית של אור זה פשוט התגלגל כמו כדור שלג.
אריאל כמובן מיד הגיב, חמוש ברימוני יד זרק רימון רימון, טיעון טיעון, שהביעו בדיוק את דעתו על כך, בחוסר זהירות הוא גם זרק איזה רימון לכיוון נתן כאשר הזכיר את חוק הגיוס. שילה שניסה לתקן את טעותו הראשונית, רק הוסיף שמן למדורה, ושדה הקרב כבר היה מלא עשן, עוד פצצה מכיוון אריאל, כדורים מוטחים אחד אחרי השני מנתן, רימונים מכיוון לירון ושמן משילה.
לבסוף שילה הלך לחדרו ואיתו ענת שהרגישה מועקה הולכת וגוברת , לירון ואור יצאו בטריקת דלת בחזרה לביתם, אריאל ואגם יצאו לסיבוב בחוץ, ונתן ושילת שיחקו עם בניהם בסלון שהיה אפוף מהדי הוויכוח שהיה בו ממש לפני דקות ספורות.
***
מוצאי שבת, נתן ושילת, אריאל ואגם ארזו את הדברים שלהם עם הרבה דיבורים על כלום, סתם דיבורים כדי להרגיש בנוח כאילו כל מה שהיה בסעודת שבת בערב לא היה, הייתה הבדלה ולאחר כולם הלכו והשתרר השקט מיוחל שבו יכלו ענת ושילה לנתח בינם לבין עצמם מה שקרה, ענת נזפה בשילה "מה אתה לא יכול שלא להגיד דברים מקוממים שמדליקים אותם, די תתבגר"
הוא התכונן לענות לה אבל פתאום נילי נכנסה לשיחה שלהם ועם הבעת פנים מתוחה מאוד שאלה אותם אם היא יכולה לדבר איתם כמה דקות, ענת ושילה היו מאוד מתוחים באופן כללי ועכשיו גם נילי " אהםם, אני החלטתי להתחתן עם הסיני שאמרתי לכם שפגשתי"
ענת קימטה את מצחה בניסיון להבין למה נילי מתוחה?! " כן בסדר" עכשיו נילי כבר ממש האדימה " אבא שלו קצת קשוח הוא רוצה לעשות את האירוסין בסין אז כנראה שנעשה את האירוסין בסין והחתונה בישראל"
טוב… זה כבר נשמע פחות סביר אבל זה עדיין לא סיבה להבעת פניה של נילי, ענת הביטה בנילי בניסיון להבין, ושילה לקח פיקוד על השיחה " הוא בארץ? אנחנו יכולים לפגוש אותו" התשובה של נילי השתהתה מעט אבל לאחר מכן אמרה "כן".
הם קבעו תאריך, שעה ומסעדה, וחיכו בקוצר רוח לפגוש את החתן הבא שלהם.
- הוסף לסימניות
- #23
פרק מעניין, מוסיף לדעתי לעלילה.
הבעיה שלי, שקצת (אולי הרבה) הסתבכתי עם השמות והדעות של כל אחד..
אולי כדאי שתכתבי מסודר את הזוגות ולאיזה זרם משתייכים.
מאמינה שאם הייתי קוראת הכל ברצף, אולי הייתי מצליחה לאחוז ראש, אבל כשהסיפור בהמשכים, זה קצת קשה..
אה, וסתם תחביב ישן שלי - לנסות לנחש את העלילה לפי רמזים - החתן הסיני = לא יהודי?
הבעיה שלי, שקצת (אולי הרבה) הסתבכתי עם השמות והדעות של כל אחד..
אולי כדאי שתכתבי מסודר את הזוגות ולאיזה זרם משתייכים.
מאמינה שאם הייתי קוראת הכל ברצף, אולי הייתי מצליחה לאחוז ראש, אבל כשהסיפור בהמשכים, זה קצת קשה..
אה, וסתם תחביב ישן שלי - לנסות לנחש את העלילה לפי רמזים - החתן הסיני = לא יהודי?
- הוסף לסימניות
- #24
בסדר גמור!!
ההורים - שילה וענת
שילת ונתן - חרדים
אריאל ואגם- דתיים ימניים
אור ולירון - שמאלניים
נילי והו צינג - הזוג המדובר...
מיכל - הקטנה של הבית
מקווה שזה עוזר ולגבי הניחוש שלך אהממ רוב הכותבים/ות בדרך כלל לא עונות/ים לזה אבל אני הייתי רוצה שיענו לי אז, לא זה לא הכיוון זה עוסק בעיקר בדעות ובהשקפות שלהם...
- הוסף לסימניות
- #25
שבוע טוב ופורים שמח!! (לירושלמים בינינו)
פרק שלישי - סין, בודהיזם וקצת חוסר הבנה (או: איך שילה איבד את זה)
רחוב תל אביבי הומה.
האורות הרכים מהמסעדה האסייתית דולפים אל המדרכה, צללים של עוברי אורח נמתחים על האבנים.
בפנים, האוויר רווי בניחוחות של ג'ינג'ר וסויה, שולחנות עמוסים בקערות מהבילות, והמלצרים נעים במקצב כמעט מתוזמן בין הסועדים.
שילה וענת ישבו בפינת המסעדה, מתעמקים בתפריט כאילו מדובר בקוד סודי מהשב"כ.
ענת הציצה במבטים חטופים סביבם, מוודאת שהשולחן שלהם לא נמצא במסלול תנועה של עגלות עמוסות מנות. שילה, מצדו, נראה כאילו איבד את מעט הסבלנות שעוד נותרה בו.
"תגידי, איך אני אמור לדעת מה ההבדל בין דאם סאם לראמן? זה הכול מרק, פשוט עם שמות יותר מתוחכמים," הוא אמר, מניח את התפריט מולו באנחה.
ענת הרימה עיניים עייפות. "שילה, אני מתחננת, לא עכשיו. יש לנו דברים יותר חשובים להתעסק בהם."
"הייתי יכול פשוט להזמין שניצל וצ'יפס כמו בן אדם נורמלי," הוא מלמל, אבל השתתק כשראה את ענת נועצת בו מבט אזהרה.
ואז הדלת נפתחה.
נילי נכנסה ולידה הו צ'ינג —גבוה, מחויך, ולבוש בקימונו כחול כהה. (או לפחות ככה שילה דמיין את זה. בפועל, הוא לבש ג'ינס וחולצה מכופתרת, אבל מבחינת שילה זה עדיין היה "אקזוטי מדי".)
הו צ'ינג לחץ את ידו של שילה בחביבות והפתיע את כולם כשאמר בעברית רהוטה: "שלום, אני מאוד שמח לפגוש אתכם."
ענת פערה עיניים. "אתה מדבר עברית?!"
"כן! נילי מלמדת אותי. וחוץ מזה, אני אוהב ללמוד שפות, בעיקר מתיירים."
שילה זקף גבה. "אז אני מניח שאתה מכיר גם את המילים הפחות... תרבותיות?"
הו צ'ינג צחק. "בטח! אבל אני לא משתמש בהן. זה לא בודהיסטי."
שילה כמעט נחנק מהמשקה שלו. "סליחה, מה?"
"אני בודהיסט," אמר הו צ'ינג בחיוך רגוע.
שילה הידק את מפית הנייר שבידו. "רגע, רגע… אבל נילי אמרה שאתה יהודי!"
"נכון!" הו צ'ינג הנהן בהתלהבות. "אמא שלי יהודייה, אבא שלי חצי מוסלמי, חצי נוצרי, ואני בודהיסט."
דממה נפלה על השולחן. ענת חיפשה בעיניה מלצר שיביא לה משהו חזק לשתות. שילה מצדו פשוט בהה בנילי, מחכה שהיא תגיד לו שזה מתיחה.
בסוף, הוא מצא את קולו. "אז... מה אתה חוגג?"
"את הכול!" הכריז הו צ'ינג בגאווה. "אני עושה קידוש בשישי בערב, חוגג את עיד אל-פיטר עם הדודים, הולך לכנסייה עם סבא פעם בשנה, ומדליק קטורת במדיטציה בימי ראשון."
שילה מצמץ כמה פעמים. "תגיד לי... אתה בן אדם או לוח שנה בין-דתי?"
נילי התערבה מהר. "אבא, זה לא משנה! הוא מכבד את היהדות!"
"ברור," הו צ'ינג חייך. "אפילו קניתי מזוזה לחדר המדיטציה שלי!"
שילה שפשף את רקותיו. "אלוקים... אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל החרדי היה יותר פשוט להבנה!"
ענת ניסתה להחזיר את השיחה למסלול חיובי. "ואבא שלך? איך הוא מרגיש לגבי החתונה?"
הו צ'ינג גירד את ראשו. "האמת? קצת מסובך."
שילה נאנח. "כמובן. כי למה שאני אקבל משהו פשוט הפעם?"
"זה עניין של מסורת," הסביר הו צ'ינג. "הוא לא ממש מתנגד, אבל מתעקש שהאירוסין יהיו בסין, בשביל הכבוד המשפחתי."
שילה פער עיניים. "אה, ברור. כי מה שהכי חסר לי בחיים זה לשבת באמצע סין, מקלות אכילה ביד אחת ותה בודהיסטי ביד השנייה, ולנסות להבין באיזו שפה מדברים פה."
"אל תדאג!" הו צ'ינג הרגיע. "אבא שלי מאוד פתוח לדברים!"
שילה גיחך. "באמת? ומה הוא חושב על יהודים?"
הו צ'ינג היסס לשנייה ואז מלמל: "אה… הוא עדיין מתלבט אם אתם אנשים טובים או לא."
ענת נדרכה. "סליחה?"
"פשוט… הוא קצת עדיין לא בטוח בקטע הזה," השפיל הו צ'ינג מבט במבוכה.
שילה הניח את ראשו על השולחן וחשב 'מצוין. אז לא רק שאני מקבל חתן עם חבילת דתות קומפלט, אני גם צריך לשכנע את אבא שלו שאני לא מתכנן לכבוש לו את המדינה'
נילי חייכה חיוך מהוסס. "אבא, תחשוב חיובי! זה יכול להיות נחמד – טיול משפחתי בסין!"
ענת הביטה בה כאילו היא יצאה מדעתה. "נילי, מתוקה, אני בקושי מצליחה לשכנע את אבא שלך לצאת לחופשה באילת. עכשיו את רוצה לגרור אותו לסין כדי להתחנן על החתונה שלך?!"
שילה לקח שלוק מהקולה וניסה ללחוש לענת "תגידי לי, למה פשוט לא יכולנו לקבל חתן רגיל? לא יודע... הייטקיסט מנתיבות?"
הו צ'ינג חייך. "אני יכול גם ללמוד הייטק!"
שילה בהה בו לשנייה, ואז קם מהשולחן בהחלטיות. "אני הולך... להתאמן על נשימות עמוקות. אמרת בודהיזם, נכון? ננסה."
שילה יצא מהמסעדה, הדליק סיגריה, נשף עשן ואמר לענת באנחה "את יודעת מה? אולי פשוט נכריז על מיכל כרווקה נצחית ונחסוך לעצמנו את כל הדרמות האלה."
קריאות מזל טוב נשמעו מכל עבר ואפילו צווחות קולולו נשמעו מכיוון משפחת בן יעקב בשעה טובה ומוצלחת שילת לבית משפחת שלום ונתן לבית משפחת בן יעקב סגרו וורט.
האורחים אולי תמהו מעט על התערובת המוזרה של משפחות המחותנים, משפחת שלום המסורתית ולה 5 בנות ומשפחת בן יעקב החרדית ולה בן אחד - נתן, אבל במחשבה שנייה בטח אמרו לעצמם שהיום עם כל תנועות התשובה הקיימות זה דיי הגיוני.
ענת אמא של שילת חשבה לעצמה שסוף סוף מישהו מתחתן במשפחה, אבל למה דווקא עם חרדי?! אבל הם משפחת ליברלית ומקבלים את כולם, כל אחד והדרך שלו.
היה הוורט, האירוסין והחתונה, בסיום החתונה יצאו שילת ונתן בדרכם להקים בית נאמן בישראל.
כעבור שנה…
על יד החוף בשקיעה, לירון הציע לאור שלום נישואים, והיא השיבה בחיוב.
תמונות צולמו, והבשורה נשלחה לכול המשפחה, לירון קירל ואור שלום התחתנו.
הפעם אף אחד לא תמה רק אמא של אור מעט הצטערה על כך שביתה לא שומרת אפילו את המעט מסורת שכן שמרו בביתם אבל כאמור משפחת שלום היא משפחה ליברלית שמקבלת את כולם, אפילו מישהו עם דעות שמאלניות קיצוניות כלירון.
החתונה הייתה יפה ומקורית ולפי איתן אביו של לירון. אפילו מקורית מדי, הוא לא הבין למה צריך להיכנס לאולם עם כדור פורח ומה זה מועיל בכלל?!
החתונה נגמרה והזוג הצעיר פנה בדרכם להקים בית אולי נאמן וכרגע בישראל.
כעבור שנה…
באולם קטן בפאתי השכונה הציע אריאל לאגם נישואים, אגם ענתה כן.
קונפטים התפוצצו וכולם שמחו, ההורים של אגם שלא ידעו מה מצפה להם נוכח החתונות האחרונות, קיבלו ימני קיצוני בהרגשה שזהו הרע במיעוטו, רק שילה
הוטרד מהעניין משום שאגם ביתו סיפרה לו שבהתחלה הם יגורו לידם כמו שתמיד רצה , אבל בהמשך כשיתבבסו, כך אמרה לו, הם יעברו ליישב שטחים ומאחזים בשומרון.
החתונה נגמרה, כל המשפחה המורחבת נעמדה להצטלם. משפחת בן יעקב החרדית, הזוג השמאלני - לירון ואור והזוג המתנחל הצעיר ומשפחת שלום - ענת, שילה, נילי בת ה- 20 ומיכל בת ה- 8 כולם נעמדו מרוגשים, הצלם מקליק ואז מסתכל לרגע על המצלמה בקימוט גבה לא מרוצה ואומר "יש שם שניים שלא מחייכים" כולם מסתכלים עליו בתימהון חוץ משניים, ענת ושילה שלום שמזדרזים לחייך הרי זה יום חתונתה של ביתם השלישית והם מאושרים והכל אבל למה למען ה' יצא להן כזו משפחה מוזרה?!
לאחר החתונה יוצאים הזוג הצעיר, אגם ואריאל להקים בית נאמן ו… ברור שבישראל.
האורחים אולי תמהו מעט על התערובת המוזרה של משפחות המחותנים, משפחת שלום המסורתית ולה 5 בנות ומשפחת בן יעקב החרדית ולה בן אחד - נתן, אבל במחשבה שנייה בטח אמרו לעצמם שהיום עם כל תנועות התשובה הקיימות זה דיי הגיוני
.ענת אמא של שילת חשבה לעצמה שסוף סוף מישהו מתחתן במשפחה, אבל למה דווקא עם חרדי
?! אבל הם משפחת ליברלית ומקבלים את כולם, כל אחד והדרך שלו.היה הוורט, האירוסין והחתונה, בסיום החתונה יצאו שילת ונתן בדרכם להקים בית נאמן בישראל.
כעבור שנה…
על יד החוף בשקיעה, לירון הציע לאור שלום נישואים, והיא השיבה בחיוב.
תמונות צולמו, והבשורה נשלחה לכול המשפחה, לירון קירל ואור שלום התחתנו.
הפעם אף אחד לא תמה רק אמא של אור מעט הצטערה על כך שביתה לא שומרת אפילו את המעט מסורת שכן שמרו בביתם אבל כאמור משפחת שלום היא משפחה ליברלית שמקבלת את כולם, אפילו מישהו עם דעות שמאלניות קיצוניות כלירון.
החתונה הייתה יפה ומקורית ולפי איתן אביו של לירון. אפילו מקורית מדי, הוא לא הבין למה צריך להיכנס לאולם עם כדור פורח ומה זה מועיל בכלל?!
החתונה נגמרה והזוג הצעיר פנה בדרכם להקים בית אולי נאמן וכרגע בישראל.
כעבור שנה…
באולם קטן בפאתי השכונה הציע אריאל לאגם נישואים, אגם ענתה כן.
קונפטים התפוצצו וכולם שמחו, ההורים של אגם שלא ידעו מה מצפה להם נוכח החתונות האחרונות, קיבלו ימני קיצוני בהרגשה שזהו הרע במיעוטו, רק שילה
הוטרד מהעניין משום שאגם ביתו סיפרה לו שבהתחלה הם יגורו לידם כמו שתמיד רצה , אבל בהמשך כשיתבבסו, כך אמרה לו, הם יעברו ליישב שטחים ומאחזים בשומרון.
החתונה נגמרה, כל המשפחה המורחבת נעמדה להצטלם. משפחת בן יעקב החרדית, הזוג השמאלני - לירון ואור והזוג המתנחל הצעיר ומשפחת שלום - ענת, שילה, נילי בת ה- 20 ומיכל בת ה- 8 כולם נעמדו מרוגשים, הצלם מקליק ואז מסתכל לרגע על המצלמה בקימוט גבה לא מרוצה ואומר "יש שם שניים שלא מחייכים" כולם מסתכלים עליו בתימהון חוץ משניים, ענת ושילה שלום שמזדרזים לחייך הרי זה יום חתונתה של ביתם השלישית והם מאושרים והכל אבל למה למען ה' יצא להן כזו משפחה מוזרה?!
לאחר החתונה יוצאים הזוג הצעיר, אגם ואריאל להקים בית נאמן ו… ברור שבישראל.
ערב שקט בבית משפחת שלום. ענת יושבת על הספה, שקועה בשיחת טלפון עם נילי, הבת שסיימה לאחרונה את הצבא וגרה בסין.. שילה שקוע בעיתון, חצי רדום, עד ש—
"מזל טוב! מזל טוב!"
הוא כמעט שופך את הקפה. אחרי שלוש חתונות כושלות במשפחה, שתי המילים האלה מלחיצות אותו יותר מתור אצל רופא שיניים.
"עוד חתונה?! ענת, די כבר! אנחנו לא אמורים ללמוד מהניסיון?"
זה שונה הפעם," עונה ענת בניצחון. "מדובר ביהודי שחי בסין. והוא גם שומר מסורת."
"שומר מסורת? כמונו?!" שילה עונה בציניות. "מה, הוא עושה קידוש עם אורז מטוגן?"
ענת התעלמה מההערה של שילה "הוא יהודי"
שילה נדרך. "יהודי?"
"יהודי."
"מסורתי?"
"מסורתי."
"מאיפה?"
"גר בסין."
שילה עוצר. "בסין?! מה הוא עושה שם?"
"יבואן."
שילה מקמט את מצחו. "מה הוא מייבא?"
ענת לוגמת מהוויסקי. "לא יודעת. אבל אם הוא חכם, אז גם טבעת."
שילה שכבר מתחיל לראות את האור בקצה המנהרה, אומר "ואני חשבתי שהיא תביא לנו מישהו שביום כיפור אוכל לא כשר"
ענת חישבה משהו ואמרה "תראה, נילי שאני בחרתי לה את השם - היא בסוף זו שתביא שהביאה לנו הכי הרבה נחת"
"מה לא בסדר בשמות שאני בחרתי?" הוא שואל, נעלב.
"מה לא בסדר?!" ענת נאנחת, מסמנת עם האצבע: "הבת שקראת לה שילת? נהייתה חרדית קיצונית. הבת שקראת לה אור? לא החליטה עדיין אם היא בן או בת. והבת שקראת לה אגם? נהייתה ימנית שמקימה מאחזים על גבעות בשומרון! תודה רבה באמת"
שילה פותח את הפה כדי להתגונן, אבל ענת כבר מסכמת בניצחון "אני בחרתי את השם של נילי, ואני ידעתי שהיא תהיה שונה. אז בפעם הבאה, כשיהיה טקס – אל תדאג, אני זו שאדאג שהשם יישאר כמו שצריך."
היא נשענה לאחור, מרוצה. היא זוכרת בדיוק איך זה היה.
בכל פעם שנולדה להם בת, הם היו מסכמים יחד על שם – ואז, ברגע האחרון, שילה היה משנה אותו בלי הודעה מוקדמת. בפעם השלישית, ענת כבר לא לקחה סיכונים. כשנילי נולדה, היא ביקשה מהרב רשות לעמוד בצד של עזרת הגברים בזמן הברית – רק כדי לוודא ששילה לא עושה פשלות.
שילה מניח את הקפה, משפשף את הרקות. "תגידי לי את האמת – זו הולכת להיות דרמה?"
"זה תמיד דרמה," ענת מושכת בכתפיים. "השאלה אם הפעם נזכה להפי אנד."
***
מאוחר יותר…
ענת הרגישה צורך לשתף מישהו בשמחתה,היא מסתכלת בטלפון, מהססת רגע, ואז מחייגת.
"הלו ראביי מישל מה שלומך?"
ראביי מישל או בשמו המלא מישל ג'ייקובס, מחא ידיו בסיפוק על ההזדמנות להכניס עוד כמה אנשים לקהילתו ואמר "הו ענת אני בסדר, ממש בסדר, תמיד בסדר אני בדיוק יושב על שיר חדש שאני רוצה להכניס לתפילה אבל מספיק לדבר עלי. איך את מרגישה?"
תמיד יש לענת את התחושה הזאת כשהיא מדברת עם הרב, תחושה של חיבור לאדם רוחני גדול בעל משמעות עמוקה אבל היא לא מבינה למה בעלה לא רוצה ללכת להתפלל שמה?
היא סיפרה לראביי את בעיותיה וביקשה ממנו עצות ולאחר שיחה ארוכה במיוחד ניתקה והלכה לישון בהרגשה שמחה במיוחד, הערב הזה היה טוב מהשגרה הרגילה.
"מזל טוב! מזל טוב!"
הוא כמעט שופך את הקפה. אחרי שלוש חתונות כושלות במשפחה, שתי המילים האלה מלחיצות אותו יותר מתור אצל רופא שיניים.
"עוד חתונה?! ענת, די כבר! אנחנו לא אמורים ללמוד מהניסיון?"
זה שונה הפעם," עונה ענת בניצחון. "מדובר ביהודי שחי בסין. והוא גם שומר מסורת."
"שומר מסורת? כמונו?!" שילה עונה בציניות. "מה, הוא עושה קידוש עם אורז מטוגן?"
ענת התעלמה מההערה של שילה "הוא יהודי"
שילה נדרך. "יהודי?"
"יהודי."
"מסורתי?"
"מסורתי."
"מאיפה?"
"גר בסין."
שילה עוצר. "בסין?! מה הוא עושה שם?"
"יבואן."
שילה מקמט את מצחו. "מה הוא מייבא?"
ענת לוגמת מהוויסקי. "לא יודעת. אבל אם הוא חכם, אז גם טבעת."
שילה שכבר מתחיל לראות את האור בקצה המנהרה, אומר "ואני חשבתי שהיא תביא לנו מישהו שביום כיפור אוכל לא כשר"
ענת חישבה משהו ואמרה "תראה, נילי שאני בחרתי לה את השם - היא בסוף זו שתביא שהביאה לנו הכי הרבה נחת"
"מה לא בסדר בשמות שאני בחרתי?" הוא שואל, נעלב.
"מה לא בסדר?!" ענת נאנחת, מסמנת עם האצבע: "הבת שקראת לה שילת? נהייתה חרדית קיצונית. הבת שקראת לה אור? לא החליטה עדיין אם היא בן או בת. והבת שקראת לה אגם? נהייתה ימנית שמקימה מאחזים על גבעות בשומרון! תודה רבה באמת"
שילה פותח את הפה כדי להתגונן, אבל ענת כבר מסכמת בניצחון "אני בחרתי את השם של נילי, ואני ידעתי שהיא תהיה שונה. אז בפעם הבאה, כשיהיה טקס – אל תדאג, אני זו שאדאג שהשם יישאר כמו שצריך."
היא נשענה לאחור, מרוצה. היא זוכרת בדיוק איך זה היה.
בכל פעם שנולדה להם בת, הם היו מסכמים יחד על שם – ואז, ברגע האחרון, שילה היה משנה אותו בלי הודעה מוקדמת. בפעם השלישית, ענת כבר לא לקחה סיכונים. כשנילי נולדה, היא ביקשה מהרב רשות לעמוד בצד של עזרת הגברים בזמן הברית – רק כדי לוודא ששילה לא עושה פשלות.
שילה מניח את הקפה, משפשף את הרקות. "תגידי לי את האמת – זו הולכת להיות דרמה?"
"זה תמיד דרמה," ענת מושכת בכתפיים. "השאלה אם הפעם נזכה להפי אנד."
***
מאוחר יותר…
ענת הרגישה צורך לשתף מישהו בשמחתה,היא מסתכלת בטלפון, מהססת רגע, ואז מחייגת.
"הלו ראביי מישל מה שלומך?"
ראביי מישל או בשמו המלא מישל ג'ייקובס, מחא ידיו בסיפוק על ההזדמנות להכניס עוד כמה אנשים לקהילתו ואמר "הו ענת אני בסדר, ממש בסדר, תמיד בסדר אני בדיוק יושב על שיר חדש שאני רוצה להכניס לתפילה אבל מספיק לדבר עלי. איך את מרגישה?"
תמיד יש לענת את התחושה הזאת כשהיא מדברת עם הרב, תחושה של חיבור לאדם רוחני גדול בעל משמעות עמוקה אבל היא לא מבינה למה בעלה לא רוצה ללכת להתפלל שמה?
היא סיפרה לראביי את בעיותיה וביקשה ממנו עצות ולאחר שיחה ארוכה במיוחד ניתקה והלכה לישון בהרגשה שמחה במיוחד, הערב הזה היה טוב מהשגרה הרגילה.
יום שישי, וביתם של ענת ושילה מתפקד כמו תחנת רכבת בשעת עומס שיא. הרעש התחיל עם נילי, שנחתה מהשדה הישר למיטה. אחריה הגיעו שילת ונתן, חמושים בשני ילדיהם הקטנים, שהפכו את הסלון לאתר ניסויים אקוסטיים. לא עוברות חמש דקות, וכבר אור ולירון מופיעים עם ביתם, משלימים עוד קונצרט של בכי, צעקות וטריקת דלתות. ואז – הדובדבן שבקצפת – אגם ואריאל. הסיום הרשמי למקהלה היה מיכל, שחזרה מבית הספר בליווי שילה, שנראה כאילו הוא כבר מתכנן תוכנית מילוט.
ליל שבת, נתן, אריאל ושילה שבא מחוסר נעימות ועם כיפה לבנה מהכיס, הלכו לבית הכנסת.
"שבת שלום" עוד לא יצאו וכבר חזרו כך טוענת ענת שרצתה לדבר קצת עם הבנות. הרבה זמן לא ראתה אותן ככה בהרכב מלא.
"וואו, הרבה זמן, מה יצאתם לחבר את התפילה?" אמר לירון וצחק מהבדיחה של עצמו אך מיד הפסיק כשראה את המבט המנסה להיות מצמית של אור.
ענת הרימה מבט לשילה וניסתה לסמן לו להתחיל את הסעודה לפני שיתפתח כאן איזה משהו.
הסעודה התחילה כשאת השקט מפר רק קולות הילדים והסכו"ם, לאחר הארוחה הוגש קינוח, שילה, שהשקט צרם לו באזניים, ניסה להתחיל שיחה.
" ראיתם את הגנן החדש שלנו?!" המהומים שקטים החזירו לו תשובה. "קוראים לו יוסוף, הוא בא במסגרת תכנית של דו קיום שהחלה פה לאחרונה, האמת גנן טוב" זהו, זה החצוצרה המחצצרת ומודיעה על תחילת המלחמה.
לירון עם פרצוף מתנצח הגיב מייד "כן, ככה זה לדו קיום יש הרבה מעלות, זהו דבר מעולה" בווווום, פצצה הוטלה, והפעם לא עזר מבטה המצמית של אור זה פשוט התגלגל כמו כדור שלג.
אריאל כמובן מיד הגיב, חמוש ברימוני יד זרק רימון רימון, טיעון טיעון, שהביעו בדיוק את דעתו על כך, בחוסר זהירות הוא גם זרק איזה רימון לכיוון נתן כאשר הזכיר את חוק הגיוס. שילה שניסה לתקן את טעותו הראשונית, רק הוסיף שמן למדורה, ושדה הקרב כבר היה מלא עשן, עוד פצצה מכיוון אריאל, כדורים מוטחים אחד אחרי השני מנתן, רימונים מכיוון לירון ושמן משילה.
לבסוף שילה הלך לחדרו ואיתו ענת שהרגישה מועקה הולכת וגוברת , לירון ואור יצאו בטריקת דלת בחזרה לביתם, אריאל ואגם יצאו לסיבוב בחוץ, ונתן ושילת שיחקו עם בניהם בסלון שהיה אפוף מהדי הוויכוח שהיה בו ממש לפני דקות ספורות.
מוצאי שבת, נתן ושילת, אריאל ואגם ארזו את הדברים שלהם עם הרבה דיבורים על כלום, סתם דיבורים כדי להרגיש בנוח כאילו כל מה שהיה בסעודת שבת בערב לא היה, הייתה הבדלה ולאחר כולם הלכו והשתרר השקט מיוחל שבו יכלו ענת ושילה לנתח בינם לבין עצמם מה שקרה, ענת נזפה בשילה "מה אתה לא יכול שלא להגיד דברים מקוממים שמדליקים אותם, די תתבגר" הוא התכונן לענות לה אבל פתאום נילי נכנסה לשיחה שלהם ועם הבעת פנים מתוחה מאוד שאלה אותם אם היא יכולה לדבר איתם כמה דקות, ענת ושילה היו מאוד מתוחים באופן כללי ועכשיו גם נילי " אהםם, אני החלטתי להתחתן עם הסיני שאמרתי לכם שפגשתי"
ענת קימטה את מצחה בניסיון להבין למה נילי מתוחה?! " כן בסדר" עכשיו נילי כבר ממש האדימה " אבא שלו קצת קשוח הוא רוצה לעשות את האירוסין בסין אז כנראה שנעשה את האירוסין בסין והחתונה בישראל"
טוב… זה כבר נשמע פחות סביר אבל זה עדיין לא סיבה להבעת פניה של נילי, ענת הביטה בנילי בניסיון להבין, ושילה לקח פיקוד על השיחה " הוא בארץ? אנחנו יכולים לפגוש אותו" התשובה של נילי השתהתה מעט אבל לאחר מכן אמרה "כן".
הם קבעו תאריך, שעה ומסעדה, וחיכו בקוצר רוח לפגוש את החתן הבא שלהם.
ליל שבת, נתן, אריאל ושילה שבא מחוסר נעימות ועם כיפה לבנה מהכיס, הלכו לבית הכנסת.
"שבת שלום" עוד לא יצאו וכבר חזרו כך טוענת ענת שרצתה לדבר קצת עם הבנות. הרבה זמן לא ראתה אותן ככה בהרכב מלא.
"וואו, הרבה זמן, מה יצאתם לחבר את התפילה?" אמר לירון וצחק מהבדיחה של עצמו אך מיד הפסיק כשראה את המבט המנסה להיות מצמית של אור.
ענת הרימה מבט לשילה וניסתה לסמן לו להתחיל את הסעודה לפני שיתפתח כאן איזה משהו.
הסעודה התחילה כשאת השקט מפר רק קולות הילדים והסכו"ם, לאחר הארוחה הוגש קינוח, שילה, שהשקט צרם לו באזניים, ניסה להתחיל שיחה.
" ראיתם את הגנן החדש שלנו?!" המהומים שקטים החזירו לו תשובה. "קוראים לו יוסוף, הוא בא במסגרת תכנית של דו קיום שהחלה פה לאחרונה, האמת גנן טוב" זהו, זה החצוצרה המחצצרת ומודיעה על תחילת המלחמה.
לירון עם פרצוף מתנצח הגיב מייד "כן, ככה זה לדו קיום יש הרבה מעלות, זהו דבר מעולה" בווווום, פצצה הוטלה, והפעם לא עזר מבטה המצמית של אור זה פשוט התגלגל כמו כדור שלג.
אריאל כמובן מיד הגיב, חמוש ברימוני יד זרק רימון רימון, טיעון טיעון, שהביעו בדיוק את דעתו על כך, בחוסר זהירות הוא גם זרק איזה רימון לכיוון נתן כאשר הזכיר את חוק הגיוס. שילה שניסה לתקן את טעותו הראשונית, רק הוסיף שמן למדורה, ושדה הקרב כבר היה מלא עשן, עוד פצצה מכיוון אריאל, כדורים מוטחים אחד אחרי השני מנתן, רימונים מכיוון לירון ושמן משילה.
לבסוף שילה הלך לחדרו ואיתו ענת שהרגישה מועקה הולכת וגוברת , לירון ואור יצאו בטריקת דלת בחזרה לביתם, אריאל ואגם יצאו לסיבוב בחוץ, ונתן ושילת שיחקו עם בניהם בסלון שהיה אפוף מהדי הוויכוח שהיה בו ממש לפני דקות ספורות.
מוצאי שבת, נתן ושילת, אריאל ואגם ארזו את הדברים שלהם עם הרבה דיבורים על כלום, סתם דיבורים כדי להרגיש בנוח כאילו כל מה שהיה בסעודת שבת בערב לא היה, הייתה הבדלה ולאחר כולם הלכו והשתרר השקט מיוחל שבו יכלו ענת ושילה לנתח בינם לבין עצמם מה שקרה, ענת נזפה בשילה "מה אתה לא יכול שלא להגיד דברים מקוממים שמדליקים אותם, די תתבגר" הוא התכונן לענות לה אבל פתאום נילי נכנסה לשיחה שלהם ועם הבעת פנים מתוחה מאוד שאלה אותם אם היא יכולה לדבר איתם כמה דקות, ענת ושילה היו מאוד מתוחים באופן כללי ועכשיו גם נילי " אהםם, אני החלטתי להתחתן עם הסיני שאמרתי לכם שפגשתי"
ענת קימטה את מצחה בניסיון להבין למה נילי מתוחה?! " כן בסדר" עכשיו נילי כבר ממש האדימה " אבא שלו קצת קשוח הוא רוצה לעשות את האירוסין בסין אז כנראה שנעשה את האירוסין בסין והחתונה בישראל"
טוב… זה כבר נשמע פחות סביר אבל זה עדיין לא סיבה להבעת פניה של נילי, ענת הביטה בנילי בניסיון להבין, ושילה לקח פיקוד על השיחה " הוא בארץ? אנחנו יכולים לפגוש אותו" התשובה של נילי השתהתה מעט אבל לאחר מכן אמרה "כן".
הם קבעו תאריך, שעה ומסעדה, וחיכו בקוצר רוח לפגוש את החתן הבא שלהם.
פרק שלישי - סין, בודהיזם וקצת חוסר הבנה (או: איך שילה איבד את זה)
רחוב תל אביבי הומה.
האורות הרכים מהמסעדה האסייתית דולפים אל המדרכה, צללים של עוברי אורח נמתחים על האבנים.
בפנים, האוויר רווי בניחוחות של ג'ינג'ר וסויה, שולחנות עמוסים בקערות מהבילות, והמלצרים נעים במקצב כמעט מתוזמן בין הסועדים.
שילה וענת ישבו בפינת המסעדה, מתעמקים בתפריט כאילו מדובר בקוד סודי מהשב"כ.
ענת הציצה במבטים חטופים סביבם, מוודאת שהשולחן שלהם לא נמצא במסלול תנועה של עגלות עמוסות מנות. שילה, מצדו, נראה כאילו איבד את מעט הסבלנות שעוד נותרה בו.
"תגידי, איך אני אמור לדעת מה ההבדל בין דאם סאם לראמן? זה הכול מרק, פשוט עם שמות יותר מתוחכמים," הוא אמר, מניח את התפריט מולו באנחה.
ענת הרימה עיניים עייפות. "שילה, אני מתחננת, לא עכשיו. יש לנו דברים יותר חשובים להתעסק בהם."
"הייתי יכול פשוט להזמין שניצל וצ'יפס כמו בן אדם נורמלי," הוא מלמל, אבל השתתק כשראה את ענת נועצת בו מבט אזהרה.
ואז הדלת נפתחה.
נילי נכנסה ולידה הו צ'ינג —גבוה, מחויך, ולבוש בקימונו כחול כהה. (או לפחות ככה שילה דמיין את זה. בפועל, הוא לבש ג'ינס וחולצה מכופתרת, אבל מבחינת שילה זה עדיין היה "אקזוטי מדי".)
הו צ'ינג לחץ את ידו של שילה בחביבות והפתיע את כולם כשאמר בעברית רהוטה: "שלום, אני מאוד שמח לפגוש אתכם."
ענת פערה עיניים. "אתה מדבר עברית?!"
"כן! נילי מלמדת אותי. וחוץ מזה, אני אוהב ללמוד שפות, בעיקר מתיירים."
שילה זקף גבה. "אז אני מניח שאתה מכיר גם את המילים הפחות... תרבותיות?"
הו צ'ינג צחק. "בטח! אבל אני לא משתמש בהן. זה לא בודהיסטי."
שילה כמעט נחנק מהמשקה שלו. "סליחה, מה?"
"אני בודהיסט," אמר הו צ'ינג בחיוך רגוע.
שילה הידק את מפית הנייר שבידו. "רגע, רגע… אבל נילי אמרה שאתה יהודי!"
"נכון!" הו צ'ינג הנהן בהתלהבות. "אמא שלי יהודייה, אבא שלי חצי מוסלמי, חצי נוצרי, ואני בודהיסט."
דממה נפלה על השולחן. ענת חיפשה בעיניה מלצר שיביא לה משהו חזק לשתות. שילה מצדו פשוט בהה בנילי, מחכה שהיא תגיד לו שזה מתיחה.
בסוף, הוא מצא את קולו. "אז... מה אתה חוגג?"
"את הכול!" הכריז הו צ'ינג בגאווה. "אני עושה קידוש בשישי בערב, חוגג את עיד אל-פיטר עם הדודים, הולך לכנסייה עם סבא פעם בשנה, ומדליק קטורת במדיטציה בימי ראשון."
שילה מצמץ כמה פעמים. "תגיד לי... אתה בן אדם או לוח שנה בין-דתי?"
נילי התערבה מהר. "אבא, זה לא משנה! הוא מכבד את היהדות!"
"ברור," הו צ'ינג חייך. "אפילו קניתי מזוזה לחדר המדיטציה שלי!"
שילה שפשף את רקותיו. "אלוקים... אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל החרדי היה יותר פשוט להבנה!"
ענת ניסתה להחזיר את השיחה למסלול חיובי. "ואבא שלך? איך הוא מרגיש לגבי החתונה?"
הו צ'ינג גירד את ראשו. "האמת? קצת מסובך."
שילה נאנח. "כמובן. כי למה שאני אקבל משהו פשוט הפעם?"
"זה עניין של מסורת," הסביר הו צ'ינג. "הוא לא ממש מתנגד, אבל מתעקש שהאירוסין יהיו בסין, בשביל הכבוד המשפחתי."
שילה פער עיניים. "אה, ברור. כי מה שהכי חסר לי בחיים זה לשבת באמצע סין, מקלות אכילה ביד אחת ותה בודהיסטי ביד השנייה, ולנסות להבין באיזו שפה מדברים פה."
"אל תדאג!" הו צ'ינג הרגיע. "אבא שלי מאוד פתוח לדברים!"
שילה גיחך. "באמת? ומה הוא חושב על יהודים?"
הו צ'ינג היסס לשנייה ואז מלמל: "אה… הוא עדיין מתלבט אם אתם אנשים טובים או לא."
ענת נדרכה. "סליחה?"
"פשוט… הוא קצת עדיין לא בטוח בקטע הזה," השפיל הו צ'ינג מבט במבוכה.
שילה הניח את ראשו על השולחן וחשב 'מצוין. אז לא רק שאני מקבל חתן עם חבילת דתות קומפלט, אני גם צריך לשכנע את אבא שלו שאני לא מתכנן לכבוש לו את המדינה'
נילי חייכה חיוך מהוסס. "אבא, תחשוב חיובי! זה יכול להיות נחמד – טיול משפחתי בסין!"
ענת הביטה בה כאילו היא יצאה מדעתה. "נילי, מתוקה, אני בקושי מצליחה לשכנע את אבא שלך לצאת לחופשה באילת. עכשיו את רוצה לגרור אותו לסין כדי להתחנן על החתונה שלך?!"
שילה לקח שלוק מהקולה וניסה ללחוש לענת "תגידי לי, למה פשוט לא יכולנו לקבל חתן רגיל? לא יודע... הייטקיסט מנתיבות?"
הו צ'ינג חייך. "אני יכול גם ללמוד הייטק!"
שילה בהה בו לשנייה, ואז קם מהשולחן בהחלטיות. "אני הולך... להתאמן על נשימות עמוקות. אמרת בודהיזם, נכון? ננסה."
שילה יצא מהמסעדה, הדליק סיגריה, נשף עשן ואמר לענת באנחה "את יודעת מה? אולי פשוט נכריז על מיכל כרווקה נצחית ונחסוך לעצמנו את כל הדרמות האלה."
נערך לאחרונה ב:
- הוסף לסימניות
- #26
וואו את טובה!!!!!
מחכה להמשך...
סיפור מעניין, מקורי, והרבה זמן לא קראתי סגנון מגניב כזה..
יאאלה תמשיכי...
מחכה להמשך...
סיפור מעניין, מקורי, והרבה זמן לא קראתי סגנון מגניב כזה..
יאאלה תמשיכי...
- הוסף לסימניות
- #28
תודה רבה!!!וואו וואו וואו! זה ממש טוב!אילו דמויות צבעוניות! ואיך כל הגיוון הזה נפל על הזוג הסטנדרטי והתמים ענת ושילה??? אני ממש מחכה להמשך, את כותבת מענין וזורם ממש! עלילה מרתקת!
כיף לשמוע וכמובן שזה ממש מעודד להמשיך לרשום, תודה!
- הוסף לסימניות
- #29
קריאות מזל טוב נשמעו מכל עבר ואפילו צווחות קולולו נשמעו מכיוון משפחת בן יעקב בשעה טובה ומוצלחת שילת לבית משפחת שלום ונתן לבית משפחת בן יעקב סגרו וורט.
האורחים אולי תמהו מעט על התערובת המוזרה של משפחות המחותנים, משפחת שלום המסורתית ולה 5 בנות ומשפחת בן יעקב החרדית ולה בן אחד - נתן, אבל במחשבה שנייה בטח אמרו לעצמם שהיום עם כל תנועות התשובה הקיימות זה דיי הגיוני.
ענת אמא של שילת חשבה לעצמה שסוף סוף מישהו מתחתן במשפחה, אבל למה דווקא עם חרדי?! אבל הם משפחת ליברלית ומקבלים את כולם, כל אחד והדרך שלו.
היה הוורט, האירוסין והחתונה, בסיום החתונה יצאו שילת ונתן בדרכם להקים בית נאמן בישראל.
כעבור שנה…
על יד החוף בשקיעה, לירון הציע לאור שלום נישואים, והיא השיבה בחיוב.
תמונות צולמו, והבשורה נשלחה לכול המשפחה, לירון קירל ואור שלום התחתנו.
הפעם אף אחד לא תמה רק אמא של אור מעט הצטערה על כך שביתה לא שומרת אפילו את המעט מסורת שכן שמרו בביתם אבל כאמור משפחת שלום היא משפחה ליברלית שמקבלת את כולם, אפילו מישהו עם דעות שמאלניות קיצוניות כלירון.
החתונה הייתה יפה ומקורית ולפי איתן אביו של לירון. אפילו מקורית מדי, הוא לא הבין למה צריך להיכנס לאולם עם כדור פורח ומה זה מועיל בכלל?!
החתונה נגמרה והזוג הצעיר פנה בדרכם להקים בית אולי נאמן וכרגע בישראל.
כעבור שנה…
באולם קטן בפאתי השכונה הציע אריאל לאגם נישואים, אגם ענתה כן.
קונפטים התפוצצו וכולם שמחו, ההורים של אגם שלא ידעו מה מצפה להם נוכח החתונות האחרונות, קיבלו ימני קיצוני בהרגשה שזהו הרע במיעוטו, רק שילה
הוטרד מהעניין משום שאגם ביתו סיפרה לו שבהתחלה הם יגורו לידם כמו שתמיד רצה , אבל בהמשך כשיתבבסו, כך אמרה לו, הם יעברו ליישב שטחים ומאחזים בשומרון.
החתונה נגמרה, כל המשפחה המורחבת נעמדה להצטלם. משפחת בן יעקב החרדית, הזוג השמאלני - לירון ואור והזוג המתנחל הצעיר ומשפחת שלום - ענת, שילה, נילי בת ה- 20 ומיכל בת ה- 8 כולם נעמדו מרוגשים, הצלם מקליק ואז מסתכל לרגע על המצלמה בקימוט גבה לא מרוצה ואומר "יש שם שניים שלא מחייכים" כולם מסתכלים עליו בתימהון חוץ משניים, ענת ושילה שלום שמזדרזים לחייך הרי זה יום חתונתה של ביתם השלישית והם מאושרים והכל אבל למה למען ה' יצא להן כזו משפחה מוזרה?!
לאחר החתונה יוצאים הזוג הצעיר, אגם ואריאל להקים בית נאמן ו… ברור שבישראל.
האורחים אולי תמהו מעט על התערובת המוזרה של משפחות המחותנים, משפחת שלום המסורתית ולה 5 בנות ומשפחת בן יעקב החרדית ולה בן אחד - נתן, אבל במחשבה שנייה בטח אמרו לעצמם שהיום עם כל תנועות התשובה הקיימות זה דיי הגיוני
.ענת אמא של שילת חשבה לעצמה שסוף סוף מישהו מתחתן במשפחה, אבל למה דווקא עם חרדי
?! אבל הם משפחת ליברלית ומקבלים את כולם, כל אחד והדרך שלו.היה הוורט, האירוסין והחתונה, בסיום החתונה יצאו שילת ונתן בדרכם להקים בית נאמן בישראל.
כעבור שנה…
על יד החוף בשקיעה, לירון הציע לאור שלום נישואים, והיא השיבה בחיוב.
תמונות צולמו, והבשורה נשלחה לכול המשפחה, לירון קירל ואור שלום התחתנו.
הפעם אף אחד לא תמה רק אמא של אור מעט הצטערה על כך שביתה לא שומרת אפילו את המעט מסורת שכן שמרו בביתם אבל כאמור משפחת שלום היא משפחה ליברלית שמקבלת את כולם, אפילו מישהו עם דעות שמאלניות קיצוניות כלירון.
החתונה הייתה יפה ומקורית ולפי איתן אביו של לירון. אפילו מקורית מדי, הוא לא הבין למה צריך להיכנס לאולם עם כדור פורח ומה זה מועיל בכלל?!
החתונה נגמרה והזוג הצעיר פנה בדרכם להקים בית אולי נאמן וכרגע בישראל.
כעבור שנה…
באולם קטן בפאתי השכונה הציע אריאל לאגם נישואים, אגם ענתה כן.
קונפטים התפוצצו וכולם שמחו, ההורים של אגם שלא ידעו מה מצפה להם נוכח החתונות האחרונות, קיבלו ימני קיצוני בהרגשה שזהו הרע במיעוטו, רק שילה
הוטרד מהעניין משום שאגם ביתו סיפרה לו שבהתחלה הם יגורו לידם כמו שתמיד רצה , אבל בהמשך כשיתבבסו, כך אמרה לו, הם יעברו ליישב שטחים ומאחזים בשומרון.
החתונה נגמרה, כל המשפחה המורחבת נעמדה להצטלם. משפחת בן יעקב החרדית, הזוג השמאלני - לירון ואור והזוג המתנחל הצעיר ומשפחת שלום - ענת, שילה, נילי בת ה- 20 ומיכל בת ה- 8 כולם נעמדו מרוגשים, הצלם מקליק ואז מסתכל לרגע על המצלמה בקימוט גבה לא מרוצה ואומר "יש שם שניים שלא מחייכים" כולם מסתכלים עליו בתימהון חוץ משניים, ענת ושילה שלום שמזדרזים לחייך הרי זה יום חתונתה של ביתם השלישית והם מאושרים והכל אבל למה למען ה' יצא להן כזו משפחה מוזרה?!
לאחר החתונה יוצאים הזוג הצעיר, אגם ואריאל להקים בית נאמן ו… ברור שבישראל.
ערב שקט בבית משפחת שלום. ענת יושבת על הספה, שקועה בשיחת טלפון עם נילי, הבת שסיימה לאחרונה את הצבא וגרה בסין.. שילה שקוע בעיתון, חצי רדום, עד ש—
"מזל טוב! מזל טוב!"
הוא כמעט שופך את הקפה. אחרי שלוש חתונות כושלות במשפחה, שתי המילים האלה מלחיצות אותו יותר מתור אצל רופא שיניים.
"עוד חתונה?! ענת, די כבר! אנחנו לא אמורים ללמוד מהניסיון?"
זה שונה הפעם," עונה ענת בניצחון. "מדובר ביהודי שחי בסין. והוא גם שומר מסורת."
"שומר מסורת? כמונו?!" שילה עונה בציניות. "מה, הוא עושה קידוש עם אורז מטוגן?"
ענת התעלמה מההערה של שילה "הוא יהודי"
שילה נדרך. "יהודי?"
"יהודי."
"מסורתי?"
"מסורתי."
"מאיפה?"
"גר בסין."
שילה עוצר. "בסין?! מה הוא עושה שם?"
"יבואן."
שילה מקמט את מצחו. "מה הוא מייבא?"
ענת לוגמת מהוויסקי. "לא יודעת. אבל אם הוא חכם, אז גם טבעת."
שילה שכבר מתחיל לראות את האור בקצה המנהרה, אומר "ואני חשבתי שהיא תביא לנו מישהו שביום כיפור אוכל לא כשר"
ענת חישבה משהו ואמרה "תראה, נילי שאני בחרתי לה את השם - היא בסוף זו שתביא שהביאה לנו הכי הרבה נחת"
"מה לא בסדר בשמות שאני בחרתי?" הוא שואל, נעלב.
"מה לא בסדר?!" ענת נאנחת, מסמנת עם האצבע: "הבת שקראת לה שילת? נהייתה חרדית קיצונית. הבת שקראת לה אור? לא החליטה עדיין אם היא בן או בת. והבת שקראת לה אגם? נהייתה ימנית שמקימה מאחזים על גבעות בשומרון! תודה רבה באמת"
שילה פותח את הפה כדי להתגונן, אבל ענת כבר מסכמת בניצחון "אני בחרתי את השם של נילי, ואני ידעתי שהיא תהיה שונה. אז בפעם הבאה, כשיהיה טקס – אל תדאג, אני זו שאדאג שהשם יישאר כמו שצריך."
היא נשענה לאחור, מרוצה. היא זוכרת בדיוק איך זה היה.
בכל פעם שנולדה להם בת, הם היו מסכמים יחד על שם – ואז, ברגע האחרון, שילה היה משנה אותו בלי הודעה מוקדמת. בפעם השלישית, ענת כבר לא לקחה סיכונים. כשנילי נולדה, היא ביקשה מהרב רשות לעמוד בצד של עזרת הגברים בזמן הברית – רק כדי לוודא ששילה לא עושה פשלות.
שילה מניח את הקפה, משפשף את הרקות. "תגידי לי את האמת – זו הולכת להיות דרמה?"
"זה תמיד דרמה," ענת מושכת בכתפיים. "השאלה אם הפעם נזכה להפי אנד."
***
מאוחר יותר…
ענת הרגישה צורך לשתף מישהו בשמחתה,היא מסתכלת בטלפון, מהססת רגע, ואז מחייגת.
"הלו ראביי מישל מה שלומך?"
ראביי מישל או בשמו המלא מישל ג'ייקובס, מחא ידיו בסיפוק על ההזדמנות להכניס עוד כמה אנשים לקהילתו ואמר "הו ענת אני בסדר, ממש בסדר, תמיד בסדר אני בדיוק יושב על שיר חדש שאני רוצה להכניס לתפילה אבל מספיק לדבר עלי. איך את מרגישה?"
תמיד יש לענת את התחושה הזאת כשהיא מדברת עם הרב, תחושה של חיבור לאדם רוחני גדול בעל משמעות עמוקה אבל היא לא מבינה למה בעלה לא רוצה ללכת להתפלל שמה?
היא סיפרה לראביי את בעיותיה וביקשה ממנו עצות ולאחר שיחה ארוכה במיוחד ניתקה והלכה לישון בהרגשה שמחה במיוחד, הערב הזה היה טוב מהשגרה הרגילה.
"מזל טוב! מזל טוב!"
הוא כמעט שופך את הקפה. אחרי שלוש חתונות כושלות במשפחה, שתי המילים האלה מלחיצות אותו יותר מתור אצל רופא שיניים.
"עוד חתונה?! ענת, די כבר! אנחנו לא אמורים ללמוד מהניסיון?"
זה שונה הפעם," עונה ענת בניצחון. "מדובר ביהודי שחי בסין. והוא גם שומר מסורת."
"שומר מסורת? כמונו?!" שילה עונה בציניות. "מה, הוא עושה קידוש עם אורז מטוגן?"
ענת התעלמה מההערה של שילה "הוא יהודי"
שילה נדרך. "יהודי?"
"יהודי."
"מסורתי?"
"מסורתי."
"מאיפה?"
"גר בסין."
שילה עוצר. "בסין?! מה הוא עושה שם?"
"יבואן."
שילה מקמט את מצחו. "מה הוא מייבא?"
ענת לוגמת מהוויסקי. "לא יודעת. אבל אם הוא חכם, אז גם טבעת."
שילה שכבר מתחיל לראות את האור בקצה המנהרה, אומר "ואני חשבתי שהיא תביא לנו מישהו שביום כיפור אוכל לא כשר"
ענת חישבה משהו ואמרה "תראה, נילי שאני בחרתי לה את השם - היא בסוף זו שתביא שהביאה לנו הכי הרבה נחת"
"מה לא בסדר בשמות שאני בחרתי?" הוא שואל, נעלב.
"מה לא בסדר?!" ענת נאנחת, מסמנת עם האצבע: "הבת שקראת לה שילת? נהייתה חרדית קיצונית. הבת שקראת לה אור? לא החליטה עדיין אם היא בן או בת. והבת שקראת לה אגם? נהייתה ימנית שמקימה מאחזים על גבעות בשומרון! תודה רבה באמת"
שילה פותח את הפה כדי להתגונן, אבל ענת כבר מסכמת בניצחון "אני בחרתי את השם של נילי, ואני ידעתי שהיא תהיה שונה. אז בפעם הבאה, כשיהיה טקס – אל תדאג, אני זו שאדאג שהשם יישאר כמו שצריך."
היא נשענה לאחור, מרוצה. היא זוכרת בדיוק איך זה היה.
בכל פעם שנולדה להם בת, הם היו מסכמים יחד על שם – ואז, ברגע האחרון, שילה היה משנה אותו בלי הודעה מוקדמת. בפעם השלישית, ענת כבר לא לקחה סיכונים. כשנילי נולדה, היא ביקשה מהרב רשות לעמוד בצד של עזרת הגברים בזמן הברית – רק כדי לוודא ששילה לא עושה פשלות.
שילה מניח את הקפה, משפשף את הרקות. "תגידי לי את האמת – זו הולכת להיות דרמה?"
"זה תמיד דרמה," ענת מושכת בכתפיים. "השאלה אם הפעם נזכה להפי אנד."
***
מאוחר יותר…
ענת הרגישה צורך לשתף מישהו בשמחתה,היא מסתכלת בטלפון, מהססת רגע, ואז מחייגת.
"הלו ראביי מישל מה שלומך?"
ראביי מישל או בשמו המלא מישל ג'ייקובס, מחא ידיו בסיפוק על ההזדמנות להכניס עוד כמה אנשים לקהילתו ואמר "הו ענת אני בסדר, ממש בסדר, תמיד בסדר אני בדיוק יושב על שיר חדש שאני רוצה להכניס לתפילה אבל מספיק לדבר עלי. איך את מרגישה?"
תמיד יש לענת את התחושה הזאת כשהיא מדברת עם הרב, תחושה של חיבור לאדם רוחני גדול בעל משמעות עמוקה אבל היא לא מבינה למה בעלה לא רוצה ללכת להתפלל שמה?
היא סיפרה לראביי את בעיותיה וביקשה ממנו עצות ולאחר שיחה ארוכה במיוחד ניתקה והלכה לישון בהרגשה שמחה במיוחד, הערב הזה היה טוב מהשגרה הרגילה.
יום שישי, וביתם של ענת ושילה מתפקד כמו תחנת רכבת בשעת עומס שיא. הרעש התחיל עם נילי, שנחתה מהשדה הישר למיטה. אחריה הגיעו שילת ונתן, חמושים בשני ילדיהם הקטנים, שהפכו את הסלון לאתר ניסויים אקוסטיים. לא עוברות חמש דקות, וכבר אור ולירון מופיעים עם ביתם, משלימים עוד קונצרט של בכי, צעקות וטריקת דלתות. ואז – הדובדבן שבקצפת – אגם ואריאל. הסיום הרשמי למקהלה היה מיכל, שחזרה מבית הספר בליווי שילה, שנראה כאילו הוא כבר מתכנן תוכנית מילוט.
ליל שבת, נתן, אריאל ושילה שבא מחוסר נעימות ועם כיפה לבנה מהכיס, הלכו לבית הכנסת.
"שבת שלום" עוד לא יצאו וכבר חזרו כך טוענת ענת שרצתה לדבר קצת עם הבנות. הרבה זמן לא ראתה אותן ככה בהרכב מלא.
"וואו, הרבה זמן, מה יצאתם לחבר את התפילה?" אמר לירון וצחק מהבדיחה של עצמו אך מיד הפסיק כשראה את המבט המנסה להיות מצמית של אור.
ענת הרימה מבט לשילה וניסתה לסמן לו להתחיל את הסעודה לפני שיתפתח כאן איזה משהו.
הסעודה התחילה כשאת השקט מפר רק קולות הילדים והסכו"ם, לאחר הארוחה הוגש קינוח, שילה, שהשקט צרם לו באזניים, ניסה להתחיל שיחה.
" ראיתם את הגנן החדש שלנו?!" המהומים שקטים החזירו לו תשובה. "קוראים לו יוסוף, הוא בא במסגרת תכנית של דו קיום שהחלה פה לאחרונה, האמת גנן טוב" זהו, זה החצוצרה המחצצרת ומודיעה על תחילת המלחמה.
לירון עם פרצוף מתנצח הגיב מייד "כן, ככה זה לדו קיום יש הרבה מעלות, זהו דבר מעולה" בווווום, פצצה הוטלה, והפעם לא עזר מבטה המצמית של אור זה פשוט התגלגל כמו כדור שלג.
אריאל כמובן מיד הגיב, חמוש ברימוני יד זרק רימון רימון, טיעון טיעון, שהביעו בדיוק את דעתו על כך, בחוסר זהירות הוא גם זרק איזה רימון לכיוון נתן כאשר הזכיר את חוק הגיוס. שילה שניסה לתקן את טעותו הראשונית, רק הוסיף שמן למדורה, ושדה הקרב כבר היה מלא עשן, עוד פצצה מכיוון אריאל, כדורים מוטחים אחד אחרי השני מנתן, רימונים מכיוון לירון ושמן משילה.
לבסוף שילה הלך לחדרו ואיתו ענת שהרגישה מועקה הולכת וגוברת , לירון ואור יצאו בטריקת דלת בחזרה לביתם, אריאל ואגם יצאו לסיבוב בחוץ, ונתן ושילת שיחקו עם בניהם בסלון שהיה אפוף מהדי הוויכוח שהיה בו ממש לפני דקות ספורות.
מוצאי שבת, נתן ושילת, אריאל ואגם ארזו את הדברים שלהם עם הרבה דיבורים על כלום, סתם דיבורים כדי להרגיש בנוח כאילו כל מה שהיה בסעודת שבת בערב לא היה, הייתה הבדלה ולאחר כולם הלכו והשתרר השקט מיוחל שבו יכלו ענת ושילה לנתח בינם לבין עצמם מה שקרה, ענת נזפה בשילה "מה אתה לא יכול שלא להגיד דברים מקוממים שמדליקים אותם, די תתבגר" הוא התכונן לענות לה אבל פתאום נילי נכנסה לשיחה שלהם ועם הבעת פנים מתוחה מאוד שאלה אותם אם היא יכולה לדבר איתם כמה דקות, ענת ושילה היו מאוד מתוחים באופן כללי ועכשיו גם נילי " אהםם, אני החלטתי להתחתן עם הסיני שאמרתי לכם שפגשתי"
ענת קימטה את מצחה בניסיון להבין למה נילי מתוחה?! " כן בסדר" עכשיו נילי כבר ממש האדימה " אבא שלו קצת קשוח הוא רוצה לעשות את האירוסין בסין אז כנראה שנעשה את האירוסין בסין והחתונה בישראל"
טוב… זה כבר נשמע פחות סביר אבל זה עדיין לא סיבה להבעת פניה של נילי, ענת הביטה בנילי בניסיון להבין, ושילה לקח פיקוד על השיחה " הוא בארץ? אנחנו יכולים לפגוש אותו" התשובה של נילי השתהתה מעט אבל לאחר מכן אמרה "כן".
הם קבעו תאריך, שעה ומסעדה, וחיכו בקוצר רוח לפגוש את החתן הבא שלהם.
ליל שבת, נתן, אריאל ושילה שבא מחוסר נעימות ועם כיפה לבנה מהכיס, הלכו לבית הכנסת.
"שבת שלום" עוד לא יצאו וכבר חזרו כך טוענת ענת שרצתה לדבר קצת עם הבנות. הרבה זמן לא ראתה אותן ככה בהרכב מלא.
"וואו, הרבה זמן, מה יצאתם לחבר את התפילה?" אמר לירון וצחק מהבדיחה של עצמו אך מיד הפסיק כשראה את המבט המנסה להיות מצמית של אור.
ענת הרימה מבט לשילה וניסתה לסמן לו להתחיל את הסעודה לפני שיתפתח כאן איזה משהו.
הסעודה התחילה כשאת השקט מפר רק קולות הילדים והסכו"ם, לאחר הארוחה הוגש קינוח, שילה, שהשקט צרם לו באזניים, ניסה להתחיל שיחה.
" ראיתם את הגנן החדש שלנו?!" המהומים שקטים החזירו לו תשובה. "קוראים לו יוסוף, הוא בא במסגרת תכנית של דו קיום שהחלה פה לאחרונה, האמת גנן טוב" זהו, זה החצוצרה המחצצרת ומודיעה על תחילת המלחמה.
לירון עם פרצוף מתנצח הגיב מייד "כן, ככה זה לדו קיום יש הרבה מעלות, זהו דבר מעולה" בווווום, פצצה הוטלה, והפעם לא עזר מבטה המצמית של אור זה פשוט התגלגל כמו כדור שלג.
אריאל כמובן מיד הגיב, חמוש ברימוני יד זרק רימון רימון, טיעון טיעון, שהביעו בדיוק את דעתו על כך, בחוסר זהירות הוא גם זרק איזה רימון לכיוון נתן כאשר הזכיר את חוק הגיוס. שילה שניסה לתקן את טעותו הראשונית, רק הוסיף שמן למדורה, ושדה הקרב כבר היה מלא עשן, עוד פצצה מכיוון אריאל, כדורים מוטחים אחד אחרי השני מנתן, רימונים מכיוון לירון ושמן משילה.
לבסוף שילה הלך לחדרו ואיתו ענת שהרגישה מועקה הולכת וגוברת , לירון ואור יצאו בטריקת דלת בחזרה לביתם, אריאל ואגם יצאו לסיבוב בחוץ, ונתן ושילת שיחקו עם בניהם בסלון שהיה אפוף מהדי הוויכוח שהיה בו ממש לפני דקות ספורות.
מוצאי שבת, נתן ושילת, אריאל ואגם ארזו את הדברים שלהם עם הרבה דיבורים על כלום, סתם דיבורים כדי להרגיש בנוח כאילו כל מה שהיה בסעודת שבת בערב לא היה, הייתה הבדלה ולאחר כולם הלכו והשתרר השקט מיוחל שבו יכלו ענת ושילה לנתח בינם לבין עצמם מה שקרה, ענת נזפה בשילה "מה אתה לא יכול שלא להגיד דברים מקוממים שמדליקים אותם, די תתבגר" הוא התכונן לענות לה אבל פתאום נילי נכנסה לשיחה שלהם ועם הבעת פנים מתוחה מאוד שאלה אותם אם היא יכולה לדבר איתם כמה דקות, ענת ושילה היו מאוד מתוחים באופן כללי ועכשיו גם נילי " אהםם, אני החלטתי להתחתן עם הסיני שאמרתי לכם שפגשתי"
ענת קימטה את מצחה בניסיון להבין למה נילי מתוחה?! " כן בסדר" עכשיו נילי כבר ממש האדימה " אבא שלו קצת קשוח הוא רוצה לעשות את האירוסין בסין אז כנראה שנעשה את האירוסין בסין והחתונה בישראל"
טוב… זה כבר נשמע פחות סביר אבל זה עדיין לא סיבה להבעת פניה של נילי, ענת הביטה בנילי בניסיון להבין, ושילה לקח פיקוד על השיחה " הוא בארץ? אנחנו יכולים לפגוש אותו" התשובה של נילי השתהתה מעט אבל לאחר מכן אמרה "כן".
הם קבעו תאריך, שעה ומסעדה, וחיכו בקוצר רוח לפגוש את החתן הבא שלהם.
רחוב תל אביבי הומה. האורות הרכים מהמסעדה האסייתית דולפים אל המדרכה, צללים של עוברי אורח נמתחים על האבנים. בפנים, האוויר רווי בניחוחות של ג'ינג'ר וסויה, שולחנות עמוסים בקערות מהבילות, והמלצרים נעים במקצב כמעט מתוזמן בין הסועדים.
שילה וענת ישבו בפינת המסעדה, מתעמקים בתפריט כאילו מדובר בקוד סודי מהשב"כ.
ענת הציצה במבטים חטופים סביבם, מוודאת שהשולחן שלהם לא נמצא במסלול תנועה של עגלות עמוסות מנות. שילה, מצדו, נראה כאילו איבד את מעט הסבלנות שעוד נותרה בו.
"תגידי, איך אני אמור לדעת מה ההבדל בין דאם סאם לראמן? זה הכול מרק, פשוט עם שמות יותר מתוחכמים," הוא אמר, מניח את התפריט מולו באנחה.
ענת הרימה עיניים עייפות. "שילה, אני מתחננת, לא עכשיו. יש לנו דברים יותר חשובים להתעסק בהם."
"הייתי יכול פשוט להזמין שניצל וצ'יפס כמו בן אדם נורמלי," הוא מלמל, אבל השתתק כשראה את ענת נועצת בו מבט אזהרה.
ואז הדלת נפתחה.
נילי נכנסה ולידה הו צ'ינג —גבוה, מחויך, ולבוש בקימונו כחול כהה. (או לפחות ככה שילה דמיין את זה. בפועל, הוא לבש ג'ינס וחולצה מכופתרת, אבל מבחינת שילה זה עדיין היה "אקזוטי מדי".)
הו צ'ינג לחץ את ידו של שילה בחביבות והפתיע את כולם כשאמר בעברית רהוטה: "שלום, אני מאוד שמח לפגוש אתכם."
ענת פערה עיניים. "אתה מדבר עברית?!"
"כן! נילי מלמדת אותי. וחוץ מזה, אני אוהב ללמוד שפות, בעיקר מתיירים."
שילה זקף גבה. "אז אני מניח שאתה מכיר גם את המילים הפחות... תרבותיות?"
הו צ'ינג צחק. "בטח! אבל אני לא משתמש בהן. זה לא בודהיסטי."
שילה כמעט נחנק מהמשקה שלו. "סליחה, מה?"
"אני בודהיסט," אמר הו צ'ינג בחיוך רגוע.
שילה הידק את מפית הנייר שבידו. "רגע, רגע… אבל נילי אמרה שאתה יהודי!"
"נכון!" הו צ'ינג הנהן בהתלהבות. "אמא שלי יהודייה, אבא שלי חצי מוסלמי, חצי נוצרי, ואני בודהיסט."
דממה נפלה על השולחן. ענת חיפשה בעיניה מלצר שיביא לה משהו חזק לשתות. שילה מצדו פשוט בהה בנילי, מחכה שהיא תגיד לו שזה מתיחה.
בסוף, הוא מצא את קולו. "אז... מה אתה חוגג?"
"את הכול!" הכריז הו צ'ינג בגאווה. "אני עושה קידוש בשישי בערב, חוגג את עיד אל-פיטר עם הדודים, הולך לכנסייה עם סבא פעם בשנה, ומדליק קטורת במדיטציה בימי ראשון."
שילה מצמץ כמה פעמים. "תגיד לי... אתה בן אדם או לוח שנה בין-דתי?"
נילי התערבה מהר. "אבא, זה לא משנה! הוא מכבד את היהדות!"
"ברור," הו צ'ינג חייך. "אפילו קניתי מזוזה לחדר המדיטציה שלי!"
שילה שפשף את רקותיו. "אלוקים... אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל החרדי היה יותר פשוט להבנה!"
ענת ניסתה להחזיר את השיחה למסלול חיובי. "ואבא שלך? איך הוא מרגיש לגבי החתונה?"
הו צ'ינג גירד את ראשו. "האמת? קצת מסובך."
שילה נאנח. "כמובן. כי למה שאני אקבל משהו פשוט הפעם?"
"זה עניין של מסורת," הסביר הו צ'ינג. "הוא לא ממש מתנגד, אבל מתעקש שהאירוסין יהיו בסין, בשביל הכבוד המשפחתי."
שילה פער עיניים. "אה, ברור. כי מה שהכי חסר לי בחיים זה לשבת באמצע סין, מקלות אכילה ביד אחת ותה בודהיסטי ביד השנייה, ולנסות להבין באיזו שפה מדברים פה."
"אל תדאג!" הו צ'ינג הרגיע. "אבא שלי מאוד פתוח לדברים!"
שילה גיחך. "באמת? ומה הוא חושב על יהודים?"
הו צ'ינג היסס לשנייה ואז מלמל: "אה… הוא עדיין מתלבט אם אתם אנשים טובים או לא."
ענת נדרכה. "סליחה?"
"פשוט… הוא קצת עדיין לא בטוח בקטע הזה," השפיל הו צ'ינג מבט במבוכה.
שילה הניח את ראשו על השולחן וחשב 'מצוין. אז לא רק שאני מקבל חתן עם חבילת דתות קומפלט, אני גם צריך לשכנע את אבא שלו שאני לא מתכנן לכבוש לו את המדינה'
נילי חייכה חיוך מהוסס. "אבא, תחשוב חיובי! זה יכול להיות נחמד – טיול משפחתי בסין!"
ענת הביטה בה כאילו היא יצאה מדעתה. "נילי, מתוקה, אני בקושי מצליחה לשכנע את אבא שלך לצאת לחופשה באילת. עכשיו את רוצה לגרור אותו לסין כדי להתחנן על החתונה שלך?!"
שילה לקח שלוק מהקולה וניסה ללחוש לענת "תגידי לי, למה פשוט לא יכולנו לקבל חתן רגיל? לא יודע... הייטקיסט מנתיבות?"
הו צ'ינג חייך. "אני יכול גם ללמוד הייטק!"
שילה בהה בו לשנייה, ואז קם מהשולחן בהחלטיות. "אני הולך... להתאמן על נשימות עמוקות. אמרת בודהיזם, נכון? ננסה."
שילה יצא מהמסעדה, הדליק סיגריה, נשף עשן ואמר לענת באנחה:
"את יודעת מה? אולי פשוט נכריז על מיכל כרווקה נצחית ונחסוך לעצמנו את כל הדרמות האלה."
שילה וענת ישבו בפינת המסעדה, מתעמקים בתפריט כאילו מדובר בקוד סודי מהשב"כ.
ענת הציצה במבטים חטופים סביבם, מוודאת שהשולחן שלהם לא נמצא במסלול תנועה של עגלות עמוסות מנות. שילה, מצדו, נראה כאילו איבד את מעט הסבלנות שעוד נותרה בו.
"תגידי, איך אני אמור לדעת מה ההבדל בין דאם סאם לראמן? זה הכול מרק, פשוט עם שמות יותר מתוחכמים," הוא אמר, מניח את התפריט מולו באנחה.
ענת הרימה עיניים עייפות. "שילה, אני מתחננת, לא עכשיו. יש לנו דברים יותר חשובים להתעסק בהם."
"הייתי יכול פשוט להזמין שניצל וצ'יפס כמו בן אדם נורמלי," הוא מלמל, אבל השתתק כשראה את ענת נועצת בו מבט אזהרה.
ואז הדלת נפתחה.
נילי נכנסה ולידה הו צ'ינג —גבוה, מחויך, ולבוש בקימונו כחול כהה. (או לפחות ככה שילה דמיין את זה. בפועל, הוא לבש ג'ינס וחולצה מכופתרת, אבל מבחינת שילה זה עדיין היה "אקזוטי מדי".)
הו צ'ינג לחץ את ידו של שילה בחביבות והפתיע את כולם כשאמר בעברית רהוטה: "שלום, אני מאוד שמח לפגוש אתכם."
ענת פערה עיניים. "אתה מדבר עברית?!"
"כן! נילי מלמדת אותי. וחוץ מזה, אני אוהב ללמוד שפות, בעיקר מתיירים."
שילה זקף גבה. "אז אני מניח שאתה מכיר גם את המילים הפחות... תרבותיות?"
הו צ'ינג צחק. "בטח! אבל אני לא משתמש בהן. זה לא בודהיסטי."
שילה כמעט נחנק מהמשקה שלו. "סליחה, מה?"
"אני בודהיסט," אמר הו צ'ינג בחיוך רגוע.
שילה הידק את מפית הנייר שבידו. "רגע, רגע… אבל נילי אמרה שאתה יהודי!"
"נכון!" הו צ'ינג הנהן בהתלהבות. "אמא שלי יהודייה, אבא שלי חצי מוסלמי, חצי נוצרי, ואני בודהיסט."
דממה נפלה על השולחן. ענת חיפשה בעיניה מלצר שיביא לה משהו חזק לשתות. שילה מצדו פשוט בהה בנילי, מחכה שהיא תגיד לו שזה מתיחה.
בסוף, הוא מצא את קולו. "אז... מה אתה חוגג?"
"את הכול!" הכריז הו צ'ינג בגאווה. "אני עושה קידוש בשישי בערב, חוגג את עיד אל-פיטר עם הדודים, הולך לכנסייה עם סבא פעם בשנה, ומדליק קטורת במדיטציה בימי ראשון."
שילה מצמץ כמה פעמים. "תגיד לי... אתה בן אדם או לוח שנה בין-דתי?"
נילי התערבה מהר. "אבא, זה לא משנה! הוא מכבד את היהדות!"
"ברור," הו צ'ינג חייך. "אפילו קניתי מזוזה לחדר המדיטציה שלי!"
שילה שפשף את רקותיו. "אלוקים... אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל החרדי היה יותר פשוט להבנה!"
ענת ניסתה להחזיר את השיחה למסלול חיובי. "ואבא שלך? איך הוא מרגיש לגבי החתונה?"
הו צ'ינג גירד את ראשו. "האמת? קצת מסובך."
שילה נאנח. "כמובן. כי למה שאני אקבל משהו פשוט הפעם?"
"זה עניין של מסורת," הסביר הו צ'ינג. "הוא לא ממש מתנגד, אבל מתעקש שהאירוסין יהיו בסין, בשביל הכבוד המשפחתי."
שילה פער עיניים. "אה, ברור. כי מה שהכי חסר לי בחיים זה לשבת באמצע סין, מקלות אכילה ביד אחת ותה בודהיסטי ביד השנייה, ולנסות להבין באיזו שפה מדברים פה."
"אל תדאג!" הו צ'ינג הרגיע. "אבא שלי מאוד פתוח לדברים!"
שילה גיחך. "באמת? ומה הוא חושב על יהודים?"
הו צ'ינג היסס לשנייה ואז מלמל: "אה… הוא עדיין מתלבט אם אתם אנשים טובים או לא."
ענת נדרכה. "סליחה?"
"פשוט… הוא קצת עדיין לא בטוח בקטע הזה," השפיל הו צ'ינג מבט במבוכה.
שילה הניח את ראשו על השולחן וחשב 'מצוין. אז לא רק שאני מקבל חתן עם חבילת דתות קומפלט, אני גם צריך לשכנע את אבא שלו שאני לא מתכנן לכבוש לו את המדינה'
נילי חייכה חיוך מהוסס. "אבא, תחשוב חיובי! זה יכול להיות נחמד – טיול משפחתי בסין!"
ענת הביטה בה כאילו היא יצאה מדעתה. "נילי, מתוקה, אני בקושי מצליחה לשכנע את אבא שלך לצאת לחופשה באילת. עכשיו את רוצה לגרור אותו לסין כדי להתחנן על החתונה שלך?!"
שילה לקח שלוק מהקולה וניסה ללחוש לענת "תגידי לי, למה פשוט לא יכולנו לקבל חתן רגיל? לא יודע... הייטקיסט מנתיבות?"
הו צ'ינג חייך. "אני יכול גם ללמוד הייטק!"
שילה בהה בו לשנייה, ואז קם מהשולחן בהחלטיות. "אני הולך... להתאמן על נשימות עמוקות. אמרת בודהיזם, נכון? ננסה."
שילה יצא מהמסעדה, הדליק סיגריה, נשף עשן ואמר לענת באנחה:
"את יודעת מה? אולי פשוט נכריז על מיכל כרווקה נצחית ונחסוך לעצמנו את כל הדרמות האלה."
פרק 4 - בין גינה לגונג שי גונג שי = מזל טוב, סינית
דבר ידוע הוא שכל אחד מתמודד עם עצבים בצורה משלו – מי בדמעות חרישיות, ומי בחפירות בגינה. ענת, בדרכה הטיפוסית, בילתה את כל הדרך הביתה בוכה בשקט, ואילו שילה? מהרגע שהגיע הביתה, הוא מצא את ייעודו החדש: לחפור בגינה. אין לדעת אם רצה לשתול שם משהו, או סתם לקבור את העצבים שלו יחד עם החתול השכונתי.
ענת ישבה בחדרה שבקומה השנייה, שקועה בהרהורים עמוקים כמו "איך הגעתי לזה?" ו-"למה, אלוקים, למה?". ואז, כמו בסרט אימה סוג ב', קולות החפירה של שילה פילחו את אוזניה. היא הציצה מהחלון, ולמראה המחזה המוזר שראתה למטה, הייתה בהלם של שנייה, שהסתיים בצעקה דרמטית:
"שיייייילה!!! מסכנה הגינה, מה היא עשתה לך?!"
כשלא קיבלה ממנו תגובה (כי הוא כנראה דיבר עם המעדר), ירדה במדרגות בצעדים רועמים, שכל אחד מהם שידר 'אני בעצבים' ישיר למוחו של שילה.
"תגיד, אתה מוכן להפסיק? זה ממש חופר!!"
שילה הרים את ראשו, נעץ בה מבט בוהה ואמר בפשטות "אבל זה מרגיע אותי."
ענת נשמה עמוק, ספרה עד שלוש (שזה שתיים יותר מדי), וצרחה "גם! אני! מנסה! להירגע! ובמקום! לעזור! אתה! אתה!" היא לקחה נשימה עמוקה נוספת, כאילו נערכת לקרב, ואז סיכמה: "מפריע לי!!!"
שילה משך בכתפיו באדישות פילוסופית, והמשיך לחפור. היה ברור שמשהו לא בסדר – זה לא השילה הרגוע שמכיר את החיים כ"יהיה בסדר". האיש כנראה נשבר, כי כמו שאמרנו, כל אחד מתמודד עם רגשותיו בדרכו.
לעומתו, ענת הבינה שמילים לא יעזרו. היא לקחה את הטלפון ויצאה להליכה, מחפשת מישהו שיעשה לה סדר בראש. הפור נפל על ראביי מישל, שנראה כמו הבחירה הכי שפויה בסיטואציה הזו.
***
למחרת בבוקר, הכל התחיל דווקא רגוע: שילה וענת ישבו לארוחת בוקר בנחת יחסית. ואז – כמו ברעידת אדמה – הופיעו בדלת נילי והו צ'ינג. השניים נראו מחויכים, אבל החיוך שלהם נתקע כמו חתיכת חביתה בגרונם של ההורים.
"אה, בוקר טוב, אבא ואמא," פתחה נילי בחיוך מתוק.
ענת הרהרה בלבה שאולי עדיף שהיו נשארים בסין, אבל בחוץ ענתה בנימוס: "מעולה, ב"ה, מה אתכם?"
ובקולה הפנימי הוסיפה "אולי בכל זאת תיפרדו, בבקשה?"
נילי חייכה חיוך מנצח, כאילו שמעה אותה, והכריזה "סגרנו אתמול סופית. האירוסין בסין, והחתונה כאן בארץ."
שילה, בניסיון להבין את החיים שזזים מהר מידי לטעמו, אמר באיפוק "אהמ... נצטרך לחשוב על זה."
נילי פערה עיניים כאילו מישהו גנב לה את הדרכון "מה יש לחשוב על זה? זה האירוסין שלי! אתם לא מתכוונים לבוא?!"
שילה וענת הביטו זה בזה ואז לצלחת, מחפשים את התשובה בתוך הצלחת, אבל נילי לא ויתרה.
"מה הבעיה? אתם לא עניים ואין לכם בעיות טיסה. אה, אולי אתם פשוט לא אוהבים אותי!" אמרה ופרצה בבכי מעורר רחמים.
ענת ניסתה לתקן את המצב "ברור שאנחנו אוהבים אותך! אנחנו נבוא, רק תשלחי מיקום מדויק."
שילה פרץ בצחוק היסטרי, כזה שלא הצליח להפסיק וכזה שאף אחד לא הבין למה.
כשיצאו נילי והו מהבית, הם נשאו איתם פרצופים פגועים, אבל שילה? הוא נשאר במטבח, עדיין צוחק. ענת, מיואשת עד קצה הגבול, עלתה לחדרה ונרדמה – מתוסכלת ונטולת כוחות.
כשקמה בצהריים, גילתה עשרות שיחות שלא נענו מכל בנותיה, והודעה אחת משילה "יצאתי לעבוד. סליחה על הבוקר. צריך לחשוב מה עושים."
אין לדעת אם ימצאו פתרון, אבל מה שבטוח – הגינה לעולם לא תחזור להיות מה שהייתה.
---
בארוחת הערב.
השולחן היה ערוך למופת, ושילה וענת ישבו לארוחת הערב בנינוחות. לפתע ענת הניחה את המזלג, שלפה את הטלפון, ואמרה לשילה "אני מתקשרת לנילי. הגיע הזמן לדבר איתם."
בלי לחכות לתגובה, היא חייגה והעבירה מיד לרמקול.
"שלום, נילי? זו אני ואבא. הו צ'ינג לידך? יופי, יופי! שימי גם אותו על רמקול," היא פקדה בטבעיות.
כעבור רגע נשמע קולו של הו צ'ינג מעבר לקו, וענת המשיכה בנאום חגיגי משהו:
"שלום, הו צ'ינג! אז ככה – אני ושילה דיברנו, וברור שאנחנו אוהבים אתכם מאוד. כן, גם אותך, הו צ'ינג, בדיוק כמו כל הבנות והחתנים במשפחה שלנו. ובגלל שאנחנו כאלה הורים טובים, החלטנו שאנחנו באים לאירוסים שלכם בסין! אפילו ננסה לשכנע את שאר המשפחה להצטרף, אם הם לא ימצאו תירוצים."
שילה הנהן תוך כדי לעיסת לחמנייה, ואז התערב בקול סמכותי"וכמובן, את החתונה בארץ אנחנו נדאג לארגן. זה יהיה אירוע יוצא מן הכלל, תסמכו עלינו."
לרגע שרר שקט מהצד השני של הקו, עד שהו צ'ינג כחכח בגרונו ואמר בנימוס אופייני:
"זה מאוד נחמד לשמוע. אבל אם כבר מדברים... אבי מציע שתבואו לשהות אצלנו שבוע לפני האירוסין. זו תהיה הזדמנות נהדרת להכיר מקרוב את המסורת הסינית."
שילה, שהיה באווירה מרוממת במיוחד, השיב בלי
לחשוב פעמיים "ברור, ברור שנבוא! איזה יופי של רעיון."
ענת שלחה לעברו מבט ספקני.
"שבוע שלם? בסין? אתה מבין למה התחייבת עכשיו?" היא לחשה.
שילה חייך בביטחון והשיב "כמה מסובכת כבר יכולה להיות מסורת סינית?"
השיחה הסתיימה בחיוכים משני צדי הקו, והארוחה נמשכה, כשהשניים כבר התחילו לדמיין איך יסתדרו עם צ'ופסטיקס וקריאות 'גונג שי'.
- הוסף לסימניות
- #30
פרק 5 - פסטיבל, פלונטר, ופאניקה
כמנהגם בכל טיסה הם הגיעו לטיסה טרופי נשימה.
"שילה, שילה" ענת התנשפה מהריצה לטיסה "אתה זוכר את הכתובת שהביא לך הו צ'ינג?"
שילה פשפש בכיסיו בבהילות ואז היכה על מצחו כנזכר "כן, רשמתי את הכתובת בטלפון שלי"
לאחר 11 וחצי שעות הם נחתו בשנגחאי, בליל קולות בשפה הסינית קידם את פניהם, הם חיפשו בעיניהם נהג מונית שמדבר אנגלית סבירה.
"to Suzhou city"
הנהג הסתכל עליהם מבעד המראה הקדמית וחזר על שם העיר "סוג'או?" שילה הנהן לו לחיוב והם החלו לנסוע.
לאחר נסיעה של כחמישים דקות שאל הנהג "הגענו לסוג'ואו, לאיזה רחוב להיכנס?"
שילה בדק בטלפון ואמר "לא הביאו לי כתובת מדויקת אלא אמרו לי שברחוב השלישי מהכניסה לעיר - ימינה"
הנהג הנהן בהבנה "זה הגיוני שלא הביאו לך את הם של הרחוב, ההגיה של הרחוב הזה מסובכת מדי"
כעבור עוד כמה דקות שילה וענת ירדו מול בית מלבנים ועץ עם גג רעפים בצבע אפור, שילה דפק דפיקה קלה ומייד נפתחה הדלת על ידי ילד קטן שהסתכל עליהם בעיניים גדולות ואז רץ לכיון הבית בחזרה בעודו ממלמלכמה מילים בסינית, לאחר כמה שניות חזר, קד קידה קטנה ואמר "ניאהומה?"
שילה קפץ בהבנה ואמר לענת "הוא שאל אותנו "מה נשמע""
שילה וענת הנהנו לו בראש, הילד סימן להם להיכנס והציג בפניהם את משפחתו, גבר סיני נמוך קומה, אישה סינית לבושה בבגדים מסורתיים וכמובן הילדון שפתח להם את הדלת.
לאחר מכן עשה להם סיור מודרך בחדר האורחים היפה והמושקע שלהם.
כשישבו לבדן בחדר שפכה ענת על שילה את כל תמיהותיה "תקשיב שילה יש כאן כמה דברים מוזרים, אחד, אף אחד לא דומה להו צ'ינג, דבר שני אין כאן שום סממנים לכך שההורים באים מדתות שונות ודבר אחרון ומשמעותי זה שהם לא אמורים לדעת אנגלית סבירה, לא?!"
שילה ישב במיטתו במבט מהורהר ולאחר כמה דקות נשכב על מיטתו ואמר לענת " את צודקת זה מוזר, אבל אל תדאגי אנחנו במקום הנכון"
שילה צחקק קלות ולאחר מכן רצין ואמר לענת "לכי לישון את בטח עייפה" שילה הניח את ראשו כך הכרית וכדרכם של גברים עוד לפני שהספיק לספור עד שלוש נרדם.
ענת ישבה עוד כמה דקות במחשבה מאומצת, משכה כתף לעצמה והלכה לישון.
למחרת עבר עליהם יום עמוס בחוויות שאפילו לא נשאר להם זמן לחשוב על כל הדברים המוזרים.
את הבוקר הם פתחו באכילת מרק דגים מוזר כזה, ובטיול עם מארחם בגן "המאסטר של הרשתות" ונהנו מיופיו המדהים.
עשו שופינג ברחוב פינגג'אנג ונהנו עד השמיים.
כשחזרו לבית מארחם כבר ישבו כולם לארוחת ערב וחיכו להם, הם נראו חגיגיים משהו וכשהגיעו כולם התיישבו לאכול, לאחר שגמרו לאכול מנה עיקרית הישן להם כל המשפחה בתיאום עוגת ירח, ענת ושילה הסתכלו בתימהון אחד על השני, לקחו כפית והכניסו לפה.
ענת הנהנה לעצמה בתיאבון, היא נהנתה מכך שהעוגה פריכה מבחוץ ובתוך יש בצל ירוק מוזר אבל טעים.
לעומתה שילה רץ לשירותים והקיא הכול, כשחזר הנהן למארחים לאות שהכול בסדר ואמר "סה צואו" (שירותים בסינית)
לפתע נשמעו פיצוצים, פיצוצים ששילה וענת מכירים מיום העצמאות, כולם נראו נרגשים, האבא והאמא צעקו בקול נרגש "צונגשיוג'יה", והילד הקטנצ'יק סימן להם על החדר, שם חיכו להם חליפות סיניות מסורתיות, הם הבינו את הרמז ומיהרו ללבוש אותם, הסתכלות מהירה אחד על השני והם פרצו בצחוק שהפיג את החשש מהלא נודע.
כישצאו מהחדר כל המשפחה כבר הייתה מוכנה ליציאה כשבידיהם פנסי נייר עטופים בציורים של פניקס, ודרקונים, וכדומה…
וכך יצאו לתהלוכה המוזרה ביותר שידעו אי פעם, הרבה סינים, מבוגרים וילדים פשוט הולכים עם פנסי נייר עטופים בדמויות מיתולוגיות ודמויות של חיות.
שילה וענת הלכו איתם וכך בילו כל הלילה סינים נחמדים וניהלו עימם שיחות "מעמיקות" עם הרבה תנועות ידיים, כובדו בעוד עוגות ירח עם דברים מוזרים בתוך ורקדו ריקודים סיניים, ובבוקר הלכו לישון.
פלא שלא היה להם זמן לחשוב על הדברים המוזרים?!
…
את שלושת הימים הבאים הם בילו כמו שצריך.
אם זה כששילה וענת נכנסים למוזיאון המקומי בגני סוג'ואו. מול ציור מפורסם מהמאה ה-12, שילה נעמד ומתחיל לנתח:
"את רואה את הקו הזה? זו ללא ספק השפעה של הפוסט-אימפרסיוניזם הסיני."
ענת, מתרשמת: "באמת? אתה בטוח שזה לא סתם נהר?"
המדריך המקומי שומע את הדיון שלהם ומצטרף: "זה ציור של... סירה וצלחת אורז."
שילה מהנהן בחשיבות: "ידעתי. זה מסמל את הקרב בין הטבע לארוחת צהריים."
המדריך נבוך לרגע ואז משיב: "אתה מאוד חכם. אולי תרצה לעבוד פה?"
ענת מחייכת: "תיזהר, שילה. עוד שנייה אתה נהיה גאון מקומי."
או כשהמארחים מזמינים את שילה וענת להתנסות בקליגרפיה סינית מסורתית. שולחן ארוך מכוסה בניירות אורז, מברשות ודיו שחור, והקטנצ'יק שהם הבינו כבר שקוראים לו שיאו פנג יושב בצד, מחכה בקוצר רוח לראות איך הזוג הישראלי מתמודד עם האתגר.
האמא מראה להם בעדינות איך להחזיק את המברשת, מציירת דוגמה של דמות סינית יפהפייה ומחווה להם בתנועות ידיים לנסות.
שילה אוחז במברשת באומץ ואומר: "קלי קלות!" הוא טובל את המברשת בדיו ומצייר קו עבה מדי, שמתחיל לנזול על הדף.
ענת פורצת בצחוק: "אני חושבת שכתבת את המילה 'בלגן'."
שיאו פנג מתפקע מצחוק, לוקח את המברשת ומצייר דמות פשוטה, מחווה בידו תנועת "קלה!".
ענת מחליטה לנסות בעצמה ומציירת דמות שנראית קצת כמו צב. היא מצביעה עליו ואומרת: "זו בטח המילה לסבלנות."
האבא, מביט בציור, מחייך בעדינות, ומחווה תנועות ידיים כאילו הוא אומר: "זה יותר כמו... עוגת אורז."
שיאו פנג לא יכול להפסיק לצחוק ומוסיף ציור קטן של כף ליד הצב שלה, כאילו שהוא מוכן לאכילה.
או מה שקרה כאשר שילה וענת מגיעים עם המארחים לשוק אוכל רחוב.
הם נעצרו מול דוכן שמוכר כופתאות קטנות שממולאות מרק, המאכל המקומי המפורסם של סוג'ואו.
האמא שקלטו ששמה הוא וייפי קונה לכולם מנה, ומנסה להדגים איך לאכול את הכופתאה בלי שהיא תתפוצץ. היא מצביעה על הכופתאה, עושה תנועת נשיפה ולוגמת לאט.
שילה מהנהן, מרים כופתאה, נושף עליה קלות – ואז לוקח ביס גדול מדי. המרק נשפך החוצה, משפריץ על השולחן ועל חולצתו של לי.
ענת מנסה לעזור ומחווה תנועות של "סליחה", אבל שיאו פנג פשוט מתגלגל מצחוק ומתחיל לשחק עם הכופתאה שלו כאילו היא כדור גומי קטן.
שילה מצביע על הכופתאה הבאה שלו, מרים אותה בזהירות רבה, ואז... נשבר מצחוק כשגם היא מתפוצצת.
ענת: "כנראה האוכל הזה לא נועד לישראלים עם ידיים כבדות."
שיאו פנג לוחש משהו בסינית למוכר, והוא מחייך ומגיש לשילה כף עמוקה, כאילו אומר: "בשבילך, שיהיה קל."
ובל נשכח את האופניים השיתופיות המפורסמות של סוג'ואו שילה וענת מחליטים לנסות את האופניים השיתופיים המפורסמים של סוג'ואו. אחרי עשר דקות של מאבק עם האפליקציה הסינית, שילה סוף סוף מצליח לשחרר זוג אופניים.
"שילה, מה עכשיו?" שואלת ענת.
"עכשיו? פשוט מדוושים!"
שילה מתחיל לנסוע בביטחון, אבל פתאום האופניים משמיעים צפצוף רועש ונעצרות בפתאומיות.
"מה קרה?" ענת שואלת בבהלה.
"כנראה נגמר הזמן. או שאולי לא שילמנו מספיק," הוא אומר ומנסה להסתיר את מבוכתו.
כעבור כמה דקות, ענת מצליחה לשחרר זוג נוסף, ושניהם מתחילים לדווש שוב – רק שהפעם הם נוסעים בטעות לתוך מסעדה פתוחה.
"ענת," שילה צוחק, "כנראה באנו להזמין שולחן על גלגלים."
בעל המסעדה מביט בהם, מהנהן ואומר: "משלוח מהיר, הא?"
והחוויה הכי מגניבה שהייתה להם, הייתה ואיך לא קשורה לפאלפל, ישראלים או לא?!
זה קרה שילה וענת עולים על סירת גונדולה בתעלה המפורסמת של סוג'ואו, כשמשיט הסירה, גבר קשיש בחולצה כחולה, מתחיל לזמזם מנגינה מוכרת.
ענת: "שילה, זה... זה שיר איטלקי! מה קורה פה?"
שילה: "לא יודע, אבל אולי הוא יתחיל לשיר גם 'אדון שוקו' אם נבקש יפה."
שילה מנסה לשיר בעברית, והמשיט מצטרף אליו בשירת "לה לה לה", בלי להבין מילה.
בסוף השייט המשיט אומר באנגלית שבורה: "You're from israel?! a good song but Next time: falafel"
ענת: "אפילו הוא יודע שישראלים תמיד יביאו את זה לפלאפל."
וככה עברו עליהם חמישה ימים מלאים בחוויות שאפשר לסכם אותם במילה אחת "כיף" או בסינית "טאי אהו חאן לה"
ביום השישי,יום האירוסין, שילה וענת לא יצאו לטייל אלא הכינו את עצמם לאירוסים.
כהרגלם ישבו שילה וענת לארוחת הבוקר בבית מארחיהם הנדיבים, נהנים מהאוכל ומהאווירה השלווה. אך ככל שהבוקר התקדם, הם לא יכלו להתעלם מתחושת חוסר הנוחות שהתעוררה בהם. משהו היה לא בסדר. המארחים לא נראו מוטרדים במיוחד, לא התכוננו לשום דבר, והשגרה בבית הייתה שלווה מדי. וכמו בתזמון מושלם הטלפון של ענת צלצל,על הצג "נילי ביתי היקרה"
"הלו נילי, מה נשמע?"
קולה של נילי שבקע מהאפרכסת היה זועם "איפה אתם? ההורים של הו צ'ינג מחכים לכם כבר שבוע!!"
שילה בהה בטלפון בחוסר הבנה וענה "אני לא מבין,אנחנו כבר שבוע בביתם ובאמת שהיה אחלה כיף ואנחנו ממש מסתדרים הייתי בטוח שתשמחי"
"מה? איפה אתם??" קולה היה מתוסכל וענת לקחה פיקוד על השיחה "הו צ'ינג לידך?"
רשרוש קטן והפעם בקע קולו של הו צ'ינג "אני יכול לדבר דקה עם המארחים שלכם?"
לאחר עוד כמה שניות ודיבורים בסינית הטלפון חזר לענת "טוב," אמר הו צ'ינג בטון רגוע מדי לסיטואציה "אתם בבית הלא נכון."
"מה אפשר לעשות?!!"
"תקשיבו הדרך הכי טובה לכם זה לנסוע ברכבת המהירה זה בין 7 לתשע שעות נסיעה, והאירוסים הם עוד עשר שעות"
הו צ'ינג נתן להם פרטים מפורטים וגמר ואמר "אני מקווה שתספיקו להגיע בזמן"
ענת מלמלה "גם אני מקווה" בעוד שילה המשיך לבהות בצג הטלפון המנותק.
וכך החלה שרשרת אירועים שלא הייתה מביישת סרט אקשן: ענת התחילה לארוז במיומנות של חיילת קומנדו, בעוד שילה ניסה לשלם למארחיהם הנדיבים. הם, לעומת זאת, רק חייכו ואמרו "צ'ונגשיוג'יה".
בירור קצר עם הו צ'ינג גילה שמדובר בפסטיבל אמצע הסתיו, שבו הכנסת אורחים היא מסורת. "אז אנחנו, מה, חלק מאווירת החג?" שילה מלמל.
המרדף נמשך. מונית. תחנת רכבת. לחץ אטומי. רכבת. תשע שעות נסיעה. מונית. ירידה מהמונית. התנשפויות. וכך הם הגיעו לאולם עשר דקות בדיוק לאחר תחילת האירוסים, היישר לצילומים.
בסופו של דבר, כך הודו גם שילה וגם ענת, היו אירוסים יפים, אבל האכזבה מהחתן שהצטרפה לאכזבות מהחתנים הקודמים רק העמיקה.
אשמח לביקורת
כמנהגם בכל טיסה הם הגיעו לטיסה טרופי נשימה.
"שילה, שילה" ענת התנשפה מהריצה לטיסה "אתה זוכר את הכתובת שהביא לך הו צ'ינג?"
שילה פשפש בכיסיו בבהילות ואז היכה על מצחו כנזכר "כן, רשמתי את הכתובת בטלפון שלי"
לאחר 11 וחצי שעות הם נחתו בשנגחאי, בליל קולות בשפה הסינית קידם את פניהם, הם חיפשו בעיניהם נהג מונית שמדבר אנגלית סבירה.
"to Suzhou city"
הנהג הסתכל עליהם מבעד המראה הקדמית וחזר על שם העיר "סוג'או?" שילה הנהן לו לחיוב והם החלו לנסוע.
לאחר נסיעה של כחמישים דקות שאל הנהג "הגענו לסוג'ואו, לאיזה רחוב להיכנס?"
שילה בדק בטלפון ואמר "לא הביאו לי כתובת מדויקת אלא אמרו לי שברחוב השלישי מהכניסה לעיר - ימינה"
הנהג הנהן בהבנה "זה הגיוני שלא הביאו לך את הם של הרחוב, ההגיה של הרחוב הזה מסובכת מדי"
כעבור עוד כמה דקות שילה וענת ירדו מול בית מלבנים ועץ עם גג רעפים בצבע אפור, שילה דפק דפיקה קלה ומייד נפתחה הדלת על ידי ילד קטן שהסתכל עליהם בעיניים גדולות ואז רץ לכיון הבית בחזרה בעודו ממלמלכמה מילים בסינית, לאחר כמה שניות חזר, קד קידה קטנה ואמר "ניאהומה?"
שילה קפץ בהבנה ואמר לענת "הוא שאל אותנו "מה נשמע""
שילה וענת הנהנו לו בראש, הילד סימן להם להיכנס והציג בפניהם את משפחתו, גבר סיני נמוך קומה, אישה סינית לבושה בבגדים מסורתיים וכמובן הילדון שפתח להם את הדלת.
לאחר מכן עשה להם סיור מודרך בחדר האורחים היפה והמושקע שלהם.
כשישבו לבדן בחדר שפכה ענת על שילה את כל תמיהותיה "תקשיב שילה יש כאן כמה דברים מוזרים, אחד, אף אחד לא דומה להו צ'ינג, דבר שני אין כאן שום סממנים לכך שההורים באים מדתות שונות ודבר אחרון ומשמעותי זה שהם לא אמורים לדעת אנגלית סבירה, לא?!"
שילה ישב במיטתו במבט מהורהר ולאחר כמה דקות נשכב על מיטתו ואמר לענת " את צודקת זה מוזר, אבל אל תדאגי אנחנו במקום הנכון"
שילה צחקק קלות ולאחר מכן רצין ואמר לענת "לכי לישון את בטח עייפה" שילה הניח את ראשו כך הכרית וכדרכם של גברים עוד לפני שהספיק לספור עד שלוש נרדם.
ענת ישבה עוד כמה דקות במחשבה מאומצת, משכה כתף לעצמה והלכה לישון.
למחרת עבר עליהם יום עמוס בחוויות שאפילו לא נשאר להם זמן לחשוב על כל הדברים המוזרים.
את הבוקר הם פתחו באכילת מרק דגים מוזר כזה, ובטיול עם מארחם בגן "המאסטר של הרשתות" ונהנו מיופיו המדהים.
עשו שופינג ברחוב פינגג'אנג ונהנו עד השמיים.
כשחזרו לבית מארחם כבר ישבו כולם לארוחת ערב וחיכו להם, הם נראו חגיגיים משהו וכשהגיעו כולם התיישבו לאכול, לאחר שגמרו לאכול מנה עיקרית הישן להם כל המשפחה בתיאום עוגת ירח, ענת ושילה הסתכלו בתימהון אחד על השני, לקחו כפית והכניסו לפה.
ענת הנהנה לעצמה בתיאבון, היא נהנתה מכך שהעוגה פריכה מבחוץ ובתוך יש בצל ירוק מוזר אבל טעים.
לעומתה שילה רץ לשירותים והקיא הכול, כשחזר הנהן למארחים לאות שהכול בסדר ואמר "סה צואו" (שירותים בסינית)
לפתע נשמעו פיצוצים, פיצוצים ששילה וענת מכירים מיום העצמאות, כולם נראו נרגשים, האבא והאמא צעקו בקול נרגש "צונגשיוג'יה", והילד הקטנצ'יק סימן להם על החדר, שם חיכו להם חליפות סיניות מסורתיות, הם הבינו את הרמז ומיהרו ללבוש אותם, הסתכלות מהירה אחד על השני והם פרצו בצחוק שהפיג את החשש מהלא נודע.
כישצאו מהחדר כל המשפחה כבר הייתה מוכנה ליציאה כשבידיהם פנסי נייר עטופים בציורים של פניקס, ודרקונים, וכדומה…
וכך יצאו לתהלוכה המוזרה ביותר שידעו אי פעם, הרבה סינים, מבוגרים וילדים פשוט הולכים עם פנסי נייר עטופים בדמויות מיתולוגיות ודמויות של חיות.
שילה וענת הלכו איתם וכך בילו כל הלילה סינים נחמדים וניהלו עימם שיחות "מעמיקות" עם הרבה תנועות ידיים, כובדו בעוד עוגות ירח עם דברים מוזרים בתוך ורקדו ריקודים סיניים, ובבוקר הלכו לישון.
פלא שלא היה להם זמן לחשוב על הדברים המוזרים?!
…
את שלושת הימים הבאים הם בילו כמו שצריך.
אם זה כששילה וענת נכנסים למוזיאון המקומי בגני סוג'ואו. מול ציור מפורסם מהמאה ה-12, שילה נעמד ומתחיל לנתח:
"את רואה את הקו הזה? זו ללא ספק השפעה של הפוסט-אימפרסיוניזם הסיני."
ענת, מתרשמת: "באמת? אתה בטוח שזה לא סתם נהר?"
המדריך המקומי שומע את הדיון שלהם ומצטרף: "זה ציור של... סירה וצלחת אורז."
שילה מהנהן בחשיבות: "ידעתי. זה מסמל את הקרב בין הטבע לארוחת צהריים."
המדריך נבוך לרגע ואז משיב: "אתה מאוד חכם. אולי תרצה לעבוד פה?"
ענת מחייכת: "תיזהר, שילה. עוד שנייה אתה נהיה גאון מקומי."
או כשהמארחים מזמינים את שילה וענת להתנסות בקליגרפיה סינית מסורתית. שולחן ארוך מכוסה בניירות אורז, מברשות ודיו שחור, והקטנצ'יק שהם הבינו כבר שקוראים לו שיאו פנג יושב בצד, מחכה בקוצר רוח לראות איך הזוג הישראלי מתמודד עם האתגר.
האמא מראה להם בעדינות איך להחזיק את המברשת, מציירת דוגמה של דמות סינית יפהפייה ומחווה להם בתנועות ידיים לנסות.
שילה אוחז במברשת באומץ ואומר: "קלי קלות!" הוא טובל את המברשת בדיו ומצייר קו עבה מדי, שמתחיל לנזול על הדף.
ענת פורצת בצחוק: "אני חושבת שכתבת את המילה 'בלגן'."
שיאו פנג מתפקע מצחוק, לוקח את המברשת ומצייר דמות פשוטה, מחווה בידו תנועת "קלה!".
ענת מחליטה לנסות בעצמה ומציירת דמות שנראית קצת כמו צב. היא מצביעה עליו ואומרת: "זו בטח המילה לסבלנות."
האבא, מביט בציור, מחייך בעדינות, ומחווה תנועות ידיים כאילו הוא אומר: "זה יותר כמו... עוגת אורז."
שיאו פנג לא יכול להפסיק לצחוק ומוסיף ציור קטן של כף ליד הצב שלה, כאילו שהוא מוכן לאכילה.
או מה שקרה כאשר שילה וענת מגיעים עם המארחים לשוק אוכל רחוב.
הם נעצרו מול דוכן שמוכר כופתאות קטנות שממולאות מרק, המאכל המקומי המפורסם של סוג'ואו.
האמא שקלטו ששמה הוא וייפי קונה לכולם מנה, ומנסה להדגים איך לאכול את הכופתאה בלי שהיא תתפוצץ. היא מצביעה על הכופתאה, עושה תנועת נשיפה ולוגמת לאט.
שילה מהנהן, מרים כופתאה, נושף עליה קלות – ואז לוקח ביס גדול מדי. המרק נשפך החוצה, משפריץ על השולחן ועל חולצתו של לי.
ענת מנסה לעזור ומחווה תנועות של "סליחה", אבל שיאו פנג פשוט מתגלגל מצחוק ומתחיל לשחק עם הכופתאה שלו כאילו היא כדור גומי קטן.
שילה מצביע על הכופתאה הבאה שלו, מרים אותה בזהירות רבה, ואז... נשבר מצחוק כשגם היא מתפוצצת.
ענת: "כנראה האוכל הזה לא נועד לישראלים עם ידיים כבדות."
שיאו פנג לוחש משהו בסינית למוכר, והוא מחייך ומגיש לשילה כף עמוקה, כאילו אומר: "בשבילך, שיהיה קל."
ובל נשכח את האופניים השיתופיות המפורסמות של סוג'ואו שילה וענת מחליטים לנסות את האופניים השיתופיים המפורסמים של סוג'ואו. אחרי עשר דקות של מאבק עם האפליקציה הסינית, שילה סוף סוף מצליח לשחרר זוג אופניים.
"שילה, מה עכשיו?" שואלת ענת.
"עכשיו? פשוט מדוושים!"
שילה מתחיל לנסוע בביטחון, אבל פתאום האופניים משמיעים צפצוף רועש ונעצרות בפתאומיות.
"מה קרה?" ענת שואלת בבהלה.
"כנראה נגמר הזמן. או שאולי לא שילמנו מספיק," הוא אומר ומנסה להסתיר את מבוכתו.
כעבור כמה דקות, ענת מצליחה לשחרר זוג נוסף, ושניהם מתחילים לדווש שוב – רק שהפעם הם נוסעים בטעות לתוך מסעדה פתוחה.
"ענת," שילה צוחק, "כנראה באנו להזמין שולחן על גלגלים."
בעל המסעדה מביט בהם, מהנהן ואומר: "משלוח מהיר, הא?"
והחוויה הכי מגניבה שהייתה להם, הייתה ואיך לא קשורה לפאלפל, ישראלים או לא?!
זה קרה שילה וענת עולים על סירת גונדולה בתעלה המפורסמת של סוג'ואו, כשמשיט הסירה, גבר קשיש בחולצה כחולה, מתחיל לזמזם מנגינה מוכרת.
ענת: "שילה, זה... זה שיר איטלקי! מה קורה פה?"
שילה: "לא יודע, אבל אולי הוא יתחיל לשיר גם 'אדון שוקו' אם נבקש יפה."
שילה מנסה לשיר בעברית, והמשיט מצטרף אליו בשירת "לה לה לה", בלי להבין מילה.
בסוף השייט המשיט אומר באנגלית שבורה: "You're from israel?! a good song but Next time: falafel"
ענת: "אפילו הוא יודע שישראלים תמיד יביאו את זה לפלאפל."
וככה עברו עליהם חמישה ימים מלאים בחוויות שאפשר לסכם אותם במילה אחת "כיף" או בסינית "טאי אהו חאן לה"
ביום השישי,יום האירוסין, שילה וענת לא יצאו לטייל אלא הכינו את עצמם לאירוסים.
כהרגלם ישבו שילה וענת לארוחת הבוקר בבית מארחיהם הנדיבים, נהנים מהאוכל ומהאווירה השלווה. אך ככל שהבוקר התקדם, הם לא יכלו להתעלם מתחושת חוסר הנוחות שהתעוררה בהם. משהו היה לא בסדר. המארחים לא נראו מוטרדים במיוחד, לא התכוננו לשום דבר, והשגרה בבית הייתה שלווה מדי. וכמו בתזמון מושלם הטלפון של ענת צלצל,על הצג "נילי ביתי היקרה"
"הלו נילי, מה נשמע?"
קולה של נילי שבקע מהאפרכסת היה זועם "איפה אתם? ההורים של הו צ'ינג מחכים לכם כבר שבוע!!"
שילה בהה בטלפון בחוסר הבנה וענה "אני לא מבין,אנחנו כבר שבוע בביתם ובאמת שהיה אחלה כיף ואנחנו ממש מסתדרים הייתי בטוח שתשמחי"
"מה? איפה אתם??" קולה היה מתוסכל וענת לקחה פיקוד על השיחה "הו צ'ינג לידך?"
רשרוש קטן והפעם בקע קולו של הו צ'ינג "אני יכול לדבר דקה עם המארחים שלכם?"
לאחר עוד כמה שניות ודיבורים בסינית הטלפון חזר לענת "טוב," אמר הו צ'ינג בטון רגוע מדי לסיטואציה "אתם בבית הלא נכון."
"מה אפשר לעשות?!!"
"תקשיבו הדרך הכי טובה לכם זה לנסוע ברכבת המהירה זה בין 7 לתשע שעות נסיעה, והאירוסים הם עוד עשר שעות"
הו צ'ינג נתן להם פרטים מפורטים וגמר ואמר "אני מקווה שתספיקו להגיע בזמן"
ענת מלמלה "גם אני מקווה" בעוד שילה המשיך לבהות בצג הטלפון המנותק.
וכך החלה שרשרת אירועים שלא הייתה מביישת סרט אקשן: ענת התחילה לארוז במיומנות של חיילת קומנדו, בעוד שילה ניסה לשלם למארחיהם הנדיבים. הם, לעומת זאת, רק חייכו ואמרו "צ'ונגשיוג'יה".
בירור קצר עם הו צ'ינג גילה שמדובר בפסטיבל אמצע הסתיו, שבו הכנסת אורחים היא מסורת. "אז אנחנו, מה, חלק מאווירת החג?" שילה מלמל.
המרדף נמשך. מונית. תחנת רכבת. לחץ אטומי. רכבת. תשע שעות נסיעה. מונית. ירידה מהמונית. התנשפויות. וכך הם הגיעו לאולם עשר דקות בדיוק לאחר תחילת האירוסים, היישר לצילומים.
בסופו של דבר, כך הודו גם שילה וגם ענת, היו אירוסים יפים, אבל האכזבה מהחתן שהצטרפה לאכזבות מהחתנים הקודמים רק העמיקה.
אשמח לביקורת
- הוסף לסימניות
- #32
צודק. עכשיו ירד לי האסימון למה משהו בפרק הזה ממש הפריע לי. קראתי אותו כמה פעמים ולא עליתי על זה.
תודה רבה אמינות זה דבר סופר חשוב. ואני אסדר את זה בהמשך.
- הוסף לסימניות
- #33
העלילה מעניינת וקולחת,
כתיבה זורמת וחמודה,
רק שלפעמים מרגישה קצת כמו תסריט:
כתיבה זורמת וחמודה,
רק שלפעמים מרגישה קצת כמו תסריט:
הייתי משנה למשהו כמו- ' היא לגמה פעם נוספת מכוס הויסקי' וכד' אפשר גם בהטיית הההוה.
- הוסף לסימניות
- #34
את כותבת יפה
אבל כ"כ הרבה דברים לא מסתדרים.
בציבור הכללי זה לא הולך שמראים להורים את הבחור ואז מתארסים.
יוצאים תקופה ארוכה, מבלים, באים לבית של ההורים, טסים ביחד.
חוץ ממקרי קיצון שיש בעיה בקשר בין ההורים לילדים.
אין סיכוי שכל התקופה הזו ההורים לא ראו אותו אפילו פעם אחת.
אפילו בתמונות של טיולים שיצאו ביחד.
מנהלים זוגיות שלימה תקופה ארוכה לפני שמחליטים על נישואין.
דבר נוסף, מאז שהם הגיעו למארחים הסינים במשך כמה ימים הם לא דברו כלום עם ענת?
אצל אנשים עם טלפון חכם הייתי מצפה לשיחות וידאו תכופות ושליחת מיקום בוויז.
זה לא שנמצאים שם בלי לדבר מילה ואחרי כמה ימים היא נזכרת להתקשר שעוד 10 שעות הארוסין.
או שמראש את מכוונת לסיפור קטשי ששאלות ההיגיון נשארות בחוץ.
אבל כ"כ הרבה דברים לא מסתדרים.
בציבור הכללי זה לא הולך שמראים להורים את הבחור ואז מתארסים.
יוצאים תקופה ארוכה, מבלים, באים לבית של ההורים, טסים ביחד.
חוץ ממקרי קיצון שיש בעיה בקשר בין ההורים לילדים.
אין סיכוי שכל התקופה הזו ההורים לא ראו אותו אפילו פעם אחת.
אפילו בתמונות של טיולים שיצאו ביחד.
מנהלים זוגיות שלימה תקופה ארוכה לפני שמחליטים על נישואין.
דבר נוסף, מאז שהם הגיעו למארחים הסינים במשך כמה ימים הם לא דברו כלום עם ענת?
אצל אנשים עם טלפון חכם הייתי מצפה לשיחות וידאו תכופות ושליחת מיקום בוויז.
זה לא שנמצאים שם בלי לדבר מילה ואחרי כמה ימים היא נזכרת להתקשר שעוד 10 שעות הארוסין.
או שמראש את מכוונת לסיפור קטשי ששאלות ההיגיון נשארות בחוץ.
- הוסף לסימניות
- #35
על זה גם אני תהיתי.
- הוסף לסימניות
- #36
דבר ראשון בקשר לגבי התקופה שהם יוצאים ומבלים אני חושבת שהיה אפשר להבין מהפרקים הראשונים שזה מה שהם עשו בסין.
מאוד מקובל טיול אחרי הצבא (כמו שרשמתי בפרק הראשון נראלי) ולכן זה הגיוני ששם היא הייתה איזו תקופה ארוכה ואז החליטה להתחתן איתו (דווקא פה לקחתי השראה מכמה מקרים שאני מכירה)
אני דיי רושמת את הקטעים האלה ספונטני משום שהמשפחה שלי ברובה הגדול לא דתיים לצערי הרב, ואני חיה את המציאות הזו אבל אני חושבת שזה שונה ומשתנה מאנשים לאנשים כמן שבציבור החרדי יש מלא סוגים ככה גם במגזר הכללי.
לגבי הדבר השני, בסין אין וויז ואין ווטצאפ ואין את כל מה שיש לנו בישראל בגלל שסין היא מדינה קומוניסטית והרשת שם שונה מהרשת בישראל.
(יש שם חומת אש גדולה במיוחד)
ובשביל שזה יהיה אמין רשמתי את כך התהיות של ענת וגם את זה שלא היה להם זמן לחשוב.
אם זה עדיין לא אמין אני מצטערת ובכל מקרה תודה רבה רבה על הביקורת כך לומדים...
- הוסף לסימניות
- #37
תודה רבה. צודקת במאה אחוז. בדיוק קראתי את הספר "תכתבו" של גוטמן ופיין אם את מכירה, זה ספר תותח על איך לכתוב ולא רק והוא מדבר על זה שכתיבה בגוף שלישי בהווה זה כמו תסריט או שידור חי ועדיף לרשום בעבר
- הוסף לסימניות
- #38
אני אישית מתכתבת בווטסאפ עם פאנית סינית.
אז אולי יש שם הגבלות, בפועל יש תקשורת זורמת.
לגבי שהיא היתה איתו כל התקופה בסין, מקבלת.
אבל ההורים לא ראו שום תמונה שלהם ביחד ברשתות החברתיות? בתמונת פרופיל שלה?
- הוסף לסימניות
- #39
אז כיוונתי לדעת גדולים את אומרת
קניתי את המדריך לחברה ליומולדת, שווה לבדוק אותו גם בעצמי?
- הוסף לסימניות
- #40
במקרה שאני מכירה זה היה דיי בהפתעה אז הלכתי לפי זה ולגבי הפאנית את בטוחה שהיא מסין כי בעיקרון יש להם we chat ולא ווטצאפ בכל מקרה ביררתי את זה ויכול להיות שיש לה vpn לא חוקי...
אבל עקרונית זה לא יכול להיות.
ואין שם רשתות חברתיות חוץ מwechat הרשת שם לא מאפשרת את זה.
קצת קשה לקבל את המציאות הקומוניסטית הזו אבל עד שהם יתפתחו זה המצב.
פרוגבוט
תוכן שיווקי
פוסטים חדשים שאולי לא קראת....
302 תגובות
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.
יש 4 גופי כשרות
היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.
רשימות קרנות כשרות:
rhon.co.il
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.
יש 4 גופי כשרות
- בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
- גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
- תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
- כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.
היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.
רשימות קרנות כשרות:
כשרות – השקעות Rהון
rhon.co.il
2K תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- דירת גן ירושלים
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- דודושש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- תמי בוקסבוים צלמת
- נוצר:
- הקומיקס
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- יצחק ג.
- נוצר:
- הקומיקס
- נוצר:
- מיומנו של ...
- נוצר:
- שרוש ב
- נוצר:
- קיצור דרך לעבודה
- נוצר:
- חיים מוטי
- נוצר:
- barbur
- נוצר:
- מיני מאוס
- נוצר:
- קיצור דרך לעבודה
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
מתחם אירוח לימי גיבוש, שבתות חתן וקבוצות
5 וילות מחוברות בלב בית שמש
המקום המושלם...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
סוויטות נוף להרים 5 דקות מהציון!
מתחם הצימרים המפנק שלנו ממוקם במרחק 5 דק הליכה...
דירת נופש ענקית ומפנקת בלב ירושלים
דירת נופש משופצת מהיסוד, ברמה הגבוהה ביותר, 5...
וילה גדולה ומפנקת לשבת הגדול ולפסח במרכז
וילה גדולה יפהפיה ונקיה עם נוף פנורמי באוירה...
וילה משפחתית עם נוף קסום ואווירה מיוחדת
דירת נופש גדולה מפנקת ומאובזרת
נמצאת בישוב...
נופש משפחתי בסטנדרט שלא הכרתם - פנוי לפסח!
רוממותא הוא מתחם נופש חרדי פרימיום למשפחות...
וילה ענקית בירושלים עם נוף מטורף להר הבית - מקלט פרטי בוילה
וילה ענקית
240 מ"ר בנוי בסגנון עתיק עם קשתות...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
צילום ניו־בורן מקצועי במחירים נגישים (החל מ־550 ₪)
היי אני תמי
צלמת ניו בורן,
מזמינה אתכם לזמן...
תיק לספר תורה ספרדי מרהיב ביופיו במבצע !!
תיק לספר תורה ספרדי חדש בחצי מחיר , כל הקודם...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
שליחויות לפני פסח: ממודיעין עילית לבית שמש, לאשדוד ולקרית-גת
דרוש משלוחן לקחת שקית ממודיעין עילית, לכתובות...
שלום לכולם! אני מחפש יוצרי AI וקנבה בתחילת דרכם !
שלום לכולם!אני מחפש יוצרי AI בתחילת דרכם...
נמצאו 2 זוגות נעליים חדשות ע"ש הלברשטאם
השבת אבידה
נמצא 2 זוגות נעלי נשים חדשות בתוך...
למכירה: Wacom Intuos Pro - הלוח הגרפי המושלם! (מצב חדש)
לוח גרפי מקצועי Wacom Intuos Pro במצב מצוין...
בק אופיס, אדמיניסטרציה ושירות עם שכר גבוה!
מיומנ.ת במחשבים?
יודע.ת לתת שירות ולתקשר עם...
למכירה כירה חשמלית זוגית חדשה באריזה
נקנתה בטעות במכירה השנה ב-89 ש"ח
לפרטים
0583280808
למרפאת שיניים מובילה דרושה מנהלת מרפאה להובלת הפעילות - מודיעין עילית
ניהול כולל של פעילות המרפאה
הובלת צוות העובדים...
למכירה שמלה ירוקה של רחל סיטבון מידה 46
שמלה ממש יפה הלבשה פעם אחת
יש מכפלת שבאה עם...
דרוש/ה איש/ת קופי מוכשר/ת לעבודה במשרד פרסום מוביל!!
יש לך את זה בעצמות?
אוכל.ת קופי 3 ארוחות ביום...
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //