הנושאים החמים
הלוחשת לתווים
משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
הדמיות בתלת מימד
- הוסף לסימניות
- #21
חחחחח ענקקקק!!!!!כל כך מוצלח שהייתי חייב לכתוב פאנפיק
"חצי מיליון היה נכון לבוקר, עכשיו כאשר אני חש את הנזקים הנפשיים שמשתרשים בי יותר ויותר אני דורש מיליון דולר". הטלתי את הפצצה בחדר.
מחצית מפעילי המחאה דרשו מאוהד לשלם גם את הסכום המופקע החדש, "בכל מחיר, חייבים לסגור את הסיפור בכל מחיר לפני שכולנו נהיה בכלא", נימקו.
אוהד הביט בי בעיניים קרועות. "אני אשיג את הכסף", הוא פלט לבסוף.
שבוע לאחר מכן, נפגשנו בחניון תת-קרקעי של קניון איילון. אוהד הגיע עם מזוודה שחורה. "מיליון דולר, כמו שביקשת", אמר כשפתח אותה בפניי.
בעודי סופר את החבילות, הרגשתי יד על כתפי. הסתובבתי וראיתי את נהג המונית הערבי עם חיוך רחב. "מה המצב גבר?", קרא בעברית מושלמת.
"מה... מה אתה עושה פה?" גמגמתי. המזוודה כמעט נשמטה מידיי.
"אה, שכחתי להציג את עצמי. אני עופר פלד, שחקן בתיאטרון 'הבימה' שגויס למבצע. תראה, זה מורכב יותר ממה שחשבת".
אוהד חייך. "אנחנו לא באמת מארגון המחאה. אנחנו מיחידת ישילבפבש"ח של המוסד, היחידה לבדיקת היכולת של ישראלים לעמוד בלחץ פסיכולוגי במקרה של חטיפה".
"מה?!" צעקתי. "אתם השתגעתם לגמרי? מה עם התיק והכסף שנגנב?".
"אה, התיק?" צחק אוהד. "באמת היו בו 340,000 דולר. אבל הם לא היו מהגמ"ח של אביך. זה היה כסף ממשלתי. הכל מתועד".
"אז אתם... אתם...".
"כן, אנחנו בדקנו האם אתה מנסה לגנוב כסף ממשלתי", אמר עופר/הנהג. "ולמרבה הפלא - ניסית!"
הרגשתי איך הדם שלי עולה לי לפנים שגם ככה לא היו חיוורות מי יודע מה. "אני... אני...".
"תירגע", צחק אוהד ופתח את המזוודה השנייה. "זו הייתה רק בדיקה לפני שאתה מקבל את הכסף. אנחנו באמת מארגון המחאה. והנה המיליון דולר שביקשת".
צחקתי בהקלה. "וואו, אז אתם באמת משלמים לי?"
"לא בדיוק," אמר קול מוכר מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את אבא שלי.
"אבא?? מה אתה עושה פה??"
"זו הייתה הבדיקה האמיתית, בני," אמר אבי בעיניים עצובות. "לראות אם תנסה לסחוט כסף בשם החטופים...".
"אז אתם לא מהמוסד? ולא מארגון המחאה?" שאלתי המום.
הנהג/עופר/מי-שלא-יהיה חייך, "אנחנו מכל אלה ומאף אחד מהם".
בדיוק אז, נכנס לחניון אוטובוס מלא באנשים מוכרים. כולם יצאו והתחילו למחוא כפיים. אימא שלי, החברים מהישיבה, המורה מכיתה ג', הרב הראשי, ביבי נתניהו ושר האוצר.
"מזל טוב!" צעקו כולם. "עברת את המבחן הבינלאומי של 'מועדון הנוכל הצעיר'!"
"מה??" לא הבנתי כלום.
אוהד וחבריו פתחו עכשיו מזוודה שלישית. "הנה חצי מיליון דולר שמגיע לך! אין מה לומר, אתה ללא ספק האדם הכי פחות מוסרי שהיה לנו באודישנים!"
"אודישנים?!" הייתי בהלם.
"כן! לתוכנית הריאליטי החדשה: 'שקרים, מוניות וכסף'. אתה המנצח!"
לקחתי את הכסף, מבולבל לחלוטין. "אז כל זה היה... תוכנית טלוויזיה?"
"לא," הם צחקו, "זו הייתה בדיקה אמתית של המוסד. אבל עבדנו עליך שזו תוכנית טלוויזיה כדי שתיקח את הכסף".
"אז אני עצור?" שאלתי בבהלה.
"לא," אבא שלי חייך, "זו באמת הייתה תוכנית טלוויזיה!".
חיבקתי את אבא שלי בהקלה. "אז הכל בסדר, ואני יכול לקחת את הכסף?".
"כמעט," אמר אוהד, ופתאום חשף תג של שוטר. "גילוי נאות, אני מפקד בכיר במדור הונאה ושחיתות במשטרת ישראל".
"אבל... אבל... אבל..." גמגמתי.
"תירגע," אבא שלי טפח על שכמי. "אני הרי שופט עליון, אתה תקבל עסקת טיעון".
לקחתי נשימה עמוקה. "טוב, אז אני הולך לכלא?".
"לא," חייך אוהד-השוטר, "אתה הולך למסיבת הסיום. כל זה היה מבחן קבלה לשב"כ אותו עברת בהצלחה רבה!".
בשלב זה איבדתי את זה לגמרי. "מה למען ה' קורה פה??!"
עופר צחק. "אתה יודע מה? קח את חצי מיליון ונסיים עם זה".
לקחתי את המזוודה. צעדתי קדימה, ואז הסתובבתי וקראתי בזעם: "שהטלית שלכם תיפול באמצע 'קדושה' וכל הציבור יצחק עליכם!".
תוך כדי דיבור נזכרתי בדבר אי היותם חרדים לע"ע. אז תקנתי:
"שתחזרו בתשובה ותלכו לבית הכנסת והטלית שלכם תיפול באמצע 'קדושה' וכל הציבור יצחק עליכם!".
"רגע", קרא אוהד אחרי, "תחתום לנו שקיבלת את הכסף".
חתמתי.
רק בבית גיליתי שחתמתי על הסכם מכירת כליה. אבל זה כבר סיפור אחר.
ואגב, במזוודה היו רק פריכיות ומלפפון רקוב.
ראוי לאשכול בפני עצמו..
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //