- הוסף לסימניות
- #21
אולי החזיקו אותם במלקחיים או פינצטה?רעיון מעניין
אלא שככל הנראה בגרמניה לא לקחו תפו''א לכרפס אלא סלרי או פטרוזיליה.
שהם נקראים ירקות בלשון חז''ל ואילו תפו''א נקרא פרות האדמה ולא ירק.
וגם צריך להבין למה בעה''ב כן נוטל
אולי החזיקו אותם במלקחיים או פינצטה?רעיון מעניין
אלא שככל הנראה בגרמניה לא לקחו תפו''א לכרפס אלא סלרי או פטרוזיליה.
שהם נקראים ירקות בלשון חז''ל ואילו תפו''א נקרא פרות האדמה ולא ירק.
וגם צריך להבין למה בעה''ב כן נוטל
יש מנהג כזה, אבל המנהג הפשוט הוא שכולם נוטלים. החלוקה היא בעיקר אם האחרים לא נוגעים בידיים, בהנחה ואתם אוכלים עם הידיים (כמנהג רוב ישראל) ראוי שתטלו.כל השנים כולנו נטלנו ידיים
עד ששנה אחת ראינו שכתוב שרק מי שטובל צריך ליטול ידיים
ולכן אצלינו האבא וכל מי שמטביל לבד נוטל,
וכל השאר שמקבלים כבר את הכרפס טבול עם המי מלח לא נוטלים ידיים
המשנ"ב [באחד המקומות היחידים, שחזר בו] מביא דין שרק מכזית חייב בנט"י, וכרפס צריך להיות פחות מכזית בגלל ספק ברכה אחרונה, אז יוצא שאין באמת סיבה הלכתית לנט"י בכרפס, והסיבה היחידה היא משום שינוי.כך לפי הדקלום שהבת שלי למדה בגן
"קדש--מקדשים על היין
ורחץ--רק האבא נוטל ידיים..."
רק אצלנו כולם נוטלים?
שאלתי את הגננת על זה והיא אמרה שגם אצל ההורים שלה וגם אצל ההורים של בעלה רק האבא נוטל, אז כנראה שאנחנו החריגים
האמנם? יש בזה מנהגים שונים?
איך מותר לאכול את הכרפס טבול במי מלח בלי נט"י?
חשבתי בתחילה שכיוונתם לכך שכל העולם נוטל,
נראה אצל היקים זה כךכך לפי הדקלום שהבת שלי למדה בגן
"קדש--מקדשים על היין
ורחץ--רק האבא נוטל ידיים..."
רק אצלנו כולם נוטלים?
שאלתי את הגננת על זה והיא אמרה שגם אצל ההורים שלה וגם אצל ההורים של בעלה רק האבא נוטל, אז כנראה שאנחנו החריגים
האמנם? יש בזה מנהגים שונים?
איך מותר לאכול את הכרפס טבול במי מלח בלי נט"י?
הגננת החריגהכך לפי הדקלום שהבת שלי למדה בגן
"קדש--מקדשים על היין
ורחץ--רק האבא נוטל ידיים..."
רק אצלנו כולם נוטלים?
שאלתי את הגננת על זה והיא אמרה שגם אצל ההורים שלה וגם אצל ההורים של בעלה רק האבא נוטל, אז כנראה שאנחנו החריגים
האמנם? יש בזה מנהגים שונים?
איך מותר לאכול את הכרפס טבול במי מלח בלי נט"י?
טעות!לפי רוב פוסקי ההלכה אין מנהג זה נוהג בימינו, ולכן אם שטפתי תפוח והוא עדיין רטוב- אפשר לאוכלו ללא נט"י
אשמח לפירוט מיהם אותם רוב פוסקי ההלכה בימינו.לפי רוב פוסקי ההלכה אין מנהג זה נוהג בימינו, ולכן אם שטפתי תפוח והוא עדיין רטוב- אפשר לאוכלו ללא נט"י- יש מי שכן נוהג ליטול...
ההלכה היא שגם מי שאוכל דבר הרטוב מאחד משבעה משקים, צריך ליטול ידים.כל השנים כולנו נטלנו ידיים
עד ששנה אחת ראינו שכתוב שרק מי שטובל צריך ליטול ידיים
ולכן אצלינו האבא וכל מי שמטביל לבד נוטל,
וכל השאר שמקבלים כבר את הכרפס טבול עם המי מלח לא נוטלים ידיים
אנחנו ליטאים, הכרפס אצלינו הוא צנונית וכל המסובים נוטלים בלא ברכה.אנחנו חסידים, הכרפס אצלינו זה צנון, ורק האבא נוטל.
ואיפה הפרה שלה מאוחסנת ביוםיום?אם הייתי שואלת את הגננת של הבת שלי על כל דבר טעות שהיא אמרה לי אולי הייתי לומדת גם אני על מנהגים מעניינים כאלו... יפה שחשבת לשאול!
רק היום סיפרה לי הבת שלי שהיא היחידה שיכולה ללכת לבית המקדש, כי לה ורק לה יש פרה אדומה!...
למיטב ידיעתי גם תפוח או ענבים שטופים ורטובים מצריכים נטילה בלא ברכה,המקור ל"ורחץ"- הוא- "מאכל שטיבולו במשקה" (הסבר למי שלא מבין- כל מאכל שנאכל כאשר הוא טבול באחד משבעת המשקים י"ד שח"ט ד"ם- יש צורך ליטול לפני אכילתו ידיים ללא ברכה). לפי רוב פוסקי ההלכה אין מנהג זה נוהג בימינו, ולכן אם שטפתי תפוח והוא עדיין רטוב- אפשר לאוכלו ללא נט"י- יש מי שכן נוהג ליטול...
זה לא דבר שטיבולו במשקהלמיטב ידיעתי גם תפוח או ענבים שטופים ורטובים מצריכים נטילה בלא ברכה,
גם כיום
rhon.co.il
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כה
אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
הנושאים החמים