סיפור בהמשכים מה קורה כש...?!?! (דרמה וקומדיה)

[Ruth 7884]

קטע חמוד מאוד!
קצת מוזר לי הקטע עם האורחים..
איך יגיעו כולם? איפה ישנו? המספר טיפה מוגזם.

את הקטע הזה הכי אהבתי. תיאור מדוייק.

תודה רבה!!
אהממ, כן קצת הגזמתי פה. דיי בכוונה...
בגלל שרציתי להראות שהאבא של הו צ'ינג סוג של מחרחר מריבות כזה...

 

[מימיי]

תודה רבה!!
אהממ, כן קצת הגזמתי פה. דיי בכוונה...
בגלל שרציתי להראות שהאבא של הו צ'ינג סוג של מחרחר מריבות כזה...

אם זה נכתב בכוונה - אני מאחורייך

מחכה לפרק הבא!

 

[אולטרא סגול]

תודה רבה!!
יכול להיות בהחלט בגלל שאני קוראת אני אוהבת שכותבים כאילו זה סרט. כאילו הכותב רואה משהו וכותב אותו - זה מבחינתי כתיבה איכותית וככה אני גם מנסה לכתוב...

זה באמת כמו תסריט להצגה/ סרט.
כאן לדוגמא-
ענת מזדרזת לצאת, מרגישה מעט קלילה יותר…
וזה יפה ממש ממש ממש!!!!
ועוד מקומות בפרק ובשאר,
אבל העלילה מתוקה ממש!!! מעניינת,ומשעשעת....

מחכה ממש ממש לפרק הבא....
שום דבר חבר היגיון לא מפריע לי משום מה להמשיך לקרוא ולהנות....
מוכשרת!!

 

[סבתא חביבה]

זה לגמרי מרגיש כמו לקרוא תסריט לסרט קומדיה מעולה!

 

[Ruth 7884]

אם זה נכתב בכוונה - אני מאחורייך

מחכה לפרק הבא!

ישש...
תודה!!!

זה באמת כמו תסריט להצגה/ סרט.
כאן לדוגמא-
ענת מזדרזת לצאת, מרגישה מעט קלילה יותר…
וזה יפה ממש ממש ממש!!!!
ועוד מקומות בפרק ובשאר,
אבל העלילה מתוקה ממש!!! מעניינת,ומשעשעת....

מחכה ממש ממש לפרק הבא....
שום דבר חבר היגיון לא מפריע לי משום מה להמשיך לקרוא ולהנות....
מוכשרת!!

וואי ממש ממש כיף לי לשמוע את זה.
תודה רבה!!!!

זה לגמרי מרגיש כמו לקרוא תסריט לסרט קומדיה מעולה!

אני שמחה ממש תודה רבה!!!

 

[Ruth 7884]

שבעת הפרקים הקודמים



פרק 8 - welcome to the chaos -ברוכים הבאים לכאוס


בית משפחת שלום היה כמו שדה קרב לפני אירוע חשוב. ענת התרוצצה מצד לצד, מסדרת כל פרט קטן.

"שילה! תפסיק לשבת כמו פסל ותעזור לי! הם יגיעו עוד רגע!"

שילה, שהתיישב בנחת על הכורסה, שלף כוס תה ולגם ממנה באיטיות. "האמת היא שאני כבר מומחה לאירוח של משפחות חתנים. אולי נפתח עסק?"

ענת נאנחה בכעס. "שלא תעז להתחיל עכשיו עם הציניות שלך. המשפחה של החתן באה לראות איך נילי גדלה, להרגיש חלק מהמשפחה. אנחנו צריכים להציג חזית מאוחדת!"

"מאוחדת? אצלנו?" שילה חייך. "אנחנו יותר מחולקים מממשלת ישראל."

במטבח, שילת, הבת הבכורה, ניסתה להניח את הסירים בצורה מסודרת. היא ונתן, בעלה החרדי, הגיעו מוקדם יותר לעזור בהכנות, אבל רוב הזמן שילת רק נדה בראשה בתסכול.

"אני עדיין לא מבינה," היא מלמלה לנתן. "למה לא פשוט עושים את זה בנפרד – גברים ונשים? כמו שצריך."

נתן הסתכל סביבו בעיניים עייפות. "תראי למי את מדברת. החתן בקושי יהודי, ואנחנו הולכים לשבת לשולחן אחד עם ליברלים, שמאלנים ומתנחלים. זה כבר נס שלא הפרידו אותנו מהמטבח."

באותו רגע נכנסו אריאל ואגם, הזוג הדתי-ימני של המשפחה, שנראו כמו שני אנשים שיצאו משטחי יהודה ושומרון היישר לתוך ליבו של הבית הישראלי-מעורב.

"וואי, איזה כאוס פה," אמרה אגם, מניחה את הצעיף שלה על כיסא. "למה כל דבר פה צריך להיראות כמו הפגנה בכיכר רבין?"

"אני מציע שנשמור על דיפלומטיה," אמר אריאל, מחייך. "בסוף, אחרי הרבה ויכוחים, כולם פה תמיד מסכימים – על זה שלא מסכימים על כלום."

לירון ואור, נכנסו רגע אחריהם.

"אויש, כמה קלישאות!" לירון צחקק. "אריאל, נראה לי שהשארת את הדעות שלך במחסום ליד יצהר."

"ואתה השארת את השכל שלך בכיכר הבימה," עקץ אותו חזרה.

אור, אשתו, גלגלה עיניים. "לירון, אל תתחיל. בבקשה. לפחות בערב הזה."

"אני? אני סתם נהנה מהמשפחה המלוכדת שלנו," הוא צחק.

ואז נשמעה דפיקה בדלת.

כולם קפאו.

ענת פתחה את הדלת, מחייכת חיוך רחב מדי.

החתן, הו צ’ינג , עמד שם עם הוריו. אמו, לבושה בחלוק מסורתי מהודר, חייכה בנימוס. אביו, קטן קומה ורציני, בחן את הבית במבט ספקני.

"ברוכים הבאים!" הכריזה ענת בהתלהבות מופרזת.

אביו של הו צ’ינג קד קלות ואמר באנגלית עילגת: "תודה רבה."

שילה ניגש ולחץ את ידו. "Welcome to the chaos."

כולם התיישבו סביב השולחן, שחולק לשני צדדים: בצד אחד מאכלים ישראליים מסורתיים – חלות, סלטים, קציצות ברוטב עגבניות. בצד השני – קערות של אורז מטוגן, דגים מבושלים ותה יסמין.

במשך דקות ארוכות כולם אכלו בדממה, מנסים להימנע משיחות נפיצות.

עד ששילה, כמובן, שבר את הקרח.

"נו, אז איך אצלכם שומרים מסורת?"

אביו של הו צ’ינג הרים גבה. "במשפחה – כבוד הוא המסורת."

"נשמע מוכר," מלמל נתן, חותך את הדג בזהירות.

אמא של הו צ’ינג טעמה קצת סלט. היא הרימה גבה קלה, ואז חייכה. "שונה… אבל טעים."

"מה זה, מבחן קבלה?" רטן שילה.

"מה? אצלכם לא טועמים הכל לפני שאוכלים?" שאל אביו של הו צ’ינג, הו ז'אנג.

"ברור," ענה לירון. "אנחנו טועמים, ואז מתווכחים אם זה טוב או לא."

אגם התערבה "אם זה לא כשר, אצלנו אפילו לא טועמים."

הארוחה זרמה יחסית בשקט, עד ששילה לפתע הרים את מבטו מהצלחת והביט ישירות בהו צ’ינג.

"תגיד," הוא אמר, מנגב את פיו. "איך בעצם קוראים לך… כאילו, השם המלא שלך?"

הו צ’ינג חייך קלות. "הו צ’ינג."

שילה קפא. "רגע… אז בעצם… קוראים לך הפוך?"

"לא בדיוק," ענה החתן. "אצלנו שם המשפחה קודם, ואז השם הפרטי."

שילה הביט בו ואז בנילי. "אז אחרי החתונה את תהיי נילי הו?"

נילי צחקה. "כן, אבא."

שילה נעץ בה מבט. "נילי הו… נשמע כמו סיסמת קרב של לוחמת נינג’ה."

"או כמו מישהי שפותחת דוכן נודלס ומצליחה בגדול!" שילת הוסיפה בקריצה.

"או מדריכת יוגה!" אור צחקה.

"או קוסמת," אגם הצטרפה.

"או מישהי שמובילה מהפכה פוליטית," לירון השלים את הרשימה.

נילי גלגלה עיניים. "חברים, מספיק."

אבל זה היה מאוחר מדי. שילה חייך כמו ילד שגילה צעצוע חדש.

"אתם יודעים מה? אולי באמת נשנה פה את השמות לגמרי," הוא הרהר בקול רם. "למה לעצור רק בנילי? אם כבר – בואו נמצא שם חדש לילדים!"

החדר השתתק.

אמא של צ’ינג הו הרימה גבה. "ילדים?"

נילי חטפה מבט חד לאביה. "אבא!"

"מה? מישהו צריך לחשוב על זה!" הוא מחה. "עם כזה שילוב תרבויות, השם חייב להיות מיוחד!"

"מה דעתכם על משהו בינלאומי?" הציע לירון. "נגיד… יונתן הו?"

"או יצחק-לי," אמרה אגם, מחייכת.

"לא, לא, אני יודע!" הכריז שילה. "משהו עם עומק… משהו כמו… שלמה הו!"

שילת כחכחה בגרונה. "או פשוט שם יהודי רגיל. כמו… אהרון?"

"אהרון הו?" נתן שאל. "נשמע כמו חזן בבית כנסת בסין."

הו צ’ינג, שישב עד כה שקט, הרים סוף-סוף את קולו. "אני חושב שאני ונילי נחליט על השמות של הילדים שלנו."

החדר השתתק שוב.

שילה לקח נשימה עמוקה והרים ידיים. "טוב, טוב. לא נבחר בשבילכם. אבל רק תדעו – אם יהיה לכם בן בשם צבי הו, זה יהיה אדיר."

כולם פרצו בצחוק, כולל הו צ’ינג.

"בבקשה, חבר’ה," נילי סוף-סוף דיברה. "אנחנו אמורים להיות כאן בשביל שמחה משפחתית."

שקט נפל על החדר.

ואז נשמע קול קטן.

"אני רוצה עוד מרק," אמרה מיכל, הילדה הקטנה של המשפחה.

כולם הביטו בה, ואז פרצו עוד פעם בצחוק.

"אתם יודעים מה?" אמרה ענת, מנגבת דמעות של צחוק. "משפחה, זה משפחה. עם ויכוחים, בלי ויכוחים. בסוף כולנו באותו שולחן."

שילה הרים כוסית תה. "אז לחיים, למשפחה הכי מטורללת בעולם!"

הו ז'אנג הביט סביבו, ואז הרים גם הוא את כוסית התה שלו. "לחיים," הוא אמר במבטא כבד.

ואז לחש לבנו "אתה בטוח שאתה רוצה להתחתן עם המשפחה הזו?"

הו צ’ינג חייך. "אבא, הם אולי משוגעים… אבל הם המשפחה שלי עכשיו."

נילי חייכה והביטה סביב. היו הבדלים, היו פערים, אבל הם יצליחו.

או שלא.

יש לי הרגשה שהסיפור קצת משתבלן בתוך עצמו. אשמח לדעת אם יש עוד שחושבים כך.
כמו כן תודה על התגובות החמימות!!

 

[אולטרא סגול]

יפהפהפהפהפהפה!!!!!
צחקתי....
משפחה חמודה ממשששש.... נשמעת כיפית. סתלבטנית. מטורללת. כמו שהגדרת.
לא יודעת למה ההורים לא מרוצים ממנה....

 

[Ruth 7884]

יפהפהפהפהפהפה!!!!!
צחקתי....
משפחה חמודה ממשששש.... נשמעת כיפית. סתלבטנית. מטורללת. כמו שהגדרת.
לא יודעת למה ההורים לא מרוצים ממנה....

תודהההההה!!!!
המטרה שתצחקי... אז אני שמחה שהשגתי אותה...

ולגבי למה ההורים לא מרוצים - אולי בגלל שהילדים שלהם לקחו כל אחד כיוון אחר ולא בדיוק המשיכו בדרך "הנורמלית" של הוריהם...

אבל זה נתון לפרשנות אישית...

 

[אולטרא סגול]

כן
אבל הם לא דתיים כאילו שיכולים להתאכזב מהדרך שהם בחרו...

מזכיר לי משפחה שאני מכירה... אבל ההורים מבסוטים דווקא מהאחדות וציניות שנושבת בין האחים..
סיני אין להם,
אבל הסגנון- בהחלט.

 

[מימיי]

אבל הם לא דתיים כאילו שיכולים להתאכזב מהדרך שהם בחרו...

לא חושבת.
כל הורה במובן מסויים רוצה שהבן ימשיך בדרך שהוא התווה לו.
רואים את זה המון בציבור הלא דתי שאחד מבני המשפחה מתחיל להתחזק.

 

[Ruth 7884]

שמונת הפרקים הקודמים

פרק 9 - ישיבת החירום המשפחתית

בסלון, כשהווילונות מוגפים והדלת נעולה (למקרה שענת תיכנס ותהרוס את המזימה עוד לפני שהתחילה), ישבו כל הזוגות במעגל דרמטי, כאילו הם עומדים להכריז על מבצע צבאי.
האמת? הם פשוט ניסו למצוא דרך להפריד את נילי מצ’ינג הו – בעדינות, כמובן.
שילת הייתה הראשונה לפתוח. "חייבים למצוא דרך לגרום לה להבין שזה לא יעבוד."
אגם הנהנה. "ברור! איך אפשר לגדל ילדים בבית כזה? חצי מסורתי, חצי לא ברור?"
אור הצטרפה. "וזה לא רק הילדים. תחשבו על ההורים שלנו – הם כבר על סף התמוטטות. אתן באמת רוצות לראות את אבא מתפוצץ בטקס חינה?"
אגם גלגלה עיניים. "עזבי את אבא. את אמא! היא מתנהגת כאילו היא בעד, אבל אני רואה איך היא מחייכת בכוח כשהיא מזכירה את החתונה הזאת."
שילת טפחה על ברכיה. "זה בדיוק העניין! נילי חושבת שהכול יהיה קל, אבל היא לא מבינה איזה פערים יהיו להם. תרבות, שפה, מסורת—"
אגם קוטעת אותה. "עזבי מסורת. יש דברים יותר בסיסיים. איך הוא הולך להשתלב אצלנו? בשבתות? בחגים? יש לו בכלל מושג מה זה לצום בכיפור?"
אור משכה בכתפיה. "בינינו? הוא כן. הוא הרי התגייר, אז טכנית הוא יהודי."
שילת נופפה בידה. "זה לא משנה. הוא לא גדל כמונו, וזה הבדל שאי אפשר לגשר עליו כל כך בקלות."
אגם הנהנה בתקיפות. "וזה בדיוק למה אנחנו חייבות לפקוח לה את העיניים לפני שזה מאוחר מדי."
אור, שהייתה שקטה רגע, לבסוף נשפה בכבדות. "אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל… אתן צודקות. לא משנה כמה היא אוהבת אותו, זה הולך להיות קשה."
הן החליפו מבטים. בפעם הראשונה, שלושתן היו לגמרי באותו צד.
בינתיים, בצד השני של החדר, האווירה הייתה… קצת שונה.

שילה ישב בנינוחות, ידיו משולבות מאחורי הראש. "אני לא יודע למה אתן לוקחות את זה כל כך קשה. זה לא שהיא מתחתנת עם חייזר."

נתן חצי ממלמל, חצי מחייך. "אם היא הייתה מתחתנת עם חייזר, לפחות היינו יודעים שהוא לא מחלל שבת."

אריאל, שתופף קלות על השולחן, ניסה לחשוב על פתרון יצירתי. "אני רק אומר – אולי פשוט נחכה בסבלנות. מתישהו היא תבין לבד שזה לא יעבוד."

לירון משועשע. "כן, או שנעזור לה קצת… אני אומר, פשוט נשלח אותה לשליחות בדרום אמריקה. רחוק מהכול, אולי תמצא שם איזה ישראלי שמטייל עם גיטרה ופותח דוכן שייקים."

נתן נד בראשו. "או שנגיד לה שלפי ההלכה אסור להתחתן עם מישהו ששמו נשמע כמו מהלך בקונג פו."

שילה הרים אצבע באוויר. "אפשר גם להעמיד פנים שאנחנו תומכים בחתונה, וזה ילחיץ אותה מספיק כדי לחשוב פעמיים."

אריאל נד בראשו. "או שנבדוק אם הוא יודע להבדיל בין חומוס טוב לרע. אם הוא נכשל – זה סימן משמיים."

השלושה פרצו בצחוק.

הצחוק הזה בדיוק קטע את הדיון של הבנות.

הן נעצו בהם מבטים. מבטים שגרמו לאוויר בחדר להתקרר בכמה מעלות.
שילת בהתה בנתן כאילו הוא בדיוק הודיע לה שהוא מתכנן לטבול שווארמה בשוקולד.
אגם שלחה מבט לעבר אריאל שהבהיר לו בבירור שאם הוא ימשיך לצחוק – הוא הולך לישון על הספה עד להודעה חדשה.
ואור? היא פשוט חיכתה. כי היא ידעה שבקרוב מאוד, שאר הבנות יעשו את העבודה בשבילה.

הגברים השתתקו מיד.

אגם שילבה ידיים. "אתם אמיתיים עכשיו?"

אור חייכה בזווית הפה. "זו הבעיה שלכם – אתם תמיד מתייחסים להכול בצחוק!"

שילת ניעצה בהם מבט חותך. "אני לא מאמינה שבמקום למצוא פתרון, אתם מתנהגים כמו חבורה של מתבגרים!"

השלושה הביטו זה בזה. ואז נשמעה האנחה המתבקשת.

אריאל קם ראשון. "טוב, טוב. אם זה מה שיעשה אתכן מרוצות – נלך לעקוב אחריו."

נתן נעמד גם הוא, מושך בכתפיו. "אבל אם נתפס, אתן משחררות אותנו בערבות."

לירון קם אחרון. "וכשזה ייכשל, אני רוצה שתזכרו מי אמר לכן מראש שזה רעיון דבילי."

הם יצאו לדרך, משאירים מאחוריהם שלוש נשים תוהות…
—
הם התחילו את המעקב מחוץ לבית, נעמדים מאחורי עמוד חשמל, מציצים כאילו הם גיבורי סרט ריגול משנות ה־90.

שילה לוחש. "אוקיי, אנחנו חייבים להיזהר. אם הוא יקלוט אותנו, הכול הלך."

לירון משועשע. "כן, כי שלושה גברים מבוגרים שעומדים מאחורי עמוד ומציצים החוצה זה ממש טבעי."

צ’ינג הו יצא מהבית ברוגע, צעד ברחוב בלי שום דאגה.

נתן רכן מאחורי פח אשפה. "למה הוא תמיד נראה כל כך שליו? זה מלחיץ אותי."

אריאל מהנהן. "כן, יש לו וייב של מישהו שלא חושד בכלום. או שהוא ממש תמים… או שהוא מסתיר משהו."

הם המשיכו לעקוב, משתדלים להיראות טבעיים. כעבור חמש דקות, כשהם עברו ליד חנות פירות, לירון נעצר. "רגע, רגע. אני רוצה לקנות מנגו."

שילה מביט בו. "אתה רציני?"

לירון מושך בכתפיים. "מה, אני לא יכול ליהנות מהחיים תוך כדי?"

שילה ממלמל. "אלוהים, למה אני חלק מהקבוצה הזאת?"

ואז, זה קרה.

הו נעמד ליד גבר זר. הם לחצו ידיים, וצ’ינג הו הוציא מעטפה ונתן לו. בתמורה, הגבר מסר לו חבילה חומה קטנה.

אריאל דרוך. "מה זה עכשיו?"

לירון חצי מתלהב. "אני אומר לכם, זה נראה כמו עסקה מפוקפקת!"

נתן המום. "רגע, רגע. אם זה באמת חשוד… זה אומר שנילי מתחתנת עם… עם איזה מבריח?! או מישהו שחייב כסף לאנשים הלא נכונים?!"

שילה מתעסק עם הטלפון. "שקט, אני מצלם את זה. זו הראיה שלנו!"

הם מצלמים כמה תמונות ואז נסוגים מהר, מתגנבים מאחורי רכב חונה.

נתן מתנשף. "אוקיי, זהו, נראה לי שגילינו משהו."

אריאל גם מתנשף "אמן שזה לא מה שאני חושב שזה."

לירון קורץ. "אבל אם כן – נילי הולכת להגיד לנו תודה."


בערב, הם הציגו בגאווה את ה"ראיות" לנשותיהם, משוכנעים שהם עשו שירות היסטורי למשפחה.

שילת הרימה גבה. "רגע… אתם… באמת ריגלתם אחריו?"

אגם לקחה את הטלפון ובחנה את התמונות. "מה זה? הוא מחליף מעטפות כמו דמות בסרט פשע סוג ב’."

אור הציצה מעבר לכתפה. "או כמו מישהו שמשלם חשבון חשמל. אתם באמת חושבים שעליתם פה על קונספירציה?"

שילת הציצה שוב בתמונות. "אני לא מאמינה… אתם ממש עקבתם אחריו ברחוב?"

לירון חייך בגאווה. "כן! היינו חשאיים בטירוף. הוא לא חשד בכלום!"

אור הנידה בראשה. "ברור שהוא לא חשד. כי אף אחד לא מצפה שחבורה של גברים מבוגרים יתנהגו כמו ילדים בני 12 במשחק ריגול."

אגם טפחה על המצח שלה. "אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל… לירון צודק. זה נראה חשוד."

אור הביטה בה בתדהמה. "מה?! את בעד השטות הזאת?"

אגם החוותה על המסך. "נו, תסתכלי על זה! החלפת מעטפות! שפת גוף מתוחה! זה נראה כמו עסקה חשאית!"

שילת חייכה פתאום. "רגע… אם זה באמת משהו מפוקפק, נילי תהיה חייבת להבין בעצמה שזה לא מתאים!"

אור נאנחה. "או שהיא תבין שאתם פשוט מטורללים."

אבל זה כבר לא שינה – ההחלטה התקבלה. עכשיו רק נותר לראות איך נילי תגיב.

הן הראו לה.

נילי הביטה במסך. ואז, בלי למצמץ, היא אמרה:

"זה בעל הדירה שלו."

שתיקה מוחלטת.

שילת: "מה?"

נילי הרימה מבט "הוא משלם לו שכר דירה מראש. אתם באמת חשבתם שאתם תגלו משהו שאני לא יודעת?"

כל הנשים סובבו מבט איטי לעבר הבעלים שלהן, שכרגע נראו כמו ילדים שנתפסו גונבים עוגיות מהמטבח.

אור אמרה בציניות "איזה גאונים אתם. חבורת שרלוק הולמס."

שילת בכעס "אתם באמת השקעתם יום שלם כדי לעקוב אחריו – בשביל זה?"

נתן לוחש לאריאל "אני מרגיש ממש קטן עכשיו."

אריאל: "שלא תעז להסתכל לי בעיניים."

נילי הביטה בהם, ואז היא נעמדה.

"זה לא רק אבא ואמא שעושים מזה סיפור," היא אמרה, קולה רועד. "עכשיו גם אתן, האחיות שלי, החלטתן שאני חייבת להיפרד ממנו?"

שילת: "נילי, זה לא ככה…"

"זה בדיוק ככה!" נילי הרימה את קולה. "לא מספיק שההורים שלנו איבדו את זה, עכשיו גם אתן מצטרפות?"

נראה שהפעם באמת פגעו בה.

היא יצאה מהחדר, משאירה את כולם בהלם.

לירון מלמל "אני אומר לכם,
לא היינו צריכים לעקוב אחריו."

"באמת?" השיב נתן "כי אני מתחיל לחשוב שהיינו צריכים פשוט לשתוק."

 

[Ruth 7884]

שכחתי לרשום

אם למישהו/י יש הערות אשמח לשמוע

 

[אולטרא סגול]

אחלה משפחה.
הם לא עושים מימונה עכשיו?
אני באה... עושה חשק לראות את המשפחה בלייב.
לשבת איתם לצחוק.

את כותבת מקסים. מצחיק,
מחכה ממש ממשששששששש לפרק הבא....

 

[Ruth 7884]

אחלה משפחה.
הם לא עושים מימונה עכשיו?
אני באה... עושה חשק לראות את המשפחה בלייב.
לשבת איתם לצחוק.

את כותבת מקסים. מצחיק,
מחכה ממש ממשששששששש לפרק הבא....

את לא מבינה איך התגובות שלך מחממות!!
תודה רבה!!

 

[מימיי]

איזה פרק משעשע וכייפי!!

וואי, יש שורות שפשוט צחקתי בהם..
להלן:

נתן נד בראשו. "או שנגיד לה שלפי ההלכה אסור להתחתן עם מישהו ששמו נשמע כמו מהלך בקונג פו."

חחחח ממש ככה.

אריאל קם ראשון. "טוב, טוב. אם זה מה שיעשה אתכן מרוצות – נלך לעקוב אחריו."

נתן נעמד גם הוא, מושך בכתפיו. "אבל אם נתפס, אתן משחררות אותנו בערבות."

לירון קם אחרון. "וכשזה ייכשל, אני רוצה שתזכרו מי אמר לכן מראש שזה רעיון דבילי."

אין כמוהם!
אם לא הגיסים האלו, המשפחה הזאת מזמן הייתה מתפרקת.

לירון משועשע. "כן, כי שלושה גברים מבוגרים שעומדים מאחורי עמוד ומציצים החוצה זה ממש טבעי."

אוקיי.
פה ממש צחקתי בקול.
רק מלדמיין שוב את הסיטואציה עולה לי חיוך על הפנים.

פרק טוב ומצחיק.
מחכה לפרק הבא!

 

[דודה]

איזה סיפור כיפי!!
ממש נחמד לקרוא ולצחוק!

לא יודעת אם יש לזה פתרון, אבל אני קצת מתבלבלת עם השמות. מי בעלה של מי, ומה כל אחד- חרדי/ימני קיצוני וכו'.
אולי אפשר לשלב תזכורות לכך מדי פעם. למשל X הביטה לעבר Y בעלה, או פלוני החליק את החליפה השחורה שלו (שיבינו שהוא חרדי) וכו'.

אגב, הפיסוק השתפר פלאים- כל הכבוד!!

 

[ימים טובים יבואו]

הוא הרי התגייר

לא אמרנו שאמא שלו יהודיה?

 

[Ruth 7884]

איזה פרק משעשע וכייפי!!

וואי, יש שורות שפשוט צחקתי בהם..
להלן:

חחחח ממש ככה.


אין כמוהם!
אם לא הגיסים האלו, המשפחה הזאת מזמן הייתה מתפרקת.


אוקיי.
פה ממש צחקתי בקול.
רק מלדמיין שוב את הסיטואציה עולה לי חיוך על הפנים.

פרק טוב ומצחיק.
מחכה לפרק הבא!

וואו תודה רבה ממש כיף לשמוע!!

 

[Ruth 7884]

איזה סיפור כיפי!!
ממש נחמד לקרוא ולצחוק!

לא יודעת אם יש לזה פתרון, אבל אני קצת מתבלבלת עם השמות. מי בעלה של מי, ומה כל אחד- חרדי/ימני קיצוני וכו'.
אולי אפשר לשלב תזכורות לכך מדי פעם. למשל X הביטה לעבר Y בעלה, או פלוני החליק את החליפה השחורה שלו (שיבינו שהוא חרדי) וכו'.

אגב, הפיסוק השתפר פלאים- כל הכבוד!!

תודה רבה!!
אהממ לגבי השמות אני אשתדל יותר...
ואני ממש שמחה לשמוע שהפיסוק השתפר. ממש.

 

[Ruth 7884]

לא אמרנו שאמא שלו יהודיה?

צודקת טעות שלי.
מצטערת...