לילות לבנים סיפור קצר בשלושה פרקים פרק ראשון: בקשה

[יוניט]

כתיבה משובחת!
הכי אהבתי את האזכור של 'פנס בערפל' ודודה נחמה...
הצליחו להשתרבב גם לפה

 

[חינדלה]

סגירת קצוות נהדרת. דודה נחמה, דוד נחום. דודה צילה שהעדרותה היתה אמירה בפני עצמה( לרגע חשבתי שזה קטע של פנס בערפל עד שהתאפסתי חזרה) הרב מרקו ,החתולים,סילביה, הפלג וכמובן החתן של ברצלונה. מודה שחטפתי סחרחורת כאילו רקדתי בעצמי אבל מזמן לא אכלתי מכזה שפע של בר.
בבקשה אל תסיים! אני חולה על סופים לא סופיים!

זה שאת אוהבת את דודה צילה זה לא מהיום...

 

[קווי מתאר]

פשוט טוב!!! פיצוי הוגן לערות בשעה כזו עם תינוק לא רגוע...

רק פשלה אחת קטנה:
"הוא לחץ ידים בהתרגשות לכל האורחים שבאו מרחוק ומקרוב, כולל לדודה נחמה"...

 

[רותי המניק]

נהנתי מכל מילה!
ממש נשאבי לעולם אחר.

 

[עדיאל]

אז זהו יואל, לא התאפקת...
לא הצלחת לשמור על גזרה.
החתן נס מול דמעה, מבטיח נאמנות. והופה, ציפורה מתפללת בדבקות, שוכחת מסנדלי העקב ומהברוגז על ההורים, רוצה בית.
אז אתה בדיוק כמו כולם...

ולגופה של יריעה. טוב נו, הכתיבה שלך, כתיבה של צלם. יותר תמונה מטקסט.

ואי-אלו דיוקים לא יזיקו, בבני ברק אין הפגנות של קברי אבותינו, ולא מגישים יונים צלויות בחדר היחוד. אבל סילביה עם החתול היתה מתעופפת על טיל מהעיר החביבה שלנו... מאידך, היטבת לתאר את המעלית האולמית הבנה-ברקית הטיפוסית.

 

[זהבי סגל]

כמה צחקתי,
היה כיף.

נכון שזה לא יעבור את הביקורת של העיתונים
אבל בתור ספר זה יהיה רב מכר.

 

[y&m]

שני הפרקים הראשונים היו מעולים. פשוט טובים.
באפיון, בתיאורים ובסצנות.

השלישי נראה לא שייך, כאילו בליל של אנשים נקלעו לחתונה שהם לא קשורים אליה. משהו שלא עומד בסטנדרט של הפרקים הראשונים.
וזה היה יכול להיות מצוין עם קצת פחות רעשי רקע לא דחופים.

 

[משויטט]

מעולה!
רק האייניקל וקבדה היו חסרים כאן בחגיגה.

 

[Natan Galant]

פרק שלישי: חתונה לבנה

בין עגלת כלים למגשי עוף עתירי פפריקה נדחף כיסא גלגלים, הרב מרקו ישב עליו בפנים מחויכות, חזי השכן סתם את האף, והמעלית הגיעה לקומה אחת.
"למה אין מעלית נורמלית לאולם הזה?" התלונן חזי, "למה צריך להידחף למעלית של המטבח?"
"ששש", השתיק אותו הרב מרקו, "תתרכז בדרך, אחרת תחליק פה על הקוגל של אתמול, זה מסוכן".
...
זאת לא היתה הסיבה היחידה שריגשה אותו, לפני שבועים הוא פתח את הרדיו בבוקר, ובין הרעש של מכונת הגילוף, לרמקול ברחוב שהכריז על מכירה מרגשת של חלוקים ומטפחות,
...
מדד כובע חדש בחנות זולה, והשתכנע מהמוכר שסיפר לו שהמפעל הצ'כי הזה מייצר כובעים לבורסלינו, חוץ מהמדבקה זה אותו דבר, אחרי שישב עליו במשך כמה דקות, הכובע היה מעוך ורצוץ בדיוק כמו בורסלינו שישבו עליו.
...
אבל האחיות של הרב מרקו התנפלו עליה ונישקו את ידה, מלבד הדודה המשוגעת אלברטה, שנישקה את היד של החתול וחטפה שריטה, תוך רגע אפפו אותה שלושים אנשי
"הצלה", כולל אחד שהעלה את האופנוע שלו דרך המעלית של המטבח. (הוא החליק שם על כתם שמן ונפצע באורח בינוני).

הגעתי באיחור למסיבה. וכמו שכתב עדיאל, מישהו צריך לפקח ולהודיע מתי עולה טור של קקטוס, לא? כמעט הפסדתי את כל הטוצאך.

כשנרשמתי לפרוג הסביר לי הרשם כך: "אחלה פורום, מעניין שם, ויש מה לקרוא, ותוכל גם לכתוב, וגם יש את קקטוס".
וצדק!

הכתיבה שלך לא רק יפה, גאונית, עילאית, סאיטירית וציניקנית והומוריסטית מאוד. אלא היא גם מכילה כמות הזויה של רבדים על גבי רבדים, ורמזים לפה ורמזים לשם, כולל דמויות של ניצבים ודמויות מקרטון, ודמוית שבכלל שייכות למכירת החסד של חסדי נחמה, כולל רמקולים מהאשכול השכן...

בחתונה כזו חסר רק מיילך קאהן, לא? אז הנה דחפנו אותו לכאן מהחלון האחורי (השני משמאל, הראשון היה תפוס עם כמה דמויות מאובקות שקפצו החוצה).



ולמה, למה הפרק השלישי, על שלל הדמויות מהעבר, מרגיש כמו פרק סיום תקופה, ולא רק פרק סיום של סיפור?

 

[Natan Galant]

פשוט טוב!!! פיצוי הוגן לערות בשעה כזו עם תינוק לא רגוע...

רק פשלה אחת קטנה:
"הוא לחץ ידים בהתרגשות לכל האורחים שבאו מרחוק ומקרוב, כולל לדודה נחמה"...

זה או זה או הכרזת מלחמה נצחית, כולל רמקולים. ככה שאי אפשר לשפוט. מצד שני..
אין לכך היתר.

 

[אלישקף]

הכל טוב ויפה, אבל לא כתוב מי היה הצלם

התכוונת: רוצים תמונה.

משגעעעעעעעעע
עושה רושם שכתבת שני פרקים כשישבת ליד השולחן בחנות אפלולית של גילופי אומנות בעץ, ואז שמעת מוזיקה חזקה מבחוץ, יצאת והחלקת על קוגל מאתמול - וכתבת את הפרק השלישי.
(במילים אחרות אחרי שני פרקים עם כיוון רציני הורדת את החליפה והעניבה ואמרת "בוא נעשה צחוקים".)

אבל זה מדהיייייים, והכי מדהים - שלא נראה ולא ייראה כמוהו.

 

[חנה4]

שני הפרקים הראשונים נראים של קקטוס,
ואילו האחרון נראה של פנס בערפל.
רק לי יש הרגשה כזו?

 

[שירו]

שני הפרקים הראשונים נראים של קקטוס,
ואילו האחרון נראה של פנס בערפל.
רק לי יש הרגשה כזו?

זה לא אותו אחד?!

 

[לבן]

קראתי את שלושת הפרקים כמעט בלי לנשום.

 

[ציפה דריפה]

לעעעעעעע.
אתה לא לא לא גומר תסיפור הזה.
זה מדי עסיסי, זה נוטף בשר ויגיד עמי פרג'ון מה שיגיד, ושיקח כמה יונים שבאלו.
מבטיחה לכם שסילביה הייתה המורה שלו בכיתה ו', זאתי שזרקה אותו מהחלון אחרי שפוצץ לה בפנים בלון שהיה בו מרינדה(זה עושה חצ'קונים).
הוא משקשק ממנה עד היום כשהוא שומע אותה בשעה תשע עוברת ברחוב ושרה לחתולים "גשם גשם מיטפטף", כל יום אותו שיר אותו מסלול אותם חתולים ו-אותו שיר.
אגב, מי צריך באסים כשיש הפגנה?
אגב , לייק ענק על זה:
"מאמינה לך", היא השתנקה מתחת לבד הדקיק, "לך לחופה ותחכה לי", אמרה לו, "אני תכף מגיעה".
היה טור טוב. אל תשאיר אותנו עם הזבובים.