בהמשך לשרשור הביות, יש לי שאלה

  • הוסף לסימניות
  • #41
@שירו , אני מהאגודה למען תינוקות בני יומם.
את לא חייבת לתרום לי..

אבל זו גישה שלי לאורך כל החיים.
חושבת שילד חסר אונים קודם לאמא כואבת כמה שתוכל.
לכן אנחנו המבוגרות האחראיות בשטח..

לי קשה מאד להזדקף לעריסה, ויש התכווצויות מאד חזקות.
אבל אני גדולה ויודעת שזה יעבור,
והתינוק לא יודע.

יצא לכן לשהות בתינוקיה לחמש דקות, או רק הגעתם לקחת את התינוק וללכת?
אני מגיעה ומבקשת אמבטיה, עומדת שם, ורואה 5 דקות את ההתנהלות.

לדעתי אין מספיק כח אדם בתינוקיה!!
כך שזו אפילו לא תמיד אשמת אדישות שך אחיות.

זו זכותך להשתייך ולהקים אגודות כאוות נפשך.
ואת מנמקת את עצמך נפלא.
ואם טוב לך כך - אשרייך. למה את צריכה שכולן תחשובנה כמוך, תקמנה אגודות כמוך?
ולפי מה שאת כותבת, הלידות שלך היו הגיוניות והפינוק שלאחריהן מושלם. - אז באמת אשריך.

חשבת פעם על יולדת שמעבר להתכווצויות סובלת מטחורים נוראים, מתפרי "גובלן" ולא יכולה לזוז מרוב כאבים?
חשבת פעם על אלו שעוברות קיסרי וחושבות פעמיים על כל תזוזה וקימה או ישיבה?

חשבת על אמא שזו הלידה הרביעית שלה תוך 6 שנים ושהמנוחה הזו בבית החולים זה המקום היחידי בו תוכל לנוח לפני שהיא מגיעה הבייתה אחרי יומיים - שלושה שם אין לה מי שיפנק ויעזור?

בקיצור, אי אפשר להשוות במקום הזה.
כל אחת צריכה לעשות את מה שנכון לה, בלי לחטוף על הראש ולייסר את המצפון מאגודות כאלו ואחרות.......
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
ברור שאמא הנמצאת באמצע להתעלף, מוטב שהילד לא ישהה בידיים שלה ויפול איתה ארצה.
אבל אם מדובר רק במאמץ, ובסבל שניתן לנשום איתו,
מוטב לא להפקיד ילד בידיים אחרות ועמוסות.

אני חושבת שאסור בשום מצב לסבול.
זה ענין של מחירים שאת מוכנה לשלם ,
אם אני לא מוכנה בשום אופן שהתינוק שלי יהיה בלעדי כשהוא צריך אותי מאד.
ולא מוכנה בשום אופן לסבול - אני אמצא פתרון אחר,
אפשר להשתחרר הביתה מוקדם, לשלוח את כל הילדים ולהעזר בבעל,
אפשר להביא מישהי בתשלום לבית החולים שתעזור עם התינוק.

אולי זה נשמע לכן כמו הקצנה,
אז נלך לשאלה הבאה:
אם את בבית לבד והתינוק צורח , פתרון אפשרי מבחינתך הוא לשים אותו בממ"ד סגור ולנעול את הדלת כדי שתוכלי לישון?
כנראה שלא, וזה לא אומר שהאפשרות השניה היא לסבול.
האפשרות השניה היא למצוא פתרונות אחרים שיתחשבו בך ובילד .
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
זו זכותך להשתייך ולהקים אגודות כאוות נפשך.
ואת מנמקת את עצמך נפלא.
ואם טוב לך כך - אשרייך. למה את צריכה שכולן תחשובנה כמוך, תקמנה אגודות כמוך?
ולפי מה שאת כותבת, הלידות שלך היו הגיוניות והפינוק שלאחריהן מושלם. - אז באמת אשריך.

חשבת פעם על יולדת שמעבר להתכווצויות סובלת מטחורים נוראים, מתפרי "גובלן" ולא יכולה לזוז מרוב כאבים?
חשבת פעם על אלו שעוברות קיסרי וחושבות פעמיים על כל תזוזה וקימה או ישיבה?

חשבת על אמא שזו הלידה הרביעית שלה תוך 6 שנים ושהמנוחה הזו בבית החולים זה המקום היחידי בו תוכל לנוח לפני שהיא מגיעה הבייתה אחרי יומיים - שלושה שם אין לה מי שיפנק ויעזור?

בקיצור, אי אפשר להשוות במקום הזה.
כל אחת צריכה לעשות את מה שנכון לה, בלי לחטוף על הראש ולייסר את המצפון מאגודות כאלו ואחרות.......
אני חושבת עלייך מאד,
למה אין אף אחד שיפנק ויעזור?
גם לא בתשלום ?
אם זה המקום היחידי בו תוכלי לנוח , זה עצוב מאד!
אבל הפתרון הוא לדעתי, להתחשב קודם כל בך , לראות מה הצרכים שלך , ואיך את מספקת לעצמך את המנוחה שאת צריכה, שלב אחרי זה זה לדאוג לתינוק
(ברגע שתדאגי לעצמך יהיה לך כח גם לדאוג לו)
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
בלידה הראשונה לא לקחתי ביות אבל בקשתי הנקה בלבד כך שכל הלילה ישבתי בחדר הנקה כי הילדה בכתה, היא לא רצתה לאכול אבל רצתה את אמא לידה, ככה בטוח לא הצלחתי לנוח.
בלידה השניה לקחתי ביות מלא, לא הייתי צריכה לקום מהמיטה כל רגע, בלילה הילדה הריחה את אמא לידה והיתה רגועה ואני הצלחתי לנוח טוב, באותה לידה הייתי גם בבית החלמה ולקחתי חדר לבד-פשוט תענוג! ישנתי רב הזמן כשהיא לידי ישנה/רגועה.
בלידה השלישית הייתי בחדר התאוששות 12 שעות! כמובן שלא הסכימו להביא לי את התינוקת והביאו לה תמ"ל אפילו שלא רציתי ואני רק חיכיתי לראות את התינוקת המסכנה שנמצאת שם לבד, כשעליתי למחלקה מיד בקשתי אותה אלי והיא נשארה איתי עד הלילה, בקשתי מהם להביא לי אותה בלילה לארוחות והם לא הסכימו (לא הסכימו לי לרדת מהמיטה עד הבוקר ...), בבוקר איך שהורשיתי לקום הלכתי לתינוקיה לקחת את הילדה, יותר מאוחר עברתי לביות מלא. בערב כשראיתי שהילדה ממש לא רגועה ולא גומרת לאכול ואני עיפה עד שהיא כמעט נופלת לי מהידים מהרתי להחזיר אותה לתינוקיה ובקשתי מהם להביא לה תמ"ל ופעם הבאה שתבכה להעיר אותי, ב"ה ישנתי טוב וכהגעתי לקחת אותה היא עדין ישנה,אבל אז כבר היה לי כח להשאיר אותה לידי עד השחרור.
ברור שהדבר הכי טוב זה שהתינוק יהיה ליד האמא, קחו בחשבון שהוא היה בגוף שלה 9 חודשים זה מה שהוא מכיר פתאום הוא עובר טראומה של לידה ומפרידים אותו מאמא שלו,
לפעמים רק הקרבה לאמא מספיקה להרגיע אותם, אבל כמובן שמריך לשים לב גם לתחושות הגוף ולדעת להעזר בתינוקיה כשצריך כדי שאח"כ תהיה לך אפשרות יותר להעניק לו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
אני חושבת שאסור בשום מצב לסבול.
זה ענין של מחירים שאת מוכנה לשלם ,
אם אני לא מוכנה בשום אופן שהתינוק שלי יהיה בלעדי כשהוא צריך אותי מאד.
ולא מוכנה בשום אופן לסבול - אני אמצא פתרון אחר,
אפשר להשתחרר הביתה מוקדם, לשלוח את כל הילדים ולהעזר בבעל,
אפשר להביא מישהי בתשלום לבית החולים שתעזור עם התינוק.

אולי זה נשמע לכן כמו הקצנה,
אז נלך לשאלה הבאה:
אם את בבית לבד והתינוק צורח , פתרון אפשרי מבחינתך הוא לשים אותו בממ"ד סגור ולנעול את הדלת כדי שתוכלי לישון?
כנראה שלא, וזה לא אומר שהאפשרות השניה היא לסבול.
האפשרות השניה היא למצוא פתרונות אחרים שיתחשבו בך ובילד .


אז זהו,
שבעיני תינוקיה היא לא ממ"ד סגור,
וגם בבית קורה שתינוק בוכה ואני לא יכולה לגשת באותה שניה,

אני משתדלת מאוד לשמור על הילד שלי!!! ולהיות איתו כמה שיותר!!!

ולשמור בשבילו על אמא שפויה,
כדי שיהיה לו טוב איתה!!!

וסתם כך מרגיש לי התקפה על האמהות המזניחות שמשאירות את עולליהן בתינוקיה,
זכותך לחשוב כך,
אבל אני חושבת אחרת!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
איזה הגזמות!
@לבן, התיאורים על התינוקיה ממש לא נכונים בכל מקום! חבל שאת ככה מכלילה.
בבי"ח הר הצופים אין דברים כמו שאת מתארת. התינוקיה רגועה לגמרי ואין הרבה ילדים על כל אחות. לא מפשיטים ורוחצים בסרט נע, כל אחד בנפרד.
והייתי המון בתינוקיה. פעם בגלל תינוק צהוב שהיה תחת אור ופעם עם תינוק במשקל נמוך שהיה במעקב והיה אסור להוציא אותו מהתינוקיה בכלל.
אני ממש לא רואה צורך בביות וזה לא מחוסר מודעות. הילדים מטופלים ע"י האחיות כמו שצריך, וזה הזמן שלי לנוח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
חשבת פעם על יולדת שמעבר להתכווצויות סובלת מטחורים נוראים, מתפרי "גובלן" ולא יכולה לזוז מרוב כאבים?
חשבת פעם על אלו שעוברות קיסרי וחושבות פעמיים על כל תזוזה וקימה או ישיבה?

אני סובלת מכל המתואר כאן בפלוס משמעותי, אבל מצד שני אני מאד מצטערת שבלידה הראשונה לא קיבלתי את המידע על הביות, לא ניסו בכלל לעזור לי בבית חולים לחשוב על הכיוון של איך אני בכל זאת יכולה לקחת את התינוק ולהחזיק וכו' היום אבחר בזה כאופציה ראשונה ולא משנה המצב הגופני שלי. אין בציבור שלנו כמעט שום מודעות למצב של הבייבי בימים הראשונים שלו. אמהות שמות תינוק בתינוקיה ובמקום לטפל בו מקבלות ביקורים של חמולות, זה מטורף ולא הגיוני. זה לא הגיוני שאני כיולדת קוראת לאמא מהחדר אוכל שהתינוק שלה צורח כבר רבע שעה. לדעתי טוב שהתחילו להשמיע את הקול האמיתי של מה שקורה בשטח. לא כדאי לטייח את המציאות של מה שמתרחש יום יום בתינוקיות. ואחר כך שכל אמא תחליט לעצמה מה לעשות. אבל שתדע שתינוקיה זה לא גן עדן ולא גן ילדים. רוב התינוקיות בארץ סובלות ממחסור חמור בכוח אדם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
איזה הגזמות!
@לבן, התיאורים על התינוקיה ממש לא נכונים בכל מקום! חבל שאת ככה מכלילה.
בבי"ח הר הצופים אין דברים כמו שאת מתארת. התינוקיה רגועה לגמרי ואין הרבה ילדים על כל אחות. לא מפשיטים ורוחצים בסרט נע, כל אחד בנפרד.
והייתי המון בתינוקיה. פעם בגלל תינוק צהוב שהיה תחת אור ופעם עם תינוק במשקל נמוך שהיה במעקב והיה אסור להוציא אותו מהתינוקיה בכלל.
אני ממש לא רואה צורך בביות וזה לא מחוסר מודעות. הילדים מטופלים ע"י האחיות כמו שצריך, וזה הזמן שלי לנוח.

התיאור על האכלת תינוק תו"כ גלישה- בהר הצופים.
נוחי לך בכיף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
אז זהו,
שבעיני תינוקיה היא לא ממ"ד סגור,
וגם בבית קורה שתינוק בוכה ואני לא יכולה לגשת באותה שניה,

אני משתדלת מאוד לשמור על הילד שלי!!! ולהיות איתו כמה שיותר!!!

ולשמור בשבילו על אמא שפויה,
כדי שיהיה לו טוב איתה!!!

וסתם כך מרגיש לי התקפה על האמהות המזניחות שמשאירות את עולליהן בתינוקיה,
זכותך לחשוב כך,
אבל אני חושבת אחרת!!!

אופס,
אני מרגישה שלא הובנתי.
לא כתבתי שממד זה כמו תינוקיה.
אלא שאם תינוקיה היא מחיר שאת לא מוכנה לשלם
אפשר למצוא פתרונות אחרים שיתחשבו בך ובתינוק.
וסבל מבחינתי הוא לא אופציה, לא לי ולא לתינוק.

עכשיו יותר מובן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
איזה הגזמות!
@לבן, התיאורים על התינוקיה ממש לא נכונים בכל מקום! חבל שאת ככה מכלילה.
בבי"ח הר הצופים אין דברים כמו שאת מתארת. התינוקיה רגועה לגמרי ואין הרבה ילדים על כל אחות. לא מפשיטים ורוחצים בסרט נע, כל אחד בנפרד.
והייתי המון בתינוקיה. פעם בגלל תינוק צהוב שהיה תחת אור ופעם עם תינוק במשקל נמוך שהיה במעקב והיה אסור להוציא אותו מהתינוקיה בכלל.
אני ממש לא רואה צורך בביות וזה לא מחוסר מודעות. הילדים מטופלים ע"י האחיות כמו שצריך, וזה הזמן שלי לנוח.
זה מאד שונה בין בתי חולים, בין מחלקות ואפילו בין משמרת למשמרת.
אבל יש באמת עדויות של אחיות תינוקיה מאד עצובות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
התיאור על האכלת תינוק תו"כ גלישה- בהר הצופים.
נוחי לך בכיף.
לא מבינה אותך.
את יודעת שאת עושה עוול לנשים שלא יכולות, באמת לא יכולות לעשות ביות?
יש כאלה שאין להן כוח. אין להן כוח במובן הפשוט של המילה. ולא בגלל שהן מפונקות.
ויש כאלה שאין להן אפשרות טכנית לעשות את זה - הילד פג / צהוב / סובל מבעיה רפואית שמצריכה מעקב.
למה לעשות להן רע?
אז פעם ראית מישהי מאכילה תינוק וגולשת - סוף העולם? בעיני לא, למרות שברור לי שזה חוסר אחריות משווע. אבל ללכלך ככה באופן גורף - זה גם לא אחראי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #53
זו זכותך להשתייך ולהקים אגודות כאוות נפשך.
ואת מנמקת את עצמך נפלא.
ואם טוב לך כך - אשרייך. למה את צריכה שכולן תחשובנה כמוך, תקמנה אגודות כמוך?
ולפי מה שאת כותבת, הלידות שלך היו הגיוניות והפינוק שלאחריהן מושלם. - אז באמת אשריך.

חשבת פעם על יולדת שמעבר להתכווצויות סובלת מטחורים נוראים, מתפרי "גובלן" ולא יכולה לזוז מרוב כאבים?
חשבת פעם על אלו שעוברות קיסרי וחושבות פעמיים על כל תזוזה וקימה או ישיבה?

חשבת על אמא שזו הלידה הרביעית שלה תוך 6 שנים ושהמנוחה הזו בבית החולים זה המקום היחידי בו תוכל לנוח לפני שהיא מגיעה הבייתה אחרי יומיים - שלושה שם אין לה מי שיפנק ויעזור?

בקיצור, אי אפשר להשוות במקום הזה.
כל אחת צריכה לעשות את מה שנכון לה, בלי לחטוף על הראש ולייסר את המצפון מאגודות כאלו ואחרות.......
את צודקת, ואני שמחה שאת מביאה את הקול השפוי, כי אני יודעת שאני קיצונית.
למרות שאני עונה בהחלט לכמה מההגדרות שכתבת כאן:(
בכל זאת. זו בחירה שלי ואני לא מוותרת עליה.
(אולי היא נובעת אפילו מחוסר בגרות וחוסר יכולת להאציל סמכויות ולתת גם לאחרים את השליטה).

למי שכתבה על סבל,
אין כזה דבר לא לסבול בכלל.
אלא א"כ לא יולדים..
(וגם ככה, בעלי אומר בצדק שגם ה'יולד' עובר תהליך לא פשוט):)
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
גם אני הייתי כמוכן, רוצה רק להיות עם התינוק, ונואמת כמה זה לא בריא להפריד אותו מהאמא.
עד.... הלידה האחרונה, נותחתי ניתוח חירום, לא ראיתי את הילדה שלי שהוטסה לפגיה, 12 שעות, וגם אחכ כשראיתי אותה , לא יכולתי להיות לידה יותר מחצי שעה , כי כל הגוף שלי כאב, ורק רציתי לשכב.
אז לפני שאתן גורמות פה לנקיפות מצפון לכל האימהות המזניחות, תחשבו שיש כאלה שהן לא כמוכן אחרי לידה, הן כאובות וחוששות, ועדין עדיף תינוק בוכה בתינוקיה מתינוק בידיים של אמא סובלת, או עייפה.
בכלל מאז הלידה האחרונה למדתי שא״א לדון אף יולדת, אני הייתי תמיד מאלה שלא מבינה את אלה אחרי ניתוח, מה הן עושות מיזה עסק, שישמחו נולד להן תינוק, זה ניתוח לדבר טוב, עד שעברתי את זה בעצמי, והבנתי שזה ממש לא פשוט, ואין להשוות בין זה ללידה רגילה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
אורטל,
הרבה נשים לא יכולות לקבל עזרה מהסביבה כי אין להן ממי.
והבעל עוזר כי זה התפקיד שלו ולא של האמא באותו זמן.
כלומר הוא לא עוזר, אלא עושה את תפקידו.
האמא עוזרת לו כשהיא מוכנה להבליג על חוסר מיומנות פה ושם:)

אבל כל אחת עושה את הבחירה שלה.
וזכותה.

מה שלבן מנסה להציף (אליי אל תתייחסו כי אני סתם מוצפת בנושא הזה),
זה שיש אמהות שזה לא מתוך בחירה שלהן, אלא מתוך חוסר מודעות.

היא אומרת: אם את מודעת, הכל טוב ויפה.
מותר לך לבחור לשים תינוק בתינוקיה (יש אמהות שאומרות שבכי יפה לבריאות).

אבל אם את לא מודעת למה שהולך בתינוקיות ושמה מתוך חוסר מודעות, מקבלת את המשפחה וכל הקרובים ומשוחחת בניחותה כשהתינוק שלך צורח חסר אונים ולא לקבל יחס נאות לילד שנולד זה עתה, זה כבר לא לענין וזו שליחות ומר להן שהמצב רחוק מכפי שהן מתארות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
גם אני הייתי כמוכן, רוצה רק להיות עם התינוק, ונואמת כמה זה לא בריא להפריד אותו מהאמא.
עד.... הלידה האחרונה, נותחתי ניתוח חירום, לא ראיתי את הילדה שלי שהוטסה לפגיה, 12 שעות, וגם אחכ כשראיתי אותה , לא יכולתי להיות לידה יותר מחצי שעה , כי כל הגוף שלי כאב, ורק רציתי לשכב.
אז לפני שאתן גורמות פה לנקיפות מצפון לכל האימהות המזניחות, תחשבו שיש כאלה שהן לא כמוכן אחרי לידה, הן כאובות וחוששות, ועדין עדיף תינוק בוכה בתינוקיה מתינוק בידיים של אמא סובלת, או עייפה.
בכלל מאז הלידה האחרונה למדתי שא״א לדון אף יולדת, אני הייתי תמיד מאלה שלא מבינה את אלה אחרי ניתוח, מה הן עושות מיזה עסק, שישמחו נולד להן תינוק, זה ניתוח לדבר טוב, עד שעברתי את זה בעצמי, והבנתי שזה ממש לא פשוט, ואין להשוות בין זה ללידה רגילה.
כשאי אפשר- זו לא נקראת הזנחה!!!

וגם חברה שלי היתה אחרי ניתוח קיסרי ולא הביאו לה את התינוק למרות ההתחננות שלה, ועד היום יש לה טראומה מזה.
למרות שהגיוני שהיא לא יכלה טפל בו, והוא קיבל טיפול נאות יותר בתינוקיה.

(ואגב, האחיות מתייחסות יפה יותר לתינוקות שהאמהות לא מסוגלות.
ככה ראיתי בשני מקרים).
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
גם אני ילדתי בניתוחים, את הגדול באמת השארתי בתינוקייה רוב הזמן, כי ממש, אבל ממש לא יכלתי לטפל בו (הייתי במצב רפואי לא פשוט), עד שיום לפני השחרור בעלי נכנס לתינוקייה וראה אותו צורח, והאחות אמרה לו ש"כן אני כבר מאכילה אותו" (לא ינק), וזה היה שעה וחצי! אחרי הזמן שהוא היה צריך לאכול. את ילדי השני ילדתי בתה"ש ומהטראומה ש הגדול ביקשתי ביות מלא. למזלי יש אפשרות שם ביות חלקי גם אם בקשתי מלא. למה למזלי? כי תנסו לקום מהמיטה אחרי ניתוח כשהתינוק לידך בוכה - סיוט!!! את מזדרזת לקום כי הוא בוכה, אבל כ-ו-א-בבבבבבב לך, זה היה ממש סיוט. ומאז ביום הוא היה צמוד אלי וגם בעל או אמא שלי היו לידי, כדי שיוכלו להרים אותו עד שני אקום. ובלילה השארתי בתינוקיה וכשהוא בכה הביאו לי אותו למיטה והאחות החזיקה אותו בסבלנות עד שקמתי להאכיל אותו. ובכלל תמיד כשנכנסתי לשם היה רגוע, ואם תינוק בכה מיד היתה אחות ניגשת אליו וממש מדברת איתו ומטפלת בו כזה טוב, כך שהייתי ממש רגוע לשים אותו בתינוקייה.

(אוי, לא חשבתי שיצא מגילה...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
אני כמעט לא מכירה אימהות שנחות בשלווה , כשהתינוק בתינוקיה.
ובפעמים היחידות כשהכנסתי לתינוקיה, כי הייתי צכה להתקלח וכדו, התינוקיה היתה ריקה, מה נראה לך את האמא היחידה שרוצה להיות עם התינוק שלך? תצאי מנקודת הנחה שכולן רוצות, לא כולן יכולות!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
לא מבינה אותך.
את יודעת שאת עושה עוול לנשים שלא יכולות, באמת לא יכולות לעשות ביות?
יש כאלה שאין להן כוח. אין להן כוח במובן הפשוט של המילה. ולא בגלל שהן מפונקות.
ויש כאלה שאין להן אפשרות טכנית לעשות את זה - הילד פג / צהוב / סובל מבעיה רפואית שמצריכה מעקב.
למה לעשות להן רע?
אז פעם ראית מישהי מאכילה תינוק וגולשת - סוף העולם? בעיני לא, למרות שברור לי שזה חוסר אחריות משווע. אבל ללכלך ככה באופן גורף - זה גם לא אחראי.

אני לא חושבת שאני עושה להן עוול, אני חושבת שלי עשו עוול כשלא אמרו לי שהתינוק שלי צורח בתינוקיה. לא הביאו לי אותו להנקה. האכילו אותו תמ"ל בלי לשאול אותי. נכון עברתי לידה קשה ובכלל לא יכלתי לקום, אבל אז אמא שלי הגיעה וראתה ילד היסטרי בתינוקיה, התברר שהיה לו שבר בכתף כתוצאה מהלידה הטראומטית. רק 14 שעות אחרי הלידה זכיתי להחזיק את התינוק שלי על הידיים, וגם זה רק בהתעקשות של אמא שלי (לא יכולתי לעמוד או ללכת). אני חושבת שהיה נחסך לו ולי הרבה אם הייתי לידו בשעות הטראומטיות הללו שהוא היה לבד וצרח מכאבים.
וכן, גם לאמא לתינוק פג או צהוב יש זכות מלאה להיות לידו, וגם לאמא שלא יכולה לעמוד או סובלת או שאין לה כח. הבעיה שמכניסים לה לראש הפוך מזה. (ביננו רוב הנשים ששמות בתינוקיה לא נחות אלא יושבות בנחת ומפטפטות ומקבלות ביקורים - רואה את זה כל לידה מחדש).
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
את צודקת, ואני שמחה שאת מביאה את הקול השפוי, כי אני יודעת שאני קיצונית.
למרות שאני עונה בהחלט לכמה מההגדרות שכתבת כאן:(
בכל זאת. זו בחירה שלי ואני לא מוותרת עליה.
(אולי היא נובעת אפילו מחוסר בגרות וחוסר יכולת להאציל סמכויות ולתת גם לאחרים את השליטה).

למי שכתבה על סבל,
אין כזה דבר לא לסבול בכלל.
אלא א"כ לא יולדים..
(וגם ככה, בעלי אומר בצדק שגם ה'יולד' עובר תהליך לא פשוט):)
יש לי תאוריה שלמה על זה , אני מזהירה מראש.
אבל כאב וסבל זה לא אותו הדבר.
סבל - זה הפחד מכאב, או רגשות שהכאב מעלה, או שהחוסר שליטה מעלה.
כאב עצמו הוא פשוט כאב .
אני עברתי לידה מאד כואבת , אבל אני לא מגדירה אותה כסבל,
היא היתה מאד חיובית וזיכרון חוויתי בשבילי.
והרבה פעמים אפשר לשחרר את התוצאות הנלוות של הכאב, ונשארים עם כאב בלבד.

סבל בשבילי, זה סבל נפשי, שהרבה פעמים הוא נגרם מהכאב, אבל לא מחויב המציאות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה