בהמשך לשרשור הביות, יש לי שאלה

[אלישקף]

מאד בטיחותי שבחדר אוכל, עוברות יולדות עם מרק רותח ליד התינוקות.....
ומדובר ביולדות שכל רגע יכולות להסתחרר וליפול, אז מה אתן עושות בזמן הארוחות? שמות בתינוקיה?? 3 פעמים ביום?

יושבות בשולחן הכי צדדי ומצמידות את העריסה לקיר., לא באמצע המעבר.
או, עכשיו אני נזכרת שזה מה שעשתי בבוקר ובערב, לוקחות את הארוחה לחדר!

 

[מימי זו]

אני חושבת שבכלל בית חולים זו סביבה לא מומלצת לתינוק,
אבל במצב שתיארת - חיידקים לא עוברים באוויר, ואם הוא בעריסה נראה לי בסדר.
ואם יש חיידקים שעוברים באוויר הם יעברו גם בזמן השחרור...

זה לא יגרום לי לא לביית , אבל - זה מינוס.
היתרונות עולים עליו.
@ayelet
שומרים על העריסה מחוץ לתוואי המרק.
כל עוד לא כולן מבייתות יש מספיק מקום.
אולי בלידה הבאה, אחרי האשכול הזה- המצב ישתנה

 

[שרי קלוגר]

למה לא? הוא יותר מרגיש, יותר מכיר, ואחרי הסיפורים עם המטפלות, איך את סומכת?

איך את יודעת מתי הוא יותר מרגיש? אולי אפשר להגיד שתינוק גדול יותר- מביע יותר. וזה גורם לי עוד יותר רצון לגונן על התינוק שנולד.

כלללל מה שהוא מכיר זה רק את אמא שלו. את הריח שלה. את פעימות הלב שלה. את הקול שלה. פתאום הוא נחשף לכמות גירויים שגם אדם מבוגר יכול להסתחרר מהם. ואין לו יכולת להביע חוץ מלצרוח.

אין ספק שגם מעון ומטפלת זה ברירת מחדל.
אבל אי אפשר להשוות את זה לימים הראשונים של התינוק בעולם.

 

[אהבת עולם]

למה לא? הוא יותר מרגיש, יותר מכיר, ואחרי הסיפורים עם המטפלות, איך את סומכת?

קודם כל : אף אחד לא יודע מי מרגיש יותר.
ומה שאני כותבת זו תאוריה שמקובלת מבחינת הפסיכולוגיה היום.
לפי התאוריה- רגשות, כמה שהם יותר מוקדמים מעצבים יותר את התפיסה של התינוק על העולם,
ובשנת החיים הראשונה הוא מבסס יחס ראשוני לעולם, כמה אמון לתת בו ,
בשנות החיים עד 3 יש השפעה מסוימת
ובהמשך , רק אירוע ממש משמעותי יגרום לשינוי תפיסת העולם שלו, ויגרום לו טראומה או לחילופין לתת אמון.
בשאר החיים אנחנו פשוט חיים את מה שחווינו עד גיל שלוש בסצנות שונות.

לדעתי ילד בן שלושה חודשים לא יותר מרגיש,
וזה שהוא יותר מכיר את אמא שלו זו מעלה , ולא חיסרון (כי כשהיא עוזבת אותו הוא יודע שהיא קיימת, ולא נמוגה כמו שחושב ילד בן יום)
ועדיין , הוא כל כך קטן, וכשאני שמה אותו אצל מטפלת (1 על שישה ילדים) אני כואבת מאד בשבילו, ומתקשה לעבוד, אבל יודעת שזה המחיר שאני משלמת בשביל הפרנסה.
ומתפללת להשם שתהיה לי עוד אופציה ואוכל לגדל את הילדים... הלוואי!
אני בטוחה שזה עוד יקרה

 

[userit]

יצא לי עם אחד הילדים להיות מאושפזים בפגיה.
ראיתם פעם איך הולך שם?
חדרים ענקיים, עריסות במרחק 2 מטר כמעט אחת מהשניה,
כורסת- הנקה לאמא ליד עריסת התינוק
והעיקר! 6 תינוקות בחדר (ביחידת- ביניים. בטיפול נמרץ- 4 לחדר), אחות אחת, שמטפלת בכל ה-6 בשיא הנחת, מאכילה ומלבישה ורוחצת בתשומת לב...

איפה ההיא מהאגודה למען בני- יומם?
רוצים ככה גם בתינוקיה הרגילה!!!

אני מעדיפה מטפלת על ארבעה ילדים במקום שישה במעונות, לפני תנאי פגיה בתינוקיה. זה יומיים וזה עובר, גם אם זה מאד לא נעים. כשהם בני שנה ונמצאים עם מטפלות נואשות , לא כשירות, בקבוצות של 6 ועם 20 פעוטות בחדר, זה הרבה פחות נעים ומשפיע להרבה הרבה יותר זמן. אני בטוחה.

 

[איה איה]

יש כאן פורומים מלאי אמוציות על מעונות
פה דיברו על ביות

 

[אלישקף]

מה הבעיה?
תמיד אפשר להתחרט.
מי שהאשכול הזה עשה לה משהו לטובת ביות - שתנסה בעז"ה בלידה הבאה, ברגע שזה מציק לה או מתיש או מלחיץ אותה - שתבוא לתינוקייה ותודיע "קבלו ביטול."
ואח"כ שתפתח אשכול על חוויותיה.

 

[מגנום]

עם כל סיפורי הזוועה של התינוקיה- יש כאן הגזמה.
שהיתי מספיק זמן בתינוקיה (תינוקות עם צהבת יילודים) זה לא מדוייק בכלל.
תינוקות צרחנים הם צרחנים בכל מקרה (עד שהולכים לד"ר רייז או מתירים לשון קשורה וכיוצ"ב)
רוב היילודים עסוקים בלישון מרבית שעות היממה.
המנוחה בימים הראשונים לאמא- היא קריטית. תינוק צריך- אמא.
כשאמא חלשה נורא ויש אופציה שמישהו יטפל בתינוק- זה יציל את חייו.
עדיף קצת צרחות מאשר ה' ישמור, לא רוצה להזכיר מקרים לא נעימים עד טראגיים.
אמא רגועה וחזקה מספיק שתטפל בכיף בעוללה הטרי- מה יותר טוב מזה?
אבל אל תעשו לי מזה דת כמו הנקה. אפשר- נפלא! אי אפשר? תודה לה' שיש מי שמטפל בקטן.

אני גם שהיתי בתינוקיה - תינוקת עם צהבת חמורה (בילי 19) הייתי שם כמה ימים ממש בתוך החדר כי לא אשפזו אותי (השתחחרתי ובטלזסטון גילו את זה ב"ה אז כשחוזרים את לא מקבלת מיטה) היה נורא!!! ניסיתי להכניס מוצץ לתינוק חסר אונים אבל צעקו עלי שאסור לי ורק לאחיות מותר. היו 30 לידות באותו זמן והאחיות ממש לא השתלטו. אוזני הלמו מרוב צרחות, אבל האחיות כנראה כבר התרגלו. לא מספיקים להגיע להרבה מהתינוקים. (תלוי כמובן איזה בי"ח ואיזו תינוקיה) התיאור לגבי הרחצה - ההפשטה של כולם ורחצה בסרט נע - נכון.
אני בעד ביות מלא עוד לפני שראיתי איך זה מתנהל. אבל כמובן!! רק אם האמא מסוגלת.
מטרת הזעקה היא כלפי האמהות שהיו מסוגלות בפועל, רק שכמו שכתבו כאן - חסרות מודעות, או שטופות בדעות קדומות שהתינוקיה - זה בעצם המקום הכי טוב לתינוקים, לא?
הם לא מודעות לצורך החזק ביותר של התינוק להרגיש אהוב ומוגן וקרוב לאמו, והם לא מודעות לחוסר האפשרות הטכנית, לטפל בו כמו שהן רוצות,כשעסוקים בעוד 30 כמוהו.
וכמו ששמעתי מאדם גדול(לא מדייקת)- הזמן הכי חשוב לתת לתינוק את התחושה היא בשעתיים הראשונות (לכן התחילו עם הנחת התינוק על האמא מיד אחרי הלידה), לאחר מכן ביומיים הראשונים ולאחר מכן בחדשיים הראשונים.
ועל כן, אם יש אשה שמרגישה טוב (יחסית) לאחר הלידה, ומסוגלת (גם אם במאמץ נוסף), לטפל בעצמה בילד (ומנסיוני, ליד האמא הוא פי אלף יותר רגוע ולא בוכה כמעט וגם לא אוכל כמעט (יומיים ראשונים)), שתדע שהיא עושה עבורו דבר גדול מאוד מאוד!! יותר מאשר לברר היטב היטב ועם מלא נקיפות מצפון לאיזה מסגרת היא שולחת אותו בגיל 3 חודשים.
סליחה על האורך..

 

[אהבת עולם]

אני מעדיפה מטפלת על ארבעה ילדים במקום שישה במעונות, לפני תנאי פגיה בתינוקיה. זה יומיים וזה עובר, גם אם זה מאד לא נעים. כשהם בני שנה ונמצאים עם מטפלות נואשות , לא כשירות, בקבוצות של 6 ועם 20 פעוטות בחדר, זה הרבה פחות נעים ומשפיע להרבה הרבה יותר זמן. אני בטוחה.

לפי עדויות של אחיות בתינוקיה, בתינוקיה מצבת כח האדם יכולה להגיע עד אחת לשלושים (!) בזמני עומס

 

[מגנום]

למה לא? הוא יותר מרגיש, יותר מכיר

לא מדברים פה שהוא מפחד כי הוא לא מכיר את האחיות הזרות, אלא לעומת התנאים שהוא היה בהם קודם, זה קונטרה חדה ומפחידה לכזה פצפון.
בקורס הכנה ללידה הדגימו לנו את זה כך: נכון כשאת יוצאת מהמקלחת לסלון, קר לך? תחשבי תינוק שיצא מאמבטיה של 37 מעלות, ונוחת בחדר של 20 מעלות (המזגן.. כי ליולדת חם..) ובנוסף: הוא יוצא ממקום חשוך, לאורות מרצדים בעיניים, רעש מטורף באזניים, נגיעות לא נעימות בכל הגוף (בדיקות), ואחרי כל החוויה החזקה של הלידה, במקום לחזור לאמא, הוא הולך לישון בשוק (שוק, כמו מחניודה). (צעקות, בכיות, אור, לוקחים אותו, שוטפים אותו, בודקים אותו. סיוט!) אז אם את מסוגלת, לפחות תעזרי לו להתאושש (הוא עבר טראומה לא פחות ממך) בתנאים נעימים כייפיים ונוחים. בדיוק כמו שאת רוצה.
ואגב, להפך, כמה שהתינוק יותר קטן הוא יותר לא יכול לעזור לעצמו, זה יותר מפחיד והוא יותר רגיש. (אכפת לך יותר על פעוט בן שנה מאשר ילד בן 10, נכון? אז תמשיכי עם ההגיון הזה.)

 

[איה איה]

דבר אחד שיהיה ברור:

התינוקות שלנו- רכים ועדינים ככל שיהיו- לא עשויים מצמר גפן!!!
נפש של אף תינוק לא נפגעה מיומיים שלא היה צמוד לגמרי לאמא,
וגם לא אם חיכה שעה לארוחה,
וגם לא מהרעש בתינוקיה הסואנת.
(לא שאני חושבת שזה בסדר... )
ו- כן, אני יודעת כמה תינוק הוא רגיש וכמה הבסיס לנפש הוא הקשר הראשוני עם אמא.
יומיים זה כולה יומיים.
במחילת כבודכן, אל תשוו את זה לילדות שלמה בבית ילדים בקיבוץ.

אם מישהי השאירה תינוק בתינוקיה- מאילוץ או מבחירה- שלא תרגיש שום נקיפות מצפון.

 

[חויד]

אלוקים ישמור.
איפה שמעת על מעון כזה? ואיזה אמא תשלח למקום שנותנים לבייבי שלה לצרוח?
עושה רושם שאת כותבת נטו מדעות קדומות. גם נגד הביות ועכשיו גם נגד המעון.

עושה רושם בחיים לא ביקרת במעון.
עבדתי כמה שנים מאחורי מעון, ואת הצרחות של התינוקים (הקטנים בכל אופן) רק אני שמעתי...
התגובה של היא סוג של בת יענה..

 

[מגנום]

דבר אחד שיהיה ברור:

התינוקות שלנו- רכים ועדינים ככל שיהיו- לא עשויים מצמר גפן!!!
נפש של אף תינוק לא נפגעה מיומיים שלא היה צמוד לגמרי לאמא,
.

אם לא יכלה שלא תרגיש נקיפות מצפון- 100 אחוז!!
מדברים כאן על כאלו שיכולות אבל 'למה בעצם צריך'?
אם היה חדר התאוששות אחד גדול לכל היולדות, וכולן היו גונחות מכאבים, מקבלות אורחים, מדברות בטלפון, ולא מכבות את האור במשך כל היום כי הן רוצות לקרוא. את לא היית מצליחה להתאושש. 'אבל יומיים זה כולה יומיים... '
למה התינוק פחות מסכן ממך אחרי הלידה???? לא מצליחה להבין.
וחוץ מזה, מנין לך שנפשו לא נפגעה? אני לא מדברת על פגיעה גדולה מאוד
אבל הבייבי שלי, אני מעדיפה למנוע ממנו גם פגיעה קלה.
ואם את רוצה- אז התינוקים שלי - ישנים יפה לילה, חייכנים ושמחים, ינקו מעולה, והיה קל מאוד להכניס אותם לשגרה. לעומת המון תינוקים אחרים שהתעוררו המון בלילה (בלי סיבה..) והאמא סבלה הרבה יותר מאשר הסבל (לדעתי דווקא יותר קל אבל נגיד) של היומיים הראשונים. (שוב- כאלה שמסוגלות)
עד שלא תחקרי ותגיעי עם נתונים מוכחים, אני לא מקבלת את ההשערה שזה לא קשור ליומיים הקריטיים הראשונים.
זכותך לחלוק עלי.

 

[לבן]

עושה רושם בחיים לא ביקרת במעון.
עבדתי כמה שנים מאחורי מעון, ואת הצרחות של התינוקים (הקטנים בכל אופן) רק אני שמעתי...
התגובה של היא סוג של בת יענה..

מסתבר שעבדת בעותו מעון עם @*גלומה.
אני אישית שולחת למעון שאני יותר רגועה שם ממטפלת, ומגיעה המון באמצע היום. מחזיקים תינוקות כל הזמן על הידיים, מוזיקה שקטה, אווירה נעימה ושקט פסטורלי. כיף! אצל מטפלת אף פעם לא ראיתי תנאים כאלו וצומי כזה.

 

[מרגלית100]

אני נותנת לעצמי קצת את הבמה להסביר מה קורה כאן, לדעתי הכוונה של הרבה כאן באשכול הוא רק לפתח את המודעות של חשיבות המצאות האמא ליד התינוק בימי חייו הראשונים, משהו שלא היינו כ"כ מודעים לזה עד היום כמו שכבר חלק הזכירו כאן, פעם, הדעה הרווחת היתה שתינוק בן יומו ואף קצת יותר, לא מרגיש, לא רואה, לא זוכר אינו חש כאבים ומחלים הרבה יותר מהר ולכן גם לא ייחסו חשיבות להמצאות האם לידו בזמן זה, כי ממילא הוא לא יזכור ולא יבין,
כיום התפתחה מאוד התודעה לכך שימים אלו משפיעים על כל מהלך חייו של התינוק, הקשר, האמון, ההרגשה, החיבוק, משפיעים באופן מוחשי על המון תחומים בחייו לכל החיים, וזה דבר שהתחיל להכנס למודעות של הציבור שלנו לאט לאט וכובש יותר ויותר ככל שעובר הזמן, אשכול זה, הוא גם אחד מאלו שמנסים להבהיר ולהסביר לנו כמה זה חשוב, וכל אמא תחליט מעתה ואילך אם זה מתאים לה בתנאים של הלידה הספציפית שלה או לא.
אני יכולה רק לכתוב שגם שמעתי הרבה לאחרונה על זה ושמעתי הרבה דברים שלא הייתי מודעת לזה עד היום (וכבר ב"ה עברתי מספ' מכובד של לידות) ואשכול זה העלה בי את הרצון החזק והמודעות שבלידה הבאה בעז"ה בקרוב אשתדל ואנסה כמה שיותר להיות לצד התינוק ולתת לו את ההגנה וההרגשה שלא עזבנו אותו.
אני לא יודעת באיזה שם אני אקרא לזה, ביות חלקי, מלא, אפס הפרדה או משהו אחר, אבל מה שבטוח שאהיה הרבה יותר מודעת ממה שהייתי עד היום!
אז תודה רבה לכולכן וה' יעזור שבאמת נזכה בקלות ובשמחה מתוך בריאות ונחת לכולן!!

 

[אהבת עולם]

מסתבר שעבדת בעותו מעון עם @*גלומה.
אני אישית שולחת למעון שאני יותר רגועה שם ממטפלת, ומגיעה המון באמצע היום. מחזיקים תינוקות כל הזמן על הידיים, מוזיקה שקטה, אווירה נעימה ושקט פסטורלי. כיף! אצל מטפלת אף פעם לא ראיתי תנאים כאלו וצומי כזה.

לגמרי... איך צחקתי
תינוקות בוכים בזמן הפרידה, וזה באמת קשה להם , איפה שאני מכירה - מתיחסים.
אגב, במשפחתון שלי ממש היה ככה, צומי כזה ורוגע.

 

[חויד]

מסתבר שעבדת בעותו מעון עם @*גלומה.
אני אישית שולחת למעון שאני יותר רגועה שם ממטפלת, ומגיעה המון באמצע היום. מחזיקים תינוקות כל הזמן על הידיים, מוזיקה שקטה, אווירה נעימה ושקט פסטורלי. כיף! אצל מטפלת אף פעם לא ראיתי תנאים כאלו וצומי כזה.

לא עבדתי בחיים במעון.
רק מאחוריו... וזה דווקא מעון מומלץ ומבוקש מאד, עם תנאים מדהימים יחסית לאחרים, ועם כל זאת.
מטפלת אחת לא יכולה להאכיל ולהחזיק ולחתל 6 תינוקות בבת אחת + לשטוף את החדר, ולנקות בקבוקים ועוד ועוד..
בכל מקרה, לא זה הנושא כאן...

 

[פרפר]

כל עוד אין לי חדר פרטי ומפתח, הביות, לדעתי, הוא חוסר אחריות ומחדל בטיחותי. לא יודעת איך אתן יכולות להרדם כשלידכן תינוק בן יומו במקום ציבורי (!). אז אני משלמת את המחיר וצועדת ה-מ-ו-ן לתינוקיה (שאין בינה ובין התיאורים כאן באשכול ולא כלום, ושהיתי שם הרבה לרגל טיפולי אור ושות'). אבל לפחות אני יודעת שהתינוק במקום מוגן עד שנגיע הביתה.

 

[saru]

הוא יוצא ממקום חשוך, לאורות מרצדים בעיניים, רעש מטורף באזניים, נגיעות לא נעימות בכל הגוף (בדיקות), ואחרי כל החוויה החזקה של הלידה, במקום לחזור לאמא, הוא הולך לישון בשוק (שוק, כמו מחניודה). (צעקות, בכיות, אור, לוקחים אותו, שוטפים אותו, בודקים אותו. סיוט!) אז אם את מסוגלת, לפחות תעזרי לו להתאושש (הוא עבר טראומה לא פחות ממך) בתנאים נעימים כייפיים ונוחים. בדיוק כמו שאת רוצה.
ואגב, להפך, כמה שהתינוק יותר קטן הוא יותר לא יכול לעזור לעצמו, זה יותר מפחיד והוא יותר רגיש. (אכפת לך יותר על פעוט בן שנה מאשר ילד בן 10, נכון? אז תמשיכי עם ההגיון הזה.)

כל מילה!!!

מי שיכולה לישון ולהשאר שפויה באור, קור ורעש כזה יותר משעה שתצביע..

 

[לבן]

לא עבדתי בחיים במעון.
רק מאחוריו... וזה דווקא מעון מומלץ ומבוקש מאד, עם תנאים מדהימים יחסית לאחרים, ועם כל זאת.
מטפלת אחת לא יכולה להאכיל ולהחזיק ולחתל 6 תינוקות בבת אחת + לשטוף את החדר, ולנקות בקבוקים ועוד ועוד..
בכל מקרה, לא זה הנושא כאן...

מטפלת במעון שמתנהל טוב לא אמורה לשטוף את החדר ולא לנקות בקבוקים...
אבל זה באמת לא הנושא כאן.
חבל שלא עבדת מאחורי התינוקייה של בית החולים.