לא עברתי על הכל, אבל אני מקווה שאת כן אז גם אני אכתוב-
ראשית, כל הכבוד על הערנות.
שנית, כל הכבוד על השיתוף.
עכשיו, אני רוצה להציע מעגל קסמים שאולי את מסתובבת בו-
טבעי מאד שבתחילת הריון אין כח. חלשים, עייפים, מרגישים לא טוב. וממילא יורדים בתפקוד. עד כאן בסדר. השאלה מה קורה כשאני לא עושה מה שאני 'אמורה' לעשות, ומישהו אחר ממלא את 'תפקידי'?(ב"ה אלף פעמים, יש בעל שעושה ובשמחה! תעברי פה על כמה אשכולות ותראי כמה זה לא מובן מאליו...), איך אני מרגישה עם זה?
יתכן מאד שיש כאן מעגל שבו את לא מסוגלת טכנית, את מתוסכלת מעצמך. מאוכזבת מכך שאין לך שליטה על המתרחש, מכך שחלומות הנערות שלך על בית מושלם תמיד , אשה מושלמת תמיד ואי העזרות בבעל לומד- פשוט לא מתקיימים כרגע. מכך שאת תמיד מרוצה מעצמך על התפקוד הטוב, ופתאום אולי חשה לא מספיק בעלת ערך כשאת לא עושה מה שאת אמורה לעשות (אני אשה טובה- משמע, אני שווה. עכשיו אני כביכול לא אשה טובה, אני לא שווה), מכך שאת לא מצליחה לתפקד כל הזמן כמו האמא שדמיינת ורצית להיות, וכן הלאה. אחרי כל הרגשות האלו, עשויה לבא חולשה גדולה יותר. והפעם היא כבר לא רק טכנית. ירידה גדולה יותר בתפקוד, ועמה כמובן- תסכול גובר, אכזבה מעצמי, והתחלה של ייאוש- מה יהיה איתי? האם אי פעם אהיה שוב האשה ההיא? ה'ראויה'? האם בעלי מיואש? האם הוא חוזר הביתה מהכולל ומקווה שהפעם הכנתי לפחות חביתה? אני בטח שוב מאכזבת אותו. הוא יכנס בדלת ואני אסתכל עליו במבט עלוב ואפילו כבר לא אתנצל, עשיתי את זה כבר יותר מדי זמן.
המעגל יסחב ויסחב עד שלא נעצור אותו. וזו חייבת להיות את. אבל זו לא חייבת להיות את לבד.
לכי תתבונני בעצמך, במי שאת בפנים. לכי תלמדי שאת שווה בכל מקרה. גם כשתשכבי במיטה במשך חודשים רצופים ותכרסמי במבה. לכי תחפשי את הערך שתמיד נמצא שם. תזכרי שכל בוקר, יש בו אמון חדש מה'. הנשמה חוזרת בחמלה, רבה אמונתך. שוב ושוב, אינספור ימים שה' נותן בנו אמון (שזו אהבה) שהיום, היום אנחנו יכולים להיות טובים יותר. ואנחנו צריכות ללכת בדרכיו ולפרגן לעצמנו אמון. להתעורר בבוקר, לומר מודה אני ולומר לעצמי מיד- ה' מאמין בי, אני יכולה להיות היום טובה יותר. וה' מאמין בי בכל מקרה ותמיד אוהב אותי, בכל מצב. מצד אחד- לא להתייאש. אני לא נמצאת באף מצב לנצח. מצד שני, לאהוב את עצמי גם כך. חפשי בעצמך נקודות של אור- את בעצמך מפרטת חלק מהן בשאלה, הדברים שאת כן עושה בבית, למרות שיכולת לא לעשות גם אותם (לא, אל תגידי עכשיו 'נו, באמת. ואז הייתי חסרת תועלת לחלוטין. ברור שלפחות את זה אעשה'- כל דבר שאת עושה, הוא במאמץ והוא קדוש והוא יקר). חפשי את היחס הנעים והמודה שאת נותנת לבעלך- את אשה טובה בחיוך שלך, באווירה הנעימה, בהערכה שלך אליו, לא רק בארוחת צהריים מבושלת. תשאלי אותו, אני בטוחה שהוא יסכים.
עזרי לעצמך לשנות את דפוסי החשיבה המקובעים שנתלנו בהם, כאילו חייבים לעשות כך וכך כדי שבית יתנהל, אשה חייבת לעשות הכל בעצמה וזה איום ונורא שאני צריכה לקבל 'טובות ' כל היום מבעלי, בעלי התחתן אתי כאשה נמרצת וחרוצה והוא מאוכזב ממני (בעלי התחתן איתי- עם שרה - ולא עם שום מאפיין אחר שלי. ואני התחתנתי עם יעקב- ולא שום מאפיין אחר. שוק השידוכים נמוג מזמן מזמן מאחורינו, אנחנו יודעים שהכל היה בלוף, אנחנו אפילו לא זוכרים מה היו הסיבות שבשלן החלטנו להתחתן, אבל עכשיו אנחנו יודעים- אני שרה, הוא יעקב. אנחנו אוהבים אחד את השני ודי, זו לא שותפות עסקית ואף אחד לא אמור לעמוד בהספק הייצור).
דברי גם בעלך על התחושות והמחשבות, אני חושבת שהוא יוכל לחזק אותך, להסביר ולהראות לך כמה את נותנת ומאירה גם עכשיו, כמה את אהובה בעיניו וכמה אף שניצל לכאן ולכאן לא יכול לשנות את זה.
יצא ארוך, אבל זה ענין יסודי שיש לי כמובן עוד הרבה לכתוב עליו...
בהצלחה רבה וחנוכה מואר ומאיר!
rhon.co.il
הנושאים החמים
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //