עייפות נפשית

מצב
הנושא נעול.
אגב שלולית, שימי לב לכותרת "עייפות נפשית".
ואני אנסה להסביר קצת יותר את מה שיש לי לאמר.
יכולה אישה להסתובב בעולם, לקום בבקר (וגם בלילות) לארגן ילדים, ללכת לעבודה,
לעבוד שם, לחזור לבסיס, ולעשות בו את כל מה שצריך ולהרגיש ריק אחד גדול בפנים...
ואז היא נעצרת (או בתת מודע) וחושבת לעצמה: מה? זה הולך להיות ככה כל החיים?
זה החיים? תמיד אני אסתובב במעגלים? תמיד אני אהיה עייפה? למה? בשביל מה?
והמחונכת הנ"ל יודעת בשכל לענות לעצמה תשובות : כדי לגדל ילדים לתורה ומצוות, כדי שבעלי ילמד תורה, כי ככה ה' רוצה וכו' (תשובות נכונות באמת!) אבל בתוכתוכה היא לא מרגישה שום תשובה
רק שממה ועצב שלא נגמר.
אבל היא מחונכת, אז היא ממשיכה ברוטינה ובסיבובים ומזיזה את כל הג'יפה לצדדים וממשיכה בגבורה של אמא יהודיה לחתור בים החיים.
עד.... שנגמר.
ואז היא מנסה לקחת על עצמה פרוייקטים או נופש או התעמלות או חברה או כל בילוי אחר.
אבל כשהיא חוזרת הביתה, תוך שעתיים היא אחרי כל החוויה וחוזר חלילה.
ואז היא אומרת לעצמה: אני לא בסדר!!! התאווררתי, בעלי עוזר לי, הכל דבש, אני אמורה לזרוח מאושר אבל לפעמים בא לי למות...
וזו הצעקה הכי דוממת בעולם.
ומכאן אפשר לעוף למחוזות שלא שיערנו שהם קיימים, בעזרת ה'.
ולזה צריך לזכות.
ובשביל זה שווה הכל.
 
נכון, זה שזה נהפך לנושא נראה לי לא בסדר
בסדר שכל משפחה עושה מה שנח לה
בסדר שכל משפחה שואלת את מי שסומכת עליו
אבל כשזה נהפך לנושא ודיון ציבורי ברור שזה נהפך למשהו זול יותר
כי אם את אז למה אני לא?

קבלתי פעם במייל קטע שכתוב מאוד מאוד יפה על זה:

פעם ראית מישהו כזה,
שיש לו כסף מיותר?
סתם מאבד את כספו מכלה,
וזורק דולרים לנהר?

פעם שמעת שכבד הארנק?
או מישהו מתלונן על בית ענק?
פעם שמעת מעט מרירות,
ממישהו שיש לו יותר מדי בריאות?

זה לא קביל, תלונות לא שומעים,
מאדם שכבד לו לסחוב יהלומים.
כך על גבורה, על כח ושנים,
על טוב, כנראה לא מתלוננים...

אז למה למען ה' וחֵילו,
על ילדים מותר כך לומר "לא"?
ילדים הם אוצר, אין ספק או ויכוח,
וכולנו רוצים, ולמי יש ביטוח?

נכון זה קשה, את גם אמא גם עובדת,
את רוצה לגדל ולא רק ללדת.
מרווח יחסי, לא נראה לך כל כך רע,
זה קשה כלכלית, ואת לבד בלי עזרה.

יש לך גם היתר, לא על דעת עצמך,
ונראה פה מישהו אחר במקומך...
רק אתמול את ילדת, בעצם שלשום,
גם לך מגיע רגע לנשום...

אך העולם שלנו - ליסורים נועד,
אדם, כך כתוב, לעמל יולד.
אם להתיסר או לא, אין לך ברירה,
רק איפה כדאי - זה ענין של בחירה!

את יכולה להחליט לקום בלילות,
להכין בקבוקים, לסחוב עגלות,
להרות וללדת, ושוב להרות,
ובסוף גם פירות הילולים לראות...

וזה קושי כיף, מבורך ושמח,
לקום בלילות לילד צורח.
הרבה יותר קל להרתיח מוצצים,
מקושי בפרנסה או מלדרוש ברופאים.

וגם אם כבר יש וידיך מלאות,
וביתך עמוס טיטולים ועגלות,
אל תעצרי - זה לא ענין של מספר,
כי אינך יודעת מי מהם יכשר...

ואז גם אותך יזכו הבנים,
לדורי דורות אחרי מאה ועשרים,
במכפלה קרטזית, הכל בחזקות,
מגדלת אחד - מרוויחה למאות....

ועם כל ילד שילדת בדור של טירוף,
את שוטפה להחיש גאולה.
כי עד שיכלו כל נשמות שבגוף,
אין בן דוד בא...

לא אמרתי שאין מקום להיתר,
אבל אני על אוצר לא מוכנה לותר!
שפרימטיבי ללדת - נאום היצר הרע.
והכל בעצם ענין של בחירה...

אני כותבת לך, באמת כי אכפת,
ולא, אני לא מאגודת "אפרת".
סתם כי אוצרות לא זורקים לים,
וילדים זו ברכה, תמיד, לעולם!


כמה מילים -
ישבתי בגינה, והייתי המומה לשמוע את הקלילות הזאת שבה מדברים על מניעה. לא היה ניכר צער או הפסד. אלא פשוט בירור ענייני לגבי איזה סוג כדאי... לא היה נראה בכלל שמדובר במשהו של נכות, חוסר ברירה, אין אונים.
והבנתי שיש כאן סוג של נסיון שלא מקובל לדבר עליו בקול... משהו שנשאר בזירת ההתמודדות של כל אחת עם עצמה, ומי שמנצחת ובוחרת נכון מרגישה קצת פרימיטיבית על האוצרות הגדולים שיש לה בידיים.
מאוד לגיטימי לשמוע משפטים כאלו כמו:
"מה את שוב בהריון? הקטנה שלך בת שנה, לא?"
"תראי, אשה צריכה גם לחיות, לעשות התעמלות, לרזות"
"מי אמר שצריך עשרה? מה רע בששה?"
לא נראה לי שככה מדברת אשה יראה ושלימה שמודעת לכך שה' שומע כל מילה שלה.
ושוב - יש מקרים של צורך אמיתי, אבל צריך להכיר בזה שמדובר בסוג של נכות, לבודדים. במקרים קשים באמת. לא פחות מלקבל היתר לאכול בשר וחלב או לא לצום ביו"כ...
אשמח לשמוע הערות והארות בנושא בכתובת: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
 
פרגית את צודקת בעיקרון.
אין שום עניין להכניס אחרים לקישקעס שלנו (ואח"כ עוד להתלונן על זה).
מדובר בעניינים אישיים שהצנעה יפה להם.
אבל למה ברור לכולם שאם ה' "הביא" לאשה סטפטוקוק, הוא רוצה שהיא תיקח אנטיביוטיקה, ואם הוא "הביא" לה תינוק, הוא לא רוצה שהיא תניק אותו ותגדל אותו בנחת?
לא רוצה לשפוך את כל מה שיש לי בנושא.. אבל מעניין למה למניעה צריך היתר מרב ולאנטיביוטיקה לא.. אז כנראה שזה לא בדיוק אותו דבר
 
רק לי צורם כשאני שומעת על קרובה/ שכנה/ ידידה שלוקחת מניעה ומנסה להניע אחרות?
נכון, יש נשים שקשה להם, ואפילו מאד!!
אבל למה כשאת לוקחת כדורים נגד דיכאון או כל בעיה אחרת את מסתירה את זה מכולן... אבל כשזה מגיע למניעה כולם צריכים לדעת וגם לחשוב לקחת?
אם לוקחים.... כשצריך.... ורב מתיר.... צריך לזכור שזה ממש, אבל ממש ממש לא מלכתחילה!
זה נטו כי צריך!!
הפריע לי לשמוע ממישהי שטענה שהאידיאלי מבחינתה להביא כל שנתיים!!!
מזתומרת אידיאלי? מבחינתי אידיאלי להביא משכורת של 70,000.....
שלא תבינו לא נכון- מסכימה עם זה מפורש שזה קשה!!!!! ואני הראשונה להבין שקשה אחרי לידה לחשוב על עוד אחד.... וגם לדעת שיש מקרים בהחלט שמניעה יכולה לעזור מלהפיל בתים...
אבל מכאן ועד להצהיר לכל מי שרק מסכים לשמוע- אני לוקחת מניעה וזה האידיאל מבחינתי, ומי שלא עושה כך ו"מביאה" (זה ממש קשור רק אלינו, למה, אין אלוקים שמנהל את העולם ומחליט אם זה מתאים לך או לא... רק תצייצי- אני רץ להביא לך עוד אחד....) פעם בשנתיים/ ארבע וכו' שנים היא פשוט לא נורמאלית.....
סליחה על ההתקפה! ממששש אכפת לי שזה נהיה הטון פתאום בסביבה- לפחות שלי...

אידאלי או לא...
תשאלי את מורה ההוראה שלך
כל אחד ינהג כפי רבותיו.
 
אכן, גם אני מרגישה שיש מקומות שהמניעה נהיית אופנה ודעות זרות נהיו דעותנו.
צריך להבין שיש הבדל גדול בין "לא מתאים לי הרבה ילדים וצפוף ויאכנע וכד'" לבין
תחושה של חוסר מסוגלות. וכל אחת שתשב עם עצמה ותהיה כנה,תוכל להגיע
לתשובה למה היא צריכה רווחים בין הילדים.
בגדול, יש קהילות שמתירים יותר בקלות ויש מקומות שזה בל יראה ובל ימצא.
כל אחת ונסיבותיה, כל רב ושיקוליו.
אבל כמו שיש מסכת בגמרא שקוראים לה גיטין והיא נותנת אופציה להתגרש כשצריך ח"ו
ולא למות למשל, כך יש התורה שלנו תשובות לכל דבר. זו תורת חיים, "וחי בהם"...
בכל מקרה יש להתייעץ לבדוק ולשאול ולא לשלוף מהמותן, ובטח לא לשפוט את מי שממול...
ובטח אין לנו "תכנון משפחה" אין לנו תכנון בכלל!!!
עברת לידה/ הריון קשה? את מרגישה לא מסוגלת? תתיעצי!
את עושה מניעה? אל תחליטי עכשיו כמה שנים. תתחילי, ואחרי תקופה של כמה חודשים תבדקי את עצמך שוב- איפה את אוחזת בכוחות וביכולות שלך, מה מצבך הרגשי, כמה את מסוגלת לחשוב על הריון נוסף
ותחשבי מסלול מחדש.
צריך הרבה יושר בשיטה הזאת, שיתוף פעולה עם הבעל בלי לחץ, ואומץ!!!
ואת לא חייבת תשובה לאף אחת. רק לעצמך ולה'.
 
אך העולם שלנו - ליסורים נועד,
אדם, כך כתוב, לעמל יולד.
אם להתיסר או לא, אין לך ברירה,
רק איפה כדאי - זה ענין של בחירה!
מסכימה עם כל מה שכתבת, חוץ מהשורה הראשונה בציטוט.
ה' לא ברא את העולם כדי לייסר אותנו!!!!
ה' ברא את העולם כדי לתת לנו הזדמנות להתענג עליו בזה ובבא.
העבודה שלנו כאן היא לשמוח בייסורים, מתוך הבנה שהם אלו שמכוונים אותנו לעשות מאהבה.
 
נערך לאחרונה ב:
נכון, זה שזה נהפך לנושא נראה לי לא בסדר
בסדר שכל משפחה עושה מה שנח לה
בסדר שכל משפחה שואלת את מי שסומכת עליו
אבל כשזה נהפך לנושא ודיון ציבורי ברור שזה נהפך למשהו זול יותר
כי אם את אז למה אני לא?

קבלתי פעם במייל קטע שכתוב מאוד מאוד יפה על זה:

פעם ראית מישהו כזה,
שיש לו כסף מיותר?
סתם מאבד את כספו מכלה,
וזורק דולרים לנהר?

פעם שמעת שכבד הארנק?
או מישהו מתלונן על בית ענק?
פעם שמעת מעט מרירות,
ממישהו שיש לו יותר מדי בריאות?

זה לא קביל, תלונות לא שומעים,
מאדם שכבד לו לסחוב יהלומים.
כך על גבורה, על כח ושנים,
על טוב, כנראה לא מתלוננים...

אז למה למען ה' וחֵילו,
על ילדים מותר כך לומר "לא"?
ילדים הם אוצר, אין ספק או ויכוח,
וכולנו רוצים, ולמי יש ביטוח?

נכון זה קשה, את גם אמא גם עובדת,
את רוצה לגדל ולא רק ללדת.
מרווח יחסי, לא נראה לך כל כך רע,
זה קשה כלכלית, ואת לבד בלי עזרה.

יש לך גם היתר, לא על דעת עצמך,
ונראה פה מישהו אחר במקומך...
רק אתמול את ילדת, בעצם שלשום,
גם לך מגיע רגע לנשום...

אך העולם שלנו - ליסורים נועד,
אדם, כך כתוב, לעמל יולד.
אם להתיסר או לא, אין לך ברירה,
רק איפה כדאי - זה ענין של בחירה!

את יכולה להחליט לקום בלילות,
להכין בקבוקים, לסחוב עגלות,
להרות וללדת, ושוב להרות,
ובסוף גם פירות הילולים לראות...

וזה קושי כיף, מבורך ושמח,
לקום בלילות לילד צורח.
הרבה יותר קל להרתיח מוצצים,
מקושי בפרנסה או מלדרוש ברופאים.

וגם אם כבר יש וידיך מלאות,
וביתך עמוס טיטולים ועגלות,
אל תעצרי - זה לא ענין של מספר,
כי אינך יודעת מי מהם יכשר...

ואז גם אותך יזכו הבנים,
לדורי דורות אחרי מאה ועשרים,
במכפלה קרטזית, הכל בחזקות,
מגדלת אחד - מרוויחה למאות....

ועם כל ילד שילדת בדור של טירוף,
את שוטפה להחיש גאולה.
כי עד שיכלו כל נשמות שבגוף,
אין בן דוד בא...

לא אמרתי שאין מקום להיתר,
אבל אני על אוצר לא מוכנה לותר!
שפרימטיבי ללדת - נאום היצר הרע.
והכל בעצם ענין של בחירה...

אני כותבת לך, באמת כי אכפת,
ולא, אני לא מאגודת "אפרת".
סתם כי אוצרות לא זורקים לים,
וילדים זו ברכה, תמיד, לעולם!


כמה מילים -
ישבתי בגינה, והייתי המומה לשמוע את הקלילות הזאת שבה מדברים על מניעה. לא היה ניכר צער או הפסד. אלא פשוט בירור ענייני לגבי איזה סוג כדאי... לא היה נראה בכלל שמדובר במשהו של נכות, חוסר ברירה, אין אונים.
והבנתי שיש כאן סוג של נסיון שלא מקובל לדבר עליו בקול... משהו שנשאר בזירת ההתמודדות של כל אחת עם עצמה, ומי שמנצחת ובוחרת נכון מרגישה קצת פרימיטיבית על האוצרות הגדולים שיש לה בידיים.
מאוד לגיטימי לשמוע משפטים כאלו כמו:
"מה את שוב בהריון? הקטנה שלך בת שנה, לא?"
"תראי, אשה צריכה גם לחיות, לעשות התעמלות, לרזות"
"מי אמר שצריך עשרה? מה רע בששה?"
לא נראה לי שככה מדברת אשה יראה ושלימה שמודעת לכך שה' שומע כל מילה שלה.
ושוב - יש מקרים של צורך אמיתי, אבל צריך להכיר בזה שמדובר בסוג של נכות, לבודדים. במקרים קשים באמת. לא פחות מלקבל היתר לאכול בשר וחלב או לא לצום ביו"כ...
אשמח לשמוע הערות והארות בנושא בכתובת: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

נכות? וואו איזו היסחפות.
 
קראתי קצת מהאשכול, מזדהה מאוד עם 'כותבת מהלב', מרגישה אותך ומבינה, אני אחרי לידה ב"ה, ואין להשוות את ההרגשה של לפני לאחרי, עם כל הקושי של אחרי לידה, התשישות הנפשית שאת מדברת עליה, נעלמת בעז"ה ולא צריך להכנס לפחדים ממה שזה יכול להיות,
שאלת באחד התגובות 'אם זה כך לפני לידה שניה מה יהיה בלידה עשיריץת' או משהו בסגנון, אז תדעי לך שהקושי העקרי הוא אכן לפני לידה שנייה ואולי גם שלישית - תלוי בצפיפות, אח"כ זה רק הולך ונהיה קל יותר! אולי הגוף חלש יותר אבל הכל מסביב נח, מקבל יותר וגם עם יותר עזרה. לומדים גם להרפות וכו'.
בקשר לנושא המניעה שהועלה כאן, נושא כואב וכאוב של הדור שלנו מהנסיון שלי למדתי דבר אחד - מקשיים ונסיונות א"א לברוח, מה שמגיע לנו - יגיע בכל מקרה ואם כך, עדיף ומשמח הרבה יותר שיגיע בצורה הבריאה של ילדים שמביאים לנו חוץ מהקשיים, גם הרבה שמחה ונחת בעז"ה. (זה מהנסיון שלי שאחרי אחת הלידות לקחתי בהמלצת הרופא משהו וה' יעזור שלא אצטרך לעשות זאת שוב)
 
ואם היו שואלים כל פעם את הרב זה אכן בסדר, הבעיה היא שכבר הגיע למצב שמחליטים לבד. (שלוש נשים בתקופה האחרונה סיפרו לי שהן מחליטות מתי הגיע הזמן לחשוב על עוד).
 
דבר אחד קטן שאף אחת לא כתבה.
מצאתי את עצמי, אמנם לא בהריון אבל אחרי לידה, עייפה, חלשה, בלי כוח, ורעבה כל היום
עד שאמא שלי שאלה אותי: מה את אוכלת בבוקר?
קפה, עניתי לה, עם עוגה ושוקולד.
אחר כך כבר לא בא לי ארוחת בוקר נורמלית ואני אוכלת רק בצהריים.
ואז הבנתי לבד שזו הבעיה, ומאז כל בוקר, ברגע שהילדים יוצאים לגנים, אני נוטלת ידיים, לחם, חביתה, ירקות, יוגורט - ורק אחר כך הקפה של הבוקר שאני בהחלט לא יכולה בלעדיו. והחיים שלי נראים אחרת.
פת שחרית ונושעתי, באמת...
מעניין,
אני אנסה ליישם את זה ב"נ
 
ואם היו שואלים כל פעם את הרב זה אכן בסדר, הבעיה היא שכבר הגיע למצב שמחליטים לבד. (שלוש נשים בתקופה האחרונה סיפרו לי שהן מחליטות מתי הגיע הזמן לחשוב על עוד).

גם אני מחליטה לבד... הרב אמר שנה ובא לי לפני, יש בזה בעיה?
 
"ביקש יעקב לישב בשלווה"....
כנראה התכוונה שהגענו לעולם כדי לעבוד אחרת אין לנו מה לעשות כאן.
לעבוד כן אדם לעמל יולד

אבל הקב"ה הוא אב הרחמים הרוצה בטוב ילדיו .ועל זה סובבים כל התפילות .ברכת המזון וכו` בקריאת שמע והיה אם שמוע .....ונתתי מטר וכו' זה רצון הבורא ומטרת הבריאה להיטיב .
עמל וסבל זה שני דברים שונים לגמרי

הקב"ה הקדים רפואה למכה לדור חלוש כיום שהמציאו את האפשרות למ' בצורה שאינה בדיעבד הלכתית (כמו שהיה בעבר) ומתאימה לצרכי ההלכה
וכמו שאמר הסתייפלער שהיום הדור חלש אז ה' הרחמן המציא את המזגן וכו'
 
וכמובן באישור רב מורה הוראה מובהק שהסבירו לו היטב את הצדדים ומרגישים שסומכים עליו
 
בא לי לבכות כשאני קוראת אותך.
אפילו רק מהתשובות שלך אפשר לשמוע את הצעקה שלך, למרות שהיא כ"כ שקטה ועייפה....
אבל יש לי בשורה בשבילך!
את עומדת לחוות שינוי מאד גדול בפן הרגשי והרוחני שלך.
אולי זה יקח קצת זמן ואולי הישועה תבוא מהר.
כל מה שאת חווה, זו הנשמה שלך שמרגישה חסר גדול מאד, ולא בגלל שאת לא מתפללת,
אלא בגלל שאת לא מחוברת ולא באשמתך...
יש אנשים ונשים, ובעיקר המיוחדים שבהם שצריכים מעבר למה שלימדו אותם עד היום.
ולך יקרה יש את הצורך הזה.
הנשמה שלך רוצה מילוי, רוצה אור ושמחה ואהבה אמיתית ונחמה...
את לא רוצה ומסכימה לעבור דברים סתם ככה, ולא מסוגלת לחשוב שזה הולך להיות כל החיים שלך...
ובאמת אני צופה לך אור גדול, אם תסכימי.
אם תסכימי להיפתח לדיבורים של אמת, לדיבורים על משמעות, זה יקרה לך.
ואז כבר יהיו לך דרכים איך לעבור קושי, איך לסלוח לעצמך, ואיך לאהוב!
בתור התחלה אני ממליצה לך על הספרים של חיה הרצברג תחי'
ואם תרצי המשך תפני אלי באישי.
כל טוב שיהיה לך, מתפללת עלייך!!!
נגעת לי בנקודה מאוד רגישה בחיים
אשמח אם תוכלי לפרט יותר למה התכוונת במילותייך
 
נ
... ומי שמנצחת ובוחרת נכון מרגישה קצת פרימיטיבית על האוצרות הגדולים שיש לה בידיים....
...
ושוב - יש מקרים של צורך אמיתי, אבל צריך להכיר בזה שמדובר בסוג של נכות, לבודדים. במקרים קשים באמת. לא פחות מלקבל היתר לאכול בשר וחלב או לא לצום ביו"כ...
אשמח לשמוע הערות והארות בנושא בכתובת: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

"מי שבוחרת נכון".
מי שבוחרת כמוני (כותבת השיר) = בוחרת נכון.
כל היתר = בוחרות לא נכון.

ההשוואה לצום ביום כיפור, תלושה ומנותקת לגמרי מהמציאות או מההלכה.
אכילה ביום כיפור היא דאורייתא, וכרת.

מניעה בת זמננו לאשה, היא רחוקה מאד מאד מאד מזה. (נזהרתי לא לכתוב את המינוח האמיתי, כדי לא להעיר דובים מרבצם. אבל בואו נגיד בעדינות, שאם איסור כרת הוא בקצה אחד, מניעה בת זמננו לאשה, היא בקצה השני).
 
"ביקש יעקב לישב בשלווה"....
כנראה התכוונה שהגענו לעולם כדי לעבוד אחרת אין לנו מה לעשות כאן.

הגענו לעולם לעבוד, אף אחד לא אמר שהגענו לעולם בשביל לסבול ולהתייסר, ובטח לא שאלוקים יושב בשמיים עם ברזל גדול ומחפש למי להרביץ. (מה לעשות שזו האווירה הרווחת, כאילו, אם לא תעבדי נורא קשה ותהיי נורא מסכנה אין תכלית לקיומך ותכף תחטפי את הזבנג שלך).
 
פעם ראית מישהו כזה,
שיש לו כסף מיותר?
סתם מאבד את כספו מכלה,
וזורק דולרים לנהר?

פעם שמעת שכבד הארנק?
או מישהו מתלונן על בית ענק?
פעם שמעת מעט מרירות,
ממישהו שיש לו יותר מדי בריאות?

זה לא קביל, תלונות לא שומעים,
מאדם שכבד לו לסחוב יהלומים.
כך על גבורה, על כח ושנים,
על טוב, כנראה לא מתלוננים...

אז למה למען ה' וחֵילו,
על ילדים מותר כך לומר "לא"?
ילדים הם אוצר, אין ספק או ויכוח,
וכולנו רוצים, ולמי יש ביטוח?
:

ראיתי גבירים שמעדיפים לקנות ארבעה יהלומי ענק מלוטשים, במקום 12 יהלומים עם ליטוש בינוני.

ראיתי גבירים שמעדיפים להשקיע בשלושת הסניפים הקיימים והרווחיים של העסק שלהם, במקום לפתוח עוד ועוד סניפים.

ודווקא משום שילדים הם אוצר, יש אנשים רבים, שקולים ונבונים, שמעדיפים להשקיע באוצרות שכבר יש להם, במקום לצאת ולחפש אוצרות נוספים ולהזניח בינתיים את הקודמים.

(אם כבר דמגוגיה, אז עד הסוף. גם לצד השני מותר להידמגג.)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

אני אחרי 35 שיעורים, המורה הגיש אותי לטסט פנימי, בשיעור האחרון אמר לי: לא בטוח שתעברי, את חייבת לתפוס את עצמך בידיים....
אני יודעת שאני נוהגת ממש טוב. ויחסית לא עושה טעויות.
היום, בסיום הטסט אחרי שהבהרתי איפה טעיתי ומה אני לומדת מהטסט, המורה וה"בוחן" החליפו מבטים והמורה אמר:
"אוי, כנראה שזה לא היה מספיק, אז צריך לעשות עוד שיעורים ואז עוד טסט פנימי---------------------------"
שמעתי את זה וממש ממש נדהמתי.
אחרי כל האשכולות פה על הטסטים הפנימיים, הבנתי שאם לא עליתי על בן אדם אז בד"כ עוברים.
אמרתי לו שאני מקבלת את זה שיש לי מה לשפר, אבל אני לא מתכוונת לעשות טסט פנימי נוסף, כי הבנתי שזה פורמלי.
תכל'ס, הרגשתי שהוא היה מופתע שאני מבינה שיש פה קומבינה. (הנבחן השני שהיה איתי היה בחורצ'יק צעיר שלא מבין כלום, וגם אותו פסלו)
הגעתי למורה הזה מהמלצות ממש קרובות שעברו בטסט ראשון-----
הוא אמר שאם אני לא מרוצה מההתנהלות של בית הספר, אולי אפשרי שאעבור לבית ספר אחר.

מה אומרים? אני באמת אמורה לעשות עוד טסט?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה