עייפות נפשית

[אורית5]

אגב שלולית, שימי לב לכותרת "עייפות נפשית".
ואני אנסה להסביר קצת יותר את מה שיש לי לאמר.
יכולה אישה להסתובב בעולם, לקום בבקר (וגם בלילות) לארגן ילדים, ללכת לעבודה,
לעבוד שם, לחזור לבסיס, ולעשות בו את כל מה שצריך ולהרגיש ריק אחד גדול בפנים...
ואז היא נעצרת (או בתת מודע) וחושבת לעצמה: מה? זה הולך להיות ככה כל החיים?
זה החיים? תמיד אני אסתובב במעגלים? תמיד אני אהיה עייפה? למה? בשביל מה?
והמחונכת הנ"ל יודעת בשכל לענות לעצמה תשובות : כדי לגדל ילדים לתורה ומצוות, כדי שבעלי ילמד תורה, כי ככה ה' רוצה וכו' (תשובות נכונות באמת!) אבל בתוכתוכה היא לא מרגישה שום תשובה
רק שממה ועצב שלא נגמר.
אבל היא מחונכת, אז היא ממשיכה ברוטינה ובסיבובים ומזיזה את כל הג'יפה לצדדים וממשיכה בגבורה של אמא יהודיה לחתור בים החיים.
עד.... שנגמר.
ואז היא מנסה לקחת על עצמה פרוייקטים או נופש או התעמלות או חברה או כל בילוי אחר.
אבל כשהיא חוזרת הביתה, תוך שעתיים היא אחרי כל החוויה וחוזר חלילה.
ואז היא אומרת לעצמה: אני לא בסדר!!! התאווררתי, בעלי עוזר לי, הכל דבש, אני אמורה לזרוח מאושר אבל לפעמים בא לי למות...
וזו הצעקה הכי דוממת בעולם.
ומכאן אפשר לעוף למחוזות שלא שיערנו שהם קיימים, בעזרת ה'.
ולזה צריך לזכות.
ובשביל זה שווה הכל.

 

[מירי סלומון]

נכון, זה שזה נהפך לנושא נראה לי לא בסדר
בסדר שכל משפחה עושה מה שנח לה
בסדר שכל משפחה שואלת את מי שסומכת עליו
אבל כשזה נהפך לנושא ודיון ציבורי ברור שזה נהפך למשהו זול יותר
כי אם את אז למה אני לא?

קבלתי פעם במייל קטע שכתוב מאוד מאוד יפה על זה:

פעם ראית מישהו כזה,
שיש לו כסף מיותר?
סתם מאבד את כספו מכלה,
וזורק דולרים לנהר?

פעם שמעת שכבד הארנק?
או מישהו מתלונן על בית ענק?
פעם שמעת מעט מרירות,
ממישהו שיש לו יותר מדי בריאות?

זה לא קביל, תלונות לא שומעים,
מאדם שכבד לו לסחוב יהלומים.
כך על גבורה, על כח ושנים,
על טוב, כנראה לא מתלוננים...

אז למה למען ה' וחֵילו,
על ילדים מותר כך לומר "לא"?
ילדים הם אוצר, אין ספק או ויכוח,
וכולנו רוצים, ולמי יש ביטוח?

נכון זה קשה, את גם אמא גם עובדת,
את רוצה לגדל ולא רק ללדת.
מרווח יחסי, לא נראה לך כל כך רע,
זה קשה כלכלית, ואת לבד בלי עזרה.

יש לך גם היתר, לא על דעת עצמך,
ונראה פה מישהו אחר במקומך...
רק אתמול את ילדת, בעצם שלשום,
גם לך מגיע רגע לנשום...

אך העולם שלנו - ליסורים נועד,
אדם, כך כתוב, לעמל יולד.
אם להתיסר או לא, אין לך ברירה,
רק איפה כדאי - זה ענין של בחירה!

את יכולה להחליט לקום בלילות,
להכין בקבוקים, לסחוב עגלות,
להרות וללדת, ושוב להרות,
ובסוף גם פירות הילולים לראות...

וזה קושי כיף, מבורך ושמח,
לקום בלילות לילד צורח.
הרבה יותר קל להרתיח מוצצים,
מקושי בפרנסה או מלדרוש ברופאים.

וגם אם כבר יש וידיך מלאות,
וביתך עמוס טיטולים ועגלות,
אל תעצרי - זה לא ענין של מספר,
כי אינך יודעת מי מהם יכשר...

ואז גם אותך יזכו הבנים,
לדורי דורות אחרי מאה ועשרים,
במכפלה קרטזית, הכל בחזקות,
מגדלת אחד - מרוויחה למאות....

ועם כל ילד שילדת בדור של טירוף,
את שוטפה להחיש גאולה.
כי עד שיכלו כל נשמות שבגוף,
אין בן דוד בא...

לא אמרתי שאין מקום להיתר,
אבל אני על אוצר לא מוכנה לותר!
שפרימטיבי ללדת - נאום היצר הרע.
והכל בעצם ענין של בחירה...

אני כותבת לך, באמת כי אכפת,
ולא, אני לא מאגודת "אפרת".
סתם כי אוצרות לא זורקים לים,
וילדים זו ברכה, תמיד, לעולם!


כמה מילים -
ישבתי בגינה, והייתי המומה לשמוע את הקלילות הזאת שבה מדברים על מניעה. לא היה ניכר צער או הפסד. אלא פשוט בירור ענייני לגבי איזה סוג כדאי... לא היה נראה בכלל שמדובר במשהו של נכות, חוסר ברירה, אין אונים.
והבנתי שיש כאן סוג של נסיון שלא מקובל לדבר עליו בקול... משהו שנשאר בזירת ההתמודדות של כל אחת עם עצמה, ומי שמנצחת ובוחרת נכון מרגישה קצת פרימיטיבית על האוצרות הגדולים שיש לה בידיים.
מאוד לגיטימי לשמוע משפטים כאלו כמו:
"מה את שוב בהריון? הקטנה שלך בת שנה, לא?"
"תראי, אשה צריכה גם לחיות, לעשות התעמלות, לרזות"
"מי אמר שצריך עשרה? מה רע בששה?"
לא נראה לי שככה מדברת אשה יראה ושלימה שמודעת לכך שה' שומע כל מילה שלה.
ושוב - יש מקרים של צורך אמיתי, אבל צריך להכיר בזה שמדובר בסוג של נכות, לבודדים. במקרים קשים באמת. לא פחות מלקבל היתר לאכול בשר וחלב או לא לצום ביו"כ...
אשמח לשמוע הערות והארות בנושא בכתובת: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

 

[חוי ג]

פרגית את צודקת בעיקרון.
אין שום עניין להכניס אחרים לקישקעס שלנו (ואח"כ עוד להתלונן על זה).
מדובר בעניינים אישיים שהצנעה יפה להם.
אבל למה ברור לכולם שאם ה' "הביא" לאשה סטפטוקוק, הוא רוצה שהיא תיקח אנטיביוטיקה, ואם הוא "הביא" לה תינוק, הוא לא רוצה שהיא תניק אותו ותגדל אותו בנחת?

לא רוצה לשפוך את כל מה שיש לי בנושא.. אבל מעניין למה למניעה צריך היתר מרב ולאנטיביוטיקה לא.. אז כנראה שזה לא בדיוק אותו דבר

 

[צפורן]

בדור המטורף שלנו גם גברים צריכים "היתר מרב" כדי לעשות מה שהתחייבו עליו בכתובה....

 

[דריבלית]

רק לי צורם כשאני שומעת על קרובה/ שכנה/ ידידה שלוקחת מניעה ומנסה להניע אחרות?
נכון, יש נשים שקשה להם, ואפילו מאד!!
אבל למה כשאת לוקחת כדורים נגד דיכאון או כל בעיה אחרת את מסתירה את זה מכולן... אבל כשזה מגיע למניעה כולם צריכים לדעת וגם לחשוב לקחת?
אם לוקחים.... כשצריך.... ורב מתיר.... צריך לזכור שזה ממש, אבל ממש ממש לא מלכתחילה!
זה נטו כי צריך!!
הפריע לי לשמוע ממישהי שטענה שהאידיאלי מבחינתה להביא כל שנתיים!!!
מזתומרת אידיאלי? מבחינתי אידיאלי להביא משכורת של 70,000.....
שלא תבינו לא נכון- מסכימה עם זה מפורש שזה קשה!!!!! ואני הראשונה להבין שקשה אחרי לידה לחשוב על עוד אחד.... וגם לדעת שיש מקרים בהחלט שמניעה יכולה לעזור מלהפיל בתים...
אבל מכאן ועד להצהיר לכל מי שרק מסכים לשמוע- אני לוקחת מניעה וזה האידיאל מבחינתי, ומי שלא עושה כך ו"מביאה" (זה ממש קשור רק אלינו, למה, אין אלוקים שמנהל את העולם ומחליט אם זה מתאים לך או לא... רק תצייצי- אני רץ להביא לך עוד אחד....) פעם בשנתיים/ ארבע וכו' שנים היא פשוט לא נורמאלית.....
סליחה על ההתקפה! ממששש אכפת לי שזה נהיה הטון פתאום בסביבה- לפחות שלי...

אידאלי או לא...
תשאלי את מורה ההוראה שלך
כל אחד ינהג כפי רבותיו.

 

[אורית5]

אכן, גם אני מרגישה שיש מקומות שהמניעה נהיית אופנה ודעות זרות נהיו דעותנו.
צריך להבין שיש הבדל גדול בין "לא מתאים לי הרבה ילדים וצפוף ויאכנע וכד'" לבין
תחושה של חוסר מסוגלות. וכל אחת שתשב עם עצמה ותהיה כנה,תוכל להגיע
לתשובה למה היא צריכה רווחים בין הילדים.
בגדול, יש קהילות שמתירים יותר בקלות ויש מקומות שזה בל יראה ובל ימצא.
כל אחת ונסיבותיה, כל רב ושיקוליו.
אבל כמו שיש מסכת בגמרא שקוראים לה גיטין והיא נותנת אופציה להתגרש כשצריך ח"ו
ולא למות למשל, כך יש התורה שלנו תשובות לכל דבר. זו תורת חיים, "וחי בהם"...
בכל מקרה יש להתייעץ לבדוק ולשאול ולא לשלוף מהמותן, ובטח לא לשפוט את מי שממול...
ובטח אין לנו "תכנון משפחה" אין לנו תכנון בכלל!!!
עברת לידה/ הריון קשה? את מרגישה לא מסוגלת? תתיעצי!
את עושה מניעה? אל תחליטי עכשיו כמה שנים. תתחילי, ואחרי תקופה של כמה חודשים תבדקי את עצמך שוב- איפה את אוחזת בכוחות וביכולות שלך, מה מצבך הרגשי, כמה את מסוגלת לחשוב על הריון נוסף
ותחשבי מסלול מחדש.
צריך הרבה יושר בשיטה הזאת, שיתוף פעולה עם הבעל בלי לחץ, ואומץ!!!
ואת לא חייבת תשובה לאף אחת. רק לעצמך ולה'.

 

[Mmillit]

אך העולם שלנו - ליסורים נועד,


ה' ירחם איזה עיוות .
על מה כל התפילה .לא על חיים טובים .

 

[צפורן]

אך העולם שלנו - ליסורים נועד,
אדם, כך כתוב, לעמל יולד.
אם להתיסר או לא, אין לך ברירה,
רק איפה כדאי - זה ענין של בחירה!

מסכימה עם כל מה שכתבת, חוץ מהשורה הראשונה בציטוט.
ה' לא ברא את העולם כדי לייסר אותנו!!!!
ה' ברא את העולם כדי לתת לנו הזדמנות להתענג עליו בזה ובבא.
העבודה שלנו כאן היא לשמוח בייסורים, מתוך הבנה שהם אלו שמכוונים אותנו לעשות מאהבה.

 

[BATELCAP]

נכון, זה שזה נהפך לנושא נראה לי לא בסדר
בסדר שכל משפחה עושה מה שנח לה
בסדר שכל משפחה שואלת את מי שסומכת עליו
אבל כשזה נהפך לנושא ודיון ציבורי ברור שזה נהפך למשהו זול יותר
כי אם את אז למה אני לא?

קבלתי פעם במייל קטע שכתוב מאוד מאוד יפה על זה:

פעם ראית מישהו כזה,
שיש לו כסף מיותר?
סתם מאבד את כספו מכלה,
וזורק דולרים לנהר?

פעם שמעת שכבד הארנק?
או מישהו מתלונן על בית ענק?
פעם שמעת מעט מרירות,
ממישהו שיש לו יותר מדי בריאות?

זה לא קביל, תלונות לא שומעים,
מאדם שכבד לו לסחוב יהלומים.
כך על גבורה, על כח ושנים,
על טוב, כנראה לא מתלוננים...

אז למה למען ה' וחֵילו,
על ילדים מותר כך לומר "לא"?
ילדים הם אוצר, אין ספק או ויכוח,
וכולנו רוצים, ולמי יש ביטוח?

נכון זה קשה, את גם אמא גם עובדת,
את רוצה לגדל ולא רק ללדת.
מרווח יחסי, לא נראה לך כל כך רע,
זה קשה כלכלית, ואת לבד בלי עזרה.

יש לך גם היתר, לא על דעת עצמך,
ונראה פה מישהו אחר במקומך...
רק אתמול את ילדת, בעצם שלשום,
גם לך מגיע רגע לנשום...

אך העולם שלנו - ליסורים נועד,
אדם, כך כתוב, לעמל יולד.
אם להתיסר או לא, אין לך ברירה,
רק איפה כדאי - זה ענין של בחירה!

את יכולה להחליט לקום בלילות,
להכין בקבוקים, לסחוב עגלות,
להרות וללדת, ושוב להרות,
ובסוף גם פירות הילולים לראות...

וזה קושי כיף, מבורך ושמח,
לקום בלילות לילד צורח.
הרבה יותר קל להרתיח מוצצים,
מקושי בפרנסה או מלדרוש ברופאים.

וגם אם כבר יש וידיך מלאות,
וביתך עמוס טיטולים ועגלות,
אל תעצרי - זה לא ענין של מספר,
כי אינך יודעת מי מהם יכשר...

ואז גם אותך יזכו הבנים,
לדורי דורות אחרי מאה ועשרים,
במכפלה קרטזית, הכל בחזקות,
מגדלת אחד - מרוויחה למאות....

ועם כל ילד שילדת בדור של טירוף,
את שוטפה להחיש גאולה.
כי עד שיכלו כל נשמות שבגוף,
אין בן דוד בא...

לא אמרתי שאין מקום להיתר,
אבל אני על אוצר לא מוכנה לותר!
שפרימטיבי ללדת - נאום היצר הרע.
והכל בעצם ענין של בחירה...

אני כותבת לך, באמת כי אכפת,
ולא, אני לא מאגודת "אפרת".
סתם כי אוצרות לא זורקים לים,
וילדים זו ברכה, תמיד, לעולם!


כמה מילים -
ישבתי בגינה, והייתי המומה לשמוע את הקלילות הזאת שבה מדברים על מניעה. לא היה ניכר צער או הפסד. אלא פשוט בירור ענייני לגבי איזה סוג כדאי... לא היה נראה בכלל שמדובר במשהו של נכות, חוסר ברירה, אין אונים.
והבנתי שיש כאן סוג של נסיון שלא מקובל לדבר עליו בקול... משהו שנשאר בזירת ההתמודדות של כל אחת עם עצמה, ומי שמנצחת ובוחרת נכון מרגישה קצת פרימיטיבית על האוצרות הגדולים שיש לה בידיים.
מאוד לגיטימי לשמוע משפטים כאלו כמו:
"מה את שוב בהריון? הקטנה שלך בת שנה, לא?"
"תראי, אשה צריכה גם לחיות, לעשות התעמלות, לרזות"
"מי אמר שצריך עשרה? מה רע בששה?"
לא נראה לי שככה מדברת אשה יראה ושלימה שמודעת לכך שה' שומע כל מילה שלה.
ושוב - יש מקרים של צורך אמיתי, אבל צריך להכיר בזה שמדובר בסוג של נכות, לבודדים. במקרים קשים באמת. לא פחות מלקבל היתר לאכול בשר וחלב או לא לצום ביו"כ...
אשמח לשמוע הערות והארות בנושא בכתובת: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

נכות? וואו איזו היסחפות.

 

[פרגית]

ה' ירחם איזה עיוות .
על מה כל התפילה .לא על חיים טובים .

"ביקש יעקב לישב בשלווה"....
כנראה התכוונה שהגענו לעולם כדי לעבוד אחרת אין לנו מה לעשות כאן.

 

[מרגלית100]

קראתי קצת מהאשכול, מזדהה מאוד עם 'כותבת מהלב', מרגישה אותך ומבינה, אני אחרי לידה ב"ה, ואין להשוות את ההרגשה של לפני לאחרי, עם כל הקושי של אחרי לידה, התשישות הנפשית שאת מדברת עליה, נעלמת בעז"ה ולא צריך להכנס לפחדים ממה שזה יכול להיות,
שאלת באחד התגובות 'אם זה כך לפני לידה שניה מה יהיה בלידה עשיריץת' או משהו בסגנון, אז תדעי לך שהקושי העקרי הוא אכן לפני לידה שנייה ואולי גם שלישית - תלוי בצפיפות, אח"כ זה רק הולך ונהיה קל יותר! אולי הגוף חלש יותר אבל הכל מסביב נח, מקבל יותר וגם עם יותר עזרה. לומדים גם להרפות וכו'.
בקשר לנושא המניעה שהועלה כאן, נושא כואב וכאוב של הדור שלנו מהנסיון שלי למדתי דבר אחד - מקשיים ונסיונות א"א לברוח, מה שמגיע לנו - יגיע בכל מקרה ואם כך, עדיף ומשמח הרבה יותר שיגיע בצורה הבריאה של ילדים שמביאים לנו חוץ מהקשיים, גם הרבה שמחה ונחת בעז"ה. (זה מהנסיון שלי שאחרי אחת הלידות לקחתי בהמלצת הרופא משהו וה' יעזור שלא אצטרך לעשות זאת שוב)

 

[כתומה]

ואם היו שואלים כל פעם את הרב זה אכן בסדר, הבעיה היא שכבר הגיע למצב שמחליטים לבד. (שלוש נשים בתקופה האחרונה סיפרו לי שהן מחליטות מתי הגיע הזמן לחשוב על עוד).

 

[כותבת מהלב]

דבר אחד קטן שאף אחת לא כתבה.
מצאתי את עצמי, אמנם לא בהריון אבל אחרי לידה, עייפה, חלשה, בלי כוח, ורעבה כל היום
עד שאמא שלי שאלה אותי: מה את אוכלת בבוקר?
קפה, עניתי לה, עם עוגה ושוקולד.
אחר כך כבר לא בא לי ארוחת בוקר נורמלית ואני אוכלת רק בצהריים.
ואז הבנתי לבד שזו הבעיה, ומאז כל בוקר, ברגע שהילדים יוצאים לגנים, אני נוטלת ידיים, לחם, חביתה, ירקות, יוגורט - ורק אחר כך הקפה של הבוקר שאני בהחלט לא יכולה בלעדיו. והחיים שלי נראים אחרת.
פת שחרית ונושעתי, באמת...

מעניין,
אני אנסה ליישם את זה ב"נ

 

[רחל רה]

ואם היו שואלים כל פעם את הרב זה אכן בסדר, הבעיה היא שכבר הגיע למצב שמחליטים לבד. (שלוש נשים בתקופה האחרונה סיפרו לי שהן מחליטות מתי הגיע הזמן לחשוב על עוד).

גם אני מחליטה לבד... הרב אמר שנה ובא לי לפני, יש בזה בעיה?

 

[Mmillit]

"ביקש יעקב לישב בשלווה"....
כנראה התכוונה שהגענו לעולם כדי לעבוד אחרת אין לנו מה לעשות כאן.

לעבוד כן אדם לעמל יולד

אבל הקב"ה הוא אב הרחמים הרוצה בטוב ילדיו .ועל זה סובבים כל התפילות .ברכת המזון וכו` בקריאת שמע והיה אם שמוע .....ונתתי מטר וכו' זה רצון הבורא ומטרת הבריאה להיטיב .
עמל וסבל זה שני דברים שונים לגמרי

הקב"ה הקדים רפואה למכה לדור חלוש כיום שהמציאו את האפשרות למ' בצורה שאינה בדיעבד הלכתית (כמו שהיה בעבר) ומתאימה לצרכי ההלכה
וכמו שאמר הסתייפלער שהיום הדור חלש אז ה' הרחמן המציא את המזגן וכו'

 

[Mmillit]

וכמובן באישור רב מורה הוראה מובהק שהסבירו לו היטב את הצדדים ומרגישים שסומכים עליו

 

[כותבת מהלב]

בא לי לבכות כשאני קוראת אותך.
אפילו רק מהתשובות שלך אפשר לשמוע את הצעקה שלך, למרות שהיא כ"כ שקטה ועייפה....
אבל יש לי בשורה בשבילך!
את עומדת לחוות שינוי מאד גדול בפן הרגשי והרוחני שלך.
אולי זה יקח קצת זמן ואולי הישועה תבוא מהר.
כל מה שאת חווה, זו הנשמה שלך שמרגישה חסר גדול מאד, ולא בגלל שאת לא מתפללת,
אלא בגלל שאת לא מחוברת ולא באשמתך...
יש אנשים ונשים, ובעיקר המיוחדים שבהם שצריכים מעבר למה שלימדו אותם עד היום.
ולך יקרה יש את הצורך הזה.
הנשמה שלך רוצה מילוי, רוצה אור ושמחה ואהבה אמיתית ונחמה...
את לא רוצה ומסכימה לעבור דברים סתם ככה, ולא מסוגלת לחשוב שזה הולך להיות כל החיים שלך...
ובאמת אני צופה לך אור גדול, אם תסכימי.
אם תסכימי להיפתח לדיבורים של אמת, לדיבורים על משמעות, זה יקרה לך.
ואז כבר יהיו לך דרכים איך לעבור קושי, איך לסלוח לעצמך, ואיך לאהוב!
בתור התחלה אני ממליצה לך על הספרים של חיה הרצברג תחי'
ואם תרצי המשך תפני אלי באישי.
כל טוב שיהיה לך, מתפללת עלייך!!!

נגעת לי בנקודה מאוד רגישה בחיים
אשמח אם תוכלי לפרט יותר למה התכוונת במילותייך

 

[Ruti Kepler]

נ
... ומי שמנצחת ובוחרת נכון מרגישה קצת פרימיטיבית על האוצרות הגדולים שיש לה בידיים....
...
ושוב - יש מקרים של צורך אמיתי, אבל צריך להכיר בזה שמדובר בסוג של נכות, לבודדים. במקרים קשים באמת. לא פחות מלקבל היתר לאכול בשר וחלב או לא לצום ביו"כ...
אשמח לשמוע הערות והארות בנושא בכתובת: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

"מי שבוחרת נכון".
מי שבוחרת כמוני (כותבת השיר) = בוחרת נכון.
כל היתר = בוחרות לא נכון.

ההשוואה לצום ביום כיפור, תלושה ומנותקת לגמרי מהמציאות או מההלכה.
אכילה ביום כיפור היא דאורייתא, וכרת.

מניעה בת זמננו לאשה, היא רחוקה מאד מאד מאד מזה. (נזהרתי לא לכתוב את המינוח האמיתי, כדי לא להעיר דובים מרבצם. אבל בואו נגיד בעדינות, שאם איסור כרת הוא בקצה אחד, מניעה בת זמננו לאשה, היא בקצה השני).

 

[לבן]

"ביקש יעקב לישב בשלווה"....
כנראה התכוונה שהגענו לעולם כדי לעבוד אחרת אין לנו מה לעשות כאן.

הגענו לעולם לעבוד, אף אחד לא אמר שהגענו לעולם בשביל לסבול ולהתייסר, ובטח לא שאלוקים יושב בשמיים עם ברזל גדול ומחפש למי להרביץ. (מה לעשות שזו האווירה הרווחת, כאילו, אם לא תעבדי נורא קשה ותהיי נורא מסכנה אין תכלית לקיומך ותכף תחטפי את הזבנג שלך).

 

[Ruti Kepler]

פעם ראית מישהו כזה,
שיש לו כסף מיותר?
סתם מאבד את כספו מכלה,
וזורק דולרים לנהר?

פעם שמעת שכבד הארנק?
או מישהו מתלונן על בית ענק?
פעם שמעת מעט מרירות,
ממישהו שיש לו יותר מדי בריאות?

זה לא קביל, תלונות לא שומעים,
מאדם שכבד לו לסחוב יהלומים.
כך על גבורה, על כח ושנים,
על טוב, כנראה לא מתלוננים...

אז למה למען ה' וחֵילו,
על ילדים מותר כך לומר "לא"?
ילדים הם אוצר, אין ספק או ויכוח,
וכולנו רוצים, ולמי יש ביטוח?
:

ראיתי גבירים שמעדיפים לקנות ארבעה יהלומי ענק מלוטשים, במקום 12 יהלומים עם ליטוש בינוני.

ראיתי גבירים שמעדיפים להשקיע בשלושת הסניפים הקיימים והרווחיים של העסק שלהם, במקום לפתוח עוד ועוד סניפים.

ודווקא משום שילדים הם אוצר, יש אנשים רבים, שקולים ונבונים, שמעדיפים להשקיע באוצרות שכבר יש להם, במקום לצאת ולחפש אוצרות נוספים ולהזניח בינתיים את הקודמים.

(אם כבר דמגוגיה, אז עד הסוף. גם לצד השני מותר להידמגג.)