עייפות נפשית

[כתומה]

נראה לי שרובן כאן מסכימות שאם יש קושי מיוחד - משתמשים במניעה (בהתייעצות עם רב).
ואם איו קושי כזה - לא מתערבים.
יש כאן חילוקי דעות בין רמת הקושי. באיזו רמת קושי לעשות מניעה.
האם רק בסבל קיצוני או גם בסבל נסבל יותר.
כמובן, שזו החלטה אידיווידואלית. ואף אחד לא אמור להתערב לאף אחד. משני הכיוונים.

בעיניי - הויכוח העיקרי הוא על האווירה הציבורית והחינוכית ולמה לשאוף.
האם כדאי שהאווירה או המוסכמה הציבורית תהיה שריבוי ילדים זה חיובי - ומונעים רק במקרים נצרכים ממש (שזו בגדול המוסכמה כיום), או שכדאי להפוך את המצב, ולגרום לכך שהמוסכמה השלטת בציבור תהיה, שמלכתחילה כל משפחה תתכנן את ילודתה לפי מה שנראה לה. (יותר מזה. יש הרוצות להפוך שהנורמה הרגילה תהיה לשמור על רווחים. ורק מי שרוצה - תעשה אחרת).

אלו שבעד מרווחים - מעוניינים לשנות את המוסכמה הכללית. לא רק לקבל לגיטימציה והבנה.
בעיניי כאן נעוצה הבעיה.

הפוסטים שלך מדהימים!

 

[יפה]

זהו עכשיו כתבת ברור מה שכולם ניחשו שזה השליש הראשון אם כך זה לגמרי נורמלי.

את בשליש הראשון ושלחו אותך ל

וואלה יושבות פה נשים שמנהלות את העולם!
חבר'ה הגיעה הזמן שכל אחת ואחד יעשו מה שמתאים להם!!!!
איש איש והשקפתו ורבותיו שאיתם הוא מתיעץ או שלא....
מנסיוני - הלכתי פעם ברחוב עם 2 ילדים "גדולים" שהיו מעל גיל 3 (השלישי היה בדרך...)
ואז אשה חכמה במיוחד אמרה לי משפט חכם עוד יותר " אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות מן הגוף..."
עניתי לה שאני רואה שהיא עושה את זה מצוין ... למה לי לעבוד קשה?
לא היא ולא אף אחד סקר את תיקי הרפואי. ואם אני בתהליכי גרושין? בדיכאון קשה ? חולה מאד? או סתם כך לא מתאים לי כרגע?
מאיפה החוצפה לבא ולחדור כך לחייו של השני? מאיזה מקום אנשים מרגישים את עצמם שיכולים לזרוק משפטים כאלו ואחרים? להחליט מה מקובל ומה מתאים? (זה כמו כל אלו שמרשים לעצמם לשלוח לי יד לעגלה ולהרים את החיתול/ השמיכה כי חם לתינוק.)
קצת כבוד בדורנו גם לא יזיק!

אני הייתי עונה לה,
שלקחתי את הגדולים לטיול.
3 הקטנים נשארו בבית עם בעלי.....

חצופה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[bonbon]

רק לי הסיפורים הללו גורמים הלם בינוני עד כבד???

לא רק לך....

 

[מרחבית]

בא לי לבכות כשאני קוראת אותך.
אפילו רק מהתשובות שלך אפשר לשמוע את הצעקה שלך, למרות שהיא כ"כ שקטה ועייפה....
אבל יש לי בשורה בשבילך!
את עומדת לחוות שינוי מאד גדול בפן הרגשי והרוחני שלך.
אולי זה יקח קצת זמן ואולי הישועה תבוא מהר.
כל מה שאת חווה, זו הנשמה שלך שמרגישה חסר גדול מאד, ולא בגלל שאת לא מתפללת,
אלא בגלל שאת לא מחוברת ולא באשמתך...
יש אנשים ונשים, ובעיקר המיוחדים שבהם שצריכים מעבר למה שלימדו אותם עד היום.
ולך יקרה יש את הצורך הזה.

אורית, הדברים שלך נגעו בפותחת האשכול.
אולי כדאי לחזור לזה?
אולי יש לך לתת עוד בעניין הזה?

 

[bonbon]

אורית, הדברים שלך נגעו בפותחת האשכול.
אולי כדאי לחזור לזה?
אולי יש לך לתת עוד בעניין הזה?

צודקת!
תכלס זה מה שהיא ביקשה
ולא מרשם לאמצעי מניעה או הדרכה הלכתית בעניין!

 

[כותבת מהלב]

צודקת!
תכלס זה מה שהיא ביקשה
ולא מרשם לאמצעי מניעה או הדרכה הלכתית בעניין!

צודקת
וחבל שלא מכבדים את הבקשה שלי

 

[מרחבית]

אגב שלולית, שימי לב לכותרת "עייפות נפשית".
ואני אנסה להסביר קצת יותר את מה שיש לי לאמר.
יכולה אישה להסתובב בעולם, לקום בבקר (וגם בלילות) לארגן ילדים, ללכת לעבודה,
לעבוד שם, לחזור לבסיס, ולעשות בו את כל מה שצריך ולהרגיש ריק אחד גדול בפנים...
ואז היא נעצרת (או בתת מודע) וחושבת לעצמה: מה? זה הולך להיות ככה כל החיים?
זה החיים? תמיד אני אסתובב במעגלים? תמיד אני אהיה עייפה? למה? בשביל מה?
והמחונכת הנ"ל יודעת בשכל לענות לעצמה תשובות : כדי לגדל ילדים לתורה ומצוות, כדי שבעלי ילמד תורה, כי ככה ה' רוצה וכו' (תשובות נכונות באמת!) אבל בתוכתוכה היא לא מרגישה שום תשובה
רק שממה ועצב שלא נגמר.
אבל היא מחונכת, אז היא ממשיכה ברוטינה ובסיבובים ומזיזה את כל הג'יפה לצדדים וממשיכה בגבורה של אמא יהודיה לחתור בים החיים.
עד.... שנגמר.
ואז היא מנסה לקחת על עצמה פרוייקטים או נופש או התעמלות או חברה או כל בילוי אחר.
אבל כשהיא חוזרת הביתה, תוך שעתיים היא אחרי כל החוויה וחוזר חלילה.
ואז היא אומרת לעצמה: אני לא בסדר!!! התאווררתי, בעלי עוזר לי, הכל דבש, אני אמורה לזרוח מאושר אבל לפעמים בא לי למות...
וזו הצעקה הכי דוממת בעולם.
ומכאן אפשר לעוף למחוזות שלא שיערנו שהם קיימים, בעזרת ה'.
ולזה צריך לזכות.
ובשביל זה שווה הכל.

אורית - זה תיאור פשוט מדהים.
משהו שקיים אצל הרבה נשים.
והן לא מבינות מה קורה להן. למה אין להן חיות. ולמה הכל כל-כך רע אם הכל כל-כך טוב.

 

[neom]

....

 

[פרגית]

סורי, הדוגמא שלך לא מתקרבת להיות קשורה.....
ביו"כ יש שחור ולבן- לצום או לא.
במניעה יש הרבה אפור. וכאן הנק'.
אבל ביקשו יפה לא לסטות אז אני לא כותבת לך את ערימת המילים שיש לי כרגע...

 

[מרחבית]

צודקת
וחבל שלא מכבדים את הבקשה שלי

את צודקת לגמרי.
רק אל תקחי את זה אישית. זו דרכם של אשכולות...מתחיל ממשהו אחד, ועובר הלאה, בעיקר כשיש משהו מסעיר, או שכבר אין להרבה מהכותבות מה להוסיף בעניין הראשוני.
בכל אופן - את צודקת. והמקום שהפסקנו עם הדיון הראשוני היה אצל אורית... וזה יכול להיות נושא מרתק וחשוב מה שהיא כתבה...
אורית - איפה את?

 

[לילי 1]

ושוב - יש מקרים של צורך אמיתי, אבל צריך להכיר בזה שמדובר בסוג של נכות, לבודדים. במקרים קשים באמת. לא פחות מלקבל היתר לאכול בשר וחלב או לא לצום ביו"כ...
אשמח לשמוע הערות והארות בנושא בכתובת: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

בורות בורות בורות

 

[כותבת מהלב]

...

 

[כותבת מהלב]

את צודקת לגמרי.
רק אל תקחי את זה אישית. זו דרכם של אשכולות...מתחיל ממשהו אחד, ועובר הלאה, בעיקר כשיש משהו מסעיר, או שכבר אין להרבה מהכותבות מה להוסיף בעניין הראשוני.
בכל אופן - את צודקת. והמקום שהפסקנו עם הדיון הראשוני היה אצל אורית... וזה יכול להיות נושא מרתק וחשוב מה שהיא כתבה...
אורית - איפה את?

...

 

[לילי 1]

(אם כבר דמגוגיה, אז עד הסוף. גם לצד השני מותר להידמגג.)

חחח צחקתי צחקתי

 

[bonbon]

מניעה, זו לא דרך הנורמה. ללא כל ספק.
האם צריך להשתמש ועד כמה? זו כבר שאלה לרב.

ולמה צריך לדבר על זה?

גם יום כיפור, הוא צום. הכי חמור שיש.
ואף על פי כן, כל העיתונים מלאים במוקדי יעוץ של רבנים שמפרסמים בריש גלי את ההיתר לאנשים מסוימים לא לצום. בעצם, את החובה של אנשים עם נתונים מסוימים לאכול ולשתות בהתאמה למצבם לאחר שאלת רב.
מה, לא אכפת להם מקדושת הצום? הם מזלזלים במצוות?

אז, למה לפרסם בעיתון? כי כשם שמצווה למי שיכול לצום, כך מצווה למי שאינו יכול שלא לצום. התורה ניתנה כדי לחיות. חיים יפים. חיים טובים. וחי בהם.
האם מישהו יגיד לחולה כליות לצום ביו"כ וה' יעזור?

אם יש קשיים ובעיות הולכים לרב לשאול. ואף רב לא נותן היתר למניעה 'בדיעבד'. כי מי שצריכה לקחת מניעה ולא לוקחת, אז זה לא בסדר.

איך כל זה קשור לנושא העייפות הנפשית?
עייפות נפשית יכולה להופיע לכל אחד בכל גיל בכל מצב גברים / נשים כאחד
תמיד יש את הטריגר שגורם לבן אדם להכנס למצב נפשי כזה או אחר.
במקרה הנ"ל כל עוד לא בוצע אבחון מתאים מקשרים את זה אוטומטי למצב המיוחד מה שלא בהכרח קשור.

 

[nicky]

@אורית5 גם אני, ומאמינה שעוד הרבה, רוצה לשמוע קצת יותר על איך אפשר לעלות מהמקום הזה.. קצת טיפים ועצות מעשיות יעשו הרבה מאד, מאמינה שלכולן במידה זו או אחרת..
כמו מים קרים לנפש עייפה........

 

[מרשימה]

לא קראתי את הכל, מן הסתם אני חוזרת על דברים שכבר נכתבו ובכל זאת אכתוב שוב ולו כדי להחזיר את האשכול למסלול המקורי

קודם כל מאד מבינה את ההרגשה! וחוויתי גם בעצמי תקופות כאלו.
אני חושבת שהדבר הראשון והחשוב הוא לקבל את עצמך כמו שאת, במיוחד שיש הצדקה לחולשה, ב"ה, אישה צריכה לדעת שזו תקופה קשה מאד לגוף, את לא רואה כלום אבל הגוף עובד קשה מאד כדי לספק צרכים של עוד מישהו, קטן אמנם אבל דורש.
הויטמינים והמינרלים שנכנסים לגוף מתחלקים עם עוד מישהו, האנרגיה שבדר"כ מספיקה לך לתפקוד השוטף מופנית עכשיו לעוד כיוון.
כך שאין שום סיבה ושום הצדקה לצפות מעצמך לתפוקה מלאה בתקופה הזאת. הכי טבעי בעולם שאת חלשה, ואין לך כוח, ואת לא יכולה לעשות בעצמך את מה שביומיום את רגילה לעשות לבד.

בעלך יכול לעשות דברים בבית - ברוך השם! אין שום סיבה להרגיש רע ולהאשים את עצמך. זה הבית של שניכם, הילד של שניכם, והילד שבדרך בעז"ה גם הוא של שניכם, את עושה את מה שאת יכולה, וגם הוא תורם את חלקו. כמו שאת חלשה יותר בתקופה זו, ומתאמצת יותר, גם הוא מתאמץ קצת יותר. המטרה והתכלית היא משותפת.

והעיצה הקטנה שלי - יתכן ששינה מרובה יותר מהרגיל תחולל פלאות גם בכוחות וגם בהרגשה.
תנסי לחשוב עם עצמך מה את יכולה להוריד ממך כדי שתוכלי לישון יותר, אולי לקנות אוכל, להשתמש בחד פעמי, להעזר יותר בבעלך על מנת שתוכלי לישון יותר.
את יכולה לנסות כמה ימים, אם זה באמת יעזור, זה יוצא ממש שווה כי בשעות הערות שלך יהיה לך יותר כוח ותוכלי לעשות את הדברים שאת עושה היום בשעות שבהן תישני, וגם מצב הרוח והסבלנות שלך יהיו טובים יותר.

 

[grafix]

לי זה גם צורם תמיד לשמוע ולהרגיש את ההרגשה המזלזלת בנשים שיולדות צפוף, ואני רק חולמת תמיד על בית עם המון ילדים.
אבל אני יודעת שזה לא חכמה לחלום על משהו שאין, בתכל׳ס לא התנסיתי בלידות צפופות ואין לי באמת מושג באילו קשיים מדובר, אני רק מכירה את הקושי של להמתין ולצפות.
ולכן מאוד היה לי טוב לקרוא על קשיים של נשים עם לידות צפופות כדי שלא יצרום לי כ״כ הנושע של מניעה.

 

[ללית]

ראיתי גבירים שמעדיפים לקנות ארבעה יהלומי ענק מלוטשים, במקום 12 יהלומים עם ליטוש בינוני.

ראיתי גבירים שמעדיפים להשקיע בשלושת הסניפים הקיימים והרווחיים של העסק שלהם, במקום לפתוח עוד ועוד סניפים.

ודווקא משום שילדים הם אוצר, יש אנשים רבים, שקולים ונבונים, שמעדיפים להשקיע באוצרות שכבר יש להם, במקום לצאת ולחפש אוצרות נוספים ולהזניח בינתיים את הקודמים.

(אם כבר דמגוגיה, אז עד הסוף. גם לצד השני מותר להידמגג.)

מעבר לדמגוגיה נחמדה כזו או אחרת הגישה נוגדת את הדת היהודית ברור שכל אחד יתיעץ במקרה הצורך כאילו שאם נלטש את יהלומינו מובטח לנו שהם יצאו אכן מלוטשים... ברור שהכל ענין של סיעתא דשמיא,תפילות וגם ...ליטוש

 

[saru]

@אורית5 גם אני, ומאמינה שעוד הרבה, רוצה לשמוע קצת יותר על איך אפשר לעלות מהמקום הזה.. קצת טיפים ועצות מעשיות יעשו הרבה מאד, מאמינה שלכולן במידה זו או אחרת..
כמו מים קרים לנפש עייפה........

חיה הרצברג מדברת על זה הרבה.
ממש "שמעו ותחי נפשכן"..
ממליצה בחום!!!