פערים בנושאים רוחניים בן בני זוג

[חגיתי]

גם אני חושבת שתלוי איך מעירים ולפעמים בסוף הבעל או האישה מתרגלים לסגנון של אחד לשני( לטוב או למוטב)
אצלי לאחר החתונה גם בעלי העיר לי על הפאה שכדאי לקצר, כמובן עשה זאת בצורה עדינה ויפה ולא מיד אחרי החתונה אלא כמה שבועות אח"כ, ונתן לי את הזמן כדי שאני לא אתחרט ואתעצבן אח"כ -ובאמת קיצרתי בשתי פעמים קצת כדי להיות שלמה עם עצמי, כשעשיתי זאת בתחילה באמת לא הרגשתי הפסד כי זה היה יפה גם כך, אבל לפעמים כשראיתי נשים עם פאה כזו באורך שהיה לי זה כן הפריע לי קצת, ובכל אופן אחרי כמה שנים כשעשיתי פאה חדשה אמרתי לו מראש איזה אורך והוא הסכים(אולי בלית ברירה) וזה כן באורך כמו שהיה הפאה הקודמת בהתחלה ואולי יותר ארוך, גם עגילים בהתחלה אמר שארוך ואח"כ הבין שלאישה נשואה עם פאה זה לא כ"כ ארוך, בסופו של דבר הוא קצת התחיל להרשות מה שלא היה בעבר, אבל מצד שני אצלנו לא תמיד הוא הכי צדיק אלא בדברים מסוימים הוא ויש דברים שאני מרגישה יותר צדיקה ממנו אבל אני לא מנסה לשנות אותו

 

[מרשימה]

אולי יש לו הרגשה שלא אכפת לך מרוחניות או מהרמה של הבית, ולכן הוא כל כך תקיף.
יכול להיות שמה שיעזור זו שיחה כנה והסבר על כך שאת מאד רוצה להיות צדיקה ומנסה כל הזמן להתקדם, אבל מה לעשות זה לוקח זמן, אף אחד לא נהיה צדיק ביום אחד,
וזו עבודה עצמית שלך, שבעזרת השם תשפיע על כל הבית.

 

[אנכי הקטנה]

דבר ראשון, אני ממש מבינה אותך זה קשה ולא משנה אם צודקת 100% או שאת צריכה גם לשנות,
לרובינו קשה מאד שמעירים לנו ובמיוחד בעל, בכל נושא ובמיוחד בנושאים רוחניים שמרגישים כמו ילדה קטנה שצריכים לחנך אותה..
לא קראתי את כל התגובות לפני ויכול להיות שכבר כתבו,
אבל ראשית כל דברי על זה באופן פתוח ומכבד תסבירי שקשה לך, תסבירי את התחושות שלך , מה את מרגישה, מה זה עושה לך הערות.. (כמובן לא בצורה מתקיפה וכו')
ותבקשי שישאל רב\סמכות תורנית האם באמת צריך להעיר, כמה ואיך ומתי...
ולפי זה תנהגו, הרבה הצלחה,

וסיפור מיוחד ששמעתי על הרב שטינמן זצוק"ל (אין לי מקור מוסמך אך אני מאמינה שאפשר לברר זאת...) שמבטא את הרגישות אדם לחברו:
הרב שטינמן כידוע היה לו חומרות רבות שנהג , בפסח היה נוהג להשתמש רק במים שהוכנו מראש, (ולא מהברז) פעם אחת הרבנית מזגה לו כוס מים מהברז, ולאחר שהיא נתנה לו פתאום נזכרה ששכחה לתת לו מהמים שהוכנו מראש, היא באה מתנצלת לבעלה והחלה להתנצל ששכחה ונתנה לו מים רגילים... הרב הפסיק אותה ואמר לה, דכבר הרבה זמן הוא חושב להפסיק אם החומרה הזו, והוא לא יודע עד כמה זה באמת חשוב.. ומיני אז ועד פטירתה הוא שתה מים מהברז ולא הקפיד על חומרה זו. רק לאחר פטירתה הוא חזר לחומרה הנ"ל
אותי זה הדהים!!!!
לפעמים אנו שוכחים מה עיקר ומה טפל...

 

[מלפפון]

הדיון כאן בכלל לא על הנושא של צניעות כן או לא.
אלא על רמת השיח בין בני הזוג.

יש הרבה בעלים יותר צדיקים מהנשים, מכל מיני סיבות,
והשאלה איך מגיעים לעמדה שווה מתוך הכלה ורצון שני הצדדים.
השאלה אם הפער מתחיל ונגמר רק בענין הפרום, או גם בעניינים אחרים.

מה קורה כשאת רוצה ללכת לאמא שלך והוא לאמא שלו?
כשאת רוצה להכין לסעודה דג מושט והוא מעדיף סלמון?

להערכתי זה אמור להתנגש בדברים נוספים ולא רק בענין צניעות.
(אולי זו הדוגמא שהכי צפה לך וזמינה),
ואם אכן זה קורה בדברים נוספים- אולי כדאי לשניכם ללכת ליעוץ.

אחד הלך לרב ואמר לו שאשתו רוצה בבית אינטרנט לא חסום מספיק.
הוא היה בטוח שהרב יגיד לו שיכפה על אשתו, או לפחות יסביר לה שאין כזה דבר,
או יותר גרוע, שיתגרש..

הרב שאל אותו: מה אשתך עושה?
במה היא עובדת? איך היא מרגישה?

אותו אחד חזר הביתה, ושם לב שהרב לא אמר לו מילה על האינטרנט.
אני חושבת שהסיפור הזה (אמיתי. רב גדול ומוכר) מסמל את ההתנהלות.
אם יש הבנה והכלה, יש גם רצון למצוא נוסחה שתתאים לשני הצדדים.

וזה באמת לא קל לשני הצדדים.
שמעתי הרצאה של אחד שחזר בתשובה ואשתו עדין לא.
ויש לי מכרה שחזרה בתשובה ובעלה חילוני (הילדים שלה בחינוך חרדי).

 

[חצי הכוס המלאה]

תכל'ס זה לא הגון מה שהולך פה.
גם אם יש מישהי שחושבת שהוא צודק ואסור לראות את השיער וחייבים להקפיד על הברכות, מצטערת לומר, זה בכלל לא רלוונטי לענין.
גם אם מישהו לא בסדר, עדיין הוא לא יכו לעשות סוויצ' ולשנות את דרכו בקליק.
השאלה היא איך ניתן לפתור פלונטר [בינינו, לכולנו יש כאלו ואחרים..] בלי נזקים.

אופסס, מלפפון קצת הקדימה אותי.

ותזכרו מה שאמרתי, האשכול הזה עוד ימלא עשרים דפים [אם הוא לא יינעל כמובן].

 

[ש. צ. וינמן]

תודה שאת ממקדת אותי...
קודם כל- מפוצץ אותי ההשוואה למשפחה שלו. אני אחרת מהם. נקודה. והוא ידע את זה.
וקשה לי מאד, התגובות שלו, הצורת הערות שלו, הסימונים כל הזמן למטפחת - שאסדר אותה - ולחצאית - שאמשוך אותה...
אני מרגישה כאילו הוא מנסה לחנך אותי.
וכמה פעמים שאמרתי לו: אני לא הבת שלך, אתה לא אמור להעיר לי,
הוא טען: אין כזה דבר, את אישתי ואת חייבת לשמוע לי בנושאי ההלכות.
הנה, ונזכרתי בדוגמה פחות טעונה: בליל הסדר, היה לי קשה עם השיעור של הכזית מרור וכו',
אצלינו בבית פחות מקפידים על זה, והוא ממש הכריח אותי לאכול הכל ותוך 4 ד'...
וגם בנושאים של ברכות ושל זמני אכילה וכל אלו, אף פעם לא הקפדתי על זה ממש,
ומבחינתי - המצוות והעבירות שלי הן ענין שלי, אבל בנושאים האלו, הוא משגע אותי לפעמים.

עכשיו, חשוב לי לציין, זה נשמע כמו סיפור מ"לילה ולא דומיה",
הוא בעל מקסים!! בכל!! מבין, ומקשיב ותומך, ומוכן להתאמץ ולעשות בשבילי דברים...
הוא לא שתלטן בכלל ולא כופה את דעתו בשום נושא, רק בנושאים רוחניים.

איך שאני מנתחת את זה, הוא בא מבית צדיק מאד (עם הדגשה, לא "חניוק" אלא בית שהלכה זה הכל ומקפידים על קוצו של יו"ד ברמה הכי מוקפדתתת)
וזה מאד חשוב לו, כי מבחינתו זה צורת הבית וככה הוא אמור להתנהל
ובנושאים האלו הוא מאבד את הרכות והסבלנות שלו ונהיה תקיף...

-

נראה לי שעכשיו נגעת בנקודה האמיתית והעיקרית.
זה לא השוני, כי את נשמעת אדם עם ראש פתוח גדול וגמיש.
רוצה לבוא לקראתו, ולשמח אותו.
-
מה שחסר לך זה הכבוד לשונות, צורת הביקורת, ההשוואה, הישירות.
א. את צריכה לבטא את הקושי שלך.
למקד מאוד!!! מה קשה לך.
צורת האמירה, העיתוי, ההשוואה, הפרצופים (אולי). וכו'
ולמה את מחכה.
לא נראה לי שאת שואפת לשתיקה מוחלטת.
ב. צריך לדבר על הקושי בשינוי של הרבה דברים ביחד.
שהוא יחשוב מה מאוד חשוב, ואולי יתייעץ.
ואת תחשבי מה את יכולה לבוא לקראתו יותר בקלות.
-
נקודה קטנה גדולה.
הוא מנסה ל"חנך" אותך לדרכו.
את מנסה ל"חנך" אותה לדרכך. (מחנכת אותו איך לחנך "אל תחנך אותי")
-
כל אחד מושך לצד שלו.
-
תהיי הראשונה שמשנה את הריקוד.
תבואי להציע לו מה את יכולה עכשיו לבוא לקראתו, מה יקח לך זמן, מה נראה לך בכלל לא מעשי כרגע.
והנושא ההלכתי לא כל כך רלוונטי.
תמיד יהיו מתירים לכל הנושאים, אם זה חשוב לבעלך. זו סיבה מספיקה להתאמץ ולהשתדל לבוא לקראתו. - בתחום האפשרי ומתוך הידברות.
-
משהו קטן וקצת אישי.
אחת מבנותי נשואה למשפחה שבדברים מסויימים יש שם הקפדה חזקה מאוד והתאור שלך קצת הזכיר לי אותה.
אני כאמא, לפעמים הרגשתי מרחמת. אבל תמיד כשהיא שיתפה אותי, אמרתי לה, ואומר גם לך.
הסטייפלר זצוק"ל שהיה אמן בכוחות הנפש כותב כי אין כמעט דבר שאדם לא מתרגל אליו.
וכשהוא מתרגל זה חביב עליו כשלו.
הבטחתי לה כי במרחק זמן היא לא תבין איך היא יכולה בכלל לנהוג אחרת.
ובמרחק של זמן, זה אכן כך היום.
-
הרבה הצלחה, הידברות, ושלום.

 

[לצו]

קודם כל @לצו זה בכלל לא רק הצניעות,
תקראי קצת לפני שאת מגיבה...
וחוצמזה, אין לך זכות לדבר ככה, אם את לא יודעת את הנסיונות והקשיים של השני:
"עד שתגיע למקומו" - למקומו באמת אף פעם לא תגיע...
הנושא המתסכל פה,
שבעלי אדם חכם!! ומבין!! ועם הבנה בנפש האדם!! והוא מבין אותי לגמרי!! ואני יכולה לדבר איתו על הכל!!!
בנושאים האלו - הוא אטוםםםם.
אמרתי לו כמה וכמה פעמים שלא זה הדרך - הוא אמר: בנושאים האלו, חשוב התוצאה , אם זה הדרך היחידה להשיג את התוצאה- אז זה מה שאני אעשה.
אם אני משיג שאת מכסה את הראש, ורק בצורה תקיפה זה מצליח - אין לי ברירה.
אמרתי לו גם, שלפעמים אני עושה את זה רק בשבילו, כדי כביכול "להעיף" אותו ממני, ולא לש"ש באמת,
הוא אמר: אין ברירה. מה שחשוב פה זה התוצאה.
כשהוא מעיר לי על נושאים אישיים, (לדוג' שאני צריכה לברך נפשות כי יעבור לי הזמן, שאני צריכה לשתות עוד מים, כי אין לי שיעור) אני אומרת לו: זה המצוות והעברות שלי. זה לא ענינך.
הוא אומר: אין כזה דבר לא ענייני. זה הרמה הרוחנית של הבית ואת חייבת להקפיד.

אני מצטערת שגשלנו קצת,
אני מסכימה איתך בכל מילה שאת אומרת ובאמת יש לך קושי אימיתי.
רק הפריע לי הקטע של הצניעות שאת ממש ממש לא מוכנה לשנות את עצמך.
אני לא רוצה להתקיף אבל זה בא ממני ממקום עמוק.
יש נושאים בחיים שכן צריך להיכנע לבעל, ושוב לא דיברתי על כל הנושאים והויכוחים שיש בין בני זוג.
מקווה שהובנתי.

 

[פ. 122]

קצת פחות עצבים תמרחי אותו בכן כן וכבר וכד' בסוף הוא יבין את הפרוש

 

[מרחבית]

שימו לב לבעיה שנוצרת כאן: בתחילה הביאו דברים להצדיק את הבעל. עכשיו מביאים דברים להצדיק את האישה. זו לא הנקודה מי צודק. אלא מה אישה תעשה (היא המתייעצת כאן, לא הוא) במקרה כזה.
לכאורה אין מנוס מייעוץ אצל אדם בעל שיעור קומה רוחנית והלכתית שעוסק בנושאים כאלה. השאלה איך להגיע לזה. אם שייך להציע לבעל ברוגע - לא בזמן שיש חילוקי דעות - שהוא ילך, או את תלכי או שניכם ביחד - אז כדאי מאוד. אפשר גם לחשוב ביחד - למי.

 

[רחשי הלב]

תפילות. אבל רק תפילות!!! רק!!
אין שום דרך להעלות את הרמה הרוחנית של הבעל באמצעות האישה. זה מתכון ברור להתנצחויות ומשם הדרך פתוחה לבעיות קשות בשלום בית.
החלק היותר קשה זה גם לא לשדר לו בלי מילים את חוסר שביעות הרצון.
בעל שחי בתחושה של 'אשתי רואה בי כשלון, חושבת שאני לא ירא שמים', יגיע למקומות נוראיים ברגעים של משבר, רק בגלל שכביכול אין לו מה להפסיד.

 

[מיסיס איקס]

הדיון כאן בכלל לא על הנושא של צניעות כן או לא.
אלא על רמת השיח בין בני הזוג.
מה קורה כשאת רוצה ללכת לאמא שלך והוא לאמא שלו?
כשאת רוצה להכין לסעודה דג מושט והוא מעדיף סלמון?

להערכתי זה אמור להתנגש בדברים נוספים ולא רק בענין צניעות.
(אולי זו הדוגמא שהכי צפה לך וזמינה),
ואם אכן זה קורה בדברים נוספים- אולי כדאי לשניכם ללכת ליעוץ.

זהו שלא.
אנחנו מסתדרים מצוין כשיש חילוקי דעות, פעם אני מוותרת ופעם הוא מוותר.
בדר"כ גם שהוא רוצה משהו, הוא יודע איך לבקש ואיך להעיר
(יאמר לזכותו שחוץ מבנושאים רוחניים הוא לא מעיר כ"כ).
הנושא ההלכתי - רוחני - מקפיץ אותו.
האמת, שלא תיכננתי ככה להיחשף, אבל הודעות הזדהות ותמיכה שקיבלתי באישי, גורמות לי להרגיש בקבוצת תמיכה.

פעם, די מזמן, דיברנו על כל נושא ההערות שלו באריכות, הסברתי לו שאני מרגישה שהוא מכריח אותי וקשה לי להשתנות מהמקום הזה.
הסברתי לו גם, שהוא גורם לי לעשות דברים רק למראית עין כביכול ורק בשבילו ולא לש"ש.
ודיברנו ודיברנו...
ואז אמרתי לו: אתה מתנהג כמו אמא שלי. שהייתי ילדה קטנה, לפעמים לא היה לי כוח להתפלל.
היא היתה מכריחה אותי. אז הייתי אני (ולהערכתי גם אחותי) יושבות עם סידור וממלמלות מילים, ולא מתפללות.
הוא קפץ על הסיפור הזה כמוצא שלל רב, ומאז - כל פעם אני מעירה לו על צורת ההערות שלו -
הוא אומר: זה סתם יש לך מרדנות פנימית ילדותית כזאת...
כל פעם שאת מרגישה שמכריחים אותך, את סתם מתנגדת ועושה "דווקא".
(כי בילדות שלך הרגשת שמכריחים אותך וכו'....)
או שתלכי לטיפול לשחרר את זה, או שתתגברי על המנגנון המטופש הזה.
עכשיו, אני לא חושבת שהוא צודק.
לא חושבת שטיפול יעזור. אני באמת שונאת שמכריחים אותי.
אז מה???
לפי התגובות פה, הבנתי שאני לא היחידה במקום הזה, ואין לזה שום קשר לחויות ההכרחה בילדות.

 

[פדואלה]

-

נראה לי שעכשיו נגעת בנקודה האמיתית והעיקרית.
זה לא השוני, כי את נשמעת אדם עם ראש פתוח גדול וגמיש.
רוצה לבוא לקראתו, ולשמח אותו.
-
הכבוד לשונות, צורת הביקורת, ההשוואה, הישירות.
א. את צריכה לבטא את הקושי שלך.
למקד מאוד!!! מה קשה לך.
צורת האמירה, העיתוי, ההשוואה, הפרצופים (אולי). וכו'
ולמה את מחכה.
לא נראה לי שאת שואפת לשתיקה מוחלטת.
ב. צריך לדבר על הקושי בשינוי של הרבה דברים ביחד.
שהוא יחשוב מה מאוד חשוב, ואולי יתייעץ.
ואת תחשבי מה את יכולה לבוא לקראתו יותר בקלות.
-
נקודה קטנה גדולה.
הוא מנסה ל"חנך" אותך לדרכו.
את מנסה ל"חנך" אותה לדרכך. (מחנכת אותו איך לחנך "אל תחנך אותי")
-
כל אחד מושך לצד שלו.
-
תהיי הראשונה שמשנה את הריקוד.
תבואי להציע לו מה את יכולה עכשיו לבוא לקראתו, מה יקח לך זמן, מה נראה לך בכלל לא מעשי כרגע.
והנושא ההלכתי לא כל כך רלוונטי.
תמיד יהיו מתירים לכל הנושאים, אם זה חשוב לבעלך. זו סיבה מספיקה להתאמץ ולהשתדל לבוא לקראתו. - בתחום האפשרי ומתוך הידברות.
-
משהו קטן וקצת אישי.
אחת מבנותי נשואה למשפחה שבדברים מסויימים יש שם הקפדה חזקה מאוד והתאור שלך קצת הזכיר לי אותה.
אני כאמא, לפעמים הרגשתי מרחמת. אבל תמיד כשהיא שיתפה אותי, אמרתי לה, ואומר גם לך.
הסטייפלר זצוק"ל שהיה אמן בכוחות הנפש כותב כי אין כמעט דבר שאדם לא מתרגל אליו.
וכשהוא מתרגל זה חביב עליו כשלו.
הבטחתי לה כי במרחק זמן היא לא תבין איך היא יכולה בכלל לנהוג אחרת.
ובמרחק של זמן, זה אכן כך היום.
-
הרבה הצלחה, הידברות, ושלום.

כל מילה זהב!!
(ובכלל את הפוסטים שלך אני ק-ו-ר-א-ת בשימת לב)

עם הזמן והשנים, מגלים על הרבה דברים, שדוקא מה שהתנגדנו אליהם בהתחלה, זה בעיקרון מה שרצינו.
אמר לי פעם רב גדול: מה שאת כעת מתנגדת אליו, זה בדיוק מה שחיפשת לפני השידוך(אם תשימו לב, זה מרתק!), לא הצורה אלא הרעיון.
נניח שפותחת האשכול, חיפשה מישהו חזק יותר ממנה, שיוביל את הרוחניות בבית, וכשביררה- אכן זה כך היה, רק לא חלמה שזה יהיה עד כדי כך קשה לה, אבל בתוך תוכה זה מה שהיא בחרה מלכתחילה.
אז אם כן - מה יש לשנות? ולמה? - נשאר לשנות את טון הדברים, צורת הגשתם, דרך התבטאותם, שזה תהליך ענק בפני עצמו. אבל תהליך שווה שמוכיח את עצמו ברבות השנים(לא הרבה שנים אל דאגה).

וגם מניסיון -(אמנם של דברים לא באמת גדולים כ"כ), מה ששיניתי בכח(כמובן בדרך של שכנוע, הסבר, מישהו אחר שיאמר לו וכד') מבעלי, היום אני מתחרטת ע"כ. וחבל.
כי היום ממבט בוגר של מי שאכל עוד קצת אפיקומנים, אני רואה שזה לא שווה.

 

[מרחבית]

להערכתי זה אמור להתנגש בדברים נוספים ולא רק בענין צניעות.

בדרך כלל אכן זה כך. אמנם יש זן נוסף. כאלה שמרגישים שאם מדובר בדברים הלכתיים רוחניים - אסור להם לוותר או להתגמש. ואז יוצא שבשאר הדברים הם גמישים, ובדברים האלה - נוקשים.

 

[פדואלה]

זהו שלא.
אנחנו מסתדרים מצוין כשיש חילוקי דעות, פעם אני מוותרת ופעם הוא מוותר.
בדר"כ גם שהוא רוצה משהו, הוא יודע איך לבקש ואיך להעיר
(יאמר לזכותו שחוץ מבנושאים רוחניים הוא לא מעיר כ"כ).
הנושא ההלכתי - רוחני - מקפיץ אותו.
האמת, שלא תיכננתי ככה להיחשף, אבל הודעות הזדהות ותמיכה שקיבלתי באישי, גורמות לי להרגיש בקבוצת תמיכה.

פעם, די מזמן, דיברנו על כל נושא ההערות שלו באריכות, הסברתי לו שאני מרגישה שהוא מכריח אותי וקשה לי להשתנות מהמקום הזה.
הסברתי לו גם, שהוא גורם לי לעשות דברים רק למראית עין כביכול ורק בשבילו ולא לש"ש.
ודיברנו ודיברנו...
ואז אמרתי לו: אתה מתנהג כמו אמא שלי. שהייתי ילדה קטנה, לפעמים לא היה לי כוח להתפלל.
היא היתה מכריחה אותי. אז הייתי אני (ולהערכתי גם אחותי) יושבות עם סידור וממלמלות מילים, ולא מתפללות.
הוא קפץ על הסיפור הזה כמוצא שלל רב, ומאז - כל פעם אני מעירה לו על צורת ההערות שלו -
הוא אומר: זה סתם יש לך מרדנות פנימית ילדותית כזאת...
כל פעם שאת מרגישה שמכריחים אותך, את סתם מתנגדת ועושה "דווקא".
(כי בילדות שלך הרגשת שמכריחים אותך וכו'....)
או שתלכי לטיפול לשחרר את זה, או שתתגברי על המנגנון המטופש הזה.
עכשיו, אני לא חושבת שהוא צודק.
לא חושבת שטיפול יעזור. אני באמת שונאת שמכריחים אותי.
אז מה???
לפי התגובות פה, הבנתי שאני לא היחידה במקום הזה, ואין לזה שום קשר לחויות ההכרחה בילדות.

את מאוד צודקת בהרבה מן הדברים, אך ברחמים לכי למישהו מומחה בה' הידיעה! את תקבלי כאן כ"כ הרבה דיעות שכבר לא תזכרי מאיפה זה התחיל ולאן זה נגרר.
תצליחי מאוד!!

 

[מרחבית]

או שתלכי לטיפול לשחרר את זה, או שתתגברי על המנגנון המטופש הזה.

אפשר אולי לומר לו: אז בא נלך ביחד. למישהו בעל שיעור קומה שמבין בזה. את מי אתה מציע?

 

[מיסיס איקס]

את מאוד צודקת בהרבה מן הדברים, אך ברחמים לכי למישהו מומחה בה' הידיעה! את תקבלי כאן כ"כ הרבה דיעות שכבר לא תזכרי מאיפה זה התחיל ולאן זה נגרר.
תצליחי מאוד!!

אמן!!!
זה מה שאני מחפשת, את המישהו המומחה הזה, שיבין את הצד שלי!!
מישהו יודע את דרכי הפניה לרב גנץ?
אפשר לדבר איתו טלפונית?
צריך להגיע לשם עם כל עמך ישראל ולחכות בתור?
(כי בעלי לא יסכים לעשות משהו שייתייג אותנו כזוג בעייתי שהולך להתייעץ)

 

[אנוכי]

הדיון כאן בכלל לא על הנושא של צניעות כן או לא.
אלא על רמת השיח בין בני הזוג.

יש הרבה בעלים יותר צדיקים מהנשים, מכל מיני סיבות,
והשאלה איך מגיעים לעמדה שווה מתוך הכלה ורצון שני הצדדים.
השאלה אם הפער מתחיל ונגמר רק בענין הפרום, או גם בעניינים אחרים.

מה קורה כשאת רוצה ללכת לאמא שלך והוא לאמא שלו?
כשאת רוצה להכין לסעודה דג מושט והוא מעדיף סלמון?

להערכתי זה אמור להתנגש בדברים נוספים ולא רק בענין צניעות.
(אולי זו הדוגמא שהכי צפה לך וזמינה),
ואם אכן זה קורה בדברים נוספים- אולי כדאי לשניכם ללכת ליעוץ.

אחד הלך לרב ואמר לו שאשתו רוצה בבית אינטרנט לא חסום מספיק.
הוא היה בטוח שהרב יגיד לו שיכפה על אשתו, או לפחות יסביר לה שאין כזה דבר,
או יותר גרוע, שיתגרש..

הרב שאל אותו: מה אשתך עושה?
במה היא עובדת? איך היא מרגישה?

אותו אחד חזר הביתה, ושם לב שהרב לא אמר לו מילה על האינטרנט.
אני חושבת שהסיפור הזה (אמיתי. רב גדול ומוכר) מסמל את ההתנהלות.
אם יש הבנה והכלה, יש גם רצון למצוא נוסחה שתתאים לשני הצדדים.

וזה באמת לא קל לשני הצדדים.
שמעתי הרצאה של אחד שחזר בתשובה ואשתו עדין לא.
ויש לי מכרה שחזרה בתשובה ובעלה חילוני (הילדים שלה בחינוך חרדי).

נראה לי שלא שמת לב להודעה האחרונה של @מיסיס איקס היא דיברה ע"כ שרק בנושאים רוחניים רצונותיהם נפגשים,
ואז הוא חושב שהמטרה מקדשת את האמצעי, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה.
@מיסיס איקס שימי לב ש @בבא קמא אמר שהתיעץ אם ר' גרשון אדלשטיין , שאם בעלך ליטאי מהזרם המרכזי... הוא אמור להיות סמכות תורנית מספקת, רק שאולי יהיה קשה לו לגשת אליו,

בינתים נסי את ביכולתיך הרטוריות להסביר לו כי לך קצת קשה- וצורה כזו מרחיקה אותך ומקררת אותך מדרכיו,
שתנסי לקחת עליך משהו אחד על עצמך להקפיד ובינתים, שלא יעיר לך על השאר שירפה, ושניכם (כן שניכם, גם את) תתפללו שתוכלי לקחת לאט לאט עוד דברים,
אם קשה לו והוא מתלבט, תגידי לו שישאל רב, כי את מרגישה שזה מה שנכון לכם עכשיו, ושישתדל אפילו לא להראות את מורת רוחו כשאת לא מקפידה על דברי כרצונו.

 

[לא אני]

תפילות. אבל רק תפילות!!! רק!!
אין שום דרך להעלות את הרמה הרוחנית של הבעל באמצעות האישה. זה מתכון ברור להתנצחויות ומשם הדרך פתוחה לבעיות קשות בשלום בית.
החלק היותר קשה זה גם לא לשדר לו בלי מילים את חוסר שביעות הרצון.
בעל שחי בתחושה של 'אשתי רואה בי כשלון, חושבת שאני לא ירא שמים', יגיע למקומות נוראיים ברגעים של משבר, רק בגלל שכביכול אין לו מה להפסיד.

יש דרך להעלות את רמתו הרוחנית של הבעל. בדיוק כמו שיש דרך להעלאת רמתה הרוחנית של האישה.
ראה ערך און בן פלת, ברק בן בן אבינועם, רבי עקיבא.
נכון שויכוח חזיתי, ופגיעה, וכפייה, אינם יעילים - אבל הם אינם יעילים לכל כיוון, לא מוגבל דווקא לגברים.

 

[קטקטים]

עברתי על האשכול,
מתוך הבנה שלבעלך יש לב טוב ורצון להיטיב עימך
ואת רוצה לכבד אותו וכמובן ששניכם רוצים שיהיה לכם
רק טוב, הכי טוב שיכול להיות יחד עמו"ש,אמן! אז---

מה שהצלחתי להתרשם, ולא שאני מכירה אותכם כמובן,
תנסו לשנות את סגנון השיח, יותר מכבד, יותר מבין, יותר רוצה להשתנות אחד לשני כדי לכבד...

אני חושבת שלפני היועצים הגדולים שיכולים לעזור, אתם יכולים לעזור לעצמכם...

תתפסי איתו שיחה טובה, תעדכני אותו מראש שאת רוצה לפתוח איתו שיחה ברוח טובה וחיובית,
בענין הרוחני בבית, ותקבעו שבערב תדונו על זה, תשאלי אותו היכן כדאי? אולי דווקא בבית שיהיה הרגשה טובה להוריד דמעות (וזה יקרה בטוח ולא צריך להתרגש.. תתני לדמעות לזרום, אל תחנקי מהם, זה נורמלי ומתאים בכזו סוג שיחה) ואולי דוקא בפארק רחב ידיים חשוך ומעומעם או כל מקום אחר שקט ושומם יותר מההמון..

ואז - תפתחי את הנושא ותתני לו הזדהות והבנה כללית עם הענין,
אתה ואני מעונינים להקים בית של תורה, עם יראת שמים, בית שהילדים ירגישו בו שהערך הגדול שיש בבית זה תורה ומצוות, יראת שמים מהחטא ושמחה רבה מהזכות שאנו יהודים!
אני מרגישה שהמקום קצת מעורער ואני מקבלת הרגשה שאני בעצם במקום שלי לא יוכל להעמיד בית בכזה צביון, ותדע לך שאנחנו באותו מקום בדיוק!!! השאיפות שלי הן כמו שלך! אני רוצה יד ביד איתך להקים בית לתפארה.. רק מה, הגעתי מרקע קצת שונה מהבית שלך,

דבר ראשון את יכולה ממש להתחנן שינסה לשנות את ההידברות שיש לכם בענין הזה, יותר ברכות, יותר בנעימות.. קשה לך מאד שזה מגיע בתובענות,

ואת באמת צריכה לעשות חשבון נפש עם עצמך.. אולי הוא צודק, אולי יש לי מה לשנות.. בסתר בסתר אולי אני יודעת שאני לא 100% עפ"י ההלכה אלא אני רק 90% והוא רוצה 100%
אנו יודעות שזו בעיה וזה קשה מאד מאד מאד להיות כנה עם עצמי, אני מסוגלת ללכת עם פיאה 3 ס''מ ממה שההלכה דורשת ואני מעיפה את המחשבות האלה וכך גם קצת למתן באיפור ובלבוש טיפה טיפה יותר ארוך וטיפה פחות צמוד...
שוב, אני לא מכירה אותך, כך התרשמתי ממך, לדעתי אחרי שתיהיי כנה עםעצמך ותדעי שבאמת את לא 100% ובעלי דורש 100% ותורידי את כל ההשוואות מכל העולם, זה לא קשור, תיהי כנה עם עצמך מול האמת,
ואז תגידי לו שחשבת הרבה על הענין, וןנכון, אני לא מושלמת, אתה רוצה שלמות, אך קשה לי מאד לשנות...
ואם תתגברי יותר - ותרגישי כך(הלוואי באמת) תגידי לו שאת רוצה להשתנות, רק זה תהליך, זה לא קורה ביום, את לא מסוגלת,
ואז תקבעו זמן כל יום/פעמיים בשבוע וכד' ללמוד, לדעת מה באמת ההלכות בצניעות, ותלמדו זאת יחד, בהבנה ובשיתוף, ותגיעו למסקנות משותפות והלוואי שתצליחי ליישם גם למעשה..

אני מבינה שבשאר ההלכות בכל הענינים.. תסבירי לו שזה ממש מציק לך, שינסה בצורה יותר רכה להיות המשגיח שלך..
לדעתי את צריכה לשנות מחשבה על כך ש'זה לא העסק שלו הרוחיות שלך'.. אם הוא בעל טוב ומבין הוא דואג לך, גם לרוחניות שלך וגם לעולם הבא שלך, וכמובן גם לבית המשותף בינכם.. והילדים...

רק תשנו תפיסה, צורת שיח.. ותדברו.. תסבירי לו בנעימות שקשה לך עם המשגיח הצמוד.. שיער לך פחות.. ואת כל ההרגלים מהבית שלו.. לאט לאט.. תכלס כמה שקשה לנו בתור נשים - אנו צריכות לשנות למנהגים / הלכות / הקפדות כמו בית אביו, כמובן כל בית לגופו.. אך תבקשי שיתן לך זמן.. לאט לאט לשנות.. אך תני לו את ההרגשה שאת מבינה אותו ואכפת לך.. את רוצה שינוי בהתנהלות לכל הנושא הזה.. וכמובן - גם את ---אל תתקפי ואל תדברי כמו ויכוח עם חברה, בצורה הכי מכבדת שאפשר, ועם הוא לא העיר לך יפה -תגיבי את ברכות ובנעימות.. זה קשה אבל בטוח ישפיע עליו גם...

(הארכתי בכתיבה וגם בזמן שלקחתי הפסקה לכמה דקות בפרוג, חשבתי שדברי יוכלו להביא תועלת... קחי את הדברים ברוח טובה, ושוב - עם כל העוצמה - לכבד, זה שורש גדול בזוגיות, מתפללת עליכם שיהיה לכם רק טוב ונעים, בהצלחה רבה רבה!)

 

[עצם הטוב]

מומלץ
http://www.shackuf.co.il/video-item/יש-בייננו-פערים-רוחניים-גדולים-מידי/