אסור למסור ד"שים!! למה אנשים לא מבינים את זה??

[זהבה גרין]

בעיני זו ראיה מאוד מאוד פסימית, וכנראה שלא הבנת את המורה נכון. [אולי גם אל תשאלי מה שלום אחותה אם היא לא לידה, גם אם את יודעת שלפני שבועיים היא היתה בחיים].

רוח הדברים נכונה מאוד, אבל בכל זאת יש גבול [שתי הדברים הנ"ל אם ישתבשו זה בגדר אסון, ולא צריך לחשוש שקרה].

הבינה נכון ונכון
לי יצא לומר מזל טוב ליולדת
אבל התינוק מת בלידה
אז מה- איזה לא נעים שהיה
נכון זה לא קורה כל יום
אבל
זה יכול לקרות

 

[גלגל הצבעים]

הבינה נכון ונכון
לי יצא לומר מזל טוב ליולדת
אבל התינוק מת בלידה
אז מה- איזה לא נעים שהיה
נכון זה לא קורה כל יום
אבל
זה יכול לקרות

ולי יצא לשאול מישהו מה אבא שלו עובד, והתברר לי שנפטר,
אז מה- איזה לא נעים שהיה
נכון זה לא קורה כל יום
אבל
זה יכול לקרות

מאז אני לא שואל שום תלמיד על הוריו, אחיו, שכניו, מגוריו [אולי הם גרים במעברה?].

אני לא מציע לו ממתקים כי אולי יש לו סוכרת.
אני לא שואל האם האוטובוס עבר כי אולי הוא מגמגם כרוני [קרה לי פעם איזה לא נעים].

להמשיך?

 

[חנון]

ולי יצא לשאול מישהו מה אבא שלו עובד, והתברר לי שנפטר,
אז מה- איזה לא נעים שהיה
נכון זה לא קורה כל יום
אבל
זה יכול לקרות

מאז אני לא שואל שום תלמיד על הוריו, אחיו, שכניו, מגוריו [אולי הם גרים במעברה?].

אני לא מציע לו ממתקים כי אולי יש לו סוכרת.
אני לא שואל האם האוטובוס עבר כי אולי הוא מגמגם כרוני [קרה לי פעם איזה לא נעים].

להמשיך?

הציניות לא במקום!

 

[גלגל הצבעים]

הציניות לא במקום!

גם הפסימיות לא.

כלה מצפה שיגידו לה מזל טוב, לא שיחשבו שאולי זה התפרק.
כנ"ל יולדת.

ובקיצור הדברים הובנו מזמן, זה סתם משחקי כבוד מי יגיד את המילה האחרונה, הקורא ישפוט.

 

[חנון]

גם הפסימיות לא.

כלה מצפה שיגידו לה מזל טוב, לא שיחשבו שאולי זה התפרק.
כנ"ל יולדת.

ובקיצור הדברים הובנו מזמן, זה סתם משחקי כבוד מי יגיד את המילה האחרונה, הקורא ישפוט.

לא חשבת שאנשים כתבו מתוך נסיון כשהביכו אחרים / אחרים הביכו אותם?!

 

[זהבה גרין]

לא ענין של כבוד כלל
רק צריך לקחת בחשבון שיש דברים יוצאים מהכלל במשך החיים לא הכל ורוד חלק ונוצץ
ובכאלה מקרים ההרגשה הלא נעימה שמלווה אח"כ
עולה בכל פעם מחדש
לכן זה חשוב מאוד לזכור
אבל באמת זה לא אומר שזה כל המקים בחיים כי הם באמת אחוז קטן לעומת המקרים הרווחים
אבל הם קימיים בפרוש!!! וא"א להתעלם מהם

 

[ששונית]

הציניות לא במקום!

הציניות מאוד במקום, כי על פי לשונם, אסור לשאול אף אחד אף דבר אף פעם, כי תמיד יכול להיות שנדרוך על יבלות.
גם לי קרה שאיחלתי מזל טוב לאישה שילדה אחרי המתנה של שנים רבות, והיא ענתה לי מזל רע. לא מזל טוב. זו היתה לידה שקטה.
הבעתי את צערי, ביקשתי את שמה ושם בעלה לתפילה, והתעניינתי בנעימות אולי היא מעוניינת לצאת לחופש בחו"ל וכדומה.
היא כל כך שמחה והודתה שוב ושוב על ההשתתפות והמחשבה.
אז נמשיך לשאול בשלום מכרינו ולהתעניין במצבם, ואם קולטים שנגענו בעצב חשוף, להשתתף בענייניות (כי גם רחמים מעצבנים) ולהמשיך הלאה.
ולגבי דרישות השלום, אכן כדאי שלא לדרוש בשלום, אלא אם כן נדרשתם לדרוש.

 

[קומה גבוהה]

אני מתפלא נושא שכ"כ הרבה מגיבים, ולא יודעים הלכה פסוקה ברמב"ם ובחפץ חיים.

הרמב"ם הלכות דעות פרק ז כתב והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע, ובשו"ע הרב סימן קנו הוסיף ואע"פ שאינם דברים של גנאי על חבירו.

הרמב"ם מובא להלכה במשנה ברורה סימן קנו סעיף ד ובחפץ חיים כלל ב סעף ד

ובחפץ חיים כלל ה סעיף ו כתב בזה הלשון: על כן קשה מאד להעתיק בספר כל הענינים הנכשלים בו בענין לשון הרע, רק קח דברי הרמב"ם עטרה לראשך וזכור אותו תמיד דכל דבר שאם יתפרסם יוכל לגרום להכירו היזק בגופו או בממונו או להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע וכו' ע"כ

הכסף משנה לבעל השולחן ערוך כותב שהמקור של הרמב"ם מיהודה בן גרים שסיפר בביתו מה שדיבר עם רשב"י ולא היה בזה גנאי, ונגרם רעה ע"י.

לפי התגובות באשכול נראה שיש אנשים שאוכלים כמה תולעים כל יום, סליחה לא תולעים כמה לאוים של לשון הרע, אולי בשוגג..
כדאי לשנן את החפץ חיים שוב.

סליחה על הבוטות....

 

[ש. צ. וינמן]

חשבתם פעם איזה מידע המלמד או הגננת מקבלים מהזאטוטים על כל מה שקורה בבית וכן להפך איזה מידע ההורים מקבלים ממה שקורה בגן

היה היתה גננת.
שהודיעה להורים באסיפת הורים:
"אני לא מאמינה למה שהילדים מספרים עליכם,
ואתם לא תאמינו למה שהילדים מספרים עלי".
היה או לא, איני יודעת.
אבל מתאים להרבה מערכות יחסים.
לזרום הלאה.
כמו שאסור לספר רכילות, אסור לקבל רכילות.
בקיצור, לכולם יש עבודה.

 

[מרחבית]

הבינה נכון ונכון
לי יצא לומר מזל טוב ליולדת
אבל התינוק מת בלידה
אז מה- איזה לא נעים שהיה
נכון זה לא קורה כל יום
אבל
זה יכול לקרות

ברור שקורים דברים. אין על זה וויכוח. וזה מאוד לא נעים כשטועים בזה.
השאלה היא, האם בגלל דברים עצובים שקורים לעיתים רחוקות יחסית - והם לא הדברים הרגילים -
השאלה אם זו סיבה להפסיק לאחל לכולם, ולהפסיק להתעניין -
והלא גם זה פוגע. בכולם. זה גורם להתרחקות. להתכנסות. למתח בקשרים.
האם זו הדרך?

קרה, שמישהי פנתה אלי באיזה עניין, שאכן היא לא היתה מודעת למשהו שעבר עלי, וזה גרם בהחלט לאי נעימות.
אז מה? כל-כך הבנתי אותה. מאיפה היה עליה לדעת? האם עליה לחשוש מכל מילה?
עדכנתי אותה בענייניות ובפשטות. היא נסתה לתקן, וזרמתי איתה לגמרי - כדי שתרגיש טוב עד כמה שאפשר.

לא אומרת שלא להיזהר. תלוי גם מה אומרים ואיך אומרים. תלוי גם עד כמה הסיטואציה אכן מוזרה ולא רגילה - שאז יש יותר לחשוש.
רק שלפעמים מרוב זהירות - גורמים לחיים של ריחוק.

כרגיל, אני חושבת שהקצנה לא בריאה לשום כיוון.

 

[לוחם תמורות]

סליחה על הבוטות....

תודה רבה על המקור הנפלא סוף סוף .
אבל עדיין באמת חסר הגדר המדוייק ולכאו' אם אדם חושב בעצמו שהדבר הזה אין בו נזק ולא יגרם נזק אזי יהיה מותר לספר. וכגון הנ''ל ''ראיתי את פלוני '' אם הנך חושב שאין כל רע במה שהיה פלוני ההוא במקום פלוני אזי מותר.
ולחשוש לגמרי מלדבר על אחרים כלום כלום . זה לכאו' דרגה או חשש בעלמא אבל לא הלכה .
ומהמקור של הרמב''ם אפשר להבין ששם מדובר שיהודה בן גרים סיפר על רשב''י דבר שהוא אסור על פי חוק ועונשו מיתה . וזה יהיה כמו לספר על מישהו שעבר על החוק או עובד בשחור וכדו' שזה ודאי עלול לגרום נזק. אבל שוב סיפור דברים בעלמא כשלדעתך באופן טבעי ונורמלי לא עלול לצאת נזק לכאו' מותר.
ואם יהיה אסור הלא ''תשתכח תורת הדיבור '' ובשעת הדחק יש להתיר'

 

[מרחבית]

אני מתפלא נושא שכ"כ הרבה מגיבים, ולא יודעים הלכה פסוקה ברמב"ם ובחפץ חיים.

ברור שכל דיבור שעלול לגרום לנזק - הוא לגמרי אסור. כולל צער ופחד. ובאמת חשוב להזכיר את זה.

השאלה על דברים שבאופן רגיל לא אמורים לגרום לנזק - עד כמה יש לחשוש. עד כמה לנקוט בשתיקה ובחוסר התעניינות בריאה - בגלל החשש הרחוק של שמה מדובר במקרה חריג.

 

[שרשרת]

היה היתה גננת.
שהודיעה להורים באסיפת הורים:
"אני לא מאמינה למה שהילדים מספרים עליכם,
ואתם לא תאמינו למה שהילדים מספרים עלי".

היה גם היה. אצל אחי.
זה היה דווקא רבה בחיידר לפני שנים רבות ועד היום מצטטים את זה אצלנו כששומעים ילד מספר סיפור יותר מידי פיקנטי.

 

[שרית ו]

היה היתה גננת.
שהודיעה להורים באסיפת הורים:
"אני לא מאמינה למה שהילדים מספרים עליכם,
ואתם לא תאמינו למה שהילדים מספרים עלי"

מכירה כזאת גננת שאומרת ככה בתחילת שנה ומוסיפה-
תאמינו לי שההסדר הזה הוא לטובתכם...

 

[שריתיש]

תקשיבו, זה ממש נכון... בהרבה מקרים

אבל, אני מעלה בזכרוני לא מעט מקרים בהם קיבלתי ד"ש או שקיבלו ד"ש עלי (בלי שמסרתי ד"ש) והיה ממש נחמד...

ושאלה לדיון:
איך מתמודדים עם האנשים החפרנים?
יש כאלו, שבכל שיחה איתם מקבלים דיווח ישיר על כל העולם ואישתו...
אז זה ממש קשה שצריך כל רגע לעצור אותם בשיחה. ולא תמיד אפשר, ויש אנשים שאנו חייבים בכבודם (מבוגרים/ חשובים מאיתנו וכו)
איך אפשר למנוע זאת? כל רגע לדבר על מזג האויר?

 

[חנון]

תקשיבו, זה ממש נכון... בהרבה מקרים
אבל, אני מעלה בזכרוני לא מעט מקרים בהם קיבלתי ד"ש או שקיבלו ד"ש עלי (בלי שמסרתי ד"ש) והיה ממש נחמד...

עדיף לא למסור ד"שים נחמדים מאשר ליפול פעם אחת

ושאלה לדיון:
איך מתמודדים עם האנשים החפרנים?
יש כאלו, שבכל שיחה איתם מקבלים דיווח ישיר על כל העולם ואישתו...
אז זה ממש קשה שצריך כל רגע לעצור אותם בשיחה. ולא תמיד אפשר, ויש אנשים שאנו חייבים בכבודם (מבוגרים/ חשובים מאיתנו וכו)
איך אפשר למנוע זאת? כל רגע לדבר על מזג האויר?

זה לא רק שאת מקבלת מהם דיווח על כל העולם, הם מומחים לחפור לך ולהוציא ממך הכל ובעוד שניה ירכלו עליך
איך מתמודדים? שאלה קשה
עונים להם בהומור שחור - לפעמים מצליח יותר ולפעמים פחות
הבעיה היא שבכל משפחה יש את הדודה / שכנה שמי יצדק בפניה וכמו שכתבו כאן קל יותר לסתום ביוב של עיר שלמה מאשר פיו של טיפש

 

[מנטור]

ושאלה לדיון:
איך מתמודדים עם האנשים החפרנים?
יש כאלו, שבכל שיחה איתם מקבלים דיווח ישיר על כל העולם ואישתו...
אז זה ממש קשה שצריך כל רגע לעצור אותם בשיחה. ולא תמיד אפשר, ויש אנשים שאנו חייבים בכבודם (מבוגרים/ חשובים מאיתנו וכו)

פשוט מאוד מצטרפים עכשיו ל" חברת תיקון העולם" ומחכים בתור ביחד עם כל מי שחשב שהוא ישנה את כולם ז"ל

 

[קומה גבוהה]

ומהמקור של הרמב''ם אפשר להבין ששם מדובר שיהודה בן גרים סיפר על רשב''י דבר שהוא אסור על פי חוק ועונשו מיתה . וזה יהיה כמו לספר על מישהו שעבר על החוק או עובד בשחור וכדו

יהודה בן גרים סיפר בביתו שיג ושיח שהיה בבית מדרש, ובביתו זה לא הביא שום נזק לרבי שמעון, אבל התגלגל הענין למלכות, ולכן אפילו שבסיפור שלו לא היה בכלל נזק, אבל בהמשך נגרם נזק, הוא נקרא בעל לשון הרע,
ובגמ' כתוב שרבי שמעון בר יוחאי כשיצא מהמערה אמר וכי בעל הלשון הרע עדיין חי, נתן עניו והפכו לגל עצמות, רואים כמה הענין חמור...

 

[עיגול רבוע]

הכי הזוי זה אנשים שמקשיבים לשיחה שלך עם משהו אחר למשל באוטובוס ומתערבים לך.
לא יודעת אם קשור לאשכול אבל נסעתי פעם באוטובוס וקילפתי תפוז דיברתי עם בעלי וסיפרתי לו שאאני מקלפת תפוז ואין לי טישו איתי. אחרי חצי דקה מתעופף לו טישו מהספסל מאוחרי-גבר שצוטט לשיחה תרם את חלקו.. ממש נבוכתי.

אם השיחה התנהלה בשקט, והוא "האזין" לשיחה, זה לא יפה, ויותר מכך. אבל אם השיחה התנהלה בקול שנשמע היטב בסביבה (מה שקורה בלפחות 95 מהמקרים ! וזה מעשה לא ראוי אם לא מסיבה מיוחדת), הרי שהגברת אילצה את הסביבה לשמוע את שיחתה, מה שהם היו מעדיפים שלא יקרה. ובס"ה הוא התנדב לעזור למי שהפריעה לו. ומגיעה לו הצדעה, שהוא היה מוכן אפילו להתבייש בשביל לעזור למי שזקוק לכך. אם בכל אופן הגברת התביישה, הרי שיש כאן חוסר רגישות מסוים מצדו, אבל הדבר תלוי במדת הצורך שלה. אם למשל היא היתה אומרת שהיא עומדת להקיא ואין לה שקית, והוא היה מגיש לה שקית, גם זה היה לא ראוי ? אלא שנדרש כאן שיקול דעת לא-קל באיזה מקרה מעדיפה הגברת לסבול מחוסר טישו, ובאיזה לא, והדבר גם תלוי בין אשה לאשה, כך שיתכן שהוא שפט את המקרה לפי האשה שהוא מכיר. ואין עליו תלונה.
כך שלא "האזינו" לשיחה, רק "השמיעו" שיחה.
לפעמים שיחות בעלות-התשעה-קבין באוטובוס עלולות "להוציא אנשים מדעתם". ולתשומת לבכן: בדר"כ טווח השמיעה של שיחה רגילה הוא לא פחות מ-4-5 ספסלים.

אז זה ממש קשה שצריך כל רגע לעצור אותם בשיחה. ולא תמיד אפשר, ויש אנשים שאנו חייבים בכבודם (מבוגרים/ חשובים מאיתנו וכו)

אפשר לומר: חבר/ה שלי זקוק/ה לישועה גדולה; החלטנו כמה חברים לקבל על עצמנו בתקופה זו להדר בשמירת הלשון אפילו לפנים משורת הדין. סליחה, אני מתנצל/ת שאינני יכול לשמוע כעת דברים בסגנון זה.
כך לא מביישים את האומר. לא מציגים אותו כעושה דבר שאסור (יתכן שאסור לעשות כן, משום איסור חנופה, מלבד ביטול מצות תוכחה שנוהגת גם לרב ולאב. אבל אני עונה לפי נקודת הנחת השאלה שלא מעוניינים להוכיח. אבל מצד שני לא להוכיח אינו כ"כ גרוע כמו השמעת דברים שמשמע מהם שאין בכך איסור, לכן אפשר להוסיף דברים באופן שאין משמעות שהדבר מותר. עדיין אין לי נוסח מתאים).
ומותר לשנות מפני דרכי שלום. ואפילו לפי הסוברים ששקר גמור אסור, רק שינוי מותר (כמדומני שהחפץ חיים אינו פוסק כן), אין בזה שקר אלא שינוי, כי לדאבוננו עדיין ישנם בעם ישראל כאלו הזקוקים לישועה גדולה, והם בהחלט נחשבים כחבר/ה שלנו. גם נכון שהחלטנו כמה חברים, כי ודאי כמה וכמה, לאין מספר, קבלו ומקבלים ויקבלו על עצמם דבר זה (ובפרט חברי פרוג...).

 

[לוחם תמורות]

ובביתו זה לא הביא שום נזק לרבי שמעון

אבל הוא ידע שלמלכות אסור לספר זאת. וידע שאם המלכות תשמע שרשב"י אמר כך יהיה נזק מזה.
לכן היה צריך ליזהר גם בביתו (ויעוי' מה שקורה עם הרב גינזבורג ודו"ק) .
אבל אם יהודה בן גרים היה פוגש את בנו של רשב"י , ואומר לו ראיתי את אביך בביהמ"ד, וכי זה לשוה"ר??? אם לא עולה בדעתך נזק , לכאו' אין איסור לספר , ואין הלכה לחשוש לכל הדקי דקויות וחששות רחוקים .