מאמר היכרות - מתוך טור חדש בXYZ

[אשר שרבר]

להלן תגובתי:
אני מסכים אם כל התזה שמאחורי מה שכתבת, אך לא עם התוצאה, כלומר, זה נכון שהציבר החרדי צורך יותר איכות ממותגים אכל מה שדיברת על רמתו.
אבל, הציבור החרדי כמו כל ציבור אחר, בסופו של דבר נכנע לרגש, וכשהרגש מספר לו שהמותג מנצח, וכשהוא יראה שהחלק היותר גשמי בעולמו (שכנות, נשות קריירה וכו') מדבר והולך למותג הוא יקנה את המותג, זה ירגיש לו חלק ממשהו גדול.
אלא אם הוא עני מאוד או פרוש מאוד, ואז הוא יעשה את החשבון המאוד מאוד כלכלי, ולא יעזרו לא כמעט פרסומות, אבל גם הוא באיזה מקום סודי וכמוס בלב יחשוב על המותג.

 

[ידידיה חבר]

נו, יש על מה להתווכח...
נושא לעבודת דוקטורט בפסיכולוגיה, כלכלה, סוציולוגיה, ושאר ירקות.

 

[הגשש]

אני מצטרף לכותב המוכשר, לא מבין מה רע לתקוף בתוך הנגמ"ש, להיפך זה מעורר אמינות למגזין, ומעורר עניין.
נראה לכם שאנשים אוהבים לקרוא כל היום כמה הם מוצלחים? אנשים רוצים לשמע שנוגעים בהם, לא משנה עם זה בטוב או במוטב, אם הצלחת לפגוע בבטן רכה של מישהו עשית את שירותך לחברה, ולקורא, שמעוניין לקרוא את זה.
קצת הומור לא הזיק מעולם לאיש

אתעכב דווקא על הנקודה הבאה.
אמת שקצת הומור לא הזיק לאיש מעולם.
אמת שאנשים אוהבים לשמוע שנוגעים ופוגעים בבטן הרכה של השני (עיתונות צהובה כבר אמרנו?)
אבל עוד לא נולד מנהל העיתון שיסכים שאחד מהכלבלרים שלו ינבח על קצה הזרת של אחד מאנשי הבוכטות המחזיקים את העיתון, המפרסמים הם המילה הראשונה והאחרונה בעיתון, כל השאר סתם נובחים.
עיתון 'המודיע' הוא היחיד שמצליח לכופף את הפרסומאים ומשנה להם את המודעות לפי האג'נדה שלו.
וגם הוא, לפי האגדה שרצה ברחובותינו לפני כמה שנים, הפסיק לתקוף חזיתית את חברת אגד כשהם איימו עליו שיפסיקו לפרסם אצלו.
אם אתה אוהב שיורים בתוך הנגמ"ש, תציע למנהל העיתון לכתוב טור ביקורת על העיתונאים שלו, ע"ע דמן וארליך ב'משפחה' בפולמוס על ר' מיילך בידרמן והמשפיעים בדורנו.

 

[אשר שרבר]

אתעכב דווקא על הנקודה הבאה.
אמת שקצת הומור לא הזיק לאיש מעולם.
אמת שאנשים אוהבים לשמוע שנוגעים ופוגעים בבטן הרכה של השני (עיתונות צהובה כבר אמרנו?)
אבל עוד לא נולד מנהל העיתון שיסכים שאחד מהכלבלרים שלו ינבח על קצה הזרת של אחד מאנשי הבוכטות המחזיקים את העיתון, המפרסמים הם המילה הראשונה והאחרונה בעיתון, כל השאר סתם נובחים.
עיתון 'המודיע' הוא היחיד שמצליח לכופף את הפרסומאים ומשנה להם את המודעות לפי האג'נדה שלו.
וגם הוא, לפי האגדה שרצה ברחובותינו לפני כמה שנים, הפסיק לתקוף חזיתית את חברת אגד כשהם איימו עליו שיפסיקו לפרסם אצלו.
אם אתה אוהב שיורים בתוך הנגמ"ש, תציע למנהל העיתון לכתוב טור ביקורת על העיתונאים שלו, ע"ע דמן וארליך ב'משפחה' בפולמוס על ר' מיילך בידרמן והמשפיעים בדורנו.

לא, לא דיברתי על כותבי העיתון, אבל כן דיברתי על מושגים אפשר לעקוץ בתוך הבית דעות ו/או סגנונות של כותבים אחרים, בלי שם המפורש) כוך אפשר גם לעקוץ משרדי פירסום, אני מסכים שלעקוץ ישירות מותג אישית זה קצת בעייתי, אבל זה קיים, וזה משביח את העיתון המפרסם.

 

[זלמן כהנא]

אציע מספר הארות לגבי הטור, בהסתייגות מראש שאת התגובות והביקורות לא קראתי, כך שאם הארותיי כבר הובעו בצורה כזו או אחרת, הוא רחום יכפר.

תחילה, הסגנון:
סגנונו של הכותב החדש (יהא בואך לשלום) ספרותי ומיוחד. הסגנון לא קליל מדי ולא כבד מדי. לא מאריך יתר על המידה ואף לא מקמץ במילים. טור קולע בעל מסר נחמד.

שביבי תוכן:
אהבתי במיוחד אי אלו משפטים מקוריים. אהבתי גם את סיפורו של ראש הקהל והתולעים, הלצה שלא שמעתיה מעודי.

ומכאן למעט ביקורת בונה:
א. שלישיית הנקודות שבסוף (כמעט) כל פסקה, מורידה מהמקצועיות של הטור.
ב. צריכים לכתוב "דייל קרנגי" (ואם כבר 'קארנגי'), אבל לא 'קראנגי', אם כי יכול להיות (או בלשונך: אפשר לדון לכף זכות) שמדובר בטעות הקלדה.
ג. הכי תקני לכתוב 'אסקימו' (כינוי לכל בני שבט האסקימו שבקוטב), השגיאה הנפוצה בקרב אנשי עט היא: "אסקימואים", אבל ודאי שלא "אסקימוסים" (אלא אם כן תמצא על פני הגלובוס מדינה בשם 'אסקימוסה').
ד. כאילו שחסרים חילונים הניצבים בדוכני ממכר ארבעת המינים.

בהצלחה בהמשך הדרך

 

[ידידיה חבר]

תודה על הפירגונים, ובעיקר על הביקורת.

אהבתי במיוחד אי אלו משפטים מקוריים. אהבתי גם את סיפורו של ראש הקהל והתולעים, הלצה שלא שמעתיה מעודי.

זו הלצה ידועה במיוחד.
במקור היא נאמרה בשם המפורש על יותר מקהילה/חוג אחת/ד, ונאמרה על גוף הכשרות של זולתה.
מטעמים מובנים נורא, היא עברה גיור לחומרא + ריכוך ועיקור, לפני שנכנסה למאמר, משום שאם הייתי חורג יכולתי לפגוש את התולעים בגובה העינים. וכולי האי ואולי...

 

[זלמן כהנא]

תודה על הפירגונים, ובעיקר על הביקורת.

זו הלצה ידועה במיוחד.
במקור היא נאמרה בשם המפורש על יותר מקהילה/חוג אחת/ד, ונאמרה על גוף הכשרות של זולתה.
מטעמים מובנים נורא, היא עברה גיור לחומרא + ריכוך ועיקור, לפני שנכנסה למאמר, משום שאם הייתי חורג יכולתי לפגוש את התולעים בגובה העינים. וכולי האי ואולי...

אז בעצם "גיירת" הלצה מתוך הז'רגון החרדי הבלתי מצונזר, אל זה המבוקר...

 

[כתב ומכתב]

הכי תקני לכתוב 'אסקימו' (כינוי לכל בני שבט האסקימו שבקוטב), השגיאה הנפוצה בקרב אנשי עט היא: "אסקימואים", אבל ודאי שלא "אסקימוסים" (אלא אם כן תמצא על פני הגלובוס מדינה בשם 'אסקימוסה

הטרלה: אם כבר נזכרתי, יש למישהו מושג להיכן נעלמו האיגלואים המקוריים עם הציור של אסקימוסי (מה לעשות שהם לא ציירו אסקימואי?) ליד איגלו?

 

[ידידיה חבר]

אז זהו: הותר לפרסום!

המאמר השני שנשלח לעורך, פורסם הערב במגזין החדש והמדהים 'מומנט', זה מגזין כלכלי חרדי בדיגיטל שיוצא מדי חודש, שבהחלט שוה קריאה (לא רק בגלל המדור שלי), והערב מתפרסם שם המדור בשם 'נתפס בכלכלתו' (פר שזה שם קולע...), הנה:

והטקסט המלא (שם הובא רק חלק מטעמי מקום):


ישנו פתגם האומר 'רופא השיניים איננו סותם חורים - הוא מעביר אותם אל הכיס'.

אמנם רובינו אינם רופאי שיניים, אולם לא מעט מאתנו עושים פעולה זו ערב ובוקר בכל יום תמיד.

הכיצד?!

שאל אותי פעם חבר, לאן נעלמים לו כל חודש אלפי שקלים, שלא נודע מקום קבורתם?!

השבתי לו, שלתחנת דלק באירופה, נכנס פעם נהג ישראלי, ושאל את המתדלק: 'מה מחירה של טיפת דלק'? המתדלק האירופאי המנומס, שלא זכה מעודו לדקירת 'צבר' ישראלי, השיב בנימוס: 'חינם!'. 'וואי', אמר הישראלי, 'אז תטפטף לי פול'...

זה אתה, אמרתי לאותו חבר. כמה 'טיפות' של כסף טפטפת החודש?! פה פחית, כי - 'באמת לא חם לך?!' שם שווארמה על הדרך, בגלל ש'כבר יומיים אני חלבי!', ושם איזו חפיסת מסטיקים, מהסיבה המנצחת - 'משעמם לי בפה'...

זה מה שעליך להבין, הסברתי לו, עם הטפטופים הללו, אתה מרוקן את כל מיכל הדלק שבחשבון הבנק שלך!

לסיום הוספתי לו: גם אם 'באמת חם לך' - עדיין עדיף ארבעים מעלות פלוס ברחוב - ממינוס של עשרת אלפים בבנק... ולהיות יומיים חלבי - פחות גרוע מדלפון שחודשיים פרווה... ומה שהכי ברור, זה שמוטב שעמום בפה משעמום בארנק...

אז כן, אנחנו לועסים את כספנו עליו עמלנו כה קשות, ובשינינו אנחנו יוצרים חור בכיסינו אנו, במקצועיות שלא הייתה מביישת רופא שיניים בכיר. חבל רק שבשונה ממנו אנחנו לא יכולים להתפרנס מזה...

נכון, הדברים הללו מקוממים, במיוחד שהם לא נכתבו ע"י מי שמתנזר משתיה מתוקה, או לא יודע מהו טעמה של שווארמה... אלא שכנראה עדיין לא תפסנו את הפרנציפ -

לא באתי לומר לא לאכול, וזאת משתי סיבות: ראשית, אם זו כוונתי, ודברי יתנו את פרים, לא יהיה לי למי לכתוב... ושנית כי זה לא רווחי בעליל, בדיוק כמו העגלון ההוא שהרגיל את הסוס שלו בהדרגתיות לא לאכול, ובתום תקופה מאומצת קונן עליו ש'עד שהוא כבר התרגל לא לאכול הוא בדיוק מת'...

אין באמור גם אמצעי קד"מ של 'דיאטה כלכלית', משום שכאזרח שומר חוק לעולם לא אשווק דיאטה כזאת שלעולם לא תקבל את אישור משרד הבריאות...

מה בכל אופן?!

אז ככה: עלינו להבדיל בין ה'בייס' של ההוצאות שלנו, לבין מה שמעבר. אם מצבנו הכלכלי שפיר, נוכל לתכנן מהו בסיס ההוצאות - הן מבחינת התקציב, והן בדמויותיהן של מוצרי הצריכה הזוכים להיכלל בקטגוריית יוקרה זו. ולאחר מכן לתכנן את תקציב הבזבוז - ממנו לא נחרוג באגורה, שאילולא כן נגלה בסופו של החודש - שבכיס לא נותר דבר מלבד החור...

 

[כתב ומכתב]

בנוגע לתשובה המהופכת - באר פרט נמק הרחב...

אחרי 2 כתבות מפרי עטך באשכול המאמרים של פרוג, אפשר לחשוף את החיזיון:

בוא נניח כמה הנחות יסוד, וכך נגיע למסקנה, גם אם לא באופן גורף:
...
התשובה במהופך.

גורף=במהופך=פרוג

אני משאיר לי מקום לעוד חשיפה שקשורה בXYZ

 

[ידידיה חבר]

אחרי 2 כתבות מפרי עטך באשכול המאמרים של פרוג, אפשר לחשוף את החיזיון:

גורף=במהופך=פרוג

אתה כנראה נביא, בשעתו לא חלמתי על הכיוון הנ"ל...

 

[Natan Galant]

אז זהו: הותר לפרסום!

המאמר השני שנשלח לעורך, פורסם הערב במגזין החדש והמדהים 'מומנט', זה מגזין כלכלי חרדי בדיגיטל שיוצא מדי חודש, שבהחלט שוה קריאה (לא רק בגלל המדור שלי), והערב מתפרסם שם המדור בשם 'נתפס בכלכלתו' (פר שזה שם קולע...), הנה:
צפה בקובץ המצורף 351174
והטקסט המלא (שם הובא רק חלק מטעמי מקום):


ישנו פתגם האומר 'רופא השיניים איננו סותם חורים - הוא מעביר אותם אל הכיס'.

אמנם רובינו אינם רופאי שיניים, אולם לא מעט מאתנו עושים פעולה זו ערב ובוקר בכל יום תמיד.

הכיצד?!

שאל אותי פעם חבר, לאן נעלמים לו כל חודש אלפי שקלים, שלא נודע מקום קבורתם?!

השבתי לו, שלתחנת דלק באירופה, נכנס פעם נהג ישראלי, ושאל את המתדלק: 'מה מחירה של טיפת דלק'? המתדלק האירופאי המנומס, שלא זכה מעודו לדקירת 'צבר' ישראלי, השיב בנימוס: 'חינם!'. 'וואי', אמר הישראלי, 'אז תטפטף לי פול'...

זה אתה, אמרתי לאותו חבר. כמה 'טיפות' של כסף טפטפת החודש?! פה פחית, כי - 'באמת לא חם לך?!' שם שווארמה על הדרך, בגלל ש'כבר יומיים אני חלבי!', ושם איזו חפיסת מסטיקים, מהסיבה המנצחת - 'משעמם לי בפה'...

זה מה שעליך להבין, הסברתי לו, עם הטפטופים הללו, אתה מרוקן את כל מיכל הדלק שבחשבון הבנק שלך!

לסיום הוספתי לו: גם אם 'באמת חם לך' - עדיין עדיף ארבעים מעלות פלוס ברחוב - ממינוס של עשרת אלפים בבנק... ולהיות יומיים חלבי - פחות גרוע מדלפון שחודשיים פרווה... ומה שהכי ברור, זה שמוטב שעמום בפה משעמום בארנק...

אז כן, אנחנו לועסים את כספנו עליו עמלנו כה קשות, ובשינינו אנחנו יוצרים חור בכיסינו אנו, במקצועיות שלא הייתה מביישת רופא שיניים בכיר. חבל רק שבשונה ממנו אנחנו לא יכולים להתפרנס מזה...

נכון, הדברים הללו מקוממים, במיוחד שהם לא נכתבו ע"י מי שמתנזר משתיה מתוקה, או לא יודע מהו טעמה של שווארמה... אלא שכנראה עדיין לא תפסנו את הפרנציפ -

לא באתי לומר לא לאכול, וזאת משתי סיבות: ראשית, אם זו כוונתי, ודברי יתנו את פרים, לא יהיה לי למי לכתוב... ושנית כי זה לא רווחי בעליל, בדיוק כמו העגלון ההוא שהרגיל את הסוס שלו בהדרגתיות לא לאכול, ובתום תקופה מאומצת קונן עליו ש'עד שהוא כבר התרגל לא לאכול הוא בדיוק מת'...

אין באמור גם אמצעי קד"מ של 'דיאטה כלכלית', משום שכאזרח שומר חוק לעולם לא אשווק דיאטה כזאת שלעולם לא תקבל את אישור משרד הבריאות...

מה בכל אופן?!

אז ככה: עלינו להבדיל בין ה'בייס' של ההוצאות שלנו, לבין מה שמעבר. אם מצבנו הכלכלי שפיר, נוכל לתכנן מהו בסיס ההוצאות - הן מבחינת התקציב, והן בדמויותיהן של מוצרי הצריכה הזוכים להיכלל בקטגוריית יוקרה זו. ולאחר מכן לתכנן את תקציב הבזבוז - ממנו לא נחרוג באגורה, שאילולא כן נגלה בסופו של החודש - שבכיס לא נותר דבר מלבד החור...

טור נהדר, בהצלחה ידידיה!
כל פעם מפתיע לגלות כמה מעט זמן אתה כאן - וכמה השגת עד כה...
אין, אין על הצעירים.

@עדיאל

 

[ידידיה חבר]

טור נהדר, בהצלחה ידידיה!
כל פעם מפתיע לגלות כמה מעט זמן אתה כאן - וכמה השגת עד כה...
אין, אין על הצעירים.

@עדיאל

אאחחח... היסטוריה במיטבה, הספקתי מאז לכתוב שם עוד שני טורים חודשיים...

אבל פידבק תמיד עושה את זה! תודה!!!