דרוש מידע לנסוע שעה וחצי לעבודה כל יום זה שפוי?

[r36330]

כמה מאתנו מנוסות, כל הכבוד לכולן!

כמה הערות:

• כמעט לכל מקום מכל מקום היום ניתן למצוא טרמפ, אפילו של נשים. עבדתי בהרבה מקומות, ותמיד הופתעתי לאיפה הנשים שלנו מגיעות. לפעמים ניתן למצוא את הטרמפ רק אחרי שמתחילים לעבוד ורואים פרצוף אנ"ש.
• באמת, הכסף לא שווה כל מחיר, אבל אם אוהבים את העבודה, מוצאים תעסוקה לנסיעות (טלפונים, הכנת רשימת משימות/קניות, עבודה פרטית, שינה, ספרים ועוד) אז לא מרגישים שזה כ"כ נורא.
• מאוד נוח, אם יש אפשרות מהעבודה, לחלק לימים ארוכים וימים קצרים. זה בדר"כ מקצר משמעותית את הנסיעות, כי בשעות הצהריים 4-5 הכי עמוס ובשעות המוקדמות יותר והמאוחרות יותר העומס פוחת. ככה יש ימים שבהם יודעים מראש שבאים הביתה, ומלבד ארוחת ערב לא עושים עוד כלום. ויש ימים שבהם חוזרים מוקדם ומספיקים עולם ומלואו (הייתי אומרת כשהייתי מגיעה בשעה 4 הביתה שזה היום החופשי שלי!).
• ברור לעשות רישון, בהקדם!!

גם אני...
המשכתי בעבודה של רווקותי אחרי החתונה, אבל המרחק...
עבדתי בתלפיות בירושלים, גרתי במודיעין עילית.
היה עלי לנסוע שלוש אוטובוסים לפחות, שעה וחצי היה מינימום, אם יצאתי מהבית לפנות בוקר.
אם לא... שעתיים היה נורמה.
הייתי בהריון, האוטובוסים היו צפופים, לא תמיד היה לי מקום. הייתי מקיאה בדרך.
ואחרי הכל. לא היה כ"כ נורא.
כי כמו שכתבתי קודם, אהבתי את העבודה, היה לי מה לעשות בנסיעות ולא הרגשתי שהן בזבוז זמן גמור ומבחינת הבית זה היה די אפשרי.
למרות שהייתי באה לפעמים הביתה והולכת לישון מיד, עד למחרת...
לקח לי מלא זמן לגלות שיש נשים שבאות לאותה סביבה שלי עם רכב! כשגיליתי את זה הייתי ממש מופתעת, חשבתי שאני המשוגעת היחידה שעושה את הדרך הזו... מאז נהיה לי הרבה יותר קל. אומנם לא התאפשר לי איתן סידור קבוע, אבל מידי פעם זה גם הרבה מאוד.
היה לי גם ס"ד מיוחדת, תחפשי אולי גם לך תהיה, תקופה שליוויתי הסעה של ילד מיוחד מהעיר שלי לבית ספרו ששכן סמוך לעבודה. ככה נסעתי במונית, בשיא המהירות והנוחות, ועוד קיבלתי כסף. אישית הרגשתי בזה גם שליחות, הילד היה חמוד מאוד והיינו משחקים על הדרך.

תכננתי לעשות רישיון, אני אישית לא הצלחתי בזה יחד עם כל המשימות והחיים. חבל.
עשיתי רישיון אח"כ, כשהתחלתי עבודה חדשה אחרי חופשת הלידה. לא נראה לי שזה היה יותר קל מאשר לפני הלידה. מאז שאני עם רכב החיים הרבה יותר פשוטים.

 

[חנצי]

תודה רבה לכל המשתפים והעונים מניסיונם!
האמת, שלא רק התחום קורץ, זו הצעה שקיבלתי אחרי תקופה ארוכככה של חיפוש עבודה,
(חיפשתי במקביל לעבודתי בעבודה הנוכחית)
ואני די מרגישה שאין לי אופציה אחרת (להמשיך במה שאני עכשיו - לא מסוגלת. מיציתי)
אז תודה למי שעודד שזה אפשרי....!

בהצלחה!
זה בהחלט אפשרי!
מנסיון, אם העבודה מספקת ומהנה, זה לא 'גומר'.
וכמו שהרבה כתבו, הנסיעות זה זמן שקט וכיף.
וכן, אפשר לעשות אחר כך שיעורי נהיגה.

 

[האלמוני]

מעשה במלך ולו שר אהוב. והיה המלך משפיע רב טוב על אהובו.
ויהי היום ויכפור השר בטובתו של מלכו וימרוד בו.
ויענישהו המלך לשאת אות קלון על בגדו, הוא וזרעו אחריו לדיראון עולם.
ויענדו השר וצאצאיו את אות הקלון בבושה ובכפיפת ראש וקומה.
ויעבור דור ויחלפו דורותיים, ויפוג זכרונם של נושאי אות הקלון, וירימו ראשם ויזקפו קומתם וירום לבבם באות הקלון ויקשטוהו וייפוהו.
ותהי האמת כה נעדרת, עד שצאצאי משפחות שאר השרים החלו אף הם לענוד את אות הקלון כבני נעות המרדות .
למלך מלכי המלכים היה שר אהוב. אדם הראשון. והשפיע עליו המלך מכל עץ הגן. וכפר האדם בטובתו של מקום ונענש באות הקלון של בזעת אפך תאכל לחם.
הדורות הראשונים נשאו אות קלון זה בכלימה. בידיעה שהעבודה למען הפרנסה – קללה היא.
וכעת, בדור הכי אחרון, החלו צאצאי נושאי אות הקלון לשאת ראש ולהתפאר בקללה זו. ולא עוד אלא שעם הנשים, שכלל לא קולל בקללה זו, הכניס צווארו תחת עול הקללה, ותרמנה ראשן בגאווה על נשיאת עול הקלון.
ולגבי הטענות בדבר נחיצות העסקת נשים במקומות ובזמנים מפוקפקים, בבחינת "ההכרח לא יגונה", הרי מן המפורסמות היא דעתו של מרן החפץ חיים זי"ע על פתיחת ברז נוסף בחבית הפרנסה, שנקצבה כבר לכל ברואי עולם עוד בראש השנה, וכידוע פרנסה מורכבת מאמונה והשתדלות יחד, וכל אדם מעניק לכל אחד מהמרכיבים את מספר האחוזים כראות עיניו, כך שמי שיש לו רק עשרה אחוזי אמונה, זקוק, אכן, לתשעים אחוזי השתדלות. אבל חשוב לזכור שזוהי ממש לא אידיליה אלא הכרח, וגם אם אין לגנות את ההכרח הזה, ודאי שאין לשבחו ולטפחו.

אותו משל גם קראתי פעם על להשקיע על בגדים יקרים וכו', כי גם ללבוש בגדים זה קנס שקיבל אדם הראשון.

 

[ששונית]

אותו משל גם קראתי פעם על להשקיע על בגדים יקרים וכו', כי גם ללבוש בגדים זה קנס שקיבל אדם הראשון.

לא ממש נכון כי יש ענין להדר בבגדי שבת, למשל

 

[האלמוני]

לא ממש נכון כי יש ענין להדר בבגדי שבת, למשל

אולי מדובר רק על בגדי חול

 

[לילי 1]

כדאי לקחת בחשבון שאם העבודה תגרום לכם לרכוש אוטו כבר ירד לכם 1500 שח בממוצע, יכול להיות גם הרבה יותר, מהנטו

 

[רבקושש]

לא קראתי את כל האשכול (אז אולי כבר אמרו את זה )
רק קחי בחשבון שאם זה נסיעה של שעה וחצי...
יכול מאוד להיות שפעם ב (אפ' פעם בשבועיים)
יש תאונה או סוגרים כביש
ואז ה' יודע מתי תחזרי ....
זה ממש קשה! מנסיון לא בנסיעה של שעה וחצי של חצי שעה !!!!
אבל זה שווה לי את זה כי אני אוהבת את העבודה ולא קשה לי עם נסיעות בכללי!!!(הזמן היחיד שאני ישנה טווובבבב)

!בתקופות של ההפגנות זה היה קטסטרופה לא ראיתי את הבית
עד שחזרתי כבר הייתי צריכה לצאת חזרה...........

 

[אמא מותק]

אני עושה את זה כל יום זה מאד מאד קשה מה לא עושים בשביל פרנסה
אבל זהו כבר ממש נשברתי

 

[שתים]

עודדתן אותי!!!
מהתגובות בהתחלה היה נשמע לא עביר...
אני גם חוששת שיהיה קשה מאד לאורך זמן,
מה שכן - הם משתתפים באחזקת רכב, אבל אין לי רישיון עדיין...
חשבתי - שאם אלך על זה, אתחיל מיד שיעורים, ואקנה רכב.
אבל אחרי כל השעות הלו והנסיעות יהיה לי כוח לשיעורי נהיגה? (אשמח לתגובות מבעלות ניסיון)

תעשי שיעורי נהיגה בבוקר, לפני העבודה, כי חשוב להיות מרוכזים. ככה תנצלי כל שיעור ותוכלי להתקדם במהירות.
אה וגם שיעורים כפולים וכמה פעמים בשבוע.

 

[שתים]

לא צריך לארח בשביל זה, בטח אם עובדים כל כך קשה למי יש עוד כח לארח...
אני אומרת את זה בברכת המזון על בעלי, הוא גם בעל הבית פה, לא?!
בקשה מאוד מהלב, שיהיו נכסינו מוצלחים וקרובים לעיר, זה אומר שיש יתרון בעבודה קרובה.

אוסיף עוד משהו שיצא לי לדבר עליו עם משהי בשבוע האחרון. אני ממש לא מבינה בנסיון של @ניצוץ ושל עוד הרבה אחרות שעובדות בחוץ במשרה מלאה. אבל אני חושבת שאם הדבר הוא נכון, זה רלוונטי לכולם.
דיברתי עם משהי על המאמץ בפרנסת הבית. ושיתפתי אותה שאני משתדלת לשמוח כשאין לי עבודה (אני עצמאית) כי מה שמגיע לי יגיע בכל מקרה, ואם ה' נותן לי את מה שמגיע לי בלי שאעבוד זה ממש ממש משמח אותי, זה כמו בוס שנותן לי משכורת בלי שאעבוד, זה הרבה יותר משמח ממי שצריכה להקרע בשביל לקבל את אותה משכורת. ענתה לי בת שיחתי לעומתי, אבל מה עם השתדלות, בנ"א חייב לעשות השתדלות את לא יכולה לשבת בבית ולומר מה שמגיע לי יגיע בכל מקרה, עניתי לה: קודם כל בנ"א יכול לעשות את זה אם הוא חי באמונה גמורה. דבר שני, אני לא מבינה מה אנשים כל כך גאים בזה שהם עושים המון המון המון השתדלות וכל הזמן מנפנפים בזה, זה כמו שבדור המדבר אלה שקיבלו את המן רחוק מאוד מהבית היו מתגאים ומנפנפים בזה שהם צריכים להביא את המן מרחוק, וזה לא מחכה להם בפתח הבית או אפילו בתוכו.
ככל שאנחנו עושים יותר השתדלות והולכים מרחקים יותר גדולים להביא את הפרנסה, זה אמור להיות בושה יותר גדולה, כי זה מראה על קטנות אמונתנו, ולא על גודל מעלתינו, כי זה אומר שאנחנו כמו אלה במדבר שהלכו מרחקים בשביל לקבל את המן וזה לא חיכה להם על השולחן בבית.

אישה שעובדת במשרה חלקית מול הבית (או אישה שלא עובדת בכלל, אבל מי מעז להיות במקום הזה בדורנו) צריכה להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמה מאשר אחת שנוסעת שעה וחצי כל צד ועובדת 8 שעות. אבל אנחנו בעולם השקר, ופה מי שמתאמץ יותר, חברתית הוא שווה יותר...

אני לא חושבת שזה ענין של מי מתאמץ יותר בעבודה אלא שאלה הרבה יותר ראשונית - איזה מקצוע בחרת ללמוד.
אם את בבחירת המקצוע שלך בחרת את מה שהכי מתאים לך ונפלת על תחום עצמאי אז זה מה שמתאים לך, אבל מישהי שבחרה תחום שבו אין עבודה עצמאית זה לא אומר שהיא מאמינה פחות...
נקודה למחשבה.

 

[האלמוני]

אותו משל גם קראתי פעם על להשקיע על בגדים יקרים וכו', כי גם ללבוש בגדים זה קנס שקיבל אדם הראשון.

היום ראיתי את זה מודפס באיזה עלון, והעתקתי:

ומפסוקים אלו יש ללמוד מוסר השכל לדור
השפל הזה, שמוציאים ומאבדים ממונם על
המלבושים לדמות עצמו לשרים ושרות ללבוש שש
ורקמה, וכל אחד נכוה מחופתו של חברו, שרוצה
לעשות מלבושים יקרי הערך לחופת בנו או בתו כמו
שעשה חבירו, הגם שהוא אינו מבעלי כיסין כחבירו,
ועל ידי זה מאבדין בהבל ימיהם לעשות כל טצדקי
האפשרות.
והמשיל בזה משל למלך שהיה לו אוהב נאמן
ויועץ למלך, ואחר זמן נכשל באיזה עוון חמור אשר
אחת דתו להמית, והיה קשה בעיני המלך להמיתו
מחמת גודל רחמנותו עליו, לכן ציוה המלך עליו
שיתלה קולר על צווארו הוא וכל יוצאי ירכו, שיהיה לו
לזכרון עולם שנתחייב מיתה רק שהמלך ברוב רחמיו
וחסדיו הצילו. ואחר כך התחיל בנו של היועץ הנ"ל
לילך בקולר של משי על צווארו, ובן בנו בקולר של
זהב, עד שברבות הימים נשתכח הענין למה הולכין
בקולר על צוואריהם, וכשראו אותו הולך בקולר של
זהב על צווארו, היו סוברים שזה מחמת רוב עשרו
וחשיבותו, והיו רוצים גם כן לעשות כן, והיה שם זקן
אחד שהיה זוכר המעשה הנ"ל ואמר להם טפשים
שבעולם הקולר הזה בושה וכלימה הוא לו להזכר לו
חטאת אבותיו, וסיפר להם המעשה הנ"ל.
והנמשל בזה הוא כי אדם הראשון קודם החטא
לא היה צריך מלבושים כי היה לו כתנות אור, רק
אחר שחטא ונתחייב מיתה והקב"ה ריחם עליו
וקנסו שפשט ממנו הכתנות אור והוצרכו לתפור עלה
תאנה לעשות להם חגורות, אם כן גוף ענין הבגדים
הוא חרפה לנו שהוא מחמת חטא זקנינו, והטפשים
שכחו זה ועושים בגדי שש ורקמה לעשות מן הטפל
והחרפה עיקר. לכן כל איש הנבוב ילבב להסתפק
במה שיש לו והנחוץ לו, ואז יעבוד השי"ת ולא יטרידו
אותו כל כך הבלי הזמן, ועל ידי זה נזכה לקץ הגאולה.

 

[בעריש]

אם ברכב זה פחות סביר להניח שאפשר למצוא טרמפ עם אישה
תנסי לפרסם ב <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

מזה המייל ששלחת לפרסגום הסעה??

 

[בעריש]

היום ראיתי את זה מודפס באיזה עלון, והעתקתי:

ומפסוקים אלו יש ללמוד מוסר השכל לדור
השפל הזה, שמוציאים ומאבדים ממונם על
המלבושים לדמות עצמו לשרים ושרות ללבוש שש
ורקמה, וכל אחד נכוה מחופתו של חברו, שרוצה
לעשות מלבושים יקרי הערך לחופת בנו או בתו כמו
שעשה חבירו, הגם שהוא אינו מבעלי כיסין כחבירו,
ועל ידי זה מאבדין בהבל ימיהם לעשות כל טצדקי
האפשרות.
והמשיל בזה משל למלך שהיה לו אוהב נאמן
ויועץ למלך, ואחר זמן נכשל באיזה עוון חמור אשר
אחת דתו להמית, והיה קשה בעיני המלך להמיתו
מחמת גודל רחמנותו עליו, לכן ציוה המלך עליו
שיתלה קולר על צווארו הוא וכל יוצאי ירכו, שיהיה לו
לזכרון עולם שנתחייב מיתה רק שהמלך ברוב רחמיו
וחסדיו הצילו. ואחר כך התחיל בנו של היועץ הנ"ל
לילך בקולר של משי על צווארו, ובן בנו בקולר של
זהב, עד שברבות הימים נשתכח הענין למה הולכין
בקולר על צוואריהם, וכשראו אותו הולך בקולר של
זהב על צווארו, היו סוברים שזה מחמת רוב עשרו
וחשיבותו, והיו רוצים גם כן לעשות כן, והיה שם זקן
אחד שהיה זוכר המעשה הנ"ל ואמר להם טפשים
שבעולם הקולר הזה בושה וכלימה הוא לו להזכר לו
חטאת אבותיו, וסיפר להם המעשה הנ"ל.
והנמשל בזה הוא כי אדם הראשון קודם החטא
לא היה צריך מלבושים כי היה לו כתנות אור, רק
אחר שחטא ונתחייב מיתה והקב"ה ריחם עליו
וקנסו שפשט ממנו הכתנות אור והוצרכו לתפור עלה
תאנה לעשות להם חגורות, אם כן גוף ענין הבגדים
הוא חרפה לנו שהוא מחמת חטא זקנינו, והטפשים
שכחו זה ועושים בגדי שש ורקמה לעשות מן הטפל
והחרפה עיקר. לכן כל איש הנבוב ילבב להסתפק
במה שיש לו והנחוץ לו, ואז יעבוד השי"ת ולא יטרידו
אותו כל כך הבלי הזמן, ועל ידי זה נזכה לקץ הגאולה.

המקור מהספר הק' צמח צדיק (הרה''ק מנחם מענדיל בן הרה''ק חיים הגר מויזניץ זי''ע) בפרשת בראשית ד''ה "ויקרא ה' אלוקים אל האדם" בתו''ד.