התייעצות מה עושים עם המצב של השידוכים במגזר שלנו

[רוחי ברג]

ו/או על בחור מצוין לא גאוותן שלא דורש הרבה מדי כסף...
ו/או על... וכו' וכו'

כן, יותר מציאותי.

 

[Natan Galant]

בעקבות הדברים שנאמרו כאן, רציתי לחדד כמה נקודות:

...לפעמים המצפון הזה שכוסס בהם לחשוב על החבר המסכן שמתייבש לו בישיבה עם המחזור שלישי של 'יבמות'

או מתייבש מול פרוג
וברצינות - הבאת פה ניתוח גאוני ומבריק. מדוייק לחלוטין.
השאלה מה הפתרון?
כי הכרות על בסיס אישי לחלוטין לא מתאימה לערכים שלנו, ולא הייינו רוצים להיות ילדים שגדלים בבית בידיעה שאבא ואמא שלנו הכירו באופן אקראי זה את זה ללא צד ג'.
אולי תשלום גבוה יותר לשדכנים?
מידיעה, שדכנים רבים נוהגים לנסות לשדך רק את הקצפת, את מה שקל. את החומרים הטובים, הממותגים. אין להם כוח וסבלנות לנסות לשדך את כל אלו שלא נכנסים להם בדיוק למגירה מדוייקת של קריטריונים.

לא הבנתי, אז מציעים פה שלטאיות יקחו חסידים? שזו תהיה ההתפשרות?

לאחר שדברים שכתבתי פה פגעו באנשים, הגם שבאופן קלוש, פרשתי מהדיון פה.

 

[רוחי ברג]

סיפור הוא מעין בריאת עולם חדש.

לא סותר.
והאלוקים נתן אפשרות לסופר לבנות עולם סיפורי חדש.

כן, אבל היא הביאה את התשובה שלה בדבר הנכון ואת של הניקית כלא. וזה שיעשע אותי משום מה

 

[לילך אור]

בפעם השלוש מאות שישים ושמונה אני מציע שיפתחו אשכול תמיכה בנושא.

בשביל שזה יהיה אפקטיבי ואנשים לא יפחדו להיחשף, לדעתי הוא צריך להיות סגור למי שחבר בו בלבד

 

[שני זאת אני :)]

בעקבות הדברים שנאמרו כאן, רציתי לחדד כמה נקודות:

א. בציבור שלנו, עניין הנישואין שונה מהותית מכל דבר אחר שהאדם נזקק לו בחיים. כשהאדם נצרך לאוכל, פרנסה, או דירה, הוא יכול לפנות למתווך כדי למצוא את צרכיו, אך הוא יכול גם לדאוג לעצמו, לקנות אוכל במכולת ולחפש בעצמו דירה. לעומת זאת, כשגבר או אשה חרדיים נצרכים לבן/בת זוג, אין להם שום אפשרות להינשא בכוחות עצמם, והם חייבים לעשות זאת אך ורק על ידי מתווך - שדכן.

ב. בעבר היה מקובל מאד בציבורנו שהאשה היא עקרת בית והאב הוא המפרנס, וכך לאשה נשואה היה זמן פנוי רב, וכך נוצר מוסד ה'שדכניות', נשים שמנסות לעשות שידוכים לשם שמים, ואולי גם תצא מזה קצת פרנסה. כיום, עם עליית רמת החיים, ובהתאם עליית יוקר המחיה, כמעט ואין נשים שנשארות בבית, אלא רובן הגדול יוצא לעבוד. גם אצל הגברים כמעט ונמחק מוסד ה'עסקנים', אותם אברכים שמסתובבים פה ושם, קצת מתווכים וקצת שדכנים ועוד כל מיני עסקים זעירים, אלא הכל מתמסד, אנשים הולכים לכוללים רציניים או לעבודות מסודרות. כתוצאה מכך, אין לאנשים זמן פנוי להתעסק בשידוכים, שכפי שכתבתי למעלה, הסיכוי לפרנסה מזה הוא קלוש מאד, ועם כל הכבוד לחסד ולמצווה הגדולה שיש בזה, 'עניי עירך קודמים', ובוודאי שום אם לילדים לא תרגיש נקיפות מצפון על כך שבמקום לנסות לשדך את זו וזה, היא מקדישה 'שעת איכות' לילדים.

ג. משתי הנקודות הקודמות עולה, שהרווקים חייבים את השדכנים, והשדכנים אינם נזקקים כלל לרווקים. גם שדכנים 'מקצועיים' אם יש כאלו היום, יעדיפו לשדך את הצעירים שנכנסים לשוק השידוכים, שהרבה יותר קל לארס אותם עם הראשון/נה שהם פוגשים, מאשר את הרווקים המבוגרים, שכבר עברו הרבה בחיים, וקשה להם לומר לעצמם שהם המתינו כל כך הרבה כדי להתארס עם מישהו/י שיכלו למצוא כמותו/ה כבר בהתחלה.

ד. לכן עם כל ההכלה וההבנה, אין ספק שיש לכבד מאד את כל מי שמציע הצעת שידוך למבוגר, גם אם הוא לא יודע בדיוק מה הגובה שלו/ה, ואם הישיבה שהוא לומד בה היא פתוחה או 'פרום'.

ה. עם כל הקושי לומר זאת, אחד המדרבנים העיקריים של אותם אברכים ואברכיות להציע שידוכים, הוא המסכנות של אותם רווקים מבוגרים. לפעמים המצפון הזה שכוסס בהם לחשוב על החבר המסכן שמתייבש לו בישיבה עם המחזור שלישי של 'יבמות', הוא הדבר היחיד שגורם להם להתחיל לחפש ב'אגרון' את השמות של ההורים, כתובות ומספרי טלפונים, במקום לתפוס שנת צהריים הגונה. לכן אי אפשר לזלזל בעצה ההגונה שניתנה לאותה רווקה, שאם היא מראה לכולם שטוב לה במצב שלה, והיא מבלה לה בטיולים בחו"ל וחוזרת מאושרת, זה יכול להרדים כמה פלאפונים באזור.

ומכאן תצא הקריאה לכל המעוכבים והמעוכבות: נכון, המצב הוא קשה מאד, אנחנו מבינים את הקושי הנפשי, והמחשבה המייאשת על כך ש'לא אכפת לי להיות רווקה עוד חמש שנים, העיקר להיות בטוחה שבסוף אני אתחתן!', אבל מצד שני, גם אלו שמבקרים ולוחצים ומייעצים, עושים זאת רק מדאגה לכם, ובלי שאנשים יחשבו עליכם וירצו לסדר אתכם, יהיה לכם מאד קשה להתחתן.

א. נכון
ב. נכון
ג נכון
ד. אם הם זורקים והולכים בלי טיפת חוט מקשר או הפניה לאיך לברר וכו', בד"כ זה כדי להשקיט מצפון, אז הרווקים לא כאן כדי לעזור להם להרגיש טוב עם עצמם. תודה להם אבל נראלי שרוב הרווקים מוותרים להם על העזרה.
ה. גם אם זה נכון. לדעתי זה עיוות גדול לחשוב שכך צריך להתנהג.
מזכיר את הקבצן שצולע ואשתו אלמנה כדי להשיג תרומות נדיבות

ובאמת חושבת (בכל אופן מה שרואה סביבי) רווקות מיוחדות שמעריכות ומוקירות את האנשים האכפתיים שמנסים לעזור להם באמת.

ונקודה אחרונה קצת חשובה: נכון אומרים השתדלות, ונכון אומרים תפילה. ונכון תלוי בדרגה רוחנית, ומצד אחד לא לברוח לאדישות, מצד שני לא לסמוך על בני אדם וכו'.
תכלס - רוב הרבנים הכי רציניים שהולכים אליהם לקבל יעוץ וברכה כיום, העיצה שלהם היא תפילה תפילה ותפילה.

 

[רוחי ברג]

או מתייבש מול פרוג
וברצינות - הבאת פה ניתוח גאוני ומבריק. מדוייק לחלוטין.
השאלה מה הפתרון?
כי הכרות על בסיס אישי לחלוטין לא מתאימה לערכים שלנו, ולא הייינו רוצים להיות ילדים שגדלים בבית בידיעה שאבא ואמא שלנו הכירו באופן אקראי זה את זה ללא צד ג'.
אולי תשלום גבוה יותר לשדכנים?
מידיעה, שדכנים רבים נוהגים לנסות לשדך רק את הקצפת, את מה שקל. את החומרים הטובים, הממותגים. אין להם כוח וסבלנות לנסות לשדך את כל אלו שלא נכנסים להם בדיוק למגירה מדוייקת של קריטריונים.

לאחר שדברים שכתבתי פה פגעו באנשים, הגם שבאופן קלוש, פרשתי מהדיון פה.

שום פגיעה. זה רק נורא הצחיק אותי. כי זה לא ממש מציאותי.

 

[לילך אור]

אבל היא הביאה את התשובה שלה בדבר הנכון ואת של הניקית כלא.

בשביל הסיפור, כתקווה למציאות.

 

[yonatanr]

וסתם ככה, לחיות כל החיים עם אישה שמרגישה שהיא התפשרה כי היא היתה מבוגרת ולא היתה לה ברירה, וכל הזמן רק מרגישה שבעלה מכלה את זמנו לריק במקום ללמוד וחסרת כל הערכה לבעל,
זה מתכון בטוח לשלום בית...

כולם מתפשרים. כוווולם. כן, גם כאלו שהיו בטוחים בזמן האירוסין שקיבלו את 'בחיר ליבם', אחרי החתונה הם מגלים למגינת ליבם שבזה וזה וזה וזה - הוא ממש חלש, והם לא חלמו על זה.
והמתכון הבטוח לשלום בית הוא פשוט - לא לתלות ציפיות, ולקבל את השני איך שהוא, ולאהוב אותו בגלל הדברים הטובים שבו. בין אם היא 'התפשרה' עליו למרות שהיא ידעה את החסרונות שלו, ובין אם היא רצתה אותו מאד בגלל שהיא לא ידעה עליהם.

 

[לילך אור]

כולם מתפשרים. כוווולם. כן, גם כאלו שהיו בטוחים בזמן האירוסין שקיבלו את 'בחיר ליבם', אחרי החתונה הם מגלים למגינת ליבם שבזה וזה וזה וזה - הוא ממש חלש, והם לא חלמו על זה.
והמתכון הבטוח לשלום בית הוא פשוט - לא לתלות ציפיות, ולקבל את השני איך שהוא, ולאהוב אותו בגלל הדברים הטובים שבו. בין אם היא 'התפשרה' עליו למרות שהיא ידעה את החסרונות שלו, ובין אם היא רצתה אותו מאד בגלל שהיא לא ידעה עליהם.

נכון מאד. מאד.

 

[יפוש]

כולם מתפשרים. כוווולם. כן, גם כאלו שהיו בטוחים בזמן האירוסין שקיבלו את 'בחיר ליבם', אחרי החתונה הם מגלים למגינת ליבם שבזה וזה וזה וזה - הוא ממש חלש, והם לא חלמו על זה.
והמתכון הבטוח לשלום בית הוא פשוט - לא לתלות ציפיות, ולקבל את השני איך שהוא, ולאהוב אותו בגלל הדברים הטובים שבו. בין אם היא 'התפשרה' עליו למרות שהיא ידעה את החסרונות שלו, ובין אם היא רצתה אותו מאד בגלל שהיא לא ידעה עליהם.

רק שאם מהרגע הראשון מגיעים בתחושה של מרמור ושל 'לא היתה לי ברירה אז הסכמתי בכלל להסתכל לכיוונו...' זה לא מוסיף טוב...

 

[כוכב נוגה]

ו/או על בחור מצוין לא גאוותן שלא דורש הרבה מדי כסף... (למשל)
ו/או על... וכו' וכו'

אוי דיי נו.
תכלס להסתכל על רווקים/ות ולהגיד שהם צריכים להתפשר והם יותר מידי בררנים זה סתם כי לא מצאו סיבה אחרת, ורק להאשים אותם כאילו זה אשמתם. זה כזה לא נכון, הם מתים להתחתן, ובאיזשהו שלב מתפשרים על הדברים הגדולים, את הדברים הקטנים בכלל לא סופרים, הם לא אופציה להוריד הצעה.

 

[לילך אור]

הם מתים להתחתן

בבקשה לא..
חיים להתחתן.

 

[stars]

אולי תשלום גבוה יותר לשדכנים?

או תשלום לכל מי שמצליח להפגיש.
מחירון? בבקשה: (רק דוגמא, כן?...)
הפגשה ראשונה - 100 $
הפגשה שניה - 100 $
הפגשה שלישית - 200 $
וכו' וכו'
שבירת צלחת - השלמה למלוא הסכום.

 

[לילך אור]

או תשלום לכל מי שמצליח להפגיש.
מחירון? בבקשה: (רק דוגמא, כן?...)
הפגשה ראשונה - 100 $
הפגשה שניה - 100 $
הפגשה שלישית - 200 $
וכו' וכו'
שבירת צלחת - השלמה למלוא הסכום.

בקצב הזה אנשים לא ירצו להיפגש..

 

[כוכב נוגה]

בקצב הזה אנשים לא ירצו להיפגש..

הכי טוב. יסגרו על הפגישה הראשונה ופתרנו את כל הבעיות.

 

[stars]

אוי דיי נו.
תכלס להסתכל על רווקים/ות ולהגיד שהם צריכים להתפשר והם יותר מידי בררנים זה סתם כי לא מצאו סיבה אחרת, ורק להאשים אותם כאילו זה אשמתם. זה כזה לא נכון, הם מתים להתחתן, ובאיזשהו שלב מתפשרים על הדברים הגדולים, את הדברים הקטנים בכלל לא סופרים, הם לא אופציה להוריד הצעה.

אני כבר מרגיש מטורלל על כל הראש מרוב הפעמים שאני חוזר על זה:
אף אחד לא מאשים אותם! מתי תבינו את זה?!
יש בעיה בציבור, שצריך לתקן.
אם באמת מוותרים על הדרישות ההזויות בגיל מבוגר, מצוין! העניין הוא שצריך למגר את הדרישות הללו מראש, כדי שמי שזו באמת העילה לעיכוב שלו, יוכל להתחתן מוקדם יותר. (הדגשתי כדי שלא תגידו לא קראתי. תקראו טוב את מה שהדגשתי, ותבינו מה אני כותב).

 

[יפוש]

ערב אחד קיבלתי טלפון מאדם נחמד.
הוא הציג את עצמו כשדכן מחסידות גור וניסה להציע בחור גוראי
מתמיד עצום, בעל מידות טובות, ירא שמים, אהוב על המקום ועל הבריות. כך לטענתו.
עניתי כמובן בתודה רבה וניסיתי להסביר שלא נראה לי שיש להצעה שכזו סיכויים טובים להתקדם.
השדכן הנחמד התעקש
יש גיל לטענתו שאנשים צריכים לפתוח את העינים, להבין שיש עוד דברים מחוץ למשבצת שלהם ושיש פערים ניתנים לגישור.
השתכנעתי.
הסכמתי שניפגש חמש או שש פעמים ואח"כ נראה מה הלאה.
משום מה באותו הרגע הוא ניתק.
כמה חבל.

 

[שני זאת אני :)]

ערב אחד קיבלתי טלפון מאדם נחמד.
הוא הציג את עצמו כשדכן מחסידות גור וניסה להציע בחור גוראי
מתמיד עצום, בעל מידות טובות, ירא שמים, אהוב על המקום ועל הבריות. כך לטענתו.
עניתי כמובן בתודה רבה וניסיתי להסביר שלא נראה לי שיש להצעה שכזו סיכויים טובים להתקדם.
השדכן הנחמד התעקש
יש גיל לטענתו שאנשים צריכים לפתוח את העינים, להבין שיש עוד דברים מחוץ למשבצת שלהם ושיש פערים ניתנים לגישור.
השתכנעתי.
הסכמתי שניפגש חמש או שש פעמים ואח"כ נראה מה הלאה.
משום מה באותו הרגע הוא ניתק.
כמה חבל.

חחח חזק!

 

[רוחי ברג]

אני כבר מרגיש מטורלל על כל הראש מרוב הפעמים שאני חוזר על זה:
אף אחד לא מאשים אותם! מתי תבינו את זה?!
יש בעיה בציבור, שצריך לתקן.
אם באמת מוותרים על הדרישות ההזויות בגיל מבוגר, מצוין! העניין הוא שצריך למגר את הדרישות הללו מראש, כדי שמי שזו באמת העילה לעיכוב שלו, יוכל להתחתן מוקדם יותר. (הדגשתי כדי שלא תגידו לא קראתי. תקראו טוב את מה שהדגשתי, ותבינו מה אני כותב).

אלף אחוז.

 

[רוחי ברג]

הי, אבל הרבה לפני ההתפשרות, (שניצרכת!) יש את העניין המטומטם של ה"אני מחכה לאחותי/אח שלי"