הצילו - ילד שקרן מדופלם

מצב
הנושא נעול.
סליחה אבל מה שאתה עושה עכשיו זה בדיוק מה שאתה טוען שלא טוב שעשו למלמד הנ"ל

מתקיף....


מי שענה פה זה הורים שמאחוריהם ילדים
אף אחד לא יודע מה הסיפור שלהם
אולי יש להם ילדי כאלה והיה להם קשה לראות שהמלמד כל הזמן טוען שהוא שקרן מדופלם
אולי לא היה להם נח עם זה שהמלמד טען שהם הורים מזניחים שלא אוהבים לשלוח לאיבחונים כמו כל ילדי/הורי קש"ר (ציטוט ממה שהוא כתב)
אולי הם בעצמם היו פעם ילדים והיה להם מלמד שתפס אותם בשקר והרביץ להם מוסר?
ואולי באמת זה סתם אנשים שאוהבים להתקיף
אבל זה בטוח פרומיל קטן מאד של סך האנשים שהגיבו
כל אחד מגיע מנקודת מבטו עם מה שהוא סוחב איתו על כתפיו
אני חושבת שהמלמד שפתח את האשכול קיבל הרבה דעות ורעיונות וכיוונים
הוא גם מתיעץ
לא מן הנמנע שבכזה פורום גדול הוא לא יקבל גם דעות הפוכות מה שהוא חושב
האם ראיתם את העמוד הראשון של האשכול?
האם כך עונים לשאלת יעוץ??
האם אין מה לברר כששומעים כזה סיפור???
אני לא תוקף אנשים שבאים להתייעץ איתי!!!
ואם נאמר את האמת אף אחד!
ולפי דיברכם, אני מבין שזה בסדר גמור למצוא פורקן במלמד שנתקל בבעיה דומה לזאת שלכם?!
 
אני כ"כ בהלם מהתגובות מגיע כאן מלמד שעושה עבודת קודש ומספר סיפור כדי לקבל עזרה, כדי ללמוד איך לחנך.

ומה הוא מקבל?

גילוי נאות! לא עיינתי בכל התגובות אבל היה מספיק לראות את הראשונות!
מה??? ככה עונים? בשאלה? בטענה?
מה קורה לאמהות בדור שלנו?
האם ככה עונים לבקשת עזרה???
קדימה, תדפדפו לעמוד הראשון ותראו, תגובה ראשונה בירור קטן, ולאחריה סידרה של התקפות.
אני לא יענה לגופו של עניין, כי אין פה עניין.
אני לא רוצה להתדיין על נושא ימים, להשקיע שעות על הסברים, ולאחר מכן יבוא מישהו וימחק הכל, בלי הסבר!!!
אבל אמהות יקרות!!! אתם חושבות שאתם יודעות איך להתנהג עם בנים בת"ת, אתם חושבות שכל המלמדים טועים, שלכולם לא מגיע ללמד, אז אולי תנמקו!
אבל אל תתקפו לפני שהבנתם!!!
שיח מכבד אדם שבה לשאול שאלה, זה מינימלי!!!
אולי אני הלא נורמלי, אולי.

מעריכה אתכם עד הדאגה לכבודו של המלמד. וחבל שאתם מתקיפים מבלי לבדוק את כל מה שנכתב.

כל מה שנכתב נכתב כתגובה לשאלה. ואין לקוראים כלום אלא מה שהם קוראים...
ולכן,
הביעו הערכה למלמד שליט"א על המסירות ועל הרצון לעזור לילד.
הביעו צער על צורת ההתנסחות.
הביעו צער על דברים בסיסיים שתלמיד אמור לקבל והוא לא מקבל.
הציבו מטרות ראויות.
העלו דרכים מעשיות לקידום.

כשרואים מישהו רץ לכביש או מכונית מאבדת שליטה צועקים. וד"ל.
 
לא הבנתי למה זה האחריות של המלמד שהילד משקר, ולמה זה טוב לחשוף את שקריו ולבייש אותו.


אם תשאל אותי הוא משקר כי הוא מפחד. גם מבוגרים משקרים כששוטר עוצר אותם.
עצוב על ילד שמרגיש שכבר אין לו מה להפסיד עד כדי שמרשה לעצצמו לשקר....
אם אתה יודע שהוא משקר כרוני, עליך לפנות ליועץ ביה"ס , בשום אופן אסור לדחוק אותו לפינה שימציא עוד שקרים ובסוף "לתפוס על חם" ולהלבינו ברבים.
אלו 3 מתוך 4 הודעות ראשונות תשפטו אתם.
למה אני נזעק על כבודו של המלמד, מכיון שכשהשיחה היא כזאת תוקפנית אי אפשר להגיע לשום מקום.
וחבל על מילים שנכתבות.
אם האמהות כאן היו מחוות דעה עם כבוד למלמד שמאותגר מאלף מקומות, אזי היה כאן מקום לדיון.
לא כן?
שוב אני לא מכליל ולא קראתי מעבר למספר הודעות.
אבל מכיון שכל פעם שאני רואה אשכול בנושא, אבויי לפותח!!!
זה מאבד פורפורציה!
 
אלו 3 מתוך 4 הודעות ראשונות תשפטו אתם.
למה אני נזעק על כבודו של המלמד, מכיון שכשהשיחה היא כזאת תוקפנית אי אפשר להגיע לשום מקום.
וחבל על מילים שנכתבות.
אם האמהות כאן היו מחוות דעה עם כבוד למלמד שמאותגר מאלף מקומות, אזי היה כאן מקום לדיון.
לא כן?
שוב אני לא מכליל ולא קראתי מעבר למספר הודעות.
אבל מכיון שכל פעם שאני רואה אשכול בנושא, אבויי לפותח!!!
זה מאבד פורפורציה!

אם אלו הדוגמאות. אפשר להרגע.

בציטוטים שהבאתם יש כאב, צער, חמלה.
יש שאלות! נכון!
יש נסיון להבין את ההתנהלות לתועלת!

המלמד הוא זה שביקש עזרה, ולכן נשאלות שאלות.
וכל זאת משום שהודעתו הראשונה לא מספקת את כל הפרטים.
והפרטים שכן מסופקים מעוררים הרבה שאלות.


אין שום מילה אישית נגד המלמד ובוודאי לא תוקפנות.
 
אין שום מילה אישית נגד המלמד ובוודאי לא תוקפנות.

על הילד, לצערי יש הרבה מילים...
ואם מישהו חושב, מה זה משנה איך מגדירים בעיה?
שיחשוב על ההבדל בין מדינות מפגרות למדינות מתפתחות.
ועוד...
היכולת לשיים נותנת לנו יכולת לפתור בעיות.
 
ואני רואה שפותח האשכול ממשיך להדיין, ולא נבהל משום תגובה.
היינו, האשכול הזה מקים את מטרתו.
ואפשר לפתוח אשכול נפרד אודות אופי תגובות הניקים באתר.

למה שארתע?
אני הוא זה שמכיר את הילד וחי איתו (כמעט) כל היום....
בטוחני שכל אלה שתקפו אותי - אם היו במקומי היו כותבים דברים יותר חריפים ממה שכתבתי....
(ותראו איך שוב יתקפו אותי על השורה האחרונה - אבל שוב - הם לא בצד של המורה שחי איתו כל היום ומכיר אותו מעט יותר מהם.... - והדוגמאות שהבאתי הם רק על קצה המזלג - כתבתי רק כדי שנבין את הבעיה שהילד נמצא בה)
 
אני הגבתי ממקום של מורה וגם אמא
אני כותבת לך מנסיון- כמה שתציב את השקרים שלו בחזית מולך, הוא רק יהיה אלוף בלשקר
אם הוא ירגיש שהשקרים שלו לא מאיימים עליך, לא מערערים את בטחונך יהיה לו פחות עניין לשקר לך
ובמקביל להפנות לטיפול מקצועי - מה גורם לו לשקר
 
דוגמה - אחת מיני רבות!!!!!

ילד בגיל 7 בערך
אני אומר לו - כולם הוציאו ספרים, היכן הספר שלך?
הוא עונה בשיא הרצינות - היה חסר לי כמה עמודים בספר, לקחתי הביתה - השלמתי הכל!! - אבל שכחתי את הספר בבית

אני מכיר אותו בטור אחד שקרן..... - אני אומר לו - תבדוק בתיק שלך
הוא עונה - זה לא בתיק, - בדקתי!

אני אומר לו תבדוק שוב,
הוא אומר לי נו הרב, אמרתי לך זה בבית! - דבקתי כבר...

אני לא מוותר לו - טוב בוא אלי עם התיק, - ואז הוא מגיע עם התיק - אני בא לחפש בתיק - ושניה לפני כן - הוא מוציא את זה מהתיק ואומר הנה זה......

טוב אני אומר נו נראה באמת כמה הוא השלים
אני פותח את הספר ומראה לו - מה השלמת?
(הנה תפסתי אותך)
היא מחקה לי .....
מי?
אחותי - הרב אתה לא רואה שזה מחוק???
איזה מחוק בכלל לא עשית.....

יצויין שזה סדרתי אצלו - שקרים בתוספת דמיונות - ובלי להתבלבל או להרתע בזמן שמשקר - הכל ממש ברצינות - כאילו ככה זה היה מאמת
אגב - לא אתפלא אם אבא שלו יגיד לי שבכלל אין לו אחיות - מי מחק בכלל???

מה עושים?????

איני מחנך ולא בן מחנך. אני רק חושב בקול.

מה באמת הבעיה בזה שהוא משקר? [סליחה, עוד לא לעבור להתקפה, תמשיכו לקרוא..]

אז יש מספר אופציות, ואני ידלג על האיסור : 'מדבר שקר תרחק', בגלל שגם מבוגרים לא ממש חיים 24/7 לפי הרצון העליון. אז זה לא ממש הגיוני לדרוש זאת מילד.

הלאה.
הבעיה באדם שקרן היא, שלא ניתן לדעת את המציאות דרך המילים שלו, אלא רק על ידי בדיקה אישית.
כלומר, אם כולנו היינו שקרנים, העולם היה די מאתגר. כשמישהו היה שואל אותי ברחוב, מה השעה, הייתי מראה לו בטבעיות את השעון שלי. לא מנסה אפילו לענות לו, למה שיאמין לי...

דוגמה נוספת שיותר ממחישה את הבעייתיות, עליתי על מונית, הנהג שואל אותי לאן אני צריך, אני נותן לו כתובת אבל הוא לוקח אותי לכתובת אחרת לגמרי. כי למה שיאמין לי שלשם אני צריך להגיע?!...

אוקיי אז הדוגמא הזאת כבר ממש אפוקליפטית. היא ממחישה איך העולם לא יכול להתנהל בכלל אם האנשים משקרים.

עכשיו בוא נחשוב דקה, הרי יש אנשים שקרנים בעולם. אז למה לא שמענו על מקרים כאלו, של אנשים ש'משקרים' לנהג המונית?

התשובה היא פשוטה:
אנשים משקרים - כשיש להם אינטרס. כשהם מרוויחים משהו מהשקר. אבל הם כן רוצים שיאמינו להם, כשהם מרוויחים מכך שהם אומרים את האמת.

תכל'ס, אני מציע שתלך איתו עד הסוף. תמחיש לו את המשמעות של מה שהוא עושה, בכך שתיקח אותו לנקודת הקיצון, שבה הוא יבין שאי אפשר לחיות עם שקרים. רק אחרי שהוא יוכיח שהוא אדם אמיתי גם במקרים שהוא מפסיד מזה, הוא יזכה לאמונך.

קח אותו לשיחה, תסביר לו בקלילות, בלי שמץ האשמה ושפה פשוטה שבגלל שהוא שיקר כמה פעמים, אתה לא יכול לדעת אם הוא דובר אמת או, ומעכשיו תצטרך לבדוק בעצמך הכול..

מה זה אומר הכול?

אם זה נחשב אצלכם למשל לענות על שאלות כמו: מה פרשת השבוע, תשאל אחר כך עוד מישהו, כי אולי הוא לא אמר את הפרשה של השבוע. אם הוא אומר שהוא רוצה איזה תפקיד או רוצה איזו הטבה - תבקש ממנו הוכחה.

תסבך אותו עם עצמו - עד שהוא יתחנן אליך שתתחיל להאמין לו. עם קצת חשיבה תוכל להוביל אותו לסיטואציות הזויות שהוא יתפוצץ מתסכול - למה אתה לא מאמין למשהו כל כך פשוט והגיוני שאין לו בו כל רווח מהשקר...

אבל אתה תישאר בשלך.

הילדים האחרים לא חייבים בכלל להבין מה אתה עושה איתו. הם יראו התנהלות מוזרה, הם יראו שאתה פשוט לא מקבל תשובות שלו וכו' אבל לא ממש יקשרו את זה לכך שהוא שקרן. כולם רגילים למשמעות המובנת של שקרן - מי שמשקר כדי להרוויח.

השאלה הזאת הייתה לי אתגר חשיבה - אז הארכתי כאן. מי ששרד עד לכאן - שאפו.

ועכשיו יתחיל הבלאגן!... יאלה תגובות!
 
אין ספק שלהתמודד עם הבעיה יום יום במשך שעות רבות, זה לא כמו לשמוע מרחוק.
אמנם כפי שכתבו, הגדרת הבעיה היא מאוד חשובה, ומאוד משנה.
בתחילת האשכול היה נשמע שמדובר בילד שמשקר ביודעין, שעובד על הצוות, נהנה לשקר, וכו'.
בהמשך, נשמע מהמלמד, שהילד מערבב בין מציאות לדימיון. הוא בכלל לא יודע שהוא משקר, ולא מתכוון לזה.
זו הגדרה כל-כך שונה! זה משהו כל-כך אחר!
ועל זה המלמד המסור משקיע כעת: על עזרה לילד להבחין מתי מדובר במציאות ומתי בדימיון.
 
תסבך אותו עם עצמו - עד שהוא יתחנן אליך שתתחיל להאמין לו. עם קצת חשיבה תוכל להוביל אותו לסיטואציות הזויות שהוא יתפוצץ מתסכול
ילד קטן בן 7.
עם פעילות מוחית קצת שונה (בעיות קשב וריכוז).
עדיין מתבלבל בין מציאות לדימיון.
מציעים פה להוכיח לו בצורה קיצונית, עד שיתפוצץ מתסכול, שאי אפשר לתת אמון באף מילה שלו!

ו...לאלו תוצאות הנך מצפה מדבר כזה??? מה יקרה כשהוא יאמין למלמד, שאף מילה שלו לא ראויה לאמון?
מה יקרה עם התסכול העצום שלו ותחושת החנק? מה יגרום לו הבלבול בתוכו? חוסר האמון של עצמו בתחושות הפשוטות והראשוניות שלו באשר למה נכון ומה לא נכון?
מה תעשה לו השנאה למלמד? הזעם וחוסר האונים מולו?
לאן הילד הזה יגיע בסוף???

לפעמים מתבלבלים בין חינוך לבין מלחמת חורמה! עם תכסיסים! עם ניצחונות!
לנצח במלחמה כזו, זה לא רק הרס חינוכי, זה הרס טוטאלי של הילד.
 
נערך לאחרונה ב:
השכבתי עכשיו לישון את ילדי בגילו של הילד הזה
הוא עוד ישן עם מוצץ...
נזכרתי באשכול הזה
ראיתי את הילדון שלי הקטן והחמוד
שמתכנן כבר למה הוא יתחפש בפורים
עמוס בדמיונות ורעיונות
ולא הבנתי איך אפשר להדביק לילד קט שכזה כאלו תארים מחמיאים מפליגים
מלמד יקר! תעצור ותחשב מסלול מחדש
ואין מה להמשיך לתאר לנו כמה הילד נוראי ושקרן וכרוני
כל תאור כזה מחזק, אצלי לפחות, עד כמה אתה אולי מלא ברצון טוב, אבל כושל בביצוע
ומדובר בנשמות
 
אם אלו הדוגמאות. אפשר להרגע.

בציטוטים שהבאתם יש כאב, צער, חמלה.
יש שאלות! נכון!
יש נסיון להבין את ההתנהלות לתועלת!

המלמד הוא זה שביקש עזרה, ולכן נשאלות שאלות.
וכל זאת משום שהודעתו הראשונה לא מספקת את כל הפרטים.
והפרטים שכן מסופקים מעוררים הרבה שאלות.


אין שום מילה אישית נגד המלמד ובוודאי לא תוקפנות.
אני לא נגד שאלות להפך, רק שיהיו שאלות ענייניות ומכבדות.
 
אולי רעיון קטן...
כל אחד יצייר לעצמו שהוא יושב במשרד.
והמלמד שלעיל קבע פגישה, לא לפני ששילם עליה.
כרגע אתם צריכים לייעץ לו, לא לזרוק מילים! כי זה הפרנסה שלכם.
ו... להיות מעשיים כי אם אנחנו מחווים דעה ומרגישים יועצים, אז ש... לא יהיו פדיחות.
מה אתם אומרים ?
א. האם האשכול היה עד עכשיו ברוח כזאת?
ב. האם יש משהו לא נכון במה שכתבתי?
 
אולי רעיון קטן...
כל אחד יצייר לעצמו שהוא יושב במשרד.
והמלמד שלעיל קבע פגישה, לא לפני ששילם עליה.
כרגע אתם צריכים לייעץ לו, לא לזרוק מילים! כי זה הפרנסה שלכם.
ו... להיות מעשיים כי אם אנחנו מחווים דעה ומרגישים יועצים, אז ש... לא יהיו פדיחות.
מה אתם אומרים ?
א. האם האשכול היה עד עכשיו ברוח כזאת?
ב. האם יש משהו לא נכון במה שכתבתי?

צודקים בכל מילה.

מבינה אתכם שאין לכם סבלנות לקרוא 14 עמודים.
אבל לא מבינה איך אם לא קראתם הכל אתם יכולים להביע דעה נחרצת כזו.

מי שכן קרא את האשכול ביסודיות מצא הרבה מאוד הדרכה מעשית מפורטת, מאנשים עם נסיון.

מעבר לכך, צריך לזכור שמה שאתה משקיע זה מה שאתה מקבל.
שילמת ליועץ סכום נכבד? נתת בו אמון שיבנה תוכנית עבודה ויבדוק מה שצריך לבדוק?
תקבל מה שתקבל..
פנית לפורום פתוח, זרקת שאלה. קיבלת מה שניתן לקבל מפורום פתוח.

ולסיכום,
הלואי ויפנו את הילד לאיבחון וישבו עימו אצל יועץ מקצועי לבנית תוכנית עבודה.
כולי תקוה שזה יקרה מהר לטובת הילד ולא פחות מכך לטובת המורה שמתמודד עם סיטואציה לא קלה.
 
כל'ס, אני מציע שתלך איתו עד הסוף. תמחיש לו את המשמעות של מה שהוא עושה, בכך שתיקח אותו לנקודת הקיצון, שבה הוא יבין שאי אפשר לחיות עם שקרים. רק אחרי שהוא יוכיח שהוא אדם אמיתי גם במקרים שהוא מפסיד מזה, הוא יזכה לאמונך.

קח אותו לשיחה, תסביר לו בקלילות, בלי שמץ האשמה ושפה פשוטה שבגלל שהוא שיקר כמה פעמים, אתה לא יכול לדעת אם הוא דובר אמת או, ומעכשיו תצטרך לבדוק בעצמך הכול..

מה זה אומר הכול?

אם זה נחשב אצלכם למשל לענות על שאלות כמו: מה פרשת השבוע, תשאל אחר כך עוד מישהו, כי אולי הוא לא אמר את הפרשה של השבוע. אם הוא אומר שהוא רוצה איזה תפקיד או רוצה איזו הטבה - תבקש ממנו הוכחה.

תסבך אותו עם עצמו - עד שהוא יתחנן אליך שתתחיל להאמין לו. עם קצת חשיבה תוכל להוביל אותו לסיטואציות הזויות שהוא יתפוצץ מתסכול - למה אתה לא מאמין למשהו כל כך פשוט והגיוני שאין לו בו כל רווח מהשקר...

אבל אתה תישאר בשלך.

הילדים האחרים לא חייבים בכלל להבין מה אתה עושה איתו. הם יראו התנהלות מוזרה, הם יראו שאתה פשוט לא מקבל תשובות שלו וכו' אבל לא ממש יקשרו את זה לכך שהוא שקרן. כולם רגילים למשמעות המובנת של שקרן - מי שמשקר כדי להרוויח.

השאלה הזאת הייתה לי אתגר חשיבה - אז הארכתי כאן. מי ששרד עד לכאן - שאפו.

ועכשיו יתחיל הבלאגן!... יאלה תגובות!

תחילת ההודעה שלך, נהדרת.
אבל--- מאיפה הגעת למסקנה שהבאת???

ילד הוא לא אדם מבוגר!
והתוצאות שתשיג ממה שהעלית- הפוכות!!
עיין במה שנכתב ע"י @מרחבית .
 
@אינסטלטור
מעלה כאן שיר שכתבתי על נער.
נער שהלכו אתו עד הסוף והראו לו מה שהדגמת.
סיפור אמיתי. שאנשי מקצוע מובהקים טענו שזו היתה הדרך שהובילה לאן שהובילה. והתיקון היחיד היה- אמון. ושוב. ושוב.

האמינו
שאם יוכיחו
כמה אני לא
אשתדל בוודאי
להיות כן

חשבו
שאם שוב ידברו
על מה שקרה
אבין
שזה לא ייתכן

קיוו
שאם רק יסבירו
כמה זה נורא
אנסה
לתקן

ניסו
לעורר בי
מצפון
אולי הוא
יכוון

אבל מה
שבאמת קרה;

השתכנעתי
כמה
אני רע.
ומעשיי,
ועד כמה.
שוב לא היה
בשביל מה.
המלחמה
הסתיימה.

את המצפון
שנשך
ובעט
השקיתי
בסם הרדמה
ובמקומו
נבטה
אשמה.

מבחוץ הייתי
לא'כפת
אחד
גדול
ומבפנים
חפרה
האשמה
שאול---

לו רק היו
מסוגלים
לראות,
כל מה שאני,
למרות,

אולי היה
נותר בי כח
למלחמות
אחרות.

אולי הייתי
מגלה,
שאני,
והעולם,
יפים יותר,
ממה
שמספרים
כולם.


 
איני מחנך ולא בן מחנך. אני רק חושב בקול.

מה באמת הבעיה בזה שהוא משקר? [סליחה, עוד לא לעבור להתקפה, תמשיכו לקרוא..]

אז יש מספר אופציות, ואני ידלג על האיסור : 'מדבר שקר תרחק', בגלל שגם מבוגרים לא ממש חיים 24/7 לפי הרצון העליון. אז זה לא ממש הגיוני לדרוש זאת מילד.

הלאה.
הבעיה באדם שקרן היא, שלא ניתן לדעת את המציאות דרך המילים שלו, אלא רק על ידי בדיקה אישית.
כלומר, אם כולנו היינו שקרנים, העולם היה די מאתגר. כשמישהו היה שואל אותי ברחוב, מה השעה, הייתי מראה לו בטבעיות את השעון שלי. לא מנסה אפילו לענות לו, למה שיאמין לי...

דוגמה נוספת שיותר ממחישה את הבעייתיות, עליתי על מונית, הנהג שואל אותי לאן אני צריך, אני נותן לו כתובת אבל הוא לוקח אותי לכתובת אחרת לגמרי. כי למה שיאמין לי שלשם אני צריך להגיע?!...

אוקיי אז הדוגמא הזאת כבר ממש אפוקליפטית. היא ממחישה איך העולם לא יכול להתנהל בכלל אם האנשים משקרים.

עכשיו בוא נחשוב דקה, הרי יש אנשים שקרנים בעולם. אז למה לא שמענו על מקרים כאלו, של אנשים ש'משקרים' לנהג המונית?

התשובה היא פשוטה:
אנשים משקרים - כשיש להם אינטרס. כשהם מרוויחים משהו מהשקר. אבל הם כן רוצים שיאמינו להם, כשהם מרוויחים מכך שהם אומרים את האמת.

תכל'ס, אני מציע שתלך איתו עד הסוף. תמחיש לו את המשמעות של מה שהוא עושה, בכך שתיקח אותו לנקודת הקיצון, שבה הוא יבין שאי אפשר לחיות עם שקרים. רק אחרי שהוא יוכיח שהוא אדם אמיתי גם במקרים שהוא מפסיד מזה, הוא יזכה לאמונך.

קח אותו לשיחה, תסביר לו בקלילות, בלי שמץ האשמה ושפה פשוטה שבגלל שהוא שיקר כמה פעמים, אתה לא יכול לדעת אם הוא דובר אמת או, ומעכשיו תצטרך לבדוק בעצמך הכול..

מה זה אומר הכול?

אם זה נחשב אצלכם למשל לענות על שאלות כמו: מה פרשת השבוע, תשאל אחר כך עוד מישהו, כי אולי הוא לא אמר את הפרשה של השבוע. אם הוא אומר שהוא רוצה איזה תפקיד או רוצה איזו הטבה - תבקש ממנו הוכחה.

תסבך אותו עם עצמו - עד שהוא יתחנן אליך שתתחיל להאמין לו. עם קצת חשיבה תוכל להוביל אותו לסיטואציות הזויות שהוא יתפוצץ מתסכול - למה אתה לא מאמין למשהו כל כך פשוט והגיוני שאין לו בו כל רווח מהשקר...

אבל אתה תישאר בשלך.

הילדים האחרים לא חייבים בכלל להבין מה אתה עושה איתו. הם יראו התנהלות מוזרה, הם יראו שאתה פשוט לא מקבל תשובות שלו וכו' אבל לא ממש יקשרו את זה לכך שהוא שקרן. כולם רגילים למשמעות המובנת של שקרן - מי שמשקר כדי להרוויח.

השאלה הזאת הייתה לי אתגר חשיבה - אז הארכתי כאן. מי ששרד עד לכאן - שאפו.

ועכשיו יתחיל הבלאגן!... יאלה תגובות!


הסברתי לעיל את הבעיות
כנראה היית כ"כ עסוק לכתוב את התגובה שלך - ולא היה לך כוח לראות את התגובות מתחילת האשכול...:D
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיחה שלא נענתה...
שלום רב הרב פוגל. אני זוכה ללמד כבר הרבה שנים, ולא מזמן הזדמנתי לקבוצה של שיח מלמדים, ומנחה הסדנא ביקש מכל מלמד לומר בכנות מה הוא האתגר שהכי מקשה עליו בעבודת הקודש. כל אחד אמר משהו: אחד אמר, הכי קשה לי עם חוצפנים. אחד אמר הכי קשה לי עם מנהל שלא מגבה אותי, אחד אמר, לי הכי קשה עם ילדי קש’’ר לא מטופלים, אחד אמר לי הכי קשה עם יש אווירה לא טובה בין המורים, ואז הגיע תורי לומר את שלי, כולם הקשיבו כי אני הוותיק שבחבורה אז אמרתי: לי הכי קשה עם ילד להורים שלא מאמינים בי. זה מה שאמרתי שם, ולך אני אומר את האמת: לי הכי קשה עם הורים שלא מעריצים אותי. ועכשיו אספר לך למה.

הייתי מלמד מתחיל וחדור מרץ. באתי עם לב טהור ורצון לעזור, אחרי שבוע כבר הגעתי למסקנא חד משמעית, על ילד מסויים שיש לו התפרצויות, וכדאי להורים שלו לקחת אותו לטיפול וגם אולי לוודא שהבית מספק מספיק יציבות. כיון שאפילו המנהל הוותיק הנהן בראשו כשאמרתי לו את זה, טלפנתי להורים, אמרתי להם את אשר על ליבי בכנות. הם ענו לי די בקרירות, זו האמת.

אבל למחרת חיכה לי המנהל בפתח הכיתה כולו רושף וגועש: מי ביקש ממך לצלצל אליהם, מה אתה חכמולוג מחפש בעיות? לא הבנתי מה רע, דווקא עשיתי משהו טוב. אבל אני מכבד מנהלים, בוודאי כשהם כועסים, אז שתקתי, מלמלתי משהו כמו ישר כח ובורא נפשות ונכנסתי לכיתה.

אחרי שבועיים נוספים היתה אסיפת הורים (אצלינו עושים את זה באלול, לא בכסליו), כיון שכבר הייתה לי תמונה התחלתית על ילדים ואני מטבעי איש אמת, אמרתי בצורה ברורה לכל הורה על כל ילד מה טיבו. לא ידעתי להסביר, גם לעצמי, למה אני יוצא מהאסיפת הורים הזו עם מועקה בלב. לא יודע, לא החמיאו לי כמו שציפיתי.

השנה המשיכה והכל התנהל לי בכבדות. ממש הרגשתי שחלק מההורים מחפשים אותי. במקום להודות לי שאני מציף את הבעיות כדי לטפל בהם האשימו אותי שאין לי משמעת. זו היתה שנה לא נחמדה בכלל. ואפילו לא ידעתי למה.

השנים נמשכו, יצא לי דווקא שם של מלמד מאוד מקצועי, אבל, אפעס, ההורים אף פעם לא היו שם בשבילי, לא ידעו להעריך את המקצועיות שלי. והאמת? גם המנהל לא התלהב יותר מידי, הוא לא אהב את זה שאני מציף בעיות זה גרם לו מדי פעם כאבי ראש.

אבל אני סברתי שאני צודק. מה זאת אומרת צודק? מציל נפשות! אבחון מוקדם של בעיות חוסך המון עוגמת נפש, ואין כמו לומר את האמת בצורה ברורה. דיברתם על התעודות: אצלי התעודות היו כמעט ממוחשבות: הורה חייב לדעת מה מצב בנו. לא משנה אם זה כיף לו או לא. תעודות זה לא גלידה והחיים הם לא דאצ'ה כבקשתך, זה המצב, דע אותו. ומה עם הורה שלא יכול נפשית לקבל את זה שהבן שלו חלש בלימוד או בהתנהגות או בשניהם? נו, ברור הצפתי לו את הבעיה שלו והמלצתי לו ללכת להדרכה הורית.

מצד שני, המחיר ששילמתי על זה היה עצום: מלבד זה שבכל שנה צברתי לי כמה פגועים שהיה להם קשה לשמוע את האמת והכפישו את שמי ופגעו בי, זה פגע גם במרקם הכיתתי ובמשמעת ובילדים עצמם: גיליתי דבר מפחיד מאוד, מפחיד מאוד מאוד, קוראים יקרים, זעקו נא את מה שגיליתי אז:

ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף - הילד מרגיש את זה, והשנה נשרפה!! ילד שבא הביתה אחרי שהמלמד דיבר שיחה לא נעימה עם ההורים שלו, וההורים שלו לא בדעה אחת עם המלמד, הוא מרגיש את זה. למחרת הוא בא לכיתה - ומשהו בלב שלו, איזה רסן קטן וחזק, הותר מהיום, הוא יפריע ולא יהיה ניתן כלל להעמיד אותו במקום. גם המוטיבציה שלו להתאמץ להקשיב תרד באבחה אחת. תרשו לי לצעוק שוב בלב כואב מצער: ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף, השנה שלו נגמרה!! וזה היה מחיר עצום שאני והתלמידים שילמנו על הרצון שלי להיות הכי מקצועי בעולם.

יום אחד מלמד חגיגי וצעיר נכנס לכיתה מתחתיי. אנחנו בחדר מלמדים צחקנו איתו קראנו לו ''המטאטא'', למה? כי הוא היה מטאטא את כל הבעיות מתחת לשטיח... היינו שואלים אותו: איך התלמידים אצלך בכיתה? תמיד היה עונה בתנועת יד בטוחה ובלשון הקוידש: כ-ו-ל-ם מצויינים! הוא לא רימה אותנו, זה באמת מה שהוא חשב, הוא בעצמו קצת קצב וריקוד, היה אומר שיעור עם סיפורים וקפיצות ולא שם לב בכלל אם מישהו הפריע. הצצתי בגיליון תעודות שלו, כולם ראוי לשבח+. אמיתי. הוא לא רימה, זה מה שהוא חשב. שאלתי אותו: יש לך חלשים בכשרון שלא יכולים לענות למבחן, איך הם מאה? אז הוא אמר הם מאה! כתבתי להם שלש שאלות קלות והכתבתי להם חצי מהתשובה והם השלימו לפי כוחותם - והנה הם מאה.

עקבתי אחרי המלמד הזה וגיליתי דבר מדהים: לא כל הבעיות, אבל חלק מהבעיות נפתרו כשהם טואטאו. את הבעיות האמיתיות ההנהלה כבר ידעה בלעדיו, וטפלה לבדה. ומה הכי חשוב? המלמד הזה, ההורים העריצו אותו, כי הוא מעולם לא התלונן להם על הילד רק אמר להם כמה הילד טוב, ותמיד הילדים היו חוזרים הביתה מבסוטים עם פתקים מלאי שבחים. וזה פתר לו חצי מהבעיות משמעת, כי זה יצר לו שם טוב, הוא תמיד היה הרב'ה שכולם רוצים להיות אצלו, וילד שמראש בא לרב'ה שכולם רוצים אותו ומקבל בבית הערצה לרב'ה - כבר הפוטנציאל להפרעה יורד בחמישים אחוז. כי מי מפריע לרב'ה שאבא שלו ואמא שלו כל כך רצו שהוא ילמד אצלו...

וגם ההנהלה, למרות כל הבאלגן שלו, מאוד אהבו אותו, כי תמיד היתה שם אווירה טובה, אף אחד לא התלונן עליו, היה שקט למנהלים, אז הוא קיבל משוב חיובי מה שנתן לו עוד כוחות וככה הוא פרח והתקדם...

זה נתן לי מכה הוגנת למחשבה.

היום אני כבר התבגרתי, כבר מחתן ילדים למזל טוב, ומותר לי ללמוד מהצעירים, ולמדתי מהצעירצ'יק השובב הזה כמה דברים: א. גם כשאתה מעניש, עזוב את ההורים, תעניש במסגרת הכיתה, אם תערב אותם רק תפסיד, הם יתחילו גם לדון אם אתה בסדר בשביל מה לך? ב. אם יש בעיות שצריך להציף תשאיר את זה להנהלה ותהיה אתה רק האיש הטוב. ג. כהורה תזכור, שצריך לקרוא משהו חריג מאוד מאוד בשביל שלא תעריץ את המלמד של הבן שלך, אחרת גמרת לבן שלך את השנה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה