מידע שימושי נשים במאי זכיין... כדאי לקרוא!

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
(עבר עריכה ספרותית שלי)

"הו, השעה מאוחרת, איך נרדמתי עד עכשיו", נדהמה פייגי ורצה חיש להעיר את מוטל'ה שלה.
עיניה נקרעו לרווחה. מיטתו ריקה, התפילין מיותמים על מקומם, דלת הארון שרועה על צירה, ופה ושם חפצים מושלכים ארצה. "איפה מוטי", ליבה הלם בפראות. "לאן הוא נעלם", מוחה ניבא לה רעות. בצעדים כבדים שרכה את רגליה לעבר הארון, על המדף חיכה לה דף קטן מקומט. ידה הרועדת אחזה בו, ועיניה ריצדו מבלי תנוחה על תוכנו.

בוקר טוב אמא
אל תשאלי. אתמול באמצע הלילה התקשר אלי יוסי, הוא הצליח לארגן לו ולי טיסה זולה במיוחד לניו יורק. לא רציתי להעיר אותך ולהודיע לך. ת'אמת, לא בטוח שגם היית מסכימה. אבל הייתי חייב. לא כל יום מזדמנת לי כזו הזדמנות. אני צעיר והחיים עוד לפני. תביני אמא.
אל תדאגי יותר מידי אמא. אני יעשה שם הרבה כסף, ואשוב מיד הביתה. אחזור עשיר, ואעזור לך לכלכל את ביתינו האהוב בריווח גדול. זה יהיה טוב. כבר לא תצטרכי לעבוד קשה. איזה כיף זה יהיה, הא אמא?
אז בינתיים להתראות
בגעגועים, מוטי.


כוחה לא עמד לה, ודמעות כאב שטפו את פניה המיוסרות זה שנים.
"רבונו של עולם. אתה יודע כמה טרחתי ויגעתי כדי שבעלי המנוח יוכל לשבת וללמוד תורה בהשקט ורגיעה. ואתה יודע כמה יגעתי על חינוך ילדיי היקרים שיגדלו לתורה ויראת שמים לעשות רצונך. את משפחתי כולה שיכלתי בטרגדיה איומה, ואני הייתי אז כה קטנה. את בעלי שיכלתי לא מכבר, ונהייתי אלמנה רצוצה. עכשיו גם את בני הקטן איבדתי? עשה נא למען תורתך הקדושה, החזר אותו בתשובה שלימה והשיבהו נא אלי הביתה כבתחילה. אין בי עוד טיפת כוח, אני חלשה וגמורה, עשה נא למען שמך". זעקה חרישית.

***​

חלפו שבועות. הכסף כבר אזל מכיסם.
"מה עושים, יוסי. זה לא עסק ככה. אין כסף. אנחנו כאן כבר כמה שבועות, הייתי בטוח שאוטוטו נמצא עבודה מסודרת ונחיה כמו בני אדם. לא כמו...", רטן מוטי. "אל תדאג, כבר בישלתי תוכנית. נלך להתרים עשירים", עודד אותו יוסי. "להתרים עשירים?! תראה איך אנחנו נראים, פריקים משועממים. את מי אתה מתכונן להתרים אולי תסביר לי", שאל מוטי בפליאה. "תבוא, תראה. רק אל תדבר מילה. רואה את זה?", שלף יוסי אקדח מכיסו, "זה יעשה לנו את העבודה". "חחח, אתה רציני יוסי?! בואנה זה צעצוע זה.. מצאת זמן להסתלבט?!", צחק מוטי בשפתיים חשוקות. "חכה תראה...", אמר יוסי. פניו הביעו רצינות.

רכב שרד חלף על פניהם וחנה לא הרחק מהם. דלתו נפתחה, ממנה יצא איש הדור אשר צעד לכיוון בנין המשרדים ממול. שניהם עקבו אחריו. דלת המעלית נפתחה, הוא נכנס פנימה וגם הם חמקו לתוכה. אף אדם זולתם לא שהה בה. "מוטי, תדביק אותו עם הפנים לדופן", לחש יוסי בקול מצווה. מוטי עשה זאת בזריזות אופיינית לגברתן כמותו. "תן לי מיד 1000 דולר", פקד עליו יוסי לא לפני שהצמיד את "אקדחו" לרקתו. כאדם שקפאו שד, שיחרר האיש 1000 דולר ללא מילים, ובקומה הקרובה חיש חמק מן המעלית. "נו, מה אתה אומר? אה?" שאג יוסי בהתנצחות "משכורת חודשית בשניות". ככה העבירו את זמנם שם, בתקיפות שוד. מוטי הטוב והעדין, כבר נשחק מזמן.

חודשיים חלפו מאז עזב מוטי את ביתו, ועדיין לא יצר קשר עם אימו.
"שמע מוטי. נודע לי על איזה זקן אחד ערירי מלייארדר, חבל על הזמן. ים של כסף. בוא נסגור איתו עיסקא, ככה נוכל לנוח מהעבודה ולצאת קצת לטייל. עובדים קשה. מגיע לנו, לא?" ציחקק יוסי. "אוקי", הנהן מוטי בהסכמה. ובשעות הערב כבר הסתתרו אחורי ביתו, ממתינים לבואו. הוא הגיע. רכבו ההדור נכנס לחנייה. זקן מופלג הוא, בקושי שרך את רגליו אל ביתו. "העבודה היום תהיה קלה בהרבה ממה שחשבתי" לחש יוסי. שניהם התגנבו פנימה דרך חלון ביתו האחורי, שם המתינו לו בהפתעה. לא הספיק הזקן לפשוט את מעילו, וכבר שניהם אחזו בו מאחוריו בחוזקה. "איפה מונח כאן הכסף שלך?", שאג יוסי בקול מצווה ונופף את אקדחו ממול פניו המבועתות. בהבינו שאולי זוהי דקת נשימתו האחרונה, הוביל אותם הזקן ברוב פחד אל עבר חדרו הפנימי שם ניצבה לה כספתו המזויינת, תיקתק את הקוד הסודי, ובצורה אלגנטית נפתחה דלתה מאיליה. מוטי אחז באיש, תוך כדי שיוסי מרוקן את תכולתה העמוסה לתוך שקו הרחב. "זהו, גמרנו", רעם יוסי ופקד על האיש להוליכם אל עבר פתח ביתו, משם חמקו חוצה אל רכבם החונה בסמיכות, ונעלמו בחשיכה כאילו בלעתם האדמה.

"יוסי, אני לא מסוגל..", אמר לפתע מוטי בקול נכאים. "מה לא מסוגל?", תמה יוסי. "זה הזקן הזה, מסכן מה שעשינו לו, היית צריך לראות את הפנים שלו, מפחיד. קשה לי עם זה. אני חושב שנלך להחזיר לו את הכסף", אמר מוטי בקול קר ובוטח. "תגיד לי אתה נורמלי?? שום כסף חזרה!" שאג יוסי. "לא שואל אותך, אני כעת שובר שמאלה וחוזר אליו לבית להחזיר לו", אמר מוטי בקול פוקד. "אני אהרוג אותך מוטי. שום דבר. אתה ממשיך מכאן הלאה", ציווה יוסי. אך מוטי בשלו, שבר שמאלה חזרה אל עבר ביתו של האיש הזקן. יוסי ניסה לסובב לו את ההגה ואף החל להכותו. אבל מוטי לא נרתע, הוא בשלו. כמעט שהגיעו אל ביתו של הזקן, אך לפתע ננעלו עליהם שתי ניידות משטרה, ממנה זינקו חמשה גברתניים ופרצו אל רכבם. "אתם ביצעתם את השוד כאן, אה? תפסנו אתכם על חם!", התגלגל קולו של אחד מהם בעוד השאר מהנהנים בראשיהם. "שמע, נכון, אנחנו ביצענו את השוד, אבל התחרטנו ובאנו כעת להחזיר את הכסף לזקן הזה", אמר מוטי בקול רועד. "אהה. אוקי, תחזירו בעצמכם את הכסף לבנאדם, שיראה אתכם. זה חשוב. אבל אחר כך ניקח אתכם איתנו. לא תצליחו להתחמק", אמר הגברתן בבוז. ואכן, שניהם סרכו רגליהם אל תוך ביתו של הזקן, הניחו את שק הכסף לפניו, ובקול רועד התנצל מוטי לפניו על כל מה שעוללו לו ואף הסביר לו שמיד לאחר השוד הצטערו מאד וכבר שבו להחזיר את כספו, אלא שקרוב אל ביתו נתפשו בידי המשטרה. כל אותה עת הביט הזקן בפני מוטי, ולאחר שגמר להתנצל לפניו מילמל כמה מילים ונפל ארצה מתעלף. מוטי עתה נבהל עוד יותר, וכבר רצה להגיש לו עזרה אלא שיד חזקה לפתה בגרונו ושלפה אותו החוצה יחד עם יוסי ושניהם הובלו תכף אל בית המעצר. שבועיים בילו שם יחד. לבסוף, מוטי שוחרר בערבות.

אחרי ששוחרר, מצפונו של מוטי החל לייסרו "מדוע נגררתי אחרי יוסי לכל העסק הביש הזה. איך אסתכל לתוך עיניה של אמי שזה כבר יותר מחודשיים שלא התקשרתי אליה מאז שעזבתי. מה אומר לה, שאני שודד מצטיין? טוב, זהו. גמרתי עם זה. אחפש לי עבודה באמת מכובדת וישרה. אבל קודם אלך שוב לבקש סליחה מאותו זקן, מעניין מה איתו עכשיו. מסכן". לאחר בירור עמוק, נודע לו שאותו זקן מאושפז עדיין בבית החולים מאונט סיני במנהטן. תכף ומיד נסע מוטי לשם. בפתח חדרו, נתקל באחד הרופאים. "תגיד לי בחור, אתה היית זה שביצע את השוד בביתו של הזקן הזה?", שאל הרופא בהתעניינות רצינית. "כן", ענה מוטי בבושת פנים. "טוב, אני חייב לדבר איתך, בוא איתי בבקשה", אמר הרופא וצעד יחד עמו אל חדרו האישי. "איך קוראים לאמך?", שאל. "אממ.. פייגי", ענה מוטי כולו מתפלא. "איך אני יכול ליצור עמה קשר?" שאל שוב הרופא. "אבל למה..? אתה רוצה לספר לה מה שעשיתי? לא! רק זה לא! בבקשה ממך אדון רופא", התחנן מוטי כולו נבעת. "לא, אל תדאג. זה לא עסק שלי מה שעשית. את זה אשאיר למשטרה. יש לי ענין אחר לדבר איתה. תן לי בבקשה את הטלפון שלה. אבל דחוף ביותר", אמר שוב. מוטי מסר לו את מספרה, מוחו החל קודח מחשבות אימה. ומיד יצא מחדרו של הרופא אשר נעל אותה היטב אחריו.

***​

"שלום, זו גברת פייגי? מדבר ד"ר וולף מבית החולים מאונט סיני במנהטן" אמר. פייגי היתה אחוזת בהלה "מה?? קרה משהו למוטי שלי?". "לא לא. הוא מרגיש טוב מאד. יש לי ענין חשוב לדבר איתך, אבל את חייבת לטוס לכאן בהקדם האפשרי ביותר. זה לא סובל דיחוי כלל", אמר הרופא. "אבל למה..? ומאיפה יש לי עכשיו כסף לטיסה ועוד דחופה. אולי תסביר לי מה הענין. למה שאבוא סתם?" ניסתה פייגי את כוחה בשיכנוע. "לא שייך. את צריכה להגיע לכאן. זה דחוף מאד. כדאי לך, זה לטובתך. את כסף הנסיעות אני אשלם לך בינתיים. אז תתארגני ותבואי לכאן מיד מיד", אמר הרופא בקוצר רוח וניתק. בלב כבד עשתה פייגי כדבריו, לא היתה לה ברירה, ותוך 24 שעות כבר ניצבה בחדרו של ד"ר וולף. "שלום לך גב' פייגי", פתח הרופא בדבריו "כבר יותר משבועיים מאושפז בבית החולים כאן זקן אחד שאולי יש לו איזושהי היכרות איתך, רק שאני צריך לברר איתך קודם כמה פרטים נחוצים". לאחר שאימת איתה את כל הפרטים ונודע לו שאכן זו היא המדוברת, מסר לידיה מכתב.

שלום לך פייגי שלי
לא יודע אם אספיק עוד לראותך. אבל ראיתי את הילד שלך המתוק, הוא ממש דומה לך שתי טיפות מים. הוא עמד מולי ודיבר, הרגשתי שאת זו שעומדת מולי. אותן הבעות, אותו קול, אותו פרצוף. ממש את. רציתי כל כך לחבק אותו, אבל לא החזקתי מעמד ומיד התעלפתי מהתרגשות. קרוב לשישים שנה שלא התראינו מאז השואה האיומה.
נכון שלא הייתי מעדיף להפגש איתו בצורה שבה נפגשנו, אבל תדעי שזה היה לטובה. הוא חזר בתשובה על מה שעשה, וזה ממש זיעזע אותי. אמרתי לעצמי, אם בחור צעיר כזה מסוגל ככה להתחרט על מעשיו, אז למה אני לא מסוגל להתחרט על עשרות שנים של פריקת עול. שבתי בתשובה שלימה, וזה בזכותו ורק בזכותו. מיד למחרת בקשתי שיביאו לי תפילין, הנחתי אותם, ופשוט בכיתי כמו ילד קטן לפני הקב"ה. אי אי אי, כמה עברות עשיתי. כמה כפרות אני צריך על כל מה שעברתי.
פייגי שלי, השארתי לך צוואה חתומה על ידי עו"ד, כל רכושי עובר אלייך. אך אנא, תדאגי שזה הבן שלך יגדל ויהיה תלמיד חכם, ותתפללו עלי, תלמדו לעילוי נשמתי שיהיה לי כפרה שלימה.
שלך בגעגועים
אבא שלוימה


פייגי, נשמתה כמעט ונעתקה ממנה. "איפה הוא??", צעקה לפתע לעבר הרופא. "בואי אקח אותך אליו. אבל תדעי, את זה הוא כתב לפני שבועיים כשהיה עוד בהכרה. אבל כעת מצבו הדרדר וכבר אינו יכול לדבר, בקושי לנשום. הלואי שיסתכל עליך", אמר לה הרופא בקול כואב, מבין הוא לליבה. יחד נכנסו אל חדרו. מולה שכב אדם זקן שאותות צער ויסורין אפפו את פניו הקמוטות. חרש ניגשה אליו, לפתה את ידו, ובקול רועד קראה " טאטע, טאטע". לפתע הוא זז, אט אט פקח את עיניו והביט אליה. "זו אני פייגי", פרצה היא בבכי. עיניו נעצמו שוב, ומצחו התקמט בחוזקה. "טאטע טאטע", קראה שוב בקול רועד. עיניו לא נפקחו עוד, אך חיוך רחב התפשט על פניו. היא הבינה, הוא ראה אותה ויודע שזו היא בתו האהובה. לא חלפו דקות אחדות, וכבר צוות הרופאים נזעק אל מיטתו. לבורא הוא השיב את נשמתו.

אם זה קרה באמת? לא יודע. לבינתיים.. זהו פרי מוחי הקודח.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
(עבר עריכה ספרותית שלי)

"הו, השעה מאוחרת, איך נרדמתי עד עכשיו", נדהמה פייגי ורצה חיש להעיר את מוטל'ה שלה.
עיניה נקרעו לרווחה. מיטתו ריקה, התפילין מיותמים על מקומם, דלת הארון שרועה על צירה, ופה ושם חפצים מושלכים ארצה. "איפה מוטי", ליבה הלם בפראות. "לאן הוא נעלם", מוחה ניבא לה רעות. בצעדים כבדים שרכה את רגליה לעבר הארון, על המדף חיכה לה דף קטן מקומט. ידה הרועדת אחזה בו, ועיניה ריצדו מבלי תנוחה על תוכנו.

בוקר טוב אמא
אל תשאלי. אתמול באמצע הלילה התקשר אלי יוסי, הוא הצליח לארגן לו ולי טיסה זולה במיוחד לניו יורק. לא רציתי להעיר אותך ולהודיע לך. ת'אמת, לא בטוח שגם היית מסכימה. אבל הייתי חייב. לא כל יום מזדמנת לי כזו הזדמנות. אני צעיר והחיים עוד לפני. תביני אמא.
אל תדאגי יותר מידי אמא. אני יעשה שם הרבה כסף, ואשוב מיד הביתה. אחזור עשיר, ואעזור לך לכלכל את ביתינו האהוב בריווח גדול. זה יהיה טוב. כבר לא תצטרכי לעבוד קשה. איזה כיף זה יהיה, הא אמא?
אז בינתיים להתראות
בגעגועים, מוטי.


כוחה לא עמד לה, ודמעות כאב שטפו את פניה המיוסרות זה שנים.
"רבונו של עולם. אתה יודע כמה טרחתי ויגעתי כדי שבעלי המנוח יוכל לשבת וללמוד תורה בהשקט ורגיעה. ואתה יודע כמה יגעתי על חינוך ילדיי היקרים שיגדלו לתורה ויראת שמים לעשות רצונך. את משפחתי כולה שיכלתי בטרגדיה איומה, ואני הייתי אז כה קטנה. את בעלי שיכלתי לא מכבר, ונהייתי אלמנה רצוצה. עכשיו גם את בני הקטן איבדתי? עשה נא למען תורתך הקדושה, החזר אותו בתשובה שלימה והשיבהו נא אלי הביתה כבתחילה. אין בי עוד טיפת כוח, אני חלשה וגמורה, עשה נא למען שמך". זעקה חרישית.

***​

חלפו שבועות. הכסף כבר אזל מכיסם.
"מה עושים, יוסי. זה לא עסק ככה. אין כסף. אנחנו כאן כבר כמה שבועות, הייתי בטוח שאוטוטו נמצא עבודה מסודרת ונחיה כמו בני אדם. לא כמו...", רטן מוטי. "אל תדאג, כבר בישלתי תוכנית. נלך להתרים עשירים", עודד אותו יוסי. "להתרים עשירים?! תראה איך אנחנו נראים, פריקים משועממים. את מי אתה מתכונן להתרים אולי תסביר לי", שאל מוטי בפליאה. "תבוא, תראה. רק אל תדבר מילה. רואה את זה?", שלף יוסי אקדח מכיסו, "זה יעשה לנו את העבודה". "חחח, אתה רציני יוסי?! בואנה זה צעצוע זה.. מצאת זמן להסתלבט?!", צחק מוטי בשפתיים חשוקות. "חכה תראה...", אמר יוסי. פניו הביעו רצינות.

רכב שרד חלף על פניהם וחנה לא הרחק מהם. דלתו נפתחה, ממנה יצא איש הדור אשר צעד לכיוון בנין המשרדים ממול. שניהם עקבו אחריו. דלת המעלית נפתחה, הוא נכנס פנימה וגם הם חמקו לתוכה. אף אדם זולתם לא שהה בה. "מוטי, תדביק אותו עם הפנים לדופן", לחש יוסי בקול מצווה. מוטי עשה זאת בזריזות אופיינית לגברתן כמותו. "תן לי מיד 1000 דולר", פקד עליו יוסי לא לפני שהצמיד את "אקדחו" לרקתו. כאדם שקפאו שד, שיחרר האיש 1000 דולר ללא מילים, ובקומה הקרובה חיש חמק מן המעלית. "נו, מה אתה אומר? אה?" שאג יוסי בהתנצחות "משכורת חודשית בשניות". ככה העבירו את זמנם שם, בתקיפות שוד. מוטי הטוב והעדין, כבר נשחק מזמן.

חודשיים חלפו מאז עזב מוטי את ביתו, ועדיין לא יצר קשר עם אימו.
"שמע מוטי. נודע לי על איזה זקן אחד ערירי מלייארדר, חבל על הזמן. ים של כסף. בוא נסגור איתו עיסקא, ככה נוכל לנוח מהעבודה ולצאת קצת לטייל. עובדים קשה. מגיע לנו, לא?" ציחקק יוסי. "אוקי", הנהן מוטי בהסכמה. ובשעות הערב כבר הסתתרו אחורי ביתו, ממתינים לבואו. הוא הגיע. רכבו ההדור נכנס לחנייה. זקן מופלג הוא, בקושי שרך את רגליו אל ביתו. "העבודה היום תהיה קלה בהרבה ממה שחשבתי" לחש יוסי. שניהם התגנבו פנימה דרך חלון ביתו האחורי, שם המתינו לו בהפתעה. לא הספיק הזקן לפשוט את מעילו, וכבר שניהם אחזו בו מאחוריו בחוזקה. "איפה מונח כאן הכסף שלך?", שאג יוסי בקול מצווה ונופף את אקדחו ממול פניו המבועתות. בהבינו שאולי זוהי דקת נשימתו האחרונה, הוביל אותם הזקן ברוב פחד אל עבר חדרו הפנימי שם ניצבה לה כספתו המזויינת, תיקתק את הקוד הסודי, ובצורה אלגנטית נפתחה דלתה מאיליה. מוטי אחז באיש, תוך כדי שיוסי מרוקן את תכולתה העמוסה לתוך שקו הרחב. "זהו, גמרנו", רעם יוסי ופקד על האיש להוליכם אל עבר פתח ביתו, משם חמקו חוצה אל רכבם החונה בסמיכות, ונעלמו בחשיכה כאילו בלעתם האדמה.

"יוסי, אני לא מסוגל..", אמר לפתע מוטי בקול נכאים. "מה לא מסוגל?", תמה יוסי. "זה הזקן הזה, מסכן מה שעשינו לו, היית צריך לראות את הפנים שלו, מפחיד. קשה לי עם זה. אני חושב שנלך להחזיר לו את הכסף", אמר מוטי בקול קר ובוטח. "תגיד לי אתה נורמלי?? שום כסף חזרה!" שאג יוסי. "לא שואל אותך, אני כעת שובר שמאלה וחוזר אליו לבית להחזיר לו", אמר מוטי בקול פוקד. "אני אהרוג אותך מוטי. שום דבר. אתה ממשיך מכאן הלאה", ציווה יוסי. אך מוטי בשלו, שבר שמאלה חזרה אל עבר ביתו של האיש הזקן. יוסי ניסה לסובב לו את ההגה ואף החל להכותו. אבל מוטי לא נרתע, הוא בשלו. כמעט שהגיעו אל ביתו של הזקן, אך לפתע ננעלו עליהם שתי ניידות משטרה, ממנה זינקו חמשה גברתניים ופרצו אל רכבם. "אתם ביצעתם את השוד כאן, אה? תפסנו אתכם על חם!", התגלגל קולו של אחד מהם בעוד השאר מהנהנים בראשיהם. "שמע, נכון, אנחנו ביצענו את השוד, אבל התחרטנו ובאנו כעת להחזיר את הכסף לזקן הזה", אמר מוטי בקול רועד. "אהה. אוקי, תחזירו בעצמכם את הכסף לבנאדם, שיראה אתכם. זה חשוב. אבל אחר כך ניקח אתכם איתנו. לא תצליחו להתחמק", אמר הגברתן בבוז. ואכן, שניהם סרכו רגליהם אל תוך ביתו של הזקן, הניחו את שק הכסף לפניו, ובקול רועד התנצל מוטי לפניו על כל מה שעוללו לו ואף הסביר לו שמיד לאחר השוד הצטערו מאד וכבר שבו להחזיר את כספו, אלא שקרוב אל ביתו נתפשו בידי המשטרה. כל אותה עת הביט הזקן בפני מוטי, ולאחר שגמר להתנצל לפניו מילמל כמה מילים ונפל ארצה מתעלף. מוטי עתה נבהל עוד יותר, וכבר רצה להגיש לו עזרה אלא שיד חזקה לפתה בגרונו ושלפה אותו החוצה יחד עם יוסי ושניהם הובלו תכף אל בית המעצר. שבועיים בילו שם יחד. לבסוף, מוטי שוחרר בערבות.

אחרי ששוחרר, מצפונו של מוטי החל לייסרו "מדוע נגררתי אחרי יוסי לכל העסק הביש הזה. איך אסתכל לתוך עיניה של אמי שזה כבר יותר מחודשיים שלא התקשרתי אליה מאז שעזבתי. מה אומר לה, שאני שודד מצטיין? טוב, זהו. גמרתי עם זה. אחפש לי עבודה באמת מכובדת וישרה. אבל קודם אלך שוב לבקש סליחה מאותו זקן, מעניין מה איתו עכשיו. מסכן". לאחר בירור עמוק, נודע לו שאותו זקן מאושפז עדיין בבית החולים מאונט סיני במנהטן. תכף ומיד נסע מוטי לשם. בפתח חדרו, נתקל באחד הרופאים. "תגיד לי בחור, אתה היית זה שביצע את השוד בביתו של הזקן הזה?", שאל הרופא בהתעניינות רצינית. "כן", ענה מוטי בבושת פנים. "טוב, אני חייב לדבר איתך, בוא איתי בבקשה", אמר הרופא וצעד יחד עמו אל חדרו האישי. "איך קוראים לאמך?", שאל. "אממ.. פייגי", ענה מוטי כולו מתפלא. "איך אני יכול ליצור עמה קשר?" שאל שוב הרופא. "אבל למה..? אתה רוצה לספר לה מה שעשיתי? לא! רק זה לא! בבקשה ממך אדון רופא", התחנן מוטי כולו נבעת. "לא, אל תדאג. זה לא עסק שלי מה שעשית. את זה אשאיר למשטרה. יש לי ענין אחר לדבר איתה. תן לי בבקשה את הטלפון שלה. אבל דחוף ביותר", אמר שוב. מוטי מסר לו את מספרה, מוחו החל קודח מחשבות אימה. ומיד יצא מחדרו של הרופא אשר נעל אותה היטב אחריו.

***​

"שלום, זו גברת פייגי? מדבר ד"ר וולף מבית החולים מאונט סיני במנהטן" אמר. פייגי היתה אחוזת בהלה "מה?? קרה משהו למוטי שלי?". "לא לא. הוא מרגיש טוב מאד. יש לי ענין חשוב לדבר איתך, אבל את חייבת לטוס לכאן בהקדם האפשרי ביותר. זה לא סובל דיחוי כלל", אמר הרופא. "אבל למה..? ומאיפה יש לי עכשיו כסף לטיסה ועוד דחופה. אולי תסביר לי מה הענין. למה שאבוא סתם?" ניסתה פייגי את כוחה בשיכנוע. "לא שייך. את צריכה להגיע לכאן. זה דחוף מאד. כדאי לך, זה לטובתך. את כסף הנסיעות אני אשלם לך בינתיים. אז תתארגני ותבואי לכאן מיד מיד", אמר הרופא בקוצר רוח וניתק. בלב כבד עשתה פייגי כדבריו, לא היתה לה ברירה, ותוך 24 שעות כבר ניצבה בחדרו של ד"ר וולף. "שלום לך גב' פייגי", פתח הרופא בדבריו "כבר יותר משבועיים מאושפז בבית החולים כאן זקן אחד שאולי יש לו איזושהי היכרות איתך, רק שאני צריך לברר איתך קודם כמה פרטים נחוצים". לאחר שאימת איתה את כל הפרטים ונודע לו שאכן זו היא המדוברת, מסר לידיה מכתב.

שלום לך פייגי שלי
לא יודע אם אספיק עוד לראותך. אבל ראיתי את הילד שלך המתוק, הוא ממש דומה לך שתי טיפות מים. הוא עמד מולי ודיבר, הרגשתי שאת זו שעומדת מולי. אותן הבעות, אותו קול, אותו פרצוף. ממש את. רציתי כל כך לחבק אותו, אבל לא החזקתי מעמד ומיד התעלפתי מהתרגשות. קרוב לשבעים שנה שלא התראינו.
נכון שלא הייתי מעדיף להפגש איתו בצורה שבה נפגשנו, אבל תדעי שזה היה לטובה. הוא חזר בתשובה על מה שעשה, וזה ממש זיעזע אותי. אמרתי לעצמי, אם בחור צעיר כזה מסוגל ככה להתחרט על מעשיו, אז למה אני לא מסוגל להתחרט על עשרות שנים של פריקת עול. שבתי בתשובה שלימה, וזה בזכותו ורק בזכותו. מיד למחרת בקשתי שיביאו לי תפילין, הנחתי אותם, ופשוט בכיתי כמו ילד קטן לפני הקב"ה. אי אי אי, כמה עברות עשיתי. כמה כפרות אני צריך על כל מה שעברתי.
פייגי שלי, השארתי לך צוואה חתומה על ידי עו"ד, כל רכושי עובר אלייך. אך אנא, תדאגי שזה הבן שלך יגדל ויהיה תלמיד חכם, ותתפללו עלי, תלמדו לעילוי נשמתי שיהיה לי כפרה שלימה.
שלך בגעגועים
אבא שלוימה


פייגי, נשמתה כמעט ונעתקה ממנה. "איפה הוא??", צעקה לפתע לעבר הרופא. "בואי אקח אותך אליו. אבל תדעי, את זה הוא כתב לפני שבועיים כשהיה עוד בהכרה. אבל כעת מצבו הדרדר וכבר אינו יכול לדבר, בקושי לנשום. הלואי שיסתכל עליך", אמר לה הרופא בקול כואב, מבין הוא לליבה. יחד נכנסו אל חדרו. מולה שכב אדם זקן שאותות צער ויסורין אפפו את פניו הקמוטות. חרש ניגשה אליו, לפתה את ידו, ובקול רועד קראה " טאטע, טאטע". לפתע הוא זז, אט אט פקח את עיניו והביט אליה. "זו אני פייגי", פרצה היא בבכי. עיניו נעצמו שוב, ומצחו התקמט בחוזקה. "טאטע טאטע", קראה שוב בקול רועד. עיניו לא נפקחו עוד, אך חיוך רחב התפשט על פניו. היא הבינה, הוא ראה אותה ויודע שזו היא בתו האהובה. לא חלפו דקות אחדות, וכבר צוות הרופאים נזעק אל מיטתו. לבורא הוא השיב את נשמתו.

אם זה קרה באמת? לא יודע. לבינתיים.. זהו פרי מוחי הקודח.
המסר מדהים, הכתיבה מטלטלת. לדעתי טיפ טיפה להקפיד על פיסוק זורם יותר, אבל בגדול יפה מאוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
משהו בשנים לא הסתדר לי
מוטי הוא בחור צעיר, האמא כבר שבעים שנה לא פגשה את האבא לא יודעת אולי לא אחזתי ראש נכון
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
משהו בשנים לא הסתדר לי
מוטי הוא בחור צעיר, האמא כבר שבעים שנה לא פגשה את האבא לא יודעת אולי לא אחזתי ראש נכון
מוטי לא בחור צעיר, הוא בן 25, מעוכב שידוך עקב קשיים כספיים.
הוא הבן הזקונים של אמו האלמנה.
אמו בת 67. רגע.. אבדוק שוב.. כן. היא בת 67 [כתבתי קרוב לשבעים שנה, והיא היתה אז תינוקת כשפרצה השואה, ונלקחה אז למשפחה אומנת גויה שמסרוה לאחר מכן למשפחה יהודית קרובה].
פרטים נוספים? ;)
עריכה:
אבל נכון, תיקנתי בפנים שכבר הוא קרוב לששים שנה שלא ראה אותה. זה יותר מסתדר. טעות שלי. תודה על ההערה במקומה!
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה