דיון ושוב: ביקורת, כן או לא?

[קופי 100]

דיון - הכתב וההקבלה

שלחתי את השיר 'בכל לבבך' (שפורסם באשכול סמוך) לידיד שהוא משורר מוערך, וכה כתב לי (לאחר ששאל בעדינות אם ארצה לשמוע את דעתו בגילוי לב): 'אני חושב שמרוב שיבוצים (שחלקם מתוחכמים) אני לא מרגיש את הסיפור או האמירה או הרגש שאתה רוצה להביע כאן. כקורא, זה עובר לידי וחבל לי. הייתי מעדיף יותר עברית, ישירה...

www.prog.co.il

תחליף ידידים דחוף!
שלא נפספס יצירות מופת כאלו בגלל מפנצ'רים מקצועיים המכונים בפי העם 'מבקרי שירה'. טפו.

 

[@Simcha]

כמה שירים שקראתי בזמן האחרון, גרמו לי לתחושה כזו. השיר לא אמר כלום. היה יכול להיות יפה, מבריק, נוצץ, חדשני ומפתיע - אבל לא אמר כלום. לא רק שהלך סחור סחור, הוא לא הלך בכלל.

כאחד שפרסם כמה שירים - כאן בפורום בזמן האחרון, וכאחד שמעוניין לקבל ביקורת בונה ומחכימה (וגם קוטלת ומביכה) על יצירותי אבקש ממך בשמי (ובשם עמיתי?!) לבקר את ביקורותיך באופן ממוקד וספציפי, זאת למען נוכל להחכים בשעת אמת מן המומחים הפזורים כאן לרוב. להעצים את יכולותינו ולהעשיר את יצירותינו בטוב טעם ודעת.
חן חן.

 

[גוגלית]

תחליף ידידים דחוף!
שלא נפספס יצירות מופת כאלו בגלל מפנצ'רים מקצועיים המכונים בפי העם 'מבקרי שירה'. טפו.

תרשה לי לחלוק עליך.
על ידידים כאלו צריך לשמור חזק. אלא אם כן מייעדים את הידידים לתחזוקת האגו.

ואפרופו משורר-מוערך, בדיוק השבוע אחד כזה הגדיר כמה משירי: 'פרחים בערוגות הבוסר'. (משורר, כבר אמרתי)
קצת מעליב, נכון. אבל זה נתן לי פרופורציות, ומוטיבציה חזקה להשתפר.
ידידים מסוג תחזוקת-אגו היו מרדימים לי את החושים.

רק מסייגת: כמובן, לא לקבל ביקורת בעיניים עצומות, אלא להפעיל שיקול דעת מה לאכול ומה לזרוק.

 

[מ"ם]

'פרחים בערוגות הבוסר'. (משורר, כבר אמרתי)

בוסר זה טוב. אני לספר שיריי הראשון קראתי "לפנות בוסר".

 

[קופי 100]

תרשה לי לחלוק עליך.
על ידידים כאלו צריך לשמור חזק. אלא אם כן מייעדים את הידידים לתחזוקת האגו.

ואפרופו משורר-מוערך, בדיוק השבוע אחד כזה הגדיר כמה משירי: 'פרחים בערוגות הבוסר'. (משורר, כבר אמרתי)
קצת מעליב, נכון. אבל זה נתן לי פרופורציות, ומוטיבציה חזקה להשתפר.
ידידים מסוג תחזוקת-אגו היו מרדימים לי את החושים.

רק מסייגת: כמובן, לא לקבל ביקורת בעיניים עצומות, אלא להפעיל שיקול דעת מה לאכול ומה לזרוק.

טוב. מובן שזה נכתב בקריצה גדולה.
אבל. וכאן בא האבל הקטן, אני רואה שוב ושוב ביקורות שירה שפשוט מוציאות את המיץ מכל הספונטניות והנשמה שיש בשיר.
אני גם בעצמי מקבל מידי פעם ביקורות על שירים שכתבתי, יש בהם ביקורות נכונות וחכמות שתרמו לי, אבל הרוב השולט מבוסס על חוסר הבנה, בורות וקיבעון מחשבתי.
ביקשתי שיברח ממבקרי שווא שמסןגלים לקחת שיר משובב נפש עמוס בהקבלות ורפרנסים (אותו דבר, או היינו הך?) ומאידך מעביר מסר בצורה חכמה ולבקר את הדבר שהכי משמח אותי בו.
יכאב לי מאוד ברמה האישית אם בפעם הבאה שפותח האשכול יפתח את מעייני מוחו וליבו, יצוץ מחסום בדמות אותה ביקורת ויסרס את התענוג הבא של כולנו.

 

[מ"ם]

וכאחד שמעוניין לקבל ביקורת בונה ומחכימה (וגם קוטלת ומביכה) על יצירותיי

זהו, שאתה זן נדיר בעניין הזה.

 

[כנפיים]

זהו, שאתה זן נדיר בעניין הזה.

ובכל זאת לא מקבל הרבה ביקורת.
וגם אני באותה הביצה.
למה צריך להתחנן לביקורת? חושבת שזה ממש חלק מהחברות בקהילה. כמו שאנשים רוצים שיגיבו להם ויתייחסו ברצינות למה שהם כותבים, הם צריכים לעשות את זה גם לאחרים. לא חושבת שאמורים להימנע מלתת ביקורת רק כי הכותב אולי לא יאהב את זה. כמו שכבר דובר פה , זה חלק מהעסק. נכנסת לפורום, נכנסת לשטח הביקורת של החברים בו.
אם לא כך, הפורום יהפוך לשטחי פרסום עצמי ו 'כתבות קנויות', אם מובן על מה אני מדברת.

 

[פירי]

ובכל זאת לא מקבל הרבה ביקורת.

יש כאלה שמתחננים לביקורת.
אבל זה נראה ככה (אילוסטרציה בלבד, על ראש הגנב בוער הכובע וכו'):
מעלים תמונה של ילדה חייכנית ברקע הרחוב.
הכותרת: תנו ביקורת קטלנית!
תגובה 1. מהמם! הצבעים נהדרים, אבל חבל שלא הרחקת את הילדה מהפח.
תגובה 2. תודה. בקשר לפח - לדעתי זה מוסיף לאוירה. תנו ביקורת אני מחכה!!!
תגובה 3. החיתוך ביד לא טוב. כל השאר מיוחד.
תגובה 4. שמתי לב לזה, לי זה לא מפריע. תודה.
תגובה 5. הילדה פוזלת למעלה וזה מוזר, כדאי לשים לב בפעם הבאה איפה המבט.
תגובה 6. למה זה לא טוב? גם בזה יש יופי.
-----
מגיע שלב שזה נמאס.
ויש עוד אפשרות - לפעמים מנסים באמת למצוא ביקורת, אבל לא תמיד מוצאים כזו...

 

[מ"ם]

יש כאלה שמתחננים לביקורת.
אבל זה נראה ככה (אילוסטרציה בלבד, על ראש הגנב בוער הכובע וכו'):
מעלים תמונה של ילדה חייכנית ברקע הרחוב.
הכותרת: תנו ביקורת קטלנית!
תגובה 1. מהמם! הצבעים נהדרים, אבל חבל שלא הרחקת את הילדה מהפח.
תגובה 2. תודה. בקשר לפח - לדעתי זה מוסיף לאוירה. תנו ביקורת אני מחכה!!!
תגובה 3. החיתוך ביד לא טוב. כל השאר מיוחד.
תגובה 4. שמתי לב לזה, לי זה לא מפריע. תודה.
תגובה 5. הילדה פוזלת למעלה וזה מוזר, כדאי לשים לב בפעם הבאה איפה המבט.
תגובה 6. למה זה לא טוב? גם בזה יש יופי.
-----
מגיע שלב שזה נמאס.

אכן כך.

או למשל, שהכותב הנכבד ש"ממש רוצה ביקורת" עובר ומודה לכל אלו שהחמיאו לו, ומדלג באלגנטיות על אלו שהיה שמץ ביקורת בדבריהם... ועוד נוטר טינה לאורך ימים.

שוב, יש את אלו שבאמת רוצים ביקורת ומודים עליה. @כנפיים כמובן, ועוד. אבל מניסיון מר עם אחרים, לפעמים עדיף פשוט לוותר.

נושא לאשכול אחר, כמובן. וכבר היו כאלו בעבר.

בנוסף, יש לחלק בין ביקורת על סיפור לביקורת על שיר, ארחיב בהמשך בעז"ה.

 

[כנפיים]

יש כאלה שמתחננים לביקורת.
אבל זה נראה ככה (אילוסטרציה בלבד, על ראש הגנב בוער הכובע וכו'):

הביקורת לא אמורה להינתן בתור הערות והוראות לשינוי(אלא אם כן מדובר בטעויות זכר ונקבה וכד', כן?)
היא אמורה להביא תועלת לכותב-
להעיר את תשומת ליבו לצורה בה רואה הקורא את יצירתו. האם מה שרצה להעביר אכן התקבל כך, האם הקורא חווה חוויה טובה או לא, הערות על תוכן יכולות לתת לכותב מושג לגבי דעת הקהל על דעתו האישית המובאת ביצירה, היא אמורה להציע לו מגוון זוויות ראיה, ולכוון אותו.

לפעמים הכותב יקבל את הביקורת ככתבה וכלשונה, ואפילו יודיע על שכתוב מחדש. לפעמים יפנים אותה וישתמש בה להבא, לפעמים ישמע אותה ויראה שמטרתו אכן הושגה. ולפעמים יעלה את כיוון החשיבה שגרם לו לכתוב כך על מנת לפתח דיון, האם למרות מחשבתו עדיין דרוש תיקון או לא וכו'.

האם זו סיבה לא לתת ביקורת?
לטעמי לגמרי לא.

אם להשתמש בדוגמא שהבאת בציניות כזו-
אם אני רוצה לצלם ילדת אשפתות, עם בעיית פזילה חמורה, כי זו גיבורת הסרט שלי, והביקורת תזדעזע מהמיקום והפזילה, אבין שהשגתי את מטרתי. (נזכרת בביקורת שכתבתי ל@יתANOTHER בה תיארתי את ההדף שהרגשתי ואת הכעס כלפי הקורא. ברור שאם היא היתה רוצה לבטא כעס בועט שכזה, ולתת את התחושה הזו לקורא, היה עליה להמשיך להשתמש בצורת הכתיבה הזו!
עוד דוגמא לזה, תוכלי לראות באשכול "מים הם סודה בלי גזים" של @מ"ם בו הובאה ביקורת לגבי צורת הניסוח וסגנון הדיבור של הצ'אלמער המספר. וכיצד הסביר הכותב את העניין.)


אבל לא רק זה התפקיד של ביקורת.
התועלת השניה של הביקורת היא עבור הקוראים וחברי הפורום בכלל.
היא אמורה לפתח דיונים על שלל נושאים בכתיבה והתנסחות, בתיאור, באפיון דמויות וביצירה בכלל.
היא אמורה לכוון את כותבי הפורום באופן כללי גבוה יותר,
היא אמורה להעלות למודעות כיווני מחשבה וזוויות ראיה.

לכן אני דווקא נהנית כשכותב מקבל ביקורת ומגיב עליה. ולעתים גם מציג צד נגדי. ככה מתפתחים דיונים. ככה זה צריך להיות לטעמי. הרי אין דרך אחת לכתוב, יש אינספור כאלו.

לכן אני חושבת שביקורת היא מעשה יפה, ולכן אני מבקשת אותה בנימוס וגם כהכרת הטוב.
מי שסובר שביקורת היא הערות והשגות על הכתיבה האמורות להתקבל ללא עוררין, ומצפה שלא ייתפתחו דיונים בעקבות הביקורת שלו, אולי באמת עדיף לו לא לבקר ולא להתעצבן, אבל אז לדעתי אין לו גם זכות לבקש ביקורת.

 

[פירי]

לכן אני חושבת שביקורת היא מעשה יפה, ולכן אני מבקשת אותה בנימוס וגם כהכרת הטוב.
מי שסובר שביקורת היא הערות והשגות על הכתיבה האמורות להתקבל ללא עוררין, ומצפה שלא ייתפתחו דיונים בעקבות הביקורת שלו, אולי באמת עדיף לו לא לבקר ולא להתעצבן, אבל אז לדעתי אין לו גם זכות לבקש ביקורת.

כתבת יפה מאד.
מה שהתכוונתי להביע בתיאור שציטטת, היה זה שלפעמים על כל הארה והערה קטנה מקבלים תירוצים והצטדקויות למה מה שכתבתי היה טוב.
"לקבל ביקורת" מבחינתי זה שהכותב חושב רגע על הביקורת הזאת, לפחות כמו הזמן שהקדשתי לנסח אותה, ולא הודף אותה מיד.
אין צורך גם להגיב אם הוא חושב שזה נכון או לא... למרות שזה אכן מפרה את הפורום.
יש הבדל בין להציג צד נגדי ולפתח דיון על הנקודה, לבין להדוף כל ביקורת בסיבות מוצדקות ומנומקות למה כך זה צריך להיות ולא אחרת, או שזה מתפתח לויכוח עם התקפה והתגוננות, שהוא ממש לא הדיון הרצוי.
במיוחד כשזה קורה באופן עיקבי על כל ביקורת שהיא.
וכשזה קורה יותר מדי פעמים, אני לא רואה תועלת בלכתוב ביקורת ראויה.
תגובה נכונה עם ביקורת בונה נכתבת בדרך כלל אחרי קריאת הקטע בעיון ומחשבה עליו. לפעמים גם קוראים את התגובות של הקוראים האחרים והכותב שענה עליהן. ואם זה רק מוביל לויכוחים או משאיר תחושה שפגעתי בכותב - למה לי?
ואכן הכותבים שלא נפגעים מהביקורת, יקבלו אותה יותר. ואם לא - זה מפני שכדי לכתוב תגובה טובה זקוקים לזמן...

@כנפיים, אליך אישית, את חייבת לקבל את זה שלפעמים אין הערות.

 

[ראש לשועלים]

יש כאלה שמתחננים לביקורת.
אבל זה נראה ככה (אילוסטרציה בלבד, על ראש הגנב בוער הכובע וכו'):
מעלים תמונה של ילדה חייכנית ברקע הרחוב.
הכותרת: תנו ביקורת קטלנית!
תגובה 1. מהמם! הצבעים נהדרים, אבל חבל שלא הרחקת את הילדה מהפח.
תגובה 2. תודה. בקשר לפח - לדעתי זה מוסיף לאוירה. תנו ביקורת אני מחכה!!!
תגובה 3. החיתוך ביד לא טוב. כל השאר מיוחד.
תגובה 4. שמתי לב לזה, לי זה לא מפריע. תודה.
תגובה 5. הילדה פוזלת למעלה וזה מוזר, כדאי לשים לב בפעם הבאה איפה המבט.
תגובה 6. למה זה לא טוב? גם בזה יש יופי.
-----
מגיע שלב שזה נמאס.
ויש עוד אפשרות - לפעמים מנסים באמת למצוא ביקורת, אבל לא תמיד מוצאים כזו...

כשוך הסאטירה והנלווה, יש לי כמה מילים לא מסודרות בעניין. אשטח חלק מהן:

הנסיבות הרי מאד ברורות, וממש אין טעם להוסיף ולהתכחש אליהם.
במרבית המקרים (לא נבדק סטטיסטית) אנשים מבקשים ביקורת כדי לקבל מחמאות, כדי לטשטש את 'גאוות היצירה' (פסולה?), או כדי להיות בטוחים שהדברים נקראו והופקו הלקחים. הרכנת הראש המבוישת 'תנו לי ביקורת', פלסטית לחלוטין, ונועדה למצלמות בלבד. נדיר שקריאה כזו יושבת על כלי קיבול שהוכשר כהלכה לקליטת ביקורת נוקבת.
ומעתה, אין עוד מקום לפליאה המיתממת - 'מה, הרי ביקשת ביקורת, מה אתה נבעת?!', כי גם אם ביקשתי ביקורת לא ביקשתי לקבל אותה, ומבקר דגול כמוך אמור גם להבין את זה לבד.
האומר לחבירו קרע את כסותי, שבור את כדי - חייב.

אם נשדרג הלאה את הנקודה, נאמר ככה:
יש כאן אי הבנה יסודית.
כאן מסתובבים כותבים שחושבים עצמם לכותבים מומחים, להבדיל מכותבים מתמחים.
אלה חפצים בביקורת ליגה, כזו שתשים אותם בשורה אחת עם הסופרים והסופרות הדגולים והדגולות שכל אחד ואחת מהם/ן מקבל/ת ביקורת רבה מאד.
הם ישמחו מאד לקבל ביקורת משובחת שרק תוסיף הדר ליצירה, ותשלים את החלק החסר בפרק 'ביקורות'.
בדיוק לכן הם הודפים את הביקורות שהם מקבלים כאן בפועל, שמבטאות יחס של מורה לכתיבה לתלמידיו בגיל ההתבגרות. קשה להם עם דקדוקי הלשון, ועם יתר ההערות הבלתי מחמיאות שלא מניחות בראשונה את היות הכותב כותב כעובדה לא לוויכוח. ציוני ה'טעון שיפור' וה'יותר טוב מהקודם' רחוקים מאד מהביקורת שהזמינו, ומתאימים הרבה יותר לתגובות של חוי על יצירות צעירות שנשלחות בהתאם ל'המודיע הצעיר'.
נסו להעניק למבוקר את הכבוד; את התחושה שעובדת היותו כותב נכנסה כבר לקונצנזוס, ומוכחת כבר מעובדת קבלתו בידי @מ"ם הבררן; הסירו את הסוגיה הפרסונלית הנפיצה הזו מהשולחן; תנו את הבטחון הבסיסי הזה לבנאדם; דמיינו שאת הקטע כתב הרב שלום מאיר וולך, ואליו אתם ממענים את הביקורת; ובדקו שוב כיצד מתקבלת הביקורת החדשה.

לתת ביקורת זה טירחה; זו טובה שמספק כותב הביקורת לנשואה; ואנשים בימינו לא נוטים לחלק טובות סתם כך לעוברי אורח.
דורנו הוא דור - שמור לי - ואשמור לך, תן וקח, קנה קבל, שלם וסע, תן אצבע אחת - קבל את כל היד.
גדולה האבידה ואין לה תמורה? חפשו אותה. אין בלי תמורה.
אז מה תהיה התמורה שיקבלו המבקרים במסגרת עיסקת הביקורת שהם רוקמים במעמד צד אחד?
נקמה מתוקה.
אתה ביקשת ביקורת? אתה מעז לבקש טובות חינם?
יאללה. בבקשה. קבל ביקורת:

דבר ראשון - אין לך די שכל. כלומר, יש לך, אבל לי יש יותר. ​

דבר שני - הרמה הלשונית שלך יכולה בקלות לטפס למקומות גבוהים יותר. ​

דבר שלישי - אתה יחסית מתקדם בכתיבה. ​

- יש הרבה שיטות לנסח את המסר הדוקר. לא מפורשות כמובן.
כמה מתוק. איזה טעם נעים מתפשט בפה כאשר אנחנו מתרוממים שליבה אחת מעל עוד אדם אחד. כמה כיף להיות חכם יותר מאחרים, וכמה מוצלח כשכל זה קורה בהכשר מלא ותחת חסינות 'הוא ביקש'.
הנאות העולם הזה.

לסיכום, המודל שאני מציע הוא כזה ("מתווה").
לעשות שימוש בסמלילים או כל שיטת סימון אחרת, כדי שכל אחד יוכל להזמין בקלות ביקורת כבקשתו:

ביקורת בונה / ביקורת הורסת / ביקורת מחמיאה / מחמאה מבוקרת / ביקורת למתחילים / ביקורת 'טירחא דציבורא' - לא עומדת להיקרא ולא תינתן תגובה / ביקורת להציג ב'מה כתבו עלינו' / ביקורת למזוכיסטים - לבני 18 ומעלה / ביקורת כהרמה להנחתה, לסייע בחידוד המסר ובשיוף התובנות לקהל העממי / ביקורת לשונית / ביקורת שונה / ביקורת משונה / ביקורת שתציג באור מגוחך את המבקר ותשפר בהתאם את תדמית המבוקר / בקשה לפרוטוקול בלבד. ​

מחק את המיותר והוסף את הנותר.​

על החתום
האיש שאף פעם לא מבקש ביקורת
כנראה כי קשה לו לקבל אותה ככתבה
​

נו, תנו לי ביקורת!!!

 

[קופי 100]

כשוך הסאטירה והנלווה, יש לי כמה מילים לא מסודרות בעניין. אשטח חלק מהן:

הנסיבות הרי מאד ברורות, וממש אין טעם להוסיף ולהתכחש אליהם.
במרבית המקרים (לא נבדק סטטיסטית) אנשים מבקשים ביקורת כדי לקבל מחמאות, כדי לטשטש את 'גאוות היצירה' (פסולה?), או כדי להיות בטוחים שהדברים נקראו והופקו הלקחים. הרכנת הראש המבוישת 'תנו לי ביקורת', פלסטית לחלוטין, ונועדה למצלמות בלבד. נדיר שקריאה כזו יושבת על כלי קיבול שהוכשר כהלכה לקליטת ביקורת נוקבת.
ומעתה, אין עוד מקום לפליאה המיתממת - 'מה, הרי ביקשת ביקורת, מה אתה נבעת?!', כי גם אם ביקשתי ביקורת לא ביקשתי לקבל אותה, ומבקר דגול כמוך אמור גם להבין את זה לבד.
האומר לחבירו קרע את כסותי, שבור את כדי - חייב.

אם נשדרג הלאה את הנקודה, נאמר ככה:
יש כאן אי הבנה יסודית.
כאן מסתובבים כותבים שחושבים עצמם לכותבים מומחים, להבדיל מכותבים מתמחים.
אלה חפצים בביקורת ליגה, כזו שתשים אותם בשורה אחת עם הסופרים והסופרות הדגולים והדגולות שכל אחד ואחת מהם/ן מקבל/ת ביקורת רבה מאד.
הם ישמחו מאד לקבל ביקורת משובחת שרק תוסיף הדר ליצירה, ותשלים את החלק החסר בפרק 'ביקורות'.
בדיוק לכן הם הודפים את הביקורות שהם מקבלים כאן בפועל, שמבטאות יחס של מורה לכתיבה לתלמידיו בגיל ההתבגרות. קשה להם עם דקדוקי הלשון, ועם יתר ההערות הבלתי מחמיאות שלא מניחות בראשונה את היות הכותב כותב כעובדה לא לוויכוח. ציוני ה'טעון שיפור' וה'יותר טוב מהקודם' רחוקים מאד מהביקורת שהזמינו, ומתאימים הרבה יותר לתגובות של חוי על יצירות צעירות שנשלחות בהתאם ל'המודיע הצעיר'.
נסו להעניק למבוקר את הכבוד; את התחושה שעובדת היותו כותב נכנסה כבר לקונצנזוס, ומוכחת כבר מעובדת קבלתו בידי @מ"ם הבררן; הסירו את הסוגיה הפרסונלית הנפיצה הזו מהשולחן; תנו את הבטחון הבסיסי הזה לבנאדם; דמיינו שאת הקטע כתב הרב שלום מאיר וולך, ואליו אתם ממענים את הביקורת; ובדקו שוב כיצד מתקבלת הביקורת החדשה.

לתת ביקורת זה טירחה; זו טובה שמספק כותב הביקורת לנשואה; ואנשים בימינו לא נוטים לחלק טובות סתם כך לעוברי אורח.
דורנו הוא דור - שמור לי - ואשמור לך, תן וקח, קנה קבל, שלם וסע, תן אצבע אחת - קבל את כל היד.
גדולה האבידה ואין לה תמורה? חפשו אותה. אין בלי תמורה.
אז מה תהיה התמורה שיקבלו המבקרים במסגרת עיסקת הביקורת שהם רוקמים במעמד צד אחד?
נקמה מתוקה.
אתה ביקשת ביקורת? אתה מעז לבקש טובות חינם?
יאללה. בבקשה. קבל ביקורת:

דבר ראשון - אין לך די שכל. כלומר, יש לך, אבל לי יש יותר. ​

דבר שני - הרמה הלשונית שלך יכולה בקלות לטפס למקומות גבוהים יותר. ​

דבר שלישי - אתה יחסית מתקדם בכתיבה. ​

- יש הרבה שיטות לנסח את המסר הדוקר. לא מפורשות כמובן.
כמה מתוק. איזה טעם נעים מתפשט בפה כאשר אנחנו מתרוממים שליבה אחת מעל עוד אדם אחד. כמה כיף להיות חכם יותר מאחרים, וכמה מוצלח כשכל זה קורה בהכשר מלא ותחת חסינות 'הוא ביקש'.
הנאות העולם הזה.

לסיכום, המודל שאני מציע הוא כזה ("מתווה").
לעשות שימוש בסמלילים או כל שיטת סימון אחרת, כדי שכל אחד יוכל להזמין בקלות ביקורת כבקשתו:

ביקורת בונה / ביקורת הורסת / ביקורת מחמיאה / מחמאה מבוקרת / ביקורת למתחילים / ביקורת 'טירחא דציבורא' - לא עומדת להיקרא ולא תינתן תגובה / ביקורת להציג ב'מה כתבו עלינו' / ביקורת למזוכיסטים - לבני 18 ומעלה / ביקורת כהרמה להנחתה, לסייע בחידוד המסר ובשיוף התובנות לקהל העממי / ביקורת לשונית / ביקורת שונה / ביקורת משונה / ביקורת שתציג באור מגוחך את המבקר ותשפר בהתאם את תדמית המבוקר / בקשה לפרוטוקול בלבד. ​

מחק את המיותר והוסף את הנותר.​

על החתום
האיש שאף פעם לא מבקש ביקורת
כנראה כי קשה לו לקבל אותה ככתבה
​

נו, תנו לי ביקורת!!!

רק זאת אומר. התגובה הנאדרת הזאת מצליחה להוציא את כולנו אהבלים במידה שווה.
וגם זה משהו..

 

[yonatanr]

במרבית המקרים (לא נבדק סטטיסטית) אנשים מבקשים ביקורת כדי לקבל מחמאות, כדי לטשטש את 'גאוות היצירה' (פסולה?), או כדי להיות בטוחים שהדברים נקראו והופקו הלקחים. הרכנת הראש המבוישת 'תנו לי ביקורת', פלסטית לחלוטין, ונועדה למצלמות בלבד. נדיר שקריאה כזו יושבת על כלי קיבול שהוכשר כהלכה לקליטת ביקורת נוקבת.

יש בהחלט מקרים רבים שכאלו, ומאידך, יש מקרים של אנשים שבאמת מבקשים ביקורת, וגם מקבלים אותה בצורה יפה, אבל בקטע הבא שהם מפרסמים, אתה מגלה שהם חוזרים על אותם באגים. כמובן שהרצון לתת ביקורת מתפוגג מיד.

נסו להעניק למבוקר את הכבוד; את התחושה שעובדת היותו כותב נכנסה כבר לקונצנזוס, ומוכחת כבר מעובדת קבלתו בידי @מ"ם הבררן; הסירו את הסוגיה הפרסונלית הנפיצה הזו מהשולחן; תנו את הבטחון הבסיסי הזה לבנאדם; דמיינו שאת הקטע כתב הרב שלום מאיר וולך, ואליו אתם ממענים את הביקורת; ובדקו שוב כיצד מתקבלת הביקורת החדשה.

אני לא רואה סיבה שאתן לכותב מהפורום, את היחס שאתן לרב וולך, בתור כותב מתחיל לסופר ותיק. מהבחינה של מעבר מבחן הקבלה, כולנו בפורום עברנו אותו, ולכן יש לתת לכותבים כאן את היחס של קולגה לרב וולך. ויש מקום לכותבים ותיקים, לתת למתחילים את היחס של עורכות עיתונים לסופרות מתחילות.

לתת ביקורת זה טירחה; זו טובה שמספק כותב הביקורת לנשואה; ואנשים בימינו לא נוטים לחלק טובות סתם כך לעוברי אורח.
דורנו הוא דור - שמור לי - ואשמור לך, תן וקח, קנה קבל, שלם וסע, תן אצבע אחת - קבל את כל היד.
גדולה האבידה ואין לה תמורה? חפשו אותה. אין בלי תמורה.
אז מה תהיה התמורה שיקבלו המבקרים במסגרת עיסקת הביקורת שהם רוקמים במעמד צד אחד?
נקמה מתוקה.
אתה ביקשת ביקורת? אתה מעז לבקש טובות חינם?
יאללה. בבקשה. קבל ביקורת:
דבר ראשון - אין לך די שכל. כלומר, יש לך, אבל לי יש יותר. דבר שני - הרמה הלשונית שלך יכולה בקלות לטפס למקומות גבוהים יותר. דבר שלישי - אתה יחסית מתקדם בכתיבה. - יש הרבה שיטות לנסח את המסר הדוקר. לא מפורשות כמובן.
כמה מתוק. איזה טעם נעים מתפשט בפה כאשר אנחנו מתרוממים שליבה אחת מעל עוד אדם אחד. כמה כיף להיות חכם יותר מאחרים, וכמה מוצלח כשכל זה קורה בהכשר מלא ותחת חסינות 'הוא ביקש'.
הנאות העולם הזה.

למה? למה להרוס את האמון בבני אדם? האמנם כולנו אינטרסנטים אנוכיים שמונעים אך ורק מטעמי אגו וכבוד? האם אי אפשר להאמין באלטרואיזם, ברצון אמיתי לשפר את התוצרת של העמית?

בכל אופן, את דעתי בענין ביקורת נשכנית כתבתי כבר במאמר כאן, ואיני רואה טעם לחזור עליה שוב.

 

[nechama ro]

חושבת שבפורום כמו זה, ביקורת היא אחת הסיבות העיקריות בהעלאת שיתופים - בין אם מדובר בביקורת חיובית ומפרגנת, ובין בכזו שפחות שופעת מחמאות, ויותר מכוונת.
זה בדיוק המקום להשתפשף בו - אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה (או אחותה הגדולה והמחודדת יותר...).

 

[פירי]

חושבת שבפורום כמו זה, ביקורת היא אחת הסיבות העיקריות בהעלאת שיתופים - בין אם מדובר בביקורת חיובית ומפרגנת, ובין בכזו שפחות שופעת מחמאות, ויותר מכוונת.
זה בדיוק המקום להשתפשף בו - אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה (או אחותה הגדולה והמחודדת יותר...).

הזכרת לי עוד נקודה
שאפילו מי שלא רוצה ביקורת, יש תועלת גם להצביע על הנקודות הטובות בטקסט.
זה יכול גם ללמד הרבה.

 

[ראש לשועלים]

מהבחינה של מעבר מבחן הקבלה, כולנו בפורום עברנו אותו

לא חשבתי אחרת. @מ"ם בורר בעיקר אורז.
(עובדה שאני כאן)

אני לא רואה סיבה שאתן לכותב מהפורום, את היחס שאתן לרב וולך, בתור כותב מתחיל לסופר ותיק. מהבחינה של מעבר מבחן הקבלה, כולנו בפורום עברנו אותו, ולכן יש לתת לכותבים כאן את היחס של קולגה לרב וולך. ויש מקום לכותבים ותיקים, לתת למתחילים את היחס של עורכות עיתונים לסופרות מתחילות.

השאלה לא היתה אם היחס הזה צודק, אלא כמה הוא מפריע לצד השני, ואיך בונים מודל של ביקורת שמתקבלת על כולם בהבנה וברוח טובה.
בפורום אל תהיה צודק, גם אם אתה חכם יותר מהאחרים.

למה? למה להרוס את האמון בבני אדם? האמנם כולנו אינטרסנטים אנוכיים שמונעים אך ורק מטעמי אגו וכבוד? האם אי אפשר להאמין באלטרואיזם, ברצון אמיתי לשפר את התוצרת של העמית?

אלטרואיזם נקי, יכולת אינטלקטואלית, וזמן פנוי -
שלושה שמזדמנים לפונדק אחד לעתים רחוקות, אם בכלל.

 

[דיונון]

כשוך הסאטירה והנלווה, יש לי כמה מילים לא מסודרות בעניין. אשטח חלק מהן:

הנסיבות הרי מאד ברורות, וממש אין טעם להוסיף ולהתכחש אליהם.
במרבית המקרים (לא נבדק סטטיסטית) אנשים מבקשים ביקורת כדי לקבל מחמאות, כדי לטשטש את 'גאוות היצירה' (פסולה?), או כדי להיות בטוחים שהדברים נקראו והופקו הלקחים. הרכנת הראש המבוישת 'תנו לי ביקורת', פלסטית לחלוטין, ונועדה למצלמות בלבד. נדיר שקריאה כזו יושבת על כלי קיבול שהוכשר כהלכה לקליטת ביקורת נוקבת.
ומעתה, אין עוד מקום לפליאה המיתממת - 'מה, הרי ביקשת ביקורת, מה אתה נבעת?!', כי גם אם ביקשתי ביקורת לא ביקשתי לקבל אותה, ומבקר דגול כמוך אמור גם להבין את זה לבד.
האומר לחבירו קרע את כסותי, שבור את כדי - חייב.

אם נשדרג הלאה את הנקודה, נאמר ככה:
יש כאן אי הבנה יסודית.
כאן מסתובבים כותבים שחושבים עצמם לכותבים מומחים, להבדיל מכותבים מתמחים.
אלה חפצים בביקורת ליגה, כזו שתשים אותם בשורה אחת עם הסופרים והסופרות הדגולים והדגולות שכל אחד ואחת מהם/ן מקבל/ת ביקורת רבה מאד.
הם ישמחו מאד לקבל ביקורת משובחת שרק תוסיף הדר ליצירה, ותשלים את החלק החסר בפרק 'ביקורות'.
בדיוק לכן הם הודפים את הביקורות שהם מקבלים כאן בפועל, שמבטאות יחס של מורה לכתיבה לתלמידיו בגיל ההתבגרות. קשה להם עם דקדוקי הלשון, ועם יתר ההערות הבלתי מחמיאות שלא מניחות בראשונה את היות הכותב כותב כעובדה לא לוויכוח. ציוני ה'טעון שיפור' וה'יותר טוב מהקודם' רחוקים מאד מהביקורת שהזמינו, ומתאימים הרבה יותר לתגובות של חוי על יצירות צעירות שנשלחות בהתאם ל'המודיע הצעיר'.
נסו להעניק למבוקר את הכבוד; את התחושה שעובדת היותו כותב נכנסה כבר לקונצנזוס, ומוכחת כבר מעובדת קבלתו בידי @מ"ם הבררן; הסירו את הסוגיה הפרסונלית הנפיצה הזו מהשולחן; תנו את הבטחון הבסיסי הזה לבנאדם; דמיינו שאת הקטע כתב הרב שלום מאיר וולך, ואליו אתם ממענים את הביקורת; ובדקו שוב כיצד מתקבלת הביקורת החדשה.

לתת ביקורת זה טירחה; זו טובה שמספק כותב הביקורת לנשואה; ואנשים בימינו לא נוטים לחלק טובות סתם כך לעוברי אורח.
דורנו הוא דור - שמור לי - ואשמור לך, תן וקח, קנה קבל, שלם וסע, תן אצבע אחת - קבל את כל היד.
גדולה האבידה ואין לה תמורה? חפשו אותה. אין בלי תמורה.
אז מה תהיה התמורה שיקבלו המבקרים במסגרת עיסקת הביקורת שהם רוקמים במעמד צד אחד?
נקמה מתוקה.
אתה ביקשת ביקורת? אתה מעז לבקש טובות חינם?
יאללה. בבקשה. קבל ביקורת:

דבר ראשון - אין לך די שכל. כלומר, יש לך, אבל לי יש יותר. ​

דבר שני - הרמה הלשונית שלך יכולה בקלות לטפס למקומות גבוהים יותר. ​

דבר שלישי - אתה יחסית מתקדם בכתיבה. ​

- יש הרבה שיטות לנסח את המסר הדוקר. לא מפורשות כמובן.
כמה מתוק. איזה טעם נעים מתפשט בפה כאשר אנחנו מתרוממים שליבה אחת מעל עוד אדם אחד. כמה כיף להיות חכם יותר מאחרים, וכמה מוצלח כשכל זה קורה בהכשר מלא ותחת חסינות 'הוא ביקש'.
הנאות העולם הזה.

לסיכום, המודל שאני מציע הוא כזה ("מתווה").
לעשות שימוש בסמלילים או כל שיטת סימון אחרת, כדי שכל אחד יוכל להזמין בקלות ביקורת כבקשתו:

ביקורת בונה / ביקורת הורסת / ביקורת מחמיאה / מחמאה מבוקרת / ביקורת למתחילים / ביקורת 'טירחא דציבורא' - לא עומדת להיקרא ולא תינתן תגובה / ביקורת להציג ב'מה כתבו עלינו' / ביקורת למזוכיסטים - לבני 18 ומעלה / ביקורת כהרמה להנחתה, לסייע בחידוד המסר ובשיוף התובנות לקהל העממי / ביקורת לשונית / ביקורת שונה / ביקורת משונה / ביקורת שתציג באור מגוחך את המבקר ותשפר בהתאם את תדמית המבוקר / בקשה לפרוטוקול בלבד. ​

מחק את המיותר והוסף את הנותר.​

על החתום
האיש שאף פעם לא מבקש ביקורת
כנראה כי קשה לו לקבל אותה ככתבה
​

נו, תנו לי ביקורת!!!

ענק!
בא לכרמנו ותחבל בו כאוות נפשך, לא רק גיחות קצרות.

רק זאת אומר. התגובה הנאדרת הזאת מצליחה להוציא את כולנו אהבלים במידה שווה.
וגם זה משהו..

כל החיות שוות. אבל יש שוות יותר (חוות החיות)
@ראש לשועלים יותר.

לגופתו של הנידון - אחרי שנקשרנו לעמוד הקלון, תכל'ס צריך ביקורת. חייבים בקורת.
אחרת לא נתקדם כלום, וכל אחד יתקע בנקודת המוצא שלו, כשהדבר היחיד שידחוף אותו להתקדם ולהשתפר יהיה קנאת-סופרים באחרים - גם מדה גרועה.
אז תנו בקורת מכל הלב, ובמקביל כולנו נקבל על עצמנו להיות יהודים טובים יותר.

 

[מ"ם]

חייבים ביקורת, כן.
אבל יש לדעת איך לתת אותה.

רצוי לפתוח במחמאה, בהדגשת הדברים הטובים. גם כשנראה לכם שהם מובנים מאליהם, וכל שכן אם לא נראה לכם כך.
אם לא מצאתם שום דבר טוב שראוי לציון, ובכן שמרו את הביקורת אצלכם. קרוב קרוב.

בזמן המנהל @Natan Galant הבלתי נשכח, היה כאן חוק שאסור לבקר הודעה לפני ששולחים לה תודה, "צלצול" בלשון אותם ימים. רוח הדברים נכונה מאוד מכמה סיבות, וביניהן: אם באת רק לבקר, אתה אולי צודק אבל לא חכם. אם תרצה שהביקורת גם תתקבל, רפד אותה קודם, פזר קצת לייקים לפני, מחמאות מוצדקות והדגשת האור, ואז תציע את שיפוריך.

לפעמים יש תחושה, אולי לא מוצדקת, שהערות מסוימות מגיעות ממקום של התנשאות: "הצלחתי למצוא טעות בקטע שלך". "אני יודע משהו שאתה לא יודע". אוי נא לנו.

יוצר שמעלה קטע שעמל וטרח עליו, מתייחס לקטע כאל ילדו. ואת עמלנו אלו הבנים. מי רוצה לשמוע על חסרונות בילדים שלו? אז כמו שאמר כאן אחד הוותיקים: "בקהילת הכתיבה, קטע כתיבה הוא קודש. כך צריך להתייחס אליו, גם הכותב וגם המכותבים". ביקורת היא נצרכת וטובה, אבל יש להגיש אותה בצורה נכונה, לכבד את הכותב, את הנכתב ולחשוב רק על התרומה לשיפור הכתיבה.

עצה שתקל על היישום: ננסה לזכור איך אנחנו מרגישים כשמבקרים את הטקסטים שלנו, וניתן לפחות אותו יחס לאחרים.

 

[דיונון]

חייבים ביקורת, כן.
אבל יש לדעת גם איך לתת אותה.

רצוי לפתוח במחמאה, בהדגשת הדברים הטובים. גם כשנראה לכם שהם מובנים מאליהם, וכל שכן אם לא נראה לכם כך.
אם לא מצאתם שום דבר טוב שראוי לציון, ובכן שמרו את הביקורת אצלכם. קרוב קרוב.

בזמן המנהל @Natan Galant הבלתי נשכח, היה כאן חוק שאסור לבקר הודעה לפני ששולחים לה תודה, "צלצול" בלשון אותם ימים. רוח הדברים נכונה מאוד מכמה סיבות, וביניהן: אם באת רק לבקר, אתה אולי צודק אבל לא חכם. אם תרצה שהביקורת גם תתקבל, תרפד אותה קודם, פזר קצת לייקים לפני, מחמאות מוצדקות והדגשת האור, ואז תציע את שיפוריך.

לפעמים יש תחושה, אולי לא מוצדקת, שהערות מסוימות מגיעות ממקום של התנשאות: "הצלחתי למצוא טעות בקטע שלך". "אני יודע משהו שאתה לא יודע". אוי נא לנו.

יוצר שמעלה קטע שעמל וטרח עליו, מתייחס לקטע כאל ילדו. ואת עמלנו אלו הבנים. מי רוצה לשמוע על חסרונות בילדים שלו? אז כמו שאמר כאן אחד הוותיקים: "בקהילת הכתיבה, קטע כתיבה הוא קודש. כך צריך להתייחס אליו, גם הכותב וגם המכותבים". ביקורת היא נצרכת וטובה, אבל יש להגיש אותה בצורה נכונה, לכבד את הכותב, את הנכתב ולחשוב רק על התרומה לשיפור הכתיבה.

עצה שתקל על היישום: ננסה לזכור איך אנחנו מרגישים כשמבקרים את הטקסטים שלנו, וניתן לפחות אותו יחס לאחרים.

כל כך נכון.
אולי כדאי לצרף את ההדרכה ההגיונית הזו לחוקת הפורום, בתור עצה טובה.