דרוש מידע קודח לי הראש!!!

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #22
לפחות שיבנו כולם ביחד.

בדיוק!!!!
לעשות ועד ומי שמתכנן לבנות יהיה חייב לידע את השכנים,
ולשפץ באותה תקופה עם עוד שכן
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
מעניין שאני הצלחתי להרגיש כך , גם ללא CBT
כל הכבוד!!!
כתבתי כך בכדי שהדברים יתקבלו על השכל, אבל העיקרון אותו עיקרון, זה לא קל, צריך דבר ראשון להיות אמיתי ולהבין מה מעצים את הכאב שלנו מהדפיקות, מלבד עצם ההפרעה, לעתים זו קנאה, לעתים זו תחושת השפלה, יכול להיות שאתם מאוד מפחדים מהתוצאות הבלתי ידועות, ועוד כהנה וכהנה. אחרי שנהיה אמיתיים מול עצמנו, נוכל לשנות את החשיבה, כי באמת, בתכל'ס זהו חסד אמיתי לשכן שאין לו דרך אחרת לבנות, בשביל פרנסה (זו לא עבירה להתפרנס...) או בשביל להתרווח
לפעמים הוא יותר מענטש ומשתדל לרצות את השכנים, ולפעמים, מסיבותיו האישיות והנפשיות, הוא פחות מענטש, תכל'ס מבחינתנו התוצאה הינה שקים מלאים ביהלומי חסד של אמת שיישארו עמנו לנצח.
זה לא אומר שאנו צריכים לתת שינצלו אותנו, אך במקרה הפשוט זה עובד.
הדברים נכתבים ללא קשר לסיפור שפתח את האשכול, יכול להיות ששם הסיפור שונה וההפרעה הינה הרבה מעבר.
נסו והיווכחו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אבל הולך להמשך ככה עוד חודש וחצי לפחות
אם תקופת השיפוץ בכללותה אמורה להימשך חודש וחצי, הרי שזה נשמע שמדובר בשיפוץ קטן יחסית, ותקופת הקדיחות מן הסתם אינה נמשכת במשך כל תקופת השיפוץ, כך שבסופו של דבר זה אמור להיות פחות מחודש וחצי.

וואו מוכר,
חוץ מהרעש שכחת להזכיר את האבק!!!
אוי האבק ....
כל אחד שנכנס הביתה....תורידו נעליים בכניסה...
וכמה פעמים הפועלים ב'טעות התבלבלו' וניסו לפתוח דלת???
אצלי בנו דירה מולי והיה נזילות שעיקב את המשך השיפוץ, עצרו להם את העבודה וכבר הגעתי למצב שפשוט ריחמתי עליהם זוג צעיר שרוצה כבר להיות בדירה משלהם,
נגמר להם החוזה אז גרו אצל ההורים....

כל הזמן התפללתי שעד ללידה הם יסימו וב"ה התפילה עזרה.

לא הערתי להם מילה אבל שכבר היה שקט והם נכנסו ובאחד הערבים בעשר בלילה הם קדחו,מיד דפקתי וביקשתי שיפסיקו והם אמרו לי עוד כמה דקות מסימים,לא נתתי להם להמשיך אמרתי בתקיפות שסבלנו מספיק תקופה ארוכה...

אל דאגה היחסים איתם מצוינים ב"ה
זה מה שקורה בכפר? :eek:
אז גם לברוח לפריפריה לא יעזור :(
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
אצלנו בשבוע שעבר עבדו מתחת לבית בשתיים בלילה במשך כחצי שעה אבל למי יש כוח להתקשר למשטרה שעד שיבואו ולהתחיל להסביר להם איך להיכנס לאתר בניה הם כבר יפסיקו את העבודות
הבעיה אצלנו נוצרה כי הפועלים הערביים ישנים באתר בניה
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אצלנו בשבוע שעבר עבדו מתחת לבית בשתיים בלילה במשך כחצי שעה אבל למי יש כוח להתקשר למשטרה שעד שיבואו ולהתחיל להסביר להם איך להיכנס לאתר בניה הם כבר יפסיקו את העבודות
הבעיה אצלנו נוצרה כי הפועלים הערביים ישנים באתר בניה
הם בג'ט לג או משהו? מה זו השעה הזאת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
חבר'ה נסחפתם.... אם אתם הייתם בונים יחידות דיור, תאמינו לי שזה לא היה מפריע לכם, לא הרעש לא האבק ולא הצעקות בערבית. חבל שהפורום נהפך לפינת הקאה של ממורמרים.
כל עוד שהרעש בשעות המותרות ע"פ הלכה, אין לכם טענה, ונהפוך הוא הטענה אליבא דאמת היא עליכם, מדוע אינכם מפרגנים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
כל מי שבא לגור במקומות חרדיים חייב לקחת את כל הדברים האלה בחשבון ולסתום את הפה ולא להתלונן מקסימום אפשר למלמל "כפרת עוונות"
אם הוא ממש בצער גדול יש נוסח מאוד חזק שכתוב בספרים שכדאי לאומרו :
"אני מאמין באמונה שלימה שזה הצער והיסורים שבא לי הוא בהשגחה פרטית מעם ה', והנני מקבל עלי באהבה, וכל זה בא לי מסיבות עוונותי הרבים, וצדיק אתה ה' על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי, ויהי רצון שיהיו אלו היסורים לכפרה על עוונותי הרבים, (ואם בעת רצון יאמר גם כן ולהקל בזה צער שכינת עוזינו כביכול וצערן של ישראל), והנה מצד הדין הייתי צריך לפרוט ולשוב ולהתוודות על החטא ועון שבסיבתם בא לי אלו היסורים, אבל גלוי וידוע לפניך שאין אתי יודע עד מה, לכן יהי רצון מלפניך אבי שבשמים שתמחוק ותשריש החטא ועון ופשע שגרמו לי אלו היסורים, וימתקו כל הדינים מעלי ומעל כל ישראל, ויתהפכו כל הצירופים לטובה, וימשוך חסדים טובים ומגולים לנו ולכל בית ישראל עד עולם אמן."
ובזה הנוסח שיאמר בכל לבו יקיים חמשה מצוות, אחד אמונה בהשגחה פרטית שהוא מצות עשה .מצוה ב' להצדיק דינו של ה', .מצוה ג' מצות עשה של תשובה ווידוי, .מצוה ד' לעורר רחמים על כנסת ישראל, . ואם משתתף גם כן בצער שכינת עוזינו, אז מקיים מצות עשה (תהלים קלז) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, שהכוונה שלא ישכח צער השכינה כביכול,
וטוב שידע זה הנוסח בעל פה, ואם יאמר זה הנוסח אז נמתקים ממנו בעזרת ה' כל הדינים, ויתהפכו כל הצירופים לטובה, ויהיו היסורים כפרה לכל עוונותיו, בפרט אם ירגיל עצמו לומר זאת גם על כל דבר קטן, אז אין שיעור לגודל נחת רוח שיגרום להקדוש-ברוך-הוא בזה, ושמחה בכל העולמות, כי דרכו של אלקינו לנסות את האדם באמונתו, ואם מתחזק באמונת ה' אז גם אם נגזרה עליו גזרה חס וחלילה נמתק הדין מעליו."

שיהיה לכולם רק טוב ולא נדע שום צער.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אצלנו בשבוע שעבר עבדו מתחת לבית בשתיים בלילה במשך כחצי שעה אבל למי יש כוח להתקשר למשטרה שעד שיבואו ולהתחיל להסביר להם איך להיכנס לאתר בניה הם כבר יפסיקו את העבודות
הבעיה אצלנו נוצרה כי הפועלים הערביים ישנים באתר בניה
הזוי
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
יש לנו שכנים למעלה שבונים עוד קומה (בלתי חוקי, אבל נניח לזה)
מ 8:00-16:00 הם קודחים בלי להפסיק לרגע
באמת, יש רגעים שאני כבר חושבת שאני משתגעת
זה חוקי בכלל?

אני צעירה ופשוט עוד שניה מאבדת שפיות מהסיפור הזה
זה כבר שבוע, אבל הולך להמשך ככה עוד חודש וחצי לפחות (רק מלחשוב על זה בא לי לבכות)
אבל אם היה פה בבנין נניח בנ״א מבוגר מבודד זה בלתי מתקבל על הדעת שאין איזה חוק שיגביל את הרעש הזה
שוב, יומיים שלושה בולעים עמוק את הרוק (ו-2 אופטלגין) אבל חודש וחצי - יום יום רגע רגע


באמת מותר להם לקדוח בלי שום הגבלה מ7:00 בבוקר עד 8:00 בערב?


צפה בקובץ המצורף 680088
את האמת,
שלא אהבתי את החוסר פרגון...
יאלה מה קרה, בנאדם צריך להרחיב תנו לו בלב שמח,
מה אתם יודעים מתי אתם תצטרכו???
וכשתצטרכו תירצו שיהיו שכנים שידברו עליכם ככה...
נשגב מבינתי----
סה"כ כמה חודשים ועברנו את זה,
נכון בהתחלה הרעש הוא בלתי נסבל, ואי אפשר לעמוד בזה,
ומרגישים שעוד רגע אתם מתפוצצים.
אבל אחר כך זה עובר,
ומי זוכר בכלל שהיה פה בניה.

אב למה לא לפרגן?
כאן נבחנת מידת הנתינה גם שקשה.
-----
יאלה עגבניות...........
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
חבר'ה נסחפתם.... אם אתם הייתם בונים יחידות דיור, תאמינו לי שזה לא היה מפריע לכם, לא הרעש לא האבק ולא הצעקות בערבית. חבל שהפורום נהפך לפינת הקאה של ממורמרים.
כל עוד שהרעש בשעות המותרות ע"פ הלכה, אין לכם טענה, ונהפוך הוא הטענה אליבא דאמת היא עליכם, מדוע אינכם מפרגנים?
כל מילה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
זה בעיה קשה וחסרת פתרון....

אצלינו גמרו בצד אחד עברו לשני,
וחפרו משמונה ועד שבע בערב (התחלו מאוחר היה להם יותר נח...)

זה היה בלתי נסבל להיות בבית שקדחו עם הקונגו ולקחת להם שבועות ארוכים
לא היה אפשר בכלל לתקשר בבית וגרם לכאבי ראש

באיזשהו שלב בקשנו מהם בתור שכנים נחמדים שבבקשה יגמרו עם הקונגו ב16:00
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
חבר'ה נסחפתם.... אם אתם הייתם בונים יחידות דיור, תאמינו לי שזה לא היה מפריע לכם, לא הרעש לא האבק ולא הצעקות בערבית. חבל שהפורום נהפך לפינת הקאה של ממורמרים.
כל עוד שהרעש בשעות המותרות ע"פ הלכה, אין לכם טענה, ונהפוך הוא הטענה אליבא דאמת היא עליכם, מדוע אינכם מפרגנים?
את האמת,
שלא אהבתי את החוסר פרגון...
יאלה מה קרה, בנאדם צריך להרחיב תנו לו בלב שמח,
מה אתם יודעים מתי אתם תצטרכו???
וכשתצטרכו תירצו שיהיו שכנים שידברו עליכם ככה...
נשגב מבינתי----
סה"כ כמה חודשים ועברנו את זה,
נכון בהתחלה הרעש הוא בלתי נסבל, ואי אפשר לעמוד בזה,
ומרגישים שעוד רגע אתם מתפוצצים.
אבל אחר כך זה עובר,
ומי זוכר בכלל שהיה פה בניה.

אב למה לא לפרגן?
כאן נבחנת מידת הנתינה גם שקשה.
-----
יאלה עגבניות...........
בנו מעליכם פעם?
כנראה שלא!
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
בנו מעליכם פעם?
כנראה שלא!
רק מעלי?
מכל הכיוונים!!!
ימין, שמאל, למעלה, למטה.
ובכל זאת אני תמיד בדעה שלפרגן ולתת!
מי יודע מה ילד יום ומתי אני גם יצטרך לבנות...

ואגב,
כל תקופת חופשת הלידה שלי בנו ממש סמוך לבית שלי בין3-4 חודשים.
היה קשה, בלעתי את הרוק.
כל חופשת הלידה שלי הלך.
אבל לא נורא, כיוונתי לכפרת עוונות ולמתוק הדינים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
רק מעלי?
מכל הכיוונים!!!
ימין, שמאל, למעלה, למטה.
ובכל זאת אני תמיד בדעה שלפרגן ולתת!
מי יודע מה ילד יום ומתי אני גם יצטרך לבנות...

ואגב,
כל תקופת חופשת הלידה שלי בנו ממש סמוך לבית שלי בין3-4 חודשים.
היה קשה, בלעתי את הרוק.
כל חופשת הלידה שלי הלך.
אבל לא נורא, כיוונתי לכפרת עוונות ולמתוק הדינים.
את מכינה את הקרקע לבניה הבאה שתהיה שלך...
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
חבר'ה נסחפתם.... אם אתם הייתם בונים יחידות דיור, תאמינו לי שזה לא היה מפריע לכם, לא הרעש לא האבק ולא הצעקות בערבית. חבל שהפורום נהפך לפינת הקאה של ממורמרים.
כל עוד שהרעש בשעות המותרות ע"פ הלכה, אין לכם טענה, ונהפוך הוא הטענה אליבא דאמת היא עליכם, מדוע אינכם מפרגנים?
את האמת,
שלא אהבתי את החוסר פרגון...
יאלה מה קרה, בנאדם צריך להרחיב תנו לו בלב שמח,
מה אתם יודעים מתי אתם תצטרכו???
וכשתצטרכו תירצו שיהיו שכנים שידברו עליכם ככה...
נשגב מבינתי----
סה"כ כמה חודשים ועברנו את זה,
נכון בהתחלה הרעש הוא בלתי נסבל, ואי אפשר לעמוד בזה,
ומרגישים שעוד רגע אתם מתפוצצים.
אבל אחר כך זה עובר,
ומי זוכר בכלל שהיה פה בניה.

אב למה לא לפרגן?
כאן נבחנת מידת הנתינה גם שקשה.
-----
יאלה עגבניות...........

טוב, לא יהיו עגבניות. זה ממש לא הכוונה

השכנים מעלי לקחו דירת גג והפכו אותה ל-3 יחידות דיור
(השכן שבונה גר בכלל במקום אחר, עושה את זה בשביל ביזנעס...שיערב לו, שירווח לו)
הדבר שהוא עושה הוא בלתי חוקי בעליל. אם עיני הייתה צרה בו הייתי כבר מלשינה בעירייה

אני לא יודעת אם שתיכם יודעים בכלל איזה מיגרנות הדבר הזה עשה לי.
אין לי אפשרות לצאת כי אני בבידוד. וזה סיוט מתמשךךך!!!
ואם בפרגון עסקינן אני ישמח יותר אם יזכה בלוטו. כדי שאני לא אנזק.

ואם הבאתם ציטטות יפות. אולי גם זה יהיה לתועלת: ״אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו״
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
את מכינה את הקרקע לבניה הבאה שתהיה שלך...
יכול להיות,
למה לא?
מה הבעיה?
בנאדם רוצה לבנות,
קשה לו, צפוף לו, הוא ניחנק.
מצד שני- חסר לו הכנסה קבועה חודשית
עד שהוציא הלוואה מהבנק ,
עד שהצליח,
עכשיו הוא סה"כ רוצה לבנות יחידות כדי לחיות קצת יותר ברוגע,
אז מה קרה?
קצת סבל ממנו השכנים והוא בס"ד יצליח לעלות על דרך המלך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
יכול להיות,
למה לא?
מה הבעיה?
בנאדם רוצה לבנות,
קשה לו, צפוף לו, הוא ניחנק.
מצד שני- חסר לו הכנסה קבועה חודשית
עד שהוציא הלוואה מהבנק ,
עד שהצליח,
עכשיו הוא סה"כ רוצה לבנות יחידות כדי לחיות קצת יותר ברוגע,
אז מה קרה?
קצת סבל ממנו השכנים והוא בס"ד יצליח לעלות על דרך המלך!
השאלה היא כמה סבל והתוצאות הסופיות שכל השכנים משלמים עליהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
ואם הבאתם ציטטות יפות. אולי גם זה יהיה לתועלת: ״אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו״
הבעיה שהגעתי למקומו מזמן...
כל שני וחמישי יש פה מישהו שבונה יחידה.
נו אז מה?
ויש שכן אחד מעלי שתמיד מתחיל לשפץ את הבית שלו בשעות הערב המאוחרות מ9 עד 11.
ואני שותקת,
מעדיפה צער כזה ולא צער גידול ילדים וכדו' ח"ו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

ואיך ישבנו יחד, צמודות זו לזו. על ספסל רחב ברחוב צדדי. לילה רודף לילה. הרוח צלפה בנו, הקור הירושלמי הרעיד את גוונו.
עוברים ושבים נעצו בנו מבטים חוקרים, חומלים. כל זה לא הפריע לנו. יחד ישבנו. את ליטפת אותי באהבת אין קץ, אני תחבתי את ידי הרכה בידך.
לפנינו, על מדרגת אבן שחורה משנים, עמדה הכוס. כוס חד פעמית, פשוטה. כמוה זרוקות היו לאינסוף לאורך הרחוב.
ובכל אופן, בראשי הצעיר תהיתי אינספור פעמים: למה דווקא ליד הכוס הזאת נעצרים האנשים? למה דווקא לתוכה הם זורקים מטבעות? ומי בכלל מניח אותה כאן, מדי בוקר?
כשנעשה מאוחר, ממש רגע לפני שחשתי ברעב, את היית קמה ממקומך, אוספת לידייך את הכוס, וסופרת.
ראיתי את השפתיים שלך נעות באיטיות: אחד, שתיים, חמש עשרה ארבעים...
אח"כ היית שולחת אלי חיוך מהיר, תמיד. "חכי לי, אהובה. טוב? אני הולכת לקנות לנו אוכל..."
ואני קפצתי עליך, ולחשתי לך, לתוך האוזן: "תודה אמאלה. את האמא הכייייי טובה בעולם!"
וכשהלכת, בצעדים כפופים כאלו, עייפים, עקב אחריך מבטי. רך, תמים, שלם.
חיכיתי לך, בטח שחיכיתי. לאן יכולתי ללכת??
ובזמן שחיכיתי לך, ולא אכחיש- גם ללחמניות ולבורקס, הייתי מנסה במלוא יכולתי לפתור את החידה.
במה זכתה הכוס? למה דווקא היא מתמלאת מדי יום במטבעות, עד חציה?
הייתי לוקחת את הכוס, שכעת שכבה קמוטה על המדרכה המלוכלכת, מרימה כוס נוספת, זהה ממש- ומנסה להבין.
מה ההבדל, בכל זאת?
מעולם לא מצאתי תשובה, כי כשהיית חוזרת, שקית נייר חומה בידייך, הייתי שוכחת הכל. שוב לא עניינה אותי הכוס, וסודות היקום לא הטרידו אותי עוד. בלהט הייתי נוגסת בלחמניה, לא מוותרת על השומשום שהתקבץ בתחתית השקית.
וכשתחבת בידי שקית נוספת, ולחשת בעיניים נוצצות: הפתעה!! – לא היתה מאושרת ממני.
בהתלהבות הייתי פותחת את השקית, נהנית לגלות בה- פעם בורקס גבינה, פעם פיציה...
היתה הפעם שבפנים הסתתרה סופגניה שחומה. כמה צחקת כשנגסתי בה, וב"פלופ" אחד התמלאתי כולי אבקת סוכר...
כמה צחקתי אני, כשגיליתי ששפתיי מכוסות ריבה מתוקה. כמה צחקנו שתינו כשמיהרתי להצמיד לך נשיקה, מטביעה בלחייך חותמת אדמדמה, אוהבת.
והיה הלילה ההוא, בו הייתי נחושה להבין. הייתי כבר ילדה גדולה, אולי בת 8, או 9. וחכמה נורא. את אמרת, זוכרת?
ועדיין, הרגיזה אותי חידת הכוס. אולי בגלל שבכל פעם שהייתי שואלת עליה, היית מביטה עמוק לתוך עיני, ושפתייך מחייכות. והיה בו, במבט שלך, המון. אהבה, דאגה, רחמים, פחד. וחיוך לא היה בו. אולי אותו מבט, הוא שגרם לי לעסוק בחידה, בסקרנות שהתחלפה עם הזמן בנואשות.
הייתי שואלת שוב ושוב, מנסה להוציא ממך את הסוד בעקשנות שלא הכרת.
מה זאת הכוס הזאת, אמא? ומי זה שמניח אותה מדי יום על האבן? ולמה דווקא על האבן הזאת, הקרובה אלינו? ולמה מניחים האנשים מטבעות? ולמה האיש לא מגיע לקחת את הכוס שלו בלילה? הייתי שואלת שוב. ושוב. ושוב. ואת? מעולם לא נזפת. מעולם לא כעסת. רק אותו מבט שרט אותי. דוחק בי להרפות, דוחק בי שלא.
כך היה, עד אותו הלילה. אותו לילה שבו הייתי נחושה להבין. חיכיתי לך, רעבה. ליקקתי שפתיים, וניסיתי לנחש. איזו הפתעה תביא לי אמאלה היום? פיציה? מממ... אולי בורקס נוטף גבינה?
בצומת נפתחה דלת המאפיה. שני ילדים יצאו ממנה, מרוצים. הגבוה אחז בידו שקית נייר חומה, מוכרת. השני הושיט יד מבקשת. אחיו נענע נמרצות בראשו, לא נכנע ליללות שנשמעו עד לספסל. הצטערתי בשביל הילד שלא הכרתי; שחלק איתי רעב. רכב לבן הסתיר ממני לרגע את הילדים, וכשחלף ראיתי את השקית מחליפה ידיים, נותרת סגורה. כשחצו את הכביש, בסמוך אלי, שמעתי את הקטן מפזם בהנאה: "בורקס, בורקס היום יש לי בורקס..." אה? צחקקתי. מבוישת, כיסיתי את פי. הבטתי בהם ברחמים. הם המשיכו בדילוגים, אפילו לא שמו לב לילדה שעל הספסל. לצחוק. לנימוס שאחר להופיע. משכתי כתפיים.
הבטן שלי התכווצה. ידעתי, תכף נאכל והכאב יחלוף. ניסיתי להסיח את דעתה, הסתכלתי סביב. מבטי נפל על הכוס. החלטתי: היום אני אדע. היום אמא תספר לי. לא יכול להיות שלא. נעמדתי, יישרתי יד מראש מתולתל אל עץ, הסתכלתי בהתרגשות בתוצאה: כל כך גבוהה הייתי! כמעט עד הענפים. גאה, נעמדתי שוב. הפעם על קצות האצבעות. שרטטתי קו בלתי נראה מהראש הזקוף, הופ- לעץ. הסתובבתי. היד שלי היתה מונחת בדיוק מעל למסמר העקום. ידעתי, הפעם אמא לא תוכל לסרב. הפעם היא תספר לי הכללל. בהתרגשות ציפיתי לך, מקפצת מרגל אל רגל. כעת, לא הלחמניות עניינו אותי, ולא ההפתעה (פיציה! ניסית להלהיב אותי). חפשתי את המסמר, נלהבת להראות לך עד כמה גבוהה אני. רק אז שמתי לב, בעץ הרחב היו תחובים כמה וכמה מסמרים, בשום אופן לא יכולתי לזהות מי מהם הוא שלי. ויתרתי על ההוכחה לבגרותי, נעולה על המטרה. כרכתי ידיים סביב צווארך, הרכנתי ראש על ליבך, ובקשיחות ילדותית תבעתי: ספרי לי, אמא. ספרי לי הכל. ילדה גדולה אני.
ראיתי אותך, אותו מבט הבזיק באישונייך, שרט אותי. אבל הפעם הייתי להוטה מכדי לעצור, לפייס. הדקתי את אחיזתי בך, וחיכיתי. ידעתי: הלילה זה יבוא. על פניך הטובות קראתי את ההתלבטות, שפתייך נמתחו וחיוך לא היה בהם עוד. נדרכתי. עדיין לא התחרטתי. אחרי הכל, הייתי ילדה. לא הבנתי, באמת שלא, את הצער הנורא שגרמתי לך. ואז נשמטו השפתיים המתוחות; לרגע הרגשתי את גודל המעמסה שעל כתפייך, וחששתי שתפרצי בבכי. אבל לא. את חייכת. חיוך רך, מלטף, אימהי.
ותחת רקיע כחול, לאורו החיוור של ריח-סוף-חודש, ספרת לי.
באותה שעה שאמהות בשכונה כיסו בשמיכות הלו קיטי ילדות רטובות-תלתלים, באותו הטון שסיפרו אגדת-עם לעיניים קטנות עצומות, באותו חיוך שאהבה ולאות משמשים בו בערבוביה, ספרת לי. בהטעמה, כאילו ואת קוראת את המילים מתוך ספר שעיני לא רואות. כאילו לא היה זה סיפור- חיינו. היו שם, בסיפור, אבא צדיק ובנו המתוק בן החודשיים.
היו שם מלאכים טובים, לבנים, שראו כמה טהורים הם, שניהם, ורצו אותם קרובים אליהם.
היה שם עולם אחר, מואר, ובו אבא ותינוק שמחים יחד עם כל המלאכים.
היתה שם גם אמא, בסיפור. אמא שאהבה כ"כ את אבא'לה ואת התינוקי'לה, ומתגעגעת אליהם הכי שאפשר בעולם.
אמא שנשארה כאן, עם הבת שלה, בת השנה וחצי. ומה לה בעולם חוץ ממנה...
והאבא דאג מלמעלה, אז היתה גם הכוס שמלאך צחור כנפיים מניח מדי בוקר על האבן, בשליחותו, וכשמלאך מניח כוס חד פעמית על אבן, היא איננה כוס רגילה, ומשכך- החלו העוברים ושבים להניח בה מטבעות.
והייתי אני, שעצמתי עיניים, הנחתי ראש על כתף רועדת, ונרדמתי.
באותו לילה, פגשתי לראשונה את אבא, ואת יוני.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה