הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הוא נכנס ברחוב העמוס, מיטיב את שולי גלימתו, צועד בקושי על האספלט - הוא לא רגיל להתנהל בלעדי כלי התחבורה המרובע-רגליים שלו.
הביט בעיניים אוהבות על עיניהם הגלויות של האנשים המתרוצצים ברחוב, וריח זעתם החנוקה בפיסות הבד והחד-פעמי שעל מחצית פניהם עלה באפו, בשעה שהפשיל את המסכה, וקירב לפי את הכלי המשויף שלו.
"הי, אדוני!" איש לבוש כחולים ומשקפי שמש שהתנגשו במסכה הגיח מאחוריו. "להחזיר מיד את המסכה!"
"אני רק - " הוא פתח בקולו העמוק, אבל לא הספיק לסיים את המשפט.
"מסכה! עכשיו!" פקד השוטר, ופסע משם בצעדים נמרצים לעברו של מפר-כללים אחר.
הוא השיב את המסכה במעלה פניו, ואנחתו נבלעה בתוכה.
החליט להתרחק מעט מן ההמון, ושוב קירב את הכלי האהוב שלו לפיו, מסיר את המסכה לרגעים בודדים.
"אדוני! מסכה על האף ועל הפה!" איש לבוש אזרחי קרב אליו בצעדים נזעמים, ושלף תעודת שוטר סמוי לנגד עיניו.
"אני רק רוצה - "
"לעטות מסכה! עכשיו!" השלים השוטר הסמוי בשבילו.
שוב נאנח, שוב שב אל ההמון הממהר, שעדיין לא יודע. אולי בתוך אחת החנויות יצלח מזלו יותר.
אחרי בדיקת חום מהירה (הוא שמח שזעתו לא מעלה את חום גופו), נטמע בין חליפות הגברים, ששיוו לגלימתו מראה חדש - או ישן, בעצם.
בחסותן שלף שוב את הכלי המעוקל.
"אדוני," המוכר בחנות ניגש אליו בצעדים זריזים, מסווה את סלידתו מגלימתו בעיקום אף אלגנטי, "אצלנו בחנות מקפידים על מסכת אף-פה כל הזמן! בבקשה לעטות אותה בחזרה."
"אני רק רוצה לתקוע - " הוא בלע את המשך המשפט. המוכר כבר נעלם משם.
הפעם כבש את אנחתו. אין בררה, עליו לצאת בחזרה אל המרחב הפתוח.
שם, על הגבעה הקטנה, לאחר הליכה מזיעה בתוך המסכה, חיכה לו חמורו הלבן, היכן שהשאיר אותו מחשש שיידרס בידי ההמון ורכביו.
שם, על הגבעה החופשית, מלאת האוויר, הוא הסיר את המסכה לגמרי מפניו -
ותקע בשופר.
(השם הראשון של הסיפור היה "המשיח מוריד מסכה", אך רציתי שם פחות מסגיר. אם יש לכם רעיון לשם טוב יותר מזה ומזה שנבחר - אשמח).
הביט בעיניים אוהבות על עיניהם הגלויות של האנשים המתרוצצים ברחוב, וריח זעתם החנוקה בפיסות הבד והחד-פעמי שעל מחצית פניהם עלה באפו, בשעה שהפשיל את המסכה, וקירב לפי את הכלי המשויף שלו.
"הי, אדוני!" איש לבוש כחולים ומשקפי שמש שהתנגשו במסכה הגיח מאחוריו. "להחזיר מיד את המסכה!"
"אני רק - " הוא פתח בקולו העמוק, אבל לא הספיק לסיים את המשפט.
"מסכה! עכשיו!" פקד השוטר, ופסע משם בצעדים נמרצים לעברו של מפר-כללים אחר.
הוא השיב את המסכה במעלה פניו, ואנחתו נבלעה בתוכה.
החליט להתרחק מעט מן ההמון, ושוב קירב את הכלי האהוב שלו לפיו, מסיר את המסכה לרגעים בודדים.
"אדוני! מסכה על האף ועל הפה!" איש לבוש אזרחי קרב אליו בצעדים נזעמים, ושלף תעודת שוטר סמוי לנגד עיניו.
"אני רק רוצה - "
"לעטות מסכה! עכשיו!" השלים השוטר הסמוי בשבילו.
שוב נאנח, שוב שב אל ההמון הממהר, שעדיין לא יודע. אולי בתוך אחת החנויות יצלח מזלו יותר.
אחרי בדיקת חום מהירה (הוא שמח שזעתו לא מעלה את חום גופו), נטמע בין חליפות הגברים, ששיוו לגלימתו מראה חדש - או ישן, בעצם.
בחסותן שלף שוב את הכלי המעוקל.
"אדוני," המוכר בחנות ניגש אליו בצעדים זריזים, מסווה את סלידתו מגלימתו בעיקום אף אלגנטי, "אצלנו בחנות מקפידים על מסכת אף-פה כל הזמן! בבקשה לעטות אותה בחזרה."
"אני רק רוצה לתקוע - " הוא בלע את המשך המשפט. המוכר כבר נעלם משם.
הפעם כבש את אנחתו. אין בררה, עליו לצאת בחזרה אל המרחב הפתוח.
שם, על הגבעה הקטנה, לאחר הליכה מזיעה בתוך המסכה, חיכה לו חמורו הלבן, היכן שהשאיר אותו מחשש שיידרס בידי ההמון ורכביו.
שם, על הגבעה החופשית, מלאת האוויר, הוא הסיר את המסכה לגמרי מפניו -
ותקע בשופר.
(השם הראשון של הסיפור היה "המשיח מוריד מסכה", אך רציתי שם פחות מסגיר. אם יש לכם רעיון לשם טוב יותר מזה ומזה שנבחר - אשמח).
), אבל הם לא זרמו באותו רגע - אז החלטתי אני פשוט ליטול את הכפפה והמקלדת, ולכתוב בעצמי...
