דיון נספח לאתגר - עולם מושלם

[מנוחה כהן]

@וי שלוק
קראתי בנשימה עצורה.
תודה על זה!
היי, זה לא סאטירה
יש כמה טעויות מקלדת..

החיות בר

חיות הבר

ברוח לא נשבה

הרוח לא נשבה

'הם

האם

 

[אפילו]

ועוד משהו, חייב להיות סיפור עם התחלה, אמצע וסוף? או גם סצנה מתקבלת?

לא קבלתי תשובה על זה. (יען, גמני רציתי לשאול אותה...
מותר לתאר גם סצנה? או שזה חייב להיות סיפור?
תודה.

 

[הפצחן]

@וי שלוק , יש מצב להמשך ?
כמה תיקוני שלד וזה לוקח מקום מכובד.

 

[אפילו]

נוגע ללב.

לאחר "מכן" הכל נהיה שחור.

אבל... אבל ......
למה גם לי נשאר שחור?
ז"א סליחה על חוסר הבנתי אבל אני לא רואה שום

התרה.

???

 

[Yiskah Goteherer]

נוגע ללב.

אבל... אבל ......
למה גם לי נשאר שחור?
ז"א סליחה על חוסר הבנתי אבל אני לא רואה שום

???

זה בסדר, אני מתירה לך להתיר.

 

[יאן]

בהשראת @וי שלוק . ואולי לזה הוא התכוון?
את החרב מצא זרוקה אי שם לצד שלד מרקיב, במגדל רפאים שאין לו התחלה ואין לו סוף. הוא אסף אותה אל חיקו, והעולם נתמלא אורה.
דרך חתחתים עבר. רבים קמו נגדו, אך בזכות החרב הוא שרד, הם פחות. הקרב היה קשה. פעמים יצא ממנו בעור שיניו, נשמתו מהבהבת ומאיימת לפרוח מגופו. אם זכה נזדמן לו קיתון של משקה להחיות את נפשו, ולפעמים גילה מאוחר מידי שהיו אלו מים מרים ומאררים, שתה ופקע.
הוא לא חס על כוחותיו. רץ, קפץ, נפל וקם. לא היה זמן לרחמים. זמנו היה קצוב. עקף מלכודות ודילג מעל סכינים משוננות, חדור מטרה.
אך בסופו של יום, בקרב הגדול מכולם, הוא נכשל. שונאו הצליח לדחות אותו אל עבר התהום. עוד חרבו בידו, צלל והתרסק.
יום יבוא, וצעיר שאפתן אחר יעבור ליד גויתו המרוטשת, יחמוד את החרב ויתחיל במסע הארוך. מי יודע, אולי הוא יצליח יותר.

הנה הוא, הגיבור:

 

[אנטיפטרוסה]

פרס משתלם לזוכה המאושר (חוץ מהטיסה) סט צילומים זוגי\ אישי \ משפחתי קצר עד שעה במרחבי בית חלקיה.

מכניס אותנו לסיפור המתרחש בתוך עולם דמיוני...

 

[הפצחן]

מכניס אותנו לסיפור המתרחש בתוך עולם דמיוני...

מכניס אותנו לעולם דמיוני ומבקש שנכתוב בו סיפור.

 

[אנטיפטרוסה]

@וי שלוק סיפור קסום... קראתי כמעט בשלוק, אבל היו כמה שגיאות שלכדו את מבטי

תיפס

טיפס...

יתבע

יטבע

שמלי

סמלי

הם

האם

היהר

הרהר

טפוחים

תפוחות

הואילו

הואילי

 

[מנוחה כהן]

@הנף מקלדת התרגשתי.
כנכדה לסבתא עם אלצהיימר, אני יודעת בדיוק על מה את מדברת. החזרה לעבר היא חוויה קשה מאד!!!
וכאילו כדי למתוח את החבל עד הסוף- החוויות אליהם חוזרים הם החוויות הקשות ביותר שהיו להם....

 

[LIKEBOOK1313]

@הנף מקלדת התרגשתי.
כנכדה לסבתא עם אלצהיימר, אני יודעת בדיוק על מה את מדברת. החזרה לעבר היא חוויה קשה מאד!!!
וכאילו כדי למתוח את החבל עד הסוף- החוויות אליהם חוזרים הם החוויות הקשות ביותר שהיו להם....

מצטרפת!!!!!!
וואווווו!!!
איך אהבתי את הקטע שכתבת, @הנף מקלדת!
הרמה, הכתיבה, התוכן עצמו!!!!
פשוט מושלם!!!

 

[יאן]

@הנף מקלדת
כל הכבוד!!
קטע ברמה אחרת

 

[3333ציפי]

@הנף מקלדת , אליפות!

 

[מנוחה כהן]

אז היא ניצלה. ועם כל זאת ראוי למעמידים ילדיהם בניסיון מר שכזה לעשות חשבון נפש עמוק ונוקב...

ואני חשבתי שהכוונה לכל אותם ילדים (בגיל פיזי או נפשי) שלפעמים מתבלבלים וחושבים שהם מחוסנים מהשד...
זה סיפור חזק. הייתי מפרסמת אותו כמאמר, שיותר אנשים יחשפו אליו.

 

[הנף מקלדת]

@הנף מקלדת התרגשתי

תודה!

מדברת

מדבר... (בעד עצמו, לא?)

החזרה לעבר היא חוויה קשה מאד

האמת שידוע לי על חוויות כאלה עוד לפני האלצהיימר, אבל בגיל הזה זה באמת עולם אחר לגמרי.

 

[הנף מקלדת]

וואווווו!!!
איך אהבתי את הקטע שכתבת

כל הכבוד!!

אליפות!

תודה לכולם מעתה ועד עולם.

 

[יאן]

אני אוהב את האתגר הזה.
גם הוא וגם הקודם על האגדות מספקים לנו חומרים טובים, מוגז עדין עם נגיעות פנטזיה.

 

[אנטיפטרוסה]

ואני חשבתי שהכוונה לכל אותם ילדים (בגיל פיזי או נפשי) שלפעמים מתבלבלים וחושבים שהם מחוסנים מהשד...
זה סיפור חזק. הייתי מפרסמת אותו כמאמר, שיותר אנשים יחשפו אליו.

תודה. האמת שהסיפור הזה מכיל, עבורי בכל אופן, הרבה יותר מכוונה או אמירה אחת... והוא התבשל בתוכי די הרבה זמן.
בנוגע לפרסום הסיפור כמאמר, אני עצמי התלבטתי בזה... האם זה לא נוגד את חוקת הפורום או משהו כזה? או אולי סתם משעמם ולא מתאים לכתוב את אותו הקטע בדאבל?
פתחתי אשכול בענין... אודה אם תגיבו

 

[אפילו]

אני מתלבטת כן. לא מתביישת בזה. עדיין אם להעלות את זה לאתגר.
בינתיים תהנו....

האם זה חייב להיות כך?

יצאתי. הדלת נטרקה בזעף קל, העפתי עליה מבט זועף גם כן, כדי לראות אותה בעליבות, למרות שאך לפני שבוע ארוך עמלתי לשוות לה מראה אנושי. אז עמלתי. אוף.

נזהרתי לא להסתכל על הקילופים, קשקושים, לכלוכים, שניבטו מכל מקום אפשרי, דילגתי על המדרגות שתים, שתים, בניגוד למצב רוחי הדפוק, וברחתי החוצה.

כדי למצוא את עצמי מול שמש מסנוורת שמכה בעוז, מבלי לנסות להסתתר אפילו.

אוח.....חחח.....

פסעתי בפסיעות מהירות, הגעתי לכביש, חציתי אותו.

לידי עברו ילד וילדה, הילדה ביקשה משהו בקול מתחנן, אח שלה ענה בקוצר רוח, דייייי אי אפשר. כמה פעמים צריך להגיד לך את זה, אי אפשר.

למה אי אפשר להפגין קצת יותר סבלנות כלפי אחים קטנים חשבתי בעוגמה. ולמה הורים לא חושבים פעמיים (?) לפני שהם מפקירים את הקטנים בידיים לא מיומנות של ה"גדולים", למה.

המשכתי בדרכי הלא יוצלחית מראש, מה אני רוצה בסך הכל, לקנות כמה דברים. לא צריך לעשות עסק מכל דבר, אבל העסק עושה את עצמו.

וכדי להצדיק את מהלכו, התקרבתי לעבר הכספומט, עמד שם זוג שנראה כמו אבא ובן, ממרחק יכולתי להרגיש במתח האופף אותם, בעמידה המרירה משהו של הבן, ביציבה הלחוצה של האב.

- אז כמה אבא, מאתיים? (ידעתי שאלו אבא ובן.
- מבט רב משמעות. 250! ואין עוד על מה להתווכח.
מה? שילחתי מבט מפלח לעבר הגב הקשוח של הנער, אבא שלך רוצה לפרגן לך (?) יותר ואתה עוד מתווכח על זה? למה, כי לא נאה לך? תוריד קצת ת'כבוד שלך ותגיד יפה יפה תודה. זו התנהגות???

אני כבר, כבר בחנות ביחד עם הזעף ההולך וגובר בתוכי, מבחוץ שומעים את הקולות הרמים (וזועמים) שנישאים שם, או.... אה... מי כבר שוב עצבן את יודא העובד מי.

מוצרים ירדו שוב ושוב מהמדפים, הטונים עלו שוב ושוב, הרבה מעל למדפים! סתמתי אוזניים בנסיון להימלט מן הרעש, דיי..... דיי.... דיייייייי. ! למה אי אפשר לתת קצת יותר יחס לקונים, למה? ולמה הבוס לא מפטר אותו, מה, הוא לא רואה שהעובד שלו רק מבריח קונים – כשהוא עצבני - ???

בחרתי בחוסר ריכוז את המוצרים שלי, בתקווה שלא החלפתי בטעות בין חלב ללחם.

שלמתי בחרון מאופק ביותר ורצתי הביתה ככל שרגליי מוכנות כדי לא להיתקל באף אחד, ושום דבר.

פתחתי את הדלת בתנופה, העפתי את השקית בחוסר זהירות על הרצפה, אוי, יש שם חלב! נתקלתי במראה האומלל, שהשגתי בנסיונותיי החוזרים ונשנים לאנש את סביבתי....

כמעט והטחתי בו אגרוף, בזעם לא כבוש.

למה? למה? למה???

למה כולם חייבים להיות עצבניים, עצובים, עגומים, מתרגזים, למה.

שמתי לב פתאום לדמות שעומדת מולי בתוך המראה, - שכמו החליטה לנסות לענות לי תשובה – סתורה מעט, עייפה, עגומה, תנועות עצבניות,

וזעף משתקף לו שם מבעד לעיניים !!

זה למה.

@מנוחה כהן ו @אנטיפטרוס שמתי לב שיש לכן עין חדה ומקצועית.
אז בבקשה מכם אם אפשר, בואו מהר למצוא את שגיאותיי וטעויותיי... שאוכל עוד לתקן.
תודה

 

[מנוחה כהן]

וואו. שאלת השאלות.

וכדי להצדיק את מהלכו, התקרבתי לעבר הכספומט, עמד שם זוג שנראה כמו אבא ובן, ממרחק יכולתי להרגיש במתח האופף אותם, בעמידה המרירה משהו של הבן, ביציבה הלחוצה של האב.

אז כמה אבא, מאתיים? (ידעתי שאלו אבא ובן.
- מבט רב משמעות. 250! ואין עוד על מה להתווכח.
מה? שילחתי מבט מפלח לעבר הגב הקשוח של הנער, אבא שלך רוצה לפרגן לך (?) יותר ואתה עוד מתווכח על זה? למה, כי לא נאה לך? תוריד קצת ת'כבוד שלך ותגיד יפה יפה תודה. זו התנהגות???

טיפה לא ברור.. ככה אולי יהיה יותר טוב?

וכדי להצדיק את מהלכו, התקרבתי לעבר הכספומט, עמד שם זוג שנראה כמו אבא ובן, ממרחק יכולתי להרגיש במתח האופף אותם, בעמידה הקשוחה משהו של הבן, ביציבה המתוחה של האב.

אז כמה להוציא אבא, מאתיים?
- המבט מתקשה והאב עונה בקול החלטי. סיכמנו על 250 ואין עוד על מה להתווכח!
מה? שילחתי מבט מפלח לעבר הגב הזקוף של הנער, אבא שלך רוצה לפרגן לך (?) יותר ואתה עוד מתווכח על זה? למה, כי לא נאה לך? תוריד קצת ת'כבוד שלך ותגיד יפה יפה תודה. זו התנהגות???

אגב, יש מצב שהבן לא רצה לקחת מאבא שלו יותר כסף כי הוא חושב שאין סיבה שאבא ישלם עליו?