אמא שלי מורה

  • הוסף לסימניות
  • #41
למתלוננים יש חוסר הבנה בסיסי ביחסי מערכת ציבורית. המורים (וכן עובדי בריאות ורווחה וכו') לא עובדים אצל ההורים, כי אם אצל הבעלות, והבעלות (המדינה, חהע"צ, עמותה) מספקת להם שירותים. כל הדיון על גובה השכר או הוצאה לחל"ת או קביעת חופשות, הוא לא רלוונטי . וכאמור, למורים יש גב חזק של ארגון עובדים.
לגמרי התחברתי לזה. תודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
רוצה רק לציין שאני כמורה בבי"ס חרדי אך מאוד קטן עובדת מהבית במשרה מלאה.
בשעה 9:00 מתחיל היום במרחב הקולי של ביה"ס (קרי: אונליין, אין חיה שנקראת הקלטות אצלנו, כי אף אחת לא הייתה טורחת להקשיב וחבל על הרוק ותפקודי הריאות בייחוד בשעה קשה זו).
כל שיעור אורך כ-40 דקות. יש לנו מערכת מלאה של חמישה שיעורים ביום, יום חופשי לכלל המורות- יום שישי.
הכול נגמור באזור השעה 14:00 בצהריים.
כעת צריך להתיישב מול המחשב ולציין לכל שיעור נוכחות, מהלך שיעור, ש"ב שניתנו וכו'. אורך עוד לפחות 40 דקות.
בשעות הערב עלייך למלא דו"ח של שיחות לכל התלמידות שלא עלו למרחב באותו יום, מותר להחסיר באישור טלפוני מראש בערב הקודם מהורים.
ובסופו של השבוע- לערוך שיחות טלפון פרטיות להורים ולילדים על תפקוד לימודי, מצב נפשי ורגשי וזיהוי מצוקות, אם יש לערב יועצת ופסיכולוגית.
מרגישה חופש?
ממש לא. עובדת כרגיל.
וכן חוסכת את הנסיעות המטורפות של יום.
ולגביי השכר של המורים- תאמינו לי שהחופשות מתקזזות עם השכר הנמוך.
איפה אפשר למצוא במשק עובד במשרה מלאה שמקבל 4500-5000 ש"ח, זה לא המינימום!!
אני לא מדברת על מורות במשה"ח ולא בעצמאי עם וותק של 30 שנה...
ו...מזדהה עם השיר שפתח את האשכול בכל מילה- הילדים פשוט מסכנים!!
יש נוכחות רגילה?
מה התגובות מההורים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
יש נוכחות כמעט רגילה.
כלומר מכל שיעור חסרות בת-שתיים גג שלוש.
התגובות של ההורים זה אושר צרוף! אם היה אפשר הם מפנות לנו את הטלונים גם לאחה"צ.. אבל אז נראה לי שהיה פורץ מרי אזרחי של הקטינות..
בכל אופן הם בעניין לגמרי.
מה יותר טוב לאימא מילדה שמסתגרת בחדרה מ9:00 עד עד 14:00 עם איזה שתי הפסקות באמצע, והיא עסוקה ולומדת וכיף לה?
יש צ'ופרים למתמידות, יש גם שיעורי חברה ופעילות ואיך אימא אחת אמרה לי?
שיישאר ככה!
אני לא רצה על הבוקר להעיר אותם ולהלביש ואוכל ולשלוח וכו'.. והיא בחדר עם פיז'מה לומדת בכיף ויוצאת מדיי פעם לתחזק את עצמה במיני מגדנות מהמטבח!
ע"ז אומר הפסוק- חיים תותים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
כאמא לבנים שלומדים מרחוק- מנסים.
לילדות קטנות שבבית, ולבחורת סמינר- שיש מורות שמשאירות הודעות באורך---
ואני אמורה לעבוד חלק מרחוק, וחלק מקרוב, (אני מורה במוסד שעובדים בו)
מה אמורים לעשות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
אני סתם תלמידת תיכון אולי דעתי לא תופסת כי מה אני כבר מבינה אבל...
אצלינו בתיכון יש כלל למורות שהשיעור לא יכול להמשך יותר מרבע שעה
כי בעוד שהמורה משאירה רק רבע שעה אני צריכה לעצור את ההקלטה מדי 10 שניות כדי לסכם
וחוצמזה שהמורות גם משאירות הרבה יותר מטלות ממה שיש בזמנים רגילים אז בקיצור בסופו של דבר שיעור לוקח לי קצת יותר מ40 דקות

ובשנה שעברה בסגר הקודם ההוראה הזו באמת לא הייתה קיימת והיו מורות שהשאירו שיעורים ארוכים של חצי שעה ו40 דקות ועל כל השיעורים האלה אני פשוט ויתרתי מראש ידעתי שאני בכל מקרה לא אצליח לקלוט מזה כלום וזהו
אז זו דעתי -
שיעורים ארוכים הם ממש ממש לא יעילים!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #46
משהו מאוד מעניין
המורות- רובן ככולן טוענות שהלמידה מרחוק- מושקעת וכמעט מושלמת לתלמידות
האמהות
אומרות שהלמידה מרחוק לא שווה כלום

אצלנו: בת אחת עדיין לא התקשרה עדיין למרחב הקולי, אף אחד לא יצר איתה קשר
בת אחרת ניסתה להתקשר וזה התוצאה:
שיעור חשבון- הכנסי למערכת של כיתה 1X
שיעור מחנכת- לצערנו הרב עדיין אנחנו לא לומדות בצורה סדירה ועוד 5 דק' של שיחה קלושה)
שיעור X- היום בפעם הראשונה נלמד את מקצוע X. המקצוע הזה.... ברבור על הנושא הנ"ל של מס' דקות בלי ללמוד את הנושא. (מה לעשות קשה ללמד שיעור פעם ראשונה)
שיעור פרשת שבוע - הכנסי לשלוחה של כיתה X שם מופיע השיעור.
(כמעט הצטערתי שהמורה לא הפנתה אותם ישר לקול הלשון שלוחת פרשת השבוע, יש שם הרבה מה ללמוד...)
וכו' וכו'
בשביל מה לנסות ללמוד מרחוק אין שום טעם בזה....
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
אצלינו בתיכון יש כלל למורות שהשיעור לא יכול להמשך יותר מרבע שעה

שיעורים ארוכים הם ממש ממש לא יעילים!
ואף אחד לא טוען שהמורות גונבות/מתלוננות/אוכלות לחם חסד/נצלניות. ובכלל, מדוע אינן פורשות/יוצאות לחל"ת/תורמות את משרתן הבכירה?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
אהה
ופגשתי את אחת המורות של אחת הבנות
וכמובן בכתה לי
אין, את לא יודעת כמה זה קשה, אני עובדת בין 2-4 בלילה
(מאמינה שניפחה את השעות)
אבל נניח שזה נכון, זו מורה שעובדת במשרה מלאה, היא מצהירה שעובדת שעתיים ביום בלבד.

ובחיוך אמרה לי
ביננו, מבחינתי שיישאר כך, יותר נחמד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
המורות- רובן ככולן טוענות שהלמידה מרחוק- מושקעת וכמעט מושלמת לתלמידות
אף מורה פה לא אמרה שהלמידה מרחוק מושלמת לתלמידות.
כולן פה מתארות כמה הן מצד אחד אכן משקיעות, אבל מצד שני לא מעט מורות פה כתבו שהן יודעות שלמרות ההשקעה הרבה הלמידה לא טובה מספיק.
וכן, הרבה מורות (ולא רק מורות) חושבות שצריך לשנות פה משהו בגלל שזו המציאות.
אגב, בעיני בקשר ליעילות הלמידה יש קשר ישיר בין הגיל לבין הלמידה.
אני מלמדת בנות מח'-י"ב. הגדולות מצליחות הרבה יותר להתרכז מהקטנות (ואני לא רוצה לחשוב מה קורה בכיתות נמוכות יותר...)
בנוסף- יש קשר גם לרמת המוטיבציה של התלמידות. חלק מהכיתות שאני מלמדת הן כיתות מלאות, וחלק כיתות מגמה- של בנות שבחרו את המקצוע, וגם ניגשות לבגרות בו.
נחשו באיזה כיתות הלמידה יותר רצינית?
(וכבר קרה לי- בסגר הקודם, שיום אחד לא היה שיעור שלי- מורה מקצועית, והתלמידות פנו אלי ושאלו למה...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
משהו מאוד מעניין
המורות- רובן ככולן טוענות שהלמידה מרחוק- מושקעת וכמעט מושלמת לתלמידות
האמהות
אומרות שהלמידה מרחוק לא שווה כלום

אצלנו: בת אחת עדיין לא התקשרה עדיין למרחב הקולי, אף אחד לא יצר איתה קשר
בת אחרת ניסתה להתקשר וזה התוצאה:
שיעור חשבון- הכנסי למערכת של כיתה 1X
שיעור מחנכת- לצערנו הרב עדיין אנחנו לא לומדות בצורה סדירה ועוד 5 דק' של שיחה קלושה)
שיעור X- היום בפעם הראשונה נלמד את מקצוע X. המקצוע הזה.... ברבור על הנושא הנ"ל של מס' דקות בלי ללמוד את הנושא. (מה לעשות קשה ללמד שיעור פעם ראשונה)
שיעור פרשת שבוע - הכנסי לשלוחה של כיתה X שם מופיע השיעור.
(כמעט הצטערתי שהמורה לא הפנתה אותם ישר לקול הלשון שלוחת פרשת השבוע, יש שם הרבה מה ללמוד...)
וכו' וכו'
בשביל מה לנסות ללמוד מרחוק אין שום טעם בזה....
אני לא יודעת איפה הבת שלך לומדת אבל אצלינו זה עובד מצוין
יש שיעורים סדירים
בחלק מהשיעורים יש חובה להשאיר הודעה למורה על ש"ב ודברים כאלה
פעם בשבוע יש שיחת ועידה עם המחנכת - סוג של שיעור חברה נחמד
ובמקצועות מסוימים כמו אנגלית יש ג"כ ועידה של פעם בשבוע
זהו הכל דופק...
ואף אחד לא טוען שהמורות גונבות/מתלוננות/אוכלות לחם חסד/נצלניות. ובכלל, מדוע אינן פורשות/יוצאות לחל"ת/תורמות את משרתן הבכירה?!
אף אחד לא מתלונן
ולדעתי אין גם על מה המורות ממש משקיעות ויש חלק שאפילו מפתיעות בשיחות הביתה ובמעקב צמוד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
המורות- רובן ככולן טוענות שהלמידה מרחוק- מושקעת וכמעט מושלמת לתלמידות
הלמידה מרחוק - מושקעת מאד מצד אחד, אך רחוקה מלמידה, ולחלוטין אינה מושלמת מצד שני. כל עוד זו אינה בחירה של אף מורה, ולא נתון בידיה, אכן עושים את המיטב. נדמה לי, שאין תחום מקביל שבו הפער בין ההשקעה לתוצאה גדול כל כך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
דווקא אני חושבת שמגיע צל"ש למורות!!
הבת שלי (כיתה ג') שומעת באדיקות את כל השיעורים ומבצעת את כל המטלות,
אם היה שיעור קצר היא מאושרת...זה מבחינתה חצי שיעור חופשי...ואני מפרגנת לה את זה מדי פעם!
גם הילדים שבגנים מקשיבים ולא מפספסים. (בגן הם יכולים להקשיב אפילו 3 פעמים לריכוז...)
הבעיה היחידה שלי זה עם השיעורים בשידור חי וועידות שאין לי מספיק פלאפונים,
אז אני בעד מוקלטים.
והילדים זורחים מאושר כשהמורה/גננת מתקשרת לדרוש בשלומם
גם אם זה לקח 2 דקות על השעון.
אני חושבת שזו עבודת קודש! ומגיע צל"ש לכל מי שמצליחה לעבוד בתנאים כאלה!
(גם מורות וגם כל שאר עמך בית ישראל)
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
אני מורה והתרשמותי:
1. לגבי התלונות עלינו - עזבו.. סתם מעייף... ב"ה יש לנו מספיק בטחון עצמי בעבודתינו ואין צורך להתנצל על חופשים וכדו'.

2. אורך השיעורים - אסור (!) להקליט שיעורים ארוכים!
זה ממאיס את השיעורים על התלמידות ופעם הבאה לא ישמעו אותך כלל.

3. לגבי הלמידה - ברור שזו לא למידה מיטבית! ברור שנוצרים פערים לימודיים מטורפים! ברור שאין כמו להסביר פנים מול פנים ולראות את התלמידות וכו'.. אך זו גזירה! מה נעשה? (אני אהבתי את הרעיון של 7 ילדות בקבוצה)

4. טלפונים לתלמידות - אצלינו מחייבים גם את המקצועיות לטלפן לתלמידות ולטעמי זה מיותר. מה דעתכן?

5. הכנת השיעורים - אכן ההכנה מרובה והתוצאה מועטה! ואל תשכחנה שאין לנו את הסיפוק שבמסירת השיעור!!!
ועבור מורה טובה הסיפוק צריך להיות רכיב משמעותי ביותר עליו מתבססת ההוראה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
4. טלפונים לתלמידות - אצלינו מחייבים גם את המקצועיות לטלפן לתלמידות ולטעמי זה מיותר. מה דעתכן?
אצלנו הצמידו לכל מחנכת מורה מקצועית אחת ש"תעזור" לה עם הטלפונים לתלמידות, כך שלכל כיתה יש שתי מורות שאחראיות על הקשר עם התלמידות.
מעבר לזה- כל מורה מקצועית צריכה לעשות מעקב אחרי הלמידה של התלמידות שלה, ולפנות לתלמידות שהיא רואה שיש איתן בעיה (וכמובן לעדכן את המחנכת, כי לפעמים זה משהו שחוזר על עצמו בכמה מקצועות, וחשוב שהמחנכת תהיה מעודכנת)
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
בתכלס. אני מתגעגעת למסור שיעורים אמיתיים.
לראות אותן. לצחוק איתן.
ובעיקר לאפסן את החמודים שלי במסגרות הלימוד...
אין סדר. ואצלי, הם לא חובבי הקשבה מרחבית.
אבל מה נעשה? רצון ה'.
דעתי,
כמה שיותר קצר
כמה שיותר מגניב
ומה שאפשר סיפורי

אלו שלושת הכללים לשיעור שאפשר לבלוע אותו. (בדחק, גם, הקשב של כולנו לא משהו בדור הזה... אפילו כך)
גם משתדלת בלי נדר למסור את כל השיעורים באמפי 3 ועם מוזיקת רקע מגוונת. שיהיה להן יותר כיף וברור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
אהה
ופגשתי את אחת המורות של אחת הבנות
וכמובן בכתה לי
אין, את לא יודעת כמה זה קשה, אני עובדת בין 2-4 בלילה
(מאמינה שניפחה את השעות)
אבל נניח שזה נכון, זו מורה שעובדת במשרה מלאה, היא מצהירה שעובדת שעתיים ביום בלבד.

ובחיוך אמרה לי
ביננו, מבחינתי שיישאר כך, יותר נחמד.
זה קצת הפריע לי... יכול להיות, אבל ממש לא בטוח.
תביני שגם אם זה נשמע לא הגיוני- זה. לוקח. זמן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
כל מי שכ"כ מתלוננת על המורות יכולה פשוט להתחלף איתן.... וגם עם המשכורת שלהן... תנסנה ותגלנה מקצוע מרתק, ערכי, עם חופשות א ב ל דורש, מתיש, מחייב מלחיץ[ זה עם נשמות לא עם מספרים, גרפים, מחשב או פאות...] יש לך ביקורת של כיתה +הורים ובמרחב הקולי גם של מאזינים נוספים... אני מורה שמאוהבת במקצוע ב"ה כבר כ24 שנה ולא רוצה להחליפו ולא בגלל החופשות אלא בגלל הלימודים, את מרגישה סיפוק אדיר כשאת מקדמת, בונה ויוצרת... אבל לבנותי לא המלצתי לא הייתי מסוגלת לראותן עוברות את המסלול המתיש של עשרות שנות מלויי מקום... עם השפלות רבות בדרך לתקן עם חתימת דמי אבטלה כל חופש וגם עם משכורת רעב ועבודה שלא מותירה לך כמעט אפשרות לדחוף עוד משהו מן הצד... כי בד"כ ראיתי שמורות שנוטלות עוד.... באות עייפות לכיתה והתוצאות ניכרות מהר מאד, בשביל ילדים צריך סבלנות בשביל שתהיה סבלנות צריך כח וכו'....
אז ביתי הפאנית וביתי האדריכלית מגיעות מאד מהר ב"ה לעקוף את המשכורת שלי , אמנם בלי חופשות א ב ל עכשיו למשל הסבתא המורה הייתה גם מטפלת של הנכד ב"ה הרי היא מורה , והאדריכלית הייתה בחופשה מענגת ע"ח חל"ת שיצא משתלם יותר מלעבוד ולצאת לחופשה על חשבונה בחול המועד.... ואם זה מסקרן לגדולה 4 שנות וותק ולשניה שנתיים.
אל תרחמו על המורות ואל תקנאו בהם.....
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת אבא, התגעגעתי אליך
שיתוף - לביקורת עולם תיסמון
היי שלום שמחה להיצטרף לפורום הכיפי הזה
אוהבת לקרוא את השיתופים שלכם, הם מהממים אחד אחד!!!
מצרפת כאן משהו קטן שכתתבי לעצמי עדיין לא הוחלט אם זה
סיפור/פרק ראשון/הקדמה/הצצה בהמשך נראה כבר...
מקווה שתאהבו אני ממש אשמח להערות (אפשר גם הערות על הפיסוק נעביר לGPT😎)
הסיפור נכתב בהשראת הספרים של בתיה ענה של עולם חירש/נכה
מקווה מאוד שזה מובן מהסיפור עצמו ולא צריך את ההברה, שמדובר על עולם שכולם בעלי תסמונת דאון


סליחה אחות, סליחה, אני מחכה לראות את התינוק שלי, אמרתי לה בנחרצות שלא התעמעמה, למרות העייפות הרבה שהייתי בה. בכל אופן, אני יולדת.
"היי, שלום לך", אחות נעימת סבר שעל התג שלה כתוב "שלווה" עם לב אדום לידו, התקרבה בזהירות לעבר המיטה שלי.
"אוי יופי", חייכתי בהקלה, "בטח התינוקי אצלה".
"אממ... לא" – היא הגיעה ללא העריסה הפרוותית בצבע תכלת של התינוק שלי. פחד קר התחיל לזחול לי במעלה הגרון.
"הכול בסדר עם התינוק שלי? הוא רגיל, נכון?"
האחות חייכה בחיוך שלא הצלחתי לראות אותו – זה התבלבל לי בין ההסבר של המורה גאולה האגדית לחיוך מרחם, לבין כזה שמח... או אולי בכלל מודאג?




התינוק שלי נולד עם פיגור.
בקושי הצלחתי לעצור את הבכי שלי כדי להסביר לאמא שלי את גודל הטרגדיה!
חסר לו כוריזום!!!!
העיניים של אמא התמלאו בדמעות.
"אוי, תסמונת אפ!" היא נאנחה לעצמה.
"אמא... מוישי ראה אותו!"
ו—ויפחות חנקו את גרוני.
אמא כלאה את הדמעות למעני ושאלה:
"ומה?"
"העיניים שלו... ישרות לגמרי!!!"
הלשון של אמא השתרבבה החוצה יותר מהרגיל בתדהמה.
"אוי ואבוי! ואיך הלשון שלו?"
"הל... הלשון שלו... היא... היא בלועה בתוך הפה! היא לגמרי שקועה. לא רואים אותה בכלל!"
אמא קינחה את אפה ואמרה:
"לא נורא חמדתי, היום יש ניתוחים, בקלות ניתן לסדר את תווי הפנים..."
אבל שתינו ידענו – זו הבעיה הקטנה. החיצוניות.
כי את הבעיה הגדולה – הרבה יותר קשה, עד בלתי אפשרי – לסדר...




(6 שנים אחרי)

"אמא, אני ממש נואשת" – גלגלתי את המילה החדשה על לשוני.
"את מה?" שאלה אמא שלי בחוסר הבנה.
"נואשת, אמא. נואשת – זה אומר שאני ממש ממש לא יודעת מה לעשות".
"מה קרה?" שאלה אמא שלי בדאגה, תוך כדי שהיא כיבתה את המיקסר שעירבל במרץ את עוגת הגזר המפורסמת שלה.
"אני לא יודעת מה לעשות עם רפאל. שנה הבאה הוא אמור להתחיל ללכת לחיידר, ואני ומוישי ממש לא יודעים מה לעשות... אם כדאי לשלב אותו בכיתה רגילה, או שכדאי שילך לכיתה מיוחדת, מתואמת לילדים כמוהו – שלא מפותחים רגשית ומתקשים בהבעת רגש.
הסוציאלית אמרה שקוראים לזה כיתת TUCR. אנחנו מתלבטים איפה הוא יוכל להתפתח יותר טוב."




"שלוווום! אני תפארת. איך קוראים לך חמודי?"
"קוראים לו רפאל", אמרתי בקול, אחרי שהילד שלי החמוד עמד בשקט ולא הישיר מבט.

אמא שלי, החכמה, יעצה לי ללכת איתו לאבחון מקצועי לפני שאני אחליט החלטה גורלית כל כך, כמו לאיזה סוג כיתה לשלוח את האוצר שלי.

בהמשך האבחון, תפארת נתנה לרפאל כרית רכה וקטיפתית בצורת לב, ואמרה לו:
"אני מסובבת את שעון החול, ותגיד לי כמה שיותר אנשים שאתה אוהב אותם".

הלב שלי התכווץ בחשש בשעה שרפאל לא הצליח לגמור את האצבעות בידיים שלו.
הוא התחיל ב"אבא ואמא", המשיך ל"נוחי", וגמר ב"רעות".
אחרי רמזים קלים מצידי, אמר גם את סבא וסבתא.

וזהו.
נגמר הזמן.

את כל השכנים הוא לא אמר!
גם את כל החברים הוא לא אמר!
ואפילו את המנקה בבניין שתמיד אומר לו שלום – הוא לא טרח לומר!

אם זה היה נוחי, הרהרתי בהרהור ממש לא אמהי – הוא כבר מזמן היה גומר גם את אצבעות הרגליים שלו...

תפארת המשיכה גם בתרגילי החיוכים והחיבוקים, ועוד דברים רבים, שבסופם חייכה לרפאל בנחמדות ואמרה:
"רפאל חמוד, אתה יודע להעביר קווים בין מספרים?"

בטח רפאל חייך בשמחה. והושיט יד קדימה

זה אחד התחביבים המוזרים האהובים עליו הרהרתי במורת רוח קלה לעצמי

תפארת הביאה לו חוברת ועט, ושלחה אותו מחוץ לחדר.

"תראי", היא אמרה לי באמפתיה,
"זה נכון שהוא לוקה בתסמונת אפ, אבל אני חושבת שהכיוון – בכללי – ממש טוב. אני אכתוב לך המלצה על מרפאה ברגשות, היא ממש אלופה ומתמחה בזה.

אבל בכל זאת", המשיכה בעדינות,
"אני כן חושבת שכדאי לו להתחיל בכיתה מיוחדת עם שילוב בכיתה רגילה, ואני ממש מקווה ששנה הבאה הוא כבר יוכל ללכת לכיתה רגילה לגמרי, כל הזמן."

באותו שנייה פרץ רפאל לחדר.
"אמא, גמרתי את כל החוברת! אפשר עוד אחת?"

אפרופו השוואת...
חשבתי לעצמי – נוחי גם בעוד שנתיים לא היה גומר גם את העמוד הראשון...




רפאל

"אין לי כמעט חברים!
טוב, בעצם כולם חברים שלי – אבל הם כל הזמן שמחים, ואני לא תמיד. רק כששמח לי אני שמח ומחייך.
היום אני לא חייכתי, ואז הגננת הגיעה אליי ושאלה אותי למה אני עצוב.
אבל אני בכלל לא עצוב. מה הקשר? למה הם חושבים שאני עצוב?

אני בכלל עסוק היום בלחשוב.
אני חושב מה המספר שאחרי 999.
כששאלתי את זה את אמא, היא אמרה לי שזה בכלל לא משנה מה המספר,
אבל אם זה חשוב לי מאוד – אז היא תשאל את אבא כשהוא יחזור.

אני לא יודע אם זה נקרא שזה חשוב לי מאוד או לא.
כי מצד אחד – זה לא כזה חשוב, כי עדיין לא ראיתי חוברת שיש בה יותר מ־999 מספרים להעביר בהם קו.
בעצם... אפילו יותר מ־100 לא ראיתי.
אבל אם פתאום אני אקבל חוברת שמעבירים בציור יותר מ־999 – זה כן יהיה לי נורא חשוב.

אוף, התבלבלתי.
ניסיתי להסביר לאמא את הבלאגן שיש לי בראש עם כל ה'חשוב-לא חשוב' שלי,
אבל היא רק חיבקה אותי ואמרה לי:
"אני אוהבת אותך יותר מכל המספרים – אפילו יותר מהמספר שאחרי 999".

שמחתי.
אבל אחרי זה... פתאום כבר לא כל כך.
כי איך היא יכולה לאהוב אותי כמו משהו שהיא לא יודעת מהו?

טוב.
אולי אבא אוהב אותי יותר מ־999,
חשבתי לי בשמחה רגע לפני שנרדמתי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה