הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
פותחת את הדלת של חדר המדרגות. היא נטרקת מעצמה.
מתחילה לעלות שתיים שתיים. יש לי שישים ושש מדרגות לטפס עד הבית.
בין הקומה הראשונה לשנייה, שומעת דלת ברזל נטרקת. דירת הגג, קומה רביעית.
שש רגליים מחליקות כלפי מטה.
שתיים של דני הגבוה, וארבע של הכלב הזקן שלו.
אוף.
ממשיכה לעלות באיטיות.
מגיעה לנקודת המפגש.
דני הגבוה מחייך בסלחנות ומושך את הכלב קרוב אליו ולקיר.
כבר לא אומר לי ש'הוא (הכלב) לא עושה כלום', אפילו שהכלב שלו באמת זקן ובקושי זז וגם כשהיה צעיר אף פעם לא עשה משהו רע למישהו.
הוא כן מכבד אותי, ילדה קטנה-גדולה ותמיד מתחשב בפחד שלי.
אני נצמדת למעקה הנגדי ועוברת במהירות.
דלת עץ רחבה וצבועה בלבן.
שני סיבובים במפתח.
שלום לך בית חרדי בלב תל אביב.
***
ובנימה אישית של תל אביבית:
כבר תקופה שאני חושבת לכתוב עליה,
על הילדה החרדית שגדלה בלב תל אביב. זו שרחובות אלנבי ושינקין הם רחובות ילדותה,
לא איזה הרפתקה חד פעמית של מישהו שבטעות נקלע למקום.
המחשבה הזו נולדה לי בחודשים האחרונים עם התעצמות השנאה לחרדים,
רציתי לכתוב על העיר מזווית קצת אחרת.
לספר את הסיפור של העם היושב שם ויש לו נשמה יהודית.
לא אכחיש, היו מקרים של שנאה.
אבל הם היו בודדים כל כך. חלשלושים.
היו גם מקרים של זלזול, וזה לא היה נעים.
אבל בעיקר הייתה בורות עצומה. עצובה.
היה לב יהודי שמתגעגע ולא יודע למה.
הייתה אהבת ישראל ורצון לעזור.
כי זה בגנים שלנו.
***
אבל את מי זה יעניין? הסיפור הזה הוא לא דרמטי או משו, והיא לא הילדה היחידה שגדלה בעיר מעורבת, וכמה כבר תכתבי? אחרי חמישה פרקים תתייבשי, ובכלל את יכולה לסכם הכל בפרק אחד.
טוב. אז לא צריך, לא נכתוב.
***
ואז ראיתי את המאמר הזה.
הוא עשה לי רע.
נכון, הצפון תמיד היה עוד יותר חילוני מהמרכז החילוני כל כך.
אבל עדיין, היה בו משהו מייאש, מכבה כל תקווה.
נעלבתי בשבילה, העיר תל אביב שאבות יראי שמיים בנו אותה לפני יותר ממאה שנה.
[בלי לפגוע כמובן בכותב המאמר, נטו הרגשה שלי]
וככה התמזג לו הרצון לגעת גם בכתיבה ספרותית (ולא להישאר לעד רק בשיווקית) יחד עם הרצון להוכיח שיש גם אחרת.
***
אשמח לשמוע את דעתכם, פעם ראשונה שלי בפורום הזה.
האם יומן כזה יעניין אתכם? תרצו לקרוא?
פרקי חיים על ילדות קצת פחות שגרתית בעיר החילונית הזו?
אשמח לשמוע מה אתם חושבים באמת, אם יש מה להמשיך.
כי אני בהחלט נגועה ולא יכולה לחשוב אובייקטיבית.
וכמובן – ביקורת תתקבל בשמחה.
מתחילה לעלות שתיים שתיים. יש לי שישים ושש מדרגות לטפס עד הבית.
בין הקומה הראשונה לשנייה, שומעת דלת ברזל נטרקת. דירת הגג, קומה רביעית.
שש רגליים מחליקות כלפי מטה.
שתיים של דני הגבוה, וארבע של הכלב הזקן שלו.
אוף.
ממשיכה לעלות באיטיות.
מגיעה לנקודת המפגש.
דני הגבוה מחייך בסלחנות ומושך את הכלב קרוב אליו ולקיר.
כבר לא אומר לי ש'הוא (הכלב) לא עושה כלום', אפילו שהכלב שלו באמת זקן ובקושי זז וגם כשהיה צעיר אף פעם לא עשה משהו רע למישהו.
הוא כן מכבד אותי, ילדה קטנה-גדולה ותמיד מתחשב בפחד שלי.
אני נצמדת למעקה הנגדי ועוברת במהירות.
דלת עץ רחבה וצבועה בלבן.
שני סיבובים במפתח.
שלום לך בית חרדי בלב תל אביב.
***
ובנימה אישית של תל אביבית:
כבר תקופה שאני חושבת לכתוב עליה,
על הילדה החרדית שגדלה בלב תל אביב. זו שרחובות אלנבי ושינקין הם רחובות ילדותה,
לא איזה הרפתקה חד פעמית של מישהו שבטעות נקלע למקום.
המחשבה הזו נולדה לי בחודשים האחרונים עם התעצמות השנאה לחרדים,
רציתי לכתוב על העיר מזווית קצת אחרת.
לספר את הסיפור של העם היושב שם ויש לו נשמה יהודית.
לא אכחיש, היו מקרים של שנאה.
אבל הם היו בודדים כל כך. חלשלושים.
היו גם מקרים של זלזול, וזה לא היה נעים.
אבל בעיקר הייתה בורות עצומה. עצובה.
היה לב יהודי שמתגעגע ולא יודע למה.
הייתה אהבת ישראל ורצון לעזור.
כי זה בגנים שלנו.
***
אבל את מי זה יעניין? הסיפור הזה הוא לא דרמטי או משו, והיא לא הילדה היחידה שגדלה בעיר מעורבת, וכמה כבר תכתבי? אחרי חמישה פרקים תתייבשי, ובכלל את יכולה לסכם הכל בפרק אחד.
טוב. אז לא צריך, לא נכתוב.
***
ואז ראיתי את המאמר הזה.
הוא עשה לי רע.
נכון, הצפון תמיד היה עוד יותר חילוני מהמרכז החילוני כל כך.
אבל עדיין, היה בו משהו מייאש, מכבה כל תקווה.
נעלבתי בשבילה, העיר תל אביב שאבות יראי שמיים בנו אותה לפני יותר ממאה שנה.
[בלי לפגוע כמובן בכותב המאמר, נטו הרגשה שלי]
וככה התמזג לו הרצון לגעת גם בכתיבה ספרותית (ולא להישאר לעד רק בשיווקית) יחד עם הרצון להוכיח שיש גם אחרת.
***
אשמח לשמוע את דעתכם, פעם ראשונה שלי בפורום הזה.
האם יומן כזה יעניין אתכם? תרצו לקרוא?
פרקי חיים על ילדות קצת פחות שגרתית בעיר החילונית הזו?
אשמח לשמוע מה אתם חושבים באמת, אם יש מה להמשיך.
כי אני בהחלט נגועה ולא יכולה לחשוב אובייקטיבית.
וכמובן – ביקורת תתקבל בשמחה.
אשמח אולי להוסיף משלי.
