- הוסף לסימניות
- #81
אני מסכימה שילד עם קשיי קש"ר קשה לו להתרכז אבל יכול להתרכז במה שמעניין אותו. מה שבאתי לומר זה שיש הבדל בין חרש שאין לו פיזית את האפשרות לבין ילד עם קשיי קש"ר שמסוגל אמנם עם מאמץ גדול מאד! אני לא אגיד לבן שלי בן 15 לא להתפלל כי קשה לו להתרכז תפילה שלמה או שהוא לא צריך לחכות בין בשר לחלב כי קשה לו לדחות סיפוקים. להבדיל מחרש שאי אפשר "להכריח" אותו לשמוע שופר.
מי דיבר על בשר וחלב?!
וייתכן בהחלט שילד בן 15, שנמצא ללא השפעת ריטלין מסיבה כלשהי (ודבר ראשון אמורים להקפיד שהוא ייקח ובזמן), גם רב מורה הוראה יפסוק לו להתפלל תפילה חלקית, אם אינו יכול להתפלל תפילה מלאה בכוונה, ותפילה חלקית הוא יכול.
(זה בוודאי עדיף מאשר להכריח אותו להתפלל תפילה מלאה, ולגרום לו לשנוא את התפילה וגרוע מכך. לא לחינם ילדי קש"ר הם בסיכון לנשירה.)
וה'יכול להתרכז במה שמעניין אותו', נקרא בשפה המקצועית היפר פוקוס.
ושוב, זה חלק מהבעיה. זה מיקוד יתר של המוח. ילדי קש"ר, כשהם שקועים במשהו, הם שקועים יותר מילד רגיל, כי המוח שלהם מקבל גירוי מיידי מה'משהו' המעניין, ומתקשה להפסיק את המעגל. (הם עלולים להתמכר יותר בקלות למסכים ולצפיה, למשל).
זה חלק מהבעיה. זה לא הוכחה לאי קיומה.
ילד עם קש"ר אמיתי, לא מסוגל לסדר חדר הפוך באמת, בעקבות הוראה כללית של אמא ('לך תסדר את החדר').
אם הוא מסוגל לבדו לתכנן, לבצע ולסיים רצף כזה של עשרות משימות בשלמות, הוא לא קש"ר.
אלא אם הוא אחרי שנים של טיפול ומודעות.
הנושאים החמים